אל עריש או חלמתי חלום
רוני האס גילתה את אל ערישה, המשרה אווירה של קצה העולם, ומגישה מנות גליליות
לפעמים הדרך למקום מסויים מבשרת על הווייתו, כמו בפעמים הנדירות הללו, שעוד לפני שנכנסת פנימה, את/ה מרגיש/ה שאיכשהו נעשה עמך חסד והזדמנת למקום שכאילו קיים שם רק בשבילך. זו הייתה התחושה עימה נכנסנו לממלכתם של סמיח ורולא, מקימי אל ערישה.
ביום קיץ חם, כשהמולת החופש הגדול מסרבת להרפות, יצאנו לכיוון כפר ראמה הסמוך לכרמיאל. על פי ההוראות שקבלנו, נכנסנו בכניסה הראשית והתחלנו להתפתל במעלה הכפר. המשכנו לטפס במעלה הכביש, כשבתי הכפר נשארים מאחור, מתחילות לחשוש שמא הלכנו לאיבוד, אבל בדיוק באותו רגע הבחנו על אם הדרך משמאל בשלט הקטן 'אל ערישה', נטוע במעלה מטע זיתים ומשהו שנראה כמו חוות בודדים.
פנינו בזהירות, ומיד ירדנו בירידה תלולה היישר לחיקו של עולם אחר, מדיף ניחוחות של נוסטלגיה ותקווה לימים אחרים.
גיסתי היקרה שחברה אלי למסע הקולינרי, דיווחה על תחושת סיני-קופנגן- נפאל באוויר, וכשהחנינו בין הטרסות ועצי הזית ויצאנו מהרכב, בחרנו לעמוד כמה דקות דומיה, מתפעמות מנוף קדומים גלילי, רוח קלילה ונעימה, נטולת להט קיצי ושקט על פני תהום. בהינף מבט דרומי יכולנו אף להבחין בהדר הים התיכון.
המתחם הקסום בו מצאנו עצמנו כלל צמד בתי עץ קטנים בנויים על עמודים, המשמשים כצימרים, על צלע ההר נטועה מרפסת מתוחמת בחלונות זכוכית גדולים המשקיפה אל הנוף עוצר הנשימה ובה שולחנות נאיביים, צבועים בצבע לימון חלבי ומעוטרים ביד אמן וכסאות תואמים. אנחנו בחרנו להכנס אל המסעדה עצמה, שנבנתה במשך שלוש שנים ע"י סמיח, בשילוב של אבנים ועץ, ועוצבה ברוח הקוסמופוליטית של המקום המיוחד הזה.
בואכה המסעדה אתה פוגש בשלטים מנומסים המבקשים לחלוץ את נעליך ולהשאירם בכניסה, במדפים המיועדים לכך וכן באם הגעת עם ילדים מבקשים לנהוג משנה זהירות במקום, "מנסיון העבר"- מסבירה בחיוך מתנצל רולא, זוגתו של סמיח, מנהלת המסעדה והטבחית הראשית. באותה רוח סובלנית ממתינה במקום של כבוד, פינת יצירה מעוצבת, עם חומרי יצירה לקטנטנים. מסתבר שההנחיות המנומסות בכניסה קשורות בעובדה שכל המסעדה הינה רחבה מכוסה בשטיחי סיני, כשפינות הישיבה, רובן בגובה הרצפה, מעוצבות ממזרוני ישיבה צבעוניים ושולחנות עץ צבעוניים נמוכים, עליהם מונחים נרות כבדים. בפינות המסעדה פזורים כלי נגינה, המרמזים על כך שבמקום מתקיימות מדי פעם הופעות. המקום בולט בניקיונו ואכן בימי שני, כאשר המסעדה סגורה, עסוקה רולא, בעלת המקום, והצוות שלה, בניקיון כולל של כל המשטח הצבעוני היפהפה הזה.
תקרת העץ הגבוהה ממנה משתלשלים אהילי בד בסגנון אסייתי, נותנת לחלל נופך אותנטי, במיוחד לצלילי המוזיקה שליוותה אותנו לאורך כל הארוחה- מוזיקה ערבית מעודנת מתובלת במוזיקת עולם.
אנחנו יצאנו לשבת במרפסת החוברת למסעדה, ופתחנו בקנקן לימונענע קר ומרענן (28 ₪ ) שנגרס עבורינו במקום, במטבח השוכן ממש בכניסה למסעדה. את הארוחה עצמה התחלנו בסלטים המקומיים. הפלטה המזרחית (40 ₪) שהוגשה כמו כל מאכלי המקום, בכלי חרסינה חומים, שיוצרו במיוחד עבורם, הגיעה עם רוטב טחינה טרי וחמצמץ בו השתלבה פטרוזיליה שנקצצה רגע לפני, והכילה תשע צלוחיות מעוררי תאבון- קובה מטוגנים, ממולאים בבשר טחון בתיבול מזרחי, סמבוסק גבינה מעוררי השתאות וסיגרים ממולאים בגבינה, זעתר וממרח זיתים כשהבצק עשוי אף הוא בתיבול זעתר. התיאבון אכן התעורר, רצינו עוד המון אבל התאפקנו. את החומוס הפשוט טרי וטעים (15 ₪ ) שהוגש עם פיתות דקות שנאפו במקום, ניגבנו בין לבין. בשעה שגיסתי ההרה נהנתה מסלט פאתוש (18 ₪) מירקות שנחתכו רגע לפני, מעוטרים במצנפת גבינה בולגרית מגורדת, מכילים פתיתי פיתות מטוגנות, הגרסה הערבית לקרוטונים, אני התעמקתי בסלט הבית 'אל ערישה' ( 18 ₪ - לא מופיע בתפריט) בו השתלבו בחגיגת טעמים בריאה ועסיסית הרבה ירוקים- חסה, בצל ירוק, נענע וזעתר, בצל, גרגיר וגבינה ערבית שנקנתה במחלבה מקומית עם קרוטוני הפיתה תוצרת המקום. במנה העיקרית החלטנו להתמקד דווקא בתפריט האותנטי, למרות שזה דרש מאיתנו להיפרד מהחלום על דגים ופירות ים או כל מנה אחרת עשויה על האש.
חלקנו מנת סיניה (55 ₪) שיצאה מהתנור ותובלה ברוטב טחינה רותחת עם פטרוזיליה טרייה ולימון, הבשר – תערובת של כבש ועגל, היה רך, חתוך במידות הנכונות וערב לחיך, הטחינה משובחת ובטמפרטורה מדויקת. לצידה זללנו את מנת המג'דרה שהגיעה מעוטרת בירקות טריים ( 35 ₪) עשויה ברכות מתערובת של בורגול ועדשים ברוטב מעודן שהתחבר היטב וליד כל אלה טרפנו את תבשיל המנזאלה (45 ₪) , המוגש בד"כ רק בסופי השבוע (כולל ראשון)- גרגירי חומוס וחציל מטוגן ברוטב עגבניות חם שהשתלבו מצוין עם המנה הבשרית.
לקינוח נאלצנו לוותר בכאב לב ומפאת הכפתור הלוחץ במכנסיים, על עוגת שוקולד חמה- מאפה הבית ובחרנו בפירות היום בדמות פלחי אבטיח טריים (20 ₪).
רגע לפני סיום, חזרנו באחת למאה העשרים ואחת כשגילינו שבמטבח האותנטי השורשי הזה, ניצבת גם מכונת קפה שיודעת להפיק קפה הפוך חזק (12 ₪) למכורים שבינינו. מזל שרולא בעלת הבית, לא הסכימה לוותר על התענוג המערבי הזה. סיימנו את הערב בתחושת התעלות ורוגע ורגע לפני ששמנו פעמינו בחזרה לטירופו של החופש הגדול, הבטחנו לעצמנו שאנחנו עוד נחזור.
*הכותבת הייתה אורחת המקום.
אל ערישה - 054-3021400
רוני האס גילתה את אל ערישה, המשרה אווירה של קצה העולם, ומגישה מנות גליליות
לפעמים הדרך למקום מסויים מבשרת על הווייתו, כמו בפעמים הנדירות הללו, שעוד לפני שנכנסת פנימה, את/ה מרגיש/ה שאיכשהו נעשה עמך חסד והזדמנת למקום שכאילו קיים שם רק בשבילך. זו הייתה התחושה עימה נכנסנו לממלכתם של סמיח ורולא, מקימי אל ערישה.
ביום קיץ חם, כשהמולת החופש הגדול מסרבת להרפות, יצאנו לכיוון כפר ראמה הסמוך לכרמיאל. על פי ההוראות שקבלנו, נכנסנו בכניסה הראשית והתחלנו להתפתל במעלה הכפר. המשכנו לטפס במעלה הכביש, כשבתי הכפר נשארים מאחור, מתחילות לחשוש שמא הלכנו לאיבוד, אבל בדיוק באותו רגע הבחנו על אם הדרך משמאל בשלט הקטן 'אל ערישה', נטוע במעלה מטע זיתים ומשהו שנראה כמו חוות בודדים.
פנינו בזהירות, ומיד ירדנו בירידה תלולה היישר לחיקו של עולם אחר, מדיף ניחוחות של נוסטלגיה ותקווה לימים אחרים.
גיסתי היקרה שחברה אלי למסע הקולינרי, דיווחה על תחושת סיני-קופנגן- נפאל באוויר, וכשהחנינו בין הטרסות ועצי הזית ויצאנו מהרכב, בחרנו לעמוד כמה דקות דומיה, מתפעמות מנוף קדומים גלילי, רוח קלילה ונעימה, נטולת להט קיצי ושקט על פני תהום. בהינף מבט דרומי יכולנו אף להבחין בהדר הים התיכון.
המתחם הקסום בו מצאנו עצמנו כלל צמד בתי עץ קטנים בנויים על עמודים, המשמשים כצימרים, על צלע ההר נטועה מרפסת מתוחמת בחלונות זכוכית גדולים המשקיפה אל הנוף עוצר הנשימה ובה שולחנות נאיביים, צבועים בצבע לימון חלבי ומעוטרים ביד אמן וכסאות תואמים. אנחנו בחרנו להכנס אל המסעדה עצמה, שנבנתה במשך שלוש שנים ע"י סמיח, בשילוב של אבנים ועץ, ועוצבה ברוח הקוסמופוליטית של המקום המיוחד הזה.
בואכה המסעדה אתה פוגש בשלטים מנומסים המבקשים לחלוץ את נעליך ולהשאירם בכניסה, במדפים המיועדים לכך וכן באם הגעת עם ילדים מבקשים לנהוג משנה זהירות במקום, "מנסיון העבר"- מסבירה בחיוך מתנצל רולא, זוגתו של סמיח, מנהלת המסעדה והטבחית הראשית. באותה רוח סובלנית ממתינה במקום של כבוד, פינת יצירה מעוצבת, עם חומרי יצירה לקטנטנים. מסתבר שההנחיות המנומסות בכניסה קשורות בעובדה שכל המסעדה הינה רחבה מכוסה בשטיחי סיני, כשפינות הישיבה, רובן בגובה הרצפה, מעוצבות ממזרוני ישיבה צבעוניים ושולחנות עץ צבעוניים נמוכים, עליהם מונחים נרות כבדים. בפינות המסעדה פזורים כלי נגינה, המרמזים על כך שבמקום מתקיימות מדי פעם הופעות. המקום בולט בניקיונו ואכן בימי שני, כאשר המסעדה סגורה, עסוקה רולא, בעלת המקום, והצוות שלה, בניקיון כולל של כל המשטח הצבעוני היפהפה הזה.
תקרת העץ הגבוהה ממנה משתלשלים אהילי בד בסגנון אסייתי, נותנת לחלל נופך אותנטי, במיוחד לצלילי המוזיקה שליוותה אותנו לאורך כל הארוחה- מוזיקה ערבית מעודנת מתובלת במוזיקת עולם.
אנחנו יצאנו לשבת במרפסת החוברת למסעדה, ופתחנו בקנקן לימונענע קר ומרענן (28 ₪ ) שנגרס עבורינו במקום, במטבח השוכן ממש בכניסה למסעדה. את הארוחה עצמה התחלנו בסלטים המקומיים. הפלטה המזרחית (40 ₪) שהוגשה כמו כל מאכלי המקום, בכלי חרסינה חומים, שיוצרו במיוחד עבורם, הגיעה עם רוטב טחינה טרי וחמצמץ בו השתלבה פטרוזיליה שנקצצה רגע לפני, והכילה תשע צלוחיות מעוררי תאבון- קובה מטוגנים, ממולאים בבשר טחון בתיבול מזרחי, סמבוסק גבינה מעוררי השתאות וסיגרים ממולאים בגבינה, זעתר וממרח זיתים כשהבצק עשוי אף הוא בתיבול זעתר. התיאבון אכן התעורר, רצינו עוד המון אבל התאפקנו. את החומוס הפשוט טרי וטעים (15 ₪ ) שהוגש עם פיתות דקות שנאפו במקום, ניגבנו בין לבין. בשעה שגיסתי ההרה נהנתה מסלט פאתוש (18 ₪) מירקות שנחתכו רגע לפני, מעוטרים במצנפת גבינה בולגרית מגורדת, מכילים פתיתי פיתות מטוגנות, הגרסה הערבית לקרוטונים, אני התעמקתי בסלט הבית 'אל ערישה' ( 18 ₪ - לא מופיע בתפריט) בו השתלבו בחגיגת טעמים בריאה ועסיסית הרבה ירוקים- חסה, בצל ירוק, נענע וזעתר, בצל, גרגיר וגבינה ערבית שנקנתה במחלבה מקומית עם קרוטוני הפיתה תוצרת המקום. במנה העיקרית החלטנו להתמקד דווקא בתפריט האותנטי, למרות שזה דרש מאיתנו להיפרד מהחלום על דגים ופירות ים או כל מנה אחרת עשויה על האש.
חלקנו מנת סיניה (55 ₪) שיצאה מהתנור ותובלה ברוטב טחינה רותחת עם פטרוזיליה טרייה ולימון, הבשר – תערובת של כבש ועגל, היה רך, חתוך במידות הנכונות וערב לחיך, הטחינה משובחת ובטמפרטורה מדויקת. לצידה זללנו את מנת המג'דרה שהגיעה מעוטרת בירקות טריים ( 35 ₪) עשויה ברכות מתערובת של בורגול ועדשים ברוטב מעודן שהתחבר היטב וליד כל אלה טרפנו את תבשיל המנזאלה (45 ₪) , המוגש בד"כ רק בסופי השבוע (כולל ראשון)- גרגירי חומוס וחציל מטוגן ברוטב עגבניות חם שהשתלבו מצוין עם המנה הבשרית.
לקינוח נאלצנו לוותר בכאב לב ומפאת הכפתור הלוחץ במכנסיים, על עוגת שוקולד חמה- מאפה הבית ובחרנו בפירות היום בדמות פלחי אבטיח טריים (20 ₪).
רגע לפני סיום, חזרנו באחת למאה העשרים ואחת כשגילינו שבמטבח האותנטי השורשי הזה, ניצבת גם מכונת קפה שיודעת להפיק קפה הפוך חזק (12 ₪) למכורים שבינינו. מזל שרולא בעלת הבית, לא הסכימה לוותר על התענוג המערבי הזה. סיימנו את הערב בתחושת התעלות ורוגע ורגע לפני ששמנו פעמינו בחזרה לטירופו של החופש הגדול, הבטחנו לעצמנו שאנחנו עוד נחזור.
*הכותבת הייתה אורחת המקום.
אל ערישה - 054-3021400
שלח לחבר
הדפס
רשומות
