הוא עושה קולנוע ברפרודוקציות בינלאומיות וכל הזמן הזה שומר על בסיס היציאה הקבוע שלו: קיבוץ שומרת. אביתר דותן, הקים לפני שנתיים חברה עצמאית להפקת סרטי קולנוע ולאחרונה גם החל בשותפות מסחרית עם איש פיננסי שראה את הפוטנציאל הגדול. כל הענין הוא אומר זה לא להפסיק להעז להגשים חלומות
אביתר דותן, 39, חבר קיבוץ שומרת, הקים לפני שנתיים חברה עצמאית להפקת סרטי קולנוע, בשותפות עם רמי דימרי. מאז, בזכות קשרים שפיתח קודם לכן בתחום הקולנוע, בארץ ובעולם, הגיע להפקות משותפות עם אנשי קולנוע מארצות הברית, מבריטניה, מפולין, מספרד ועוד.
בתחום הטלוויזיה והקולנוע הוא החל לעבוד כבר בגיל עשרים וארבע, בתקופה שהטלוויזיה בכבלים נכנסה לתמונה. הוא התקבל לעבוד כמפיק בערוץ הספורט, וזכה להימנות עם מקימיו. הוא התקדם מבחינה מקצועית, וכעבור כמה שנים התמנה למפיק הראשי של שידורי החוץ בערוץ הספורט, והיה מהיוזמים ומהמפתחים של הניידות לשידורי החוץ.
עם הזמן, עבר לעבוד באולפני יגור, ומשם, התקדם לתפקיד סמנכ"ל תוכן בקבוצת גלובוס-גרופ (ג"ג). "שם נכנס בי חיידק הקולנוע. כשעבדתי בג"ג כסמנכ"ל תוכן, נחשפתי לעוצמות, לרוחב ולגודל של עולם הקולנוע, הרגשתי שזה התחום המעניין ביותר בשוק התקשורת. סדרי הגודל שבהם מדובר מבחינת רמת העבודה, מבחינה פיננסית ובכלל הם בלתי נתפסים. זה עולם שלם - מפיתוח הסרט ועד למכירות - עולם שלם שהתאהבתי בו".
ילדות בקיבוץ
דותן הגיע לקיבוץ שומרת כילד חוץ בגיל שבע, לאחר שאמו שושנה נפטרה ממחלה קשה. הוא אומץ על-ידי משפחת בארי, נקלט במוסד בקבוצת אלמוג ולימים התחתן עם נירית בת המשק. "הפכתי להיות בן משק לכל דבר. אני מאוד מחובר למקום, ויש לי קשרים עם חברים מכל שכבות הגיל. כאן זה הבית האמיתי שלי", הוא מעיד על עצמו.
כבר במוסד החל להפיק אירועים תרבותיים ולהשתתף בהם, כמנחה, ככותב, כמפיק. חיידק הבמה נמצא אצלו במשפחה. האח הבכור שלו, דודו דותן ז"ל, שהיה מבוגר ממנו בעשרים שנה, נהג לשתף אותו בחייו האמנותיים לאורך כל הדרך. מעולם לא התרברב בכך שאחיו מפורסם, ולא ניסה להפיק מכך תועלת.
"דווקא היום, לאחר שאחי נפטר, יותר קל לי להזכיר את הקשר שלי אליו. הוא היה לוקח אותי להופעות שלו, לאירועים, וכולם הכירו אותי בתור האח הקטן של דודו. דודו לא היה טיפוס שעושה פרוטקציות, ואת הקשרים שלי בעולם הקולנוע יצרתי בעצמי, אבל כמובן, זה אף פעם לא הזיק כשנודע שאני האח של דודו. הוא גם זה שעודד אותי להיכנס לתחום ההפקה, והניח את אבני הדרך לסגנון העבודה שלי, לדרך העבודה שלי עם אנשים, ליכולת לעבוד בשיתוף פעולה יצירתי".
סטרטאפ בתחום הקולנוע
לאחר שנבחר לשמש כסמנכ"ל כספים ותפעול של חברת החדשות בערוץ 10 ותוך כדי עבודה שם, גמלה בו ההחלטה לחזור לתחום הקולנוע, אך הפעם כעצמאי.
"החלטתי להקים סטארט-אפ בתחום הקולנוע. מבחינת הקיבוץ, הקמתי יזמות. בשנה הראשונה היה מדובר בעבודה אינטנסיבית ללא כל שכר בצדה. עסקתי בבניית התשתית בעזרת הקשרים שרכשתי בחמש-עשרה שנות עבודתי בתחום התקשורת. הקיבוץ, אף-על-פי שהוא מופרט, נתן לי גיבוי מלא, ואחרי שנה של עבודה קשה הקמתי את החברה".
דימרי שותפו הוא מומחה בתחום הצילום והפרסום, והשם שבחרו לחברה שלהם הוא "פרקסיס", שפירושו ביוונית "התמדה מובילה להצלחה". לאחרונה, חבר אליהם שותף פיננסי, איש העסקים ישי מור, וכעת הוא ודימרי פנויים יותר לעבודה הקולנועית עצמה.
יבול נאה
ההצלחה הראשונה שלהם הייתה קופרודוקציה עם הרשת האמריקנית TBN בסדרה בשם "כנגד כל הסיכויים", של המפיק האמריקני ביל מקיי. בסדרה מסופר סיפורה של מדינת ישראל דרך שלושה-עשר נסים שהתרחשו במהלך ההיסטוריה של המדינה". הסדרה נחלה הצלחה אדירה וזכתה בצפיית שיא ב-13 השבועות שבהם הוקרנה ברשת האמריקנית ,TBN וכעת מתנהלים מגעים לסדרת המשך.
גם סרטם " למען אבי", קופרודוקציה ישראלית-גרמנית, נוגע בחוויה הישראלית, ומספר על מחבל מתאבד שמבלה סוף שבוע הזוי בתל אביב, לאחר שחגורת הנפץ שקשורה לגופו אינה מתפוצצת. "הסרט הזה ישתתף בפברואר הקרוב בפסטיבל ברלין. עדיין לא ידוע לנו באיזו קטגוריה הוא יתחרה, אבל הבחירה בו כסרט המייצג את ישראל בפסטיבל היוקרתי בברלין מחמיאה מאוד", אומר דותן. בסרט משחקים השחקנים הישראלים- שרדי ג'אברין, הילי ילון, שלמה וישינסקי, רויזנה קמבוס, מיכאל מושונוב, אביטל פסטרנק, חיים בנאי, ויוסף אבו ורדה. את התסריט כתב עידו דרור, וביים דרור זהבי.
סרט נוסף שלהם, שצולם בפולין, הוא קופרדוקציה ישראלית-פולנית, "אביב 1941", שביים אורי ברבש, ועוסק בהוויה של עם ישראל בימי השואה. הסרט מבוסס על ספרה של אידה פינק, ומספר על משפחה יהודייה הנמלטת מאימת הכיבוש הנאצי באביב 1941.
סרט מיוחד שלהם הוא הסרט דובר הערבית, "מחכים לסלאח א דין", שנכתב ובוים על-ידי זוכה פרס וולגין, הבמאי והתסריטאי עלי נסאר. הסרט מתאר סיפור אהבה פנטסטי, המתרחש בעבר ובהווה על רקע נופי הגליל ועכו. הגיבור המחפש אחר אהבה ישנה שלו, לומד על קשייה של החברה הערבית להתמודד עם עולם המשתנה בקצב כה מהיר, עד שהתרבות הערבית והמוסלמית מתקשה להכילו. הסרט נועד להפצה במדינות ערב, ובתחילת השנה הקרובה הוא ישתתף בפסטיבל הסרטים הגדול ביותר בעולם הערבי באבו דאבי. בנוסף, הוא ייכלל במיזם קולנוע נודד בשם "סינמה פדריסו", שיגיע ליישובים ערביים ברחבי הארץ. בסרט משחקים שחקנים ישראלים-ערבים - נאסרין פאעור, מחמוד אבו ג'אזי מתיאטרון חיפה ואחרים. במרבית סרטיהם מלוהקים שחקנים בעלי שם, כמו השחקן הבריטי ג'וזף פיינס, השחקנית הבריטית קלייר היגינס ושחקנים זרים אחרים ידועים במקומותיהם, כמו השחקנית הפולנייה מריה פאקולניס.
לקראת השנה הקרובה, החברה שלו מעורבת בחמישה מיזמים חדשים.
העבודה שלך מחייבת אותך לצאת בקביעות מהקיבוץ.
"כן. שלוש פעמים בשבוע אני נוסע לתל אביב, לעבוד במשרדי החברה, ויומיים בשבוע עובד מהבית. אלה הימים המוקדשים במלואם למשפחה. אני לוקח את הילדים מבתי הילדים, ומבלה אתם את שעות אחר הצוהריים. גם בימים שאני בתל אביב אני תמיד חוזר הביתה לישון. אני אוהב את הבית, וחוץ מהנסיעות לחו"ל שבהן אני נאלץ להיעדר ממנו למספר ימים, אני אוהב לישון בבית. אני לא ממש אוהב לטוס, אבל אני מודה שהחיבור לעולם הגדול מאוד מלהיב".
מיותר לשאול אם אתה רואה את עצמך חי מחוץ לקיבוץ.
"נכון. אני מחובר מאוד לא רק לקיבוץ, אלא גם לאזור, ולאחרונה אני עוזר להריץ את מומו בן-דוד לראשות המועצה האזורית מטה אשר, מול יהודה שביט הוותיק. אני פשוט חושב ומרגיש, שהקיבוץ הוא אחד הדברים האחרונים שנשארו מההוויה הישראלית היפה והטובה של פעם, למרות השינויים שחלו בו אשר הכרחיים להישרדותו."
איך מתייחסים בחוץ לעובדה שאתה חבר קיבוץ?
"בכל מקום בארץ ובעולם אני גאה להגיד שאני חבר קיבוץ שומרת. לעתים, אני זוכה להרמת גבה, אבל חשוב לי להפיץ את המסר שאפשר להיות חבר קיבוץ ולהגשים חלומות. אנשים צריכים לעשות הכול למען החלומות שלהם ולא לחשוש. יש לפניי עוד דרך ארוכה, אך אני מודה על כל מה שהשגתי עד היום".
רשומות
