גאים לחנך
זיקים
טליה מנסבך, 32, עברה בתחילת השנה לקיבוץ זיקים כחלק מקבוצת משפחות המועמדות לקליטה, וזאת אחרי תשע שנים שחיה בקיבוץ מצר. "כל השנים עבדתי בחינוך, בארבע השנים האחרונות אני גם פעילה ב'איגי' - ארגון הנוער הגאה, שאליו נחשפתי במהלך העבודה המעשית שלי בלימודי לתואר בחינוך בלתי פורמלי". כחלק מהעבודה המעשית שלה, מנסבך בנתה תוכנית הכשרה למדריכות ולמדריכים, שמתנדבות ומתנדבים באיגי, ומאז לוקחת חלק במיזמים חינוכיים שונים של המערך החינוכי בארגון. "הארגון, שהתחיל לפעול לפני 11 שנה עם ארבע קבוצות נוער בכל הארץ, הגיע השנה למספר שיא של מעל 140 מתנדבים וכ-40 קבוצות חברתיות-חינוכיות, המיועדות לבני נוער גאה צעירים/ות בגיל 14-18 ובוגרים/ות בגיל 18-23". היא מספרת, כי איגי פועל בעוד מישורים - אתר שמהווה בית לנוער גאה, מיזמים של מנהיגות, קבוצות ייחודיות הבנויות על פי השתייכות מסוימת - דתיים, טרנסג'נדרים וכדומה. "העברת מערכי שיעור ייחודיים בבתי ספר לכיתות י"א ועוד. הקבוצות שלנו היום פועלות מאזור אשכול ועד הגליל העליון, עם מגמה להקל על נוער גאה בכל מקום בארץ את ההשתתפות בקבוצה שכזו". בקרוב עתידה להיפתח קבוצה בקצה הפריפריה הדרומית, באילת. לטובתה, ישמחו באיגי לקבל מתנדבות ומתנדבים להדרכה. דרישות התפקיד: רצוי חלק מהקהילה הגאה (מחוץ לארון) או בעלי חיבור לקהילה הגאה, ניסיון בהדרכה, בנות/בני 21 ומעלה, תושבי/ות חבל אילות/אילת.
מציירים מהבטן
להבות הבשן
בלה חבצקין, 35, להבות הבשן, עלתה לארץ בגיל 17 ממוסקבה. אחרי שסיימה לימודי עיצוב תפאורה ותלבושות לתיאטרון באוניברסיטת חיפה ופגשה את בעלה דהיום, עמיעד, החליטו השניים לעבור למקום שמתאים לגדל בו ילדים והגיעו ללהבות הבשן. "בעלי קיבל עבודה בתיאטרון מראה, שפועל בקריית שמונה ואני עבדתי בכל מיני עבודות והייתי אימא במשרה מלאה". האוויר הגלילי הביא עמו רוחות חדשות, ועד מהרה בלה גילתה מחדש את הרצון לצייר. חבצקין, שלמדה ציור ברוסיה מגיל שש בשיטה הרוסית קלאסית, והפסיקה לחלוטין לצייר בגיל 16, חזרה לצייר ובגדול. "היום אני חושבת, שהשיטה שלמדנו בה הייתה נוקשה וקשה מדי לילדים; למדנו ארבע שעות ביום, מספר פעמים בשבוע, מאוד יסודי. כתוצאה מזה הרבה שנים לא נגעתי בציור, כי כשהדרישות הטכניות כל כך גבוהות, מאוד קשה לך לבטא את עצמך בציור. היום אני מאמינה, שעם ילדים בגיל צעיר צריך רק לטפח את היצירתיות והדמיון הטבעיים, לתת הרגשה שהכול בסדר ואין נכון או לא נכון".
לאט לאט התפתח בה הרצון לתת לאחרים את מה שגילתה מחדש בעצמה, ולפני שנה פתחה בקיבוץ סטודיו "ציור מהבטן". "המטרה שלי היא להזמין ולאפשר לאנשים ליצור לא ממקום שיפוטי. ללמד את ההנאה שבלצייר. את הרגע. את השקט. השיעורים מתקיימים בקבוצות קטנות, כשכל אחד מקבל מה שהוא צריך, מציור ריאליסטי ועד לסגנונות מאוד אישיים". יש לה כבר יותר מ-30 תלמידים, מגיל 12 ועד 92. כולם מגלים את עצמם כל פעם מחדש, ממש מהבטן.
בלה 050-2606036
רשומות