עסק משלך: עוזרת להקשיב רוני מ. האס

תמי רחמן פתחה יחידה עצמאית במיט"ב בגליל העליון, שעוזרת להורים שילדיהם מוגדרים כבעלי הפרעות קשב וריכוז "מעניין כמה מטפלים בתחום אני מכירה, שהמומחיות בהפרעת הקשב והריכוז באה להם לא רק מהאקדמיה ומהעבודה, אלא גם מהבית, מילד או מילדה פרטיים הסובלים מההפרעה. לא פעם הילד או הילדה הללו הם גם מראה של עצמם", אומרת תמי רחמן, 54, מקיבוץ נאות מרדכי. קצת פחות משנה עברה מאז הקימה רחמן את "מיטב הקשב", היחידה המתמחה באבחון ובטיפול בהפרעות קשב וריכוז, בילדים ובמבוגרים. רחמן עצמה מומחית להפרעות קשב וריכוז, ומעגנת הרבה ידע בנושא, ששאבה לאורך הדרך מלימודי ההוראה, הפסיכולוגיה וכמטפלת במוזיקה ובתנועה. אבל לדבריה, יותר מכול היא קיבלה את הידע שלה בתחום האימהות. במקרה של רחמן מדובר בבתה האמצעית, רונה. "זה התחיל בכיתה א', כששמנו לב שהיא לא מצליחה לרכוש מיומנויות פשוטות, לכאורה. לא הבנו מה קורה, היינו מאוד מבולבלים, ועברו כמה שנים עד שהסבירו לנו שהילדה סובלת מ"הפרעה אורגנית", ככה קראו לזה אז. המושג 'הפרעת קשב וריכוז' עוד לא היה קיים בכלל". רחמן הלכה ללמוד טיפול במוזיקה ובתנועה, ועד מהרה מצאה את עצמה מתמחה בעבודה עם ילדים הסובלים מהפרעות קשב וריכוז. "הנושא הזה ריתק אותי, ובכל הזדמנות שהייתה לי העמקתי את הידע שלי, עשיתי המון השתלמויות, למדתי קורס בקוצ'ינג להפרעות קשב וריכוז, אבל בעיקר הייתי מאוד קשובה לילדים, שהגיעו אליי לחדר הטיפולים, ולהורים המבולבלים שלא בדיוק ידעו איך מתמודדים עם מגוון הרגשות והתחושות שההפרעה של ילדיהם מעלה אצלם. כל כך הרבה פעמים יצא לי לשבת מול הורים, שעם דמעות בעיניים שיתפו אותי בקשיים שלהם עם הילדים, בתחושות הכעס והדחייה, ולא פעם הילדים האלה משמשים מראה להורים, שמבינים אולי בפעם הראשונה, שהם עצמם סבלו כל החיים מהפרעת קשב וריכוז. לפעמים, תחושת ההחמצה של אותם הורים, לגבי חייהם שלהם, עולה אצלי בחדר הטיפולים. מחד, מדובר בתחושה מאוד קשה, אבל מאידך, זה נותן מוטיבציה גבוהה לתת לילדים את ההזדמנות שלהם לא הייתה". את רואה בעבודה הזאת שליחות אישית? "אני רוצה לתת עזרה למשפחות שמתמודדות עם הבלבול ועם הקושי, כאשר הן שומעות הגדרה של ילדיהם כמי שלוקים בהפרעת קשב וריכוז. השם הזה כולל בתוכו מגוון של קשיים - בעיות התנהגות, וכדומה. במקרים רבים, כשהורים שומעים על כך לראשונה הם מתחילים להתרוצץ בין מומחים שונים, נוסעים מאות קילומטרים, מנסים להבין מה עושים. חשבתי, שהגיע הזמן שתהיה לתושבי הגליל כתובת, שבה ילוו אותם לאורך כל הדרך". רחמן פועלת בתחנת מיט"ב, הוותיקה (בימים אלה חוגגת התחנה עשרים שנה) לטיפול פסיכולוגי של תושבי הגליל העליון כיחידה עצמאית. היא גייסה לטובת היחידה החדשה שלה אנשי מקצוע שונים: רופאה שהיא גם מאבחנת דידקטית, פסיכולוגית, מטפלים מתחומי יצירה שונים. כשמגיעה אליהם משפחה, הם מחליטים יחד, כצוות רב תחומי, מהי התשובה הנכונה לילד המסוים "מנסים לתפור את החליפה הטיפולית הכי מדויקת לכל ילד", אומרת רחמן. למרות הגב החזק שאת מקבלת במיט"ב, את ב"עצמאות כלכלית" בכל הקשור ליחידה? "היחידה הוקמה מתוך תפיסה "מופרטת", אנחנו יחידה עצמאית שצריכה להיות לפחות מאוזנת בסוף שנה. וכמו בכל עסק, כאשר יש ביקוש וצורך ב'סחורה' שאנחנו מציעים, אז יש גם היתכנות כלכלית טובה". מלבד העבודה בחדר הטיפולים, איפה באה לידי ביטוי העבודה ה"מרחבית" שלכם? "במשך השנים ראיתי, שאחד הגורמים הכי משמעותיים הוא יצירת הקשר עם סביבת הילד בית ספר, בית - ואני דוחפת כל הזמן לכיוון הזה, ליצור קשר עם המורות, עם היועצות בבית הספר, עם המשפחה. ככל שהסביבה תלמד להכיר את התופעה, ככל שתהיה יותר הבנה למשמעות של הליקוי ולראיית הקושי עם האתגר, נוכל להתאים את הסביבה אל הליקוי, נוכל להפסיק לקרוא לזה ליקוי או הפרעה, ולחיות עם זה בשלום. הבנה אחרת שלנו היא, כי אחד הקשיים הנלווים להפרעה הוא הקושי החברתי, שהוא תוצר מאוד שכיח אצל ילדים עם הפרעות קשב וריכוז, ושהדרך הטובה ביותר לעזור לילדים היא פשוט "לאמן" אותם בהתמודדויות חברתיות. לשם כך אנחנו בונים קבוצות טיפוליות לילדים או לבני נוער, שבהן הם נהנים מפעילות יצירתית באמנות, בתנועה או במשחק, כשהתוצר המשני הוא הכישורים החברתיים שאותם הילדים רוכשים בעקבות המפגש עם בני גילם, שמלווה בעין ובהנחיה של מטפל מקצועי." מה העמדה שלך כלפי ריטלין "אני לא פוחדת מריטלין. אצלנו התרופה הזו ניתנת רק לאחר אבחון והנחיה של רופאת יחידת "מיטב הקשב", ואני מכירה ילדים שהיא חוללה בהם פלאים. אני מכירה גם כמה מבוגרים, שגילו דרכנו כי הם סובלים מהפרעת קשב וריכוז, והחלו להיעזר בתרופה שהצליחה לשחרר אותם ממחסומים שכל חייהם הפריעו להם בכל מישור - חברתי, תעסוקתי וזוגי. הבת של רחמן, היום גרפיקאית מצליחה, יודעת לראות את כל הצדדים של ההפרעה. "היא אומרת שזו לא הפרעה. יש הרבה קשיים אבל גם יתרונות. אני חושבת שהבת שלי למדה לחיות עם הליקוי באופן הכי מלא שאפשר, תרגמה אותו לחיים שלה והפכה אותו למשאב. היום היא מעצבת גרפית שמשלבת את מגוון כישוריה ואת היצירתיות הייחודית שלה למקום הנכון. בשבילי היא מודל לכך, שיחד עם הפרעת קשב וריכוז אפשר לתפקד באופן מלא ולממש את עצמך בצורה שנותנת תחושת מלאות, סיפוק והצלחה".