אנשי חינוך ותרבות ופעילי ציבור בתנועה הקיבוצית מדברים על בובר

אנשי חינוך ותרבות ופעילי ציבור בתנועה הקיבוצית מדברים על בובר רוני מ. האס

יכולת ליצירתיות פילוסופית אבי אהרונסון, נתיב הל"ה, רכז מחלקת החינוך בתנועה הקיבוצית אני מודה שלא התעמקתי יתר על המידה בהגותו של בובר, התעניינתי יותר בביוגרפיה שלו. מבחינתי, יש שתי נקודות מעניינות בהתפתחותו; הראשונה היא העובדה שבצעירותו, כפטריוט גרמני, הוא צידד ביציאת גרמניה למלחמת העולם הראשונה, ורק לאחר מספר שנים שינה את דעותיו והפך להיות איש שלום. הנקודה השנייה היא העובדה, שהשתייך לאופוזיציה בתנועה הציונית כנגד הרצל. לו הגישה שלו ושל חבריו לתנועת "ברית שלום" הייתה מתקבלת, לא הייתה קמה מדינת ישראל. עובדות אלה נשכחו מול העוצמה הגדולה של המורשת הרוחנית שלו. בובר בהחלט השפיע על התנועה הקיבוצית, גם על מייסדי התנועה, שחלקם אף היו בקשר ישיר איתו, וגם מתוך דיאלוג של אנשי התנועה עם כתביו ועם הגותו. עד היום אני תוהה, מדוע אמר בובר, כי הקיבוץ הוא "אי כשלון למופת" במקום להגיד בפשטות, כי הקיבוץ הוא הצלחה. הרבה קבוצות שיתופיות אוהבות לדבוק בבובר, אך לא בטוח כי דבריו מתאימים למאה ה-21. באמת אפשר היה לקרוא לאחד הקיבוצים השיתופיים על שמו, אך רצוי שכמו שבובר ידע להתעדכן ולהתקדם בדעותיו, כך הקבוצות השיתופיות יידעו לספוג דרכו את היכולת ליצירתיות פילוסופית. השאיפה לאוטופיה ראויה והכרחית יהודה פז, קיבוץ כיסופים, יו"ר מכון הנגב לאסטרטגיות של שלום ופיתוח דברים רבים מאוד בהגותו של בובר השפיעו עליי. למדתי להכירו עוד כנער בתנועת "דרור" בארצות הברית. עיקר השפעתו היה בחיבור בין ההכרה הערכית-מוסרית לתרגומה לשפת המעשה. במושג האוטופיה, שהוא היה בין מייצגיו בתקופה מסוימת בחייו, מובא הרעיון, שכאשר אדם חותר לשנות משהו, חשוב לא רק נגד מה הוא הולך אלא לאן הוא הולך, לאיזה עתיד הוא חותר. באה לידי ביטוי גם התפיסה, כי השאיפה לאוטופיה ראויה והכרחית, גם אם הצלחתה היא חלקית ואף פחות מזה. השפעתו הייתה רבה גם בתפיסתו, כי מאחורי הקמת מדינת ישראל לא עומדת שאיפה להקים עוד מדינה, אלא איפה להקים מדינה אחרת, "אור לגויים". אני מאמין, שהדיאלוג הבובריאני הוא הכרחי; רק אם אני מכיר ברעיון - שהזולת רואה אותם דברים שאני רואה רק מנקודת מבט אחרת - אני יכול לעסוק בדיאלוג אתו. זה נכון מאוד בנושא השלום, שבו אני עוסק רבות, וכן בתחום הפיתוח הבינלאומי, שם אני מאמין כי רק מתוך דיאלוג אמיתי עם אנשי הארץ הזו וכן עם הללו שמחוצה לה, ניתן יהיה לעסוק בפיתוח אמיתי, כשבמרכז עומדים האדם והחברה. לתנועה הקיבוצית שורשים רבים, וזיקתו של בובר לתנועה ניכרת במאמרו המפורסם על הקיבוץ מתוך תפיסתו את האוטופיה. אמנם בובר קרא לזה "אי כישלון למופת", אך בדרכו התכוון לכך, שהקיבוץ הוא הצלחה אדירה. הוא גם שם דגשים על המחקר החסידי. לדעתו, להתלהבות החסידית יש מקום במעשה הציוני, ובובר עמד על הקשר המיידי בין הערכיות והרוחניות ובין חיי היומיום. לדעתי, שתי הנקודות הללו גם השפיעו על התנועה הקיבוצית. מדוע לא קרוי קיבוץ על שמו? אני חושב שרוב הקיבוצים אינם קרויים על שמות בני אדם. אם קיבוצים כמו רחובות היו נקראים כך, מן הראוי היה שגם אנשי רוח ייכנסו לרשימה, ובובר יכול בהחלט להיות אחד מהם. הגישה האינדיבידואלית גליה בר אור, עין חרוד מאוחד, מנהלת המשכן לאמנות בעין חרוד באופן אישי לא הייתי אומרת, כי בובר השפיע עליי במיוחד. בלי קשר לעובדה, שהדיאלוג הוא חלק בלתי נפרד מכל עשייה שלי וגם בלי להתעמק בניסוח הבובריאני המיוחד, הרי הרעיונות המרכזיים שלו המשיכו להתגלגל, ולא נס ליחם. אני חושבת, שבמובנים מסוימים בובר השפיע על התנועה הקיבוצית בכלל, ועל הקיבוץ הארצי בפרט, אף כי התפיסה העמוקה שלו לגבי היהדות לא הלמה את המגמה של הקיבוץ הארצי ושל השומר הצעיר, ולא נקלטה על ידי חבריו. חבל מאוד על כך, שהלהט האידיאולוגי לא הניח לאנשים לקבל ממנו את הגישה האינדיבידואלית, את התפיסה הבסיסית של היחס בין אדם לאדם. התחברות לרוחו של בובר, כולל לקשר העמוק שלו ליהדות, יכולה הייתה להוסיף חיוניות רבה יותר לחברה הקיבוצית ולתרום להתחדשותה ולהפרייתה. במאמר המפורסם שלו, על "אי כישלון למופת", הוא לא שפט את הקיבוץ ככישלון או כהצלחה בנקודת זמן מסוימת, אלא כתב מתוך תפיסת האוטופיה, וטען כי עצם העובדה שהקיבוץ התקיים ובמובן מסוים הפך למופת, הפך אותו לכזה. כמו שאני אומרת גם ב"ילדי השמש" - "יש כוח לניסיונות, גם אם הם לא צלחו". הניסיון של הקיבוץ הוא ניסיון שעוד ידברו בו רבות בארץ ובעולם הרחב. אחת הדמויות ההומניסטיות הגדולות חנן ארז, הזורע, ראש המועצה האזורית מגידו אני בא מקיבוץ הזורע, ואצלנו בובר ופרנץ רוזנצווייג היו ההוגים הדומיננטיים, שעיצבו את הקיבוץ בשילוב של התפיסה הרוחנית, התפיסה הלאומית והתפיסה הסוציאליסטית. אני סבור, שבובר הקרין רבות על השומר הצעיר. למעט השנים המעטות של הנטייה הסטניליסטית שהייתה במחוזותינו, הוא היה אחת הדמויות הנערצות בתנועה הקיבוצית, דמות מופת וידע להעריך את הניסיון הקיבוצי. אני חושב, שהאמירה "אי כישלון למופת" היא אמירה גדולה. חכמה. נותנת לדברים פרספקטיבה רחבה, מעבר לכאן ועכשיו. במובן זה אני חושב שהוא צדק. אי אפשר למדוד את הדברים בפרקי זמן קצרים, גם לא במהלך דור אחד או שניים. כפילוסוף, הייתה לו יכולת נדירה לשפוט בצורה חכמה את המעשה הקיבוצי. עסקתי שנים רבות בחינוך. במהלכן התעמקתי מאוד בהשקפותיו של בובר, ואני בהחלט מאמין שהוא אחת הדמויות ההומניסטיות הגדולות ביותר שהיו לנו במאה האחרונה. מעבר להגותו הפילוסופית-תרבותית, הוא ידע לשלב בין החסידות להלכה ולמדע, ידע לראות בו בזמן את הפרט ואת הכלל. הייתי רוצה להעיד על עצמי, שתורת השיח היא נר לרגליי. אני אוהב את הבריות ובזה מתמצה הכול. בלי אתה אין אני, כמו שאין אני בלי אתה; האני מתחיל בגבולותיו של האחר, ואם אתה רוצה להכיר את עצמך, תתחיל בזולתך. זה רעיון יפה לקרוא לקיבוץ על שם בובר, אף על פי שאני לא חושב שבובר ייחס לעצמו או לאדם אחר את חזות הכול. אולי אפשר דווקא לעשות שימוש במשהו מתוך תורתו, ועל פיו לתת שם לקיבוץ. החברותא מאפשרת את שלמות הפרט והכלל אייל רייז, כפר מסריק, רכז השומר הצעיר בובר הוא הוגה דעות שמאוד השפיע על תפיסת החיים שלי. אחד המוטיבים המרכזיים שבבסיס ההשפעה הזאת הוא מרכיב החברותא, שבובר מדבר עליו כעל המרכיב המשמעותי ביכולת לקיים בית ודרך. כן הדרך שבה תיאר סוציאליזם אוטופי, שבו החברותא היא הבסיס לחיים שלמים המאפשרים לפרט לשמור על אינדיבידואליזם ועל קולקטיביזם בעת ובעונה אחת. מוטיב נוסף הוא הרעיון, שהמהפכה מתחילה מלמטה דרך יצירת קומונות, קהילות, קיבוצים, קואופרציות ולבסוף מדינת רווחה. ולבסוף, אני שותף לאמונתו של בובר, כי הנוער הוא הסיכוי לאושר הנצחי. כל השיחות שאני מנהל, אני משתדל שיהיו שיחות של אמת. בנוסף, אני רואה חשיבות הן לקשר שלי עם אנשים "אני-אתה" והן לקשר שלי עם הסביבה בכלל, "אני הלז", הטבע וכל מה שסובב אותנו. אני משתדל לחיות את אורח חיי בהתאם לאמונות הללו. אני חושב שהייתה לבובר השפעה מאוד גדולה על התנועה הקיבוצית, בעיקר בראשית הקמת הקיבוצים. השפעתו התמקדה בגיבוש התפיסה החינוכית בתנועה ובקיבוץ, בנושא הקשר חניך-מדריך, החינוך האידיאולוגי, ניסיון החברותא. עד היום מושתת תהליך הלמידה בשומר הצעיר על הגותו. מרכיב נוסף, שלדעתי השפיע על התנועה, הוא המרכיב הרעיוני של מדינה דו-לאומית, יחסים יהודים-ערבים והחיבור אל הציונות, כשהחברה הקיבוצית מבצעת שליחות כלפי החברה וכלפי העם כולו. "ניסיון שלא נכשל" היא אמירה, שלדעתי צדק בה בובר, כשראה את החיבור שבין הבית לדרך ובין המהות לתוכן המחבר את אורח החיים הפנימי של אנשים בחברה, וכך גם יוצר את המחויבות כלפיה. זה אקטואלי אפילו היום, ומדבר מאוד אל חברי הקומונות והקיבוצים העירוניים השיתופיים, חבר'ה צעירים שלא רק מתעמקים בלמידה, אלא גם מיישמים אותה. קשה לי לענות על השאלה, אם היה צריך לקרוא קיבוץ על שמו של בובר. אי אפשר שלא לתת לבובר מקום מרכזי בהתפתחות התנועה הקיבוצית והמדינה, אולם למרות הגותו הנפלאה, צריך לזכור שהוא עצמו לא היה מגשים; הוא לא חי לא בקומונה ולא בקיבוץ. לדעתי, הוא עצמו היה מעדיף להישאר במצב הנוכחי - להשאיר את זכרו בממד הרוחני ופחות בממד הגשמי. וכך גם אני חושב.