על הדשא - מנה ראשונה

על הדשא רוני מ.האס

לא בועטת במוסכמות לא בועטת במוסכמות / ליום האישה הבינלאומי שדה בוקר עבור יערה גולדמן, 17 וחצי, שדה בוקר, אין שום דבר מיוחד בעובדת היותה שחקנית כדורגל במכבי באר שבע, ולשעבר שחקנית בנבחרת ישראל בכדורגל. גולדמן, תלמידת י"ב, החלה לשחק כדורגל בחצר הקיבוץ עם חברותיה עוד בגיל בית ספר יסודי. בשש השנים האחרונות היא משחקת כדורגל מקצועי, בקבוצת הבוגרות של מכבי באר שבע, ולא, היא לא מבינה על מה אני מדברת, כשאני תוהה אם החברה מנסה לשכנע אותה שכדורגל זה לבנים בלבד. "כשאני מספרת שאני שחקנית כדורגל, רוב התגובות מעריכות או מופתעות". איך הגעת לכדורגל? "כשהייתי ביסודי, הייתה ליגה בבית הספר, היה לנו טורניר כדורגל במועצה, ומי שארגן אותו היה בקשר עם מכבי באר שבע. הוא פנה אליי ועניין אותי להצטרף למועדון. אז הייתי בת שתים-עשרה, הייתה שם רק קבוצה של בנים בגילי, ונסעתי עם עוד ילד מהקיבוץ לאימונים במשך שנה שלמה. בשנה שאחרי זה לא יכולתי להמשיך, כי בנות לא הורשו לשחק בליגה של הבנים, והפסקתי. באמצע השנה קיבלתי שיחת טלפון ממנהל קבוצת הנשים של מכבי באר שבע, שסיפר שנפתחה קבוצת נערות ורוצים שאני אצטרף. שיחקתי שנתיים בנערות, בכיתות ח'-ט', ואז בכיתה י' עליתי לבוגרות, ושיחקתי במקביל בנערות ובבוגרות. בכיתה י' התחלתי לשחק גם בנבחרת ישראל, ופעם בשבוע נסעתי לווינגייט, מלבד שני האימונים והמשחק השבועי במכבי באר שבע. באותה תקופה השתתפתי בקדם-אליפות אירופה באיסלנד. לפני שנה הפסקתי עם האימונים בווינגייט, משום שהנסיעות היו מתישות, וזה היה מאמץ מטורף. בשנתיים האחרונות אני משחקת בבוגרות מכבי באר שבע בלבד". מה השאיפות לעתיד? "מקווה להמשיך לשחק. נכון לעכשיו אני מתגייסת בשנה הבאה, ומקווה שאוכל להיות ספורטאית פעילה, לשרת יומיות, כך שאוכל להמשיך להגיע לאימונים ולמשחקים". קבוצה אהודה? "הפועל תל אביב".

כשצווארון כחול וצווארון לבן נפגשים רביד בשבוע שעבר נפגשו בוגרי תנועת הנוער העובד והלומד, החיים ופועלים בקיבוץ רביד ומגשימים את משימתם - הפצת ערכים חינוכיים ברחבי הגליל כולו - עם שר החינוך, גדעון סער, ועם איש העסקים, נוחי דנקנר, ראש קבוצת העסקים IDB. השניים הגיעו לקיבוץ לחזות במו עיניהם במרכז החינוכי, שנבנה לאחרונה במקום בזכות תרומה של כשישה מיליון שקל, שהוענקה לכחולי הצווארון על ידי דנקנר בשיתוף הסוכנות היהודית. כיתות הלימוד ומבנה הספרייה החדשים מהווים את שלב א' במיזם. שלב ב' בבנייה יכלול מבני מגורים לחניכים, המגיעים לרביד לסדרות חינוך ובהם 72 מיטות. בקיבוץ רביד, המגדיר את עצמו קיבוץ שיתופי-חינוכי, חיים 100 חברים בוגרי תנועת הנוער העובד והלומד, אשר בצד קיומו של משק חקלאי ומפעל "בלקל", רוב חבריו פועלים בתחום החינוך בכל אזור הצפון. חברי רביד הם חלק מתנועה ארצית גדולה של בוגרי הנוער העובד והלומד, אשר רואים את עבודתם בתחום החינוך כמשימה לאומית ראשונה במעלה. בסיום הביקור ציין שר החינוך, כי התרשם מאוד מהעשייה הרחבה של חברי רביד. ראש המועצה האזורית עמק הירדן, יוסי ורדי, אשר אירח את המשלחת, פנה לשר וביקש את סיוע משרדו בבניית המרכז החינוכי. השר הבטיח לבדוק את הנושא. ורדי ציין, כי ללא התגייסות נוחי דנקנר, שרתם אליו את הסוכנות היהודית, לא היה קם המרכז החינוכי ברביד.

משפחת זמיר. צילום: דוד עינב הקשר היפני של "הדף הירוק" טוקיו/ בית אלפא נועם זמיר, 46, בנו של העיתונאי והסופר, עורך לשעבר של הדף הירוק, ישראל זמיר, מבית אלפא, ונכדו של הסופר בשביס זינגר, יצא אחרי לימודיו בסמינר הקיבוצים לטיול ברחבי העולם. במהלך הטיול הגיע למזרח הרחוק, פגש נערה יפנית, התאהב בה והחליט להקים איתה משפחה. מאז חלפו 12 שנים, שבהן הוא מתגורר בטוקיו עם אשתו ועם שני ילדיו. שם אף השלים את לימודי התואר השני במינהל עסקים, ולהפתעת כולם גילה בדרך מקרה כישרון אמנותי בעיצוב תכשיטים, שהפך למקור פרנסתו. הוא עוסק היום בעיצוב ובמכירה של תכשיטים וכן בסחר ביהלומים. אביו של נועם, ישראל זמיר, מתפעל מהפריצה של בנו לעולם העיצוב: "אנחנו עשרה דורות של רבנים וסופרים, והנה פתאום הבן שלנו מגלה כישרון בתחום העיצוב". כעת פנינו לאב לשמוע מה שלומו של הבן בטוקיו, בעקבות רעידת האדמה. "כמו שאר תושבי טוקיו, גם נועם ואשתו הזדעזעו עם האדמה", מספר זמיר. "בעת רעידת האדמה הם שהו במשרד שלהם, הממוקם בקומה האחת-עשרה, בבניין רב קומות. כשסוף סוף התקשרו, אחרי שעות של דאגה גדולה לשלומם, הם סיפרו כי הבניין שבו שהו, התחיל פתאום לנוע כלולב. הם הבינו מיד שמדובר ברעידת אדמה, ירדו למטה במדרגות, החליטו שלא לקחת סיכון, ולא עלו על הרכבת התחתית אלא צעדו ברגל, כשבעה קילומטרים עד לבית הספר של הילדים, אספו אותם והלכו הביתה. והילדים? הם אפילו לא ידעו שהייתה רעידת אדמה, רק שמחו שההורים באו לקחת אותם הביתה מבית הספר, ולא שאלו יותר מדי שאלות".

כוכבת אמת לובה שיפמן, 99, גבעת חיים איחוד, די מסתייגת מחוויית הידוענות והדוגמנות שנפלה בחיקה בשנת ה-100 לחייה. העובדה שתמונותיה מתנוססות על שלטי חוצות כחלק ממסע הפרסום של חברת הטיפוח דאב, אינה עושה עליה הרבה רושם. "אני הרי לא ילדה ולא היחידה בגיל הזה, בכלל לא חשבתי שישימו את זה בפרסום כזה, לא חשבתי שאהיה יחידה, ודאי יש עוד כאלה בגיל שלי." אבל מה לעשות שמתוך 6 מועמדות החוגגות עשרה עשורי חיים, נבחרה שיפמן לייצג את חברת דאב לרגל 100 שנים לציון יום האשה הבינלאומי. ואולי ככה על הדרך, אפשר גם לציין את יום ההולדת ה-100 של התנועה הקיבוצית. בכל זאת מדובר באשה שגידלה 3 בנות, עבדה בגן הירק של הקיבוץ, טיפלה באין ספור תינוקות, הדריכה מטפלות, הייתה סייעת של רופא השיניים ואף שימשה כספרנית בספריית העיון של הקיבוץ. שיהיה עד 120.