יום חמישי, 11 במאי 2006

עסק משלך: צביה כץ מכפר הנשיא - פתחה בריכה טיפולית

רוני מלישבקיץ-האס

אחרי 34 שנים בחינוך, העזה צביה כץ מכפר הנשיא ופתחה את "שפירית" – בריכה טיפולית חווייתית. "אכן, האחריות גדולה", היא אומרת, "אבל אין כמו תחושת החופש והעצמאות"

אך נכנסתי למתחם הבריכה הטיפולית-חווייתית "שפירית", ומייד התעוררו בי כמיהות רחמיות, וחמימות נעימה אפפה אותי. הגעתי לממלכה של צביה כץ.

כץ הגשימה חלום. היא לא רק זו שילדה את ה"שפירית", אלא גם גידלה אותה והצמיחה לה כנפיים. מלבד כל אותם טיפולים מקובלים שמציעים מקומות כגון אלה, ניתנים ב"שפירית" גם טיפולי ג'הארה ווטסו מרגיעים ומשחררים, ובעקבות דרישת הקהל - גם ימי כיף, ימי הולדת ואירועים מצומצמים אחרים.

צביה, בת קיבוץ כפר-הנשיא, היא אישה מעשית, שרואה למרחוק. לפני 10 שנים, כשחברי קיבוץ עוד לא נדרשו לחפש לעצמם פרנסה, החלה להכין עצמה להסבה מקצועית. כבר אז ידעה שלא תמשיך לשמש מורה לילדים עד צאתה לגמלאות, כי "זה לא נכון, לא לי ולא לילדים". ואומנם,אחרי 34 שנים במערכת החינוך, יצאה לפנסיה מוקדמת, התמחתה בחינוך גופני לגיל הרך ובדרמה-תרפיה, וכשצדה עינה, לפני חמש שנים, פרסום על לימודי הידרו-תרפיה (טיפול במים),הלכה ללמוד את המקצוע וידעה שזהו זה. זה מה שהיא רוצה לעשות כשתהיה גדולה. "מאז ילדותי", היא אומרת, "תמיד כשהייתי במים, הרגשתי שאני במקום הנכון".

מימוש הפנטזיה חייב אומץ לב, גישה מעשית ונחישות, ואת כל אלה היו לה. היא שכרה מהקיבוץ מבנה בסמוך לבריכה הציבורית, ניצחה על שיפוצו והסבתו לבריכה מקורה ומחוממת, ופתחה בו את "שפירית", בריכה טיפולית-חווייתית בניהולה.

"אין ספק שסדר יומי השתנה לחלוטין, תרתי משמע", היא מספרת. "היום אני אדון לעצמי. אני קובעת מתי אני עובדת, מה אני עושה, ואיך. כעובדת משרד החינוך בזמנו אומנם מאוד נהניתי מהעבודה, אבל הייתי כבולה בתוך מסגרת ברורה ומחייבת. כאן, כמנהלת של יזמות, יש עליי אחריות גדולה, אבל אין כמו תחושת החופש והעצמאות".

השם "שפירית", היא מפרשת, מתחבר עם מי שפיר, עם המילה הנרדפת ל'טוב' - שפיר - וגם עם היכולת להשתפר במים. ואכן, בין האנשים המגיעים אליה מכל האזור, מתינוקות ועד קשישים, רבים הם הזקוקים ל"שיפור": כאלה שסובלים מבעיות אורטופדיות ובעיות פרקים, שעברו תאונות או ניתוחים, וגם נשים בהיריון, הורים ותינוקות, ילדים והורים. בכולם היא מטפלת, על פי הצורך, פיזית ורגשית, ואפילו ללוקים בהפרעות קשב וריכוז יש לה מה להציע.

קפצת למים עמוקים מאוד. לא חששת לטבוע?

"ראשית, אני ממש לא לבד. האיש שלי תומך ומייעץ, ויש לי גם קולגה נהדרת, לאה. אבל העיקר - כדי לצאת מעבדות לחירות, מה שלקח לעם ישראל 40 שנה, היו כדאיים כל הקושי וההשקעה. אין כמו הסיפוק של יצירת יש מאין".

באדיבות "על הצפון", עיתון המועצה האזורית גליל עליון

עורך הבלוג