על הדשא
רוני מ. האס, הזמן הירוק
24/10/2013
ירוקים מהנאה
חנתון
חנתון
נעה שפר, 31, עובדת סוציאלית במקצועה, עברה לפני שנה לקיבוץ חנתון מירושלים עם משפחתה, והיום היא אחראית על הקמת גינה קהילתית בקיבוץ. "עוד לפני עשר שנים, כשהייתי סטודנטית בירושלים, התחברתי לגרעין 'דבש' של החברה להגנת הטבע, שהביאו את הבשורה של גינות קהילתיות לעיר". היא עסקה בתחום כתחביב וגם התמחתה בגינון טיפולי לטובת העבודה עם המטופלים שלה. "כבר כששאלו אותי בוועדת הקבלה של הקיבוץ במה אוכל לתרום לקיבוץ, העליתי את הרעיון של גינה קהילתית". בינתיים היא למדה גם פרמה קלצ'ר בבי"ס לפרמה קלצ'ר בשדה נחמיה, וגם גינון ביו אינטנסיב (שיטות לגינון שופע בשטח קטן), וחיכתה לרגע הנכון. "חשבתי לעצמי שאם בין כה וכה אנחנו מבלים ביחד עם הילדים על הדשא, אז אפשר כבר לעשות גינון ביחד..." מסתבר שלא רק היא חשבה ככה. במועצה האזורית עמק יזרעאל, פרסמה היחידה לקהילה וסביבה קול קורא להקמת גינה קהילתית והיא הרימה את
הכפפה. "פרסמתי את הרעיון, 30 משפחות נרשמו (!), ויצאנו לדרך. במימון המועצה, התחלנו תכנית הדרכה ע"י מדריכים שמגיעים אלינו מבית הספר לפרמה קלצ'ר בעמיר. בשלב הראשון הגינה תהיה מורכבת מערוגות ירק משפחתיות ומערוגות משותפות של צמחים רב-שנתיים כשהשמיים הם הגבול..". ביום שישי האחרון הם הקימו את המעגל הראשון, בו זרעו ירקות חורף "כמו שהתיישבנו לסכם את היום, נפתחו ארובות השמים וגשם התחיל לרדת, זה היה רגע מאד מרגש". הכל משמיים..?עוד לא נָס
ברעם/ מתנדבי חו"ל
בשבוע שעבר התקבצו בקיבוץ ברעם כ-120 מתנדבים ומתנדבות חו"ל מקיבוצי הצפון, לכנס מתנדבים אזורי, וגילו שיש עוד חבר'ה על הדשא. איה שגיא, צרעה, מנהלת תכנית מתנדבי חו"ל בקיבוצים, מספרת כי כיום יש 30 קיבוצים שנעזרים במתנדבים "חלק מהקיבוצים כבר מופרטים, חלקם עדיין שיתופיים וחלקם בתהליכי
צילום: לידיה אייזנברג
צבעונית לעדדגניה ב'
שרון אלפרט, 41, בת נווה איתן, היום תושבת דגניה ב', היא אמא לחמישה ילדים, ומאיירת ספרי ילדים במקצועה. "כשבעלי ניר, החליט ללמוד וטרינריה, נסענו לטובת הלימודים שלו לבלגיה". בבלגיה נחשפה אלפרט לעולם איור הספרים, הרושם שעשה עליה התחום היה חזק והיא החליטה להיכנס אליו.
"נרשמתי ללימודי איור ספרי ילדים ובמשך שלוש שנים התמחיתי בו. בסוף הלימודים, נולדה בתי הבכורה, יערה, יחד איתה נולד גם הספר הראשון". שרון מספרת שהכּניסה לעולם הספרים הייתה רכה יותר, בזכות דודתה, מיריק שניר, שקישרה בינה להוצאת הקיבוץ המאוחד, עבורם איירה את הספר הראשון "יש לי אופניים" שכתבה לא אחרת מאשר דודה מיריק. "מאז ספר הוביל לספר, כשהספר האחרון שאיירתי ויצא לאור לפני כמה חודשים, היה 'הנסיכה וכיכר הלחם האמיתי' שכתב דן הופרט". הספר הטרי, מתאים לקוראים צעירים ומאד רלוונטי לימינו ואפילו מעביר בהומור חינני מסר בנוגע לתרבות האינסטנט. "הספר מדגיש את המקום של חקירה, של ניסוי ותעייה, של סבלנות וחקר, שמובילים לדבר אמיתי ומשמעותי" היא מספרת. לאחרונה החליט משרד החינוך להוציא את הספר בתרגום לערבית וכן לספריית פיג'מה. עד היום איירה אלפרט בעיקר ספרים לילדים צעירים, שם האיור מאוד מרכזי והטקסט מינימלי. "הספר הזה אחר, בגלל שהוא מיועד לילדים יותר גדולים, יש בו הרבה טקסט ופחות איורים, היה לי קשה להצטמצם למתכונת בה האיור פחות מרכזי, אבל בהוצאה הלכו לקראתי." התוצאה מרהיבה - ציורים צבעוניים, מלאי נוכחות והומור מעטרים את דפי הספר. לאחרונה אלפרט נחשפה לעולם חדש והוא תיאטרון בובות. "אני לומדת את התחום, מאד אוהבת אותו ומקווה לצאת בהצגה חדשה בסוף השנה". שותפים לתקווה...
רשומות
