בחירת הבלוג "מילה של רוני" לאחד מ 25 הבלוגים המעניינים בישראל 2010

ראשי אודות אקסטרה עיתונות מאמר אורח דיונים מתמשכים צור קשר ספר אורחים קישורים   רשימת ה-‏25: הבלוגים הנבחרים של ''אפלטון'' לשנת 2010 יום ו', 28/05/2010 שעה 0:44 חציו השני של מאי כבר כאן, וזו השעה בה אני מפרסם כמדי שנה את ''רשימת ה-‏25''. המדובר, כזכור ב-‏25 הבלוגים שנהניתי לגלוש בהם מאז מאי שעבר. עליה אני מוסיף את רשימת עשרת הבלוגים המבטיחים, דהיינו בלוגים שפועלים פחות משנה אחת ושיש להם פוטנציאל להפוך למוקד קריאה רב-עניין. שום בלוג אינו יכול להופיע ברשימות הללו יותר משנתיים ברציפות. ובכן, רשימה זו כבר הפכה למסורת ב''אפלטון'' והיא מועלית כאן זו השנה השישית ברציפות. ובפעם האלפיים חמש מאות שבעים ותשעה: רשימה זו, על אף העניין שהיא עשויה לעורר, אינה משקפת אלא את טעמי האישי, ולכן היא אינה מייצגת חתכים באוכלוסיה או מנסה לשקף פנטזיה כלשהי של איזון בין קבוצות. שימו לב גם שבשל התפוררות חלק מהפלטפורמות יש כאן השנה בלוגים ש''עברו דירה'' ולכן הם מקושרים לשתי כתובות ולא לאחת. ובכן, קריאה נעימה לכולם. וכתמיד - אשמח לתגובות ולהצעות. קשה היה לכנס השנה את הבחירה הקבועה בבלוגים המרתקים של 2010. היו הרבה שריתקו אותי ושעלו כפורחים מתוך ההבטחות היפות של השנה שעברה. ובכל זאת, חשתי שאני מחמיץ משהו. והתחושה הזו, מקורה בי ובבעיותיי שלי בלבד. מאחר והשנה האחרונה הייתה לחוצה מאוד, הן מבחינת עבודה והן בכל הקשור לענייני הפרטיים, עלה בדעתי שאולי נוצרים אצלי חללים תודעתיים רבים מדי בכל הקשור לחידושים בעולם הבין-אישי הזה שמתקיים כאן בעשור וחצי האחרונים ורק מושך עוד ועוד כותבים ליטול בו חלק. לפיכך, לראשונה בהיסטוריה של רשימת ה-‏25, ביקשתי את עזרת הציבור. התגובות שקיבלתי על הבקשה היו רבות ויפות. אני מבקש מכאן להודות לכל אלה שנענו לפנייתי, פרסמו אותה ו/או טרחו, חיפשו ושלחו אלי קישורים לבלוגים כאלה ואחרים. היבול היפה הזה רק הוכיח לי שעשיתי צעד נכון: תמיד טובות כמה זוגות עיניים מזוג אחד בלבד. הן פשוט רואות יותר טוב. בשל קוצר היריעה לא אוכל כאן לפרט את שמותיהם של עשרות התורמים, ואסתפק בציון שמם של אלה שהצעותיהם נכנסו לרשימת ה-‏25 השתא. וברשותכם, כמה מלים על מה שעברנו ממאי אשתקד ועד לכאן. הבלוג וספירה שרויה עתה במשבר. השנה האחרונה ראתה את התפוררותם האיטית של כמה מוסדות שלטעמי, לפחות, היוו חלק בלתי נפרד מעולם התוכן של הרשת. אתר ''רשימות'' הוותיק, שבמשך שנה הייתי חלק מכותביו, הולך ונסגר. הודעה על כך פורסמה לפני מספר חודשים ובינתיים כבר הספיקו מרבית חברי הבלוגיה לעבור, בסיוע אנשי ''רשימות'', לפלטפורמות אישיות, רובן ככולן מבוססות וורדפרס. בשבע השנים האחרונות הועלו בבלוגיה הזו למעלה משישים ושבעה אלף פוסטים על ידי יותר ממאה כותבים שונים. זוהי ללא ספק תרומה נאה לרשת, מה גם שבנייתה, שדרוגה ותפעולה נעשו כולם בהתנדבות. גם דרכם של מקימי ''בלוגלי'' לא הייתה סוגה בשושנים. האתר הוקם בסתיו 2006 כפלטפורמה שהתבססה על וורדפרס - התוכנה הפופולרית בישראל ליצירת בלוגים עצמאיים. את פריצת הדרך עשה ב-‏2005 התוכניתן ועיתונאי הטכנולוגיה רן יניב הרטשטיין, שפיתח גרסת וורדפרס מתורגמת לעברית, שמאפשרת כתיבה מימין לשמאל. התוכנה, שהורדתה ותפעולה קלים לביצוע וניתנים ללא תשלום, צברה פופולאריות במהירות. בלוגלי, שקם שנה לאחר מכן, ביסס את עצמו על הגל הזה ועד מהרה נרשמו בו אלפי בלוגרים. אלא שהתפתחותה המהירה של הבלוגיה הידידותית הזו התבססה על משאבי הזמן של שלושת מייסדיה (שניתנו בהתנדבות), ומשאבים אלה הלכו והתכלו עם השנים ביחס ישר להתפתחותם האישית של השלושה ולצמיחתו המהירה של האתר. לפני מספר ימים הודיע אלעד זלומונס על פטירתו המתקרבת של בלוגלי. אפילו מגזין תוכן ותיק כמו ''האייל הקורא'', אתר ששורשיו עוד ב-‏1999, הודיע על סגירת שעריו. האייל אמנם לא היווה פלטפורמת בלוגים פתוחה, אבל איפשר לכותבים לפרסם בו מאמרים עוד בעידן הטרום-בלוגרי. ברם, גם הוא הלך ודעך עם השנים. ''כבמה לפרסום הוא כמעט אינו מספק שום שירות שאינו ניתן בצורה יעילה יותר על־ידי פלטפורמות אחרות, כמו אתרי בלוגים למיניהם'', הסביר עורכו הראשון ואחד ממייסדיו, דובי קננגיסר, והוסיף: ''מה שהוא כן מספק – שירותי עריכה איכותיים באופן יוצא דופן בנוף האינטרנטי – אינו שירות מוערך במיוחד בימינו, ובין כה וכה הזמן הכרוך בעריכה (בהתנדבות) מצמצם מאוד את התועלת שבה עבור מי שהתרגל לסיפוק מיידי ולפער זמן אפסי מרגע הכתיבה לרגע הקריאה. אודה ואתוודה שגם לי כבלוגר קשה להסכים להמתין ימים ואף שבועות בין כתיבת טקסט לבין פרסומו באייל. הפרסום בבלוג הוא הרבה יותר פשוט ומספק, גם אם המשמעות היא שאיכות הטקסט תהייה פחותה''. במלים אחרות, מקימי ''האייל הקורא'' מפקפקים ברלוונטיות שלו בעידן הנוכחי ולכן החליטו לסגרו (בשלב כתיבת הדברים פורסמה הודעה לפיה מערכת חדשה מתארגנת כדי להציל את ''האייל הקורא'' מסגירה. בהצלחה). אגרגטור הבלוגים ''גרייפס'' היה אף הוא השנה בסכנת חידלון. האתר שהקים אביעד קדרון לפני מספר שנים מצא עצמו ללא מארח יציב, ובמשך זמן מה נראה היה כי בא קיצו. רק התגייסותו של גורם אחר להקצות לו מקום על שרתיו הצילה את השירות החשוב והמתעדכן הזה מסגירה. הנה כי כן, דווקא התפתחות הבלוגוספירה כזירה המקדשת את ההבעה האישית היא זו שמקשה מצד אחד על איגודם החופשי (בלוגלי) או הסלקטיבי (רשימות) של בלוגים על בסיס פלטפורמה אחידה ומצד שני על קיומם של מגזינים שעיקר החומר בהם נתרם על ידי כותבים חיצוניים, בין כטקסט העומד בפני עצמו (האייל הקורא) ובין כקישור המוזן לאגרגציה כוללת. המשותף לשני הקצוות הללו הוא שמאחורי שניהם עומדת עבודה בהתנדבות. ואולי זו, בעצם, המשמעות הסופית של הכול: הבלוגוספירה, כמו כמעט כל דבר בחברה שלנו, היא עניין המופרט עד לפרודותיו הבסיסיות ביותר, הלא הוא הכותב הבודד. מי שמוכן לעבוד בהתנדבות מעדיף לעשות זאת קודם כל – ולעתים אך ורק - עבור עצמו. מי שמוכן לייצר פרויקט וולונטארי עבור הכלל מגלה עד מהרה שההשקעה המתבקשת בכיוון זה הולכת וגדלה בקצב מהיר עד ששוב אין הוא מסוגל לעמוד בעומס. האופציות העומדות בפניו הן גביית תשלום תמורת השירות או סגירת הפרויקט. ומאחר ורבים מאוד אינם מוכנים לשלם תמורת צריכת טקסט בבלוג, נותרת הסגירה כאלטרנטיבה אחרונה. החלל שנוצר בעקבות ההתפוררות הזו אינו יכול להתקיים לאורך זמן. שוק מביעי הדעה, שהבלוגים הם כלי ביטוי מרכזי שלו, קורץ ללא מעט יזמים. יתכן שהשימוש בפלטפורמה חופשית דוגמת וורדפרס יעכב את כניסתם של גורמים חדשים לחלל הזה, אבל בסופו של דבר זה יקרה, ומסיבה אנושית מאוד: אנשים מעדיפים לפעול במקום בו את התשתית מייצרים עבורם אחרים. וממש כשם שאין מצפים מכתב בעיתון לבצע עבודות שאין לו התמחות בהן כמו הדפסה והפצה, כך קשה לצפות מבלוגר לדאוג, מלבד לטקסט והצגתו, גם לתשתית שעליה הוא מוצג. בלוגלי, רשימות ואחרים סיפקו מענה לצורך הזה, ובקרוב יהיו אחרים שינסו לענות על כך. אחת הסנוניות הראשונות המעופפות בכיוון זה הוא ''במחשבה שנייה'', אתר תוכן שהוקם על ידי שתי אסתי סגל וחנה בית-הלחמי. האתר מגדיר עצמו כמיועד לדיון בתחומי התרבות, החברה והתקשורת אבל מציב לעצמו יעד שאפתני בתחום אירוח הבלוגים. ''מדובר בבלוגים עצמאיים לחלוטין שכותביהם חופשיים, במסגרת תקנון האתר והטעם הטוב, לכתוב כל שעולה על רוחם'', מצהירות המייסדות, ''בעצם העריכה העיקרית היא הבחירה הראשונית בקטגוריות עליהן עומד המגזין, ובשיבוץ כתבות נושא מובלטות בעמוד הבית''. יתר על כן, השתיים אינן מסתירות את רצונן לנהל את ''במחשבה שנייה'' על בסיס הכנסות עתידיות מפרסום. במובן זה, מדובר בלקח שהוא כמעט מתבקש נוכח המשבר הפוקד את הבלוגוספירה. ככלל, לא הייתה זו שנה רבה הישגים עבור הבלוגוספירה – ואולי זהו גם חלק מהמשבר בו היא מצויה כיום. למרות מעורבותם של חלק מחבריה במאבקים פוליטיים וחברתיים כאלה ואחרים, לא נראה שמאבק חשוב כלשהו במדינה – כלומר כזה שיש בו עניין לחוגים חברתיים ופוליטיים רחבים מחוץ לבלוגוספירה - מושפע בעיקרו מפעילות של בלוגרים או מובל על ידם. לעומת זאת, עולה בידי הבלוגוספירה לשמש כזרז ליצירת דעת קהל בנושאים שיש בהם גוון אישי ו/או סנסציוני. כך היה כאשר התגייסו כותבים וכותבות ברשת לתקוף את המשורר והעורך יצחק לאור לאחר שאישה טענה שנאנסה על ידו. התגייסות זו הביאה להירתמותם של ערוצי טלוויזיה ועיתונים בעלי תפוצה גדולה לבדיקת הפרשה. לעומת זאת, למרות שרבים מהבלוגרים הביעו עמדה המתנגדת לעמדת המדינה בפרשיות דוגמת ענת קם ואמיר מח'ול, לא עלה בידם להשפיע באופן משמעותי על התנהלות המימסד בנושאים אלה. וכמה מלים על הרשימה שבה תצפו מייד. בדומה לשנים קודמות, גם השנה עברתי התלבטות לא קלה באשר לאחרונים שייכללו בה. ההחלטה לגבי שישה-שבעה מהבלוגים שנכללו ברשימת ה-‏25 ועוד שלושה-ארבעה שמלכתחילה נכללו ברשימת עשרת המבטיחים (שמישהו הציע לי כבר אשתקד לכנותה ''ניצן הזהב'', על שום ההבטחה הגלומה בה ואות ההערכה שבצידה), נפלה ממש בימים האחרונים. העובדה שהתלבטות כזו בכלל קיימת מראה שיש יותר מ-‏25 בלוגים איכותיים על פני כל שנה קלנדרית. גם השנה נכללו ברשימה זו שני בלוגים ששהו בה גם אשתקד. חוק ברזל ברשימת ה-‏25 הוא שלעולם לא יופיע בה אותו בלוג יותר משנתיים ברציפות – מה שאומר שבשנה הבאה הם יפנו את מקומם לאחרים. כרגיל, אני שב ומדגיש שהרשימה הזו משקפת בדיוק את טעמו הפרטי של אדם אחד, הלא הוא עבדכם הנאמן. היא אינה אובייקטיבית, אינה מייצגת קבוצות לחץ או אינטרס וגם אינה יכולה להיות כזו. לא טרחתי לחפש כאן איזון בין גברים לנשים, בין יהודים ללא-יהודים, בין דוברי עברית לדוברי רוסית או בין דתיים לחילוניים. ההבחנות הללו פשוט לא מעניינות אותי. לפיכך, כדאי לחסוך מראש טענות מעין אלה, המועלות מדי שנה בשנה. הכותב הבלוג בכמה מילים blueshark09 הנסיקה של בני משפחת הקופים ''דעה בכלכלה, שיעור במדע והיסטוריה ונקודת מבט על העולם בו כולנו חיים''. כך מגדיר כותב הבלוג את תחומי העניין שלו. ואכן, יש בו התפרשות על כמה וכמה תחומים שלכאורה לא תמיד הקשר ביניהם ברור, אבל כולם יחד מראים על רוחב יריעה אינטלקטואלי. תהיות על מקו שמם של הפלשתינאים, דיון בשאלת כדאיותו הכלכלית של החשמל הסולארי, התרשמויות מהתרבות הספרדית ומעברה המפואר וכן הלאה. החסרון היחיד הוא תדירות העדכון הבלתי-שכיחה.  אוֹרי אמיתי יהודית, דמוקרטית, ישירה אורי אמיתי כבר צבר קילומטראז' נאה עם הבלוג שלו, שמכניס משב רוח רענן לתפיסה הסוציו-פוליטית של המציאות המיוזעת שלנו. הוא מגדיר עצמו כחובש כיפה שקופה, כלומר כמי שאינו דתי בסממניו החיצוניים אך מחובר מאוד לחשיבה התיאולוגית ולמסורת ההלכתית. במקרים רבים הוא מחבר לקח מסיפור מקראי ואירועים אקטואליים. כתיבתו הייחודית יוצרת גשר אסוציאטיבי אל הארמית של אבותינו, כשהוא בוחר לשנות את הכתיב של ביטויים מסוימים בסגנון דומה (''דמוקרטיא'', ''צנזורא''), מה שמוסיף נופך של מקוריות לבלוג. במקביל, הוא מבטא עמדות סוציאל-דמוקרטיות גם בתחומים של פוליטיקה ואיכול סביבה. החסרון היחיד: הבלוג מיעט להתעדכן בחודשים האחרונים, בשל לוח זמנים אקדמי צפוף של כותבו. ועדיין, ''יהודמו'' הוא אחד הבלוגים החביבים עלי ביותר.  אוּרי הייטנר הבלוג של אוּרי הייטנר את אורי הייטנר הכרתי לפני שנים רבות, תחילה באוניברסיטה ולאחר מכן כשהפכתי לעיתונאי והוא היה פעיל מרכזי בוועד ישובי רמת הגולן ובארגונים נוספים. הייטנר נשאר מעורב מאוד מבחינה חברתית, ובניגוד לאחרים הפעילים בתחומים אלה עמדותיו אינן נראות כאילו נוצקו מתבנית זהה עם פעילים רבים אחרים או מוכתבות על ידי טהרנות נטו. כחבר קיבוץ אורטל הוא כותב רבות על דמות הקיבוצים בעידן המודרני ואינו מתנזר מפוליטיקה וביטחון, מדיניות חוץ, איכות סביבה וגם דיווחים מהמתנ''ס של רמת הגולן. כל זה, בסגנון ענייני, לעתים אף יבש, ותוך בניית מסכת טיעונים שלב אחרי שלב עד למסקנה הסופית. גם אם לא מסכימים עם עמדותיו (והייטנר ממוקם ימינה מהרכז, בניגוד למרבית הבלוגרים המשפיעים), תמיד מעניין לקרוא אותו ולהנות מהדרך בה הן מוצגות.  אורן פרבר מדע ושאר רוח אקולוג ואיש מחשבים, מלמד פיסיקה ומבין גם במוסיקה. נדירים המקרים שבהם מתחברים צירופים כאלה בישות אחת. אצל אורן פרבר זה מתורגם לסדרה של פוסטים הסובבים סביב מדע, פישוטו להמונים ושילובו בתרבות הפופולאריות. מי שמצליח לעשות פופולאריזציה איכותית לנושאים שביומיום אינם מסוקרים באמצעי התקשורת תמיד מושך את עיני. בלוג שהפוטנציאל שלו כבר בתהליכי מימוש.  איתמר זהר חיים של אחרים איתמר זהר מחבב תרבות פופולארית. הרבה פעמים ההעדפות שלו הן נוסטלגיות במהותן ומתורגמות לפרויקטים שהם למעשה אוספי קישורים וסרטונים לאייטמים תרבותיים מלפני שנים. והעובדה שיש לי ולו חיבה משותפת לאותה נוסטלגיה, כמו גם העובדה שהפרויקטים המעניינים שלו בתחום זה משיבים אל התודעה יצירות שלא ראוי לשכחן, מחבבת אותו עלי במיוחד (לבלוג של איתמר זהר בכתובתו הקודמת). אלון האס ורוני מ. האס מילה של רוני בני זוג מהגליל העליון שכותבים בלוג משותף על אנשים, פעילויות ומקומות בצפון. הדיווחים מגיעים, ברובם, בסגנון עיתונאי כמעט יבש, כזה שהיה נהוג במקומונים הוותיקים בשנות השבעים, לפני שהפכו למה שהם כיום. במובן הזה הפורמט הוא אמנם בלוגי, אבל הסגנון מאוד לא אישי, ומכאן שגם הטוקבקים מועטים למדי. ובכל זאת, מצאתי בו את העניין שבהצצה אל טריטוריה שאנו מכירים אותו כהגדרה גיאוגרפית והיסטורית אבל פעמים רבות איננו טורחים לפרוט אותה לפרוטות האנושיות שלה – מה שכותבים רבים הפועלים באזורי המטרופולין אינם טורחים לעשות.  אמיר אהרוני חיפושים כמשל אמיר אהרוני מגדיר את עצמו כ''ירושלמי שאוהב מוזיקה ולשון''. ואכן, הוא כותב על שני הדברים. הוא כואב את מעמדו המידרדר של הקובוץ בטקסט העברי, ומסביר במדויק מדוע הוא מפסיד מול השורוק בקרב האיטי והמתמשך הזה. הוא מחפש טעויות לשוניות בתוכנית המדינית של מופז ובטקסט של הראל סקעת. והוא גם כותב על ההופעה של ''יו לה טנגו'', שאותה הוא אוהב במיוחד. בחירת נושאים מקורית ומעניינת. בנוסף, קשה למצוא אנשים בעלי כתיבה מוקפדת וזורמת כל כך בבלוגוספירה. יופי.  אסתי סגל מילים מילים תרבותניקית בדם שנמצאת תמיד בצנטרום של הפיילה. כותבת ביקורות ענייניות על ספרים ומוסיקה, עם מקדם התלהמות נמוך בהרבה מהמקובל. תחנות התרבות החשובות שלה הן בגדר חידה לחלק מהצעירים המתבגרים כאן כיום, וטוב שהיא מזכירה אותן. בעלת מודעות חברתית גבוהה, תומכת נלהבת של השידור הציבורי (ואף הדגימה את אפשריותו בפוסט מיוחד על NPR, תחנת הרדיו הציבורית בארה''ב), מבקרת נוקבת על הניוון החברתי העובר עלינו – וכל זה, במידה רבה של פיכחון שמאפשרת גם למי שאינם מסכימים עימה להבין את נקודת המבט שלה ולהעריך את צורה החשיבה שלה. השנה הייתה גם אחת המקימות של ''במחשבה שנייה'', אתר תוכן הכולל בלוגיה משלו ומקדם סדר יום בעל דגשים סוציאליים והומניסטיים (לבלוג של אסתי סגל בכתובתו הקודמת).  אריה מלמד-כץ מדע פשוט תענוג של בלוג מדעי. שיטות להפקת אנרגיה, השפעת טיל ששיגרה נאס''א על תצורת כלבי שמש, בדיקת המיתוס הוותיק שלפיו אכילת גיר גורמת לעליית חום הגוף (ומאפשרת לתלמידים להתחמק מיום לימודים בבית הספר) ודיון בשיטות שונות לקביעת מין העובר והאם זה אפשרי בכלל לביצוע במסגרת הפריה ביולוגית רגילה – את כל אלה אפשר למצוא אצלו, ואף יותר. היפה אצל מלמד-כץ הוא שכתיבתו מפשטת נושאים הנראים להדיוטות כסבוכים מבחוץ ואף מעוררת עניין בהעמקה נוספת. מעולה.  ג'ורג' אם אתה לא אוהב את הדעות שלי, אתה תמיד יכול להשתפר כותבת צעירה ושנונה שצברה כבר ותק נאה ברשת. אני לא קורא הרבה בלוגים שעוסקים באופן תכוף מדי בחוויות אישיות, אבל ג'ורג' חריגה בעניין הזה. היא עושה את זה טוב ומהנה.  דוד מרחב מותר הרוח אחד האינטלקטואלים הבולטים של הימין ברשת. אפשר להתווכח איתו, אבל כל מאמר אנטי-שמאלי שלו ממפורט ומנומק מאוד. כשהוא אינו מסוגל לסבול ישראלים העושים לובי ברחבי העולם למען הטלת סנקציות על הישות הציונית, את תקצובו של המחקר הפוסט-ציוני הפועל נגד המדינה התומכת בו, את התפיסה הרדיקלית לפיה ממשלה ישראלית היא הרוע המוחלט ויש להילחם נגדו בכל אמצעי שהוא. הוא מתרען על סילוף ההיסטוריה, סולד מצדקנות וגלגולי עיניים וניחן בבקיאות מספקת כדי להתפלמס עם מתנגדיו באופן שגורם לקורא לעבור תמיד למשפט הבא (לבלוג של דוד מרחב בכתובתו הקודמת).  חיים שיבי חיים שיבי – על תקשורת ופוליטיקה בעיני, עיתונאים שיודעים לכתוב (ולא רק להביא מידע בצורה בלתי מגובשת לעורכים שכותבים את הטקסט במקומם דה-פאקטו) ומבצעים מעבר לכתיבה ברשת רק מגדילים את מקדם ההערכה שהם יכולים לקבל. חיים שיבי הוא דוגמה טובה. אחרי שנים ארוכות ב''ידיעות אחרונות'' וצבירת ניסיון עצום בכל הנוגע לתקשורת, לפוליטיקה ולתפר ביניהם, הוא פתח לפני שנים אחדות בלוג ב''רשימות'', שבו פירסם מחשבות, ניתוחים ועמדות בקשר לכל אלה, כולל נושאים אתיים. שיבי תמיד ענייני, תמיד בהיר ותמיד מנומק וממקם את עצמו בעמדה בה הוא משקיף על הכול מרחוק, במעין פרספקטיבה השמורה לוותיקים. יחד עם הבלוגים של רביב דרוקר, דבורית שרגל ועוד אחד או שניים, זהו אחד הבלוגים היותר רלוונטיים לקריאה בתחום התקשורת. מה גם שלעתים הוא נוגע בנושאים שגורמים לי להזדהות איתו באופן מוחלט ושנמצאים בפריפריה של העיסוק במדיה, אבל חשובים בפני עצמם לא פחות ואולי אף יותר. אינגלוזה המתמשך של השפה, למשל (לבלוג של חיים שיבי בכתובתו הקודמת).  יואב בלום נקודתיים אחד הבלוגים היותר שוטפים ונעימים שפרחו כאן בשנים האחרונות. הכתיבה שלו שואבת מעולמו האישי (תיכנות), וכך אפשר לראות אצלו תרשימי זרימה על הדרך להגיע לפירסום אישי ודיווחים על משחקי אינטרנט; אבל גם המלצות תרבותיות בלתי שכיחות כאן (מכירים את הקומיקאי האירי אד ברן או את הסרטון על ''מבחן המרשמלו?''), דיווחים על ידיעות מעניינות במיוחד וגם קצת אקטואליה. מעניין.  יונתן כיתאין בשולי המהדורה עורך בעל עט קלה היודע היטב את מלאכת ניתוחו של הטקסט העיתונאי. לעתים הוא בודק הנחות שעומדות בבסיס כתיבתם של מאמרים אקטואליים ומפריך אותן באופן חד ובהיר. בנוסף, הוא גם עוסק בסוגיות פוליטיות כשלעצמן, דוגמת מעמדן של הבטחות בחירות או תפקידה של מפלגת קדימה כלם בפני אובדן עצום של קולות שמבקשים לברוח משמאל לימין. תמיד ענייני וקשוב למתרחש. אחלה (לבלוג של יונתן כיתאין בכתובתו הקודמת).  יעל רגב אפילו עז בלוג עם שם מוזר במיוחד (יש הסבר בגוף הבלוג עצמו), אבל יעל עושה שם עבודה מצוינת. הדיווחים שלה על הטיולים לפינות נידחות על הגלובוס דוגמת אנטארקטיקה ואיי פוקלנד היא מספרת בשפה בהירה ועשירה שיכולה לשלב אותה בקלות ב''נשיונל ג'יאוגרפיק''. מלבד זה, כמו מרבית הבלוגים בפלטפורמת ''העונג'', היא חובבת גדולה של מוסיקה, מבקרת באירועים דוגמת אינדינגב וחוצמזה 3 והפוסט בו בחרה את ארבעת שירי מאיר אריאל האהובים עליה הוא מקסים במיוחד. יופי.  מיכאל זילברמן טופס 630 מהבודדים שנבחרו כאן שנה שנייה ברציפות. כותב איכותי ובעל ידע עצום הרוחש חיבה גדולה לפרשיות היסטוריות נשכחות ויודע לתאר אותן באופן בלתי שכיח. השנה העלה מהאוב את סיפורה המרתק של ציידת המיליונרים פאמלה צ'רצ'יל; את סיפורו של הספורטאי, הפיסיקאי ואיש הביון מו ברג; את העובדות שמאחורי תמונתו של קונרד שומאן, האיש שזינק מעל הגבול בין שתי הגרמניות; ועוד רבים אחרים. היכולת של זילברמן לחבר היסטוריה עלומה לנושאים אקטואליים והחיבה הבלתי-מסותרת שהוא רוחש לאוצרות תרבות מתקופת הילדות הופכות את הבלוג שלו לפנינה אמיתית. תענוג.  מרגוליס לא רואה בעיניים פעיל רשת ותיק וממגיירי תבניות הוורדפרס, שיודע לכתוב גם על נושאים חברתיים ואישיים. בכנות נדירה הוא הוא מודה שאין לו חלופה חברתית אמיתית לקפיטליזם השנוא עליו, מתעב את הטבעת העי אילת במסחרה מאוסה ומהרהר בבעיה הטורדנית האם הרב-ערוציות של הרשת אכן משקפת פלורליזם או שמא היא רק מגבירה א הצורך שלנו להתכנס סביב הדומים לנו ובכך מעצימה קיטובים הקיימים ממילא. יפה.  נמרוד אבישר בלוגיקה שנה שנייה ברציפות גם לבלוגיקה של אבישר ברשימה. כרגיל, ביקורת ליברלית מנומקת ומעוצבת היטב משמאל, שלובה בהרהורים פילוסופיים. לייבניץ, קריפקה וטיורינג צצים בדיון על ההפרדה הדואליסטית בין גוף ונפש והקשר של כל זה לעולם ההיי-טק. הניתוח שלו את הביקורת של יואש מייזלר נגד המהפכה החוקתית של אהרון ברק מרתק את העין ומעורר את המחשבה. כך גם המאמר שלו על שואה, זיכרון, אנושיות וצדק, אותו הכתיר בתואר ''Ecce Homo'', מלים הנטולות ממשפט של ישו הנוצרי ומתארות, בין השאר, את אישיותו של ד''ר עז א-דין אבו אל-עייאש. פשוט כיף לקרוא.  קפיטן עופר, אופטימוס אפרים מילה מילה בלוגרים אוהבים את העיסוק במילה הכתובה, ולעתים גם משתמשים בה ככותרת. במשך הזמן קיבל העיסוק בעברית נפח משלו, אבל התרחב גם לתחומים נוספים. רשמים מאירופה, תובנות משועשעות על העולם החרדי ועוד נגיעות באקטואליה. כתוב היטב. הבעיה היחידה היא שמזה מספר חודשים לא הועלו פוסטים חדשים.  רוני גלבפיש אם תרצי קשה למצוא ברשת שילוב של חוכמה, רגישות וסימפטיה כמו זה שמגישה רוני גלבפיש. היא ניחנה בסגנון כתיבה אישי מאוד, כמעט אינטימי, הרבה פעמים מרומז וכזה שדורש מהקורא לחשוב מעט על הרובד המסתתר מתחת לטקסט. היא מחויבת למאבקים שנראים לה חשובים, אך אינה מהססת לנקוט קו שונה ובלתי מתחסד ככל שהדבר נוגע, למשל, בזכותם של בני נוער לעשות טעויות או בזכותו של אדם שלא לפעול תחת לחץ, גם אם הלחץ אמור להביא לפעולה חיובית. הסיפורים האישיים מעברה נוגעים בטרגדיות, לעתים מצמררים. וכן, היא בהחלט יודעת לספר סיפור (לבלוג של רוני גלבפיש בכתובתו הקודמת).  רוני הפנר השפה העברית כחלק מהמסורת להכניס לרשימת ה-‏25 גם אתר אישי אחד שלא תמיד עונה להגדרה המקובלת של בלוג, דומה כי אתר השפה העברית של רוני הפנר הוא המתאים ביותר. הפנר השקדן אסף עד היום מאות ביטויים המצויים בשימוש יומיומי, עמד על שורשיהם ופירושיהם, הביא היסטוריה מקוצרת של השפה העברית והפך את האתר שלו לאורים ותומים בתחום זה. עבודה נהדרת, לא פופוליסטית ומאוד מועילה. התשובה האינטרנטית הניצחת לאבשלום קור.  רועי רוטמן Roee-geist רוטמן החל לפני מעט יותר משנה עם תיאור עצמי של עורך דין גבה קומה, אוהד מנצ'סטר יונייטד ומת על הכלב שלו. בפועל, רוטמן הוא כותב פורה המשגר תובנות מחכימות על לא מעט נושאים, רובם בנגיעה אישית למדי: תמיכה בתשלום דמי אבטלה למתמחים במשפטים, ביקורת על תופעות גזעניות בסגל המשטרה – וכל אלה לצד ביקורות מוסיקליות בטווח שבין רונה קינן לאלאניס מוריסט. רוטמן עושה את זה קצר, ענייני, ולעתים קרובות מסתפק בהפניה למה שאחרים, לדבריו, הקדימו והיטיבו לומר לפניו. מידת הצניעות, בהקשר זה, אינה חשובה פחות מאשר הכישרון – ושניהם קיימים אצלו.  שאול אמסטרדמסקי תחשוב טעים, יהיה טעים אחד הכותבים היותר רציניים ברשת. עיתונאי שאינו חושש – בניגוד לרבים ממקצועו – לכתוב גם על חייו האישיים. גם כשהוא כותב על אקטואליה וגם כשהטקסט עוסק במשפחתו הוא ישיר, בהיר ולא מתחכם יתר על המידה. יש גם התחכמויות ציניות, אבל דומה שנגיעות מסוג זה הן בלתי-נמנעות כשמדובר בכתובים הבאים מתחום העיתונות. טוב מאוד.  שרה איינפלד חור בסדין כבר למעלה משלוש שנים, מאז התוודתה בפוסט הראשון שלה על היום שבו גילתה שגברים ונשים צריכים לעשות משהו כדי להביא ילדים לעולם, האישה המרתקת הזו מזריקה לנו, במנות קצובות ורהוטות, את סיפורי העולם החרדי שממנו באה. המיניות המודחקת, הדעות הקדומות, העוקצנות כלפי הצביעות של הפוליטיקאים החרדים – כל אלה מובעים בשפה עשירה ורגישה של מי שמכירה היטב את שני העולמות. הביקורת אינה חד-צדדית: באופן דומה היא גם נרתעת מהשטחיות של האייטמים הפופולאריים בתרבות החילונית ומזדעזעת ממה שמשודר בטלוויזיה שלנו. הנקודה הבעייתית היחידה היא שתדירות העדכונים הידלדלה משהו בחודשים האחרונים.  תומר פרסיקו לולאת האל דוקטורנט במדע הדתות הכותב מזה מספר שנים על זוויות שונות של האמונה ופשרה. בשונה מרבים מחבריו, הוא עוסק גם בדתיות לא-יהודית ובכך מרחיב את היקף המידע והניתוח שלו המובאים בבלוגו. הוא עוסק במיניות בבודהיזם, בליטורגיה הודית ובפולחן השומרוני באותה סקרנות עמוקה שבה הוא מחטט בנושאים עסיסיים הקשורים בבני ישראל, דוגמת המיניות בחסידות גור או פרשת ההטרדה המינית שיוחסה לרב מוטי אלון. תענוג (לבלוג של תומר פרסיקו בכתובתו הקודמת).

על הדשא - מנה תשיעית - כולל שאלונצ'יק - אוהדות הפועל תל אביב

27.5.2010 daf@maariv.co.il    ארכיון עיתונות    לפתיחת הכתבה בקובץ פי.די.אף להזמנת מינוי ל"הדף הירוק" 03-5632547 סרטוני קיבוצים  אתר סיפורי קיבוצים  הרשמו לקבלת עידכונים של אתר הקיבוצים  ישירות באימייל

כניסה לרשימת ה 25 של אפלטון

הרבה כבוד !

אורי קציר, מבקר הבלוגים, הכניס את הבלוג "מילה של רוני" לרשימה המכובדת של 25 הבלוגים המעניינים של השנה !!!

ברכות לרוני,

עם אורי נתחשבן בהמשך על הביקורת המורכבת...

הכותב	הבלוג	בכמה מילים
blueshark09	הנסיקה של בני משפחת הקופים	''דעה בכלכלה, שיעור במדע והיסטוריה ונקודת מבט על העולם בו כולנו חיים''. כך מגדיר כותב הבלוג את תחומי העניין שלו. ואכן, יש בו התפרשות על כמה וכמה תחומים שלכאורה לא תמיד הקשר ביניהם ברור, אבל כולם יחד מראים על רוחב יריעה אינטלקטואלי. תהיות על מקו שמם של הפלשתינאים, דיון בשאלת כדאיותו הכלכלית של החשמל הסולארי, התרשמויות מהתרבות הספרדית ומעברה המפואר וכן הלאה. החסרון היחיד הוא תדירות העדכון הבלתי-שכיחה.
אוֹרי אמיתי	יהודית, דמוקרטית, ישירה	אורי אמיתי כבר צבר קילומטראז' נאה עם הבלוג שלו, שמכניס משב רוח רענן לתפיסה הסוציו-פוליטית של המציאות המיוזעת שלנו. הוא מגדיר עצמו כחובש כיפה שקופה, כלומר כמי שאינו דתי בסממניו החיצוניים אך מחובר מאוד לחשיבה התיאולוגית ולמסורת ההלכתית. במקרים רבים הוא מחבר לקח מסיפור מקראי ואירועים אקטואליים. כתיבתו הייחודית יוצרת גשר אסוציאטיבי אל הארמית של אבותינו, כשהוא בוחר לשנות את הכתיב של ביטויים מסוימים בסגנון דומה (''דמוקרטיא'', ''צנזורא''), מה שמוסיף נופך של מקוריות לבלוג. במקביל, הוא מבטא עמדות סוציאל-דמוקרטיות גם בתחומים של פוליטיקה ואיכול סביבה. החסרון היחיד: הבלוג מיעט להתעדכן בחודשים האחרונים, בשל לוח זמנים אקדמי צפוף של כותבו. ועדיין, ''יהודמו'' הוא אחד הבלוגים החביבים עלי ביותר.
אוּרי הייטנר	הבלוג של אוּרי הייטנר	את אורי הייטנר הכרתי לפני שנים רבות, תחילה באוניברסיטה ולאחר מכן כשהפכתי לעיתונאי והוא היה פעיל מרכזי בוועד ישובי רמת הגולן ובארגונים נוספים. הייטנר נשאר מעורב מאוד מבחינה חברתית, ובניגוד לאחרים הפעילים בתחומים אלה עמדותיו אינן נראות כאילו נוצקו מתבנית זהה עם פעילים רבים אחרים או מוכתבות על ידי טהרנות נטו. כחבר קיבוץ אורטל הוא כותב רבות על דמות הקיבוצים בעידן המודרני ואינו מתנזר גם מפוליטיקה וביטחון, מדיניות חוץ, איכות סביבה וגם דיווחים מהמתנ''ס של רמת הגולן. כל זה, בסגנון ענייני, לעתים אף יבש, ותוך בניית מסכת טיעונים שלב אחרי שלב עד למסקנה הסופית. גם אם לא מסכימים עם עמדותיו (והייטנר ממוקם ימינה מהרכז, בניגוד למרבית הבלוגרים המשפיעים), תמיד מעניין לקרוא אות ולהנות מהדרך בה הן מוצגותן.
אורן פרבר	מדע ושאר רוח	אקולוג ואיש מחשבים, מלמד פיסיקה ומבין גם במוסיקה. נדירים המקרים שבהם מתחברים צירופים כאלה בישות אחת. אצל אורן פרבר זה מתורגם לסדרה של פוסטים הסובבים סביב מדע, פישוטו להמונים ושילובו בתרבות הפופולאריות. מי שמצליח לעשות פופולאריזציה איכותית לנושאים שביומיום אינם מסוקרים באמצעי התקשורת תמיד מושך את עיני. בלוג שהפוטנציאל שלו כבר בתהליכי מימוש.
איתמר זוהר	חיים של אחרים	איתמר זוהר מחבב תרבות פופולארית. הרבה פעמים ההעדפות שלו הן נוסטלגיות במהותן ומתורגמות לפרויקטים שהם למעשה אוספי קישורים וסרטונים לאייטמים תרבותיים מלפני שנים. והעובדה שיש לי ולו חיבה משותפת לאותה נוסטלגיה, כמו גם העובדה שהפרויקטים המעניינים שלו בתחום זה משיבים אל התודעה יצירות שלא ראוי לשכחן, מחבבת אותו עלי במיוחד (לבלוג של איתמר זוהר בכתובתו הקודמת).
אלון האס ורוני מ. האס	מילה של רוני	בני זוג מהגליל העליון שכותבים בלוג משותף על אנשים, פעילויות ומקומות בצפון. הדיווחים מגיעים, ברובם, בסגנון עיתונאי כמעט יבש, כזה שהיה נהוג במקומונים הוותיקים בשנות השבעים, לפני שהפכו למה שהם כיום. במובן הזה הפורמט הוא אמנם בלוגי, אבל הסגנון מאוד לא אישי, ומכאן שגם הטוקבקים מועטים למדי. ובכל זאת, מצאתי בו את העניין שבהצצה אל טריטוריה שאנו מכירים אותו כהגדרה גיאוגרפית והיסטורית אבל פעמים רבות איננו טורחים לפרוט אותה לפרוטות האנושיות שלה – מה שכותבים רבים הפועלים באזורי המטרופולין אינם טורחים לעשות.
אמיר אהרוני	חיפושים כמשל	אמיר אהרוני מגדיר את עצמו כ''ירושלמי שאוהב מוזיקה ולשון''. ואכן, הוא כותב על שני הדברים. הוא כואב את מעמדו המידרדר של הקובוץ בטקסט העברי, ומסביר במדויק מדוע הוא מפסיד מול השורוק בקרב האיטי והמתמשך הזה. הוא מחפש טעויות לשוניות בתוכנית המדינית של מופז ובטקסט של הראל סקעת. והוא גם כותב על ההופעה של ''יו לה טנגו'', שאותה הוא אוהב במיוחד. בחירת נושאים מקורית ומעניינת. בנוסף, קשה למצוא אנשים בעלי כתיבה מוקפדת וזורמת כל כך בבלוגוספירה. יופי.
אסתי סגל	מילים מילים	תרבותניקית בדם שנמצאת תמיד בצנטרום של הפיילה. כותבת ביקורות ענייניות על ספרים ומוסיקה, עם מקדם התלהמות נמוך בהרבה מהמקובל. תחנות התרבות החשובות שלה הן בגדר חידה לחלק מהצעירים המתבגרים כאן כיום, וטוב שהיא מזכירה אותן. בעלת מודעות חברתית גבוהה, תומכת נלהבת של השידור הציבורי (ואף הדגימה את אפשריותו בפוסט מיוחד על NPR, תחנת הרדיו הציבורית בארה''ב), מבקרת נוקבת על הניוון החברתי העובר עלינו – וכל זה, במידה רבה של פיכחון שמאפשרת גם למי שאינם מסכימים עימה להבין את נקודת המבט שלה ולהעריך את צורה החשיבה שלה. השנה הייתה גם אחת המקימות של ''במחשבה שנייה'', אתר תוכן הכולל בלוגיה משלו ומקדם סדר יום בעל דגשים סוציאליים והומניסטיים (לבלוג של אסתי סגל בכתובתו הקודמת).
אריה מלמד-כץ	מדע פשוט	תענוג של בלוג מדעי. שיטות להפקת אנרגיה, השפעת טיל ששיגרה נאס''א על תצורת כלבי שמש, בדיקת המיתוס הוותיק שלפיו אכילת גיר גורמת לעליית חום הגוף (ומאפשרת לתלמידים להתחמק מיום לימודים בבית הספר) ודיון בשיטות שונות לקביעת מין העובר והאם זה אפשרי בכלל לביצוע במסגרת הפריה ביולוגית רגילה – את כל אלה אפשר למצוא אצלו, ואף יותר. היפה אצל מלמד-כץ הוא שכתיבתו מפשטת נושאים הנראים להדיוטות כסבוכים מבחוץ ואף מעוררת עניין בהעמקה נוספת. מעולה.
ג'ורג'	אם אתה לא אוהב את הדעות שלי, אתה תמיד יכול להשתפר	כותבת צעירה ושנונה שצברה כבר ותק נאה ברשת. אני לא קורא הרבה בלוגים שעוסקים באופן תכוף מדי בחוויות אישיות, אבל ג'ורג' חריגה בעניין הזה. היא עושה את זה טוב ומהנה.
דוד מרחב	מותר הרוח	אחד האינטלקטואלים הבולטים של הימין ברשת. אפשר להתווכח איתו, אבל כל מאמר אנטי-שמאלי שלו ממפורט ומנומק מאוד. כשהוא אינו מסוגל לסבול ישראלים העושים לובי ברחבי העולם למען הטלת סנקציות על הישות הציונית, את תקצובו של המחקר הפוסט-ציוני הפועל נגד המדינה התומכת בו, את התפיסה הרדיקלית לפיה ממשלה ישראלית היא הרוע המוחלט ויש להילחם נגדו בכל אמצעי שהוא. הוא מתרען על סילוף ההיסטוריה, סולד מצדקנות וגלגולי עיניים וניחן בבקיאות מספקת כדי להתפלמס עם מתנגדיו באופן שגורם לקורא לעבור תמיד למשפט הבא (לבלוג של דוד מרחב בכתובתו הקודמת).
חיים שיבי	חיים שיבי – על תקשורת ופוליטיקה	בעיני, עיתונאים שיודעים לכתוב (ולא רק להביא מידע בצורה בלתי מגובשת לעורכים שכותבים את הטקסט במקומם דה-פאקטו) ומבצעים מעבר לכתיבה ברשת רק מגדילים את מקדם ההערכה שהם יכולים לקבל. חיים שיבי הוא דוגמה טובה. אחרי שנים ארוכות ב''ידיעות אחרונות'' וצבירת ניסיון עצום בכל הנוגע לתקשורת, לפוליטיקה ולתפר ביניהם, הוא פתח לפני שנים אחדות בלוג ב''רשימות'', שבו פירסם מחשבות, ניתוחים ועמדות בקשר לכל אלה, כולל נושאים אתיים. שיבי תמיד ענייני, תמיד בהיר ותמיד מנומק וממקם את עצמו בעמדה בה הוא משקיף על הכול מרחוק, במעין פרספקטיבה השמורה לוותיקים. יחד עם הבלוגים של רביב דרוקר, דבורית שרגל ועוד אחד או שניים, זהו אחד הבלוגים היותר רלוונטיים לקריאה בתחום התקשורת. מה גם שלעתים הוא נוגע בנושאים שגורמים לי להזדהות איתו באופן מוחלט ושנמצאים בפריפריה של העיסוק במדיה, אבל חשובים בפני עצמם לא פחות ואולי אף יותר. אינגלוזה המתמשך של השפה, למשל (לבלוג של חיים שיבי בכתובתו הקודמת).
יואב בלום	נקודתיים	אחד הבלוגים היותר שוטפים ונעימים שפרחו כאן בשנים האחרונות. הכתיבה שלו שואבת מעולמו האישי (תיכנות), וכך אפשר לראות אצלו תרשימי זרימה על הדרך להגיע לפירסום אישי ודיווחים על משחקי אינטרנט; אבל גם המלצות תרבותיות בלתי שכיחות כאן (מכירים את הקומיקאי האירי אד ברן או את הסרטון על ''מבחן המרשמלו?''), דיווחים על ידיעות מעניינות במיוחד וגם קצת אקטואליה. מעניין.
יונתן כיתאין	בשולי המהדורה	עורך בעל עט קלה היודע היטב את מלאכת ניתוחו של הטקסט העיתונאי. לעתים הוא בודק הנחות שעומדות בבסיס כתיבתם של מאמרים אקטואליים ומפריך אותן באופן חד ובהיר. בנוסף, הוא גם עוסק בסוגיות פוליטיות כשלעצמן, דוגמת מעמדן של הבטחות בחירות או תפקידה של מפלגת קדימה כלם בפני אובדן עצום של קולות שמבקשים לברוח משמאל לימין. תמיד ענייני וקשוב למתרחש. אחלה (לבלוג של יונתן כיתאין בכתובתו הקודמת).
יעל רגב	אפילו עז	בלוג עם שם מוזר במיוחד (יש הסבר בגוף הבלוג עצמו), אבל יעל עושה שם עבודה מצוינת. הדיווחים שלה על הטיולים לפינות נידחות על הגלובוס דוגמת אנטארקטיקה ואיי פוקלנד היא מספרת בשפה בהירה ועשירה שיכולה לשלב אותה בקלות ב''נשיונל ג'יאוגרפיק''. מלבד זה, כמו מרבית הבלוגים בפלטפורמת ''העונג'', היא חובבת גדולה של מוסיקה, מבקרת באירועים דוגמת אינדינגב וחוצמזה 3 והפוסט בו בחרה את ארבעת שירי מאיר אריאל האהובים עליה הוא מקסים במיוחד. יופי.
מרגוליס	דברים שעוברים לי בראש	פעיל רשת ותיק וממגיירי תבניות הוורדפרס, שיודע לכתוב גם על נושאים חברתיים ואישיים. בכנות נדירה הוא הוא מודה שאין לו חלופה חברתית אמיתית לקפיטליזם השנוא עליו, מתעב את הטבעת העי אילת במסחרה מאוסה ומהרהר בבעיה הטורדנית האם הרב-ערוציות של הרשת אכן משקפת פלורליזם או שמא היא רק מגבירה א הצורך שלנו להתכנס סביב הדומים לנו ובכך מעצימה קיטובים הקיימים ממילא. יפה.
מיכאל זילברמן	טופס 630	מהבודדים שנבחרו כאן שנה שנייה ברציפות. כותב איכותי ובעל ידע עצום הרוחש חיבה גדולה לפרשיות היסטוריות נשכחות ויודע לתאר אותן באופן בלתי שכיח. השנה העלה מהאוב את סיפורה המרתק של ציידת המיליונרים פאמלה צ'רצ'יל; את סיפורו של הספורטאי, הפיסיקאי ואיש הביון מו ברג; את העובדות שמאחורי תמונתו של קונרד שומאן, האיש שזינק מעל הגבול בין שתי הגרמניות; ועוד רבים אחרים. היכולת של זילברמן לחבר היסטוריה עלומה לנושאים אקטואליים והחיבה הבלתי-מסותרת שהוא רוחש לאוצרות תרבות מתקופת הילדות הופכות את הבלוג שלו לפנינה אמיתית. תענוג.
נמרוד אבישר	בלוגיקה	שנה שנייה ברציפות גם לבלוגיקה של אבישר ברשימה. כרגיל, ביקורת ליברלית מנומקת ומעוצבת היטב משמאל, שלובה בהרהורים פילוסופיים. לייבניץ, קריפקה וטיורינג צצים בדיון על ההפרדה הדואליסטית בין גוף ונפש והקשר של כל זה לעולם ההיי-טק. הניתוח שלו את הביקורת של יואש מייזלר נגד המהפכה החוקתית של אהרון ברק מרתק את העין ומעורר את המחשבה. כך גם המאמר שלו על שואה, זיכרון, אנושיות וצדק, אותו הכתיר בתואר ''Ecce Homo'', מלים הנטולות ממשפט של ישו הנוצרי ומתארות, בין השאר, את אישיותו של ד''ר עז א-דין אבו אל-עייאש. פשוט כיף לקרוא.
קפיטן עופר, אופטימוס אפרים	מילה מילה	בלוגרים אוהבים את העיסוק במילה הכתובה, ולעתים גם משתמשים בה ככותרת. במשך הזמן קיבל העיסוק בעברית נפח משלו, אבל התרחב גם לתחומים נוספים. רשמים מאירופה, תובנות משועשעות על העולם החרדי ועוד נגיעות באקטואליה. כתוב היטב. הבעיה היחידה היא שמזה מספר חודשים לא הועלו פוסטים חדשים.
רוני הפנר	השפה העברית	כחלק מהמסורת להכניס לרשימת ה-‏25 גם אתר אישי אחד שלא תמיד עונה להגדרה המקובלת של בלוג, דומה כי אתר השפה העברית של רוני הפנר הוא המתאים ביותר. הפנר השקדן אסף עד היום מאות ביטויים המצויים בשימוש יומיומי, עמד על שורשיהם ופירושיהם, הביא היסטוריה מקוצרת של השפה העברית והפך את האתר שלו לאורים ותומים בתחום זה. עבודה נהדרת, לא פופוליסטית ומאוד מועילה. התשובה האינטרנטית הניצחת לאבשלום קור.
רוני גלבפיש	אם תרצי	קשה למצוא ברשת שילוב של חוכמה, רגישות וסימפטיה כמו זה שמגישה רוני גלבפיש. היא ניחנה בסגנון כתיבה אישי מאוד, כמעט אינטימי, הרבה פעמים מרומז וכזה שדורש מהקורא לחשוב מעט על הרובד המסתתר מתחת לטקסט. היא מחויבת למאבקים שנראים לה חשובים, אך אינה מהססת לנקוט קו שונה ובלתי מתחסד ככל שהדבר נוגע, למשל, בזכותם של בני נוער לעשות טעויות או בזכותו של אדם שלא לפעול תחת לחץ, גם אם הלחץ אמור להביא לפעולה חיובית. הסיפורים האישיים מעברה נוגעים בטרגדיות, לעתים מצמררים. וכן, היא בהחלט יודעת לספר סיפור (לבלוג של רוני גלבפיש בכתובתו הקודמת).
רועי רוטמן	Roee-geist	רוטמן החל לפני מעט יותר משנה עם תיאור עצמי של עורך דין גבה קומה, אוהד מנצ'סטר יונייטד ומת על הכלב שלו. בפועל, רוטמן הוא כותב פורה המשגר תובנות מחכימות על לא מעט נושאים, רובם בנגיעה אישית למדי: תמיכה בתשלום דמי אבטלה למתמחים במשפטים, ביקורת על תופעות גזעניות בסגל המשטרה – וכל אלה לצד ביקורות מוסיקליות בטווח שבין רונה קינן לאלאניס מוריסט. רוטמן עושה את זה קצר, ענייני, ולעתים קרובות מסתפק בהפניה למה שאחרים, לדבריו, הקדימו והיטיבו לומר לפניו. מידת הצניעות, בהקשר זה, אינה חשובה פחות מאשר הכישרון – ושניהם קיימים אצלו.
שאול אמסטרדמסקי	תחשוב טעים, יהיה טעים	אחד הכותבים היותר רציניים ברשת. עיתונאי שאינו חושש – בניגוד לרבים ממקצועו – לכתוב גם על חייו האישיים. גם כשהוא כותב על אקטואליה וגם כשהטקסט עוסק במשפחתו הוא ישיר, בהיר ולא מתחכם יתר על המידה. יש גם התחכמויות ציניות, אבל דומה שנגיעות מסוג זה הן בלתי-נמנעות כשמדובר בכתובים הבאים מתחום העיתונות. טוב מאוד.
שרה איינפלד	חור בסדין	כבר למעלה משלוש שנים, מאז התוודתה בפוסט הראשון שלה על היום שבו גילתה שגברים ונשים צריכים לעשות משהו כדי להביא ילדים לעולם, האישה המרתקת הזו מזריקה לנו, במנות קצובות ורהוטות, את סיפורי העולם החרדי שממנו באה. המיניות המודחקת, הדעות הקדומות, העוקצנות כלפי הצביעות של הפוליטיקאים החרדים – כל אלה מובעים בשפה עשירה ורגישה של מי שמכירה היטב את שני העולמות. הביקורת אינה חד-צדדית: באופן דומה היא גם נרתעת מהשטחיות של האייטמים הפופולאריים בתרבות החילונית ומזדעזעת ממה שמשודר בטלוויזיה שלנו. הנקודה הבעייתית היחידה היא שתדירות העדכונים הידלדלה משהו בחודשים האחרונים.
תומר פרסיקו	לולאת האל	דוקטורנט במעד הדתות הכותב מזה מספר שנים על זוויות שונות של האמונה ופשרה. בשונה מרבים מחבריו, הוא עוסק גם בדתיות לא-יהודית ובכך מרחיב את היקף המידע והניתוח שלו המובאים בבלוגו. הוא עוסק במיניות בבודהיזם, בליטורגיה הודית ובפולחן השומרוני באותה סקרנות עמוקה שבה הוא מחטט בנושאים עסיסיים הקשורים בבני ישראל, דוגמת המיניות בחסידות גור או פרשת ההטרדה המינית שיוחסה לרב מוטי אלון. תענוג (לבלוג שלתומר פרסיקו בכתובתו הקודמת).