גיתי ורינת בן-ישראל הגיעו אל המנוחה ואל הנחלה בקרוואן ליד כפר מלכישוע שבמעלה הגלבוע. הם חיים שם עם חמשת ילדיהם, מגדלים ירקות ומבשלים ארוחות בריאות לאורחים שלא נרתעים מהמקום המרוחק. מלבד זה, הם מתקרבים ליהדות בזכות הקשר עם הקיבוץ הדתי מירב
הדרך למלכישוע, המפותלת בהרבה מהתוואי שמופיע במפה, כמו מתעקשת למשוך תשומת לב ולאלץ את המגיעים אליה להתמקד בה, בלי להסיח את הדעת מנוף הבראשית שמשמש לה רקע. כשמגיעים ליעד, מגלים כי הוא גם תפאורת ביתם של רינת (43) וגיתי (42) בן-ישראל, הלא הוא קרוואן משופץ, הניצב בסמוך לכפר הנגמלים. בני הזוג בן-ישראל - הוא בן קיבוץ שובל, והיא בת קיבוץ דליה - הסתובבו הרבה בארץ, עד שהחליטו להתיישב במרומי הגלבוע, ולהקים שם בית ומסעדה צמחונית, שהתפריט שלה משדר אקולוגיה. להחלטה קדמה תקופה יוצאת דופן. במשך שנה וחצי סיירו ברחבי הארץ עם שני ילדים בקרוואן על גלגלים. בכל פעם חנו במקום מסוים, שהו בו שבוע, שבועיים, התרשמו מהנוף ומהאווירה, ובדקו את השטח. לדברי גיתי, תוך כדי היכרות עם מחמדיה של ארץ ישראל למדו להכיר גם את עצמם לעומק.
הגיעו אל הנחלה
"עשינו דרך ארוכה עד שהגענו לכאן, ועכשיו אנחנו מרגישים שאנחנו עושים בדיוק מה שמתאים לנו, במקום שאנחנו כל כך אוהבים. אנחנו חיים פה עם חמשת הילדים, מגיל שלוש עד ארבע-עשרה, וסוף כל סוף מרגישים בבית. אנחנו מגדלים ירקות אורגאניים ומכינים מהם ארוחות בריאות מעודנות וערבות לחך". גיתי ורינת נפגשו לפני חמש-עשרה שנה בהרי סיני. שם נקשרו זה לזה, ויצאו יחד למסע חיפוש אחר המקום וצורת החיים שתתאים להם.
ש: איפה התחלתם את החיפוש?
ת: "בהרי יהודה. התגוררנו בירושלים, שם הקמתי עסק של גננות. אהבתי מאוד את עבודת האדמה, אבל לא התחברתי לצד העסקי. בינתיים נולדו לנו שני ילדים, ורינת טיפלה בהם בבית. כשהיו בני שנתיים וחצי שנה, החלטנו לצאת להמשיך ולחפש את מקומנו.
ש: מה בדיוק חיפשתם?
ת: "מקום משלנו, הרחק מהעיר. בסופו של דבר, קנינו שטח אדמה, הקמנו בו אוהל גדול והתחלנו לחיות קרוב לאדמה ולעצמנו, כמו שאנחנו אוהבים". אבל פקידי הממסד שהתנגדו לכך והקור העז ששרר בחורף השני לשהותם באוהל שלהם, הניע אותם לצאת לחפש מקום אחר.
ש: נשמע קצת תמים, לחפש מקום ברחבי הארץ.
ת: "יכול להיות, אבל דברים קורים. קיבלנו הזמנה מהמנהל האדמיניסטרטיבי של מלכישוע, הכפר לשיקום נפגעי סמים, לבוא להתגורר בכפר. קבענו את ביתנו בקרוואן לצד הכפר, והתחלתי להדריך את בני הנוער שהתגוררו בכפר".
ש: אבל אתה חיפשת עיסוק ששייך לאדמה.
ת: "ומצאתי. ראיתי שיש במקום שטח אדמה שהכפר השכיר לחקלאי מהאזור. ביקשתי ממנהל הכפר לקבל את השטח לטובת הנערים. הרגשתי שזה הדבר הנכון עבורם. קיבלתי את השטח, והקמתי עליו עם הנערים גן ירק לתפארת".
ש: חינוך דרך עבודת כפיים?
ת: "משהו כזה. אני חושב שזה בא לי מאבא שלי, מהקיבוץ, הרעיון שצריך להיות יעיל ויצרני. זה משהו שזורם לי בורידים, לפעמים אני רוצה להיגמל מזה אבל זה לא פשוט".
נשמע לי שבמלכישוע התכונה הזאת דווקא עשויה להועיל מאוד. "כן, אחרי שהקמנו את גן הירק, התחלנו לפתח את הנוי, ואז ביוזמת המנהל הקמנו את החממה". דיירי הכפר, בוגרים כצעירים, נתנו יד להקמת החממה, שנחלה הצלחה רבה, ועבודת האדמה הפכה לחלק מהותי בשגרת היום ובחינוך של בני הנוער. נער שהצליח לקום עם עלות השחר, להתגבר על התשוקה להמשיך להתכרבל במיטה, להתייצב בחממה ובשיא החורף לעשב את הערוגות, חש הנאה וגאווה, כוח הרצון שלו התחזק, וגברה בו האמונה בעצמו.
חווה חקלאית
"החקלאות בכפר התפתחה, ובהדרגה הפכנו את העיסוק בה לענף יצרני. הנערים ששתלו, גידלו וקטפו את הירקות, הלכו אחר כך למכור את היבול לעובדי הכפר", מספר גיתי. לאט לאט נוספו ענפים נוספים: כרמי גפנים וזיתים, מכוורת, צמחי פטל ועוד. התוצרת הפכה מגוונת, וגיתי ונעריו החלו להשתמש בה להכנת ארוחות בוקר, כשהקו המנחה האידיאולוגי הוא לצרוך מה שיש, לטפח עבודת צוות, לדאוג לזולת ותוך כדי כך להפיק הנאה מהעשייה ומהיצירה. בשלב מסוים שמע גיתי על חקלאות אקולוגית - "פרמה קלצ'ר" - והחליט ללמוד זאת בקורס שמקיימת טליה שניידר בפרדס חנה.
"כותרת הקורס הייתה 'גן עדן בפתח הבית'. מיד חשבתי, 'זה בדיוק מה שיש לי; גן עדן בפתח הבית. נוף מדהים, ירקות שגדלים בצורה טבעית ואישה שמבשלת להפליא".
ארוחה ירוקה
כשעלה הרעיון לפתוח מסעדה ולהאכיל אחרים, חלפו שלושה שבועות בלבד עד למימוש. הכול היה מוכן, וצריך היה רק לחבר את כל המרכיבים. השם שנבחר, "ארוחה ירוקה", רב משמעות ומחייב מבחינתם.
הם זוכרים היטב את הלקוחות הראשונים, שהפגינו חביבות וסבלנות "זו הייתה משפחה מיבניאל", מספר גיתי, "ולקח לנו יותר משעה להגיש להם פיתות מהטבון וטחינה אורגנית. למזלנו, הם קיבלו בהבנה את ההתנהלות הירוקה שלנו, תרתי משמע. הרי אף אחד מאיתנו מעולם לא עבד אי פעם במסעדה, ופתאום הפכנו לבשלנים, למלצרים ולשוטפי כלים".
במסעדה מוגשות ארוחות צמחוניות או ארוחות דגים, על טהרת הגידולים האורגניים שהם קונים מהחווה החקלאית של הכפר. הרכב הארוחות מאוזן ומעודן. "חשוב לנו שאנשים ייצאו שבעים אבל לא מלאים מדי. יש שישה סוגי ארוחות, כולל ארוחת בוקר, ויש להזמין מקום מראש. האירוח הוא אצלנו בבית, ובימים שמזג האוויר מתאים, בחצר הבית. כדי לארח יותר סועדים במקום מוגן מקור וכדומה, אני מקים עכשיו את האוהל ששימש אותנו במסעותינו ברחבי הארץ, ובו אפשר יוכלו להיכנס עד ארבעים איש".
ש: פתוח אצלכם גם בשבת?
ת: "לא. המסעדה כשרה, ומכניסת השבת ועד צאתה סגור אצלנו. הכשרות חשובה לנו מאוד, כי אנחנו רוצים לפנות גם לאוכלוסייה הדתית, ומלבד זה, אנחנו מאוד נהנים ממנוחת השבת".
ש: שניכם בני קיבוץ. מהיכן הזיקה לאוכלוסייה הדתית?
ת: "מאחר שאנחנו נטולי קהילה, התחברנו למוסדות החינוך של הקיבוץ הסמוך, מירב, שהוא קיבוץ דתי. כשפרצה האינתיפאדה הורו לנו כוחות הביטחון להתפנות מיד מביתנו, ומצאנו מקלט בקיבוץ מירב. חשבנו שמדובר בשבוע-שבועיים, אבל זה נמשך שלוש שנים. בדיעבד זו הייתה זכות גדולה. גילינו קהילה נפלאה. לבסוף חזרנו הביתה רק אחרי שהוקמה גדר ההפרדה".
ש: איך היחסים עם הערבים מהכפרים השכנים
ת: "עד האינתיפאדה היו כאן קשרים מאוד יפים בין תושבי המקום היהודים לערבים. הרועים היו מגיעים אלינו לחצר, הילדים היו רצים החוצה לשחק עם העזים. לא פעם היינו מוצאים מנחות שהרועים היו משאירים לנו - שקית תאנים, לבנה מחלב עזים - ואנחנו כיבדנו אותם מפרי האדמה שלנו. כמובן, כל זה השתנה".
ש: לא מפריע לכם לגור במקום מבודד כל-כך?
ת: "לריחוק יש מחיר של אי נוחות מבחינה חברתית ומבחינה כלכלית, אבל זה מחיר שאנחנו מוכנים לשלם, כי התמורה שווה את זה. את הילדים אנחנו מסיעים כל יום הלוך ושוב למסגרות החינוכיות, לחוגים, לחברים. הגדולים נכנסו ללמוד בבית הספר האזורי רימון בקיבוץ מסילות, וזה היה כרוך בפרידה מהחברים הטובים שלהם חובשי הכיפה, שעברו ללמוד בבית אליהו. עם הילד הרביעי, אמיר, שינינו כיוון. לאחר שהלך לגן בקיבוץ מירב, רשמנו אותו לבית חינוך חדש שעומד להיפתח בבית שאן, "תלמוד תורה", המשתייך לחינוך החרדי, שם ילמד עם חבריו מהקיבוץ".
ש: זו לא בחירה קיצונית לגבי משפחה חילונית?
ת: "ביררנו והגענו למסקנה שזה בית הספר הכי טוב בסביבה. גם מבחינה תוכנית, גם באופן הלימוד והמורים. הכבוד שהילדים מקבלים מהמלמד, ההתייחסות אליהם בלי במרדף אחר ציונים שכנעו אותנו שזה המקום האידיאלי בשבילו".
אטרקציות נוספות
לאחרונה החלו להציע לאורחי המסעדה גם פעילויות שונות, המתבססות על שיתופי פעולה אזוריים - מופע מוזיקלי בטבע, סיורים וסיפורי תנ"ך - המחברים את המשתתפים לנוף הקדום. כמו כן מתקיימים פעילות אתגרית בפארק מלכישוע הסמוך, טיפוס וסנפלינג על מצוקי הגלבוע וסדנאות בישול בריא, שבהן חווים הנרשמים את כל השלבים, מקטיף הירקות ועד לסעודה משותפת. למתעניינים עורך גיתי סיור והסבר על שילוב החקלאות האורגנית והאקולוגיה בהדרכת הנגמלים בכפר. "המקום שלנו אולי נמצא בקצה העולם, אבל הוא מושך קהל שמחפש לצד ארוחות בריאות, גם תוכן, ואנחנו משתדלים לספק זאת".
רשומות
