ביום חמישי שעבר הפגינו עשרות עולים חדשים מאתיופיה, השוהים במרכזי הקליטה בקיבוץ איילת השחר, במחאה על תנאי המחיה במקום. מרכזי הקליטה בקיבוץ הממוקמים בתוך מבנה בית המלון לשעבר, פועלים באחריותם של משרד הקליטה והסוכנות היהודית, ונותנים מענה זו השנה השביעית לכ-600 עולים, במחזורים של שנה עד שנה וחצי. העולים התלוננו כי הם מקבלים קצבה נמוכה שאינה מתאימה, לטענתם, להוצאות השוטפות כגון שכר דירה לחדרי המגורים והוצאות חשמל גבוהות. כמו כן טענו העולים כי המתורגמנים המלווים חולים לבתי החולים אינם מבצעים את תפקידם כמצופה. נוסף על כך, הם התלוננו על שהמדינה מעכבת זה שנה את יישום ההחלטה להכפיל את מכסות העולים ארצה. ועניין נוסף: הם גם הביעו התמרמרות על השעייתו של מורה ליהדות במרכז הקליטה. בהפגנה, שנערכה ברישיון המשטרה על פי חוק, השתתפו צעירים, זקנים, נשים וילדים. המפגינים שהתגודדו לאורך הכביש הראשי בכניסה לקיבוץ, שיתפו פעולה עם המשטרה ושמרו על כללי הסדר הציבורי. ביום ראשון הצטרפו חלקם להפגנה המונית שנערכה מול משרד הפנים בירושלים. דליה צרפתי, מנהלת מחוז צפון במחלקה לקליטה של הסוכנות היהודית, מספרת כי בשבועיים - שלושה האחרונים חלה התעוררות בקרב העולים, לאור הודעתם של הסוכנות ומשרד החינוך כי על אחד המורים ליהדות לעזוב את מרכז הקליטה בגין התנהגות בלתי הולמת. צרפתי מספרת כי המורה, המסרב בינתיים לצאת ממגוריו, מתגורר עם משפחתו זה ארבע שנים וחצי במרכז הקליטה באישורם של הסוכנות ומשרד החינוך, מתוך ראיית התועלת בשיתופו של עולה ותיק, מורה ליהדות, במסגרת חיי היומיום של העולים. כך העולים יכולים להתוודע לאורחות החיים היהודיים ממקור ראשון, כולל בשבתות שבהן הם מבקרים לצד המורה בבית הכנסת בקיבוץ. למצער, הוחלט להשעות את המורה בשל סיבות שאינן מותרות לפרסום בשלב זה. באשר לקצבת סל הקליטה, מאשרת צרפתי כי סל הקליטה לעולים חדשים הניתן ע"י משרד הקליטה הוא מינימלי, והעולים, שרבים מהם שולחים כספים לבני משפחותיהם אשר חיים באתיופיה, מתקשים לעמוד בשל כך בהוצאות השוטפות. נוסף על כך, מאחר שהעולים לומדים בשנת הקליטה הראשונה מבוקר עד ערב, אין ביכולתם להתפרנס נוסף על כך כדי להגדיל את הכנסותיהם. דורית היימן (לשעבר נאות מרדכי), המנהלת את אחד ממרכזי הקליטה בקיבוץ משנתו הראשונה, מציינת כי בניגוד לקבוצות עולים אחרות, האולפן כאן ניתן לעולים חינם אין כסף. בזמן הלימודים העולים עסוקים מאוד, ואחרי הלימודים כל מי שרוצה יכול למצוא עבודה. הבעיה שחלק מצעירי המרכז לא הולכים לעבוד מסיבות שלהם, ונמצאים במרכז כל היום ללא מעש. היימן הסבירה כי כל ענייני הכספים הם תחת אחריות משרד הקליטה והסוכנות היהודית, יכול להיות שהיה לעולים נוח להביע מחאה כלפי המרכז, כיוון שזה היה קל יותר מאשר להביע ישירות את התמרמרותם על השעיית המורה ליהדות." בארבע השנים האחרונות פועל באזור "חוג ידידים" של מרכזי הקליטה באיילת השחר. החוג, שיושבת הראש שלו היא רות מיסטר מראש פינה, פועל למען חיבור האוכלוסייה המקומית עם העולים השוהים בקיבוץ. ואכן מאז הקמת החוג ובשיתוף פעולה מלא של מנהלי המרכזים ובהם דורית היימן, חל שיפור גדול בקשר שבין התושבים המקומיים לעולים, בין השאר שותפים בחוג: שוטרים, אחיות, ולא מעט אזרחים טובים באמצע הדרך. |
רשומות
