יום שישי, 8 ביוני 2012

על הדשא - 7 ליוני 2012



7.6.2012

ארכיון עיתונות  


על הדשא
רוני מ. האס


שתה ונרגע

ביום שישי האחרון הצליח גוזל החוחית למלט את נפשו מהשריפה הגדולה סביב עמיעד, ולהרוות את צימאונו במים בחצר הקיבוץ. צילום: איתמר גולן/עמיעד

הנוטעים בשמחה
רגבים

בקיבוץ רגבים נטעו לאחרונה 250 דונם של אבוקדו, עובדה שהפכה אותם לקיבוץ עם הכי הרבה אבוקדו בארץ. אילון ברנס, 46, מנהל הענף בקיבוצו וכן בכפר גליקסון, מספר כי האבוקדו הוא הענף הראשי בקיבוצו, שפרנסתו על טהרת החקלאות. "יש לנו רפת, לול ואבוקדו. בסך הכול, יחד עם שטחי מטעים באזור יד חנה, אנחנו מעבדים 1,850 דונם מטעי אבוקדו - 1,000 מהם בשותפות עם גרנות. 
בקיבוץ לא החמיצו את ההזדמנות והזמינו את ילדי וחברי הקיבוץ לקחת חלק בנטיעות.

מבצעיות בקיבוץ
גבעת חיים איחוד

אוריין מאיר, 26, ומייסן פרובס, 20, הן שתי חיילות בודדות, חברות טובות, הגרות יחד בקיבוץ גבעת חיים איחוד ומשרתות באותו התפקיד - סמב"ציות בחמ"לים בגזרת הגליל המערבי. רב"ט אוריין מאיר עלתה מצרפת לבד לפני כשלוש שנים. "נולדתי בקיבוץ משמרות, בגיל ארבע עזבנו לצרפת, שם חייתי עד לפני שלוש שנים". כשעלתה ארצה, למדה עברית באולפן בקיבוץ מעגן מיכאל, שם נחשפה לאפשרות של מגורים כחיילת בודדה בקיבוץ. היא התעקשה להתגייס לצה"ל למרות גילה המאוחר, והצליחה להתקבל כחיילת בודדה בקיבוץ גבעת חיים איחוד. "להיות חיילת בודדה בקיבוץ זה משהו אחר. יש תנאים מדהימים, אני לא צריכה לדאוג לכלום, דואגים לנו לכל מה שדרוש - חדר טוב, תנאים טובים, משפחה מאמצת שנותנת גב". גם מייסן פרובס חושבת שאין כמו להיות חיילת בודדה בקיבוץ. היא חוותה הרבה רגעי בדידות בעיר, בדירה שקיבלה בתחילת הגיוס מהצבא. "לפעמים, הייתי מעבירה סוף שבוע שלם בלי לראות בן אדם". למייסן אין משפחה בארץ בכלל. היא עלתה בגיל 15 עם עוד שלוש חברות מקנדה בפרויקט נעל"ה כשהן חדורות ציונות שספגו בתנועת הבונים-דרור. רגעי הבדידות בעיר שברו אותה. היא יצרה קשר עם המרכז לחיילים בודדים, והם חיברו אותה לאחראי על חיילים בודדים בקיבוצים. "בשבילי הקיבוץ היה פתרון מושלם. המשפחה המאמצת שלי היא כמו משפחה אמיתית - אני אוכלת איתם, הם עוזרים לי בכל דבר שצריך, ועם זה יש לנו כאן הרבה חברה, רק החיילים הבודדים הם קבוצה של עשרה חבר'ה. אני יודעת שגם אחרי הצבא אני ארצה לחיות בקיבוץ". אוריין דווקא חושבת לנסות את החיים בעיר אחרי הצבא, אבל שתיהן מסכימות שבשלב שירצו להקים המשפחה - הן ירצו לעשות זאת בקיבוץ. ואפילו לא פוסלות על הסף חתן קיבוצניק. לתשומת לב הדור הצעיר.


לתת רחוק
חצור / תאילנד

לפני שבוע חזרה סמדר כהן, 23, מקיבוץ חצור מטיול של חצי שנה בדרום-מזרח אסיה, אשר במהלכו התנדבה חמישה שבועות במערב תאילנד, קרוב מאוד לגבול תאילד-בורמה, במקום שנקרא,"Baan Dada" המשמש בית ל-60 ילדים יתומים ומעוטי יכולת בגיל ארבע עד עשרים ושתיים. "הוריהם של הילדים הם פליטים מבורמה, אשר ברחו ממדינתם בעקבות עוני, מחלות ודיכוי פוליטי על ידי הממשל הדיקטטורי הצבאי בבורמה, ומצאו מקלט באזור זה של תאילנד", מספרת סמדר. "חלק מההורים פשוט נטשו את ילדיהם, וחלק לא מסוגלים לטפל ולתמוך בילדיהם בניסיון להגן על מספר גדל והולך של ילדים אלו הוקם"Baan Dada" המספק להם את הדבר הקרוב ביותר למשפחה שהם יכולים לקבל".סמדר מספרת, כי המטרה העיקרית במקום היא להעצים את הילדים באמצעות חינוך. "בעזרת צוות המקום והמתנדבים שמגיעים מכל העולם, הילדים לומדים מגוון רחב של מקצועות: נגינה, אמנות, תפירה, אריגה, בנייה, כישורים טכניים כמו תיקון אופנועים. הם עובדים בגינה, לומדים אנגלית, מבשלים את הארוחות ואחראים על ניקיון חדריהם ועל סביבת הבית, וכך בעצם לומדים מיומנויות חיים בסיסיות וחשובות. כמובן, שבעקבות החיים בקבוצה הם לומדים לכבד זה את זה ולעזור זה לזה, ומגלים כישורים חברתיים מעוררי התפעלות", מספרת סמדר.
הבית זקוק למתנדבים אבל לא פחות לתרומות, אם בביגוד ובהנעלה ואם בכסף, אשר יוכל לעזור לילדים לנהל אורח חיים מכובד. ליצירת קשר עם סמדר -smadar522@gmail.com אתר הבית- http://baandada.org/


כוכבי אמת
ריקוד קהילתי
מוא"ז מגידו

מדי שנה מעלים ילדי אולפנת המחול מגידו מופע סיום שנה, שאליו נוהרים רבים מתושבי האזור, הנכנסים למופע ללא תשלום, מה שמביא לצורך בהעלאת המופע פעמיים, בשל הביקוש הרב. האולפנה הפועלת משנת 1989, מגדלת כבר דור שני כשחלק מההורים מתרפקים על העבר בנוסטלגיה, שכן הם עצמם רקדו באולפנה כילדים. מספרת יעל ברניר, מנהלת האולפנה: "במופע השנה השתתפו מעל מאתיים רקדנים בגילאי שש עד 18, כשנושא היצירות היה 'חפצים'. כל הריקודים היו פרי יצירה של צוות מורי אולפנת המחול והתלמידים".
יש לציין, כי מה שמייחד את המופעים באולפנה הוא, שכל מרכיבי ההפקה נעשים בידי תלמידים; למשל, השנה חניכי מוסד "שומריה" של משמר העמק היו ממונים על הצד הטכני של ההגברה ושל התאורה, תלמידי הקולנוע צילמו בווידיאו וסטילס את המופע.


להזמנת מינוי ל"הדף הירוק" 03-5632547

עורך הבלוג