החלילנית רוני מ. האס

פרג והחליל. משבר קשה. צילום: יח"צ נריה פרג, מורה לחליל ובעבר החלילנית הראשית של התזמורת הקאמרית הקיבוצית, החליטה לקדם את הקריירה שלה ולהוציא דיסק ייחודי הכולל מוזיקה לחליל ולפסנתר של המאה העשרים. אך לאחר תום ההקלטות גילתה שגופה בוגד בה ומחלה נדירה מאד שהגיחה אל חייה כפתה עליה את הפסקת הנגינה נריה פרג, 48, בת קיבוץ בית השיטה, לא יכלה להעלות על דעתה אקורד סיום צורם יותר מזה שליווה את סיום הקלטת התקליטור הראשון שלה כחלילנית. "מעשה שטן", היא מכנה בדיבורה השקט והרך את מה שקרה לה, ומרכינה לרגע את מבטה. כשאני מבקשת להבין מה מתחולל בקרבה לנוכח ההבנה, שיש סיכוי כי לעולם לא תוכל לשוב ולנגן בחליל, היא עונה באיפוק, "אני לא יכולה לתאר עד כמה קשה לי, כשאני חושבת על זה" היא הייתה בת שבע, כשנשבתה לראשונה בקסם של צלילי החליל, אבל עברו כמה וכמה שנים עד שהעזה לקחת חליל לידיה. מרגע שזה קרה היא התקדמה במהירות, ניגנה בתזמורת בני הקיבוצים, שירתה בלהקה צבאית, סיימה בהצטיינות את לימודיה לתואר אמן באקדמיה למוזיקה בירושלים, כתלמידתו של אבנר בירון. בהמשך היא ניגנה כחלילנית ראשונה בתזמורת הקאמרית הקיבוצית, והופיעה כסולנית בקונצרטים וברסיטלים שונים; ולאחר מכן החלה ללמד במרכז למוזיקה בבית קלור. והנה, כאשר הגיעה לשיא אישי בקריירה שלה, כשסיימה להקליט תקליטור ראשון שלה - מה שהיה בעבורה שיא מבחינה מקצועית - לקתה פרג בתסמונת נדירה, שפוגעת באופן מוחלט ביכולתה לנגן. עולם תובעני "אני זוכרת את היום שבו שמעתי לראשונה צלילי חליל. זה היה הקונצ'רטו לחליל ולנבל של מוצרט. הייתי בת שבע, וצלילי החליל פשוט כבשו את לבי". מאז היא התייחסה לחליל כאל דבר מקודש משהו, מעין חלום. "כילדה צעירה ניגנתי בכינור ובחלילית, אבל כל השנים התמדתי באהבתי למוזיקה של נגינת חליל. האזנתי ליצירות חליל שונות, ולמדתי להכיר את כל היצירות החשובות שנכתבו לחליל. הייתה זו אימי שעזרה לי להפוך את החלום למציאות. הייתי כבר בכיתה י', ומאוד רציתי ללמוד לנגן בחליל, אבל חשבתי שכבר מאוחר מדי. אימי האמינה בי ועודדה אותי לקחת שיעורי נגינה בחליל". פרג החלה ללמוד נגינה בחליל, והתקדמותה הייתה מהירה ביותר. "בעקבות האזנה רבת שנים הכרתי כבר את רוב היצירות, ובנוסף לכך הייתי חדורת מוטיבציה". במהלך שירותה הצבאי עשתה כחלילנית בלהקה צבאית, ובתקופה זו גרה בירושלים, והמשיכה לקחת שיעורי חליל אצל המורה חנוך תל-אורן ז"ל, דמות ידועה בחיי המוזיקה הישראלית. כשהשתחררה מהצבא, התקבלה לאקדמיה למוזיקה בירושלים, שם למדה לתואר ראשון ושני במסלול האינסטרומנטלי (לנגנים). תוך כדי הלימודים הצטרפה לתזמורת הקאמרית הקיבוצית. "זו הייתה חוויה גם מבחינה מקצועית וגם מבחינה חברתית. היינו נפגשים מדי שבוע ליומיים-שלושה, מנגנים, מקיימים חזרות ומופיעים. במסגרת הזאת הכרתי המון יצירות, וזכיתי להתנסות בהופעות". עולם המוזיקה תובעני מאוד. איך הסתדרת? "במשך שנים ניהלתי יחסים דואליים עם הקריירה המוזיקלית. מדובר בעולם מאוד תחרותי ויצרי, סוג של מירוץ, שבו אתה נדרש להגיע לאודישנים ולהציג ברגעים ספורים את כל מה שאתה, כביכול, צריך לדעת. והרגעים האלה הם שקובעים את עתידך; שלא לדבר על ההופעות, שם נוסף הלחץ הזה, שקצת קשה להסביר אותו למי שלא חווה את זה על בשרו. אתה מכין את עצמך שנים רבות, בעבודה מאוד מאומצת לקראת רגע אחד נתון, שבו אתה מבצע על הבמה; לשם מתנקזות כל הציפיות ממך: של הקהל, של אנשי המקצוע ושלך עצמך. יש פה שאיפה לשלמות, בפרט אצל מי שמנגן מוזיקה קלאסית, והדרך מאוד קצרה להתפתחות של פחד במה, של אימת קהל, של חרדות. חלק מהמבצעים שאני מכירה נאלצים אפילו להשתמש בתרופות הרגעה. לי זה קצת הוציא את החשק, כי מה שבאמת היה לי חשוב זה לנגן ולהיות טובה בזה".

עם סווטלנה. מוזיקה של המאה העשרים מוזיקה של המאה העשרים לאחר הצבא עברה לחיות ביישוב בצפון הארץ, והקימה משפחה. פרג עסקה בעיקר בהוראת חליל, והופיעה מעט בעצמה ובהרכבים קאמריים שונים, בייחוד באזור הצפון. לפני ארבע שנים חל משבר במשפחתה, הקשר בין השניים התפרק, ופרג עברה עם שני ילדיה להתגורר בראש פינה. "עברתי תקופה מאוד קשה, הרגשתי שאני חייבת לחזור לעשות דברים שאני אוהבת, שעושים לי טוב, ועלה בי הרצון לחזור לנגן בצורה מקצועית, אבל גיליתי שזה לא כל כך פשוט. בעקבות זאת, החלטתי להוציא דיסק יחד עם סווטלנה פחטר הפסנתרנית, שאיתה עבדתי והופעתי בשנים האחרונות, אף היא מלמדת במרכז קלור. מרגע שהרעיון הזה עלה, הוא נראה לי יותר ויותר נכון, ויחד גיבשנו את הבחירה שלנו - מוזיקה של המאה העשרים". זאת מוזיקה קשה יותר לקליטה ממוזיקה קלאסית. "כן, ומאחר שמדובר ביצירות מודרניסטיות, לא קומוניקטיביות, השתדלנו לבחור בכל זאת ביצירות הליריות שבתחום הזה, כאלה שאפשר להתחבר אליהן. אני הפכתי למפיקה של הדיסק. ההפקה והביצוע לקחו כחצי שנה, תקופה מאוד לחוצה שכללה נגינה מאומצת וחזרות מרובות. סיימנו להקליט בספטמבר 2007". מתי התחלת להרגיש את תסמיני המחלה? "במהלך תהליך העריכה של הדיסק, הופיע לי מעל השפה פצע מסוג הרפס. זו הייתה תופעה שהכרתי, אבל שמתי לב שהפעם זה מפריע לי לנגן. בתוך שבועיים מהופעת הפצע המצב התדרדר במהירות, ובכל פעם שהנחתי את שפתיי על החליל, השפה העליונה הייתה מתעוותת באופן כזה שנוצר רווח. לא יכולתי לשלוט בכך, וזה לא אפשר לי לנשוף לתוך החליל. הדבר המוזר הוא, שמלבד העניין הזה לא היו שום תופעות אחרות". עווית נושפים מה עשית? "פניתי לרופאים מכל מיני התחומים. רופאת עור, שבדקה את פצע ההרפס ועד כמה הוא קשור לתופעה; רופא פה ולסת ואפילו לנוירולוגים. במהלך הבדיקות העלו את ההשערה, שלפצע ההרפס יש קשר, ואולי הוא הסב נזק עצבי-תחושתי לשפתיים. ערכו לי בדיקות שונות, כולל הדמיה של המוח (MRI), אך לא מצאו כלום. הנוירולוג האחרון שאצלו ביקרתי לא הצליח לאבחן במה מדובר, ורק יום למחרת הוא התקשר וסיפר לי שבדק בספרות המקצועית, ומצא שיש תופעה נדירה בשם Embouchure Dystonya, 'עווית נושפים', פגיעה בעצבים ובשרירים הקשורים לפעולת הנשיפה. "מסתבר, שיש לתופעה זו מקבילות בתחומים נוספים: בעולם הכתיבה - 'עווית סופרים', עולם הספורט עווית בקרב שחקני גולף או טניס, ובעולם המוזיקה עווית בקרב נגני כלי מיתר ופסנתר, בעיקר. מדובר בתופעה, שהרפואה עדיין לא מצאה לה הסבר, שלא לדבר על מרפא; תופעה שהמכנה המשותף שלה הוא פעולות חוזרות ונשנות, שאנשים עושים תוך מאמץ גדול לאורך שנים רבות, וכרוכות בפעילות מורכבת של הגוף. בשלב מסוים חל אצלם שיבוש, בדומה לחדירת וירוס למחשב, והם לא מסוגלים לחזור שוב על התנועה המאוד ספציפית, שנדרשת לביצוע הפעולה המסוימת, שביצעו בהצלחה לאורך זמן רב". מה תעשי עכשיו? "אני לא אומרת נואש. אני נמצאת בבדיקות וטיפולים מסוגים שונים, בעיקר הוליסטיים. כרגע עומד על הפרק פתרון מתחום הרפואה הקונבנציונלית - הזרקת בוטוקס אל השריר המתעוות. זה חומר הידוע כמרפה ומחליש שרירים, והכוונה היא שעל ידי התערבות זו יוחלש אותו שריר סרבן, כך שלא יוכל להתעוות בשעת הנגינה. כל מחשבה על מה שקרה עושה אותי יותר עצובה. אני לא יכולה לחשוב על כך שלא אמצא פתרון לבעיה. אני לא רואה את עצמי לא מנגנת". בינתיים, מתוך הצורך למלא את הריק שנפער בה מאז שאינה יכולה לנגן, החליטה פרג לחזור לשיר. במקביל, היא ממשיכה ללמד במרכז קלור. פרג היא מורה לחליל מזה שנים, מנחה הרכבים ומלמדת את תורת המוזיקה. אך היא עושה זאת כעת בלי יכולת להדגים לתלמידיה. היא מספרת, שמורים רבים מלמדים כך, וכעת, בלית ברירה, גם היא מלמדת באופן כזה. מול הקלישאה שהמשבר הקשה שתפס אותה יכול להוות הזדמנות חדשה לשינוי כיוון היא מרגישה שבשלב זה היא עדיין לא בשלה לכך ואינה מסוגלת לאמץ גישה כזאת. השוק הוא קשה ועצוב. "אולי בעוד ארבעים שנה, במבט לאחור, אוכל להבין יותר את מה שקורה היום", היא מחייכת בכאב. כשנפרדנו עם סיום השיחה, הגיעה תלמידה לשיעור חליל. פרג ממשיכה לנהל את שגרת יומה, וספק אם תלמידיה יודעים על הדרמה המתחוללת מאחורי הקלעים של מורתם.

עטיפת הדיסק. למביני עניין תשובה לשאלה תשובה (על סעיף בשאלון "לשם מה נכתבים שירים ליריים בדורנו?") ומה לעשות בסוסים במאה העשרים? ובאילות? ובאבנים הגדולות שבהרי ירושלים? (לאה גולדברג) השיר הקצר של לאה גולדברג נבחר לעטר את העטיפה הפנימית של הדיסק החדש, "החליל הלירי של המאה העשרים", דיסק הבכורה של שתי המוזיקאיות - החלילנית נריה פרג והפסנתרנית סווטלנה פחטר. הדיסק, שמסכם שנים של עבודה ושל הופעות משותפות, מופץ בימים אלה באופן מסחרי על ידי "התו השמיני", אשר מצאו אותו איכותי ומעניין. המאה העשרים הייתה רבת סגנונות מוזיקליים שונים ומנוגדים, בחלקם הגדול ניסיוניים ואוונגארדיים. הדיסק הזה מביא את הצד הלירי של המוזיקה שנכתבה בתקופה מרתקת זו, שעל אף היותו מודרני, מצליח להיות גם מרגש ומעניין. הדיסק אינו קל לשמיעה, הוא מאתגר באיכויות המוזיקליות שלו, וגורם לשומעים לחוש אווירה ייחודית, הממזגת טוהר ודינמיקה אוורירית. הדיסק מכיל 20 יצירות של מלחינים נבחרים: פרנסיס פולנק (פריז, 1899-1963), אהרון חרל"פ (ישראל, 1941-2004), ארנסט בלוך (ז'נבה, 1880-1959), ולדימיר ולאסוב (רוסיה, 1903-1986), סרגיי פרוקופייב (אוקראינה, 1891-1953), אסטור פיאצולה (ארגנטינה, 1921-1992) ופול טפנל (צרפת, 1844-1908). יצירה אחת עד שלוש של כל אחד מהמלחינים יוצרות רצף, שמביני עניין ימצאו בו עניין רב, ומאזינים מהשורה ייהנו ממנו. הדיסק הוקלט במשכנות שאננים בירושלים, בספטמבר 2007. מסיביר לגליל סווטלנה פחטר, שמנגנת בפסנתר, נולדה באירקוצק שבמזרח סיביר וסיימה בהצטיינות את לימודי התואר השני באקדמיה למוזיקה של נובוסיבירסק. היא עלתה לארץ ב-1990, ומאז מופיעה ומלמדת פסנתר במרכז קלור בגליל העליון.