נראה שלא בחרת בדרך הקלה כשהחלטת להתנדב לצה"ל?
"בשירות עברתי הרבה. מצד אחד, זה הביא לכך שבפעם הראשונה יצא לי לפגוש עוד בחור כבד שמיעה. דרכו גיליתי שיש ארגונים ללקויי שמיעה, וכך נפתח בפניי עולם שלם. יצרתי קשר עם לקויי שמיעה אחרים ואף הפכתי פעיל בארגונים השונים. מצד שני, לאחר שסיימתי קורס תכנות מחשבים בממר"ם, ובשלב מסוים ביקשתי לצאת לקורס קצינים, לאחר שהתקבלתי, עדיין סבלתי מבעיות שמיעה קשות. לא הצלחתי להשתלב, והודחתי מהקורס".
דבוסקין לא אמר נואש גם כאשר שמיעתו המשיכה להתדרדר. בסופו של דבר, הותאמו לו מכשירי עזר בנוסף למכשירי השמיעה, התערבות ששיפרה מאוד את רמת התפקוד שלו. הוא דרש לחזור לקורס קצינים, ואחרי מאבק במוסדות הצבאיים, הצליח להתקבל מחדש לקורס. הפעם סיים אותו בהצלחה ושובץ כקצין פרויקט בתחום המחשוב בחיל האוויר.
באותו זמן לערך פקד את דבורסקין אסון אישי קשה. אחותו, הצעירה ממנו בשנתיים, תמר ז"ל, שסבלה אף היא מלקות שמיעה עמוקה, נהרגה בתאונת פגע וברח כשרכבה על אופניים בשבת בבוקר בנתיבי איילון.
איך השפיע עליך אובדנה של תמר?
"כשקורה אירוע כזה בחיים, אפשר לשקוע ביגון ובנקמנות, אבל אנחנו החלטנו במשפחה לנתב את האנרגיה למקומות חיוביים. יזמנו טריאתלון לנשים, שמשמש כמפעל זיכרון לאחותי, ופועל עד היום, מדי שנה, בהצלחה רבה.
"באופן יותר עמוק, אני חושב שזה הביא אותי לעצור ולחשוב. לקח לי שלוש שנים, והחלטתי שאני עוזב את הצבא ועתיד מבטיח בתחום הביטחון, ונסעתי לטייל בחו"ל. כשחזרתי, למרות שקיבלתי הצעות עבודה מפתות בתחום ההיי-טק, הרגשתי שהדבר הנכון בשבילי יהיה לעצור רגע, ולהשקיע בלימודים".
ירקתי דם
הוא נרשם לתואר ראשון במדעי המחשב עם יחידה במינהל עסקים, במרכז הבינתחומי בהרצליה. "נרשמתי ללימודים האלה אף על פי שכבר אז התשוקה לעבודה בתחום המחשבים החלה להיעלם, אבל זה מה שהיה הכי זמין. את הלימודים עשיתי במסגרת השיקום המקצועי מטעם הביטוח הלאומי, שמימנו אותי בשיתוף עם המכון לקידום החירש. המימון כלל שכר לימוד, אביזרי עזר, מחשב נייד, שיעורי תגבור ותמלול של הרצאות.
למרות הסיוע המדהים, היה לי מאוד קשה להתמודד עם הלימודים, וממש ירקתי דם בגלל ההתמודדות עם הקושי בשמיעה".
עם סיום הלימודים קיבל הצעת עבודה מחברת הייי טק גלילית, היושבת בגן התעשייה של תל חי, וזה היה המניע לעבור לצפון.
"בדיוק שנה לפני כן הגעתי לגליל לאימון אופניים, עלינו את החרמון, וליד הבניאס עצרנו להפסקה. היו שם כמה עצי תאנה, ואני זוכר את השנייה הזו, את המראה של התאנה בתוך הנוף המדהים, כשאמרתי לעצמי, שאני חייב לעבור לחיות כאן".
הוא וחברתו, היום אשתו, שכרו בית בנאות מרדכי, האישה עזבה קריירה בטוחה במרכז הארץ כשפית, ועשתה הסבה מקצועית לביוטכנולוגיה, מקצוע שהיא לומדת היום במכללת בתל חי. דבוסקין, במקביל לעבודה במפעל ההי-טק הכי יפה בעולם, לדבריו, הפך להיות פעיל בתחום לקויות השמיעה. "נוצרו הזדמנויות לשיתופי פעולה עסקיים, התחלתי ללמוד אימון אישי, קוצ'ינג, כדי לרכוש כלי עבודה שיביא לתוצאות עקביות יותר, ובו זמנית התחלתי ללוות אנשים בהתמודדות עם ירידה בשמיעה, התמודדות שכוללת עולם ומלואו, החל בעיסוק בדימוי העצמי, דרך קשיים במשפחה ובחברה, וכלה באפשרויות תעסוקה מתאימות. אז גם הפכתי לסוכן מורשה לשיווק אבזרי שמיעה".
דבוסקין המשיך לסבול מלקות השמיעה. הוא כבר ידע זה זמן על האפשרות של שתל כוכלארי, והאמין שזה פתרון שיוכל להתאים לו. מדובר בניתוח מורכב ברמת סיכון גבוהה, שבמהלכו משתילים שתל בראש, המחובר באלקטרודה לעצב השמיעה, וכך המנגנון המלאכותי עוקף את מנגנון השמיעה הקיים ומאפשר למושתל לשמוע.
מה היית אומר למישהו שמתעניין בהשתלה דומה?
"השתל הוא פתרון שמתאים לקריטריונים מאוד מסוימים של ירידה בשמיעה. התוצאות הן מאוד אישיות, וצריך לקחת בחשבון שלפני הכול בוחנים את מידת ההתאמה האישית להתערבות מהסוג הזה. למזלי, השתל מאוד התאים למצב השמיעתי שלי. ובכל זאת, בפעם הראשונה שחיברו את המכשיר, לא שמעתי כלום. אף על פי שזה היה צפוי, נבהלתי מאוד. הייתה לי ציפייה שמיד בהפעלה הראשונה זה יעשה משהו. רק בפעם השלישית פתאום התחלתי לשמוע.
"בנוסף, מאוד הפחיד אותי הסיכון של הניתוח עצמו, והייתי בחרדות עצומות. היו אז בארץ מעט מאוד מקרים של אנשים שסבלו מלקות דומה לשלי ועברו את הניתוח. רוב המנותחים עד אז היו חירשים מלידה, שהניתוח שיפר את שמיעתם באופן מסוים. היום אני יודע, שהפחד האמיתי היה להודות בפני עצמי עד כמה גרוע הוא מצבי, ועד כמה נדרש שינוי. כמו בהרבה דברים בחיים החלק הכי קשה הוא לשים את המראה מול הפנים ולהודות במציאות. רק אחרי זה אפשר להתקדם לעשייה. באותו שלב הניתוח גם לא היה בסל הבריאות, וזה עלה לי 70,000 שקל. את הפחד הגדול ניסיתי להרגיע באמצעות צבירת מידע בנושא, אך בדיעבד, זה רק הגביר את החרדה. עם זאת, הידע הרב שצברתי באותה תקופה העניק לי כלים לתת סיוע ללקויי שמיעה אחרים.
"חודש לפני הניתוח הייתי בהופעה של יהודית רביץ בקיבוץ דן, בפאב הפטרייה, ואחרי עשר דקות יצאתי. לא הייתי מסוגל להיות בהופעה, זה היה מתסכל מאוד. כמה שבועות אחרי הניתוח היא שוב הגיעה להופעה באזור, שוב קניתי כרטיס והפעם לא הפסקתי ליהנות. זה היה מאוד מרגש".
הניתוח של דבוסקין הוגדר כהצלחה. "חשתי התעלות ולא הפסקתי לדמוע מרוב אושר. רק אז הבנתי עד כמה הייתי מנותק מבחינה תקשורתית לפני כן. עד אז כל הזמן חשבתי שאני מצליח להסתדר. היום, כשאני מייעץ ללקוי שמיעה, אני יודע להגיד לו שיקשיב לקול הפנימי שלו טוב, אם הוא חוזר ואומר שהוא עשה כבר הכול ואין יותר מה לעשות, זה סימן מובהק שיש עוד מה לעשות. החזון שלי זה לעזור לאנשים להיות מסוגלים להשיג את מה שהם חולמים, למרות המוגבלויות ובכלל. גם במסגרת העבודה שלי בייעוץ לחברות בנושא אבזרים לשיפור השמיעה, אני רואה איך אפשר לשפר את איכות החיים בפתרונות טכנולוגיים מבריקים. זה יכול לשנות את החיים עבור אדם שהחליט שהוא לא מרים ידיים".
התחלה חדשה
הצלחת הניתוח והיכולת לשמוע שחררו מדבוסקין הרבה אנרגיות של עשייה. שנה אחרי הניתוח הוא התחתן בקיבוץ הגושרים, חתונה שנדחתה בחודשיים בעקבות מלחמת לבנון השנייה. "המשפחה לא הייתה מרוצה מזה שהתעקשנו לערוך את החתונה בצפון, אנחנו דחינו את מועד החתונה ולבסוף כמעט נשברנו והעברנו את האירוע לתל אביב, אבל ממש בדקה ה-90, נכנסה הפסקת האש לתוקף וקיימנו את החתונה בגליל. האורחים שהגיעו מחו"ל, וגם המשפחה מהמרכז, חוו חתונה מעט הזויה, כששדות שעדיין העלו עשן היו חלק בלתי נפרד מהנוף".
במקביל לחתונה נפרד לשלום מעבודתו בחברת ההיי-טק הגלילית והקים עסק כשהוא נעזר במט"י (מרכז לטיפוח יזמויות) צפון הגליל. לעסק קוראים "סיאלגו", על שם יצור בדיוני שייעודו לתקשר בין בני אדם. העסק נותן שירות בתחום האימון האישי וייעוץ עסקי לכבדי שמיעה ולגופים עסקיים. הוא פועל כבר שנתיים וחצי, ובמקביל הוא מנהל מכירות של מחלקת מכשירי שמיעה בחברת אופטיקה בעלת שם. לפני כחודשיים קיבל תעודת הוקרה בכנסת לרגל יום העסקים הקטנים עבור היותו עסק, שהסיפור האישי הוא מרכיב מרכזי בהצלחתו.
בשנה האחרונה הפך לאבא. הוא נאלץ להשתמש לעתים קרובות בטיסות מראש פינה לתל אביב, לצורכי עבודה, ומייחל להגדלת נפח העבודה בגליל, כך שיוכל להוציא את הילדה מהפעוטון כל יום ולא רק פעם בשבוע.
לפני שאנחנו נפרדים, אני לוקחת מדבוסקין כרטיס ביקור, ואת עיניי לוכד משפט באנגלית, שרשום באותיות קטנות בצד האחורי של הכרטיס, ספק מדבר אל עצמו ספק אל כולנו - "אונייה בנמל היא בטוחה, אך לא לשם כך בונים אוניות".
רשומות
