הם אומרים פרמה קלצ'ר (תרבות בר-קיימא) בקלות, בטבעיות ובישראליות רבה, קבוצה של משפחות צעירות שמתארגנות כגרעין עצמאי להתיישב בקיבוץ חוקוק. סיפור על צמיחה אורגנית סביב חזון המורכב מקש וגבבה (עוד לא החליטו ממה יבנו את הבתים) והוא אמור להיות הסיפור החדש של הגליל קבוצת של 45 משפחות צעירות, שמתכוונות לבנות את בתיהן מבוץ או מקש - עדיין לא הוחלט סופית - יתגוררו בשכונה שתדע לעשות במים האפורים שימוש חוזר לטובת השקיית גינות הירק, לגדל צמחי נוי, תבלינים וירקות בגינות הבתים, השטח הירוק שישתרע בין הבתים ויהיה נטול כבישים יהווה מקום מפגש טבעי לתושבים החדשים, וילדיהם יתחנכו בבית חינוך ייחודי שדלתותיו יהיו פתוחות לכל ילדי האזור. קבלו את החלוצים החדשים, קהילה בת קיימא נוסח המאה ה-21, שתוקם בקיבוץ חוקוק המשקיף לכנרת. כיאה לחלוצים אסליים, גם הם מתחילים את חייהם בנקודת יישוב אחרת, מתאמנים בחיי קהילה בקיבוץ לוטם, בהמתנה לדבר האמיתי שאמור לקום סופית תוך שנתיים. הבית הקטן התאים יותר אפילו הקמת הגרעין עצמו התרחשה באופן אקולוגי, אם תרצו: אף אחד בעצם לא הקים את הגרעין, הוא צמח באופן טבעי. צבי ואורנה ניר, בשנות ה-30 לחייהם, הגיעו ראשונים להתגורר כתושבים בקיבוץ לוטם. הם היו בדרך למצוא בית קבע בגליל ולא ממש הצליחו, אז בינתיים הם החליטו לשכור בית בלוטם. אורי ושירלי, חברים, קפצו לבקר אותם ומייד נכבשו. תוך יומיים הם נכנסו לשכונה. גם לב וגלית, אסף ונעמה ועוד משפחות צעירות, הצטרפו לשכונה בבחינת "חבר מביא חבר". וכך, כמעט מבלי משים, שכונה שהייתה ריקה מדיירים התמלאה ב-30 משפחות צעירות והמולת טפם, אשר רב המשותף בהן על השונה. "בהתחלה קראו בקיבוץ לשכונה 'הודו הקטנה'", מספרת זיו רעי-קורן, בת 41, נשואה לגל ואמא ליובל (13), טל (10) ואיתן (2), "אנחנו במקרה באמת טיילנו עם שני הילדים בהודו במשך שנה וחצי, אחרי שחיינו חיים רגילים לגמרי בהרחבה בלוטם. כשחזרנו הרגשנו שאנחנו לא מסוגלים לחזור לבית הגדול שבנינו. לעומת זאת, הבית הצנוע ששכרנו מהקיבוץ בכדי להמתין עד שהבית שלנו יתפנה מדייריו, היה פתאום כל כך במידות הנכונות מבחינתנו והחלטנו שאנחנו נשארים בו. קרו לנו עוד כמה מהפכים בחיים, כמו ההחלטה שלי לעזוב את המחקר בביו-טכנולוגיה בו עסקתי עד אז ולהתמקד בתחום אליו אני באמת נמשכת - להיות תומכת לידה ומנחת קורס לתומכות לידה במכללת רידמן. אבל כל אחד בשכונה נושא סיפור חיים אחר. נכון לומר שקיים מוטיב משותף והוא החיבור החברתי הנעים בין כולנו והשאיפה לשמור על זה ובנוסף על אורח החיים האקולוגי, הקרוב לטבע, המתחשב בטבע ובסביבה, כולל הסביבה האנושית". זריקת מרץ לאחר כשלוש שנים בשכונה הפורחת בלוטם הבינו החבר'ה, שלא די להם בערוגות המלבלבות בארעיות בחצר ביתם, ולאור הרוח שנשבה בין החברים הוחלט כי שווה לקחת את היצירה הקהילתית הזו עוד צעד אחד קדימה ולמצוא מקום של קבע, בו יוכלו לטעת שורשים ולממש את אורחות חייהם במלוא מובנם. חלוצי השכונה, צבי ואורנה, כפי הנראה מנהיגים טבעיים (תרתי משמע), החליטו לצאת לדרך. בראש החבורה התייצב צביקה, והחל לערוך מסע חיפושים ברחבי הגליל, כדי למצוא לו ולחבריו משכן של קבע. ניר: "בהתחלה חלמנו על הקמת יישוב חדש, די מהר הבנו שזה לא מציאותי וגם לא נכון. הרבה יישובים בגליל נמצאים בקריסה חברתית. במקום להקים יישוב צעיר שתוך 20-10 שנה יתבגר ויתחיל לגסוס, כמו שקרה בהרבה מצפים שהקימו קבוצות הומוגניות מבחינה גילאית, ולא השכילו או שלא הצליחו ליצור המשכיות באוכלוסייה, אנחנו הבנו שהדבר הנכון לעשותו הוא למצוא יישוב שמחפש זריקת מרץ קהילתית וכך נוכל להרוויח מחיזוק הדדי - אנחנו כגרעין חדש שנכנס לחיות ביישוב קיים והיישוב שירענן שורותיו בזכותנו". אבל גם כאן הדרך לא היתה פשוטה. צבי וחבריו נפגשו עם לא פחות מ-15 יישובים ופרשו בפניהם את משנתם. סופו של מסע היה ביישוב האחרון, שלא רק שלא ראה בחבורה המיוחדת הזו מקור לקושי, אלא הצליח להתחבר לאנרגיות החיוביות, והשכיל להבין כי בחבורה הזו טמון פוטנציאל אדיר שאולי גם ישמש מנוף למשיכת הבנים שעזבו בחזרה הביתה. היה זה קיבוץ חוקוק, שהחליט להרים את הכפפה. בנוסף לשכונת ההרחבה "גבעת החלומות", שקולטת תושבים בנהלים הרגילים, החליטו בקיבוץ להקצות שטח לבניית השכונה האקולוגית. נתי אייזק, מרכז המשק, מספר כי הייעוד הראשוני של השטח היה לטובת שכונת בנים, אבל הבנים בוששו לשוב ולפתחם הונחה הזדמנות חד פעמית שרב הסיכוי בה על הסיכון - ליישב גרעין צעיר, של 30 משפחות, עם אוריינטציה קהילתית חזקה והרבה רצון להכות שורש. ש: מה ייתן לכם החיבור עם חוקוק? ת: "הרעיון שלנו היה להתיישב קרוב לטבע, להקים מה שמכונה 'קהילה בת קיימא'. אנשים שונים, מתחומים שונים, החוברים יחדיו בזכות ראייה הוליסטית המשותפת לכולם, ראייה שהאדם הוא חלק ממכלול יותר גדול, גם כחלק מהטבע, אתו אנו רוצים לחיות בהרמוניה, להיות ניזונים ומזינים בו זמנית וגם ברמה האנושית, הקהילתית. החיבור עם חוקוק מאוד התאים לתפיסה שלנו מבחינה חברתית. לשתי הקהילות, החדשה והישנה, תרומה הדדית, כאשר אנחנו מהווים שכבת גיל משלימה לקהילה הקיימת בחוקוק, כמסה של משפחות צעירות, ואילו הם משלימים עבורנו את מגוון הגילאים בקהילה הרחבה. כמו שניתן לקחת בהשאלה מחיי הטבע - אדמה שצומחים בה מגוון של צמחים תהיה הרבה יותר עמידה בפני כל פגע מאשר אדמה שצומח בה זן אחד שיכול להיכחד בקלות על-ידי מזיק מסוים. חיי קהילה מבחינתנו הם אחד הצרכים הבסיסיים שלנו כבני אדם. מיותר לציין כיצד מנסים להשלים במאה העשרים ואחת את החסך החברתי הזה באמצעות הטלוויזיה והאינטרנט שבאים לספק את הצורך בקרבה ותקשורת אנושית. הקהילה הספונטנית שנוצרה בלוטם נתנה את ההשראה לשכונה העתידית. בלוטם התחדד לנו מה חשוב לנו באמת ועל מה אפשר לוותר. ראינו שאפשר לנהל אורח חיים מלא בבית קטן בגודל 40 מ"ר, אם סביבך חיים אנשים שאתה אוהב ומקיים אתם קשרי גומלין והילדים שלך יכולים להסתובב באופן חופשי ומאושר". הגרעין החדש יתקבל לחוקוק כחברים באגודה המוניציפאלית, בדיוק כמו בהרחבה קהילתית סטנדרטית. שטח השכונה מתוכנן להיות כ-30 דונם וייבנו עליו 30 יחידות דיור. ניר: צורת השכונה אינה רחבה כפי שרצינו בשל אילוצים תכנוניים, אולם אנחנו מקווים שאת השכונות הבאות בחוקוק, נוכל לתכנן, לגמרי מתוך "דף לבן" בכדי ליצור שכונה שמתוכננת היטב. באופן כללי יש ביקוש עצום למה שאנחנו יוצרים כאן ואנחנו רואים את הפרויקט שלנו חלוץ ברמה הגלילית וברמה הארצית. לאחר שתהיה דוגמה חיה שאפשר גם אחרת, אני מאמין שתתרחש מהפכה בדרך בה אנשים מתכננים ובונים את שכונות מגוריהם בכל הארץ. זו לדעתנו הדרך היעילה למשוך לגליל ולנגב ציבור איכותי ויצירתי, אשר לא בהכרח מחפש וילה מפוארת, אלא מחפש בית למשפחתו. ש: כמה יעלה כל העונג הזה? ת: עלויות הבתים עדיין אינן ידועות סופית כי אין עדיין תוכניות. אולם הקו המוביל אותנו הוא יצירת בתים צנועים וזולים ככל האפשר. בית עם תכנון נכון ואקולוגי יכול לחסוך 80% מאנרגיית הקור או חימום שלו, כך שגם אם פרטים מסוימים בבנייה אקולוגית יוצאים מעט יקרים בבנייה, זהו כסף שמחזיר את עצמו במהלך חיי הבית. חוויה מתקנת ניר מספר שבמושב בו הוא גדל זה היה מאוד שונה. "שכנים אף פעם לא נחשבו משהו ידידותי במיוחד. השכנים שהיו צמודים אלינו, היו סוג של אויב. מעולם לא דיברנו אתם ובעיקר היינו עסוקים בלחמוק מנחת זרועם. בלוטם זו הייתה ממש חוויה מתקנת בשבילי - השכנים שלי הם החברים שלי". ואכן, אנחנו מנהלים את הראיון בתוך הבית הצנוע של אורנה וצביקה, אשר מצליח להכיל תנועה ערה של מבוגרים וילדים. לוגמים מהמרק המהביל המדיף ריחות של תבליני גינה טריים ומצליחים לשתף את כל מי שמעוניין בחלק שלו בסיפור. ניצה כהן מור בת ה-32, זוגתו של גיא העובד בגן הילדים שהקים ביחד עם אורי גולדשטיין בטבע, היא אמנית, מספרת סיפורים, מורה לתיאטרון ואמנות ועוסקת בייעוץ פנג-שוואי. היא מתכוונת להקים בשכונה מרכז חינוכי-תיירותי לחיים בני קיימא. "כמו בקהילות דומות בעולם, השכונה שלנו תהווה מוקד משיכה לכל מי שסקרן להכיר מקרוב את האפשרות לקיים חיים 'נורמליים' ואיכותיים באופן אקולוגי. הם יוכלו להתרשם מהבתים הבנויים מחומרים טבעיים, מאנרגיה סולרית, מהקומפוסט (מחזור זבל אורגני לטובת דשן), מהמים הממוחזרים ועוד. הכוונה היא, מעבר לסיורים לבעלי עניין, גם לקיים סדנאות בהן המשתתפים יוכלו ללמוד פרמה קלצ'ר (תרבות בת קיימא) ברמות השונות וכמובן האספקט החינוכי בו נאפשר לדור הצעיר להרחיב את הדעת לגבי יכולותיו להשפיע על איכות עתידינו בעולם. כרגע אנחנו עסוקים באיתור בעלי עניין שישקיעו בהנחת היסודות של המרכז שלנו". נכון, חזותם מעט זרוקה, אבל למען האמת, החבר'ה נראים לי פחות מדי מלוכלכים בשביל כאלה שרוצים לחיות בג'ונגל. שלושה מהם מנגנים בהרכב מוזיקלי שהקימו, "טריו לוטם". בחור אחר מנגן בהרכב מוזיקלי נוסף, שלושה נוספים מפעילים תיאטרון בובות, "פופיק", המופיע בארץ ובעולם, אחרים הם אנשי חינוך, אמנים ומדריכי טיולים, ויש גם שוקולטרית, יועץ ארגוני, נגר ועוד. כל אלה מוחים באכזריות כל דימוי פראי שאפשר ליצור עליהם כדעה קדומה. ש: זה לא קצת תרבותי מדי בשבילכם, להצטרף לקיבוץ קיים? ת: ניר: "הרעיון בסגנון החיים האקולוגי הוא היכולת ללמוד מחוכמת הטבע ולשלבה בחוכמת הקודמה האנושית. אנחנו לא מחפשים לגור בג'ונגל, כפר אקולוגי לא אומר שאנחנו לא רוצים חשמל ומים זורמים, אבל אם אנחנו יכולים למזער את הנזקים לבית הגלובלי שלנו - כדור הארץ. אנחנו נהיה מאושרים לעשות את זה". תהליך בקיבוץ בחוקוק דאגו לקיים הליך רחב, בו הזמינו את הגרעין למפגש עם חברי הקיבוץ. אחר כך התקיימה אסיפה בה הציגו בפני החברים את עצמם ואת השכונה העתידית. ניר: "החברים שאלו שאלות שונות, העלו חששות ולאחר מכן, כשיצאנו, ערכו ביניהם דיון פנימי. בסופו של דבר, האסיפה הצביעה בעד השידוך. אם היה חשש, זה ההשפעה של קבוצה כל כך גדולה שתצטרף בבת אחת לקהילה הקיימת. אבל היתרונות כנראה גברו על החששות". עם האישור נכנסו החבר'ה לתהליכים מעשיים. "חתמנו עם הקיבוץ על הצהרת כוונות, בחרנו אדריכלים לתכנון השכונה, כעת אנחנו נמצאים בשלב תכנון הבתים. מדובר בבתים בגודל 80 מ"ר, עשויים חומרים טבעים (מלאים בוץ או קש), ועל פי החוקים החדשים והמציאות החדשה בכל בית שכזה יבנה ממ"ד (מבטון)". הזוג ניר למדו פרמה קלצ'ר באירופה ומלמדים אותה כיום בישראל, ונעזרים בידע הזה בכל צעד שהם עושים. "הרעיון מאחורי הפרמה קלצ'ר הוא שזה חובק את כל תחומי החיים: ראשית עלינו להסתכל וללמוד את המקום בו אנו רוצים להקים את ביתנו, נבדוק מה מתאים ומה לא ואז נשתלב בהתאם למה שמצאנו. זה נכון לגבי החקלאות, הארכיטקטורה, החינוך והקהילה - ככל שנהיה מגוונים יותר כך נהיה חזקים יותר". בית חינוך "מעיין": כתבי א.ד. גורדון לפני כשנה וחצי, כאשר נפלה ההחלטה להקים את השכונה בחוקוק, הקימו חברי הגרעין ועדת חינוך. לב ארן מחוקוק, רותי לסטר מראש פינה, ושירלי ואורי פיטליך-גולדשטיין, גם הם מחוקוק, נבחרו לוועדה. הקהילה הייחודית הפקידה בידיהם את בניית המסגרת אליה יוכלו תושבי השכונה לשלוח את ילדיהם. חלק גדול מהאני מאמין של ערכי היסוד מתבסס על כתביו של א.ד. גורדון: "האדם באשר הוא אדם, צריך להיות תמיד בתוך הטבע, כי הטבע הוא לאדם המרגיש והמכיר ממש מה שהמים הם לדג". ש: למה אתם חייבים להקים מערכת נפרדת, כאשר יש לכם מערכת חינוך טובה בקיבוצי האזור? ת: ארן: "הקהילה שלנו אמורה למנות כנקודת פתיחה סדר גודל של כמאה ילדים. רובם ילדי גנים ובית ספר יסודי. כל ההורים מאוד מאמינים בחינוך על ערכי האקולוגיה. זה לא משהו שניתן למצוא כיום במסגרות הרגילות. אנחנו חייבים להמציא את הגלגל, לא בגלל עצם הרצון לחדש, אלא כי לא קיימת עבורנו אלטרנטיבה מתאימה שנוכל להצטרף אליה. מאחורי החינוך האקולוגי נמצאים מספר ערכים בסיסיים. בית החינוך אמור לשמש את הילדים כמו בית: המבנה בו יתקיימו הלימודים יעוצב בחומרים טבעיים ככל האפשר, מתוך כוונה אסתטית וחינוכית כאחת. המחנך והתלמידים יחיו כמשפחה המנהלת משק בית הכולל את מבנה הכיתה, גינת הירק, חיות משק הבית והמפגש עם הטבע והחוץ". ש: זה ממש כמו בית הילדים בקיבוץ. ת: "נכון, והמקום הזה יהיה מושתת גם על הערך ואהבת לרעך כמוך. אנחנו מעניקים המון מקום ללמידה של מתן כבוד, רגישות לזולת, והבנה עמוקה של הילד שהוא חלק מהמרקם האנושי. כמו כן הצוות והילדים יעסקו בעמל - מלאכות שונות שיעצימו בקרבם כישורי חיים ויעצבו את אישיותם, כגון נגרות, אריגה, סריגה וכו'". ארן מסביר כי חוסר האיזון כיום בין העמל לבין העבודה האינטלקטואלית הוא מקור מרכזי בקושי לחנך ולהתחנך ושוב מצטט מתוך כתביו של א.ד. גורדון: "בעבודה לקינו ובעבודה נירפא". החינוך מושתת על הרבה מגע וקשר אל הטבע, הרבה עיסוק באמנות והדרך, מבחינתם, לא פחות חשובה מהתוצר. זה יהיה בית ספר צומח. הכיתה הראשונה עתידה להיפתח כבר בשנה הקרובה, ואליה יצטרפו שילוב של ילדי הגרעין וילדים אחרים מהסביבה. תחילה ישבו ילדי כיתות א'-ב' בתוך ביה"ס היסודי "נופי ארבל" שבקיבוץ גינוסר. "מחלקת החינוך במועצה האזורית עמק הירדן ידעה לראות בחשיבות המסגרת החינוכית שלנו כהשלמה ליכולתנו לקיים את אורח חיינו באופן מלא בקיבוץ חוקוק. אנחנו נהיה מסגרת צומחת, של כיתות דו-גילאיות, כאשר בסופו של דבר, נתמקם בתוך חוקוק כשנופי ארבל ישמשו עבורנו קמפוס. גם כאן יש תרומה הדדית. אנחנו נרוויח מביה"ס הניסויי בגינוסר, מהחוכמה המוסדית שלהם והם בוודאי ייהנו מהמחויבות האקולוגית שלנו שאנחנו משוכנעים שהיא תפעפע לתוך המסגרת שלהם. המחנך מבחינתנו אמור להיות דמות שהיא מופת, דוגמא, אדם שבא מתוך התכוונות אמיתית אל הילדים". הבחירה הטבעית לתפקיד המורה מייעדים המייסדים את אורי גולדשטיין. גולדשטיין, 34, מתגורר עם זוגתו שירלי ושלושת ילדיהם בלוטם. הוא בוגר ביה"ס לתיאטרון חזותי בירושלים, אבל לא הלימודים הפורמליים שלו הם שעושים אותו לבחירה הטבעית כמורה הראשון בבית החינוך האקולוגי. "עוד לפני הלימודים, במהלכם ואחריהם, כל הזמן עסקתי בחינוך", הוא מספר. "בגני ילדים, חוגים שהפעלתי, קייטנות ועוד". גולדשטיין גדל בנתיב הל"ה. אמו, שנפטרה כשהיה בן 14, הייתה אשת חינוך מובילה בקיבוץ. "עד היום, ועברו 20 שנה מאז נפטרה, עורכים בקיבוץ כל שנה יום פעילויות לזכרה. היא משמשת עבורי מודל כיצד מחנך צריך להיות". מודל אחר הינו הגנן אליו הצטרף לעבודה לאחר הלימודים. גם שירלי, אתה הקים תיאטרון בובות הפעיל עד היום ובהמשך הפכה בת זוגתו, עבדה באותו גן ייחודי. "העבודה בגן הזה היתה חוויה מעצבת. בזכותה שירלי ואני חולקים את אותן תפיסות משמעותיות בנושא החינוך. כאשר לתלתן, בתנו הבכורה, מלאו שנתיים, היה לנו ברור שאחד הדברים שאנחנו רוצים לעשות זה ליצור מסגרת חינוכית שתתאים לתפיסות שלנו. כאשר הגענו ללוטם, קבלתי הצעה להיות מחנך בכיתה דמוקרטית באזור המירון, זה היה ניסיון שלא עלה יפה ודווקא בזכותו למדתי כל כך הרבה דברים על איך לא צריכה להיראות מסגרת חינוכית, לפי תפיסותי כמובן". לאחר כחצי שנה נסגרה הכיתה הדמוקרטית וגולדשטיין התבקש לעזור בהקמת גן ילדים בטבע. הגן היה אמור לתת מענה לילדי משפחות הגרעין, וכך היה. הגן, שפועל בתוך דום - מבנה הנדסי מיוחד במינו אשר השלד עשוי מוטות במבוק וקירותיו יריעות שמשונית (ברזנט) צבעוניות - נבנה על-ידי גולדשטיין וחבריו, אשר כמתבקש, אינם פוחדים ממלאכת כפיים. "כשהיינו צריכים להעמיד את הדום על הרגליים, זה היה מבצע שדרש הרבה זוגות ידיים. זה היה סיפוק אדיר לראות אותו קם, באמצע הטבע, במלוא תפארתו". הדום משמש מזה שלוש שנים, אכסניה לילדי הגרעין. חזותו הצבעונית והמרתקת בולטת עוד יותר על רקע הנוף הטבעי. "אנחנו שני גננים - גיא ואני. בשנים שעברו היו ילדים בגילאים שונים, בשיאו הכיל 14 ילדים. עבדנו ביחד. המלחמה וגם גל של חזרה בתשובה הביאו הרבה מההורים לעזוב את האזור והשנה יש בגן בעיקר ילדים צעירים. גיא ואני מתחלקים בעבודה, כל אחד שלושה ימים. ביומיים הנוספים אני עובד כליצן רפואי בביה"ח פוריה". האווירה בגן מהפנטת. יש אווירה של שלווה וזרימה, הילדים עסוקים במשחקים שונים, הגן לא מוצף בגירויים, הפריטים למשחק עשויים ברובם מחומרים טבעיים - חתיכות עץ, בובות סרוגות. הילדים, למרות גילם הצעיר, מעסיקים את עצמם ומעטות הפעמים בהן הם זקוקים להתערבותו של מבוגר. ההתערבות, כשצריך, נעשית בשקט ובשלווה. גיא ואורי משרים אווירה בטוחה, סמכותית אבל אחרת. מיותר לציין שצעקות או מכות לא ראיתי. בשלב מסוים יש טפטוף של ילדים החוצה. אל הטבע. הפעילות עוברת החוצה וחוזרת לארוחת הפירות בחזרה אל הדום. שני ילדיו של גולדשטיין, תלתן ואליהו, משתלבים בין שאר הילדים. לולא ידעתי, לא הייתי יכולה לנחש שאלו הם ילדיו הפרטיים. מסתבר שעוצמתו של המחנך גדולה מששיערתי. בשלב מסוים הוא מספר לי על אחו, בנם השני בן הארבע, הסובל מפיגור עמוק ומשולב אף הוא במסגרת. "כששירלי ואני פינטזנו על הקמת מסגרת חינוכית אחרת, היה חשוב לנו שזו תהיה מסגרת בה ישתלבו ילדים חריגים, והנה קיבלנו את אחו, ילד מאוד חריג. אם תלתן הייתה המניע לרצוננו להקים מסגרת חינוכית הרי ששילובו של אחו במסגרת משפחתית שכזו, במקום לשלוח אותו למוסד כלשהו, הייתה ברורה לנו כי ידענו שזו מסגרת שתוכל לתת לו מענה משולב ולילדים שאתו למידה נוספת בתוך שלל חוויותיהם, המלמדות אותם להכיר את החיים על כל גווניהם". |
רשומות
