יום חמישי, 30 בדצמבר 2010

מפקד אוכלוסין - משפחת פרימוסט, קיבוץ כפר הנשיא



מפקד אוכלוסין: משפחת פרימוסט, קיבוץ כפר הנשיא
נחמן גלבוע

משפחת פרימוסט. לא פוחדים משתיקות. צילום: נחמן גלבוע

משתתפים: ארלין (33), אלון (42), דניאל (3.5), ג'וליאן (שנה ועשרה חודשים). וגם החתול, בלאקי (5), כשמו כן הוא.

השקט שלפני: הוא היה במשך שנה בארצות הברית, ויצא לשבועיים לקנדה כדי לחדש משם את הוויזה לארצות הברית. את הזמן שבילה בקנדה החליט להעביר בסדנת ויפאסנה, שבה שותקים במשך עשרה ימים ועוסקים בהתבוננות עצמית. הוא לא הסתפק בהתבוננות עצמית, ופזל גם לעברה, אמנית צעירה, ילידת קנדה, שהשתתפה בסדנה. ביום העשירי, כשהותר להם לדבר, ניגש אליה ויזם את הקשר. היא נענתה מיד בחיוב.

ההתמסדות: חתונה אזרחית באפריל 2006 בקנדה, ומסיבה בספטמבר 2006 בכפר הנשיא ("זה היה אחרי מלחמת לבנון השנייה, והיו אורחים שפחדו להגיע עד הנה").

בית בכפר: אלון, בן הקיבוץ, בעל תואר ראשון במינהל עסקים, מצא לאחר הנישואין עבודה כאיש מכירות בינלאומי בחברה לשתלים דנטליים בשלומי, ועבד שם כשהוא מתגורר עם משפחתו בטבעון. במסגרת העבודה הוא נסע הרבה לחו"ל, וארלין הייתה זו שרצתה לעבור לכפר הנשיא, כדי להכיר טוב יותר את הוריו ולהיעזר בהם בטיפול בילדים. זמן מה לאחר שעברו לקיבוץ כתושבים ("אנחנו מתעניינים באפשרות להפוך לחברים בעצמאות כלכלית"), סיים אלון את עבודתו כשכיר ופתח עסק עצמאי בתחום הצביעה.

העדר: שכונת הצאן, בתים דו-משפחתיים שנבנו בשנות ה-70. שטח הדירות המקורי היה 56 מ"ר, והן הורחבו ב-22 מ"ר נוספים ל-78 מ"ר. תושבי השכונה בשנות ה-60 וה-70 לחייהם ("אנחנו לא שותים קפה יחד, אבל האווירה פה נעימה. הילדים שלנו משעשעים את השכנים").

בית האמנית: הבית מכיל סלון, מטבח, חדר שירותים ושני חדרי שינה. כל התמונות התלויות בבית צוירו על ידי ארלין, חלקן מופשטות וחלקן פיגורטיביות. בסלון תלויה סדרה של שלוש תמונות המתארות צמח במבוק ("כשגרנו בטבעון התמונות היו תלויות בקו אנכי, אבל פה, מכיוון שהחדר קטן, הן בקו אופקי"). בכוננית הספרים בסלון נמצאים ספרי הילדים, לידה פינת ישיבה ופינת מחשב. הסלון מותאם לילדים, ובו דלת יציאה לחצר משחקים.

פרנסה: ארלין, בוגרת בית ספר לאמנות בתחום הקרמיקה השימושית והאמנותית, אינה עובדת בעבודה קבועה, אך עוסקת בתפירה ובמחזור בגדים עבור חברה מהקיבוץ, המנהלת עסק קטן בתחום זה. אלון הוא בעל עסק בשם צללים, לצביעה רגילה ולצביעה אמנותית של בתים. הוא מעסיק עובד נוסף מהקיבוץ, ועובד בכל יישובי האזור ("פתחתי את זה בצפון לפני שנה וחצי, אבל עסקתי במקצוע הזה במשך הרבה שנים").

אלוף מקומי: אלון חובב שחמט והוא כיום אלוף המשחק בכפר הנשיא. בנוסף, הוא משחק טניס, מתעסק במחשב וחובב מוזיקה. ארלין משתתפת בחוג התעמלות בקיבוץ לשמירה על הכושר הגופני.

השורשים שלה: הוריה של ארלין, דיאן וקרל שימנאוסקי, שניהם בשנות ה-60 המוקדמות של חייהם, נולדו בקנדה להורים שהיגרו מצרפת ומפולין. הם מתגוררים בוויניפג, בירת פרובינציית מניטובה. דיאן עובדת בחברת אשראי חוץ בנקאית, בקביעת זכאות למקבלי האשראי. קרל עבד כמוקדן וכמתאם בשירותי החירום של העיר, וכיום הוא עוסק שם בעבודה משרדית. לארלין יש אח, אדריאן (34) בוויניפג, אמן רהיטים ופסלים וכבאי.

השורשים שלו: הוריו של אלון, ג'נט (72) וקולין (77) פרימוסט, היא ילידת אירלנד שעברה בנערותה לאנגליה והוא יליד אנגליה, הכירו בתנועת הבונים דרור בלונדון. הם נישאו באנגליה ועלו כזוג לארץ ב-1962 היישר לקיבוץ כפר הנשיא. ג'נט עבדה כקניינית במפעל הבונים לברזי תעשייה ויציקות חמרן, והיא עוסקת במשך שנים רבות בטיפול הומיאופתי קלאסי. קולין, רואה חשבון במקצועו, היה מרכז משק, מנהל מפעל הבונים, חשב הקיבוץ, וכיום הוא מנהל השיווק של ההרחבה הקהילתית בכפר הנשיא. לאלון יש אחות ושני אחים: תמר (49) בהסוללים, ערן (46) באוסטרליה, יריב (45) בהסוללים.

הקטנטנים: דניאל, שמתחנך בגן שקד אצל רותם, מלכה, נחמה ורינת, הוא ילד חכם, רגיש, קצת ביישן ובעל חוש טכני, אוהב להרכיב דגמים של כלי רכב ולעזור לאמו במטבח. ג'וליאן, שנמצא בבית עם ארלין, הוא ילד פתוח, חם, מתקשר ומתחבר מהר לאנשים, אוהב לשחק בלגו ולעיין בספרים, וגם הוא עוזר לאמו בעבודות הבית.

קניות: בימי שישי בלב העיר בחצור, בימי שני בשוק הפירות והירקות בחצור, במשך השבוע באלונית בקיבוץ.

בילויים: מפגשים חברתיים, יציאה לבית קפה בימי שישי בבוקר בלי הילדים.

מאכלים: פיצה, שקשוקה, חביתה, סלט ("בעיקר דברים שהילדים אוהבים").

הפרטות ושכר דיפרנציאלי: קיבוץ כפר הנשיא מופרט ומתנהל במודל רשת הביטחון זה כעשור. אלון: "חזרתי לקיבוץ לפני שלוש שנים, אחרי שלא הייתי בו עשרים שנה. אני חושב שהשינוי התחייב כתוצאה מהמציאות, אבל הוא שינה את מערכת היחסים בין החברים וזה חבל. פעם קמנו לעבוד בשביל העבודה, וכיום עובדים בשביל הכסף".

מצב כלכלי: סביר מינוס (אלון: "אני מעוניין לרכוש דירה בקיבוץ, וכיום אין לי את האמצעים לכך. ארלין כרגע לא עובדת, והעסק שלי נמצא בתחילת הדרך. אני מאמין שבהמשך המצב ישתפר").

עושה להם את היום: אצל ארלין - כשהיא אוספת את דניאל מהגן והוא מספר לה שהיה לו יום טוב ומאושר. אצל אלון - כשהוא מכין את הקפה של הבוקר במכונת הקפה בבית, וכשהכול הולך טוב בעבודה.

טוב להם בקיבוץ (ציון מ-1-10): ארלין - 10, אלון - 9.

קיבוץ כפר הנשיא נוסד ב-1948, נמצא ליד כביש 90 בגליל העליון, מונה כ-235 חברים.

מפקד אוכלוסין - משפחת פרימוסט, קיבוץ כפר הנשיא




30.12.2010
daf@maariv.co.il  ארכיון עיתונות  

מפקד אוכלוסין: משפחת פרימוסט, קיבוץ כפר הנשיא
נחמן גלבוע

משפחת פרימוסט. לא פוחדים משתיקות. צילום: נחמן גלבוע

משתתפים: ארלין (33), אלון (42), דניאל (3.5), ג'וליאן (שנה ועשרה חודשים). וגם החתול, בלאקי (5), כשמו כן הוא.

השקט שלפני: הוא היה במשך שנה בארצות הברית, ויצא לשבועיים לקנדה כדי לחדש משם את הוויזה לארצות הברית. את הזמן שבילה בקנדה החליט להעביר בסדנת ויפאסנה, שבה שותקים במשך עשרה ימים ועוסקים בהתבוננות עצמית. הוא לא הסתפק בהתבוננות עצמית, ופזל גם לעברה, אמנית צעירה, ילידת קנדה, שהשתתפה בסדנה. ביום העשירי, כשהותר להם לדבר, ניגש אליה ויזם את הקשר. היא נענתה מיד בחיוב.

ההתמסדות: חתונה אזרחית באפריל 2006 בקנדה, ומסיבה בספטמבר 2006 בכפר הנשיא ("זה היה אחרי מלחמת לבנון השנייה, והיו אורחים שפחדו להגיע עד הנה").

בית בכפר: אלון, בן הקיבוץ, בעל תואר ראשון במינהל עסקים, מצא לאחר הנישואין עבודה כאיש מכירות בינלאומי בחברה לשתלים דנטליים בשלומי, ועבד שם כשהוא מתגורר עם משפחתו בטבעון. במסגרת העבודה הוא נסע הרבה לחו"ל, וארלין הייתה זו שרצתה לעבור לכפר הנשיא, כדי להכיר טוב יותר את הוריו ולהיעזר בהם בטיפול בילדים. זמן מה לאחר שעברו לקיבוץ כתושבים ("אנחנו מתעניינים באפשרות להפוך לחברים בעצמאות כלכלית"), סיים אלון את עבודתו כשכיר ופתח עסק עצמאי בתחום הצביעה.

העדר: שכונת הצאן, בתים דו-משפחתיים שנבנו בשנות ה-70. שטח הדירות המקורי היה 56 מ"ר, והן הורחבו ב-22 מ"ר נוספים ל-78 מ"ר. תושבי השכונה בשנות ה-60 וה-70 לחייהם ("אנחנו לא שותים קפה יחד, אבל האווירה פה נעימה. הילדים שלנו משעשעים את השכנים").

בית האמנית: הבית מכיל סלון, מטבח, חדר שירותים ושני חדרי שינה. כל התמונות התלויות בבית צוירו על ידי ארלין, חלקן מופשטות וחלקן פיגורטיביות. בסלון תלויה סדרה של שלוש תמונות המתארות צמח במבוק ("כשגרנו בטבעון התמונות היו תלויות בקו אנכי, אבל פה, מכיוון שהחדר קטן, הן בקו אופקי"). בכוננית הספרים בסלון נמצאים ספרי הילדים, לידה פינת ישיבה ופינת מחשב. הסלון מותאם לילדים, ובו דלת יציאה לחצר משחקים.

פרנסה: ארלין, בוגרת בית ספר לאמנות בתחום הקרמיקה השימושית והאמנותית, אינה עובדת בעבודה קבועה, אך עוסקת בתפירה ובמחזור בגדים עבור חברה מהקיבוץ, המנהלת עסק קטן בתחום זה. אלון הוא בעל עסק בשם צללים, לצביעה רגילה ולצביעה אמנותית של בתים. הוא מעסיק עובד נוסף מהקיבוץ, ועובד בכל יישובי האזור ("פתחתי את זה בצפון לפני שנה וחצי, אבל עסקתי במקצוע הזה במשך הרבה שנים").

אלוף מקומי: אלון חובב שחמט והוא כיום אלוף המשחק בכפר הנשיא. בנוסף, הוא משחק טניס, מתעסק במחשב וחובב מוזיקה. ארלין משתתפת בחוג התעמלות בקיבוץ לשמירה על הכושר הגופני.

השורשים שלה: הוריה של ארלין, דיאן וקרל שימנאוסקי, שניהם בשנות ה-60 המוקדמות של חייהם, נולדו בקנדה להורים שהיגרו מצרפת ומפולין. הם מתגוררים בוויניפג, בירת פרובינציית מניטובה. דיאן עובדת בחברת אשראי חוץ בנקאית, בקביעת זכאות למקבלי האשראי. קרל עבד כמוקדן וכמתאם בשירותי החירום של העיר, וכיום הוא עוסק שם בעבודה משרדית. לארלין יש אח, אדריאן (34) בוויניפג, אמן רהיטים ופסלים וכבאי.

השורשים שלו: הוריו של אלון, ג'נט (72) וקולין (77) פרימוסט, היא ילידת אירלנד שעברה בנערותה לאנגליה והוא יליד אנגליה, הכירו בתנועת הבונים דרור בלונדון. הם נישאו באנגליה ועלו כזוג לארץ ב-1962 היישר לקיבוץ כפר הנשיא. ג'נט עבדה כקניינית במפעל הבונים לברזי תעשייה ויציקות חמרן, והיא עוסקת במשך שנים רבות בטיפול הומיאופתי קלאסי. קולין, רואה חשבון במקצועו, היה מרכז משק, מנהל מפעל הבונים, חשב הקיבוץ, וכיום הוא מנהל השיווק של ההרחבה הקהילתית בכפר הנשיא. לאלון יש אחות ושני אחים: תמר (49) בהסוללים, ערן (46) באוסטרליה, יריב (45) בהסוללים.

הקטנטנים: דניאל, שמתחנך בגן שקד אצל רותם, מלכה, נחמה ורינת, הוא ילד חכם, רגיש, קצת ביישן ובעל חוש טכני, אוהב להרכיב דגמים של כלי רכב ולעזור לאמו במטבח. ג'וליאן, שנמצא בבית עם ארלין, הוא ילד פתוח, חם, מתקשר ומתחבר מהר לאנשים, אוהב לשחק בלגו ולעיין בספרים, וגם הוא עוזר לאמו בעבודות הבית.

קניות: בימי שישי בלב העיר בחצור, בימי שני בשוק הפירות והירקות בחצור, במשך השבוע באלונית בקיבוץ.

בילויים: מפגשים חברתיים, יציאה לבית קפה בימי שישי בבוקר בלי הילדים.

מאכלים: פיצה, שקשוקה, חביתה, סלט ("בעיקר דברים שהילדים אוהבים").

הפרטות ושכר דיפרנציאלי: קיבוץ כפר הנשיא מופרט ומתנהל במודל רשת הביטחון זה כעשור. אלון: "חזרתי לקיבוץ לפני שלוש שנים, אחרי שלא הייתי בו עשרים שנה. אני חושב שהשינוי התחייב כתוצאה מהמציאות, אבל הוא שינה את מערכת היחסים בין החברים וזה חבל. פעם קמנו לעבוד בשביל העבודה, וכיום עובדים בשביל הכסף".

מצב כלכלי: סביר מינוס (אלון: "אני מעוניין לרכוש דירה בקיבוץ, וכיום אין לי את האמצעים לכך. ארלין כרגע לא עובדת, והעסק שלי נמצא בתחילת הדרך. אני מאמין שבהמשך המצב ישתפר").

עושה להם את היום: אצל ארלין - כשהיא אוספת את דניאל מהגן והוא מספר לה שהיה לו יום טוב ומאושר. אצל אלון - כשהוא מכין את הקפה של הבוקר במכונת הקפה בבית, וכשהכול הולך טוב בעבודה.

טוב להם בקיבוץ (ציון מ-1-10): ארלין - 10, אלון - 9.

קיבוץ כפר הנשיא נוסד ב-1948, נמצא ליד כביש 90 בגליל העליון, מונה כ-235 חברים.

יום רביעי, 29 בדצמבר 2010

על הדשא - 29 לדצמבר 2010


30.12.2010
daf@maariv.co.il  ארכיון עיתונות  
על הדשא
רוני מ.האס

אנחנו שובבים אנחנו. צילום רן פרץ
נשיקה לוהטת. לכבוד השנה האזרחית החדשה מאחלים לקוראינו הרבה אהבה, פתיחות ואחווה, קבלת האחר והשונה, מחוצה לנו ובתוכנו.

א'- אפיקים דובר צהל
שלושה זוגות כנפיים קיבוצניקיות 
סיום קורס טיס, דצמבר 2010

היום, יום חמישי, בטקס החגיגי של בוגרי קורס טיס, יוענקו כנפי טיסה לשלושה בני קיבוץ, סגן א' מאפיקים, סגן ר' מחולדה, וסגן ש' מנצר סירני. השלושה דיברו איתנו רגע לפני המעמד המרגש, והסתבר כי הם לא התכוונו להיות טייסים, אבל הזימון לטיס הריץ אותם לשם. שלושתם באים ממשפחות מבורכות בילדים: האחד ממשפחה של שבעה ילדים, השני של שישה והשלישי של ארבעה. שיהיו בריאים.

סגן א' מאפיקים, 23, הוא הבן השני מאפיקים המסיים קורס טיס. הוא מספר כי דווקא לא התכוון מלכתחילה להתגייס לחיל האוויר, אך מאחר שקיבל זימון החליט שיבדוק את האפשרות. שנת השירות שעשה בכפר הנוער בניצנה הכינה אותו מצוין לאתגר הצבאי. "השנה הזו נתנה לי ממד של בגרות ואפשרה לי התנסות של חיים מחוץ לבית, תוך התמודדויות עם אוכלוסיות שונות מאלה שאני מכיר ועם אתגרים יותר גדולים ממה שפגשתי בקיבוץ". בזמן שא' מאפיקים עבר את קורס הטיס הממושך, הספיק אחיו הצעיר ממנו בשנתיים, להתגייס ולהפוך למט"ק בשריון. "אני גאה בו מאוד", הוא אומר, ומספר כי אח צעיר משניהם הולך הצטרף גם הוא לשנת שירות בניצנה. א' הוא אחד מתוך שבעה אחים, בהם אחות אחת, צעירה. כל אחיו הבוגרים שירתו ביחידות קרביות, והוא הראשון בבית שהלך על האופציה האווירית.

להרגשתו, הקורס עבר מהר אף על פי שהתמשך על פני שלוש שנים, שכללו גם לימודי תואר ראשון בפוליטיקה, בממשל ובניהול.

ר'- חולדה דובר צהל
סגן ר' מחולדה, בן 22, הוא הצעיר במשפחה בת שישה ילדים, וגם הוא לא חשב מלכתחילה על קריירה אווירית. "רציתי תמיד להיות לוחם, ובזמן שנת השירות, בבית ספר שדה חצבה, קיבלתי זימונים והלכתי למיונים. הייתי כבר בתוך שנת השירות, יותר בשל, ופגשתי באותה שנה חבר'ה בקורס טיס, כך שיכולתי להתייעץ. החלטתי לנסות, ועם התקדמות הקורס נבנה הרצון להצליח בו". כשהוא נשאל, אם היותו בן קיבוץ סייע לו בקורס, הוא משיב: "אני חושב שעזר לי שהייתי פחות מפונק, זה נתן לי יותר יכולת להסתגל וגם עזר בהתמודדויות בצד החברתי". הוא מסיים מגמת מסוקי קרב. דווקא הלימודים פחות דיברו אליו (תואר ראשון בפוליטיקה וממשל). "הייתי צריך ללמוד הרבה נושאים ריאליים, שזה לא התחום החזק שלי; למדתי בתיכון במגמת ארץ ישראל, אז זו הייתה ההתמודדות הקשה יותר בשבילי". הוא הטייס הראשון במשפחה. ומה הם אומרים? "אני חושב שהם די שמחים", הוא עונה בצניעות, ומעביר את השיחה לחברו ש' מנצר סירני.

לש' שלושה אחים, וגם הוא לא חלם על קורס טיס, אלא על שירות קרבי. "פשוט הגיעו זימונים, התחלתי לרוץ עם זה והגעתי לקורס". הוא עשה שנת שירות בבית ספר שדה אילת. "במהלך שנת השירות פגשתי חבר'ה שקשורים לטיס, וזה חיזק אצלי את המוטיבציה. הקורס היה מאוד מעניין, המון דברים חדשים שלומדים, עולם שלם בתחום האווירונאוטיקה שמעולם לא התעסקתי בו. במהלך הקורס חשבתי הרבה אם זה אכן הדבר הנכון, והגעתי למסקנה שזה מה שאני רוצה לעשות".

לא היית בטוח שזה הדבר הנכון?
"בסביבה שהגעתי ממנה, הרבה חבר'ה הלכו ליחידות קרביות, ועבר זמן רב עד שהשלמתי עם זה שהחברים כבר נמצאים בתוך העשייה הצבאית, ואני עמוק בקורס שנמשך שלוש שנים. אבל במהלך הקורס הבנתי שהביצוע הצבאי יגיע וצריך סבלנות".

הירידה במספר הקיבוצניקים בקורס הטיס די בולטת בשטח.
"נכון, אולי זה משום שהדיבור בקיבוצים נסוב יותר על שירות קרבי בחילות ים ויבשה".

ואתה, היית ממליץ לבאים אחריך ללכת לטיס?
"הטיס הוא תחום מאתגר ומרתק, אבל מה שחשוב זה לתרום, לא כל כך משנה איפה. כל אחד יכול לתרום לפי יכולתו והתאמתו".
ציונות במדבר
נאות סמדר

בנאות סמדר ממשיכים לפעול במרץ למען הקמתה של המדרשה החינוכית בסמוך לקיבוץ. הסמינרים, המתקיימים בשנה האחרונה במקום, מיועדים למשתתפים העשרים והשלושים לחייהם, בתחילה או בסוף מסלול, אשר מעוניינים לעצור לרגע ולעשות חושבים לפני שממשיכים בדרכם, או כפי שמנסחת זאת ישראלה כורכוס, מרכזת הסמינרים בקיבוץ: "רגע לפני שנכנסים למסלול החיים, כשמרגישים צורך לשאול שאלות יסודיות על החיים, אנחנו מזמינים אותם לעשות זאת עם אנשי המקום ולקיים למידה מעשית בעניין". הלימוד כולל שיחות פתוחות על נושאים שעולים מהצעירים תוך כדי עבודה משותפת בבנייה בלבני בוץ, בבאלות קש, בטיח בוץ ובטכניקות בנייה וגימור מגוונות, בעיקר אקולוגיות. הסמינר הקרוב, שיימשך כחודשיים, מתחיל ב-16 בינואר, ונכון לעכשיו ההשתתפות אינה כרוכה בתשלום. לצורך הקמתה הפיזית של המדרשה נעזרים כיום בנאות סמדר בתמיכה כספית מוועדת עזבונות ומהחטיבה להתיישבות של ההסתדרות הציונית. עם זאת, מציינים מפעילי המיזם, כי הם ממשיכים לחפש מקורות מימון, למען המשך הקמתו והפעלתו. "נשמח לקבל תרומות כספיות בכל סדר גודל, על מנת שנוכל להמשיך לקיים את המפעל הציוני, החברתי והחינוכי, המתרחש בנאות סמדר", אומרת כורכוס.
הקמע הנובע של המפכ"ל הבא
מועצה אזורית אשכול

במועצה האזורית אשכול יודעים, שיהיה על מי לסמוך בעקבות מינויו של ניצב יוחנן דנינו, מפקד מחוז דרום דהיום במשטרת ישראל, למפכ"ל הבא. מדובר בעט נובע שהוענק למר דנינו באופן אישי על ידי ראש המועצה האזורית אשכול, חיים ילין. "בערב ראש השנה האחרון הוזמנתי על ידי יוחנן דנינו, מפקד מחוז דרום, להרמת כוסית לכבוד השנה החדשה במחוז דרום. בסוף הטקס, ניגשתי אליו והענקתי לו עט נובע של מועצה אזורית אשכול. אמרתי לו כבר אז, שזו מתנת הפרידה שלי ממנו, מתוך אמונה שלמה שהוא עתיד להיבחר למפכ"ל המשטרה הבא. מאז אותו יום, פגשתי אותו בשני אירועים נוספים. בשניהם זיהיתי את העט שלנו יושב בנינוחות בכיס שלו, והוא הראה לי אותו בגאווה. ביום שהתפרסמה הבחירה בדנינו כמפכ"ל המשטרה, התקשרתי לאחל לו הצלחה. דנינו נשמע שבע רצון וסיפר לי, שהוא ממשיך להשתמש בעט של אשכול המשמש לו כקמע, והבטיח שימשיך לכתוב בו ולשאוב ממנו כוחות גם כמפכ"ל. ואנחנו מאחלים לניצב דנינו שימשיך לשמור על ביטחוננו באותה מסירות שבה הוא דואג לקמע האשכולי. שיהיה בהצלחה.
להזמנת מינוי ל"הדף הירוק" 03-5632547
 

עורך הבלוג