עסק משלך: קלפים אומרים שירה

רוני מלישבקיץ'-האס

צביה דרור, אישה עם לב אוהב וכואב, הפיקה קלפים טיפוליים, אשר בכל אחד מהם, מופיעה ציטטה מנצחת מתוך שיר ישראלי. הקלפים המעוצבים ביד מעודנת ובסגנון מינימליסטי, מצליחים להעלות ניחוח של נוסטלגיה ולעשות פלאים עבור המשתמשים בהם צביה דרור (בית השיטה), מנחת קבוצות של מכון אדלר, היא שעטנז ישראלי האוחז בעוצמות החיים ועוצמות המוות בחיבוק גדול. דרור, שבנה-בכורה מת בידיה ממחלה קשה בהיותו בן 11, מספרת כי האבל שלה הולך אתה לכל מקום והאופן שבו היא מתמודדת אתו הוא דרך הפתיחות וההסתכלות למוות ישר בעיניים. היום היא בעלת מיזם, המצאה משלה, הוצאה לאור של קלפים טיפוליים, שתכליתם לעשות שימוש ב"מיתרי הנפש" כדבריה, דרך ציטטות מובחרות מתוך שירי ארץ ישראל. בין מותו של בנה לבין הקלפים הללו קיים קשר ישיר, והוא דרך השיר. השיר, הזמר, בעיניה של דרור, יכול לעזור למשתמש בקלפים שלה להתמודד עם מצבים קשים. ביום מותו של בנה, בבית החולים הדסה בירושלים, יצאו עודד וצביה דרור אל מול הרי ירושלים, ולצד דמעותיו של האב, נתנה היא, האם, את קולה בשירה ומילותיה הדהדו בין שמיים וארץ "הבן יקיר לי אפרים". מאותו מקום, היודע לחבר בין הרגש העז לבין השירה, עלה יום אחד הרעיון להפיק כלי טיפולי-חינוכי-חברתי, המכיל ציטוטים מהקלאסיקה של שירי ארץ ישראל. דרור, בעלת תואר ראשון בחינוך בלתי פורמלי, ניהלה בבית השיטה פנימייה לילדים מיוחדים, אך עקב קיצוצים נסגרה הפנימייה והיא מצאה את עצמה מחוסרת עבודה. בתקופה הזו החלה ללמוד הנחיית קבוצות במכון אדלר, ושם יצא לה לפגוש לראשונה בכלי טיפולי מרתק - קלפי הקס"ם (קלפי סיפור מצויר) - קלפים בהוצאת נורד, המכילים ציורים שונים, ומהווים תמריץ לספר סיפור אישי, סיפור דמיוני, תקווה, אכזבה ועוד עשרות אפשרויות שנועדו לעבודה על המתחולל בעולמו הפנימי של המשתתף. מתוך ההיכרות עם קלפי נורד, עלה בה הרעיון לפתח קלפים משלה, קלפים אומרי שירה. אחוזת התרגשות, עצרה בחנות לכלי כתיבה, רכשה חפיסות קלפים ריקים, והחלה במלאכת המחשבת - רישום ציטטות משירים ישראלים. "עקבות הסערה היו בכל מקום", "אנשים צמאים לקשר" ו"על נשמות שלי אתה פורט" הן רק שלוש דוגמאות מתוך 100 הציטטות הקיימות. הרעיון עובד כך שכאשר אדם, דובר עברית, מקבל ציטטה כגון "לא קלה היא לא קלה דרכנו", מיד יתעורר בתוכו משהו מוכר ויניע את עולמו הפנימי. הציטוט הוא מעין נגיעה בקצה הקרחון הרגשי-אסוציאטיבי, שאוצר אצל כל אחד מאתנו את רגשותיו וזיכרונותיו האישיים מאוד. את האימונים הראשונים ערכה על בני משפחתה ולאחר מכן על קבוצת מודעות לנשים, שהחלה להיפגש בבית השיטה. בעזרת הקלפים הציגו הנשים אירועים מכוננים בחייהן. גם המורה שלה להנחיית קבוצות במכון אדלר עשתה שימוש בקלפים והתפעלותה מהאפקט שלהם לא הותירה עוד ספק בדרור כי אפשר כבר לקפוץ למים ולהיכנס לתהליך המחייב של הוצאת המוצר הרשמי לאור. עתה החלה עבודת הניירת סביב הפקתו הרשמית של המוצר. על כל ציטטה היה הכרח לקבל אישורים ולשלם עבור הזכות להשתמש בה, וזו רק ההתחלה - אחר כך באו הוצאת רשיון, רישום פטנט ועוד. בד בבד מתחילה דרור לרשום את ה"אני מאמין" של הקלפים. יש כאן שילוב של מנגינה, זיכרון, תרבות. צריך להצליח לנסח באופן מדויק את מטרות הקלפים. לשם כך היא נעזרת בחברתה תרצה ולנטיין-יעקב. הקלפים, בעלי השם "זמר", המעוצבים בסגנון מינימליסטי, נעימים ומרגיעים, יכולים להיות לשימוש רחב, ממנחי קבוצות, מטפלים ואנשי חינוך שיכולים להיעזר בקלפים ככלי טיפולי לעבודה בקבוצה או לטיפול פרטני, דרך טיילים, תרמילאים ואנשים מהיישוב המעוניינים באופן אישי להיעזר בקלפים כטריגר המעורר אותם - הן מבחינת הטקסט והן מבחינת המנגינה ובעידודם יכולים להעלות סיפור אישי, וכלה בהפקת אירוע תרבותי בו הקלפים מהווים את הבסיס בעזרתו מופעלים המשתתפים ב"תחרות הציטטות המוכרות" או "זיהוי שירים ויוצרים" ועד ל"שירת יחיד" או "שירת יחד" כפי שממליצה צביה בדברי ההסבר המצורפים לחפיסת הקלפים. היום יותר מתמיד, הקלפים יכולים להיות רלוונטיים, לכל אותן קבוצות אזרחים, היושבים במקלטים ומחכים עד יעבור זעם. ניתן לעשות שימוש מושכל בקלפים ולקרב לבבות בעזרתם. "הציפור הקטנה נמצאת בלב כל אלו, שגדלו על שירי הארץ הזו", אומרת דרור. "אתן לך דוגמה שתמחיש לך עד כמה המנעד הישראלי מחובר בנימי לבו. באחד האירועים שהפקתי, בקשתי מהמשתתפים שירימו את היד אם הם זוכרים מהו השיר ששלחה רונה רמון לבעלה אילן רמון, שנהרג עם התרסקות המעבורת בחלל. רוב המשתתפים הרימו יד. שירה השורשי כל כך של רחל המשוררת "זמר נוגה", בו שואלת האהובה, "התשמע קולי, רחוקי שלי", הפך בתודעה הרגשית הישראלית לחלק בלתי נפרד ממותו הטרגי של אילן רמון ופרידתה של אשתו ממנו. כל ישראלי, דובר עברית, מתחבר באופן אישי ובאופן קולקטיבי לשירים שונים, ואלה מעוררים תחושה בלתי אמצעית, שהיא סוג של זיכרון. אחד היתרונות הוא, היא מוסיפה, כי כאשר אנו נוגעים במישהו דרך הצליל, ייתכן ונצליח לעורר בו דברים שבשום דרך אחרת ושום חוש אחר, לא היו מצליחים לעשות את העבודה".