יום רביעי, 27 במאי 2009

השאלון: עדיין לא לגמרי ישראלית, אבל גם כבר לא שוודית

השאלון: עדיין לא לגמרי ישראלית, אבל גם כבר לא שוודית

בתמונה: אוונג'ו

רוני מ. האס

לא בטוח שהם ממש אמרו "עמך עמי", אבל בטוח שהעולמות, שמהם הגיעו אלינו, שונים בתכלית, וברור שהם התאהבו בבני זוגם, והחליטו לעבור את המחיצה ולהישאר לחיות כאן, בארץ הקודש.

וכך, לכבוד חג השבועות, חגה של מגילת רות, יצאנו לשמוע מה בפי המואבים והמואביות המודרניים שבחרו להישאר כאן. המסקנה הפרטית שלנו: היכן שיש פתיחות ואהבת אדם, שם תצמח התוחלת של עם ישראל. חג שמח לכולנו.

גרט סטיוארט, גבעת חיים איחוד

מה הביא אותך לישראל?

סקרנות. גדלתי בבריסטול, אנגליה. באתי כתייר והפכתי למתנדב למשך חצי שנה. אחרי כמה חודשים באנגליה הבנתי שהחיים הם בקיבוץ ולא באנגליה. לאחר ששבתי הנה הכרתי את איילת ואחרי עשרה חודשים התחתנו.

יש דור המשך?

שלושה ילדים. 18, 17, 14.

טעם השוני של הקיבוץ ושל ישראל?

הייתי הרבה שנים בצבא הבריטי לפני שהגעתי. יש לי משפחה גדולה. אבא שלי היה סוציאליסט-קומוניסט, ולכן החוויה הקיבוצית הייתה מוכרת מבחינת הרעיונות שלה, וזה בדיוק מה שדיבר אליי.

מתי הפכת לישראלי?

כשאח שלי אמר לי שאני נשמע יהודי, הבנתי שהפכתי ישראלי.

למה עדיין לא הצלחת להתרגל?

לזה שהישראלים מאוד אוהבים לתת עצות.

למה אתה מתגעגע?

אני לא חושב שחסר לי משהו. לפעמים רק הריח, התחושה, הנוף שמרגישים כשנמצאים שם.

על מה נאלצת לוותר?

על כלום.

על מה לא הסכמת לוותר?

ערב בפאב כל יום חמישי.

התגיירת?

לא. אני אתאיסט. מתעניין בדת רק מנקודת מבט היסטורית ותרבותית.

אונג'ו סט, 36, גדות

מה הביא אותך לישראל?

הגעתי בתור מתנדבת מקוריאה לגדות, והכרתי את שי, בעלי, בפאב של הקיבוץ. בהתחלה הוא התעניין בי, בעיקר כי מעולם לא פגש בחורה אסייתית, ואני שיתפתי פעולה. אחרי ארבעה חודשים חזרתי לקוריאה, שמרנו על קשר, אבל לא באמת חשבנו על עתיד משותף.

כשבני המשפחה שלי גילו תמונה שלו ביומן שלי, הם כעסו מאוד שאני יוצאת עם מישהו לבן. הוריי הצליחו לאתר אותו, וניסו למנוע את הקשר מלהתפתח, על ידי משלוח תמונות שלי עם חברים קודמים. בסופו של דבר, ההתנגדות שלהם בעצם חיברה אותנו מחדש, ואחרי חצי שנה חזרתי לישראל. החלטנו להתחתן, כי היה ברור שכדי שאוכל להישאר בארץ חייבים להתחתן. גרנו בירושלים, ובשביל החתונה נסענו לקוריאה. כומר חיתן אותנו לאחר שהמשפחה שלי התרככה לבסוף. שי נתן הבטחה לכומר, שיגדל את הילדים בשם ישו. זה לא קרה, כמובן. ואז חזרנו לקיבוץ והתחלנו חיים משותפים.

יש דור המשך?

שניים. לי בן תשע וקרן בת שש.

מהו טעם השוני של הקיבוץ ושל ישראל?

קודם כול אני גדלתי בעיר, כך שהטבע והמרחבים עשו לי טוב. אמנם קצת משעמם יחסית לעיר, אבל המשפחתיות בקיבוץ מאוד עזרה, כולל המשפחה הקרובה; ההורים של שי מאוד תמכו.

מתי הפכת לישראלית?

כשטסתי לקוריאה, הלכתי לרופא עם אימא שלי, והוא שאל אותי למה אני תוקפת אותו בשאלות. רציתי להבין משהו ושאלתי שאלות. זה לא נהוג בקוריאה. אז הרגשתי שאני ישראלית. היום אין לי בעיה להתווכח עם מישהו שנדחף בתור.

למה עדיין לא הצלחת להתרגל?

אני לא אוהבת שמתחילים לדבר איתי באנגלית. זה גורם לי להרגיש שונה.

למה את מתגעגעת?

לאוכל של אימא, אף על פי שאני מכינה אוכל מסורתי גם בבית.

איך הרגשת כשהאפיפיור הגיע?

לא ממש מעניין אותי, למרות שגדלתי במשפחה מאוד דתית, אורתודוקסית. אני עדיין דתייה, אבל לטעמי, אמונה באל היא שווה, לא משנה אם זה אלוהים יהודי או נוצרי. אני לא אוהבת את החיצוניות בדת. בקיבוץ, אפילו שאנשים חילוניים, יש מסורת וחגים, אני מתחברת מאוד לזה. לסיפורי התנ"ך התחברתי כבר מגיל צעיר, זה מחבר לשורשים.

התגיירת?

חשבתי להתגייר, אבל זה היה אחרי שהילדים כבר נולדו, ותהליך הגיור היה מחייב אותם ללמוד במסגרת חינוך דתית.

אני גננת, וכשאני מספרת לילדים סיפורי חגים וסיפורי תנ"ך, אני תמיד מוצאת את עצמי מדברת בגוף ראשון. אני לגמרי מזדהה עם היותי חלק מהעם הזה. כשחזרתי ארצה, הייתי בטוחה שלא יתנו לי לעבוד כגננת. אבל ישראל מדינה פתוחה בהרבה מקוריאה. נתנו לי את ההזדמנות להיות גננת, אפילו שאין לי שפת אם ואני לא ילידת הארץ.

פיטר דיוויס, 42, אלרום

מה הביא אותך לישראל?

הגעתי לישראל ב-1992. זה היה בסוף טיול אופניים שארך חודשיים. הוא החל בביתי אסטס באנגליה, המשיך בצרפת, בגבול ספרד, באיטליה, במונטה קרלו, בדרום איטליה ומשם לחיפה דרך יוון. הגעתי לתל אביב, והלכתי למרכז האחראי על מתנדבים בקיבוצים. שלחו אותי לאל רום, כאן פגשתי את אשתי גלית, והשאר - היסטוריה.

יש דור המשך?

שני בנים, בני שבע וארבע.

מהו טעם השוני של הקיבוץ ושל ישראל?

מבחינה תרבותית אהבתי את הישירות של הישראלים. זה הרבה יותר נוח כשאנשים מדברים ישירות. אתה יודע איפה אתה עומד. באנגליה אתה יכול להגיד שלום כל בוקר, אבל לאנשים לא באמת אכפת אחד מהשני. כאן לפעמים לא מנומסים, אבל כשצריך עוזרים ואכפת.

מתי הפכת לישראלי?

כשהתחלתי לעבוד כמרכז נוי. חייבים לאמץ בעבודה הזאת את הגישה הישראלית בכל המובנים.

למה עדיין לא הצלחת להתרגל?

אולי לשפה. אני עדיין מדבר הרבה באנגלית.

למה מתגעגע?

Beer, fish and chips

על מה נאלצת לוותר?

על הגישה הבלתי מתפשרת שלי. אין אפשרות להיות אנגלי מרובע. חייבים להיות גמישים כדי להסתדר בארץ.

על מה לא הסכמת לוותר?

להרגשתי ויתרתי על הכול. אפילו הרגלי השתייה שלי הפכו ישראליים.

התגיירת?

לא. אני לא נחשב עולה חדש. אנחנו חיים במשפחה "מעורבת", אבל הילדים יהודים, כי גלית יהודייה. קשה לי עם גיור. אני מעדיף לקבל את היהדות מאשר להפוך ליהודי מסיבות של נוחיות.

איך הרגשת כשהאפיפיור הגיע?

ממש לא דגדג לי את קצה האף.

מריה בלולו, 39, רמת רחל

מה הביא אותך לישראל?

הגעתי כמתנדבת משוודיה בשנת 1988, ומה שהשאיר אותי פה זה בעלי בהווה. למדתי עברית באולפן במשמר השרון, ולאחר מכן התחלתי תהליך של גיור, כי אחרת לא הייתי מקבלת ויזה. גרנו יחד הרבה שנים, למדתי חינוך, ואז החלטנו למסד את הקשר.

יש דור המשך?

שני בנים בני חמש ועשר.

מהו טעם השוני של הקיבוץ ושל ישראל?

היחד זה היה הדבר הכי מיוחד שגיליתי בארץ. בתור מתנדבים, ובכלל. אחרי העבודה היינו יושבים כולם יחד, טיילנו הרבה, ארוחות משותפות בחדר אוכל. מאוד שונה ממה שהכרתי.

מתי הפכת לישראלית?

מבחינתי, אני עדיין לא לגמרי ישראלית אבל גם כבר לא שוודית. מאוד בין לבין. עם קצת נטייה לכיוון הישראליות.

למה עדיין לא הצלחת להתרגל?

לחוסר הסבלנות של האנשים.

למה מתגעגעת?

לטבע, לריח של הירוק, לאוויר, לחופש, לשקט.

על מה נאלצת לוותר?

על המשפחה, על החברים.

על מה לא הסכמת לוותר?

על החגים. לכן, למשל, אנחנו חוגגים כל שנה את חג המולד כמו בשוודיה

עורך הבלוג