זה מתקרב: ההכנות לכנס שומר תמיד בעיצומן

זה מתקרב: ההכנות לכנס שומר תמיד בעיצומן רוני מ האס

ההכנות לכנס "שומר תמיד", העתיד להתקיים בשבת הבאה, 20.9, נמצאות בעיצומן. הכנס מיועד לכל בוגרי השומר הצעיר לדורותיהם ולכל מי שרוצה להתרפק על רוח התנועה ולהתרשם מעצמת העשייה של חברי התנועה ושל מנהיגיה בכל שנותיה. כל אלה יוכלו לבוא לגבעת חביבה בשעות אחר הצוהריים והערב. בימים אלה שוקדים עונדי השרוך הלבן במרץ על הקמת המתחם הצופי, שבו יוכלו משתתפי האירוע להתרשם מרפסודת ענק, ממפת ענק של ישראל שבה מסומנים קני התנועה, מקיבוצי התנועה ומהקומונות, מתערוכה של עשרה קנים, ממסלול קופים באורך 60 מטר ועוד. מארגני הכנס מקווים, שלצד ההתרפקות הנוסטלגית, יוכלו להעביר למשתתפי הכנס את רוח העשייה וההתחדשות שאחזה בתנועה בשנים האחרונות.

אייזנברג. עזר לחברים עד שהתעלף הטיול בשרב יובל אופק דוויד אייזנברג שילם בחייו כשהתייבש מחוסר מים בטיול השומר הצעיר בשנת 1955. הוא קרס מעולף לצד הדרך לאחר שעלה וירד כמה פעמים לעזור לחבריו. יוני דואר שנשלחו לעזרה נטרפו, כנראה, על ידי עופות דורסים. רק בתום לילה נורא חולצו החניכים טיול פסח של השומר הצעיר בשנת 1955 למכתשים לא יישכח על ידי החניכים שהיו בו. הוא החל נפלא והסתיים בטראומה שחקוקה עד היום באדמה המדברית של המכתש הקטן. הטיול למכתש הגדול ולמכתש הקטן התחיל כמו הטיולים בשנים שקדמו לו. מאות חניכים מרחבי הארץ, מזג אוויר נעים, נופי המדבר הגדול נפתחים לרווחה. חום, אדום, צהוב, סגול ושחור. צבעי המדבר המשתרע לאין קץ. שירה גדולה של חדוות נעורים ושל אהבת הטבע. גידי סיון, גן שמואל, שהיה בין המטיילים, מספר: "התחלנו ללכת במזג אוויר סביר. אך אחרי יומיים החל שרב אדיר. ביום האחרון היינו אמורים לרדת ולעלות במכתש הקטן ולהגיע אל הכביש. כבר בתחילת הירידה לתוך המכתש, התחילו להיגמר המים. חצינו את המכתש חצי מעולפים, וחלק מהקבוצות החלו לטפס במעלה בצד השני של המכתש. תוך כדי העלייה החלו החניכים ליפול מעולפים בצדי השביל. השתררה מהומה, ואורי פינקרפלד מקיבוץ רבדים, שהיה מרכז הטיול, החליט לעצור את היציאה לעלייה, וכמחצית מהקבוצות נשארו למטה במכתש. גם אנו היינו בין אלה שנשארו למטה. לאחר זמן מה הגיעו כמה מהחניכים, וביקשו מהחזקים שבינינולבוא לעזור לכל מי שנתקע בדרך למעלה. מספר חברים, ואני ביניהם, עלינו ועזרנו. ואז באמצע העלייה גילינו את דוויד אייזנברג מקן תל אביב, שהתמוטט בצד הדרך ונפטר. הוא היה בחור גדול, והצטרכנו לסחוב אותו כל הדרך למעלה בתוך שמיכה". "אני דווקא הייתי קטנה וחלשה", מספרת אחת מחברות הקבוצה של דוויד. "אבל הצלחתי להיות לפנים. בשלב מסוים הודיעו לנו שדוויד התעלף והמדריכים מטפלים בו. היה חום נוראי והיינו בלי מים. שתינו את הנוזלים מהקופסאות השימורים, וחילקנו מים בפקקים של מימיות. מספרים שהוא עלה וירד את המעלה מספר פעמים, כדי לעזור לחברים אחרים לעלות, ולבסוף התמוטט בעצמו". בשלב מסוים נשלחו יוני דואר לפיקוד דרום, כדי להזעיק עזרה. ייתכן שמיד אחרי שנשלחו היונים הן הותקפו על ידי עוף דורס. בכל מקרה, העזרה לא הגיעה. הקבוצות חיכו בשני קצות המעלה, ועם ערב הושלמה העלייה מהמכתש". גידי ממשיך לספר: "כל הלילה ישבנו למעלה, כשהגופה של דוויד מונחת לידנו. חברי הגדוד שלו לא הפסיקו לבכות. אריה שרייבר מנירים הצליח להגיע לבאר שבע בטרמפ, והזעיק עזרה. באמצע הלילה הודיעו לנו, שהמשאיות מחכות מספר קילומטרים משם בגבעת צפית. יצאנו קבוצה של חבר'ה בשביל להביא מים לשאר, אבל איבדנו את הדרך בחושך, ועד שהגענו למשאיות כבר היה בוקר, ולא הסכימו כי נחזור אל היתר. בינתיים הגיעו השאר למשאיות והתנפלו על מכלי המים". והגופה של דוויד עדיין איתנו. מחוסר מקום היינו צריכים לנסוע עם הגופה שלו במשאית כל הדרך לתל אביב", מספרת חברת קבוצתו. "היינו במצב פיזי כל כך נורא, שאפילו לא התרגשנו מכך. רק בדיעבד התחלנו לעכל מה עבר עלינו. למרות שהצטרף מאוחר, דוויד היה אחד החברים המרכזיים בגדוד והאבידה הייתה גדולה". המשפחה, שהתקשתה להתאושש מהאובדן, אומצה לאחר מספר שנים על ידי קיבוץ גן שמואל והתקבלה לחברות. בהנהגת התנועה הוחלט, כחלק ממסקנות האסון, להעביר את טיולי המדבר של השומר הצעיר לחופש חנוכה שבחורף. מספר שנים לאחר הטיול, נסעו חברי הגדוד של דוויד למכתש הקטן, והקימו אנדרטה לזכרו המשקיפה על המכתש עד היום.