זמן השינשינים

רוני מ. האס ואורית פראג

[מול ההשמצות המכוונות והבלתי מכוונות שסופגת מערכת החינוך בארץ אפשר להציג כקונטרה את המספרים העולים וגדלים של בני הנוער המתגייסים לשנת שירות לפני הצבא. צעירים חדורי מוטיבציה של אכפתיות ותיקון עולם יוצאים מהמערכת והולכים להקדיש שנה מחייהם למען החברה הישראלית. אלא שפתאום מסתבר כי מספרם הגדל והולך מצביע על מספר בעיות חדשות: המערכת אינה ערוכה לקבל אותם כראוי; בשלב זה אין מספיק מקומות מתאימים לקליטת רוח ההתנדבות שלהם ואין להם ליווי מתאים כמה ימים לפני סוף דצמבר הודיע א., תלמיד י"ב, לאמו, בפנים מצוברחים, כי איחר את ההרשמה לשנת השירות. "אבל אנחנו רק בדצמבר", הגיבה האם הנדהמת, "איך זה שכבר איחרת את ההרשמה לשנה הבאה?" א. הסביר לאמו, כי רשם את שמו כמועמד לשנת שירות בשלושה מקומות שונים דרך אתר אגף המשימות של התנועה הקיבוצית, אבל רשימת המשתתפים למיונים לכפר הנוער, שבו הוא חפץ לעבוד, כבר נסגרה. למזלו של א. בסופו של דבר, ברגע האחרון הוא קיבל הודעה טלפונית, כי יוכל להצטרף למיונים. הוא היה אחד מתוך שמונים בני נוער שהגיעו אותו ערב לכפר הנוער. הם הגיעו מכל הארץ ועד השעות הקטנות של הבוקר עברו לא קלה של משחקי הפעלה תחת צפי של משקיפים שניסו לזהות את איכותם. הם היו קיבוצניקים ומושבניקים ומיעוטם עירוניים, כולם, כפי שהבינו מיד כל השמונים עצמם, נהדרים, מוכשרים, מנומסים, חכמים. "אין שום סיבה שיבחרו דווקא בי, כל מי שיבחרו בו מתאים למשימה", סיפר א. לאמו. בכפר הנוער הזה נכונה להם עבודה קשה, הם יקומו ב-06:30 בבוקר ויעבדו עד הלילה, כל שני מדריכים יחלקו חדר קטן אחד ויאכלו בחדר האוכל של הפנימייה. את הנסיעות הביתה יממנו מכיסם. ובכל זאת, הם מגיעים בהמוניהם למיונים הקשים, הכוללים שניים או שלושה סופי שבוע, שבסופם מתוך השמונים ייבחרו תשעה בלבד. הנותרים הרבים ינסו את מזלם במקומות אחרים, או שבתחושת אכזבה עמוקה, לאחר דחיות חוזרות ונשנות, יתגייסו לצבא כשבלבם צלקת. למרות כל זאת, ואולי דווקא בגלל הקושי להתקבל, בהחלטה ללכת לשנת שירות מוכיחה קבוצה גדולה של בני נוער כי נטמעו בה היטב הרבה ערכים ושאיפות לתקן את העולם ולא להשאירו חשוף לנגעי הליברליזם הטהור. לקנות בשתי החנויות אביעד דינור, מנהל היחידה לנוער במועצה האזורית גליל עליון, הוא בין אלה שמסתכלים על התופעה במבט דו-משמעי. מצד אחד, הוא כמובן מעריך אותה מאוד ומודה כי כשיקבל מדריך לשורות הדרכת הנוער במועצה, הוא ישאל אותו אם עשה שנת שירות, כי זה פרט חשוב בקורות החיים של בני העשרים שעובדים בהדרכת הנוער ברחבי הארץ. מצד שני, הוא רוצה להוריד את ההתלהבות. נכון שמספר המתנדבים לשנת שירות הכפיל את עצמו, אך עדיין אינו מהווה יותר מאשר שניים-שלושה אחוזים מכלל בני הנוער בארץ. "זה מעט מאוד", אומר דינור, "נכון שלחינוך הפורמלי והבלתי פורמלי יש הצלחות שמתבטאות ברמת ההתנדבות הזאת, אבל זה לא מספיק. אני הייתי רוצה שההתנדבות תקבל אותו גובה במדד ההצלחה כמו הזכאות לבגרות. "פעם לא היה מושג של התנדבות בתנועה הקיבוצית. היו רושמים אותך לעשות משהו והיית עושה. עכשיו ההחלטה לעשות צריכה לנבוע מהחלטה פנימית. כשאתה מתנדב למשהו, המשמעות היא שאתה עושה משהו ומפסיק משהו אחר. ואתה אומר לעצמך ולחברה, 'אני עושה משהו שהוא יותר חשוב מכסף'. חשוב להראות שיש שתי חנויות בעולם: חנות אחת שקונים בה בכסף וחנות אחת שכסף לא עוזר שם. צריך ללמד איך לקנות בשתי החנויות. "אני רוצה לראות עוד ועוד אנשים אכפתיים בחברה שלנו, אני רוצה לראות אנשים שלוקחים אחריות על האחר, שמסיטים את תשומת הלב מעצמם. ועל כן כתופעה הייתי רוצה להעצים באמת את רמת ההתנדבות לשנת שירות, אבל בו בזמן חייבים להרחיב מאוד את טווח האפשרויות. יש המון אבל לא מספיק. והייתי רוצה לדבר גם על החסרונות של התופעה. ברוב סוגי הש"ש האדם עושה שנה והולך, אין שמירה על קשר אתו לאחר מכן. אנחנו צריכים לוודא שלכל שנת שירות יהיה איזה המשך. כפי שהשכילו להבין תנועות הנוער זה זמן רב. לאחר שנת השירות התנועה ממשיכה את המסלול ויוצרת תנועת בוגרים. "והקושי הנוסף הוא של המיונים. אם יש אדם שהלך לשלושה מיונים ובשלושתם נכשל, הדימוי העצמי שלו כל כך נמוך, שהוא יבחר לא לעשות ש"ש. יש אנשים שאינם טובים בפרזנטציות, וזה מה שדורשים במיונים. אבל הם יהיו טובים בעבודת השטח האמיתית, וחבל להפסיד אותם". דינור מדגיש בנוסף, שחייב להיות ליווי מקצועי יותר ליודגימלים. "צריך למקצע אותו יותר. אגף המשימות מנסה לעשות את זה, אבל הליווי לוקה בחסר." שינויים בהתאם לדרישה אילה בריליאנט (שפיים), המרכזת את שנת שירות באגף המשימות של התנועה הקיבוצית, אומרת שגם אם מרד הנעורים נכנס לתמונה, הוא מצליח להשתלב יפה בשנת השירות, בבחינת מעז יצא מתוק. "אני חושבת שהנוער היום מחפש משמעות, ויציאה לשנת שירות מבטאת זאת. מחנכים אותם בביתם, בבית הספר, וביישובים למעורבות חברתית, ושנת השירות היא ביטוי מובהק לכך. היוצא לשנת שירות מרגיש, שבכך הוא הגשים את הציפיות החינוכיות שלו, ועשה בחירה. ההורים, מורי בית הספר, המדריכים - כל אלה מרגישים מימד של הצלחה חינוכית שאין לזלזל בה. לעומת זה, אצל חלק מהנערים היציאה לשנת שירות היא מעין מרד, אולי כלפי המעגלים הרחבים יותר ולא המיידיים; מרד כלפי המוסכמות החברתיות, המעודדות כיום יותר ויותר את הפרט להתקדם בחיים תוך הזנחת הפן הקהילתי-חברתי. עדיין, הפרט הוא זה שקובע לצאת לשנה זו, ההכרעה הסופית נמצאת בידיו, אם כמימד של הגשמה ואם כמרד. בכל מקרה, אם יש הבדל שניתן להצביע עליו לעומת העבר, הרי זו העובדה, שברוב המקומות השינשין כיום לוקח על עצמו את המשימה ברמה הפרטנית ולא רק ברמה הקולקטיבית". ש: את עצמך ציינת, שיש מקרים ש-90% מהפונים לשנת שירות במקום מסוים נדחים, כי יש רק מפר מקומות מצומצם. למה צריך לתת לבני הנוער הטובים האלה, שרוצים לתרום ולהועיל, לעבור את חוויית הדחייה? ת: "כי הביקוש כיום להשתלב במסגרות שלנו רב מן ההיצע. בני הנוער עומדים מול אפשרויות בחירה רבות מאוד. מלבד השתלבות כמדריכים בתנועת הנוער אליה הם משתייכים, קיימים עוד למעלה משישים מקומות שונים, כמו פנימיות, כפרי נוער, מסגרות לבעלי צרכים מיוחדים, ובנוסף, מיזמים שונים של מעורבות חברתית וקהילתית ועבודה בקיבוצים ומכינות קדם צבאיות חילוניות, שהוקמו לאחר רצח רבין ומתרבות משנה לשנה. אנחנו עושים להרחבת היריעה. למשל, השנה התוספו עוד ארבעה מוסדות שאליהם יכלו השינשינים להצטרף. לא פשוט למצוא מקומות שרוצים שינשינים וגם ראויים לכך. בסופו של דבר, מדובר במשימה חינוכית והמסגרת שנוטלת על עצמה לקבל מתנדבים מחויבת כלפיהם. בסך הכול, השנה אנחנו מלווים כ-550 שינשינים הפזורים בכל המקומות שהזכרתי." ש: אני מבינה כי אחת השאלות העומדות על הפרק באגף המשימות היא, כיצד להרחיב את היריעה בלי לפגוע באיכותה? ת: "בשנתיים האחרונות העברנו את המערכת תהליך, שנועד להפוך את תהליך המיונים של המועמדים לנסבל יותר. יש מי שיטענו שעצם קיום המיונים מכשיר את המועמדים לחיים,והמתנגדים יטענו שכל המועמדים רוצים לתרום, וכל מי שמצויד במוטיבציה ובסדרת ערכים מתאימה יכול לעשות זאת. האמת, כרגיל, אי שם באמצע. הגבלנו את מספר השלבים שכל מועמד צריך לעבור, כדי להתמיין למקום מסוים למקסימום שניים, הגבלנו את ימי המיונים לחמישי אחר הצהריים עד שבת בלבד, או רק אחר הצהריים בלבד, כדי למנוע פגיעה בימי הלימודים, וגם ניסחנו אמנה המגדירה את התהליך, וכיצד רצוי ונכון שיתבצע מבחינת כללי אתיקה מול המועמדים. בנוסף לכך החלטנו השנה, שאי אפשר יותר להתנגד לטכנולוגיה וגייסנו אותה לשורותינו. החל מהשנה כל המידע על המסגרות שלנו מופיע באתר האינטרנט שלנו, ואנו נעזרים במערכת לטובת ההרשמה וריכוז המידע העדכני. כאמור, מספר המתעניינים גדל כל הזמן, אנחנו עם הפנים קדימה, מקווים שהצוות שלנו באגף המשימות יגדל, ושנמשיך להתייעל ולשפר כל הזמן את המערכת". לא להספיד את החינוך יואל מרשק, ראש אגף המשימות, מנהל מאבק לקראת מועצת התנועה הקרובה, להשיג תקן לחצי משרה לליווי שנת השירות. "המדינה התפרקה משירותי הרווחה, המצוקות של השכבות החלשות זועקות, רוח ההתנדבות במדינה עלתה", הוא אומר בשפתו המליצית. ש: אתה אומר שהעלייה במספר השינשינים היא תוצאה של חיבור בין ראיית המצוקה בארץ וצורך אמיתי של הנוער לעשייה משמעותית? ת: "אני אומר, כי מערכת החינוך בארץ עושה פעולה מבורכת ביותר. הספידו אותה בטרם עת. לא סתם הצטרפנו למאבק המורים ותמכנו בעד הכרה גבוהה יותר בחינוך, כי מתוך הפעילות שלנו אנו רואים את הפעילות הטובה של מורים ומחנכים ברחבי הארץ, בתנועת המושבים וגם בבתי ספר רבים בעיר. ומתוך כל הפעולה הברוכה הזאת נרשמו השנה באתר של אגף המשימות, המרכז את הפעילות לשנת שירות, הרבה מושבניקים ועירונים. כחמישים אחוז מהמתנדבים הם מושבניקים ועירונים. מה שאנחנו יודעים לעשות הוא לתעל את הרצון העז של יותר ויותר בני נוער אל הפעילות של התנדבות ותרומה משמעותית למדינה טרם הגיוס לצבא. מבחינתנו, השנה הזאת אינה רק עשייה התנדבותית, אלא יש בה מרכיבים חינוכיים שמעניקים לבני הנוער ערכים של אחריות ואכפתיות והתייחסות אל האחר בחברה ובמדינה. אחרי זה אנחנו פוגשים אותם, ולא במקרה, בתפקידי פיקוד בצבא ובקבוצות שיתופיות משימתיות ברחבי הארץ". ש: מה יעשה הפעיל הנוסף? ת: מרשק: "הפעיל יקח על עצמו כחמישים-שישים קומונות, שבהן משרתים צעירי שנת השירות ויסייע בעבודתם מבחינה חינוכית וארגונית. אנחנו לא עובדים בשיטת 'שגר ושכח'". גשם התנדבות בימים אלה ממש פועמים לבבות יודבתניקים בכל רחבי הארץ בהתרגשות ובציפייה. תשומת הלב של חלקם מוקדשת יותר לשנה הבאה מאשר לשנה הנוכחית. המיונים, החלו. לא מיונים לסיירת מטכ"ל ולא למבחני טיס, אלא מיונים לשנת השירות. מיוני הש"שינים. מדובר בחוד החנית החברתית של ההתיישבות העובדת ושלוחותיה התנועתיות, יצירי חינוך ערכי, שמעוניינים רגע לפני הגיוס לצה"ל, לגייס את עצמם לטובת החברה הישראלית. דן מלול מקיבוץ מגל, 19, סיים באוגוסט את שנת השירות שלו. לשאלה, אם היה שווה לו לבזבז שנה מחייו, ועוד לפני שירות צבאי רב שנים, הוא עונה, כי לא רק שלא בזבז שנה, אלא הרוויח! "למדתי בשנה הזו הרבה יותר ממה שלמדתי כל החיים. כשנולדנו לא קיבלנו טבלת זמנים עם הספקים, אני אספיק הכול בסוף. מי שלא עשה שנת שירות, פספס משהו בחיים, משהו שאפשר לעשות רק לפני הצבא". מלול, שגדל בקיבוץ מגל, מדגיש שכל החיים היה חשוף לרעיון של שנת שירות. "תמיד ידעתי שאני ארצה להיות שינשין, אצלנו בקיבוץ הרבה חבר'ה עשו ש"ש, ביניהם גם אחי הגדול. היה ברור לי שזה מה שעושים לפני הצבא". מלול עשה את שנת השירות שלו בפנימיית אשלים בבאר שבע. ש: היו אתך עוד חברים? בכל זאת הלכת על מקום רחוק מהבית. ת: "לא היו איתי חברים, היה לי חשוב לעשות את זה לבד, רציתי להתחיל משהו חדש, להכיר אנשים חדשים". ש: איך השנה הזו השפיעה עליך? ת: "אין ספק שהשנה הזו פיתחה אותי כאדם. מדובר בשנה לא פשוטה ולא קלה". ש: השנה הזאת השפיעה על התוכניות שלך לאחר הצבא? ת: "כן. אני כבר יודע שאחרי הצבא אעסוק בחינוך בלתי פורמלי או בקיבוץ או בפנימייה. גם אח שלי, שהיה שינשין בפנימייה, עובד היום כמדריך נוער בקיבוץ". ש"ש כמסורת משפחתית את עמירם אלוני, רכז החינוך החברתי בבית הספר האזורי מעיין שחר בעין החורש, לא מפתיע לשמוע שהחבר'ה הצעירים כל כך מתלהבים מהשנה הזו. "אני מודע לכך שבתקשורת מספרים כי הולך ופוחת הדור. אני דווקא רואה מגמה הפוכה. אצלנו, לא רק שאין ירידה במספר המתנדבים לשנת השירות, יש עלייה במספרים". לדוגמה, מספר אלוני, כי במחזור האחרון בבית ספרו, מתוך כמאה ושישים בוגרים, ארבעים ושמונה הלכו לשנת שירות. כשליש מהתלמידים! השנה שני ילדיו, נופר ונחשון, תאומים, יצאו גם הם לשנת שירות. נופר מדריכה בקן של השומר הצעיר באשקלון, חיה בקומונה משותפת עם שנים-עשר חבר'ה מהגרעין שלה, כולם מדריכים באזור דרום, שהתקבצו מאזורים שונים בארץ. נחשון עושה את שנת השירות בכפר הנוער מנוף ליד עכו. אלוני עצמו היה בצעירותו ש"ש, כך גם אשתו ובנו הבכור. המסורת הזו עברה במשפחה, ומרד הנעורים לא חיבל בשרשרת. נחשון בחר כאפשרות המועדפת בכפר הנוער מנוף, ולשמחתו, אכן התקבל אליו. אבל בדרך הוא בדק ליתר ביטחון עוד כמה מקומות, לחלקם התקבל לחלקם לא. ש: זה לא מרפה ידיים, להידחות על ידי מקום שכל מה שרצית זה להתנדב אליו? ת: "דחו אותי יותר מפעם אחת, זה מבאס אבל זה לא מנע בעדי להמשיך לחפש מקום, הרעיון הוא לאו דווקא להגיע למקום ספציפי, אלא לחוות את השנה ואת השירות." נחשון אלוני מדבר על התפוקות של שנת השירות. כשהוא מפרט למה הוא מתכוון, זה נשמע מאוד רחוק מהמשמעויות שהחברה הקפיטליסטית מייחסת למילה תפוקה. "לי היה חשוב כמה אוכל לתת לחניכים שלי. אני נותן שנה מהחיים שלי לילדים, שלא קל להם בחיים, אני נמצא עשרים וארבע שעות סביב הצרכים שלהם, משתדל בכל עניין להיות שם בשבילם. גם אם אנחנו לא ישנים בלילה, אנחנו כאן כדי לעזור להם לעבור את החיים במסגרת הכפר יותר בקלות ולסיים את הלימודים כמו שצריך. לעתים, יש התמודדויות לא פשוטות מול החניכים. אבל כבר היום, חמישה חודשים בלבד מתחילת השנה, אני מרגיש שאני אדם אחר. החיים כאן מחשלים, מבגרים, מלמדים להתמודד עם מצבים שמעולם לא התמודדתי. בעצם, כאן לראשונה יצאתי מהבועה של הקיבוץ, נחשפתי למציאות שעד היום שמעתי עליה אולי רק בתקשורת או ראיתי בסרטים." מנחילים ערכים במנוף ארבעה-עשר חבר'ה מכל רחבי הארץ, עירונים, מושבניקים וקיבוצניקים. "כולנו הגענו לכאן כדי להעמיק את המודעות החברתית שלנו, להתמודד עם האוכלוסייה היותר חלשה, לנסות ולטפל בפערים החברתיים ההולכים וגדלים במדינה." נחשון אומר, כי הוא קיבל את הערכים הללו בבית הספר, והוא מרגיש כי אצלו בבית הספר האיכויות החברתיות חשובות לא פחות מההישגים הלימודיים. "חינכו אותנו לא להיות אטומים למה שקורה סביבנו". אביו, עמירם הרכז החברתי, אומר כי הם בבית הספר תומכים בתלמידים בדרכם לשנת השירות. "הייתי אומר שהנערים הללו מפסידים כמעט חודשיים מהלימודים, ואת הזמן הזה מקדישים לכנסים השונים בחיפושיהם אחר המקום המתאים לעשות בו את שנת השירות שלהם ולהכשרה לקראת זה. אבל בית הספר אינו מתמקח איתם על ימי הלימוד האבודים, כי אנחנו רואים בשנה הזו ערך חשוב, שכן רוח החינוך של בית הספר עומדת בסימן תרומה לקהילה. וניתן לראות את הדבר באחוזים הגבוהים הפונים לגיוס משמעותי". את נופר היה קשה להשיג, כיוון שהייתה בסוף השבוע האחרון בסמינר משותף של כל השינשינים בשומר הצעיר. בכל זאת, באחת ההפסקות היא מצאה זמן להתראיין, ואי אפשר שלא להתרשם מהשתדלותה הרבה. ניכר בה, שגם כמתראיינת היא מתאמצת לעשות את המלאכה על הצד הטוב ביותר. בעצם, אולי לא הלכת רחוק כל כך כשינשינית, כשבחרת להיות מדריכה בשומר הצעיר. "בשנה שעברה, כשהייתי בהתלבטויות לאיזה מסלול כדאי לי ללכת, פגשתי מדריך שלי לשעבר, שאמר לי שהעצה הכי טובה שהוא יכול לתת לי זה לבחור לעשות את שנת השירות שלי במסגרת, שהכי השפיעה עליי באופן אישי. זה עזר לי להטות את הכף לטובת השומר הצעיר. הגעתי לתנועה בכיתה ו', ומאז אני שם, כחניכה, כמדריכה. בתנועה בעצם גדלתי, פרחתי, התעצבתי, הרגשתי שללכת להיות שינשינית בקן של התנועה תהיה הדרך הנכונה עבורי". ואכן, במהלך י"ב התוודעה לחבר'ה כמוה ממקומות אחרים בארץ, בסוף השנה הם הפכו לגרעין, והיום הם מתגוררים יחד בקומונה הדרומית של השומר הצעיר, ואחראים על חמישה קנים באזור. נופר,שלא חוותה דחייה משום מקום שאליו הציעה את עצמה לשנת שירות, מספרת, "כל החיים היה לי ברור שאלך לשנת שירות. ראשית אני מאוד מחוברת לנושא דרך אבא שלי, ושנית, זה משהו שסבב אותנו תמיד, בבית הספר, בקיבוץ. אני מרגישה שהבחירה שלי בתנועת נוער קשורה גם לעובדה שזו חוויה מאוד חברתית. את כל התהליך עשיתי עם חברים, הלכנו יחד לכנסים, לבדוק עוד מקומות אפשריים, למרות שזה מעין מבדקים, לי אישית היה מאוד נחמד בכנסים השונים, ולא הרגשתי שבוחנים אותי." נופר מספרת, כי לקן התנועתי שלהם יש קשר היסטורי של 59 שנה באשקלון. "כיום מדובר בקן קטן ואינטימי יחסית לתנועות האחרות, וזה גם המסר שלנו לחניכים. אנחנו מעניקים להם יחס אישי, וכמובן הרבה ערכים שתנועות אחרות שאינן באות מבסיס אידיאולוגי, נמנעות מלתת". ש: כמו מה, למשל? ת: "הגשמה, המשכיות של עשייה מעבר לגיל הנעורים." נחשון יודע שהוא ילך לקצונה ומתישהו בהמשך יעסוק בחינוך. גם נופר ודן מלול מדברים על חינוך כייעוד בחייהם. זה שהם וחניכיהם זכו בשנה משמעותית בחייהם היא עובדה שלא ניתן להתווכח עליה, גם זה שמדינת ישראל מרוויחה מאות אזרחים טובים יותר לשורותיה מדי שנה היא עובדה שאינה מוטלת בספק. אחת השאלות, העומדות בפני אגף המשימות של התנועה הקיבוצית, היא כיצד מרחיבים את היריעה בלי לפגוע באיכותה. העלייה הרבה במספר המתנדבים לשנת שירות (לדברי יואל מרשק, ראש אגף המשימות, מספר המתנדבים הצעירים הכפיל השנה את עצמו), עם כל החיוב שבה, יוצרת בעיות חדשות. אין זה דבר של מה בכך, שרבים מאוד אינם מצליחים להגשים את חלומם להתנדב לשנת שירות ונותרים בתחושת דחייה. איך ניתן למצוא את שביל הזהב ובו בזמן להצליח ללוות את המתגייסים הרבים לשנת שירות ולתמוך בהם?