על הדשא - 25/12/13

על הדשא

רוני מ. האס, הזמן הירוק

25/12/2013

  

עומר דץ. צילום: יחצ

הדץ הבא
קדרים

בקדרים די התאכזבו בשבוע שעבר כשעומר דץ, הזמר הצעיר והמוכשר, סיים את השתתפותו בתחרות "הכוכב הבא" במקום החמישי ולא עלה לגמר.
דץ הצעיר, האחיין הכישרוני של חבר הקיבוץ אילן (דץ), הצליח להתקדם ולנצח מועמדים רבים ולהעפיל לחמישיית הגמר. אילן: "לא הופתעתי שהוא לא נבחר לרביעיית הגמר, זו הייתה רוח השופטים רב הזמן. הייתי גאה בו שהוא המשיך להילחם על דרכו, ובעיקר שנתן ביצוע כל כך איכותי בשיר האחרון, ביצוע שעליו כל השופטים הצביעו בעדו פה אחד". מסתבר שהגֵנים האמנותיים במשפחת דץ לא פסחו על הדוד ועל בני הדודים הקיבוצניקים. דוֹד אילן, מסתבר, היה בעצמו בלהקת הנח"ל תקופה מסוימת; הבן הבכור, עופרי, בן 17, מנגן על תופים מכיתה א'; הבנות, עמית, בת 16, רוקדת כבר 12 שנה, ואחותה הצעירה, אפיק, בת 13, רוקדת גם היא זה שמונה שנים.

אם מישהו מהילדים ירצה להתמודד בתחרות בטלוויזיה, תעודד אותם?

"לא. אני דווקא אנסה לשכנע אותם להימנע מזה. אני חושב שמדובר במעמסה נפשית מאוד קשה וחושפנית, בייחוד לנפש צעירה. מובן שזה גם האגואיזם שלי כאבא, כי אני לא בטוח שאצליח לעמוד בלחץ. חוויתי את זה עם עומר כדוד, ולא בטוח שאעמוד בזה פעם נוספת. אבל אם הם ממש ממש יתעקשו, אני לא אמנע בעדם..". הכוכבים הבאים?

שביר. עטיפת התקליט

  
נפרדים מאריק
כתב: עודד פלוט, מנכ"ל המועצה האזורית שער הנגב

ברור חיל

  
"זה היה בתחילת שנות השמונים. הקיבוץ היה אז בשיא הפריחה, לא מודע לצונאמי המשבר המתקרב. באותה תקופה כיכבה בארץ המוזיקה הברזילאית. מתי כספי, הפרברים, אלי ישראלי – כולם גלשו על הגל המצליח. תוכנית הרדיו 'ארץ טרופית יפה' עם שירים מתורגמים מברזיל, זכתה להצלחה וצולמה לטלוויזיה אצלנו על הדשא הגדול מול חדר האוכל. להקת הסמבה של הקיבוץ יצאה למופעים ברחבי הארץ, וגם הגיעה לטלוויזיה. אנשי הברנז'ה התאהבו בקיבוצניקים הברזילאים, והתחילו להגיע אלינו, הביתה. וכך, בימי שישי בערב, היו מתכנסים על הדשא של סלבה (כן, הפרשן מערוצי הספורט, שהיה אז חבר קיבוץ ומנהיג הלהקה). התאספו שם אריק (איינשטין), ושלום (חנוך) ורבים וטובים אחרים. אוכלים שורסקו, שותים קייפיריניה, מתכוננים למשחק הבא של הפועל תל אביב, ואם יש גיטרה – אז גם שרים. אנחנו, אנשי הקיבוץ, באנו, חווינו את הרגע והרגשנו בלב העולם.
"ב-1982 אריק הקליט עם קלפטר את האלבום 'יושב על הגדר', ובו השיר 'שבחי הסמבה'. לקראת סוף השיר נשמע קולו של סלבה מדבר בפורטוגזית אל 'אריק אמיגו' ומודה לו ולאיזקי קלפטר על השיר המקסים. יחד הם מבכים את ההפסד של נבחרת ברזיל במונדיאל שנערך באותה שנה, ומסיימים בהרמת כוסית בפורטוגזית – 'סרבה!' שנה לאחר מכן, אריק צולם לעטיפת התקליט 'שביר' עם החולצה של ברור חיל. לנו נשארה התמונה על העטיפה, והזיכרון של אריק אצלנו על הדשא. הלכת לנו, חבר".

   

פעמיים מלאך
יראון

  
שלומי פלקס, 64, יראון, עובד בגינון בקיבוץ ובשעות הפנאי הוא "מלאך שביל" - מתנדב למען מטיילי שביל ישראל ועוד קודם לכן, ביחידת החילוץ גליל-כרמל. "לפני כ-12 שנים הלכתי בשביל ישראל ונוכחתי לדעת, שאין למטיילים אפשרויות לעשות הפסקה, להתקלח, לתפוס מחסה בימי גשם. החלטתי שצריך לפתוח בקיבוץ חדר למטיילי השביל ופניתי למזכירה". המזכירות אישרה ופלקס קיבל חדר, שאותו צבע, סידר ואפילו התקין בו דוד מים חמים. השמועה פרשה כנפיים, ומטיילים התחילו לפקוד את יראון. לאחר זמן מה, בשל הביקוש, פתח פלקס חדר נוסף. "היו מקרים שהגיעו אפילו שבעה מטיילים באותו יום. יום אחד, בתחילת שנות האלפיים, בחודש נובמבר, הגיעו המון מטיילים בשעות אחר הצהריים והערב, רטובים ומסמורטטים. באותו זמן ניהלתי את 'אגם חי' בקיבוץ, אז פתחתי עבור המטיילים הרבים את חדר הנחשים המחומם, והלנתי אותם שם לשנת לילה חמה ובטוחה. בהתחלה אצלנו היה החדר היחיד באזור. בשנים האחרונות פתחו עוד חדרים למטיילי השביל. אני שמח שיש עוד מלאכים. לפעמים אנחנו מארחים את המטיילים, הם אוכלים אצלנו, נשארים עוד יום ולפעמים חוזרים". הקיבוץ גובה היום תשלום סמלי בסך 10 שקלים ממטייל, וכך מצליחים לממן את ההוצאות. לעתים, ההתנדבות ביחידת חילוץ גליל-כרמל משתלבת בעיסוקו כ"מלאך שביל". "לפני שלושה שבועות שתי מטיילות הלכו לאיבוד במירון בחושך. מאחר שהיה להן מספר הטלפון שלי, כי תכננו להגיע לחדר מטיילים, הן התקשרו אליי ויצאנו לחלץ אותן". פעמיים כי טוב.
לרשימת מלאכי השביל- http://www.teva.org.il/?CategoryID=770

  

על הדשא - 19 לדצמבר 2013

על הדשא

רוני מ. האס

19/12/2013

מרום גולן. מתנדבים גם בשלג. צילום: ענת שריר

נותנים לחיות לחיות
מרום גולן

   
השלג הכבד שריפד השבוע כל חלקה טובה ברמת הגולן, לא פסח גם על קיבוץ מרום גולן והלבין היטב כל פינה, כולל את פינת החי של הקיבוץ המטופח. בסוף השבוע האחרון, שיאה של הסופה, נותר דן פלדמן, מנהל פינת החי, בביתו במושב שעל, מרחק קילומטרים ספורים אך מושלגים היטב, כשלשמחתו, את החיות במשק החי, פקדה משפחת שריר המקומית, שחולקת בהתנדבות ביחד עם 13 משפחות נוספות, תורנויות שבת וחג בפינת החי. פלדמן: "בקיבוץ מרום גולן, שהוא קיבוץ מופרט לחלוטין, יש מנהג מקסים, כש- 14 משפחות חולקות ביניהן, בהתנדבות מלאה, תורנויות בפינת החי. בשבת האחרונה היו תנאי מזג אוויר קיצוניים ביותר, מה שהציל את המצב היו המתנדבים, שהגיעו למרות השלג הכבד, פתחו את המקום, האכילו את החיות, ובדקו שכולן בסדר." כמובן שבשבת האחרונה, כשכל הדרכים עמוסות השלג, היו חסומות, לא היו מבקרים, אך בימים כתיקונם, פוקדים את משק החי מבקרים רבים, כשהמתנדבים מקבלים את פניהם על כל המשתמע מכך. ואיך החיות עברו את הסופה? "סוסי הפוני, החמורים, העזים והכבשים, עומדים יפה בתנאי מזג האוויר, יש להן מחסה ששומר עליהם מפני השלג. שאר החיות שמורות בתוך ביתן ותאים מחוממים ששומרים עליהם מתנאי מזג האוויר החורפי".

  
משיבים ארוחה ליושנה
דגניה א'

  
רוית פידל-דגן, דגניה א', היא בעלת עסק בתחום הדרכה והטמעת יישומי מיקרוסופט בחברות עסקיות, בנוסף היא גם אמא לשני ילדים בגילאי 10 ו-13 וחצי, כשלאחרונה בעזרת מספר הורים נוספים ובסיוע מנהל הקהילה, נבות עבדי והצוות החינוכי, יזמו השבת עטרה ליושנה - ארוחות בקר בבית הילדים הצעיר, בבקרי יום שישי ובחופשים. "מאז ההפרטה הרגשנו בחוסר של ארוחות משותפות- החוויה של שולחן ערוך כל טוב, ישיבה ושיח משותף, מסגרת של ארוחה ואפילו תורנות של הילדים." הם הצליחו לעניין מתנדבים מהקהילה שהרימו את הכפפה ונכנסו לתורנות ארוחות הבקר והתחילו להפעיל את היוזמה. "מדובר בסבים וסבתות ועוד מתנדבים מהקהילה, הם מכינים ועורכים את הארוחות, משתפים את הילדים, לפעמים מגדילים לעשות ומשלבים גם פעילות כגון הקראת סיפור לפני הארוחה, הפעלת משחקים וכו'." רוית מספרת שערך מוסף של הארוחות היא ההזדמנות שניתנה לאנשי הקהילה "להכנס לבית" ולהכיר את מה שקורה בפנים ומאידך " הילדים שלנו זוכים להכיר אנשים נפלאים שבאים מאהבה". ארוחות הבקר פועלות כבר חודש וחצי, ונראה שזו רק ההתחלה. טיפים למתעניינים- רויתravitdf@mila-d.com  .

המים מתחת לכביש באור הנר. צילום: אלון שוסטר

  
חצי הכוס המלאה
אור הנר

  
"רכב אחד של הקיבוץ, שהצליח לחצות את זרם המים האדיר שסגר על מבואותיו, לא הצליח לחזור, חמשת נוסעיו יצאו בשלום מהחוויה, את הרכב עדיין לא מצאו." זו רק אחת מהחוויות שעברו על חברי קיבוץ אור הנר, בסוף השבוע האחרון, כפי שמספר ניר בן ישראל, 53, אור הנר פעיל בצוות החרום של קיבוצו - " בדרך כלל יורדים אצלנו בחורף ממוצע של 300 מ"מ, במהלך 10 הימים של תצוגת החורף הסוער הזה קבלנו כבר יותר מ-450 מ"מ של משקעים!" גולת הכותרת הייתה כאשר נחל שקמה, שהתוואי שלו עובר ממש בפתח הקיבוץ, כל כך שצף, עד שבערב שבת, חסמה הזרימה את מבואות הקיבוץ. "בשנת 92' זו הייתה הפעם האחרונה

נחל שקמה בכניסה לאור הנר. צילום: אלון שוסטר

שנחל שקמה גלש מעבר לגשר וחסם את הכניסה לקיבוץ, בשישי בערב הנחל זרם, כשבשלבים מסוימים, היה חצי מטר מעל גובה הכביש, נדהמנו לגלות כשחישבנו את קצב הזרימה שהמאגר שלנו שמכיל 8 מליון קוב, התמלא תוך 30 שעות." חברים שרצו לחזור הביתה בשישי בערב, לא יכלו לחזור לקיבוץ, חלקם נשארו לישון במכוניות מהצד השני של הגשר. את קריסת קו המתח הראשי של הקיבוץ ניסו לפתור בעזרה הדדית- חצי מהבתים המחוברים לגנרטור אירחו את הללו שאינם מחוברים. למזלם של החברים, חדר האוכל המקומי, המגיש בשגרה 3 ארוחות ביום, המשיך גם במהלך הסופה להגיש אוכל למי שרצה, כשהאמיצים שהעזו לצאת בקור החשוך, רכשו את האוכל וחזרו לאכול עם המשפחה, בבית. "ומה חצי הכוס המלאה?" בן ישראל: "בעוד חודשיים כשנקיים כאן את פסטיבל 'דרום אדום', יהיה כל כך אדום בעיניים, כי הפקעות של הפרחים ספגו כל כך הרבה מים, אני מזמין את כולם לבוא לבקר!".

  

מילים של אלון על מילה של רוני - דצמבר 2013

הבלוג "מילה של רוני" מעדכן בכל הכתבות של רוני והחומרים אודותיה,
הוא נותן הזדמנות להצצה אל חומריה של היוצרת וכאשר משהו מבקש לברר אודות כישוריה ככתבת, מאפשר העמקה.
אלא, שמרבית המחפשים לא ממש פנויים לעשות תחקיר בתוך החומרים הרבים שמופיעים כאן, לצורך זאת הכנתי עבורכם כעורך הבלוג "מדריך למטייל ברחבי הבלוג".

ראשית, כמו שמראה המדליה - הבלוג כבר זכה להכרה מכובדת בשנת 2010 כאשר אתר אפלטון, אשר מדרג את הבלוגים דירג אותו בין 20 הבלוגים החשובים, שנית 25,500 צפיות בבלוג מציעות שכנראה לא מעט אנשים מצאו עניין ברחביו ובכל זאת, מי שמגיע על מנת להתרשם מהכתיבה זקוק ליד מכוונת על מנת לא ללכת לאיבוד בכל הכמות הגדולה של החומרים שמופיעים בו. (למעלה מ 330 פוסטים)

נתחיל מהרקע הכללי אודות רוני ככתבת -
רוני מעולם לא הסכימה להגדיר את עצמה כעיתונאית, אמנם היא מכינה כתבות כבר שנים רבות בעיתונים שונים, אבל התפקיד שהיא מזדהה איתו הוא "כתבת" ו"עורכת" ועד היום נוהגת להסביר, שהיא רחוקה מרחק רב מהאישיות המקצועית שנדרשת מעיתונאי - אמנם יש לה מרכיב אחד חיוני מאוד - היא מסתפקת במשכורת מאוד נמוכה, אבל מהצד האחר, היא מתרחקת מכל מה שהוא צהוב וכל כניסה למרחב הפרט שלא הוזמנה אליו.
הדוגמא הבולטת ביותר לנושא זה, הינה הכתבה "האיש שלקח אחריות" דוגמא יוצאת דופן לתפיסתה אשר בלטה במיוחד בניגוד לכתבה שפורסמה בשמה ברשת מעריב. אודות הגלגולים השונים שעברה נכתב הפוסט - "מילה של רוני שווה הרבה מילים שלהם".

לרוני היו שורה של תפקידים - כתבת במספר מקומונים, על הצפון, הדף הירוק, rest.co.il, כמו כן שימשה ומשמשת כעורכת - בעבר במדור "אישה" של על הצפון וכיום עורכת את מדור "על הדשא" שהתחיל בעיתון הדף הירוק, שהפך בהמשך לזמן הירוק.

אז אם אתם מחפשים כתבות מאחד מהמקורות האלו - כל שעליכם לעשות בבלוג, הוא לבחור בתווית המתאימה וללחוץ עליה ותגיעו לרשימת הכתבות השייכות לאותה קטגוריה.

הכתבות שלה, כולן היו עבודת שטח, אולם ישנם גם ידיעות רבות - ההבדל לרוב הוא שעבור ידיעה היא יכולה להסתפק בשיחת טלפון, בעוד הכתבות תמיד דרשו מפגש אישי, ביקור ולא פעם גם שימשה כצלמת של העיתון.

אין ספק שבתור בן הזוג, יצא לי להרוויח לא מעט - לא רק בשדה העיתונאות, אלא גם בתחומיה האחרים - שימשתי כ"אשת שליח" במשך שנתיים בדרום אפריקה, כאשר היא שימשה כשליחה המרכזית לארצות דרום אפריקה של הסוכנות היהודית, נהנה כל שנה מאירועי ההתרמה שהיא עורכת כגייסת המשאבים של מרכזי הסיוע ובתוך כך זוכה למפגשים מרגשים עם חלק מהאנשים שבלעדיה הייתי רואה רק דרך המסך וכמובן נהניתי מאוד מההשתתפות באמא מחליפה ועוד שורה של תוכניות אירוח בתור בן זוגה.
יחד עם זאת כבן הזוג של הכתבת יש לי קצת תלונות - ההנאה הגדולה ביותר שהייתה לי מתפקידיה ככתבת הייתה בעת שכתבה עבור REST אבל, בעקשנותה התפטרה מהתפקיד רק בגלל שלא הסכימו לשלם לה עבור הנסיעות (ואולי זה רק היה תירוץ כי ראתה שאני עולה במשקל יתר על המידה) והיו שורה של מפגשים עם אנשים מרתקים ובמקומות מעניינים.

אני קורא בהנאה רבה את הכתבות שלה וכמעט תמיד זקוק להסברים שלה - כי היום אני כבר מבין, שהתחכום קצת גדול עלי והדקויות של הניסוחים שלה לא פעם חובקים בתוכם התחכמות שכנראה לא רק אני לא מבין, אלא גם העורכים שלה מפספסים - מה שמביא אותה לא פעם לתסכול, כאשר אלו חושבים שהם משפרים את הניסוח אבל מפספסים את הרעיון המרכזי.

אז, עם קצת סבלנות, העמקה בכתבות תספק הרבה מאוד עניין וחומר למחשבה
ואם אתם מחפשים כתבת חרוצה שאוהבת לכתוב בעיקר על הצד האנושי של המציאות ולא מוכנה ללכלך ולחדור לצנעת הפרט, אז אל תחששו לפנות אליה - עיתונאות, טלוויזיה ואפילו רדיו - בהכול היא כבר התנסתה ובכולם הצליחה להרשים לפחות צופה/מאזין/קורא אחד - אותי.

על הדשא - 5 לדצמבר 2013

על הדשא

רוני מ. האס, הזמן הירוק

5/12/2013

אי אפשר להפסיק
האון / מוא"ז עמק הירדן

  
ביום חמישי שעבר התקיים, זו השנה האחת-עשרה, הערב לעידוד יצירה מוזיקלית בעמק הירדן על שם ערן ועודד קורנפיין ז"ל, בני קיבוץ האון, אשר מוזיקה הייתה חלק בלתי נפרד מחייהם. ערן הבכור נהרג לפני 21 שנה בתאונת אופנוע, במסגרת טיול בתאילנד שערך לאחר הצבא. אחיו, עודד, נהרג במהלך מבצע "חומת מגן" בג'נין, באפריל 2002. במהלך הערב הופיעו שבעה הרכבי רוק של בני נוער מיישובי המועצה האזורית עמק הירדן, בתמיכה של מעל 400 בני נוער מכל האזור. טרם ההופעות העניקה משפחת קורנפיין מלגות ללימודי מוזיקה. מפעל זה, שיזמה המשפחה, נהנה מתמיכת אגפי החינוך והקהילה במועצה האזורית עמק הירדן, ובמסגרתו פועלים המרכז למוזיקה "מרכז עידן" וחברי קבוצת "יוצרים רוק חברתי" - קבוצת בני נוער הפועלת במסגרת חברתית בשמונה השנים האחרונות. האם, ורדה, עלתה לבימת האולם והודתה לכל משתתפי הערב: "זו הפעם האחת-עשרה שבה מתקיים ערב זה, המוקדש לזכר שני בנינו האהובים, ערן ועודד ז"ל. אתם, קהל יקר, מגיעים לכאן בנאמנות כל שנה ומשתתפים איתנו בחגיגה המוזיקלית של צעירים רבים העוסקים במוזיקה, המהווה חלק מרכזי בחייהם. בכל שנה ניתנת לנו הזכות לחלק מלגות וכלי נגינה לילדים שנבחרו, ועל כך גאוותנו הרבה!"

  
חקלאי לחקלאי
הקיבוץ הדתי / קריית גת

  
ביום שני השבוע התייצבו יותר מ-100 בני נוער מקיבוצי הקיבוץ הדתי בחווה חקלאית בקריית גת, ונתנו כתף לעולים יוצאי אתיופיה להכשרת שטח חקלאי בעיר. רזי בן יעקב, 35, בן כפר עציון, כיום בלביא, מרכז הפעילות לנוער ולצעירים בקיבוץ הדתי, מספר: "במסגרת פעילות שקיימנו בקיץ עם בני נוער שלנו באזור קריית גת נחשפנו לפעילותה של עמותת "הנני", אשר מקימה גרעינים של משפחות ישראליות ממוצא אתיופי, שנקלטו היטב בחברה הישראלית, וחוזרים להתגורר במרכזי אוכלוסייה אתיופית בערים השונות. זאת, תוך סיוע דווקא לדור המבוגר להקים חוות חקלאיות קטנות מתוך התפיסה, שהחזרת המשמעות ויכולת ההתפרנסות לחיי המבוגרים בקהילה יחזירו להם את הכוח ואת התפקיד כראשי הקהילה, עובדה שתחזק את הקהילה כולה". בחווה בקריית גת עובדים כיום כ-40 עולים מאתיופיה, ששמחו מאוד ליום גיוסים, שכם אל שכם, עם הקיבוצניקים הצעירים. יש תוכניות להמשך שיתוף פעולה? "דווקא כן. יש כוונות להרחיב ולמסד את הקשר שנוצר. מבטיחים לעדכן".

ריבה זכאי ז"ל. התמונה מהאלבום המשפחתי

  
בשׂיבה טובה
עין השופט
מאת יבל ברקאי

  
ביום ראשון השבוע הובאה למנוחות חברת קיבוץ עין השופט, ריבה זכאי, בת 101 וחצי שנים. ריבה זכאי, אימו של הזמר דודו זכאי, חיה חיים ארוכים ומלאי עשייה, והיא האישה שזכתה להגיע לגיל המופלג ביותר בקהילת עין השופט אי פעם. בצעירותה עבדה שנים רבות כמורה לעברית באולפן העולים בקיבוץ, ובגיל מבוגר עברה לעבוד במפעל המשנקים 'אלתם', שם עבדה עד גיל 100. ריבה התגאתה מאוד בבנה דודו, שנהג לבקר אותה מדי שבוע בבית הסיעודי בקיבוץ, ואף נהג להסב הנאה רבה לדיירי הבית, כשהיה מצטרף לשירה שהובילה הפסנתרנית בתיה אביר, בתו של המשורר זיסקינד כרמל. ריבה נטמנה בבית הקברות של עין השופט שליד ג'וערה, וחברים רבים הגיעו ללוותה ולחלוק לה כבוד אחרון. יהי זכרה ברוך.
 

על הדשא 28 לנובמבר 2013

על הדשא

רוני מ. האס, הזמן הירוק

28/11/2013

 

הצבא צועד
מרחביה

  
יורם מן, 80, מרחביה, הנדסאי מכונות במקצועו, שמע ממכרה, שמחפשים באגודה למען החייל מישהו עם ידי זהב שיוכל לתקן כל מיני דברים בהתנדבות. הרעיון מצא חן בעיניו והוא החליט להתנדב בסניף העפולאי הקרוב למקום מגוריו. "מדי פעם נותנים לי משהו לתקן, בימי ראשון אני עובר במאפייה ומגיע אל הסניף עם לחמניות טריות, שם מחכות המתנדבות מוכנות לפעולה, יושבות ומכינות סנדביצ'ים אותם אנחנו מחלקים לחיילים. בחנוכה נחלק סופגניות כמובן.
" למָן לא ברור מי יותר נהנה מההתנדבות המתנדבים או החיילים, מה שבטוח הוא שהאווירה המשפחתית והחברית באגודה למען החייל, מעודדת אותו להמשיך ולהתנדב. "האגודה גם ממוקמת במקום מיוחד, בתחנת הרכבת הישנה של עפולה, במבנה שהיה מחסן הסחורות של התחנה, מהימים שאני עוד זוכר." באגודה מאד מרוצים מפועלו של מן וישמחו לאתר מתנדבים נוספים " אנחנו מחפשים עוד מתנדב או מתנדבת, רצוי עם רכב, שמקום מגוריו קרוב לעיר עפולה, ואשר גם יודע להפעיל מחשב לפעולות בסיסיות". המעוניינים להתנדב מוזמנים לפנות לאבינועם יחזקאלי בטלפון: 052-2843964 או אל יורם מן, בטלפון 2476512- 052.

  
מנגישים בגליל
אשדות יעקב מאוחד

  
כפיר בר, 34, אשדות יעקב מאוחד, מעסה במקצועו, הוא עיוור מלידה ובחצי השנה האחרונה חבר בקבוצת סיירת נגישות של "המרחב לחיים עצמאיים בגליל, " שתפקידה הוא לצאת ולבדוק את מידת הנגישות של מקומות ציבוריים בגליל עבור אנשים עם מוגבלות. "בחודשים האחרונים הצטרפתי כפעיל בסיירת הנגישות, סיירת המורכבת מאנשים בעלי מוגבלויות שונות וגם סטודנטים ללא מוגבלות. אנחנו מגיעים למקומות שנותנים שירות לציבור הרחב כמו מסעדות, בתי קפה, צימרים וכו' ובודקים אם ועד כמה המקום מונגש עבור נכים. אנחנו פועלים בקבוצות קטנות, יש לנו טפסי נגישות אותם אנחנו ממלאים, בודקים מה רוחב דלת הכניסה, האם יש שרותי נכים, האם יש רמפה או רק מדרגות ועוד".
כפיר בר וחבריו דואגים לבצע את משימתם באופן מכבד ותרבותי שכן, לשיטתם, עצם המפגש עם מנהלי המקומות, יכול להביא לשינוי. "אנחנו מסבירים לשם מה הגענו ואף מבקשים את רשותו של בעל המסעדה לבדיקת נגישות המקום והתאמתו לאנשים עם מוגבלות. בנוסף גם מציינים בפניו שאנחנו ממלאים טפסי נגישות ומעלים את המידע לאינטרנט בכדי לאפשר לאנשים עם מוגבלות לבדוק את מידת הנגישות המקום ובהתאם להחליט האם להגיע. מאוד חשוב לנו להסביר לבעל המקום שהמידע המועלה לאינטרנט ניתן לשינוי, במידה ויחליט להנגיש את האתר בצורה טובה יותר."
כפיר מספר, כי כיום יש ברשותו מטר מדבר, בו הוא יכול לעשות שימוש על אף עיוורונו, עובדה המאפשרת לו להשתלב בצורה עצמאית יותר בסקירות. "אני חושב שפעילות זו מבורכת וללא ספק תורמת לנו כבעלי הצרכים המיוחדים בכך שיש לנו את האפשרות לוודא נגישות ולהחליט לאיזה מקום ללכת".

 

מרפא הבושם
כברי

  
שמעון שמלה, 48, כברי, הקים בכברי לפני 14 שנה את המיזם "מרפא הבושם", העוסק בקוסמטיקה טבעית, רפואת צמחים והפקת שמנים צמחיים. הוא אוטודידקט שמשלב ידע מתחומים רבים, כולל ידע שקיבל מסבתו ששימשה מרפאה בצמחים בג'רבה שבטוניסיה, ותוך מתן דגש על רפואה קדומה ובפרט רפואת הרמב"ם. "פיתחתי שיטה המחברת גופנפש, כשההיבט האבחוני מבוסס על הגוף, אורח החיים של האדם ותזונתו, והטיפול נעשה ביחס ישר לנפש, תוך מתן דגש על שימוש אינטנסיבי בתמציות צמחי מרפא, שמנים צמחיים, חליטות וכ-400 פורמולות שפיתחתי במהלך השנים".
שמלה הוא כמו ספר פתוח, שפתו הציורית, כמעט מקראית, שולטת בהסבריו, אפילו את הדימוי שפיתח לגוף האדם מחבר שמלה לחג החנוכה הקרב ובא, הוא מקביל את הפנים למנורת בית המקדש: "בפנים שתי אזניים - שני קנים, שתי עיניים-שני קנים, שני נחיריים- שני קנים, והשמש- היא הלשון". ואכן, אחד השימושים העיקריים באמצעותם מסייע שמלה ללקוחותיו, היא שימוש בתמציות שמנים המונחים מתחת ללשון, ובשפתו הציורית: "בעזרת השמנים האלה אנחנו מדליקים את המנורה, דרך הלשון הם מגיעים ישירות ל'מ.ל.ך' - מוח, לב וכבד" ואם נרצה להדליק את החנוכיה, שלה כידוע 9 קנים, לשמלה הפתרונים. "נתייחס גם לחוש המישוש, דהיינו הידיים, שאין לך שיעור קומה גדול יותר מלהבין שהמנורה משקפת את פנימיות האדם והחנוכיה שישבה מחוץ לקודש הקודשים באה לסמל את שלמות הגוף." חנוכה שמח ובריא לכולנו.
למידע נוסף- http://www.simple-natural.net / http://www.mrphbosem.com /

   
עזרה לנפגעי הסופה בפיליפינים
נחמן גלבוע

  

צילום: דובר צה"ל

הקרן ההומניטרית על שם אייבי נתן, מייסודה של קרן חבצלת, התגייסה למען נפגעי הסופה בפיליפינים, שהביאה למותם של כעשרת אלפים איש, והותירה מאות אלפים ללא קורת גג. הקרן חברה למספר ארגונים, ובהם ברית עולם וטופז, והחלה לגייס כספים למימון ציוד ומזון לנפגעי האסון. גיוס הכספים נעשה ביישובי המועצה האזורית מגידו, על ידי תלמידי פנימיית רעות של בית הספר האזורי מגידו. בנוסף, סייע מנהל הקרן, הנרי אלקסלסי, מעין השופט, לארגן משלחת סיוע מטעם ברית עולם - הכוללת רופאה, פסיכולוג, עובד סוציאלי ואיש לוגיסטיקה - שיצאה לפיליפינים ביום רביעי. "אנחנו עושים כמיטב יכולתנו להקל על האוכלוסייה שם", אומר אלקסלסי. "מדובר באוכלוסייה חלשה. במשלחת הראשונה אין חברי קיבוצים, אבל אולי נגייס חברים למשלחת השנייה".

על הדשא - 21 לנובמבר 2013

על הדשא

רוני מ. האס, הזמן הירוק

21/11/2013

 

חם מהתנור

  
במסגרת ארועי "חודש הזקן הבינלאומי", נערך בעמותת ותיקי עמק יזרעאל, אירוע הוקרה לפועלם של מתנדבי עמותת עמק יזרעאל. באירוע השתתפו הותיקים והמתנדבים בסדנת אפייה בריאה, גם אפו וגם טעמו.

 
קלעה בול
מחניים
שיר בן חמו, 38, הצטרפה עם בעלה וארבעת ילדיה לפני שנתיים וחצי להרחבה בקיבוץ מחניים. לפרנסתה היא עובדת בחברת ישקר, כאשר בחמשת החודשים האחרונים, היא פועלת בשעות הפנאי שלה, בהתנדבות, בתחום אחר לגמרי - מאמאנט - ליגת האמהות בכּדוּרֶשׁת. "לפני כחמישה חודשים שמעתי מחברה לעבודה שמשחקת בליגת מאמאנט, ליגת אימהות בכּדוּרֶשׁת, בנהריה. החלטתי שאני רוצה לנסות להקים קבוצה, זה פשוט נשמע לי מאד מתאים, אפילו שלא היה לי שום נסיון קודם בספורט." כנראה שהיא ענתה לצורך מאד בוער, השמועה פשטה במהירות ובתוך ארבעה וחצי חודשים הקימה 30 (!) קבוצות ברחבי אצבע הגליל. "החוויה במאמאנט מדהימה, זו ליגה שפועלת בכל הארץ. זו הזדמנות בשביל האמהות לעשות ספורט עם חברות וכמובן להכיר חברות חדשות." הליגה פועלת על טהרת ההתנדבות, העלות להשתתפות בליגה סמלית והניהול נעשה על ידי האמהות עצמן. "חשוב לציין שאחת המטרות שלנו היא לפעול למען הקהילה, כשמלבד הערך המוסף החברתי בו זוכות הנשים שמשתתפות בליגה יש לנו גם מטרה לתמוך בפרוייקטים התנדבותיים בקהילה המקומית." winwin.

 
סודות בחדרי חדרים
מ.א.הגליל העליון/ מכללת תל חי/ מרכז סיוע גליל גולן

  
במועצה האזורית הגליל העליון מתכוננים מזה זמן ליום לציון המאבק באלימות כלפי נשים, המצוין מדי שנה בסוף חודש נובמבר. בשיתוף פעולה עם מרכז הסיוע לנפגעות/י תקיפה מינית ואונס גליל-גולן והמכללה האקדמית תל חי, יקיימו ביום רביעי הקרוב, 27.11, מיצג ייחודי שיעסוק בסוגיית הסודיות האופפת את הפגיעה המינית. דפנה אברהמס, מנהלת המחלקה לקידום מעמד האשה בגליל העליון מספרת: "רצינו לטפל בנושא מזווית נוספת. בנוסף להרצאות שיעסקו בסוגיית האלימות המינית כלפי נשים הן מהאספקט החברתי והן בהקשר לדינמיקה של הסוד, הקמנו ביוזמת מרכז הסיוע גליל-גולן, מיצג של מעין "תאי וידוי", אליו יוזמן הקהל להכנס, ועל פי בחירה, יוכלו באינטימיות ודיסקרטיות, לרשום סוד אישי שישאר אנונימי מעל גבי הכרטיסיות. הסודות ייתלו על משטח שיוקדש לכך, סמוכים זה לזה, ממחישים כי לרבים מאיתנו, ישנו סוד נצור ועד כמה קשה אך משחררת היא חוויית החשיפה.
"קרן רובינשטיין, רכזת החינוך וההסברה של מרכז הסיוע גליל-גולן מספרת: "ישנם 9 מרכזי סיוע ברחבי הארץ, כולנו עסוקים בהסברה להעלאת המודעות ומניעת אלימות מינית. השנה החלטנו להוציא את הפגיעות המיניות מהצללים והשתיקה אל תוך השיח היומיומי שלנו. לא עוד נאשים את הקורבנות על שהעזו לדבר, אלא נעזור לחברה להכיר בזכות שלהן לדבר. אנחנו מאמינות שהחוויה האנושית בזמן המיצג, של חשיפת הסוד האישי באופן שמור אך קולקטיבי תהיה מאד עוצמתית ותמחיש באופן ברור שכולנו בסירה אחת והמאבק באלימות נגד נשים בכלל ובאלימות המינית שמופעלת כלפי ילדים, נוער ומבוגרים בפרט, הוא המאבק של כולנו בכדי שתהיה כאן חברה בריאה ונכונה יותר".
מרכזי הסיוע לנפגעות/י תקיפה מינית - קו חירום ארצי- 1202

ענת גולדמן. צילום: דורי שניר

 
משוואה בלי נעלמים
בית זרע

  
ענת (44) ויהושע (50) גולדמן, בית זרע, הם הורים לשבעה ילדים, ולהרבה כלי מיתר. ענת עוסקת למחייתה כמתקנת גיטרות וכלי פריטה בבית המלאכה "הגולדמנים", שהקימה לפני 15 שנה וליהושע, נגן פלמנקו, בית ספר לגיטרה. ענת - "כשהשתחררתי מהצבא מאד התלבטתי אם ללמוד רפואה או עבודה בעץ, בסוף בחרתי בעץ". בהתחלה היא עבדה בשימור עץ במעבדות מוזיאון ישראל, באותה תקופה הכירה את יהושע, בן בית זרע, שאיתגר את זוגתו הצעירה כשהציע לה לתקן את הגיטרה השבורה שלו. רק לאחר לידת בנם הבכור, כשיצאה לחופשת לידה, התפנתה לתיקון הגיטרה וראתה כי טוב. היא החלה לעסוק בתיקון כלי פריטה, ואחרי שנתיים אף פתחה את בית המלאכה בו היא עובדת עד היום.
ההורות הובילה אותם צפונה לטובת חיים מלאי זיקה למוזיקה ולטבע - כיום יהושע מלמד גיטרה בערבים ועובד בנוי של הקיבוץ בבקרים. ענת עובדת בבית המלאכה ומרצה לקורסים במוזיקה במכללת כנרת, הם מטפחים עם ילדיהם את גינת הירק בחצר ביתם ומנגנים עם בנם הבכור חוני מוזיקה מקורית שכתבו.
ענת: "לאחרונה עודדו אותי לנסות את מזלי בתוכנית X פקטור והחלטתי ללכת על זה". ביום רביעי שעבר התוודע עם ישראל לזמרתה הייחודית של ענת, שלמרות אהדת הקהל והשופטים לא המשיכה לשלב הבא. "זה חבל, אבל לא נורא שלא המשכתי הלאה. הבנתי שלא בדיוק התאמתי

משפחת גולדמן. צילום: שרון טריבלסקי

למסגרת הזו. מה שחשוב זה שהייתה לי חוויה מצוינת ומעצימה, אני והמשפחה מאד נהנינו, שמחתי לחשיפה והרגשתי שהתוצאה הייתה מאד מפרגנת.

ענת גולדמן בתחרות. צילום: אסף שמע

 

על הצפון - 177

http://meidafon.co.il/alhatzafon/ah_177/

על הדשא 7 לנובמבר 2013

על הדשא

רוני מ. האס, הזמן הירוק

7/11/2013

 

סובב כנרת
15,000 רוכבים דיוושו בשבת האחרונה ב"דור אלון סובב כנרת", ע"ש יוסי דור, בחמישה מסלולים שונים, ביניהם הקפה מלאה של הכנרת, חצי הקפה, מסלולי שטח ומסלול משפחתי בשבילי עמק הירדן. מזג האוויר המשובח הקל על הרוכבים סביב הימה המתוקה וגדותיה הירוקים

צילום: איציק איפרגן

איזה סרט
כפר עזה
רונית איפרגן, 39, עברה לפני ארבע שנים עם משפחתה מחולון לקיבוץ כפר עזה.
"עזבנו את העיר בגלל סיבות כלכליות, חיפשנו מקום מרוחק ממרכז הארץ, אבל עם איכות חיים גבוהה, ובחרנו בקיבוץ." איפרגן, קולנוענית במקצועה, החלה לתעד את חייה בשנה השנייה לחייהם בקיבוץ, זו גם השנה שבה המצב הביטחוני השקט יחסית ששרר אחרי "עופרת יצוקה", החל להיסדק. "השנה הראשונה בקיבוץ הייתה סוג של התאהבות, הכרנו את החיים בקיבוץ, את האנשים, את הכיף של החיים בקיבוץ, את תחושת החופש והשחרור". אחרי שנה נפל הקסאם הראשון, שגרם להם להבין שגן העדן לא מושלם; "הדיסונאנס בין המקום הפסטורלי, היפה והמקבל הזה, למצב הביטחוני האקוטי והבלתי נסבל, היה מטורף". הסרט "חיים על הגבול", שצילמה איפרגן במשך שלוש שנים, הוקרן ביום ראשון האחרון בסינמטק תל אביב. "הסרט מתעד שלוש שנים של חיים על הגבול, מנקודת מבט מאוד אישית ומשפחתית, את ההתמודדות שלנו כאזרחים מהשורה, כאנשים פרטיים וכהורים לילדים". דווקא לסרט יש מסר אופטימי, עד כמה שניתן לכנות זאת במצב המורכב שבו נתונים כוכביו. "הסרט מסתיים במבצע 'עמוד ענן', שבו כל המדינה הפכה לחזית. שם התגבשה בתוכנו הכי חזק ההבנה, שתחושת הביטחון היא משהו פנימי, וברגע שכפר עזה זה הבית שלנו, אז שם אנחנו מרגישים בבית". הסרט יוקרן במוצ"ש הקרוב, 9.11, ב- yesדוקו, ב-22:40.

  
וכולם בשביל אחד
גבעת חיים מאוחד

  
אופק גלר, 19, החליט ללכת לשנת שירות, בעקבות שיחות מוטיבציה שקיימה אתו אחותו הגדולה. "אחותי הייתה בשנת שירות בפנימיית קריית יערים, וסיפרה לי כמה זה היה משמעותי בשבילה, וזה דרבן אותי ללכת גם לשנת שירות. התקבלתי לפנימיית 'בית אפל' בגן יבנה, שם הדרכתי עם עוד שתי מדריכות, 11 ילדים בכיתות ד'-ו'".
לקראת סוף השנה רצה גלר להעניק לילדים מתנת פרידה, והחליט להביא אותם הביתה, לגבעת חיים. "החלטתי לארגן לילדים יום כיף בקיבוץ. הייתי צריך לארגן הכול ללא משאבים. למזלי, כל מי שפניתי אליו בקיבוץ מיד הסכים לעזור לי; החל בהסעות וכלה בבילויים, כמו כניסה לבריכה וכל דבר שביקשתי". בסוף היום המרגש פרסם גלר בידיעון המקומי תודות לכל מי שנתן יד להצלחת היום.

  

איך אתה מסכם את השנה שהייתה לך?
"הייתה שנה מדהימה, התבגרתי המון, הגעתי בלי שום רקע בהדרכה ולמדתי תוך כדי עשייה".

  
ומה תעשה כשתהיה גדול?
"קודם כול אני מתגייס עוד שבועיים לנח"ל, וכשאשתחרר אני מאמין שאהיה מה שאני הכי טוב בו - די ג'יי".

  
אגב, בנוסף לכול, הילדים של אופק נהנו כמעט מדי שישי ממסיבה מתוקלטת. שלושה ניחושים מי היה הדי-ג'יי...?
פנימיית "בית אפל" 08-9526401 או gan_yavne@mishan.co.il

  

בראי הקולנוע
ניר דוד / חפציבה

אילון סלוס, הוא אדם רב גוני. בן חפציבה שחי עם רעייתו ושלושת ילדיו בניר דוד, מרכז את החוג לכלכלה במכללת כנרת (שלוחת בר אילן), שם הוא גם מלמד מחשבים, בשעות הפנאי הוא כתב לענייני כדורסל של ליגת העל באתר "דאנק" ובשעות המעטות שנותרות לו הוא מתמסר לתחביבו הראשון - קולנוע ישראלי. "במשך כשנה וחצי בניתי ערב שנקרא 'כך היינו - חיוך ונוסטלגיה קיבוצית בקולנוע הישראלי' המושתת על קטעים מסרטי קולנוע ישראליים, אותם ערכתי בצורה מיוחדת לפי נושאים שמותאמים להווי הקיבוצי". הערב מחולק לנושאים הקשורים לקיבוץ למשל: ממסד קיבוצי, חיזור קיבוצי, מעשי קונדס קיבוציים ואפילו קטעי סרטים הוליוודיים שמראים את החיים בקיבוץ מהזוית הנוצצת ההיא. "במהלך הערב אנחנו מציגים קטעים מהווי הקיבוצים וגם נעזרים בחומרים שמספק לנו הקיבוץ המארח ומשלבים זאת בין החומרים, כך שגם ההווי המקומי נכנס לרפרטואר". את הערב הנוסטלגי המחוייך הזה מנחה בכישרון רב, דודו לבני, ניר דוד, מתיאטרון הקיבוץ. "אחרי התחקיר הארוך, איסוף החומרים המאומץ, התמלול והעריכה, אני מרגיש שבנינו ערב מיוחד, נוסטלגי, מרגש ומצחיק שנעשה עם המון אהבה והערכה לקיבוץ ".

לאור ההצלחה ולאחר שהופיעו בקיבוצים רבים, התקבלו לאחרונה למאגר המופעים של "תרבות לישראל" המסייעת הן כספית והן בניוד מופעי תרבות נבחרים לכל קצוות הארץ.  

לפרטים נוספים - אורלי פז-סלוס 050-2054220.

אילון סלוס 054-6634364 או cinemakib@gmail.com

על הדשא 31 לאוקטובר 2013

על הדשא

רוני מ.האס, הזמן הירוק

31/10/2013

מרוץ הסוסיתא

  
בחמישי האחרון התקיימה תחרות הריצה המסורתית בין בתי הספר בעמק הירדן ובגולן, העונה לשם "מרוץ הסוסיתא", לזכרו של תום קרין ז"ל, בן עין גב, שנהרג לפני 17 שנים בדרכו למארב בלבנון. את התחרות מארגנים מדי שנה הוריו וחבריו של תום, המאמינים שאת המרוץ הזה אי אפשר להפסיק.

  

בשביל האיילה
רמות מנשה

  
הדס וייס, 38, מרמות מנשה, הקימה לפני כשנה וחצי את מועדון רוכבות האופניים "בשביל האיילה" לזכר אחותה, איילה יפרח ז"ל, שנספתה באסון השריפה בכרמל. "הרעיון נרקם בשבעה של איילה; אני רוכבת שנים, חשבתי מה הדרך הכי טובה להנציח את זכרה של אחותי, והחלטתי שהדרך הכי טובה להנציח את אחותי היא דרך שתשלב משהו חברתי, עם שמחת חיים וטיולים בטבע, ובגלל שהתחביב שלי הוא רכיבה על אופניים, החלטתי להקים מועדון לרוכבות, ומיד אחרי השבעה נרשמתי לקורס מדריכי רכיבה על אופניים." את השם "בשביל האיילה" העניקה לקבוצה האחות השנייה במשפחה, ענת, שגם חברה במועדון. "המועדון התפתח בהדרגה. בעזרת המועצה האזורית מגידו פרסמנו את פתיחת המועדון, ולמפגש הראשון הגיעו כעשר נשים. התחלנו בהקפה קטנה של הקיבוץ, ובהתחלה בקושי סיימנו אותה. היום אנחנו רוכבות בין 20 ל-30 קילומטר בכל מפגש". הן נפגשות לרכיבה כל יום שישי בבוקר. בשישי האחרון השאירו את האופניים בבית, והצטרפו כקבוצה לצעדה שהתקיימה בהרי הכרמל לזכר נספי אסון השריפה בכרמל. בנוסף, יזמה חברת הקבוצה, נירה ארנט כהן, שעובדת כמנהלת אגף החינוך ברמות מנשה, את הצטרפות ילדי הקיבוץ, כ-70 במספר, לצעדה. "כולם הגיעו בחולצות של רמות מנשה, וזה היה מאוד מחמם לב", מספרת הדס ומוסיפה, "קבוצת הרכיבה פתוחה לעוד נשים שמעוניינות לרכב. לרשותנו שלושה זוגות אופניים, שנרכשו על ידי אימי למען נשים שרוצות לרכב אך אין ברשותן אופניים מתאימים". ליצירת קשר: 0543330332.

  
העצים הנדיבים
עמק הירדן

  
חודש בלבד עבר מאז ארגנו "לקט ישראל" ו"קיבוצניקים למען החברה" סיור הכנה באזור עמק הירדן (כפי שדווח ב"הזמן הירוק", על הדשא, 25.9), ובשבת האחרונה קיימו מבצע לקט בהצלחה יתרה - 220 מבוגרים וילדים הגיעו לפרדס של קיבוץ מעגן, 80 לחווה בין הקיבוצים דגניה א' לדגניה ב', ועוד 25 קטפו במטעי קיבוץ גנוסר. התוצרת בפרדסי הקיבוצים בעמק הירדן הגיעה ל-12 טון (!), כשהצפי היה שישה טונות בלבד, והכול מתוך פרי שנותר על העצים לאחר הקטיף, שהועבר לשיפור תזונתם של אלה שאינם יכולים להרשות לעצמם - ילדים, קשישים ואחרים.
לקטיף הגיעו גם קבוצות ילדים מהקיבוצים מעגן, אלומות, שער הגולן ואשדות יעקב איחוד ומאוחד, קבוצה גדולה מאפיקים, כולל גרעין צבר שנמצא בקיבוץ, קבוצה של נוער מעין חרוד איחוד, קומונה של שינשינים מנוה איתן וגם גרעין מכפר רופין. אומר עודד אונגר, מראש הנקרה, רכז התחום מטעם התק"צ: "אנו, בקיבוצניקים למען החברה, מבקשים להודות מעומק הלב לכל המתנדבים שסייעו וקטפו, לאלה שעזרו בארגון, בפרסום ובהסעה, ובייחוד למסייעים בגיוס דור העתיד בעזרת מערכות החינוך. בהזדמנות זו נזמין את המעוניינים להתנדב לתפקיד "נאמן לקט" בקיבוצם, להצטרף אלינו ולסייע באיתור הזדמנויות לקטיף או לאיסוף עודפי מזון, ובגיוס המתנדבים לקטיף כזה".
לפרטים: 058-4841010 או בדוא"ל: leketakatz@gmail.com

  
פירות של שלום
יד מרדכי / חפץ חיים / שער הגולן

  
משה ברוקנטל, מחפץ חיים, מנהל ענף הפירות במועצת הצמחים, היה בין משתתפי המפגש שהתקיים ביד מרדכי, שבו נפגשו 20 סוחרים מרצועת עזה עם מגדלי פירות ישראלים. במפגש שאורגן במשותף על ידי מועצת הצמחים וארגון מגדלי הפירות, ביוזמת קצין התיאום החקלאי בין ישראל לרצועת עזה, נפרדו החקלאים והסוחרים הפלסטינים מאילן אשל, שער הגולן, שסיים לאחרונה את תפקידו כמזכיר ארגון מגדלי הפירות. ברוקנטל: "המפגש עם הסוחרים מעזה מתקיים פעמיים בשנה, צריך לדעת, שהעברת הפירות לעזה מאוד מורכבת, אבל בזכות הבלעדיות המחיר משתלם - התרומה לענף הפירות מוערכת בכ-300 מיליון שקל. המצב הכלכלי בעזה קשה מאוד כרגע, חסימת המנהרות הפסיקה הגעת סחורות ממצרים, והאספקה שלנו נכון לעכשיו היא מצילת חיים". גם הסוחרים הפלסטינים הודו לאילן אשל על תרומתו, וציינו שהשלום מתחיל מלמטה. בסיום המפגש סיכמו המשתתפים לקיים יותר מפגשים שוטפים, במטרה להרחיב את הסחר במוצרי חקלאות. מנכ"ל ארגון מגדלי הפירות, איציק כהן, סיכם את הפגישה באומרו, ש"יצירת בסיס כלכלי איתן בין ישראל לפלסטינים תתרום להשגת שלום כמו פרי בשל".

על הדשא - 24 לאוקטובר 2013

על הדשא

רוני מ. האס, הזמן הירוק

24/10/2013

 

ירוקים מהנאה
חנתון

  
נעה שפר, 31, עובדת סוציאלית במקצועה, עברה לפני שנה לקיבוץ חנתון מירושלים עם משפחתה, והיום היא אחראית על הקמת גינה קהילתית בקיבוץ. "עוד לפני עשר שנים, כשהייתי סטודנטית בירושלים, התחברתי לגרעין 'דבש' של החברה להגנת הטבע, שהביאו את הבשורה של גינות קהילתיות לעיר". היא עסקה בתחום כתחביב וגם התמחתה בגינון טיפולי לטובת העבודה עם המטופלים שלה. "כבר כששאלו אותי בוועדת הקבלה של הקיבוץ במה אוכל לתרום לקיבוץ, העליתי את הרעיון של גינה קהילתית". בינתיים היא למדה גם פרמה קלצ'ר בבי"ס לפרמה קלצ'ר בשדה נחמיה, וגם גינון ביו אינטנסיב (שיטות לגינון שופע בשטח קטן), וחיכתה לרגע הנכון. "חשבתי לעצמי שאם בין כה וכה אנחנו מבלים ביחד עם הילדים על הדשא, אז אפשר כבר לעשות גינון ביחד..." מסתבר שלא רק היא חשבה ככה. במועצה האזורית עמק יזרעאל, פרסמה היחידה לקהילה וסביבה קול קורא להקמת גינה קהילתית והיא הרימה אתהכפפה. "פרסמתי את הרעיון, 30 משפחות נרשמו (!), ויצאנו לדרך. במימון המועצה, התחלנו תכנית הדרכה ע"י מדריכים שמגיעים אלינו מבית הספר לפרמה קלצ'ר בעמיר. בשלב הראשון הגינה תהיה מורכבת מערוגות ירק משפחתיות ומערוגות משותפות של צמחים רב-שנתיים כשהשמיים הם הגבול..". ביום שישי האחרון הם הקימו את המעגל הראשון, בו זרעו ירקות חורף "כמו שהתיישבנו לסכם את היום, נפתחו ארובות השמים וגשם התחיל לרדת, זה היה רגע מאד מרגש". הכל משמיים..?

 
עוד לא נָס
ברעם/ מתנדבי חו"ל

  
בשבוע שעבר התקבצו בקיבוץ ברעם כ-120 מתנדבים ומתנדבות חו"ל מקיבוצי הצפון, לכנס מתנדבים אזורי, וגילו שיש עוד חבר'ה על הדשא. איה שגיא, צרעה, מנהלת תכנית מתנדבי חו"ל בקיבוצים, מספרת כי כיום יש 30 קיבוצים שנעזרים במתנדבים "חלק מהקיבוצים כבר מופרטים, חלקם עדיין שיתופיים וחלקם בתהליכי

צילום: לידיה אייזנברג

שינוי, ישנם קיבוצים שממשיכים את המסורת מאז ומתמיד ויש כאלה שהצטרפו מחדש לתוכנית כמו אליפז וגבולות עין חרוד איחוד וניר יצחק". שגיא מספרת, שהפרופיל של המתנדבים לא השתנה הרבה "חבר'ה צעירים שבאים לקיבוץ, רוצים לעשות משהו אחר ובלי הוצאות גדולות מדי". הקיבוצניקים מצדם, למרות שכבר הספיקו לחוות את העולם הגדול, "ממשיכים לראות במתנדבים אנשים המביאים אתם שפה, צבע ואווירה של חו"ל ולהוות משב רוח מרענן בשבילי הקיבוץ ומוסדותיו". בכנס שהתקיים בברעם, פתחו המתנדבים בסיור בקיבוץ, המשיכו במשחקי חברה והכרות וסיימו בארוחה "על האש" ומסיבה. אפילו ריקודי עם היו שם. עוד לא תמו כל פלאייך.

  

צבעונית לעד
דגניה ב'

  
שרון אלפרט, 41, בת נווה איתן, היום תושבת דגניה ב', היא אמא לחמישה ילדים, ומאיירת ספרי ילדים במקצועה. "כשבעלי ניר, החליט ללמוד וטרינריה, נסענו לטובת הלימודים שלו לבלגיה". בבלגיה נחשפה אלפרט לעולם איור הספרים, הרושם שעשה עליה התחום היה חזק והיא החליטה להיכנס אליו.
"נרשמתי ללימודי איור ספרי ילדים ובמשך שלוש שנים התמחיתי בו. בסוף הלימודים, נולדה בתי הבכורה, יערה, יחד איתה נולד גם הספר הראשון". שרון מספרת שהכּניסה לעולם הספרים הייתה רכה יותר, בזכות דודתה, מיריק שניר, שקישרה בינה להוצאת הקיבוץ המאוחד, עבורם איירה את הספר הראשון "יש לי אופניים" שכתבה לא אחרת מאשר דודה מיריק. "מאז ספר הוביל לספר, כשהספר האחרון שאיירתי ויצא לאור לפני כמה חודשים, היה 'הנסיכה וכיכר הלחם האמיתי' שכתב דן הופרט". הספר הטרי, מתאים לקוראים צעירים ומאד רלוונטי לימינו ואפילו מעביר בהומור חינני מסר בנוגע לתרבות האינסטנט. "הספר מדגיש את המקום של חקירה, של ניסוי ותעייה, של סבלנות וחקר, שמובילים לדבר אמיתי ומשמעותי" היא מספרת. לאחרונה החליט משרד החינוך להוציא את הספר בתרגום לערבית וכן לספריית פיג'מה. עד היום איירה אלפרט בעיקר ספרים לילדים צעירים, שם האיור מאוד מרכזי והטקסט מינימלי. "הספר הזה אחר, בגלל שהוא מיועד לילדים יותר גדולים, יש בו הרבה טקסט ופחות איורים, היה לי קשה להצטמצם למתכונת בה האיור פחות מרכזי, אבל בהוצאה הלכו לקראתי." התוצאה מרהיבה - ציורים צבעוניים, מלאי נוכחות והומור מעטרים את דפי הספר. לאחרונה אלפרט נחשפה לעולם חדש והוא תיאטרון בובות. "אני לומדת את התחום, מאד אוהבת אותו ומקווה לצאת בהצגה חדשה בסוף השנה". שותפים לתקווה...
 

על הדשא 15 לאוגוסט 2013

על הדשא

רוני מ. האס, הזמן הירוק

15/8/2013

עז אוהבת דגים?אפיקים/ נורבגיה

חברת אפימילק מקיבוץ אפיקים העוסקת בפיתוח ציוד חליבה מתקדם, הקימה בנורבגיה מכון חליבה ייחודי לעיזים, הצפוני ביותר בעולם, בחופי פיורד. מסתבר שבצפון הרחוק, תפריט העיזים כולל לא פחות ולא יותר....דגים! מדובר במנהג מקובל להאכלת בעלי החיים באזור. החלב המופק מאכילת הדגים ניחן במרכיבים נדירים של אחוזי שומן וחלבון גבוהים, גורמים המייקרים את מחירו ומגדילים את הכנסות החקלאים באופן משמעותי. לדברי שלומי עזרן, מנהל תחום הצאן באפימילק, בהקמת מכון החליבה שיתפו פעולה עם בני המשפחה המחזיקה בעדר שבנו במו ידיהם דיר עץ מפואר לפי המסורת הנורבגית. הפרויקט כולל 250 עיזים מגזע מקומי אסלי, המפיקות 150,000 ליטר חלב בשנה. במקביל לבניית מכון החליבה החלה המשפחה בתוכניות להקמת מחלבה, מפעל בשר וחנות שבה ימכרו את תוצרתם. בפרויקט הוטמעה מערכת ניהול העדר של אפימילק, המסייעת להגדיל ולנהל את תפוקות העדר ואיכותו במטרה לצלוח את פיתוח האזור הצפוני המרוחק.

התנדבה להצחיקכפר בלום/ מ.א.גליל עליון

אורנה בנאי. צילום: בייגל

ביום חמישי שעבר גדש את בית העם בקיבוץ כפר בלום, קהל רב שבא ליהנות ממופע הסטנד-אפ החדש של אורנה בנאי, אשר הופיעה בהתנדבות למען מרכז הסיוע לנפגעות תקיפה מינית ואונס גליל גולן. הקהל חיבק את מרכז הסיוע ואת אורנה, שהחזירה במופע אישי ומרגש, מעודן ואינטליגנטי. פתיח מוזיקלי נתנה, גם היא בהתנדבות, כרמל אקמן, ברעם, הפיינליסטית מכוכב נולד 6, אשר הפליאה בשירתה ואף הרטיטה את הקהל בצלילי כינור מקוריים. טלי פרץ כהן, מנהלת מרכז הסיוע גליל גולן אמרה- "בישראל 9 מרכזי סיוע העושים עבודת קודש. כולנו עמותות עצמאיות העומלות על גיוס משאבים. המרכז הצפוני מתקשה להביא אומנים לצפון הרחוק וזו לנו זכות גדולה שאורנה בנאי בחרה לתרום לנו בהתנדבות מלאה את המופע שלה". רבים נתנו יד להצלחת הערב, בתוכם המועצה האזורית הגליל העליון, שהיא הרשות התומכת ביותר במרכז הסיוע. ראש המועצה, גיורא זלץ הביע את מורת רוחו מהעובדה כי במדינת ישראל של 2013 עמותות כגון מרכזי סיוע לנפגעות/י אלימות מינית, אינן מקבלות מספיק משאבים מהמדינה והן נאלצות לעמול ימים כלילות על מנת לממן את פעילותן.

בתבונה וברגישות

  

עזרא רבין. מייסד ויו"ר מסיים

24 קיבוצים מארחים החודש קייטנות בהם משתתפים יותר מ-500 ילדי איל"ן- אגודה ישראלית לילדים נפגעים. הקייטנות הן חוויה של ממש לילדים המתארחים וגם לילדי ונערי הקיבוץ המארח, שמלווים, מדריכים ומטפלים בכל צרכיהם של הילדים הנכים. "שבוע שכולו נתינה, מחויבות ועשייה למען האחר" אומרת יעל אייזנר, מנהלת מחלקת בריאות ורווחה במטה התנועה ורכזת הסניף הקיבוצי של איל"ן, המבקשת להודות למאות האנשים בקיבוצים שנרתמו להצלחת המבצע.
עזרא רבין הוותיק (געש) אשר יזם והקים את הסניף הקיבוצי של איל"ן לפני 14 שנים (ביחד עם הנרי אלקסלסי מעין השופט), ומכהן כיו"ר בכל אותה תקופה, ביקש לסיים תפקידו. עזרא מילא את תפקיד היו"ר במשך שנים באכפתיות ובאנושיות רבה מתוך אמונה שסיוע למשפחות המתמודדות עם גידול ילד נכה הוא חלק מביטויי הערבות ההדדית בתנועה הקיבוצית. מעורבותו בעשייה בסניף הקיבוצי, שנעשתה בהתנדבות מלאה, איפשרה לקדם נושאים שונים תוך שימוש בקשריו הטובים בהנהגת ארגון איל"ן, ובמקומות אחרים. אלפי הורים וילדים נעזרו וממשיכים להיעזר בסניף הקיבוצי .

יעל אייזנר. ממנהלת ליו"ר

לתפקיד יו"ר הסניף נבחרה יעל אייזנר, שהייתה בשמונה השנים האחרונות מנהלת הסניף בתוקף תפקידה כמנהלת מחלקת הבריאות והרווחה בתנועה הקיבוצית. את ניהולו השוטף של הסניף 

על הדשא 8/82013

על הדשא

רוני מ. האס, הזמן הירוק

8/8/2013

זהב על הסוסמגל

  
שירן אנגל , 26, מגל, זכתה השבוע במדליית זהב ברכיבה אומנותית ברמה ג' במכביה. אנגל משמשת ביומיום כמנהלת ומדריכה ראשית בבית הספר לרכיבה ספורטיבית במרכז תלמים שבקיבוץ מגל - (עליו סיפרנו במדור ב28.3.13). לאחרונה זכתה אנגל גם באליפות ישראל ברכיבה אמנותית ברמה ג'. לאחר זכייתה אמרה אנגל: "זו ההרגשה נפלאה לזכות. המטרה שלי היא להיות בין הרוכבות המובילות בעולם ולבסס את מרכז תלמים כמרכז מוביל לרכיבה טיפולית ואמנותית". מנהל מרכז תלמים שלומי זהיר אמר: "שירן היא רוכבת מוכשרת אשר נכונו לה עוד רבות. התרגשנו מאוד כשהיא זכתה במכביה, עבורנו זה יום חג . גם ראש המועצה האזורית מנשה, אילן שדה, הצטרף למברכים - " אנו מברכים את שירן ואת מרכז תלמים על הזכייה במכביה. תושבי המועצה האזורית מנשה, כולם גאים בה ומחזיקים לה ידיים בכדי שתזכה גם בתחרויות בינלאומיות".

להצטיין במזוןברקאי

  
שושנה רובין, או-טו-טו בת 83, ברקאי, זכתה לאחר 60 שנות עבודה במפעל גלעם, בפרס מהתאחדות התעשיינים- איגוד תעשיית המזון, על מצויינות טכנולוגית בתעשיית המזון. "כשעליתי ארצה מארצות הברית, הבנתי שלא יהיו לי 4 שנים ללמוד באוניברסיטה, שאלתי את השליח מה כדאי ללמוד והוא אמר לי חקלאות. אז למדתי שנה וחצי גידולים סובטרופיים, תחום שבסופו של דבר לא נגעתי בו, אבל בתוך תוכנית הלימודים למדתי כימיה ונושאים נוספים שכן שימשו אותי בהמשך". כמה חודשים אחרי לידת בנה הבכור, נגשו אליה נציגי ועדת עבודה ואמרו שמחפשים לבורנטית חדשה לגלעם, כי הלבורנטית שעבדה שם הואשמה בקומוניזם וגורשה מהקיבוץ.. .כך הכל התחיל.
אחרי כמה שנים כלבורנטית הפכה למנהלת פיתוח, שימשה כחברת הנהלת המפעל שנים רבות ובעשר השנים האחרונות, לאחר שהעבירה את ניהול הפיתוח לכוחות צעירים, קיבלה לידיה את התפקיד של ניהול ידע. "חוץ מזה שאני מלמדת כל נקלט חדש למפעל את העבודה, אני עסוקה בלחפש רעיונות ופטנטים רלוונטיים למחלקות השונות. אני עוברת על כל הירחונים המקצועיים, ומוצאת חומרים שיכולים לעזור לממלאי התפקידים". בנוסף, בכדי שלא ישעמם לה, מנהלת רובין את קרן המלגות שהוקמה לפני עשר שנים לזכרו של ד"ר וילי גרואג ז"ל ממענית, המחלקת 8 מלגות לימודים מדי שנה לבני עובדי גלעם ובני מענית." על האות שקיבלה רשמה ועדת הפרס - "מוענק לשושנה רובין על שילוב של אישיות מיוחדת ונעימה , ידע מקצועי ומעמיק, ראיה רחבה והבנה כוללת בתחום המזון, הנהלת ידע לדורות של טכנולוגים ותרומה לחדשנות, לאיכות ולפיתוח טכנולוגיות ומוצרים חדשים בקבוצת גלעם".

זהב במיםיקום

  
טלי למקוף, יקום, שתחגוג 16 בשבוע הקרוב, לא יכלה לייחל למתנת יומולדת טובה מזו- מדליית זהב במכביה בתחרות השחייה ל-400 מטר חופשי לנוער. האב הגאה, גבי למקוף, מספר: "כשטלי היתה בת 10, היא השתתפה בבית הספר בכל חוגי האמנות הקיימים, אמא שלה הציעה לה שבתור חוג אחרי הצהרים תירשם לשחייה, שגם תזיז את עצמה". והיא הזיזה את עצמה ועוד איך. "בחוג ראה המאמן שיש לה כישרון והמליצו להעביר אותה לקבוצה של הילדים הגדולים יותר. היא הלכה והתקדמה, כשבשנה האחרונה עשתה קפיצה מאוד משמעותית, בזכות כושר ההתמדה והרצון וגם בזכות המאמן, עדי וולפמן, שהכריז לא פחות ולא יותר, שהמטרה שלו עם טלי זה להגיע בעוד שלוש שנים לאולימפיאדת ריו...!". המאמצים של למקוף הצעירה כוללים 15 אימונים בשבוע. כל בוקר, לפני בית ספר, היא שוחה שעתיים, וגם אחרי בית ספר היא מתאמנת. המאמצים של ההורים, שממשיכים להשתאות לנוכח הישגיה של ביתם הצעירה, כרוכים בתורנויות ההסעות וכמובן בהשקעה כספית לא מבוטלת.
"האהבה והנחישות שלה ממריצים אותנו להמשיך איתה הלאה". למקוף הצטיינה עד כה בעיקר במרחקים ארוכים, כשקטפה את אליפות הארץ לבוגרות בשחיה למרחקים- 1,500 מטר, 5 ק"מ ו-10 ק"מ.

ואם היא כל כך הרבה זמן במים - מה עם הלימודים, חברים?
"טלי תלמידה מצטיינת, כנראה שזה בדם שלה, ויש לה הרבה חברים, מה שכן - היא מבלה פחות זמן מול המסכים. לא הפסד נוראי".

על הדשא 1 לאוגוסט 2013

על הדשא

רוני מ. האס

1/8/2013

צילום: תאיה רוזנברג

ראש בראש

  
בשבת האחרונה התכנסו בקיבוץ דן, חובבי רוגבי מרחבי הגליל כולו, לחגוג שנה לשובו של הענף לפעילות, אחרי 13 שנות הפסקה. בהפנינג, אליו הגיעו כ-150 איש ואישה, נהנו (?) המשתתפים מתחרויות ברוח הספורט האנגלוסכסי - שתיית בירה ואכילת פלפלים חריפים, זאת לצד פעילויות הפוגה לדור הצעיר. בשנה האחרונה הוקמו קבוצות נשים, בוגרים ונוער, כשהכוונה לפתוח בשנה הקרובה גם קבוצת נערות. ההכנסות מההפנינג הוקדשו לטובת התחדשות הענף שישמח לכל תרומה ומצטרפים/ות חדשים/ות. לפרטים- יניב גרטי 054/7948883.

אתגר נשישדרות/ שער הנגב

  
בימי ראשון ושלישי השבוע, העלתה קבוצת נשים מעוטף עזה, השותפות בקבוצת תיאטרון הפועלת במתנ"ס שער הנגב, את ההצגה "דלת אחת וחלון", מחזה מקורי בליווי עבודת וידיאו-ארט שגם אותה יצרה משתתפת בקבוצה, הלינה הרן.

תיאטרון נשים. צילום: אלברט גבאי

המחזה שנכתב בהשראת סיפורי החיים של השחקניות, מציג במונולוגים ובדיאלוגים פיסות אישיות מחיי המשתתפות. במפגש עם הקהל התברר שהפיסות הללו אוניברסליות לגמרי, והן הציבו מראה לצופים שדמעו וצחקו לפרקים. ייחודה של קבוצת תיאטרון נשי זה, היא העובדה כי שותפות בה נשים משדרות ונשים משער הנגב. חלקן דתיות, חלקן חילוניות. הקבוצה מעלה זו שנה שנייה הצגה נשית משותפת, לטובת תושבי האזור ובכלל. בשנה שעברה הופיעה הקבוצה בפני נשים בלבד, אך השנה החלט להופיע בפני קהל מעורב, כאשר הקהל יושב בצורת ח' והשחקניות מופיעות באמצע.
אילנית סוויסה, המחזאית והבמאית תושבת כפר עזה: "אנחנו שוברות את הכלים ואת המוסכמות ומאתגרות אותנו כיוצרות ואת הקהל כצופה. זה התחיל מזה שרציתי שההצגה לא תהיה מסורבלת ושנוכל להופיע איתה בכל חלל, בכל הקיבוצים והערים בסביבה, בלי להסתבך עם תפאורה גרנדיוזית ובמחיר מינימלי - הערך המוסף של ההחלטה הזו הוליד מפגש שאין שני לו בקשר שבין שחקן וקהל ובין מציאות ובדיה".

לפרטים: אילנית סוויסה - 052.6543250.

יובל חבצלת ועמליה

חבורה ש(כ)זוכרתיבל ברקאי
בית אלפא

  
400 איש השתתפו השבוע בכרמיאל באירוע תרבותי- נוסטלגי, שהופק לזכרו של זאב חבצלת ז"ל, שנהרג לפני 51 שנה בהתהפכות טרקטור בשדות קיבוצו, בית אלפא. את האירוע, שכלל קטעי שירה וריקוד מתקופתו, רובם פרי יצירתו, שבוצעו הן על הבמה והן על האקרנים, הנחה דורי בן זאב והשתתפו בו בפועל ועל גבי האקרנים טוביה צפיר, גבי עמרני, יונה עטרי, חיים טופול, שולה חן, מירי אלוני, אופירה גלוסקא, אמוץ ברונטמן ונוספים מלהקת הנח"ל וכן להקת "האירוסים" של בית אלפא.
חבצלת, יליד 1922, היה שם דבר בתחום התרבות ועבד עם רבים וגדולים. כנער למד ריקודי-עם אצל גורית קדמן וגרטרוד קראוס, בצבא שימש כקצין התרבות של הנח"ל היה היוזם והמייסד של להקת הנח"ל ואף כתב חלק מהפזמונים אותם שרה הלהקה. כשהשתחרר מהצבא, נסע ללמוד קולנוע באיטליה שם שימש כעוזרם של פדריקו פליני, רוברטו רוסליני וויטוריו דה סיקה. כשחזר ארצה, הספיק לביים מספר סרטים קצרים ואת הסרט הבלתי נשכח באורך מלא "חבורה שכזאת". מפיק האירוע לזכרו, יובל חבצלת, בנו הבכור של זאב, שהיה נער צעיר כאשר הלך אביו לעולמו, הודה לשותפים הרבים שנתנו יד להצלחת האירוע ובהם - קיבוץ בית אלפא, המועצה האזורית גלבוע, הכוריאוגרף דדו קראוס, וקרן חבצלת. "נכון שאיחרנו בשנה´אמר יובל חבצלת "אבל מגיע לאבא ערב כזה. בעוד כ-3 חודשים אני מתכוון להפיק ערב גדול יותר לזכרו".

על קצה המזלגכפר הנשיא

  
זיו נוי, 28, ותמיר ברק, 31, בני כפר הנשיא, חזרו לקיבוץ לפני כשנתיים, אחרי שנים בהן עבדו, בלי קשר האחד לשני, בעסקי המסעדנות במקומות שונים בארץ ובעולם.

זיו: "התחלתי לבשל עוד כנער בבית, בקיבוץ, כשהאוכל בחדר האוכל התחיל לשעמם. אחרי הצבא כשנסעתי לחו"ל, התנסיתי בעסקי המסעדנות במקומות שונים- בארגנטינה עבדתי במסעדות בשר, בספרד, עבדתי במסעדות עממיות ונחשפתי לאוכל המקומי".

זיו ותמיר. צילום: תומר ברזילי

כשהגיע לניו זילנד, פתח עם שותף ישראלי שתי מסעדות ישראליות, שפועלות עד היום. "כשחזרתי לארץ, עבדתי בתפקידים בכירים במטבחי מסעדות - מנהל מטבח, שף". לפני שנתיים חזר לקיבוץ, לחיים יותר שקטים, כששם גילה את תמיר, גם הוא בן הקיבוץ, שעשה בעצמו מסלול בעסקי המסעדנות וחזר גם הוא לאחרונה, הביתה לקיבוץ. "תמיר עבד מגיל 18 בעסקי המסעדנות, בשנים הראשונות עבד במשרות ניהול ובשנים האחרונות נכנס למטבח והתחיל לבשל בעצמו במסעדות מובחרות בארץ." לפני חצי שנה החליטו השניים לשתף כישרונות ופתחו את "על קצה המזלג", עסק של בישול בהתאמה אישית. "מדובר בנישה בעסקי הקייטרינג, בה ההתנהלות מול הלקוחות היא אישית, אנחנו קודם נפגשים עם הלקוחות, שומעים מה הם רוצים, מדברים, ורק אז אנחנו מתאימים את התפריט המתאים." הם מפיקים קייטרינג החל בקבוצות קטנות ועד 100 איש, והתפריט שלהם גמיש מבישול פשוט, ארוחות בטבע ועד בישול לאירועים, זאת בנוסף לסדנאות בישול ויין. לפרטים- זיו 054-7996685 פייסבוק- facebook.com/hamazle 

על הדשא - 25 ליולי 2013

על הדשא

רוני מ. האס, הזמן הירוק

25/7/2013

שפירא: נדבקתי במחלה. צילום: עדי פרץ

גלגול מזהבעמיר

קרן שפירא, 38, מעמיר, אם לארבעה, ייצגה את ישראל ביום ראשון השבוע בתחרות אופניים נגד שעון, במסגרת משחקי המכביה, במקצה לגילאי 30-49, שבו השתתפו 19 רוכבות מישראל, מקנדה, מארצות הברית, מארגנטינה, מנורבגיה ומאוסטרליה. שפירא סיימה את המירוץ בתוצאה של 41 דקות ו-35 שניות, הישג שזיכה אותה במדליית הזהב ובמקום שלישי במקצה הכללי לנשים. שפירא, מנהלת חשבונות בהכשרתה, פיתחה את האהבה שלה לאופניים לפני חמש שנים בלבד. "התחלתי לרכב להנאתי עם כמה חברים לטיולי שבת; אחרי כשנה שמעתי על תחרות אופניים לנשים, והחלטתי להצטרף בשביל הכיף". היא השתתפה בתחרות ושם חל בה מהפך אישי: "בזמן התחרות, בהקפה האחרונה, אחת המשתתפות התקשתה מאוד ורצתה להפסיק. ניסיתי לעודד אותה, וכשניסיתי לעזור לה, איבדתי את שיווי המשקל ונפלתי". הקסדה שלה נשברה, אמבולנס הוזעק, אבל משהו בה היא אומרת, כאילו השתנה. "לא הסכמתי בשום פנים להפסיק את המירוץ, עליתי על האופניים וסיימתי את המסלול". הנפילה, מספרת שפירא, היוותה נקודת מפנה בהקשר לרכיבה על אופניים. "עד אז עשיתי הכול בשביל הכיף, ואילו הרגע ההוא עורר בי מוטיבציה להתמודד עם קושי ולנצח. מאז נדבקתי במחלה". בעקבות זאת היא הצטרפה לעמותה הגלילית, "בשביל האופניים בגליל", כשלפני שנה עברה לעבוד בעמותה לצדו של עידו סירקין, המנהל. "אני עובדת בניהול אדמיניסטרטיבי, בהדרכה, באימונים, וכמובן, מתאמנת ברכיבה מקצועית.
ומה אומר על זה האיש שאיתך? "בלעדיו כל זה לא היה קורה. הוא מעודד ודוחף ועוזר ונמצא לצדי לאורך כל הדרך".

  אחווה מוזיקלית
מוא"ז עמק יזרעאל

  
מקהלת הנערות הרב-תרבותית, "שני", מעמק יזרעאל, המשלבת נערות יהודיות וערביות, בניצוחה של ענת אהרוני מקיבוץ הרדוף, נסעה לפסטיבל מוזיקה בווינה לייצג את בית האמנויות של עמק יזרעאל .המקהלה שהתה בפסטיבל חמישה ימים,ש במהלכם הופיעה במוזיאון היהודי בווינה והשתתפה בתחרות של הפסטיבל, שבה זכתה במקום השני בהצטיינות, ואף הופיעה בטקס הסיום לפני 1,800 איש מכל העולם. לכבוד מקהלת הבנות נערכה קבלת פנים נכבדת, שכללה מופעים של קבוצות מקומיות, ולאחר מכן הבנות הופיעו בקונצרט שנערך בכנסייה, בשיתוף עם מקהלה מקומית. מנהלת מרכז המוזיקה, אוכמא שפרן, ציינה כי בנות המקהלה השנה צעירות מאוד, ולמרות זאת עבדו קשה והגיעו להישגים מרשימים הן בארץ, בהופעה בבית הנשיא ובכנס עולמי של הפדרציה היהודית בירושלים, והן בפסטיבל המוזיקה בווינה.

העם הנבחרהתנועה הקיבוצית / מאה שערים

  
עוברים ושבים, שנקלעו בשבוע שעבר לכניסה לשכונת מאה שערים בירושלים, יכלו להתבשם ממגוון שיחות שהתקיימו בצד הדרך בין מתנדבי ופעילי מחלקת המשימות לעוברי אורח, ובפרט חיילים חרדים שהגיעו לחופשת סוף שבוע בביתם. מטרת המתנדבים הייתה להציע את עזרתם לחיילים החרדים שחזרו הביתה לחופשה. רבים מהחיילים סיפרו, שהם חוששים להיכנס לשכונה במדים, ולכן נוהגים להחליף לבגדים אזרחיים. יואל מרשק, מרכז המחלקה, מספר: "רבים מהעוברים ושבים, חרדים, בירכו אותנו על מה שאנחנו עושים, כולל צעירים, שלמרות שהדגישו כי אינם מתכוונים להתגייס, בירכו אותנו על מעשינו. עוברי אורח ספורים התלוננו על מעשינו וטענו כלפינו, שזה לא עניינה של התנועה הקיבוצית מה קורה לחיילים החרדים בביתם". נציגי ההתיישבות העובדת עסקו רוב הזמן בשיחות הסברה עם אנשים שעברו במקום, כשברקע הושמעו ניגונים חסידיים, כאות לאחדות לבבות.
היוזמה לזימון נציגי התנועה הייתה של פעילי העדה החרדית לעידוד הגיוס לצה"ל, שבין השאר פועלים כיום יחד עם מחלקת המשימות והחטיבה להתיישבות, להקמת חוות הכשרה לחקלאות לחיילים חרדים אחרי שחרורם מהצבא. "יש רשימה של כ-3,000 בוגרי צבא חרדים, 200 מהם כבר נרשמו לתוכנית הזו. החוות מתוכננות לקום בערבה, בבקעה ובעמק בית שאן". במחלקת המשימות ישמחו לצרף מתנדבים נוספים לפעילות ההסברה. "אנחנו תנועה שחרתה על דגלה סולידריות וערבות הדדית, ולכן נהיה עם כל חייל שמממש את חובתו למדינה". מחלקת המשימות- 03-6925398

  

צילום: יח"צ

על הדשא - 18 ליוני 2013

על הדשא

רוני מ. האס, הזמן הירוק

18/7/2013

אמנית לחיים
עמיעד

   
נגה שיבצקי, 62, עמיעד, אמנית יוצרת ומורה לציור ופיסול, תציג החל מהשבת הקרובה את תערוכת הציורים "רגשות - Feelings" בגלריה בקיבוץ מחניים. חוץ מכישרון מסתבר שהרגש הוא אחד המניעים החזקים בדרכה: "הייתי מורה לאמנות במשך 18 שנה בבית הספר האזורי, בהמשך לימדתי במכללת תל חי נערים שנפלטו ממערכת החינוך, תחום שפתח בפניי צוהר לאפשרויות הטיפול באמצעות האמנות. בשלב מסויים החלטתי לפרוש והקמתי בעמיעד מרכז אזורי להעשרה ולתרבות הפנאי לגיל השלישי". במרכז שנוהל במשך 8 שנים ע"י שיבצקי, היא כמובן המשיכה לעסוק באהבתה הגדולה, לימוד ציור ופיסול, כשהפעם תלמידיה הם ותיקי האזור. אבל החיידק של עבודה עם בעלי צרכים מיוחדים לא עזב אותה ולאחר 8 שנים עברה לעבוד בבית "יחד"- בית לאנשים בעלי צרכים מיוחדים, בקיבוץ מחניים. בשנים האחרונות פתחה בית ספר לאמנות - "כיתת אמן", שבו היא מלמדת צעירים ומבוגרים לימודי ציור ופיסול. בשבת הקרובה יחברו כישוריה לאחר כשבתערוכה "רגשות", יוצגו עבודותיה במשך חודש ימים, ובגלריה הקטנה, יוצגו גם עבודות של תלמידיה מ"כיתת אמן". מורת דרך.

  
חביבה וקהילתית
גבים

  אורית הררי, 47, חיה בקיבוץ גבים בו גדלה, בעבר כתושבת והיום כחברה, ובו היא מגדלת את ארבעת ילדיה. לפני כשנתיים עלה בה הרעיון להקים גינה קהילתית לאחר שאחת מחברותיה לעבודה סיפרה לה שהיא חברה בפרויקט כזה בתל אביב. "חשבתי לעצמי אם אפשר במקום עירוני, על אחת כמה וכמה ניתן לעשות זאת בקיבוץ. היות וחונכתי על ערכי החקלאות, ונותרו בי הרבה זיכרונות מתוקים של גיוסים בשדות לעישובים, קטיף בפרדס או איסוף תפוחי אדמה, רציתי להעניק לילדים שלי את אותה תחושה מופלאה, של גידול, אחריות, צפייה ושותפות בתהליך החקלאי. חשבתי שקבוצה שתטפל בגינה תתגבש סביב העיסוק ותעצים את החברות והערבות ההדדית שלשמן אנו גרים בקיבוץ."
הררי רתמה לפרויקט אנשים שהביעו עניין ותשוקה להפוך את החלום למציאות ולאט לאט בכוחות משותפים, בעזרת הרבה התלהבות ונכונות, הקימו גינה לתפארת. "הלכו והולכים איתי לאורך כל הדרך, יובל ,שרה ואיציק מהקיבוץ, ביחד הכנו תוכנית שלב אחר שלב, מה יש לעשות וכמה זה עולה, קיבלנו את הסכום שביקשנו מהקיבוץ ויצאנו לדרך."
בגינה שותפות כיום 25 משפחות, כל משפחה אחראית לערוגה שלה, הן לרכישת שתילים והן לגידולם. "הגינה היום משגשגת ומצליחה, גדלים בה קישואים, עגבניות, פלפלים, אבטיחים, מלונים ועוד... אני גאה ומעריכה את כולם על המאמץ וההשקעה. ובעיקר שמחה שיש לנו מקום מפגש עם ערך מוסף אדיר." להררי וחבריה נותרו עוד כמה חלומות להגשים כמו שיקום הפרגולה וסידור תשתיות מים וחשמל במקום, שיוכל להוות מקום מפגש חברתי לילדים ולמבוגרים. חוזרים לשורשים.

  
Her-story

הבימאית מיכל אביעד

עין חרוד

  
החודש יצא לסינמטקים סרטה של הבימאית מיכל אביעד "החלוצות". הסרט עוסק בתיעוד חייהן של חמש ממקימות קיבוץ עין חרוד - ליליה בסביץ’, יוכבד בת רחל, שרה נוימן, אווה טבנקין ונחק’ה אברונין ובגורלן של החלוצות בכלל, שהגיעו ארצה בתחילת המאה הקודמת, מלאות רוח מהפכנית ונאלצו להתמודד בסופו של יום עם מציאות אחרת מזו לה פיללו. החומרים לסרט הופקו מתוך יומנים ומכתבים שכתבו נשות עין חרוד ובהם תיעדו את חוויותיהן והדרך אותה עברו כשותפות במהפכה הציונית. "מדובר בנשים שלפני מאה שנה הגיעו ארצה כחלוצות לבנות בפלסטינה חברה חדשה ובתוכה ליצור את האישה החדשה, שתהא שווה בדרכה ובעצמאותה לגברים. נשים שנאבקו על שוויון עם הגברים, מחו על ששתקו והושתקו, נאבקו בכבליו של העולם המסורתי ממנו באו, ובפרשנות הגברים לעולם שיצרו." הסרט מוביל לתובנה כי אותן נשים נאלצו לוותר על מאבק השחרור שלהן כנשים על מנת להיאבק על החלום המשותף להם ולגברים, החלום הלאומי - ציוני. עוד ארוכה הדרך?..

  
כוכבי אמת

בשישי הקרוב, 19.7, ימלאו מי הירדן בנשים גליליות, זאת כחלק מיוזמה של קייאקי כפר בלום לטובת בוקר שכולו על טהרת הנשיות והכנסותיו קודש למרכז הסיוע לנפגעות תקיפה מינית ואונס גליל גולן. בתוכנית- מופע בידור של שרה שמיר מכפר סאלד, שיט בקייאקים ונשנושים נשיים. דמי השתתפות- 30 ₪ בלבד ובלבד שהינך אישה...
לפרטים - 0522394445