יום חמישי, 27 בדצמבר 2007

ראיתי שהכל עוד קיים

רוני מ. האס, סיון שדמון

מיקה קרני ובן זוגה מיקי שביב התנתקו מחברות ההפקה הגדולות, והקימו באמירים, שם הם חיים זה שמונה שנים, משק יצרני עצמאי בתחום המוסיקה. הם מופיעים בעליית הגג של ביתם, מגדלים שלוש בנות ומשתלבים במגמה האקולוגית. התקליטור החדש "הבטחה" נוצר על רקע המלחמה האחרונה. זה היה לאחר שקיבוץ רמת השופט, שם נולדה קרני, אסף אותם לחיקה, "נזכרתי אז בארץ ישראל היפה" אומרת קרני

מיקה קרני, 35, ילדה בשנה האחרונה פעמיים. לפני חמישה חודשים נולדה בתה תכלת, ולפני שלושה שבועות הגיח לאוויר העולם תקליטה השביעי במספר, "הבטחה".

שתי הלידות הללו מחוברות באופן עמוק לאורח החיים הגלילי שהיא מנהלת בשמונה השנים האחרונות, מאז עברה להתגורר באמירים, יישוב השוכן בצפון הירוק, עם בעלה, מיקי שביב, מוסיקאי אף הוא, ועם בנותיה הבוגרות - יסמין ועמליה.

קרני מעידה על התקליטור החדש שלה, כי נועד להזכיר לנו למה אנו מתכוונים, כשאנחנו נאחזים בגעגועים ב"ארץ ישראל היפה". האלבום צמח בתקופת המלחמה האחרונה, כשקרני ובני משפחתה מצאו מקלט זמני בקיבוץ רמת השופט. קרני, בת רמת השופט, התחברה מחדש לשבילי הקיבוץ, שמהם נפרדה בגיל חמש כשהוריה עברו למושב השיתופי מולדת, ואחריו לכמה יישובים צפוניים עד שהשתקעו באמירים.

"בחודש הזה, ששהינו בקיבוץ בזמן המלחמה, נזכרתי בארץ ישראל היפה, בשירים של פעם, במוסיקה הישראלית המקומית. ראיתי שהכול עוד קיים". מתוך החוויה הזו ילדה את התקליטור החדש, שכולו ניחוח ישראלי צרוף.

ההתחברות שלה מחדש לישראליות ולעצמה מתרחשת לא רק בתחום המוסיקה. בשמונה השנים האחרונות חיה קרני עם משפחתה ביישוב אמירים שבגליל העליון, שאליו הגיעה עם תינוקת בת שנה ועם הרבה חששות. "באנו לכאן כיוון שקיבלנו הצעה שקשה היה לסרב לה - להקים בית כבת ממשיכה", היא אומרת. בדיעבד, ההימור הצליח, והיום הם מברכים על הצעד שעשו.

במה המגורים באמירים שינו את חייכם?

"בזכות המקום הזה קרו לנו כל כך הרבה דברים טובים. ראשית, הקמנו משק יצרני עצמאי בתחום המוסיקה. הצלחנו להתנתק מהחברות הגדולות בתעשיית המוסיקה, והתחלתי להפיק ולהפיץ לבד את המוסיקה שלי. שנית, אורח החיים שאנחנו מצליחים לקיים כאן הוא כל כך ביתי ומשפחתי. החיים במקום כזה, בתוך קהילה קטנה, מאוד מחזקים את הרצון להיכנס הביתה, להשקיע יותר במשפחתיות, בהורות, בגידול הילדים".

זו לא הפעם הראשונה שאת מחברת אימהות ויצירתיות מוסיקלית.

"נכון. גם בהיריון עם יסמין, היום בת תשע, עבדתי על תקליטור חדש, "סיפור אמיתי". כשהיא הייתה בת חצי שנה הקלטנו את התקליטור, מה שאומר שהיא בילתה אתי הרבה באולפן ההקלטות. גם את עמליה, בת ארבע היום, הריתי בזמן שהכנתי את התקליטור "מגדלור". היא הייתה בת שלושה חודשים כשבילתה אתנו באולפן ההקלטות. אנשי האולפן התרגלו לנוכחותן של הבנות הצעירות לצדי כשיסמין עוד ינקה, נכנסתי לסבב הופעות, אז יסמין פשוט הגיעה אתנו לכל ההופעות. תמיד הבנות הסתובבו אתנו".

את מצליחה לשלב בין קריירה ובין המשפחה.

"כן, רק בסדר עדיפויות הפוך. חשוב לי שנשים אחרות יראו שזה אפשרי, יש משהו בקדמה שמביא הרבה נשים שיוצאות לעבוד, לנטוש את הדבר החשוב הזה, הילדים שלנו, אבל בסופו של דבר, מי שנדפק זה לא רק הם, אלא כל העולם שלנו שאל תוכו גדלים הילדים הללו".

להוכחת טענתה, היא מציינת אירוע מכונן שהתרחש בזמן אירוע מוסיקלי, שהתקיים לפני מספר שנים, כאשר הזמרת מרסדס סוסה הגיעה לארץ והופיעה בפני אמניות ישראליות. "היו שם שתי נשים מיניקות, שהגיעו עם עולליהן. בשלב מסוים אחת האמניות הישראליות פנתה אליהן וטענה, 'שזה נורא מפריע, הנוכחות של התינוקות בחדר'. אני לא אשכח איך מרסדס סוסה התנפלה עליה, ואמרה, 'איך את מעזה לומר כזה דבר, אל תשכחו אף פעם שקודם כל אנחנו נשים!'" סיפור זה מייצג עד מאוד את עמדתה של קרני כלפי מה שהעולם המודרני עולל לנו. במישור האישי. היא חדורת שאיפה שלא ליפול קורבן לגזל האימהות הזה.

לוחמת חברתית

גם במישור המקצועי היא מין לוחמת חברתית. היא לא אוהבת, בלשון המעטה, את מה שהתעשייה המסחרית עושה למוסיקה הישראלית. "התעשייה הגדולה, שמתיימרת להילחם בתעשייה הפיראטית, היא בעצם הגורם האמיתי שמביא למחירים גבוהים ובלתי נסבלים עבור הקונה הממוצע, והיא שהביאה למכת התקליטורים הפיראטיים, שלא לדבר על הדרישות בתחום האמנותי, שהאמנים נאלצים לספוג למען המסחריות". קרני, שכותבת את המוסיקה שלה בעצמה, מרגישה שבזכות המעבר לאמירים היא זכתה בעצמאות נוספת, שלה ייחלה כמוסיקאית יוצרת. זה כמה שנים שהיא מפיקה את המוסיקה שלה לבד, ואת התקליטור החדש אף הפיצה באופן עצמאי.

את שוחרת עצמאות.

"העצמאות הזאת נתנה לי את החופש האמנותי להפיק את המוסיקה שלי בדיוק כמו שאני רוצה, ובלי גורמים זרים שיתערבו לי ביצירה. כעת, משהצלחתי להפיץ את התקליטור האחרון שלי בעצמי, אני מחליטה על מחירו ולא איזו חברה מסחרית שכל עניינה בהגדלת רווחיה".

אם היא נעזרת בגורם כלשהו, הרי זה גוף נקי מאינטרסים מסחריים, כמו הקרן הקיימת לישראל, אשר סייעה לקרני בהפקת התקליטור החדש, אשר מחירו הזול, 29.90 שקלים, כולל תרומה של חמישה שקלים לנטיעת עץ ביערות הקק"ל בגליל.

את מגשימה אידיאל?

"זה חלק מהמלחמה שלי להחזיר לאזרח הקטן את הכוח לידיים. אני מקווה שהמלחמה שלי תהווה פריצת דרך ותשמש דוגמה לאמנים נוספים, שילכו בעקבותיי".

המשק המוסיקלי שלה ושל בעלה מייצר - מעבר לתקליטורים - עוד כמה מוצרים מוסיקליים. בעליית הגג הרומנטית, שהקימו במו ידיהם בביתם, הם מקיימים זו השנה השלישית הופעות אינטימיות בערבי שבת באווירה ביתית ומשפחתית. הופעתם המשותפת של קרני ושל שביב כובשת את לב הקהל. קרני לא מסתפקת בזה, ויש לה תוכניות נוספות במסגרת המשק היצרני שלה, אחת מהן היא הגשת ארוחת בוקר אורגנית, בעליית הגג, בליווי שחרית מוסיקלית של בעלי הבית.

אתם משתלבים במגמה האורגנית?

"אחד הדברים שקרו לנו כאן, בזכות האנשים שחיים סביבנו והטבע שעוטף אותנו, הוא ההתחברות החזקה שלנו לאורח החיים האורגני, בתחום הקולינרי בפרט ובתפיסת העולם בכלל."

הרצון להיות בבית וליצור מתוכו הביא את משפחת קרני-שביב לפתוח את דלתות ביתה למבקרים, שמגיעים למושב אמירים, המפורסם בייחודו הירוק, תרתי משמע. "למשל, בזמן האחרון אנחנו עסוקים בחזון של הקמת סדנת יצירה מכל מיני חפצים שאפשר למחזר. הבנות שלי כבר לא זורקות שום דבר לפח, וכל דבר כמעט נכנס לאוסף, המתעתד להיות הבסיס לסדנת היצירה האקולוגית הזו. הרעיון שלנו הוא, שכל מי שיגיע לכאן, יוכל לראות מה אפשר לעשות מהפסולת שכולנו נוהגים להשליך ולמלא בה את העולם. אנחנו שואפים להפוך את המעוז הביתי שלנו למקום שיידע לארח סוגים שונים של אורחים בסוגים שונים של אירועים".

במשעולים, בין גלגל"צ לרשת ג'

סיון שדמון

רוח גלילית קלילה נושבת מהחדש של מיקה קרני, וחובבי ארץ ישראל היפה (ובעיקר ילדיהם) יאהבו אותו. אבל ההצהרה על יציאה מעבדות לחירות מחפה על אלבום חלש, שנדמה כי יותר מכול הוא ניסיון כושל למיתוג מחדש.

להתפרנס ממוסיקה בישראל זה עניין מסובך. לאמריקנים יש קהל פוטנציאלי של מיליארדים; גם ללטינים לא חסרים מאזינים; בהודו, תעשיית המוסיקה לסרטים לבדה ודאי מייצרת ביום תפוקה ישראלית של שנה, ואם אתה מוסיקאי ערבי יש לך עשרים ושלוש מדינות לפנות אליהן.

ליוצר הישראלי יש גלגל"צ, רשת ג' וחתונות, ואם ממש הולך טוב אז גם קיסריה והים, כלומר איזו קהילה או שתיים שנמצאות מעברו השני ומשלמות בדולרים או ביורו. המצב כל כך קשה, שאפילו כאלה שהיו פעם יקירי הקהל, מצאו את עצמם מתמודדים עם שיבוטים של עצמם, מפלצות הצלחה שהדי.אנ.איי שלהן פוענח ושוכפל בהצלחה במעבדות בית הספר רימון, או בזכות תוכניות הכוכבים הנולדים למיניהן. אריק איינשטיין בכבודו ובעצמו התוודה, כי בשבועות שהוא משחרר סינגל מאלבום חדש, יום רביעי בשבוע, היום שבו מתכנסת ועדת הפלייליסט של גלגל"צ, הוא יום גורלי בשבילו. ואם באיינשטיינים נפלה שלכת, מיקה קרני לא יכולה לצפות לחיים קלים.

גם היא, כמו איינשטיין, מצהירה עכשיו על ניתוק הקשר עם חברות התקליטים הגדולות שבהן פעלה עד עכשיו, ומחליטה ללכת על הפקה ועל הפצה צנועות. אבל לכל ביצה יש תרנגולת, ואסור לשכוח שעד היום היא שתתה מאותה באר שאליה היא יורקת. התופעות, שמהן נהנו בעבר איינשטיין (שכבר הספיק לחזור לזרועות NMC), ולהבדיל, קרני, הן אלה שהביאו אותנו למצב ששורר כיום; הצלחתם אז היא ההקדמה לתסכול שלהם היום, ואין להם אלא להלין כמונו על האיכות היורדת ועל הריכוזיות המרגיזה, אבל לא לשכוח שהם - לפחות - נהנו מכך מתישהו בעבר.

כשמדברים על השינויים בהרגלי ההפצה והצריכה של מוסיקה בעולם, אי אפשר להתעלם מהדמוקרטיזציה שיצרה רשת האינטרנט. השינויים מאפשרים לעצמאים ולמעמיקים שבצרכני התרבות למצוא את מבוקשם מהר ובזול, ולעתים קרובות אף בחינם. העניין אומנם מעסיק בתי משפט ברחבי העולם, אבל נדמה שאפילו המחמירים הרימו ידיים מול התופעה, ובכל מקרה, הכסף הגדול לא נמצא שם, אלא בתרבות רדודה ופופולארית, שבישראל מופצת על ידי חברות הסלולר, זכייני ערוץ 2 וגלגל"צ, בשיטת ה"פלייליסט" הידועה שלו.

קרני הייתה מראשוני הנהנים מהשיטה. ההצלחה המוצדקת של שירה "מיטשל", ששידר רעננות ואזכר בחינניות את ההשפעה של ג'וני מיטשל עליה, ובהמשך הצלחתם של "נישקתי בחורה" ושל עוד להיט או שניים הפכו את קרני למוסיקאית וליוצרת חשובה בעיני עצמה ומוערכת בעיני רבים. לאחר ההצלחה הראשונה קרני חזרה לחיפושים, פנתה לכיוון האלקטרוני הרך והצליחה מסחרית באופן מוגבל (בעיקר עם הלהיט "מגדלור").

ב"הבטחה", אלבומה החדש, היא שוב משנה כיוון. הפעם, בעקבות המלחמה, כפי שנכתב על עטיפת התקליטור, לעבר שירי ארץ ישראל היפה. את השאלה, אם הייתה או לא הייתה ארץ כזאת, נשאיר לאנשים חושבים באמת. מה שברור הוא, שמדובר בסוגה מוסיקלית ייחודית ומרתקת, שעדיין פועלת ומשפיעה על יוצרים מכל התחומים בארץ.

לנוכח בחירתה של קרני בסוגה הזאת, ולשמע הצהרת העצמאות שלה, צורם לשמוע אותה מדברת על כך, שהתחברה לקק"ל בכבודה ובעצמה, תוך צירוף שיר שנשמע כמו המנון הקרן ("הקרן שהבטיחה וקיימה"), ומגדירה זאת כצעד אקולוגי. לי זה נשמע מוגזם. העיבודים אומנם קלילים יותר וההפקה צנועה ולא מתחכמת מדי, ולעתים שומעים את הנימה של רוח אמיתית הנושבת בגבה, אבל האלבום הוא, ואין דרך אחרת להגדיר זאת, אוסף של שירים ילדותיים. גרסאות הכיסוי לשירי ילדים כאילו באות לאשש זאת. "נתפייסה" למילים של שטקליס וללחן של קראוס הוא אומנם הימור מוצלח, וקולה הבטוח של קרני עושה לו שירות טוב, אבל השיר איננו יצירה נועזת, שמצדיקה הצהרות על יציאה לחופשי מהתאגידים הכובלים. גם שאר השירים לא יישארו בתודעה, אלא אם ישמשו שירי ערש. ככאלה, הם טובים. רק חבל שניסיון המיתוג המאולץ יצר ציפיות שהאלבום רחוק מלעמוד בהן.

הבטחה

מיקה קרני

עיבודים והפקה: מיקה קרני ומיקי שביב

מיקה קרני הפקות בסגנון חופשי, 2007

עורך הבלוג