ואיך האתר עובד כעיתון אינטרנטי דו-לשוני?
"בהתחלה השפות באתר היו מופרדות לגמרי, היה אפשר לבחור אם לקרוא את האתר בערבית או בעברית, אבל אז הרגשנו שאנחנו מפספסים, מאחר שזה הביא לחוסר נראות של הערבית, והחלטנו לשנות לתפיסה הקיימת בו היום -הערבית והעברית מופיעות זו לצד זו. כל החומרים שנכתבים בערבית מתורגמים לעברית, כשחלק מהחומרים שנכתבים בעברית מתורגמים לערבית. הדבר נובע מחוסר בכוח אדם ובמשאבים ומהעובדה הפשוטה, שרוב הערבים קוראים עברית.
"הקוראים מגיבים גם בערבית וגם בעברית, אבל בעיקר בעברית, שוב משום שגם לקוראים ערבים רבים נוח יותר להגיב בעברית, אז למעשה, אנחנו לא יודעים כמה מהקוראים הם ערבים וכמה יהודים".
ומה בנוגע לכותבים שלכם?
"כל הפעילים שכותבים אצלנו הם מתנדבים, חלק גייסנו מיוזמתנו וחלק מגיעים אלינו מיוזמתם. אני עסוקה הרבה בחיפוש כותבים, צלמים, עורכים, מתרגמים. יש לנו עשרות כותבים קבועים שכותבים טורים וכתבות, רובם יהודים יש לומר, אך יש גם כותבים ערבים, חלק מהם אנחנו אפילו לא מכירות, חלקם אפילו יושבים בחו"ל, ועל כל הפעילים הללו בנוי האתר. אחד העקרונות שלנו זה לפרסם חומר מקורי שנכתב עבור דוגרינט. עד היום פרסמנו כאלפיים כתבות מקוריות".
איזה סוג פעילים וכותבים אתן מחפשות?
"אנחנו מחפשות אנשים עם דעות מגוונות. חשוב לנו לא למשוך לכיוון מסוים, אלא לשמור על כמה שיותר פתיחות. יש לנו קווים אדומים - לא נכניס דברים משעממים, דברים שלא נבדקו מבחינת האתיקה העיתונאית ולא דברי הסתה. אבל כן נכניס כתבות לא נעימות, כל עוד הן לא גובלות בהסתה או פוגעות באתיקה".
תני לי דוגמה לנושאים שעלו בזכות האתר לסדר היום הגלילי?
"יש לי כל מיני דוגמאות לנושאים שלא עלו לדיון בעיתונות הכתובה ואנחנו נתנו להם במה; למשל, כשבית של משפחה יהודית בחוות בודדים באזור משגב נשרף בעקבות הצתה על ידי אדם ערבי, או יישוב יהודי חילוני, שבו התושבים סערו כנגד הקמת מקווה שנכפתה עליהם מלמעלה, או ממש לאחרונה, עמותה לחלוקת מזון בכרמיאל שנעזרה בשאריות מזון ממחנה צבאי והפסיקה לקבל את הסיוע מהצבא, מאחר שלא הוציאה תעודת כשרות. אף אחד לא כתב על הדברים האלה, כי זה משהו שרק אם אתה מחטט אתה שומע עליו, והגופים המעורבים חלשים מדי ולא יודעים או מסוגלים לפרסם כזה דבר, לעשות לעצמם יחסי ציבור".
עובדים חברתית
ללבנת חשוב להדגיש, כי העשייה החברתית של דוגרינט לא מסתכמת בהפעלת אתר עיתונאי, אלא ממשיכה בעשייה אמיתית במישור החברתי. "במקרה של העמותה לחלוקת מזון מכרמיאל החלטנו להעלות את נושא העוני על סדר היום - כתבנו על נושא העוני באתר, וקיימנו ערב בנושא העוני בכרמיאל. הבאנו מרצים שונים, גם מחלקת הרווחה בכרמיאל השתתפה, וכן התקיימה הרצאה אקדמית בנושא הדרת העניים בשיח ובעשייה הציבורית.
"לערב הזה היו תוצאות בשטח. משתתפים ואחרים ששמעו על העשייה שלנו החליטו לתרום לעמותה לחלוקת מזון וכסף. מתנדבים נוספים הצטרפו לסייע, ובימים אלה הם מחפשים מקורות אוכל אחרים מלבד הצבא, שכן מבחינת לבנת לפעילות שיזמו הייתה הצלחה חלקית בלבד. הבעיה הגרעינית לא נפתרה, ואין עדיין גוף תחליפי קבוע שיעביר אוכל לעמותה במקום צה"ל, והסובלים הישירים הם עניי כרמיאל. לבנת מדגישה כל הזמן את אותם "קולות שקופים" שדוגרינט מצליחה לתת להם במה, בתוכם עניי ישראל ונציגים אחרים.
"יש לנו כמה כותבים, קבועים ומזדמנים, שמגשימים את החזון של דוגרינט במתן במה לאנשים שקולם לא נשמע בדרך כלל. למשל, הטור של אורנה רוני מקיבוץ מסדה, שעוסק בהתמודדותה כאישה נכה, או העדות שקבלנו מבחורה ערבייה שכתבה לנו ממעון לנשים מוכות. במקרה אחר כתבה לנו בחורה ששיתפה בהוויה האישית של מחלת הנפש שבה היא לוקה, וגם כתב אצלנו אב לנער אוטיסט עדות על הכאב שהוא חווה. עבורי אלה הקולות שדוגרינט מבקש להשמיע, הכותבות והכותבים הללו נותנים לקוראים תובנות וזווית ראייה ייחודית ואישית, מה שמחקר מדעי לא ידע לתת כנראה לקורא".
איך בנויה המערכת שלכם?
"אנחנו ארבעה עובדים בשכר אבל במשרות מאוד חלקיות, מתחלקים יחד בשכר שווה ערך למשרה אחת בלבד, ומלבדנו המון מתנדבים".
לבנת היא המוציאה לאור והרוח החיה מאחורי העיתון, טלי אייזנר היא העורכת בשפה העברית והגרפיקאית, סמאח בסול, 32, ריינה, בוגרת החוג ללשון ולספרות עברית באוניברסיטת חיפה, היא העורכת בערבית, וכרמי אשבורן, 45, רמת גן, גייס המשאבים. בנוסף, מסייעים בידיהם כ-30 מתנדבים, סטודנטים שעושים התמחות באתר וצעירים בעלי צרכים מיוחדים, שעושים שירות לאומי בדוגרינט, רובם ככולם נחשפו לדוגרינט בזכות פעילויות חברתיות שקיימו מזמן לזמן בשנתיים האחרונות".
רשומות