יום חמישי, 3 בפברואר 2011

על הדשא 3.2.2011




3.2.2011
daf@maariv.co.il  ארכיון עיתונות  



על הדשא
רוני מ. האס


גמלאי עמק הירדן מתחדשים

במכללת הגמלאים, "ביתנו" שבעמק הירדן, שמחה וצהלה: עמותת המייסדים, בתמיכת המועצה האזורית עמק הירדן, שיפצה את המכללה ואף הקימה כיתה חדשה, כל זאת לטובת כ-500 סטודנטים, כולם מוותיקי עמק הירדן והסביבה. מכללת ביתנו היא מכללת הגמלאים הראשונה שהוקמה במועצה אזורית.


שאלונצ'יק
נחשונים

מה חשים בלבם בימים אלה יוצאי מצרים? הלכנו אל הקיבוץ המצרי היחיד, קיבוץ נחשונים, אל אלה שגדלו שם ובאו הנה עם התבגרותם. אף על פי שמרבית שנותיהם חיו בקיבוץ נחשונים, התערו בהווי הארץ, ומהר מאוד חשו ישראלים לכל דבר, חלקם דיברו צרפתית בבית, חלקם אידיש (!), ואילו הערבית דוברה בעיקר ברחוב. מעניין לשמוע מהן התחושות העולות לנוכח האירועים בארץ הולדתם. בטסי מרימס ואיברם חמאי מספרים.
בטסי וגוגו

ילדות נהדרת
בטסי (קלמן) מרימס, 82

מקהיר לנחשונים?
נולדתי וגדלתי בקהיר, למשפחה ממוצא רוסי. בבית דיברנו יידיש וצרפתית. הוריי ברחו בזמן הפוגרומים מרוסיה, ואחרי נדודים הגיעו לאלכסנדריה ומשם לקהיר. עליתי ארצה בגיל שבע-עשרה וחצי. בהתחלה באתי רק לטיול אבל כל כך מצא חן בעיניי שנשארתי.
זיכרונות ילדות?
אני זוכרת ילדות נהדרת. אני ושלושת אחיי למדנו בבית ספר צרפתי, ואחר כך אני עברתי לבית ספר אנגלי. כמעט שלא דיברנו ערבית, רק עם העוזרים בבית, או בשוק. למדנו ערבית בבית ספר. הייתי ב"שומר הצעיר" ודרכם גם נקלטתי בארץ.
ביקרת מאז במצרים?
ביקרתי פעם אחת, לפני 25 שנה. נסענו שישה חבר'ה מנחשונים, יוצאי מצרים. היחס אלינו היה מצוין. הלכנו לראות את הבתים שלנו, בית הספר, החנות של אבא.
איך הייתה ההרגשה בשעת חתימת הסכם שלום ב-1979?
כמו כולם, הייתי שמחה. הייתי מבסוטית שזה עם מצרים.
ועכשיו?
כואב לי הלב על מצרים. זאת מכה. ראיתי מעט בטלוויזיה מה שקורה שם. ראיתי את המוזיאון הנפלא שלהם, איך פגעו בו. הם לא מבינים מה הם עושים.
מבחינת מצרים, המהפכה הזו נראית לך כהתקדמות או כנסיגה?
מסתבר שהיו כל כך הרבה שהתנגדו למובארק. לא ידענו. אני חשבתי עד היום שהיו להם חיים טובים. כואב הלב, אני לא יכולה לעזור להם.
את רואה את מצרים משתנה?
אני באמת לא יודעת. אני יודעת בדיוק כמוך. אני לא מכירה את מובארק.

איברם מנחשונים עובד בלול. מימין

העולם השתנה
איברם חמאי, 87

מקהיר לנחשונים?
נולדתי בקהיר, הסבא שלי מצד אבי הגיע למצרים מסוריה ואימא שלי הגיעה למצרים כילדה מרומניה. בגיל תשע-עשרה, בשנת 45', עלינו לארץ עם תנועת השומר הצעיר בתור סטודנטים, שנוסעים לאוניברסיטת בירות. הגענו ברכבת מקהיר, ירדנו בחיפה, ושם חיכו לנו נציגי הקיבוץ הארצי. היינו בהכשרה בעין השופט, אחר כך התאחדו כל עולי מצרים ברמת השרון ללמוד להקים קיבוץ. כשקק"ל רכשו את האדמות, בשנת 49', יכולנו לעלות לנחשונים ולהקים את הקיבוץ.
זיכרונות ילדות?
נולדתי בקהיר, אחר כך עברנו להליופוליס, קריה קטנה ליד קהיר, אז היו 60,000 תושבים היום שני מיליון, הייתה שם קהילה יהודית ובית ספר עממי יהודי. בתיכון בחרנו בין בית ספר אנגלי לצרפתי. העם המצרי היה עם שקט ועליז, לא היו גילויי תוקפנות כלפי היהודים. רק אחרי שקמה מדינת ישראל התחילו לעשות צרות ליהודים.
ביקרת מאז במצרים?
ביקרתי מטעם המפעל של הקיבוץ בתערוכה במצרים. זה היה בזמן שפרס היה ראש ממשלה. קיבלו אותנו מאוד יפה, אני מדבר ערבית חופשי, וזה מאוד עזר לי. אפילו קיבלתי הנחות באתרי תיירות כי הניחו שאני מצרי.
איך הייתה ההרגשה בשעת חתימת הסכם שלום ב1979?
אגיד לך האמת, לא הרגשתי משהו מיוחד, הרגשתי כבר ישראלי, לא מצרי. עבר המון זמן מאז שעליתי. העולם השתנה.
ועכשיו?
אני רואה את החדשות במצרים, אני חרד לקשרים בינינו ובין מצרים, מה יקרה כשישתנה המשטר.
מבחינת מצרים, המהפכה הזו נראית לך כהתקדמות או כנסיגה?
לצערי, אני חושב שלמדינות המזרחיות מתאים להתנהל בסוג של שלטון טוטליטרי. הבעיה הגדולה של מצרים היא, שחייבים להשתלט שם על הריבוי הטבעי הגדול, כדי לצאת מהעוני.
אתה רואה את מצרים משתנה?
גם השליטים היום לא יכולים לדעת מה יהיה. אם לא יירגע המצב, והאחים המוסלמים ישתלטו, מצרים יכולה להפוך לאירן. לצערי, האחים המוסלמים מאורגנים והפחות קיצוניים לא מאורגנים. לעם המצרי דווקא אין נטייה פונדמנטליסטית.

שירלי בר-אמוץ. צילום: גליה פלד

זכתה בפרס לאומנות עכשווית
מעברות

שירלי בר-אמוץ, 37, מעברות, זכתה בפרס אנדי לאומנות עכשווית לשנת 2012.
בר-אמוץ, בוגרת המחלקה לצורפות ולאופנה באקדמיה לאמנות ולעיצוב בבצלאל ולימודי התואר השני בצורפות במסגרת שיתוף הפעולה בין האקדמיה לאמנות ולעיצוב בצלאל ובין האוניברסיטה העברית, היא מרצה בבצלאל ומנהלת סטודיו ללימודי צורפות בקיבוצה. בר-אמוץ יוצרת זה עשור, וזוכה להצלחה ולהכרה בינלאומית, עבודותיה מוצגות במוזיאונים ובגלריות בארץ ובעולם. בר-אמוץ: "לאורך כל הדרך קיבלתי תמיכה מהקיבוץ וגם מקרן חבצלת, וזה לא מובן מאליו. אני מרצה מן המניין זה עשר שנים, ובנוסף הקמתי סטודיו בקיבוץ בו אני מלמדת ויוצרת".
תכשיט של שירלי בר-אמוץ. צילום: גליה פלד

מה ייחודי בעבודותייך?
"מבחינתי, התכשיט הוא עבודת אמנות, אין אצלי הפרדה, אולי לא כל אחד היה הולך איתם, חשוב לי שהתכשיט ייתן חומר למחשבה לצופה. בניגוד לפיסול, התלוי בחלל שבו הוא מוצג, התכשיט הוא מעין פסל שהולך איתנו ממקום למקום".
ובאיזה פרס מדובר?
אני אמורה לקבל מענק כספי של 50 אלף שקל, לטובת תערוכה שאזכה להציג במוזיאון תל אביב לאמנות בקיץ 2012, כששתיים מעבודותיי יירכשו על ידי מוזיאון תל אביב לאמנות ומוזיאון ישראל בירושלים.
פרס לא פחות משמעותי קיבלה בר-אמוץ ביום הזכייה, כאשר בתה מאיה, ארבעה חודשים, התהפכה לראשונה.


כוכבי אמת

שכבה ט' מקיבוץ גן שמואל היו מיוזמי ההפגנה שהתקיימה ביום שישי שעבר, שבה השתתפו כ-400 מפגינים שמחו כנגד תוכנית משרד השיכון לבנות עיר ענק חרדית ביישוב חריש. להפגנה רתמו הטי"תניקים את מטה המאבק לעתיד חריש, שבו שותפים קיבוצי האזור - מצר, מענית, ברקאי, גן שמואל, עין שמר ולהבות חביבה - וכפרים ערביים מהאזור.


להזמנת מינוי ל"הדף הירוק" 03-5632547

אין תגובות:

עורך הבלוג