כישורי חיים - לכישורית

כישורי חיים רוני מ. האס

כישורית, כפר לבעלי צרכים מיוחדים, הוא מקום המושתת על עקרונות של יופי וצדק. לחברי הכפר הזה, אנשים שהם על פי הגדרת החוק חוסים ואינם זכאים להיות חברים באגודה שיתופית, יצטרפו בקרוב קבוצה של בעלי עניין שתגור לידם כקיבוץ מתחדש כאשר הקימו בשנת 1997 את "כישורית", כפר המהווה בית לאנשים בעלי צרכים מיוחדים, לא ידעו המייסדים כי מעבר לפרויקט הייחודי בפני עצמו, כפר המתנהל עם דייריו בהתנהלות דמוקרטית וכתושבים שווי זכויות, יזקוף הכפר ניצחון נוסף כאשר יוכרז באופן רשמי כקיבוץ המשתייך לתנועה הקיבוצית. למעשה יש כאן סגירת מעגל עם התנועה הקיבוצית. קיבוץ כישור, שבתוך כתליו הוקם כפר "כישורית", היה מאותם קיבוצים שהוקמו בתחילת שנות ה-80, ערב המשבר בתנועה הקיבוצית. הקיבוץ לא הצליח להתרומם, ובסוף שנות ה-90 החליטו בקיבוץ הארצי לאפשר לשני "משוגעים לדבר" שהניחו הצעה על שולחנם, לבנות את הכפר לבעלי הצרכים המיוחדים, בתוך הקיבוץ ולצדו מבחינה פורמלית, על מנת להחיות את הנקודה ההתיישבותית, וכן, גם בכדי לעזור לכפר הייחודי הזה לקום על רגליו. מייסדי הכפר היו קבוצת הורים ואנשי מקצוע ואתם יעל שילה (יו"ר הכפר), בת כפר סאלד, ושוקי לוינגר (מנכ"ל הכפר). הם לקחו רעיון שיקומי מתקדם, שילוב החריג בקהילה, יצקו אל תוכו עקרונות מהקיבוץ של פעם, תיבלו בפילוסופית החוסן ולקינוח בזקו הרבה אסתטיקה. התוצאה ניכרת לעין ומחלחלת ישירות אל הלב. הכפר, המשולב בנוף הטבעי של בקעת בית הכרם, בואכה משגב, ניחן באסתטיקה באופן כמעט אובססיבי - אין פינה שלא היה שם מישהו שפיקח על חמדת הופעתה. כל שיח, כל עץ, מתחבר לסביבתו בהרמוניה מופלאה. ההתערבות האנושית, הבנויה אל תוך הטופוגרפיה הקיימת, ומשתלבת במשרע הגבהים המקומי, צבועה כולה בצבעי פסטל שרק מצליחים להאדיר את שלוות הכפר הקסום. מלבד הניחוחות העזים שמגיעים מן הלול ודיר העזים המצוחצחים (והאורגנים, איך לא), כל החושים מתמלאים בתחושת התפעלות חגיגית. עתיד הילדים אך התמונה אינה שלמה ללא דיירי הכפר עצמם. הכפר, המונה כיום כ-140 חברים, נועד לשמש בית לבעלי צרכים מיוחדים. "החרדה הגדולה ביותר של ההורים נגעה תמיד בעתיד ילדיהם כאשר הם לא יהיו שם לטפל בהם", מספר לוינגר. כך התבסס הרעיון של הקמת בית שהוא לכל החיים, כולל קיומו של בית אבות לבעלי צרכים מיוחדים, שעל הקמתו שוקדים בימים אלה. "לקח לנו ארבע שנים של סיעור מוחות, דיונים אל תוך הלילה וגיבוש החלטות. כך נולדה הפילוסופיה שמאחורי הכפר. היו הרבה רעיונות, מחלק מהם נאלצנו להיפרד, אך הרעיון הבסיסי נשאר, הקמת מסגרת שתיתן לכל חבר את מלוא הכבוד וזכויות האדם על מנת שיוכל לחיות חיים מלאים ומסופקים". החברים שהצטרפו לחיים בכפר, היו צריכים לעמוד במספר קריטריונים. היה חשוב שהחבר יהיה ברמת תפקוד מסוימת על מנת שיוכל לקחת אחריות על חייו. שכן זוהי אבן יסוד עליה מושתת הכפר. "ברוב המקרים, בעלי צרכים מיוחדים לוקחים מעט מאוד אחריות על עצמם, זה מביא לדרדור יכולותיהם, כאשר הצד השני של המטבע הוא שהסביבה רואה כך רק את חולשותיו של החריג ולא את חוזקותיו. זה הופך למעגל סגור שמשאיר את בעל הצרכים המיוחדים במקום תלותי וחסר הישגים. הפילוסופיה שלנו אומרת שלכל אחד יש כשרון, אצל כל אחד יש חוזקות, צריך לעזור לו למצוא אותם ולאפשר לו לעשות בהם שימוש. הסיפוק שהחברים מרגישים עם התפוקות שלהם הוא התרפיה הטובה מכל. זוהי פילוסופית החוסן שלנו". הכפר אשר נמצא תחת פיקוחו של משרד הבריאות, מקבל אנשים שמופנים משלושה גורמים - אגף השיקום, משרד הבריאות ולאחרונה גם על-ידי אגף האוטיסטים במשרד הרווחה. משק אוטרקי על מנת להגשים את פילוסופיית החוסן, הוקמו בכפר ענפים שונים המופעלים על ידי דיירי הכפר. 10% מהחברים מועסקים מחוץ לכפר בעבודות שונות, השאר עובדים בתוכו בענפי השירותים ובענפים הייחודיים שהוקמו לשם כך. "החלטה בסיסית הייתה שהתעסוקה של החברים לא תהיה רק לשם תעסוקה אלא עבודה אמיתית ויצרנית", מסביר לוינגר. מעבר לכך שהמקום שופע תפיסות כל כך מתקדמות מבחינה שיקומית, הוא משלב יישומים בריאותיים נוספים. למשל, המזון אותו צורכים החברים הנו מזון בריאות אורגני שרובו מופק במשק היצרני שלהם ועל ידיהם, וכל זה מתחבר גם לתפיסה האקולוגית של משק המכלכל את עצמו - ירקות, ביצים וחלב עזים אורגני המופקים בענפים המקומיים לתצרוכת החברים וחלק למכירה החוצה. בכפר יש גם גן ירק אורגני (שמונה עובדים), לול מטילות אורגני (שישה עובדים) בשטח של 850 מ"ר שמפיקות בשנה כ-175,000 ביצים לשימוש הכפר. בנוסף, דיר עזים אורגני (ארבעה עובדים) עם 600 עזים בהן 400 חולבות. זהו הדיר האורגני הרביעי בגודלו בארץ, ותפוקת החלב שלו מעבר לשימוש בכפר, נמכרת לתנובה ליצור גבינות אורגניות, כשהשאיפה היא הגדלת הדיר ואף הקמת מפעל מקומי לייצור גבינות. כמו בכל הענפים יש גם פה רווחים משניים - היכרות עם עולם החיים בטבע, מיומנויות תקשורת, ופיתוח חוש אחריות כלפי בעלי החיים התלויים בהם. בכפר ישנה גם כלבייה המתמחה בגידול שנאוצרים ננסיים וזו כוללת גם פנסיון, סלון טיפוח, פיקוח וטרינרי ושירותי הרבעה. העובדים מאמנים את הכלבים ומגיעים אתם לתחרויות בכל הארץ. העבודה כאן מבוססת על הקשר שנוצר עם הכלבים, קשר שמפתח בחבר את התחושה של ערך עצמי ומחזק את הדימוי העצמי. בדומה לעבודה בדיר, הקרבה לבעל החיים שיודע להשיב אהבה ונאמנות, נותנת לחברים סיפוק ומשמעות למעשה ידיהם. חלק מהחברים מחזיקים כלבים אישיים, ובמשך היום משאירים את הכלבים בכלבייה עם כל החבר'ה. ואי אפשר ללא חוות סוסים טיפולית. החווה הוקמה מתוך הקשבה לצורכי החברים: חבר מסוים שהיה מעוניין לרכב ולטפל בסוסים, הביא בסופו של דבר לכך שנפתחה חווה בכפר. בחווה 13 סוסים ובה עובדים 6 חברים בליווי איש מקצוע ומתנדבים. העבודה הפיזית עם הסוסים מפתחת את הביטחון העצמי, כמו את הכושר הגופני. אל החווה מגיעים לרכיבה רוב חברי הכפר וגם רוכבים מבחוץ. ענף נוסף מפתיע הוא ענף המדיה. 7 מחברי הכפר עוסקים בענף המפיק סרטים תיעודיים, עיתון מקומי, מגזין מקומי, מחלקת מוזיקה ואתר אינטרנט של הכפר. החומרים שמפיקים החברים מרגשים ונוגעים ללב, ומאפשרים לתעד את חיי היום יום בכפר באופן שוטף. שני העובדים שמנהלים את הענף מספרים כי למרות הסקפטיות הראשונית, הוכיחו החברים כי הם מסוגלים להפיק יצירות איכותיות ואולי דווקא השונות שלהם מביאה משהו יצירתי ורענן לעבודה. הענף הגדול ביותר בכפר הנו מפעל הצעצועים מעץ. כשמסתובבים בתוכו, קשה להאמין שהוא החל מנגרייה קטנה שהוקמה בתחילת הדרך על מנת להוזיל עלויות ובה נבנו כל רהיטי הכפר. מאז ועד היום חלה התפתחות עצומה. הוא מעסיק כיום 20 מחברי הכפר ועוד 10 שכירים. חדרי העבודה ממוזגים, יש אפשרות לעבודה בחברה למעוניינים, ויש אפשרות לעבודה יחידנית. סוג העבודה מותאם לחברים על פי צורכיהם. המוצרים נמכרים בחנויות ברחבי הארץ ואף בחו"ל, ומשתלבים בעוד פרויקטים חברתיים. למשל, רכישתם וחלוקתם על-ידי חברה מסוימת לילדים עניים בעולם השלישי. כמו בקיבוץ לפחות חצי מהחברים שמתקבלים לכפר, באים מבתים שאינם יכולים לתמוך בהם כלכלית, בתוכם שמורים 33 מקומות לבני קיבוצים. למעשה יש מעין קופה משותפת, כשכל משפחה מתבקשת לממן כפי יכולתה. בנוסף לכך, הכספים שהחברים מקבלים ממוסדות המדינה עוברים אל הכפר, ובתמורה מסופקים כל צורכיהם. זה כולל מגורים בתנאים אסתטיים ונוחים. בכל דירה חיים 2 חברים, המנהלים את ביתם בעצמם, ארוחות מותקנות במטבח ומוגשות בחדר האוכל המטופח, שירותי כביסה, שירותי בריאות, מכון יופי, מקומות עבודה, תרבות, חוגים ואף דמי כיס המאפשרים לחבר/ה לקפוץ לבילוי בכרמיאל. מעבר לכך, מועמד חדש חייב לעבור את ועדת הקבלה של החברים. המועמד מוזמן לשהות פעמיים בכפר, לאחר מכן מתקיימת הצבעה האם לקבלו לכפר ורק אם אושרה קבלת המועמד הוא יכול להתחיל בהליכי הקליטה. קיימת חשיבות בקליטה מרצון של החברים להצלחת שילובו של חבר חדש בכפר. החיים בכפר מתנהלים בתוך מבנה שמזכיר נשכחות למי מהקיבוצניקים שמתוודעים אליו, אסיפות גדושות חברים, בהן מתקיימים דיונים על כל נושא שנוגע במארג החיים בכפר, ועדות הלוקחות אחריות על הפעילות בכפר, כל חג כאן נחוג במלואו, כשפעמים רבות מצטרפים גם העובדים לחגיגה. נשארו במלחמה "בזמן המלחמה", מספר לוינגר מנכ"ל הכפר, "יכולנו לראות את עוצמתה של הקהילה שנבנתה כאן. בהצבעה באסיפה החליטו החברים שאין הם מתפנים מהכפר, כי אם נשארים בו על כל המשתמע מכך, וזה אמר שהיה עליהם לאזור כוחות יותר מתמיד ולהיות קשובים להוראות הביטחון כל העת. העובדים על משפחותיהם עברו להתגורר בכפר. החברים התנהגו למופת, הייתה תחושה של שותפות ולכידות, וחיי הכפר התנהלו ללא דופי". לוינגר מספר כי זהו חלק מהסוד של המקום. בחיי קהילה יש כוח משקם, אדם רוצה להיות נאהב ולהשתייך ואם ניתן לו, הוא יביא את כל הפוטנציאל שלו לידי מימוש. ואכן ישנה עבודה בלתי פוסקת למצוא לכל אחד את מקומו בכפר. קיבוץ כישור חוזר הביתה לפני כארבע שנים עלה הרעיון להתחיל לצרף אל הכפר חברים נוספים, לאו דווקא בעלי צרכים מיוחדים. זה התחיל בכמה בני משפחה של בעלי הצרכים המיוחדים החיים בכפר, אשר גילו עניין לחיות לצדם בקיבוץ, ולהשתלב במסגרת החיים של שארי בשרם. בהמשך חלק מהעובדים בכפר הביעו אף הם רצון להצטרף לקיבוץ ולנהל את חייהם מתוכו. כאשר הגיע הביקוש ליותר מ-40 פניות, יצרו מנהלי הכפר קשר עם מזכיר הקיבוץ הארצי גברי ברגיל, וביקשו לעניין אותו ברעיון החדשני ולהיעזר בו ליישומו - הקמת קיבוץ ייחודי המערב אוכלוסייה חריגה ואוכלוסייה רגילה, כשהאחת חיה בסגנון שיתופי והאחרת בסגנון מתחדש, אך קיימת רקמה המחברת את שתי האוכלוסיות לכדי קיבוץ אחד. בעזרת רשם האגודות ועו"ד כרמית דורון, החלו לתפור את החליפה, כך שתתאים לקיבוץ הייחודי. הקושי הראשוני היה שבעלי הצרכים המיוחדים, על פי חוק מדינה, אינם יכולים להיות רשומים כחברים באגודה השיתופית, ועל כן הוחלט שייבחרו נציגים מעובדי כישורית (היו"ר והמנכ"ל), שייצגו את קולותיהם בקיבוץ הכללי, כפי שיעלו בהחלטות האסיפה של הכפר. בנוסף, על מנת לשמור על כוחה של האוכלוסייה בעלת הצרכים המיוחדים, הוחלט כי לנציגים יהיו זכויות יתר בקולות ההצבעות, על פני החבר הרגיל. כך למעשה הקימו גדר ביטחון שתשמור על חברי הכפר בפני כל החלטה שנוגעת בגורלם. מבחינה משפטית כאשר כישורית הוקמה, יצא הקיבוץ הארצי מנעלי האגודה השיתופית כישור ואת מקומו תפסו החברים החדשים בכפר. כעת עומדים להחזיר את כישור הביתה. כישור יהיה קיבוץ מיוחד, וייפול תחת ההגדרה של "קיבוץ נלווה", אך יוכל להשתייך מחדש לתנועה הקיבוצית. בי"ס דמוקרטי לבעלי צרכים מיוחדים עוד יצירה ייחודית שנולדה בכפר, הנה ביה"ס הדמוקרטי לבעלי צרכים מיוחדים. מנהלת ביה"ס, זהרה ענתבי, בת גבע (כיום במושב כחל), הידועה ממאבקה במסגרת "ארבע אימהות", מספרת כי הצטרפה לעבודה בכפר כמדריכת ערב, לפני כחמש שנים. ענתבי, בעלת ניסיון רב בחינוך הקיבוצי, כולל ניהול בי"ס, ביקשה לעצמה התנסות חינוכית מסוג אחר אותה מצאה בעבודתה בכפר. כאשר התבקשה לנהל את בית הספר שעתיד היה לקום בכפר, הסכימה בתנאי שיהא זה בית ספר דמוקרטי. "זו הרפתקה שאפילו יעקב הכט, אבי בתי הספר הדמוקרטים בארץ, הצטרף אליה עם המון סימני שאלה. מדובר בניסיון ייחודי ברמה עולמית, אך היה תומך נלהב ומשענת אמיתית לאורך כל הדרך", היא מספרת. ביה"ס קולט נערים ונערות בעלי הפרעה נפשית מכל הצפון בגילאי 21-14. היחס בין התלמידים לאנשי הצוות הוא 2 ל-1. הרעיון הוא, כי גם בעלי הצרכים המיוחדים, ברגע שמקבלים יחס שווה, אכפתיות ואהבה, נפתחות עבורם אינספור דלתות ואפשרויות. התלמידים בוחרים מהו השיקום שהם מעוניינים בו. לדוגמה, נער שהתקשה לדבר עם זרים, והחליט שהשיקום עבורו יהיה להצליח לדבר עם 5 אנשים במשך השנה והוא אכן עמד במשימה תוך סיפוק עצום. אבני היסוד עליהן מושתת ביה"ס הן כבוד, שוויון, עצמאות ושמחה. התלמידים אוהבים לבוא לביה"ס, או כמו שאמר אחד התלמידים שהיה חולה מאוד - "ביה"ס היא נקודת האור היחידה בחיי". את היום מתחילים במעגל בו מדברים על השינויים בטבע - מנדידת הציפורים ועד מידת מלאותו של הירח, לאחר מכן אומרים ביחד את הברכה שכתבה זהרה - "ביום יחיד ומיוחד, בו עומדים כולנו יחד, אפתח את לבי, ואפרוש את ידי, לתת ברצון ולקבל בברכה, דעת רעות ושמחה". התלמידים נמצאים בתנועה בביה"ס, הם רוקדים, שרים, יוצרים ולומדים מקצועות שונים גם לבגרות. ביה"ס פועל בעזרת פרלמנט וועדות המתכנסים פעם בשבוע לסירוגין. בפרלמנט יושבים התלמידים ואנשי הצוות ומחליטים בסוגיות שונות. לדוגמה ההחלטה שלא להגיע לביה"ס עם חולצות בטן התקבלה לאחר שהתקיים דיון ארוך ובו אמרו חלק מהתלמידים וכמה מורות כי התלבושת החושפנית מביכה אותם. הפרלמנט מעודד הקשבה, מעודד את תחושת השליטה באורחות החיים. התלמידים שותפים לגורלם בביה"ס, הצמיחה וההתפתחות בביה"ס משותפת להם ולאנשי הצוות. "אין פחד לעשות שינויים, להתאים עצמנו לצרכים, וגם אין פחד להודות בטעויות", מספרת ענתבי. אחת מהמשימות שלקח על עצמו ביה"ס היא הכנת התלמידים לקראת חייהם הבוגרים. משימה זו נולדה לאחר שקיבלה יום אחד טלפון מבוגר ביה"ס שטען כלפיה בדמעות כי ביה"ס בגד בו כאשר נתן בידו המון כלים אך אין לו שימוש בהם מאחר והוא נותר ללא מסגרת ברגע שסיים את לימודיו בו. כיום התלמידים נוסעים לבקר במסגרות המשך שונות, מתוך רצון להבהיר כי קיים מסלול שהם יכולים לבחור בו כהמשך לביה"ס. משימה נוספת היא להפגיש את הנוער עם אוכלוסייה רגילה. לשם כך יצרו קשר עם שתי מחלקות צבאיות שמגיעות לעבודה משותפת עם הנוער. בנוסף היו שיתופי פעולה עם בי"ס מכרמיאל, כגון פרויקט אקולוגי של בניית כיתת טבע מבוץ וחומרים ממוחזרים ובשנה שלאחר מכן הפקת הצגת תיאטרון משותפת. "התלמידים לומדים דרך ההתנסות והיחס שהם מקבלים בביה"ס, שיש להם כוחות, שהם מסוגלים ליצור, לעבוד ולתרום. הם לומדים לשמור על עצמם, שלא לכל אחד מותר לפגוע בהם, והם לומדים לצפות ליותר מהחיים", מסבירה ענתבי. בשיתוף עם ביה"ס מכרמיאל פנו אל ח"כ לשעבר עמרם מצנע ליזום חוק בשם "חוק כישור", המדבר על עידוד בעלי עסק להעסיק בעלי צרכים מיוחדים. היוזמה הזו, מעבר לחשיבותה המעשית, הייתה גם שיעור חשוב באזרחות לתלמידי ביה"ס על היכולת שלהם להניע ולשנות דברים. ענתבי רואה ניצחונות קטנים בדרך. נער שנזף בבעל חנות שניסה לסדר אותו, נערות שדיווחו על נהג שקילל נער חדש בביה"ס, נער שהגשים את חלומו להקים תערוכה והדמעות בעיני אביו שראה בפעם הראשונה בחייו את בנו במרכז הבמה. הצוות שגויס לביה"ס מורכב מאנשים מיוחדים בפני עצמם. אנשים "עגולים", אומרת ענתבי, כל אחד הוא סיפור בפני עצמו. המשותף לכולם הוא הרצון לפתוח את הלב בפני ה"אחרות". למרות המשכורות הזעומות, הם נותנים את הנשמה בעבודתם, העבודה בביה"ס מתישה ושואבת אך ממלאת את הלב. במסגרת סדר היום נפגשים התלמידים עם החברים בכפר במספר צמתים. פעם בשבוע הם מצטרפים למקומות העבודה בכפר, את הארוחות הם אוכלים ביחד בחדר האוכל, חגים חוגגים בשיתוף ולאחרונה בעקבות המלחמה, נולד הרעיון של שילוב התלמידים בחוגי הכפר. ביה"ס נולד מתוך עקרונות הכפר, והוא מעין השלמה שלו עבור הדור הצעיר. מטרת ביה"ס היא למנוע ככל הניתן הצטברות צלקות בנפשם הפגועה בלאו הכי של התלמידים, ולאפשר להם להגיע מצוידים בכמה שיותר כלים לחיים הבוגרים.