יום חמישי, 20 בנובמבר 2008
יום ראשון, 16 בנובמבר 2008
אתר נגישות ישראל - טיסת סולו
16/11/08 | |||||
באדיבות הדף הירוק - בטאון התנועה הקיבוצית אורן דבוסקין סבל מנכות בשמיעה שהלכה והחריפה, אבל זה לא עצר אותו מלהתנדב לצה"ל, להפוך לקצין, לעבור אחר כך לשורות ההיי-טק, ולבסוף, לעזוב את כל זאת ולעבור לצפון כדי לבנות את ביתו בקיבוץ נאות מרדכי. נקודת המפנה שבעקבותיה הצפין הייתה לאחר שעבר ניתוח מסובך, כרוך בסיכונים, ששיפר את איכות חייו. היום הוא מעודד אנשים בעלי לקויות להעז ולחוות את החיים, גם אם, הכי בטוח בנמל המבטחים אורן דבוסקין, 35, תושב בקיבוץ נאות מרדכי זה חמש שנים, נראה כמו קצין צה"ל לשעבר (וזה נכון), איש היי טק ממוצע (והוא באמת היה כזה עד לא מזמן), שערו מגולח בתסרוקת בסגנון צבאי, משקפיים עכשוויים מקשטים את פניו, בגדיו מוקפדים והוא מסתובב מצויד בתיק כבד, עמוס בדוגמאות לעזרי שמיעה. התיק הוא אחד מכלי העבודה שלו בעסק החדש שהקים לפני שנתיים וחצי "סילאגו" אימון אישי וייעוץ עסקי לכבדי שמיעה ולגופים עסקיים. על פניו הוא לא נותן את הרושם של צפוני שמאס בחיי הבורגנות, והגיע לגליל להתחבר ולזרום עם הטבע. האם הוא באמת כזה? יאפי ניו-אייג'י שהגיע לצפון להתחבר אל הטבע? מסתבר שהאמת היא תמיד, ובייחוד זו של דבוסקין, הרבה הרבה יותר מורכבת. ל
גם בחזותו המוקפדת כשהוא נראה כאיש עסקים לכל דבר, קשה להתעלם מנוכחותו של התפס סביב אזנו של דבוסקין, המחובר אל מגנט קטן שחור הצמוד על הקודקוד. לרגע נדמה, שמדובר במכשיר האזנה מתוחכם של גורמי הביטחון, אבל מהר מאוד דבוסקין מנתק את המגנט, מסיר את התפס מעל האוזן, ומציג בפניי את המכשיר הקטן והמתוחכם שמצליח לעקוף את המערכת הביולוגית הלקויה של אוזנו ולתת לו אפשרות לשמוע, כאילו מעולם לא סבל מלקות בשמיעה. "מסתבר שהייתי כבד שמיעה מילדות, עקב מחלה גנטית. בבית הספר היסודי ראו סממנים של ירידה בשמיעה, אבל עדיין לא ייחסו לכך משמעות מיוחדת. רק בתיכון, אחרי שהתחלתי להתדרדר בלימודים, איבדתי קשר עם מה שקורה בכיתה ופספסתי הרבה מאוד בלי להבין למה, גיליתי שאני סובל משמיעה ירודה. זה היה בעקבות צפצופים באוזניים שהופיעו פתאום. שלחו אותי לבדיקת שמיעה ויצאתי משם עם מכשירי שמיעה, אחרי שגילו שיש לי ירידה חמורה מאוד בשמיעה". בגלל לקות השמיעה, לא ביקשו ממנו לשרת בצה"ל אבל הוא החליט להתנדב לצה"ל. עם זאת, השמיעה שלו המשיכה להתדרדר, והוא החל לחוש איך הפגם מעיק על קשריו החברתיים.
דבוסקין לא אמר נואש גם כאשר שמיעתו המשיכה להתדרדר. בסופו של דבר, הותאמו לו מכשירי עזר בנוסף למכשירי השמיעה, התערבות ששיפרה מאוד את רמת התפקוד שלו. הוא דרש לחזור לקורס קצינים, ואחרי מאבק במוסדות הצבאיים, הצליח להתקבל מחדש לקורס. הפעם סיים אותו בהצלחה ושובץ כקצין פרויקט בתחום המחשוב בחיל האוויר. באותו זמן לערך פקד את דבורסקין אסון אישי קשה. אחותו, הצעירה ממנו בשנתיים, תמר ז"ל, שסבלה אף היא מלקות שמיעה עמוקה, נהרגה בתאונת פגע וברח כשרכבה על אופניים בשבת בבוקר בנתיבי איילון. איך השפיע עליך אובדנה של תמר? "באופן יותר עמוק, אני חושב שזה הביא אותי לעצור ולחשוב. לקח ירקתי דםהוא נרשם לתואר ראשון במדעי המחשב עם יחידה במינהל עסקים, במרכז הבינתחומי בהרצליה. "נרשמתי ללימודים האלה אף על פי שכבר אז התשוקה לעבודה בתחום המחשבים החלה להיעלם, אבל זה מה שהיה הכי זמין. את הלימודים עשיתי במסגרת השיקום המקצועי מטעם הביטוח הלאומי, שמימנו אותי בשיתוף עם המכון לקידום החירש. המימון כלל שכר לימוד, אביזרי עזר, מחשב נייד, שיעורי תגבור ותמלול של הרצאות. למרות הסיוע המדהים, היה לי מאוד קשה להתמודד עם הלימודים, וממש ירקתי דם בגלל ההתמודדות עם הקושי בשמיעה". עם סיום הלימודים קיבל הצעת עבודה מחברת הייי טק גלילית, היושבת בגן התעשייה של תל חי, וזה היה המניע לעבור לצפון. "בדיוק שנה לפני כן הגעתי לגליל לאימון אופניים, עלינו את החרמון, וליד הבניאס עצרנו להפסקה. היו שם כמה עצי תאנה, ואני זוכר את השנייה הזו, את המראה של התאנה בתוך הנוף המדהים, כשאמרתי לעצמי, שאני חייב לעבור לחיות כאן". הוא וחברתו, היום אשתו, שכרו בית בנאות מרדכי, האישה עזבה קריירה בטוחה במרכז הארץ כשפית, ועשתה הסבה מקצועית לביוטכנולוגיה, מקצוע שהיא לומדת היום במכללת בתל חי. דבוסקין, במקביל לעבודה במפעל ההי-טק הכי יפה בעולם, לדבריו, הפך להיות פעיל בתחום לקויות השמיעה. "נוצרו הזדמנויות לשיתופי פעולה עסקיים, התחלתי ללמוד אימון אישי, קוצ'ינג, כדי לרכוש כלי עבודה שיביא לתוצאות עקביות יותר, ובו זמנית התחלתי ללוות אנשים בהתמודדות עם ירידה בשמיעה, התמודדות שכוללת עולם ומלואו, החל בעיסוק בדימוי העצמי, דרך קשיים במשפחה ובחברה, וכלה באפשרויות תעסוקה מתאימות. אז גם הפכתי לסוכן מורשה לשיווק אבזרי שמיעה". דבוסקין המשיך לסבול מלקות השמיעה. הוא כבר ידע זה זמן על האפשרות של שתל כוכלארי, והאמין שזה פתרון שיוכל להתאים לו. מדובר בניתוח מורכב ברמת סיכון גבוהה, שבמהלכו משתילים שתל בראש, המחובר באלקטרודה לעצב השמיעה, וכך המנגנון המלאכותי עוקף את מנגנון השמיעה הקיים ומאפשר למושתל לשמוע. מה היית אומר למישהו שמתעניין בהשתלה דומה? "בנוסף, מאוד הפחיד אותי הסיכון של הניתוח עצמו, והייתי בחרדות עצומות. היו אז בארץ מעט מאוד מקרים של אנשים שסבלו מלקות דומה לשלי ועברו את הניתוח. רוב המנותחים עד אז היו חירשים מלידה, שהניתוח שיפר את שמיעתם באופן מסוים. היום אני יודע, שהפחד האמיתי היה להודות בפני עצמי עד כמה גרוע הוא מצבי, ועד כמה נדרש שינוי. כמו בהרבה דברים בחיים החלק הכי קשה הוא לשים את המראה מול הפנים ולהודות במציאות. רק אחרי זה אפשר להתקדם לעשייה. באותו שלב הניתוח גם לא היה בסל הבריאות, וזה עלה לי 70,000 שקל. את הפחד הגדול ניסיתי להרגיע באמצעות צבירת מידע בנושא, אך בדיעבד, זה רק הגביר את החרדה. עם זאת, הידע הרב שצברתי באותה תקופה העניק לי כלים לתת סיוע ללקויי שמיעה אחרים. "חודש לפני הניתוח הייתי בהופעה של הניתוח של דבוסקין הוגדר כהצלחה. "חשתי התעלות ולא הפסקתי לדמוע מרוב אושר. רק אז הבנתי עד כמה הייתי מנותק מבחינה תקשורתית לפני כן. עד אז כל הזמן חשבתי שאני מצליח להסתדר. היום, כשאני מייעץ ללקוי שמיעה, אני יודע להגיד לו שיקשיב לקול הפנימי התחלה חדשההצלחת הניתוח והיכולת לשמוע שחררו מדבוסקין הרבה אנרגיות של עשייה. שנה אחרי הניתוח הוא התחתן בקיבוץ הגושרים, חתונה שנדחתה בחודשיים בעקבות מלחמת לבנון השנייה. "המשפחה לא הייתה מרוצה מזה שהתעקשנו לערוך את החתונה בצפון, אנחנו דחינו את מועד החתונה ולבסוף כמעט נשברנו והעברנו את האירוע לתל אביב, אבל ממש בדקה ה-90, נכנסה הפסקת האש לתוקף וקיימנו את החתונה בגליל. האורחים שהגיעו מחו"ל, וגם המשפחה מהמרכז, חוו חתונה מעט הזויה, כששדות שעדיין העלו עשן היו חלק בלתי נפרד מהנוף". במקביל לחתונה נפרד לשלום מעבודתו בחברת ההיי-טק הגלילית והקים עסק כשהוא נעזר במט"י (מרכז לטיפוח יזמויות) צפון הגליל. לעסק קוראים "סיאלגו", על שם יצור בדיוני שייעודו לתקשר בין בני אדם. העסק נותן שירות בתחום האימון האישי וייעוץ עסקי לכבדי שמיעה ולגופים עסקיים. הוא פועל כבר שנתיים וחצי, ובמקביל הוא מנהל מכירות של מחלקת מכשירי שמיעה בחברת אופטיקה בעלת שם. לפני כחודשיים קיבל תעודת הוקרה בכנסת לרגל יום העסקים הקטנים עבור היותו עסק, שהסיפור האישי הוא מרכיב מרכזי בהצלחתו. בשנה האחרונה הפך לאבא. הוא נאלץ להשתמש לעתים קרובות בטיסות מראש פינה לתל אביב, לצורכי עבודה, ומייחל להגדלת נפח העבודה בגליל, כך שיוכל להוציא את הילדה מהפעוטון כל יום ולא רק פעם בשבוע. לפני שאנחנו נפרדים, אני לוקחת מדבוסקין כרטיס ביקור, ואת עיניי לוכד משפט באנגלית, שרשום באותיות קטנות בצד האחורי של הכרטיס, ספק מדבר אל עצמו ספק אל כולנו - "אונייה בנמל היא בטוחה, אך לא לשם כך בונים אוניות". |