עם הפנים לים
מסעדת אדלינה בקיבוץ כברי לקחה את רוני האס לטיול גלילי-אירופאי המשקיף אל הים התיכון ומעורר את כל בלוטות הטעם
רוני מ. האס | 24/11/2011
היה היה
בראשי ת ימיו שי מש המבנה היפהפה בו שוכנת מסעדת אדלינה כמרכז התרבות של כברי. לפני כעשר שנים, החליט הקיבוץ בהובלתה של אדלינה, חברת קיבוץ ממוצא ארגנטינאי, להסב את המקום למרכז סדנאות בישול. אדלינה הפיקה הרבה סדנאות בישול, עם מיטב השפים עד שאחד הלקוחות שהשתתף באחת הסדנאות, אילן אופנהיימר מנהריה, נשבה בקסם המקום והחליט להקים כאן מסעדת שף. את הניצוח על הסימפוניה הקולינרית בסגנון הספרדי-גלילי-ים תיכוני, הפקידו בידיו של השף רושי דקוואר, בן תרשי חא ותושב מעלות היום, בוגר בית הספר לבישול לה קורדו בלו והתוצאה - מסעדת שף עם הרבה, הרבה כבוד, מקוריות ואיכותיות.
מנה מנצחת
קשה. קשה היה לבחור כאן בין מעולה למצוין. 'טאפאס מתוקים' (58 ₪) כמעט ששבר את ליבנו כי היינו מלאים מדי מכדי להצליח למצות אותו עד תומו (אבל מה לא עושי ם בכדי לאסוף עדויות מהשטח). מדובר בצלחת ובה ארבעה סוגים של מתוקים שוברי לבב: אין ספק שהכנאפה, בה דובר לאחרונה רבות, כפי ששי תפה אותנו יעל, מנהלת המסעדה הלבבית, הייתה כה מענגת, ששכחנו שאנחנו בדרך כלל לא אוהבים את המתוק ים-תיכוני הזה. בגרסה האדלינאית, מדובר באליפות שנמסה בפה עם מילוי כה מענג שהתאמצנו לאכול לאט שלא יגמר לעולם. אבל, שומו שמיים, כדור הגלידה בטעם פיסטוק, המיוצר במקום היה לא פחות מענג, מלווה בפיסטוקים להמחשת מוצאו. שני ריבועי עוגת גבינה קטנים נימוחו בינות לקרומי הטעם שלנו ולסיום קינחנו את הקינוח המהולל הזה ב'קרמה קטלנה' שי שבה על טארטים קטנים ופריכים, גרסה ספרדית לקרם ברולה, או-לה-לה. הללויה. והכל, כך דיווחה לנו יעל, מיוצר כאן במקום.
הבעיה הייתה שהזיכרון של הקרפצ'יו בקר (45 ₪), מתובל בוינגרט שמן זית וליים, מתפצפץ בפה במשותף עם תפזורת מיני עלעלים ירוקים וגבינת פארמג'אנו רג'יאנו לא הצליח לעזוב אותנו. מזל, ששלל המנות שהוגשו לנו ב'טיול הטאפאס הזוגי' איתו פתחנו את הארוחה היו כל כך איכותיות, שהן היוו מתחרה שוות עוצמה לאחרים; מנות טאפאס אשר כל מרכיב בהן היה עילוי לגוף ולנשמה - מהפטה כבד בקר-אווז - שני חצאי כדור קטנים מלווים בריבת חבושי ם, לבנה מעודנת שעוברת שדרוג במטבח על בסיס לבנה המיוצרת במחלבה מקומית, חמוץ בו זמנית, קרם חציל קלוי מקושט בקצח - עוד לא טעמנו התמוססות חצילים כה משובחת, גבינת פטה מונחת על פלפל אדום קלוי טעימה, טחינה ירוקה אסלית ולחם הבית טרי וחם. אה, וכמובן - סלט עלים טרי, מתובל נכון, מלווה את כל החגיגה הזו. אז, היינו צריכים לגלגל את הסרט אחרוה וקדימה, להתלבט הרבה בין הפרולוג לאפילוג, אבל אם ממש חייבים להחליט מי מנצח בתוך כל המצוינות הזו - החלטנו ללכת על ה'טאפאס מתוקים'. זו פעם ראשונה שפגשנו בכאלה ואתם יודעים מה אומרים - אין כמו אהבה ראשונה.
משקה נבחר
השי לוב בין רצפת האבן לתקרת העץ הגבוהה עורר בי כמיהה ליין טוב. מתוך תפריט היינות הגליליים הלוקאל-פטריוטי, בלט לעיני הקיבוצניקיות, היין של ג'וני מקיבוץ תובל. רציתי להאמין, שאם כבר אנחנו בנוסחה של הפוך על הפוך (מסעדת השף הכי רחוקה ממה שאסוציאציה של קיבוץ עושה לכל מה שקשור לאוכל), נאתגר את היקב הקיבוצי-גלילי של ג'וני שטרן. בחרתי בכוס בלנד קברנה-שי רז-מרלו 2009 (35 ₪), אחרי שהרחתי וטעמתי ושלל תמונות ורגשות זרמו בכיוונים מנוגדים בבת אחת אל ירכתי נשמתי, הבנתי שי צאנו פעם שנייה מנצחים. אחר כך הייתי חייבת לעיין בתפריט שסיפר על מוצאו של היין - תערובת של ענבים מגפני כרם יוסף שבשפלה הפנימית וגפני רמת הגולן שהתיישנה 13 חודשי ם בחביות עץ אלון צרפתי ואמריקאי ואף זכתה במדליית זהב בתחרות אשכול הזהב 2011 בקטגוריה של בלנד חופשי . השתכנעתי גם בלי הזהב. אבל האמת שמה-זה הייתי גאה בבחירה שלי. תמיד טענתי שי ש לי את זה בפרנקופיליות.
עיצוב ואווירה
בצניעות, באינטימיות ובלי יותר מדי רוח, מסעדת אדלינה היא הדבר הכי רחוק ממה שהייתם מדמיינים על מסעדה בקיבוץ. וזה לא שי ש לי משהו נגד חדרי אוכל קיבוציים. נהפוך הוא. אבל זה פשוט כל כך הפתיע, הנסיעה בשבילי הקיבוץ תוך מעקב אחר השי לוט המכוון לאדלינה וההפתעה כבר ממבט מבחוץ - מבנה האבן המרשי ם משקיף עלינו מלמעלה, חלונות זכוכית גדולים, תוחמי ם את המרפסת הסגורה, שממש לא מכבר התווסף בטרסה תחתיה, דק חיצוני, לא מקורה, המשווה למסעדה עוד ניחוח של הריביירה הצרפתית. בין השורה הקדמית, הצופה אל הים מבעד לחלונות וליציע הפנימי, מפרידים עמודי אבן גבוהים, ובתווך, בין המרפסת הסגורה הזו למבנה המסעדה הסגור, מפריד קיר זכוכית תחום במסגרת עץ, המחבר את שני חלקי המסעדה לה יחדיו. החלל הפנימי צבוע בצבעים חמי ם ותקרת עץ גבוהה, משרה אווירה של אינטימיות כפרית. טאבון גדול עשוי פח, ספון בפינת הבר, משמש השראה למגשי הפח וכלים אחרים המדגישי ם שוב את הניחוח הים תיכוני-אירופאי אליו נכנסנו. המסעדה עצמה לא גדולה מדי, מה שמאפשר מתן יחס אישי ואינטימי לכל שולחן, שזהו גם חלק מהאני מאמין של המקום.
שווה במיוחדעסקיות שחבל על הזמן המוצעות במחירים הנעים בין 65 ₪ ל-81 ₪. העסקיות מוצעות בימי חול (מלבד בימי ראשון בהם המסעדה סגורה) בין השעות 12:00 ל-18:00.
הדרך
אם במקרה אתם מגיעים לקיבוץ כברי, כמונו, מהגליל המזרחי, אתם פשוט לא צריכים יותר. גם להגיע לשם מדרך החוף זה סוג של פנטזיה צפונית, אבל לחצות את הגליל ממזרח למערב, בדרך ההררית והפתלתלה, זו הגליליות האותנטית, הירוקה, הכי שורשי ת שיכולה להיות. טוב שלקחתי איתי את הבעל, נהג גלילי זהיר ומנוסה, בפרט כשהיה מדובר בשעת בין ערביים, שכללה טפטופי גשם ששי וו לכל החוויה נופך אירופאי כבד. ולסיום, הדובדבן שבקצפת - כשסוף סוף הגענו ונכנסנו פנימה, נחשפנו ממעלה המסעדה, למחזה המהפנט של בשורת הים התיכון במלוא הדרו. כאילו אנחנו מצויים בנקודה הכי פסטורלית ושלווה בעולם. וזה כמעט נכון רב הזמן. לו יהי.
חשבון בבקשה
טיול טאפאס זוגי - קרם חציל קלוי עם קצח, לבנה בשמן זית, סלט עלים, פטה כבד עוף, פלפלים קלויים וגבינת פטה, טחינה ירוקה, לחם ומטבלים - (כחלק מעסקית 75 ₪, בנפרד 81 ₪).
קרפצ'יו בקר - 45 ₪
כבד עוף מוקפץ בבצל ויין מרסאלה עם קינואה - (75 ₪ כחלק מעסקית)
סרסואלה פירות ים ברוטב ג'ינג'ר ולימונית עם עגבניות ועשבי תיבול (81 ₪ כחלק מעסקית)
טאפאס מתוקים - 58 ₪
כוס יין בלנד קברנה-שי רז-מרלו 2009, ג'וני שטרן - 35 ₪
סך הכל לזוג - 294 ₪.
רשומות
