|
|
נוסטלגיה הגבעטרון: אהבה שאינה תלויהאריק בנדר
תנו לי לשבת על כיסא פלסטיק לבן באולם המופעים הצנוע של קבוצת גבע, תנו לי להריח מלוא החופן את ניחוחות העמק, את ריח החציר והרפת ואת ניחוח הפריחה, הממלאים את האוויר, ומעל הכול, תנו לי לשמוע בהופעה חיה את להקת הגבעטרון בביתה שלה, ועשיתם לי את החג.
פעמיים בשנה, בערב החג השני של פסח ובמוצאי החג מופיעה הלהקה בפני ידידיה, חבריה, אוהדיה וגם בפני בני המשפחה וחברי גבע בלילה קסום של שירים עבריים ממיטב הרפרטואר של הלהקה.
האולם היה גדוש בחסידי הזמר העברי מהעמק ומההר, מהעיר והמכפר שבאו ונקבצו מכל חלקי הארץ לעונג עברי אמיתי שכן, כך בעיני לפחות, הגבעטרון היא שמורת טבע אחרונה כמעט של ארץ ישראל האמיתית, בטרם הכזיבו החלומות.
עם האורחים הקבועים נמנה בוז'י הרצוג, שאמר כי "הגבעטרון הוא הקול האמיתי של הציונות המתחדשת ושיר השירים האמיתי של מדינת ישראל", ולנו לא נותר אלא להסכים איתו. עוד היו שי חרמש, מתן וילנאי, דב לאוטמן, רן פקר, פיני בדש, חברי להקות זמר, חברי הפרלמנט של העמק ורבים אחרים.
השנה הייתה סיבה כפולה לחגיגה. ערב החג השני של פסח וגם אוסף שירים חדש של הגבעטרון, שהושמע לראשונה בפומבי.
האוסף, שיצא כבר בדיסק ונקרא "עלי גבעה", כולל שירים מלפני קום המדינה, וכל המאזין לו שואל את עצמו איך זה שעד היום הגבעטרון לא כלל את השירים הנפלאים האלה ברפטואר שלו, שכן זה פשוט מתבקש, ממש כשם שלחשה לי אשתי במהלך ההופעה: "זה נשמע כאילו השירים נולדו עם הגבעטרון".
את העיבוד לביצוע הנפלא של הגבעטרון, כמו את יתר העיבודים לאוסף החדש, עשה אילן גלבוע והייתם צריכים לראות ולשמוע את הקהל בגבע יוצא מכליו, ונסחף עם הלהקה במהלך הביצוע הנהדר, כשכולם שרים "לעולל ולרך/שערים פה נפתח/ למך ולזקן אנו פה חומת מגן".
האוסף החדש אמור להיות חלק מטרילוגיה. התקליטור השני יכלול שירים שנכתבו בשנתיים הראשונות להקמת המדינה, והשלישי - בעשור הראשון. חגיגה אמיתית.
נכון שהקיבוץ בכלל זה כבר לא מה שהיה פעם, ושגם הזמר העברי נדחק אט אט לשוליים, אבל אני משוכנע שהאהבה לגבעטרון חוצה קהילות, עדות וגילאים.
כך או כך, ניקה ברזק, גדעון גוריון, תמי בן יעקב וחבריהם, המנוהלים לאורך שנים על ידי יואל פרנס, הם בעיניי דבר מרענן ונפלא ומרגש, והשירים שהם משמיעים ספוגים אהבה לעם ולארץ. מבחינתי, זוהי אהבה שאינה תלויה בדבר זולת השירים העבריים היפים.
מתוך: הרומן שלי עם הגבעטרון, הבלוג של אריק בנדר |
|
ישראל ברבע הגמר: 8200 מאחוריך עמק חפר
קבוצת התלמידים של בית הספר עמק חפר, שכינתה עצמה "כדור הרעם" (Thunder ball) הצליחו להעפיל לחצי הגמר בתחרות הרובוטיקה השנתית, מטעם עמותת FIRST, במדינת אטלנטה בארצות הברית. זו הפעם הראשונה שקבוצה ישראלית זוכה בהישג זה. המשמעות היא שהקבוצה מעמק חפר הגיעה למקום הרביעי מתוך 360 קבוצות של תלמידים מכל העולם.
קודם לכן נערכה התחרות ברחבי ישראל והשתתפו בה 55 בתי ספר תיכון מכל הארץ. למקום הראשון הגיעו שלוש קבוצות, המייצגות את ההתיישבות. בית ספר מבואות עירון (עין שמר) וקבוצת המועצה האזורית עמק חפר. התלמידים המריאו לאטלנטה לתחרות הבינלאומית, וייצגו בסוף השבוע האחרון את ישראל בקרב 360 קבוצות תלמידים מרחבי העולם. אליהם הצטרפה גם קבוצת תלמידים מתיכון חוף הכרמל (מעגן מיכאל), אשר זכו בפרס ההשראה להנדסה. את הכסף לכרטיסי הטיסה השלימו חלקם (תלמידי חוף כרמל) באמצעות יום התרמה מיוחד שקיימו לקראת הנסיעה.
מדי שנה מקבלים המשתתפים משימה בתחום אחר של בניית הרובוטים. השנה הייתה המשימה לבנות רובוטים, שישתפו פעולה במשחק כדורגל. הרובוטים היו צריכים לחבור אל עוד שני שחקנים-רובוטים, לעבור מכשולים בדרכם אל שער הקבוצה היריבה ולהבקיע גולים. מדובר ב-15 שניות ראשונות, שבהן פעלו הרובוטים באופן אוטונומי ואחרי זה על ידי הפעלה מרחוק. בסוף המשחק אותגרו המשתתפים להביא את הרובוטים להרים את עצמם על מגדל בגובה של כשני מטרים, לטובת נקודות בונוס.
מכאן, אגב שם הקבוצה, "כדור הרעם" ול"על הדשא" נמסר כי נהגי הרובוטים, אלה שהפעילו את הרובוטים הצטיינו עוד יותר מכל הקבוצה המצטיינת. כמה אפשר עוד להצטיין?
מרגע הכרזת המשימה ניתנו לגאונים הצעירים שישה שבועות לתכנון, לבנייה ולאימון. לאחר מכן הרובוטים נכנסו לאפסון עד למועד התחרות. |
|
מאוד מקורי משמר העמק
במשמר העמק מצאו דרך מקורית לאגד את כל היצירות הכתובות, שמעלות על נס את תבנית הנוף המקומי. דורון אופיר, מוותיקי הקיבוץ, מורה, מנצח וקומפוזיטור במקצועו, אסף במשך חודשים יצירות מקוריות שנכתבו במהלך השנים על ידי חברי ובני משק, הלחין את כולן והפיק מופע שאותו ביצעו עשרה חברי הקיבוץ, בליווי מוזיקלי של חברים ושל בנים נוספים. הערב התקיים באולם התרבות המקומי, על הקירות הוקרנו תצלומי וידיאו, המתעדים את הנוף המקומי - מושא השירים. המופע, שענה לשם "לרוח, לנשמה, לאדמה" (ציטוט מתוך אחד השירים), נמשך כשעה, והועלה פעמיים בשל ריבוי הצופים. (בסך הכול, 800 צופים). עכשיו אנחנו מחכים לתקליטור. |
|
מי משלשל על הקיבוץ? אשדות יעקב איחוד
לחברים באשדות יעקב איחוד נמאס מכאלה שמשלשלים עליהם. מדובר ביונים, כמובן, שהטרידו את מנוחת החברים כאשר נהגו להתרוקן בחופשיות דווקא ברחבת הכל-בו. בקיבוץ ההומניסטי, שבו משתדלים להיות הוגנים גם כלפי מי שמשלשל עליך, מצאו דרך מקורית להבהיר ליונים, שנוכחותן הפוגענית אינה רצויה עוד בקיבוץ. הלכו והתקינו רמקולים ברחבת הכל-בו, והחלו להשמיע שירי ארץ ישראל במהלך כל היום והלילה. נבהלו היונים, ולמספר ימים ידע הקיבוץ שקט והחל לנשום לרווחה. אולם היונים למדו מהר מאוד, שקיבוץ כמו קיבוץ, מרחם על רשעים, וחזרו טיפין טיפין ללכלך את חצר הקיבוץ הנדיב. כעת המוזיקה ממשיכה להנעים (יש שיאמרו - להטריד) את חצר הקיבוץ, ולפסולת האורגנית פתרונים אין. ואנו, שלא יודעים אם לרחם או לקלס, רק נזכרנו באחריתו של מאמר חז"ל: מי שמרחם על רשעים סופו שירשע על רחמנים.
השמועות רצות מוא"ז אשכול
חיים ילין מבארי, ראש מוא"ז אשכול, יצא יחד עם אשתו זיוה, אוצרת הגלריה בבארי, לבוליביה כדי להצטרף לחלק מהטיול של בנם. באחד הערבים, בעודם יושבים בקפה אינטרנט, שמעו שיחה של אחד התיירים שהיה שקוע בשיחה בעברית בסקייפ עם הוריו בבאר שבע. ילין רווה נחת, כאשר שמע את ההורים מספרים, כי בדיוק חזרו מפסטיבל תפוחי האדמה שבמצפה גבולות. "כך שמעתי דיווח ישיר על ההצלחה של הפסטיבל שהגיעה עד בוליביה", הוא מספר לתושביו באיגרת השבועית שלו. כבוד.
הקיבוצניק הנרגן / אחד שלא נותנים לו לשלם כמו שהוא רוצה
זה בסדר שבכלבולית (= כל-בו/ מרכולית) של דליה מפגינים גישה מסחרית ורוח יזמות מרעננת ולרגל האביב והקיץ הקרב הם מציעים ללקוחותיהם ברד פסיפלורה או אייס קפה. למכורי הקפה יש קפה אספרסו מהמכונה וכל אלה במחיר הצנוע של 5 שקל לכוס משקה. אבל למה אי אפשר לשלם במזומן? היינו נורא צמאים אז שילמנו 5 שקלים באשראי. |
|
|
|
|
|
|
רשומות