המרפאה הקיבוצית היא דגם שמנסים לחקות אותו עתה בארצות הברית ובארצות מערביות אחרות, כמודל ארגון הממרכז את הבריאות עם עוד היבטים של חיי התושבים בקהילה. הקיבוצים המתחדשים מוצאים פתרונות מעניינים לטובת הבריאות בקיבוצים במציאות החדשה, אבל רגע לפני שמתנערים לגמרי מהמרפאה המסורתית כדאי לחשוב על הנושא מחדש בעין יצירתית כשהטלפון בביתה של עינת לנס (38) מבית אלפא, אחות במקצועה, מצלצל, היא עונה בהרבה סבלנות ואמפתיה. אם מישהו מעוניין בעצה, בעזרה, בהסתכלות, היא מוכנה גם לבוא אל המרפאה, גם בערב, גם בשבת, אפילו כשהילדות צריכות להישאר רגע לבד. זה לא תמיד היה ככה. מאז שעזבה את המרפאה המקומית ועברה לעבוד בקיבוץ שכן, כפר רופין, היא מרגישה שהרבה יותר קל לה לתת שירות. בעבר, בעת שעבדה בקיבוצה, עשתה כוננויות לרוויה, והיא החלה להרגיש שהיא לא מצליחה לתת את השירות כמו שהייתה רוצה. "המצב הזה בו לכל מקום שאתה הולך, מישהו תופס אותך ומבקש עצה, גם אם מדובר בפצע מוגלתי ואני באמצע האוכל, הפך להיות לי מאוד קשה". היום לנס עובדת בכפר-רופין השכן, וגילתה את ההבדל הגדול בלסיים יום עבודה בקיבוץ אחר ולחזור הביתה ברוגע, אל השקט בשבילים בקיבוץ שלה. "היום, גם אם אני לא בכוננות ומישהו מבקש עזרה, אני ממש שמחה לעזור, אני מרגישה שזה לא מובן מאליו לאנשים. הם פונים מאוד בזהירות ובהתחשבות, ובשבילי זו איכות חיים אחרת". מסתבר שבשנים האחרונות ברוב הקיבוצים הגיעו האחיות לרוויה בעניין התורנויות והכוננויות. העובדה הזו בתוספת התייעלויות כלכליות מרצון או מכורח הביאו קיבוצים רבים בתנועה לחפש הסדרים חדשים לשעות בהן המרפאה בקיבוץ אינה פתוחה. תחליפים "חלק מהקיבוצים בחרו לקחת אח או אחות כוננית בתשלום, ברוב המקרים הפתרון הזה ירד די מהר מהפרק, כיוון שמחד העלות גבוהה ביותר ומאידך זה 'לא מספק את הסחורה' - חברי הקיבוץ נמנעים להזמין הביתה מישהו שאינם מכירים באופן אישי, ובמקרי חירום אמיתיים, הצוות הרפואי המקומי מוכן בכל מקרה להתגייס לעזרה", מספרת יעל אייזנר, מנהלת מחלקת הבריאות בתנועה. "פתרון אחר הוא ייעוץ טלפוני", ממשיכה אייזנר, אחות במקצועה. "למשל שירותי בריאות כללית, הנותנת את שירותיה בכל הקיבוצים, שמפעילים ייעוץ טלפוני של אחיות קופ"ח 24 שעות ביממה. השירות הזה מוכיח את עצמו גם בקרב חברי הקיבוצים שחיפשו לעצמם תחליפים לשירות האחות התורנית. גם חברות פרטיות שקיבוצים בחרו להיעזר בהן, נותנות כחלק מהשירות יעוץ טלפוני". אולם במקרים בהם החבר זקוק לעזרה רפואית, ו/או לחוות דעת רפואית מיידית, הייעוץ הטלפוני לא יכול לשמש אותו, ולמקרים שכאלה מצאו הקיבוצים פתרונות שונים. שירותי רפואה פרטית הניתנים על-ידי חברות כגון שר"פ, נ.ט.ל.י, שח"ל, חברת אנוש ודומיהם שחברו למחצית מקיבוצי התנועה, ועוזרים לקיבוצים להשלים את השירות הרפואי הנחוץ. מעבר לשירותי ייעוץ טלפוני בשעות אחה"צ והלילה הן מספקות ביקור רופא, הפניה למיון, לחצן מצוקה ושירותי אמבולנס. העלות אינה גבוהה במיוחד והחברים בדרך כלל מרוצים. ישנם קיבוצים שלאחר זמן הפוגה, הסכימו האחיות לחזור לכוננות טלפונית בלבד ומאחר ובמקרי חירום הן בכל מקרה רצות לעזור, החליט הקיבוץ לוותר על שירותי החברה החיצונית. לאייזנר חשוב מאוד להדגיש כי קיימים עדיין קיבוצים בהם אחות הבית כן עושה כוננויות, אך מתוגמלת בתמורה בשעות עבודה נוספות או כתחליף לתורנות או עבודה. בעין השופט למשל, התלבטו הרבה ולבסוף החליטו לבטל את האחות הכוננית ולהיעזר בגורמים חיצוניים. בהתחלה נעזרו באח תורן, אך הפתרון הזה לא הוכיח את עצמו והם החליטו לשכור את שירותיה של אחת מהחברות הנותנות שירות "רפואת חירום". הפור נפל על חברת נ.ט.ל.י. בין השאר, כי לפניות החברים עונים רופאים מוסמכים ולא אחים. "התרשמנו, כי השירות של נ.ט.ל.י. הוא אמין וטוב יותר ולא פחות חשוב, העלויות נמוכות יותר", מספרת מיכל קציר, מנהלת בריאות ורווחה בקיבוץ, ומסבירה כיצד זה עובד. "חבר המרגיש לא טוב אחרי שהמרפאה בקיבוץ סגורה, מרים טלפון למוקד טלפוני, ובכ-80% מהמקרים הפנייה מסתיימת בייעוץ טלפוני. אך אם הרופא סבור כי יש לשלוח את החולה לבית החולים הוא מפנה אליו אמבולנס, או מפנה את החבר הרוצה בכך לחדר מיון בכוחות עצמו, תלוי בסיטואציה. בכל מקרה הרופא אחראי על משלוח בפקס של מכתב הפניה לבית החולים, שכן מי שמגיע לחדר המיון ללא מכתב כזה חייב לשלם 470 שקלים. במקרה שהחולה זקוק לביקור בית של רופא, תוך 90 דקות יתייצב בחדרו רופא שיגיע מהמוקד הקרוב ביותר". חני דוידמן ממושב מגשימים אחראית על השירות לקיבוצים בנ.ט.ל.י. - ניידות טיפול לב ישראל. היא מספרת כי החברה הוקמה ב-1992 ועד העת האחרונה סיפקה את שירותי "רפואת חירום" באמצעות חברה אחרת. לאחרונה שינתה נ.ט.ל.י. את האסטרטגיה ועברה לשירות "רפואת חירום" ישיר החוסך מהחבר את פער התיווך ומוריד עלויות בכ-30% מהמקובל בשוק. החברה מתמחה היום בשירות אבחון רפואי באמצעות הטלפון. קהילה תומכת הנפגעים העיקריים מהשינויים במרפאה הקיבוצית הם בעיקר הקשישים. וזאת בנוסף לאנשים בעלי אמצעים נמוכים בקיבוצים המופרטים שאינם יכולים להחזיק ברשותם רכב. כוחה הקהילתי של המרפאה הקיבוצית שהלך והצטמצם לאור השינויים בקיבוצים ומאידך האוכלוסייה בקיבוצים שהולכת ומתבגרת, הביאו לתובנה ששילוב כוחות ותפיסה מרחבית יכולים להיות פתרון מוצלח במיוחד לתחום הקשישים. כך נולד הרעיון של הקהילה התומכת. את זכות הבכורה לרעיון ניתן לתת למועצה האזורית גליל עליון ואחריה החרתה והחזיקה המועצה האזורית שער הנגב. אחד התפקידים החשובים ברעיון הזה הוא אב או אם הקהילה התומכת, הדמות הזאת לוקחת אחריות על ותיקים במספר קיבוצים באותו האזור, יוצרת קשר קבוע עם החברים הקשישים ותומכת בהם בכל צורכיהם, כל זאת בתמורה לתשלום סמלי שגובה הקהילה התומכת מכל מנוי שבחר להצטרף. אותם ותיקים המעדיפים לשמור על עצמאותם ולהמשיך להתגורר בביתם ובשכונת מגוריהם, יכולים לבחור בשירות הזה, כאשר הם מקבלים תמורה שנועדה לחזק את הביטחון האישי שבעבר היה מובן מאליו והיום הרבה פחות. מעבר לכוננות של 24 שעות ביממה של אם או אב הקהילה התומכת, מעודדת השכונה התומכת גם פעילות חברתית ותרבותית, מתן עזרה בתחזוקת בית, סיוע וייעוץ פרקטי בסידורים, קישור עם גורמי הקיבוץ ואולי החשוב מכל - אוזן קשבת וקשר אנושי ואישי. ארז בן אשר (59) מקיבוץ דורות נבחר להקים את הקהילה התומכת במועצה האזורית שער הנגב לפני 4 שנים, אחרי ששימש 11 שנה כרכז הרווחה בקיבוצו. "בתחילת התפקיד", הוא מספר, "הטלפונים לא הפסיקו לצלצל, הרגשתי שהוותיקים נמצאים בחוסר אמון מוחלט, בודקים אותנו לוודא שבאמת נספק את הסחורה המובטחת". היום, אחרי השעה 20:00, נדיר שמישהו יתקשר למעט מקרי חירום כמו נפילת חשמל או הצפה בבית. מאחורי הקהילה התומכת עומדת העמותה למען הקשיש, אשל והג'וינט, הנותנות תמיכה כספית בשלוש השנים הראשונות לקיומה של הקהילה התומכת, אחרי זה כבר צריכים להסתדר באופן עצמאי. "כצעד ראשון נכנסתי לכל הקיבוצים להסביר להם מה אנחנו יודעים לתת", מסביר בן אשר. "מתוך 10 יישובים, הצטרפו 9, כאשר רק קיבוץ אחד הרגיש שהוא מסוגל ומעוניין להמשיך לספק לחבריו הוותיקים את צורכיהם ולא הצטרף לקהילה התומכת. ההצטרפות נעשית למעשה באופן אינדיבידואלי. יש לנו כ-140 בתי אב תחת אחריותנו שמהווים כ-170 איש ואישה. רוב לקוחותינו הן נשים, רובן אלמנות". בן אשר מספר כי כאשר נכנס לתפקיד, החל לטפל בנושא העבודה. "במרבית הקיבוצים מנהלים היום את המפעלים מנהלים שאינם חברי קיבוץ ולא מבינים את חשיבות העסקת הוותיקים במפעל. פניתי למפעלים באזורינו וצפונה-עד לנתניה, לאו דווקא בקיבוצים, וחיפשתי מפעלים שירצו להעסיק את אותם ותיקים הזקוקים למקום עבודה, פחות בשביל הפרנסה ויותר בכדי שיהיה כיף לקום בבוקר. לא היה לי קשה 'לשווק' את החברים שעל אף גילם המופלג, כולם מיומנים בעבודת כפיים, רציניים ואחראים והכי חשוב - משתוקקים לעבוד. הרבה מפעלים פתחו את דלתותיהם, האכזבה היחידה היא המשכורות הנמוכות שהם משלמים". לצדו של בן-אשר עובדת שונטל קנר מכפר עזה. קנר היא הצלע הנשית, אם השכונה התומכת. תפקידה מתמקד בלשמש אוזן קשבת לוותיקות ולוותיקים. הם דאגו להיכנס לבתי החברים, לוודא שאין מפגעים שעשויים לפגוע בחברים - שטיח מקופל, רהיטים רעועים ואפילו וילונות מאובקים, כל פריט שכזה טופל וחזר למקומו באופן בטיחותי ומכובד. "גם את הקשר עם אנשי המקצוע כמו החשמלאי והאינסטלטור אנחנו עושים. בקיבוץ בו התשובות לא היו מספיק מהירות או אדיבות, לקחנו אנשי מקצוע חיצוניים. אחד הדברים שראינו הוא שיש חברים שאין להם בשביל מה לצאת מהבית. החלטנו להקים 'בית חם' - מעין מועדון חברים, בו החברים מפעילים את עצמם ויש פתאום סיבה למסיבה". בתים חמים ב-4 קיבוצים עובדים "בתים חמים" שכאלה, נפגשים פעם בשבוע לבילוי יזום על ידיהם, מצליחים להביא הרצאות מעניינות, הרבה פעמים של בנים שעזבו, אך מוכנים לשתף את החברים ברזי עבודתם. הם חוגגים ימי הולדת וחגים, והביחד הזה כל כך בולט, עד כדי כך שקבוצות גיל אחרות התארגנו בעקבותיהם ועכשיו הן מארגנות לעצמן גם כן אירועים ותרבות. נושא אחר בו טיפל בן-אשר הן ההסעות. "במקרים בהם חבר לא מסוגל לנוע אפילו בעזרת קלנועית אנחנו נעזרים בקלאב-קאר, שלוקח עד 4 אנשים לכל מקום שצריך בקיבוץ. אבל הנושא הקשה והכואב מכל הוא נושא התזונה. באחד הקיבוצים שמנו לב שאנשים ממש רזו. גילינו שהם ממעטים לאכול, אם מקושי לבשל לעצמם ואם מרצון לחסוך בכסף למזון, כדי שיישאר לתרופות. החלטנו להנהיג ארוחה חמה עד לבית פעם ביום, כך שנוכל להיות בטוחים שהקשיש ניזון כמו שצריך". בן-אשר מספר שהקשר שלו עם היישובים פתח את הדלת לטובת הוותיקים. "טיפלנו ביחד עם הקיבוצים בנושא הליווי לבי"ח וקופ"ח, הקיבוצים מארגנים ומשלמים את ההוצאות על כך. כנ"ל לגבי ניקיון הבתים. המערכת מברכת על היוזמה שלנו, ממלאי התפקיד שומרים על דלת פתוחה ואוזן קשבת. והחברים, בזכות הקהילה, אפילו הפכו לכוח פוליטי שיודע להגן על עצמו מפני החלטות שעשויות לפגוע בו". מרפאה אזורית פתרון מעניין אחר המתאים עצמו לשינויים במערכת הבריאות והמרפאות בקיבוצים, הינו המרת המרפאות הקיבוציות במרפאה אזורית הנותנת שירותיה לקיבוצי האזור. מרפאה כזו כבר קיימת בעמק הירדן וכן בחבל אילות ועוד אחת מוקמת באזור עמק חפר. היתרון של המרפאות האזוריות הוא במתן שירות איכותי, עם מבחר גדול יותר של אנשי צוות. קיימת אפשרות בחירה ברופא משפחה או אחות, ושעות הפתיחה רבות יותר, מה שמאפשר לחברים קבלת שירות רפואי בזמן המתאים להם. רופאים מקצועיים מגיעים אל הקופה ויש בית מרקחת שנותן באופן נפרד את שירותיו לחולים. המרפאות האזוריות חדשניות, אסתטיות ונוחות לשימוש. בחבל אילות המרפאה מעט מרוחקת מחלק מהקיבוצים, אך החברים, שרובם צעירים ומורגלים בטווחי נסיעה ארוכים, הסתגלו מאוד מהר לשיטה החדשה. במועצה האזורית עמק הירדן החלו באיחוד המרפאות לפני שלוש שנים. עירית פורת, אחות במקצועה ומנהלת מחלקת הבריאות במועצה אזורית עמק הירדן, הייתה בין מובילי התהליך להקמת המרפאה האזורית. "מלבד שני קיבוצים שלא הצטרפו, בעיקר מפאת החשש מהתלות בהסעות, הצטרפו כל קיבוצי המועצה למרפאה האזורית. בתחילת הדרך הפעילו שירותי בריאות כללית לחץ מתון על שניים מהקיבוצים שהחשש ליוה גם אותם, בעיקר משום שבשירותי בריאות כללית האמינו כי מרפאה אזורית היא התחליף הנכון במקום מרפאות קטנות בקיבוצים. פורת מציינת שדווקא גישה זו הספיקה להשתנות בקופ"ח, אולם בכל מקרה המרפאה האזורית קיימת ומשגשגת. המרכז נותן שירות הרבה יותר רחב לפונים. המרפאה פתוחה 12 שעות ביום, מ 7:00 עד 19:00, ההיצע של מספר רופאי משפחה ואחיות במרפאה גדל, ומתקיימים שיתופי פעולה לטובת החברים, עם המועצה האזורית, כגון- ימי בריאות, קורסים שונים, יוזמות כגון הכשרת נאמני בריאות בקהילה ועוד. אבן נגף רצינית עמה מתמודדים בימים אלה במרפאה, הינן שעות התקן של האחיות. "האחיות במרפאה מאוד עזרו לקדם את המרפאה האזורית, זה הגיע לכך שקופת החולים החלה לצמצם תקנים. אם במרפאות הכפריות התקן הוא אחות על כל 551 לקוחות, במרפאה האזורית היחס כיום הורע והוא עומד על 3 אחיות ל-6,000 אחיות. עובדה זו מביאה לתוצאות המרעות את השירות משני כיוונים. מחד, האחיות שמאוד נאמנות לעבודתן, נותנות הרבה שעות על חשבונן, למעשה בהתנדבות. מאידך, השירות הקהילתי האישי, לו מורגל הציבור בקיבוצים, כגון עיסוק ברפואה מונעת, מענה מהיר בטלפון, ועוד - נפגע בשל הלחץ בו נתונות האחיות לאור התקנים המצומצמים". מקבלת בכאב אייזנר, אחת השותפות המקצועיות בכל ההתמודדויות הללו מטעם מחלקת הבריאות בתנועה, מקבלת בכאב את השינויים החלים במרפאות הקיבוציות, ולמרות שהיא מבינה שלעתים מדובר בכורח המציאות. חשוב לה לציין כי לתפיסתה המרפאה הקיבוצית היא נכס שכדאי לשמרו ככל הניתן. "זו יצירה ייחודית, בת עשרות שנים, שהיום בארה"ב ובקנדה, עמלים לבנות דגמים דומים של מרפאות, מתוך תפיסה שבקהילה יש חשיבות לכך שקיימת מרפאה הממרכזת את הטיפול בציבור, ומעורבת בחיי הקהילה ברבדים נוספים. זה מביא את הקהילה להיות בריאה וחסינה יותר. במודל הצפון אמריקני, האחות מקבלת סמכויות נרחבות בדומה לסמכויות שהיו עד היום בידי האחות במרפאה הקיבוצית, כמו בדיקת אומדן גופני, מתן תרופות ועוד. הרעיון של סעד מלידה ועד מוות בכבוד, הוא רעיון שהמרפאה המסורתית בקיבוצים הנהיגה הלכה למעשה ומסתבר שאפילו במדינות קפיטליסטיות כמו ארה"ב וקנדה, שם שירותי הבריאות עולים כסף רב, מצאו שיש צדק בתפיסה זו". גם במדינת ישראל, הכיוון הוא כזה, כאשר בעשור האחרון הגדירו מחדש סל פעילויות חריגות אותן אחיות יכולות לתת אם עברו את ההכשרה הנדרשת, פעולות שפעם היה עושה רק רופא והיום אחיות יכולות לבצע, כמו מתן תרופות ללא מרשם, מתן עירוי וכדומה. מקומה של האחות כעיקרון הולך ומתרחב, נעשה יותר מקצועי. "חשוב שלא נשפוך את התינוק עם המים", מוסיפה אייזנר, "היכן שצריך מוצאים פתרונות יצירתיים ומשתנים, אך חבל לוותר מהר מדי על האוצר הזה". אייזנר מאמינה שגם האחיות בקיבוצים, יהיו פחות שחוקות ויצליחו לתת שירות טוב יותר במרפאה הקיבוצית, שבסה"כ טומנת בחובה אתגר ועניין רב, אם הקיבוץ ידע לתת להן את מרחב הנשימה הנדרש ו"ישמור" עליהן כמו שצריך - יציאה לשנת התאווררות במקום עבודה אחר, יציאה ללימודים, הקלה או תגמול נאות בעניין התורנויות והכוננויות, הכנסת מזכירה רפואית שתטפל בחלק האדמיניסטרטיבי של המרפאה. כל אלה הם מתכון לקידום איכות השירות במרפאה הקיבוצית, ויגנו עליה מפני שחיקה וקריסה. היא מאמינה כי שיפור תנאי העבודה יעזור להכניס את מהפיכת השירות העוברת כעת על קופות החולים גם למרפאות הקיבוציות. "לאחיות יהיה הרבה יותר קל לחייך בבוקר אם לא יהיה להן על הראש ריבוי תפקידים מטורף בזמן מוגבל. כחלק מסדר היום רב האחיות אחראיות על בדיקות דם, קבלת רופא, טיפת חלב, מעקב אחרי חולים כרוניים, ניהול חדר תרופות הכולל הזמנת תרופות, הנפקתם וחיוב החברים. כל התפקידים האלה לעתים מוטלים על אחות אחת העובדת לעתים בפחות ממשרה מלאה, ולא פלא שבשארית כוחותיה היא מתקשה לעתים גם להיות מכילה ואוהדת. איחוד מרפאות פתרון שנוסה בעבר ואולי יש לבדוק אותו שוב כמתכונת יצירתית ש"אינה שופכת את התינוק עם המים", עומד לקרום עור וגידים בימים אלו במועצה האזורית מטה-אשר. ביוזמת צוותי שתי המרפאות ומערכות הבריאות בקיבוצים כפר מסריק ועין המפרץ, בליווי מחלקת הבריאות בתנועה ובתמיכתו של מנהל מחלקת הבריאות במועצה, משה פרי, החליטו חברי הקיבוצים הללו על איחוד שתי המרפאות. נילי שר, רכזת בריאות ורווחה בכפר מסריק, מספרת כי מדובר בשתי מרפאות חזקות, שצוותי האחיות החליטו לשדרג את איכות השירות שבהן בעזרת המיזוג, איגוד משאבים, שעות פתיחה גמישות ומרובות יותר, רפואה מקצועית, פרויקטים משותפים, וצוות גדול יותר, ובנוסף האחיות יזכו ללקוחות משני הקיבוצים, מה שיביא להתחדשות הדדית. דווקא את המעורבות הקהילתית האחיות לא תוכלנה לעשות יותר בשעות העבודה והקיבוצים יצטרכו למצוא הסדרים המתאימים למתכונת העבודה החדש. המבנה החדש שמתוכנן במחלקת ההנדסה של המועצה ויוקם על-ידי שירותי בריאות כללית, יהיה ממוקם בשטח של המוסד החינוכי המשותף לשעבר, מרחק של כ-400 מטר מכל אחד מהקיבוצים. בתכנון העתידי מתכוונים להפוך את כל הקומפלקס למרכז הנותן שירותי בריאות ולהקים מרפאת שיניים, בית סיעודי ועוד. נילי שר מספרת כי האיחוד שנועד בראש וראשונה לשפר את איכות השירות, לא יפגע באופי הביתי של מרפאה קיבוצית. נהפוך הוא, בזכות האיחוד ייהנו החברים מהרחבת סל השירותים לו הם מורגלים, קרי להרחבת התקנים בהשוואה לתקנים הקיימים כיום במרפאות בקיבוציהם. גם כאן התמודדו עם סוגיית ההסעות והחליטו כי המרפאה תיקח על אחריותה את ההסעות לחולים שאינם יכולים להגיע בכוחות עצמם. אומנם המלחמה בקיץ הקפיאה קצת את התקדמות הפרויקט, אך כעת, משחזרו הגורמים האמונים על התכנון לעשות את מלאכתם, צפויה המרפאה המשודרגת להיפתח לקראת סוף 2007. |
רשומות
