הנהיגה היא יותר סוג של תחביב והריקוד הוא מקצוע, אומר גדעון כרמלי ממרחביה, נהג סמיטריילר מזה 40 שנה, שהוא גם רקדן מקצועי וגם שורק קבוע בערבי השירה של העמק * זה מה שעושה אותו כל כך מתאים לכל המיתוסים שהתפתחו בארץ ישראל על דמות הנהג החברמן שהציץ מתוך האוטו הירוק * מאז שנסע בסמיטריילר שלו למחלבות תנובה בירושלים ועד היום, כשמשאית שבה הוא נוהג עולה מיליון ש"ח וכל מה שהיא צריכה זה להגיע למחלבה החדשה של תנובה בעמק פעמיים ביום, עדיין, הוא אומר, אין בישראל תשתית ראויה למשאיות
על השאלה האם הוא יותר נהג או יותר רקדן הוא לא מוכן להשיב. מה שכן, הוא מוכן להודות שהנהיגה היא יותר סוג של תחביב והריקוד הוא מקצוע. גדעון כרמלי, 67, אב לארבעה, נשוי לטובה, חבר מרחביה, ותיק מובילי החלב בישראל, מוביל חלב ממשקי העמק למחלבות תנובה כבר 43 שנה, ובמקביל הוא רקדן בלהקות מחול מהטובות בארץ, ביניהן להקת הייצוג של ישראל "שלום", בהנחיית גברי לוי. בשעות הפנאי שלו, משתתף הנהג שלנו בערבי שירה בציבורץ גם שם, מספרים יודעי דבר, הוא ממש חברמן.
הוא נולד בחדרה, אליה עלו הוריו מפולין בשנות השלושים. בגיל 10, בעידוד אחיו הבכור, הצטרפה המשפחה לקיבוץ מרחביה. היתה אז תקופת הצנע בארץ. אחיו הבכור, דוד ז"ל, שלימים נהרג במהלך שירות המילואים שלו, היה אז חבר קיבוץ הראל ועודד את הוריו להצטרף בעצמם לקיבוץ.
"אבי התקשה מאוד לקיים את משק העופות הגדול שניהל בתנאים ששררו אז בארץ והחליט להקשיב לעצתו של אחי", הוא מספר. ב-1950 הצטרפה המשפחה לקיבוץ מרחביה ומאז הוא שם.
בתור נער ואחרי הצבא, הכיר את השלב ההתחלתי של קו ייצור החלב, כשעבד ברפת. בזמן הצבא החל לרקוד בלהקת הסטודנטים של חיפה. "היינו מופיעים בבתי המלון בעיר ובאוניות שהגיעו לעגון בנמל", הוא נזכר. לאחר מכן היה ממקימי להקת המחול האזורית "צוותא יזרעאל" בהדרכתו של גברי לוי, אתו הקים ב-76 את הלהקה הייצוגית הידועה של ישראל, להקת "שלום".
בארבע על הסמיטריילר
אבל נוסטלגיה של ממש אין כאן, שהרי כרמלי ממשיך לקום כל יום, בחשיכה, ויוצא למלא את מכליות החלב ברפתות האזור. הוא מוביל את החלב למחלבת תנובה החדשה שהוקמה באלון-תבור וחוזר לסיבוב נוסף. וחוץ מזה הוא עדיין שותף בהופעות המחול של להקת "שלום", אומנם כיום בעיקר מאחורי הקלעים, כאחראי על התלבושות, אך מדי פעם הוא גם מפתיע את הקהל בתפקידי אורח.
הוא נראה צעיר מכפי גילו, שזוף וחסון, רחוק מדימוי נהג המשאית המצוי, חף מאותות גסות או קולניות. בזמן הראיון הוא אינו מסגיר את הפרפורמר שבתוכו ולולא התמונות המעטות שמצליחהטובה, האישה שאתו, להציג בפני, לא היה קל למצב את האיש הצנוע הזה על בימת הריקודים.
על שילוב שני המקצועות הוא מספר שהתגבר די בקלות. "מבחינת שעות העבודה, הסתדרתי תמיד מצוין. בארבע בבוקר הייתי יוצא אל הדרך, עולה על הסמיטריילר, עובר בין רפתות קיבוצי העמק, ממלא את המיכלים בחלב, וממשיך למחלבות תנובה לרוקן את המיכלים. עם סיום יום העבודה, הייתי מקפיד להגיע הביתה, לפגוש את האישה והילדים ולפנות ערב שוב יוצא אל הדרכים, הפעם בכובע של רקדן, לחזרות של הלהקה או להופעות. מזלי שאשתי תמכה בשיגעונות שלי לאורך כל הדרך. אני רואה בעצמי נהג מקצועי וכשצריך, אני יודע להקפיד על מנוחה. הכלל שהנחה אותיתמיד היה הרצון לחזור הביתה בשלום".
העבודה כנהג טומנת בחובה סיכונים לא מעטים. למרות מיליוני הקילומטרים שמאחוריו, ואולי בעטיים, מדבר כרמלי בתסכול על הקשיים בכבישי הארץ. "למרות השיפור העצום בתשתיות, ובאיכות הרכבים, הכבישים שלנו אינם ערוכים לתנועת משאיות. אם אני משווה לכבישים בחו"ל, שם למשאיות יש מסלולים נפרדים ורואים שנותנים כבוד ומקדישים חשיבה להקל ולהבטיח את תנועת המשאיות בדרכים. אצלנו, בנוסף לכך שאין היערכות למשאיות, הכבישים צפופים, עמוסים, כל הזמן פקקים, הרבה תאונות, העומס הזה דורש המון מאמץ בכדי להצליח לעבור את היום על הכביש בשלום".
וכשכרמלי מדבר על יום עבודה, הוא מדבר על הרבה מאוד שעות על ההגה - יציאה עם חשיכה, איסוף חלב בכל רפתות האזור, ונסיעה למחלבת תנובה לריקון 50 טון החלב שאסף במיכלי הסמיטריילר. בתחילת דרכו היה מדרים עד לירושלים, רחובות או קרית מלאכי. כיום הוא מתענג על המחלבה החדשה והמשוכללת שהוקמה באזורו שאת המסלול אליה הוא עושה פעמיים ביום. היו שנים בהם הגיע לקילומטרג' של כ-1,000 ק"מ בכל יום עבודה, כ-12 שעות על ההגה.
הוא נותן לנו כמה טיפים לנהיגה מקצועית. "ראשית, אני כל הזמן מרוכז בנסיעה, מתכנן את הדרך, רואה שלושה מהלכים קדימה. צריך לזכור שלבלום את הרכב שלי זה לא עניין פעוט, אני חייב להתחיל לבלום ממרחק רב לפני הרמזור בכדי להגיע לעצירה מוחלטת בזמן. אני ממש מחשב מרחוק, בעזרת הניסיון וההיכרות שיש לי עם הרמזורים בדרך, אם עד שאגיע הרמזור יתחלף לאדום או לא. הרבה מאוד פעמים הרמזור ירוק ואני כבר מתחיל להאט לקראת עצירה. עם סמיטריילר אי אפשר לגנוב רמזור צהוב".
בהתייחסו למספר התאונות הגדול בהן מעורבות משאיות, אומר כרמלי כי הרבה מהאסונות בכבישים, בהם מעורבים נהגי משאיות, קשורים בעקיפין, לרצון של בעלי המשאיות לממש עד הסוף את ההשקעה הכספית העצומה שעשו ברכישת המשאית. "למשל, הרכב עליו אני נוסע, שהוא מהמשוכללים שיש, סמיטריילר אוטומטי, תוצרת וולוו, עולה כמיליון שקל. כאשר הבעלים הוא קואופרטיב, כמו במקרה שלי (קואופרטיב תבור-שאן-חרוד), אין את הלחץ ההיסטרי כמו של בעלי משאיות פרטיות. כשמדובר ברכוש פרטי, הבעלים רוצים למקסם את הנכס. זה מביא לעבודת יתר, עייפות ובסופו של דבר לתאונות קטלניות".
בשנים הראשונות היה נוסע למחלבת תנובה בירושלים דרך שער הגיא, נסיעות ארוכות ומייגעות שפסקו בשנות ה-70 כאשר מחלבת תנובה הירושלמית הפכה להיות דתית, והחלב הקיבוצניקי לא היה מספיק כשר בשבילם. היעד השתנה ומאז החל להסיע את החלב למחלבות תנובה ברחובות, קרית מלאכי, תל-אביב וחיפה. לאחרונה כאמור, עם הקמתה של מחלבת תנובה החדישה באזורו, הוא מוביל את תוצרת החלב אליה. פעמיים ביום.
כתבו עליו את השיר?
כרמלי מספר, שהמשאית הראשונה בה נהג הייתה ירוקה, עובדה מכרעת במיתוס שפיתחו ילדי האזור כי כרמלי הוא הוא הנהג עליו נכתב השיר "האוטו שלנו גדול וירוק".
את הילדים הפרטיים יש לציין, לא עודד להיכנס לתחום הנהגות. "כאשר הציעו לבן שלי, עם שחרורו מצה"ל, לעבוד כנהג במפעל, לא אכחיש שניסיתי לשכנע אותו לסרב. בעיקר בשל העומס בכבישים וחוסר הפרגון של כל מי שנהגי המשאיות פוגשים בדרכם - החל בנהגים אחרים וכלה בשוטרים". בנו החליט בכל זאת שהוא כן לוקח את ההגה לידיים, וכך לתקופה מסוימת היו שני נהגי רכב כבד במשפחה. טובה מספרת שלמרות שמאוד לא רצה שהבן יהיה נהג, מרגע שהוא לקח את העבודה, האבא הפך ליועץ והתומך מספר אחד של בנו.
"אני מאוד ריאלי, לא חולה הגה. אני מודע לסכנה ולקשיים בדרכים. נכון שאני וורקוהוליק ולכן מאוד אוהב את העבודה שלי, אבל הייתי מאחל לעצמי שילדי לא יצטרכו להתמודד עם הקטסטרופה בדרכים לפרנסתם".
הוא עצמו, לעומת זאת, אפילו במילואים לא עזב את ההגה. "גייסו אותי ליחידה מובחרת שהקימו למובילי טנקים". וכך, גם את המילואים עשה על הגובה, כשבאחריותו במקום 50 טון חלב, הרבה טונות של פלדה. בביתו, בגובה העיניים, הוא מדבר על שגרה שהוא מאוד אוהב ומוכן להמשיך בה עוד שנים רבות, ואנחנו יצאנו עם התובנה המוחלטת שזכינו לפגוש את הנהג הטוב ברקדנים והרקדן הטוב בנהגים, ובכלל.
השורק מהעמק
גדעון וטובה כרמלי הולכים הרבה לערבי שירה בציבור ובמיוחד לערב הגדול המסורתי המתקיים מדי שנה בבית אלפא, אותו הוא ועשרות חברים מארגנים כבר שנים רבות, ומגיעים אליו חובבי שירה מכל האזור. כרמלי בולט בערבי השירה כשהוא עומד ליד התזמורת ושורק שריקות ססגוניות שהוא מפיק בעזרת אצבעותיו.
רשומות