השאלון:איפה הן היום - להקות הזמר

השאלון איפה הן היום - להקות הזמר רוני מ. האס צילם והשתתף בהכנת הכתבה: דוד עינב מתוך אוסף תקליטים של דוד עינב הלהקות הללו היו גרסות הכיסוי (הקאברים) הראשונות, הן כיסו שירים שהפכו לשלאגרים והן כיסו, אולי גם על געגועים תורשתיים למעגלי הזמר, שבקעו דור קודם, מבטן חלוצית בוערת של בני הדור הראשון. הלהקות הראשונות החלו לצמוח בשנות השישים, ובעקבותיהן נוספו עוד בשנות השבעים והשמונים והלאה וזמריהם הבינו מיד שהגעגועים לבדם - אין די בהם. יש צורך גם בחיידק הבמה ובהתמדה בלתי נלאית. מנחים כמו צביקה כספי, צביקה ארבל, חיים אסנר ואחרים עזרו ללהקות הללו, ורק היום אפשר לקבוע כי יחד יצרו היסטוריה. אחריהן נוצרו עוד ועוד להקות, ששמן הוסב לחבורות זמר, עשרות מהן שרות היום בערים ובמתנ"סים, אבל כולן מהלכות ומזמרות בדרכים ובשבילים שהתוו וסללו הלהקות הקיבוצניקיות

תקליטי שלישית המעפיל. לשיר ולהופיע מקומות פתוחים שלישיית המעפיל - משתפת: עירית סנדנר עיסוק - עד לפני שנה עבדתי בבית חרושת בקיבוץ. חיים שכאלה - הכול התחיל בערב השחרור של שכבת הגיל שלנו בשנת 1965. אנחנו (עירית סנדנר, אהוד שחם וגדי אלון), הכנו הופעה ושרנו מול אנשי הקיבוץ שלנו. במקרה, היו שם יואל רקם ואפי נצר. הם שמעו ומיד ראו את הפוטנציאל ופתחו לנו את השער. כך התחיל הסיפור - צוותא, קיבוצים, ערבי דן בן אמוץ, חו"ל. כשגדי עזב נכנס דן שרון. מאז חלפו 45 שנה, הלהקה ממשיכה להופיע בהפסקות מאולצות ותוך שינויים בהרכב, אבל שרה את אותו חומר. הווי הלהקה - היינו בני אותו גיל, אני הזמרת והם המלווים. תמיד הסתדרנו מצוין. עד היום אנחנו חברים טובים. סוג של נישואין, עם עזרה הדדית וסבלנות זה לזה. אפילוג - מ-2002 חזרנו להופיע. בהרכב שונה, אבל באותם החומרים. קטרזיס - הייתה לנו הפסקה ארוכה של מספר שנים, עד שיום אחד הבן שלי יובל, שכל חייו שמע את שירי השלישייה, החליט להחזיר אותנו לבמה, והיום הוא חלק מההרכב. מימון - כל השנים עבדנו ללא אמרגן, הופענו איפה שהתאים לנו והסתדר, וההכנסות מימנו אותנו. לא היו הרבה הוצאות. לב העניין - לשיר ולהופיע. למרות שמבחינתי יש כל מיני מגבלות - לא כל מקום נראה לי - לא אוהבת מקומות פתוחים, רק מקומות סגורים, קשה לי שאנשים מסתובבים. מאוד כיף עכשיו, כשהבן שלי מופיע איתי.

ארז בן אשר תזמורת בצורת בברזיל קולות חמים. משתף: ארז בן אשר, 62, שער הנגב עיסוק - מנהל רווחה בקיבוץ דורות ואב קהילה תומכת בשער הנגב. עד לפני כמה שנים הגשתי תוכנית על חבורות זמר ברדיו האזורי. חיים שכאלה - הלהקה קמה לפני 29 שנים על ידי יוני שחם מקיבוץ גבים. הוא סיים לימודי מוזיקה, והחליט שצריך להקים חבורת זמר. במבחני ההתאמה נבחרו 18 זמרים וזמרות. שרנו שירים מקוריים שהולחנו על ידי יוני לפי תמלילים של כותבים שונים, רבים מתוכם חברי קיבוצים. כיום אנחנו 16 זמרים, רק חמישה מתוכם הם מאלה שהחלו את הדרך. אחרי ארבע שנים התחיל לעבוד איתנו צביקה כספי, והתמיד בכך במשך 25 שנים, כולל עיבודים נפלאים שעשה עבורנו. לפני שנה חזר אלינו יוני שחם. הווי הלהקה - הלהקה יודעת לשיר יחד ולהקשיב זה לזה, עם מגוון קולות רחב ובצבעים חמים. לא סולנים אלא משתלבים יחד. תקליט - הקלטנו שני דיסקים באולפן קולינור בתל אביב. ההקלטות היו בניהולו של צביקה, בסך הכול, 18 שירים. קיבלנו אז מחמאה, שבזכות מקצועיות שלנו קיצרנו בחצי את זמן ההקלטה באולפן. אפילוג - עדיין מופיעים. היום שינינו את הסגנון לכיוון ג'ז ועיבודים יותר מורכבים. בימים אלה אנחנו עובדים על תוכנית חדשה, שאמורה לצאת לקראת סוכות. לקראת יום הזיכרון ליצחק רבין נצא בשני שירים חדשים. קטרזיס - הגענו לסורוקבה בברזיל, אולם ובו 400 מקומות, ולרשותנו מיקרופון אחד בלבד! ופסנתר. כל הכרטיסים נמכרו, ואנחנו עמדנו בפני דילמה - לשים פלייבק או לשיר ללא מיקרופונים וללא מערכת הגברה. החלטנו על הפלייבק, וללא שום ניסיון ב"שירת בצורת" השמענו 12 שירים שלנו. קיבלנו מחיאות כפיים סוערות, ולא נתנו לנו לרדת מהבמה. סימנו לאיש הטכני שיעביר לתחילת הקלטת, וביצענו שלושה שירים נוספים באותו אופן. קיבלנו מחמאות על הסאונד הנהדר שלנו. מימון - הלהקה ממומנת על ידי מועצה אזורית ומתנ"ס שער הנגב ובהשתתפות עצמית של הזמרים, במחיר סמלי של 50 שקל לחודש. לב העניין - סוג של התמכרות, מי שמתחיל לא יכול להפסיק. גם השירה, גם המפגש החברתי וכמובן ההופעות שמוציאות מאיתנו את הטוב ביותר.

חנוך ושולה. שרים גבוה "אחכה לך למעלה" האשקולית. משתפים: חנוך (74) ושולה (71) אלבלק , בית השיטה עיסוק - גמלאים ועבודות קטנות. חיים שכאלה - הלהקה פעלה משנת 1973 עד שנת 1991. היא הוקמה לאחר מלחמת יום הכיפורים, והייתה הרחבה של להקה של שלוש בנות, ביניהן שולה. לפני מלחמת יום כיפור חשבנו להקים להקה עם יוסף שריג ז"ל, שנהרג במלחמה, ולמעשה, לאחר המלחמה הגשמנו את הרצון והנצחנו בכך את זכרו. מי שעזר לנו בכך היה צביקה כספי, שאיתו הקמנו את אשקולית. אחרי חודשים ספורים עבר השרביט לצביקה ארבל מכברי, שלקח על עצמו את ניהול הלהקה. הפכנו ללהקת הבית של ההתיישבות העובדת, ולאחר מכן עבדנו עם יורם צדוק. הופענו הרבה במהלך השנים. היו שמונה חברים בלהקה, כולם מבית השיטה, ותזמורת מהקיבוץ ליוותה אותנו. הווי הלהקה - הכול התחיל משירה באירועי הקיבוץ; בבית השיטה תמיד שרים, בלוויות ובשמחות. נוצר הווי פנימי במהלך הנסיעות הרבות, והוא חרג מעצם העיסוק בשירה. כסף הרי לא מרוויחים, והגמול הוא אהבת הזימרה. לא היינו צריכים שום דבר מעבר לכך. תקליט - הכלב שמופיע בתמונה קוראים לו "חצי", והוא היה חלק בלתי נפרד מהלהקה, נחשב לחצי בן אדם ומכאן שמו. כשהיינו שרים גבוה, הוא היה מצטרף. הקלטנו את התקליט בתל אביב. אפילוג - בסופו של דבר, השינויים בקיבוץ הביאו לסגירת הלהקה, כי לא מצאנו דרך לשמור על המסגרת הזו. לאט לאט עברו חבר'ה לגבעטרון, וחמישה מאיתנו שרים בגבעטרון עד עצם היום הזה. לגבעטרון אופי אחר לגמרי. באשקולית היינו קבוצה של סולנים, הגבעטרון יותר עממי וזאת נישה אחרת לגמרי, אבל השתלבנו שם. מצאנו שם בית. קטרזיס - התקופה שיאיר רוזנבלום עבד עם חנוך על "ונתנה תוקף", שהפך לנכס צאן ברזל בתרבות הישראלית. כמה ימים לפני שנפטר אמר לחנוך, שהוא יחכה לו שם למעלה, והוסיף, "אתה ואני את שלנו בעולם הזה כבר עשינו". הוא החשיב זאת ליצירת חייו. מימון - הקיבוץ. לב העניין - אנחנו אוהבים לשיר. היה לנו כיף, וההופעות היו סוג של התרפקות על ארץ ישראל היפה.

יהודה גולני. להנאתו ריכוז של תרבותניקים חמישיית גלבוע. משתף: יהודה גולני, 71 , בית אלפא עיסוק - גמלאי. בעונת התאנים אני אורה תאנים עם צוות מתנדבים מהקיבוץ, אחר כך עובד בחצי משרה כחצרן/תברואן/גנן ותחזוקן במרכז הקליטה לאתיופים ליד קיבוץ בית אלפא (מוסד חינוכי גלבוע לשעבר); יום בשבוע עובד בבית הקברות, בשעות הערב מנגן להנאתי בקלרניט, לעתים עם חברים, ומופיע באירועים פרטיים. עד לפני שנתיים הייתי חבר בתזמורת הקאמרית הקיבוצית. חיים שכאלה - החמישייה נוסדה ב-1960, כממשיכה לתזמורת הבידור של בית אלפא. ריבוי הנגנים היה בשל ריכוז גדול של אנשי תרבות שהתקבצו בבית אלפא. הווי הלהקה - מעבר לתרומה התרבותית לחיים בקיבוץ, בתנועה ובארץ, הרח שמבחינה חברתית הייתה תחושה של משפחה טובה - עשייה, עידוד ותמיכה, כולל הומור ייחודי. נכונות להסתובב במרחבי הארץ על חשבון זמננו, כאשר הדבק היה נחום היימן, נחצ'ה. לא היינו מודעים אז לתרומה המצטברת של נובחי התרבות. ליווינו להקות בידור רבות - הפרברים, חווה אלברשטיין, הדודאים, להקות מחול ועוד. תקליט - עץ החרוב ליד המועדון לחבר. היה תצלום נדיר בזמנו כיוון שצולם בצבע. כמדומני, הקלטנו בימק"א ירושלים. אפילוג - שינויי החיים הובילו את חברי החמישייה למחוזות שונים, והיא התפרקה ממש לפני מלחמת ששת הימים. קטרזיס - לפני מספר שנים התאחדנו באופן חד פעמי, כהפתעה לרגל אירוע שהתקיים לנחצ'ה. היה מאוד מרגש. מימון - הקיבוץ. לב העניין - עשייה משותפת של תרבות ולקיחת חלק פעיל בתרבות הישראלית. כולל ההתרגשות מההופעות.

אמיר גינת. בחסות המועצה פינה בעמק משתף: אמיר גינת, 63, משמר העמק שותפה - ענת עוגן- יגור עיסוק - אחראי פירות וירקות בכל בו בקיבוץ. חיים שכאלה - הלהקה קמה ב-1984, בעקבות מחזמר שנקרא "פינת העמק הקטנה", בחסות המועצה האזורית עמק יזרעאל. משם קמה להקה שמנתה כ-12 איש שהופיעו ברחבי הארץ. אני הצטרפתי שנתיים לאחר קום הלהקה. הווי הלהקה - בלהקה, שהייתה בתחילת הדרך על טהרת הקיבוצניקים, משתתפים כיום גם קיבוצניקים לשעבר ואפילו כמה עירניקים. אנחנו כמו משפחה, שבעה זמרים ושבע זמרות. הלהקה עדיין מופיעה, בניצוחו של המנהל המוזיקלי אורי קריב מהרצליה. פעם בשבוע מתאמנים באלונים, ונוסעים להופעות. תקליט - הוצאנו שני דיסקים. אחד מהם עם מתי כספי. אפילוג - עדיין אין. ממשיכים להופיע. קטרזיס - הנסיעות לחו"ל, הגענו עד מקסיקו. זכורה נסיעה אחת, כשבעקבות השריפה ביערות הכרמל נשלחנו מטעם קק"ל לגייס תרומות, ובמהלכה הופענו גם בפינלנד, והתרשמנו מאוד מנאומו של דיפלומט ישראלי צעיר בשם ביבי נתניהו, שהצליח להרשים בעיקר את הבנות בחזותו ובדיבורו. מימון - המועצה האזורית עמק יזרעאל. לב העניין - מאוד אוהב לשיר ואוהב להופיע. אוהב גם את המפגשים עם החבורה ואת הלמידה המתחדשת של שירים.

דבורה נויברט. בפני המלצרים בנות מסילות משתפת: דבורה נויברט, 62 , מסילות עיסוק - מורה להיסטוריה בבית החינוך גאון הירדן שליד נוה איתן. בלהקה, מלבד זה ששרה גם מעמידה את הבנות ומשמשת כמנהלת האדמיניסטרטיבית. חיים שכאלה - בשנת 1990 הוחלט להקים גוף ווקאלי שישרת את הקיבוץ בחגים. הזמינו מנהלת מוזיקלית חיצונית - אורית שחר. היו בחינות קבלה, ובסופו של דבר, התקבלו שתים-עשרה נשים. עבדנו משך שנתיים, והשירה הנשית הכתיבה את הרפרטואר. אחרי שנתיים אורית סיימה, והחליף אותה חיים אסנר, שמלווה אותנו עד היום. היינו החבורה הראשונה שלו. הווי הלהקה - להקת נשים. המפגשים לא נעצרו אף פעם בשירה. חוגגים יחד ימי הולדת ואירועים, כמו לידות ושמחות. יש לנו יחד 45 ילדים וכ-20 נכדים. תקליט - את הכסף להפקת התקליטור השגנו מבית החרושת שלנו וגם מהקיבוץ. נסענו לתל אביב להקלטות כמה פעמים, כל פעם כמה שעות. התקליטור השני כבר הוקלט במעוז חיים. אפילוג - עדיין מופיעות. בקיבוץ ומחוצה לו, בערבי שירה, בפסטיבלים, בטלוויזיה. שיר שלנו על תל אביב התחרה בחגיגות 100 שנה לתל אביב. קטרזיס - אחרי אחת ההופעות באזור המרכז, ישבנו לשתות בקפה בונו ביקום. הם נענו לבקשתנו וחיכו לנו. יחד עם הקפה התחלנו לשיר, ולבסוף הופענו בפני המלצרים. מימון - הקיבוץ עדיין מממן אותנו, ואנחנו מודות על כך מאוד. לב העניין - שאר הרוח, החברות, ההופעות. נותן משמעות נוספת לחיים. היכולת הקולית שלנו נחשבת לגבוהה מאוד, ואנו משלבות תנועה ושירים מיוחדים, שירים ישנים שבוצעו מעט מאוד ורובם הושרו על ידי להקת הנח"ל. מקוות להשתלב באירועי מאה שנה לתנועה הקיבוצית.

מתוך וידיאו קליפ משנת 71'. התחילו כרביעייה. אולי חמישייה? כבר אפשר להתחיל לחיות מזיכרונות שלישיית מפלסים, משתף: מוטה ידלין, 75, מפלסים שותפים - דוד ארז ויוסף חלפי, לשעבר ממפלסים. עיסוק - פנסיונר וגם שייך לענף הלול. התמחיתי בגנטיקה ובסטטיסטיקה. עוסק בעבודה משרדית, בניתוחים כלכליים ומקצועיים של ענף הלול. חיים שכאלה - התחלנו בשנת 1966 כרביעייה, לאחר כארבע שנים הפכנו לשלישייה, וכך שרנו עד לפני שנתיים במשך 40 שנה. אני הייתי זמר מקצועי בצעירותי בארגנטינה, והייתי שר במקהלת הקיבוץ. יום אחד הגיעו לכאן נציגים משגרירות ארגנטינה, והתבקשנו לשלוח שלישייה קלאסית כנהוג בארגנטינה. נענינו לאתגר. הופענו בירושלים בשגרירות, שמעה אותנו נחמה הנדל המיתולוגית שהתלהבה מאיתנו, וכך התחלנו לעבוד כשלישיה. הוזמנו להופעות, גם ברדיו ובטלוויזיה, והיו נסיעות לחו"ל. הרבה היסטוריה. הווי הלהקה - שירים דרום אמריקאיים בספרדית. היה ביקוש רב, ולא היה צורך באמרגן. אנחנו חברים טובים מאוד, ומה שהפתיע את כולם זה שאף פעם לא רבנו. החלטנו מראש שלא רבים, וכל אחד מוותר לשני כשצריך. אפילו בנסיעות לחו"ל, שטומנות בחובן אי הבנות לרוב, התכוננו מראש על פי ניסיון של אחרים, ונשמרנו שלא לריב. אפילוג - לאט לאט הרגשנו שהעומס מתחיל להכביד. פעם כמעט חזרתי באלונקה מערב שבו הופענו בשתי הופעות, החלטנו שמיצינו את עצמנו. גם אם הקהל עדיין מעוניין בנו, כבר אפשר להתחיל לחיות מזיכרונות. קטרזיס - לפני כשבועיים קיבלנו אות מארגון דרום אמריקאי על כך שהיינו ראשונים להכניס שירה דרום אמריקאית לישראל. מימון - אנחנו הבאנו כסף לקיבוץ, מימנו פרויקטים שונים בקיבוץ, כולל כל החינוך המוזיקלי של ילדי מפלסים. אולי הלהקה הרווחית היחידה בארץ. שלושה זמרים, לא הרבה הוצאות. לב העניין - במה זה מחלה. חוץ מזה אני זמר מילדותי, בגיל 17 כבר הופעתי ברדיו בארגנטינה. היום אני בן 75, ואני מאוד מתגעגע, אבל היום לעמוד שעה וחצי על במה זה כבר יותר מדי. עשינו מספיק.

שלישיית שריד בבית הנשיא. נשיא אוסטריה הזמין היפהפייה הנרדמת שלישיית שריד. משתף: נתן מילוא, 74, שריד עיסוק- פנסיונר וטכנאי קלנועיות בקיבוץ חיים שכאלה - בשנת 1963 הקמנו את השלישייה, כדי לשיר בפני הקיבוץ בהופעות בחגים. החג שבו עלינו בפעם הראשונה על הבמה היה סוכות. המשכנו לשיר בקיבוץ ובשלב מסוים הזמינו אותנו להופיע ברדיו, ומשם מהר מאוד התחילו להזמין אותנו להופעות. הווי הלהקה - כולנו בני שריד, ואפילו שרנו יחד כילדים במקהלה של המוסד החינוכי בקיבוץ. אפילוג - אחרי כשלוש שנים הפסקנו. נכנסנו לתרדמת כמו היפהפייה הנרדמת, וממנה התעוררנו לפני כארבע שנים, אחרי 40 שנה של שקט. ביקשו מאיתנו להתאחר להופעה, וזה היה הטריגר להתחיל להופיע שוב. אומרים לנו שהיום אנחנו נשמעים הרבה יותר טוב, יותר בשלים; לפחות כך אנו שומעים ממי שהכיר אותנו כחבורה צעירה לפני 40 שנה. קטרזיס - לפני מספר שבועות קיבלנו הזמנה לשיר בבית הנשיא, לרגל ביקורו של נשיא אוסטריה בארץ. הסתבר שנשיא אוסטריה, שהיה מתנדב בשריד בשנות ה-60 וזכר אותנו, ביקש במיוחד להזמין אותנו להופיע בפניו בעת ביקורו בבית הנשיא. מימון - אנחנו מממנים את עצמנו. לב העניין - כיף לשיר ולהופיע, ויש מעמדים מרגשים. למשל, לאחרונה הזמינו אותנו לשיר לכבוד חגיגות ה-60 בקיבוץ נחשונים. היה מרגש. זו הייתה סגירת מעגל, כי כשהיינו צעירים, בילינו שם שנתיים במסגרת חיזוק הקיבוץ הצעיר.