|
צילום: דוד עינב |
בקצב הלב
בית אורן
גורן רודיטי, 33, בית אורן, הוא מורה במקצועו ומתופף בנשמתו. אחרי השריפה הגדולה בכרמל הרגיש שחייבים לעשות משהו לרומם את רוח החברים. "אחרי האסון בכרמל הייתה הירתמות מדהימה של המון אנשים מכל רחבי המדינה ואפילו מהעולם, לעזור לאנשי חוף הכרמל בכלל ולאנשי בית אורן בפרט, להתאקלם מחדש ולעכל את מה שקרה. כשבוע לאחר השריפה הרגשתי שגם אני חייב לתרום מכישוריי, וערכתי ערב שירה ותופים בקיבוץ, ששיפר את מצב הרוח של החברים וכמובן גם את שלי". רודיטי מאמין גדול באימרה, "לתת זה לקבל", שאותה הוא מיישם גם בעבודתו כמורה לחינוך מיוחד בקרב בני נוער בבית חולים פסיכיאטרי. אחת התובנות שלו, שאפשר לרומם את הרוח בעזרת קצב התופים, נובעת מניסיון חייו כילד. "את מערכת התופים הראשונה שלי רכשתי בכוחות עצמי כבר בגיל עשר, ואז גם גיליתי וחוויתי את עוצמתו של התיפוף כריפוי. כאשר אחי הקטן בן השנתיים חלה במחלת הסרטן, משפחתי עברה משבר קשה, ואמי נאלצה לעבור למשך שלוש שנים יחד עם אחי לבית חולים הדסה לטיפולים כימותרפיים. התופים היוו עבורי סוג של תרפיה ודרך טובה להשכיח את הדאגה ואת מצבי הרוח". בלימודי התואר הראשון חנך בני נוער בפנימיית נוער בסיכון, וגם כאן נכנס התוף לפעולה ככלי להתחבר ולתקשר. "התיפוף היה לנו לשפה משותפת ואמצעי ליצירת אמון, חיבור, קשר והתמודדות חיובית עם הקשיים". כיום, בנוסף לעבודתו עם בני נוער בבית החולים, בחר רודיטי להרחיב את אהבתו לעוד חזיתות, והוא יוצא לתופף ולעשות שמח באירועים שונים. אם צריך, הוא גם מתנדב כמובן.
|
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה