זרוק כדור ותהיה לי בריא
מכללת אורנים/בית השיטה
כשגלי נצר, 44, מטפל בתנועה ומומחה בג'אגלינג, החליט עם אשתו שעוברים לגור בהרחבה בקיבוץ שבו היא גדלה, בית השיטה, הוא התחיל לחפש מקומות עבודה באזור. במסגרת החיפושים שמע על המרכז לתלמידים מחוננים במכללת אורנים, ועל כך שבאורנים פתחו את הדלת גם ללימודים לא שגרתיים, כמו לימודי קרקס. נצר, שבמקצועו הוא מטפל בתנועה, ומתמחה בטיפול בילדים ובבני נוער - שלהם בעיות רגשיות, נפשיות והתנהגותיות, קשיי קשב וקשיי למידה - הציע את כישורי הלהטוטנות למרכז, והפך למורה האהוד שמלמד את המחוננים את רזי אומנות הקרקס. נצר מספר, כי הילדים המחוננים מרוויחים הרבה מהמפגש עם עולם הקרקס: "הילדים המחוננים צריכים להתמודד פתאום עם למידה פחות מובנת מאליה, שלא באה להם בקלות כמו למידות אחרות. חלק מהעבודה איתם קשורה לאתגר הרגשי הטמון בלמידה שכזו. אני רואה איך הילדים המחוננים מרוויחים הרבה הנאה, מחד, והתמודדות עם אתגרים תנועתיים-גופניים, שאינם תמיד הצד החזק שלהם, מאידך.
נצר עצמו, הגיע לתחום הג'אגלינג ושאר להטוטים רק בגיל 30, כשפגש חבר שמשחק בשלושה כדורים. "התלהבתי. גרתי אז בתל אביב, קפצתי לרחוב שינקין ורכשתי לעצמי כדורי ג'אגלינג מקצועיים וספר עב כרס ללימוד בחנות ג'אגלינג היחידה שהייתה קיימת אז בארץ. בדיוק אז תכננתי לצאת לטיול ארוך במזרח, ארזתי את הכדורים, ושם היה לי הרבה זמן להתאמן ולהתמחות בתחום". הוא לא עצר בכדורים, אלא המשיך להתפתח ולהתמחות באבזרים נוספים מעולם הקרקס - כמו מקלות, סרטים, צלחות סיניות מוטות ואלות. כשחזר לארץ המשיך לעסוק בג'אגלינג כתחביב, התחבר לקהילת הלהטוטנים הפועלת בארץ, ובמקביל התחיל להעביר חוגי להטוטנות לילדים. אם מאוד רוצים, אפשר למצוא בסיפור האישי שלו סוג של מהפך, שאולי אפילו מתחבר לחבר'ה המחוננים שהוא מלמד כיום. את התואר הראשון, שהשלים לפני הנסיעה הגדולה לחו"ל, עשה בכלל במינהל עסקים. " כשחזרתי לארץ, עברתי מהפך. אפשר לומר שעברתי את משבר גיל הארבעים בגיל שלושים. החלטתי לשנות כיוון, השלמתי לימודים בתחום מדעי החברה וההתנהגות ובתנועה ונרשמתי ללימודי טיפול בתנועה".
כמובן, הג'אגלינג השתלב באופן טבעי בלימודים, את עבודת המאסטר עשה בנושא "שימוש בג'אגלינג במסגרת טיפול קבוצתי בתנועה במתבגרים עם קשיים רגשיים", והיום גם בחדר הטיפולים בקיבוץ, ב"התחנה" - מרכז טיפולי של המועצה האזורית עמק הירדן ובמסגרות של חינוך מיוחד במשרד החינוך, הוא לא מהסס לשלב את הג'אגלינג תוך כדי הטיפול, ובעזרת זה לחזק במטופליו הצעירים את הדימוי העצמי. אולי עדיף לזרוק כדורים מאשר לבלוע אותם.
תגובה 1:
גם אני הייתי!
היה מרהיב!
הוסף רשומת תגובה