על הדשא 9 למאי 2013

9.5.2013 daf@maariv.co.il    ארכיון עיתונות

על הדשא רוני מ. האס

אחד במאי. אריק סולטן 1 במאי "הון ושלטון יביא לאסון" אגף המשימות יזם והוביל, והביא להתגייסות 15 ארגונים חברתיים וועדי עובדים חדשים, שלוש מפלגות האופוזיציה וחברי קיבוצים. כולם צעדו בלב תל אביב, ובין קול שירה לקול מחאה נופפו בגאווה בדגלים האדומים.

טליה מנסבך גאים לחנך זיקים טליה מנסבך, 32, עברה בתחילת השנה לקיבוץ זיקים כחלק מקבוצת משפחות המועמדות לקליטה, וזאת אחרי תשע שנים שחיה בקיבוץ מצר. "כל השנים עבדתי בחינוך, בארבע השנים האחרונות אני גם פעילה ב'איגי' - ארגון הנוער הגאה, שאליו נחשפתי במהלך העבודה המעשית שלי בלימודי לתואר בחינוך בלתי פורמלי". כחלק מהעבודה המעשית שלה, מנסבך בנתה תוכנית הכשרה למדריכות ולמדריכים, שמתנדבות ומתנדבים באיגי, ומאז לוקחת חלק במיזמים חינוכיים שונים של המערך החינוכי בארגון. "הארגון, שהתחיל לפעול לפני 11 שנה עם ארבע קבוצות נוער בכל הארץ, הגיע השנה למספר שיא של מעל 140 מתנדבים וכ-40 קבוצות חברתיות-חינוכיות, המיועדות לבני נוער גאה צעירים/ות בגיל 14-18 ובוגרים/ות בגיל 18-23". היא מספרת, כי איגי פועל בעוד מישורים - אתר שמהווה בית לנוער גאה, מיזמים של מנהיגות, קבוצות ייחודיות הבנויות על פי השתייכות מסוימת - דתיים, טרנסג'נדרים וכדומה. "העברת מערכי שיעור ייחודיים בבתי ספר לכיתות י"א ועוד. הקבוצות שלנו היום פועלות מאזור אשכול ועד הגליל העליון, עם מגמה להקל על נוער גאה בכל מקום בארץ את ההשתתפות בקבוצה שכזו". בקרוב עתידה להיפתח קבוצה בקצה הפריפריה הדרומית, באילת. לטובתה, ישמחו באיגי לקבל מתנדבות ומתנדבים להדרכה. דרישות התפקיד: רצוי חלק מהקהילה הגאה (מחוץ לארון) או בעלי חיבור לקהילה הגאה, ניסיון בהדרכה, בנות/בני 21 ומעלה, תושבי/ות חבל אילות/אילת. לפרטים - רן 054-2220015 או ran@igy.org.il אתר איגי - www.igy.org.il מציירים מהבטן להבות הבשן בלה חבצקין, 35, להבות הבשן, עלתה לארץ בגיל 17 ממוסקבה. אחרי שסיימה לימודי עיצוב תפאורה ותלבושות לתיאטרון באוניברסיטת חיפה ופגשה את בעלה דהיום, עמיעד, החליטו השניים לעבור למקום שמתאים לגדל בו ילדים והגיעו ללהבות הבשן. "בעלי קיבל עבודה בתיאטרון מראה, שפועל בקריית שמונה ואני עבדתי בכל מיני עבודות והייתי אימא במשרה מלאה". האוויר הגלילי הביא עמו רוחות חדשות, ועד מהרה בלה גילתה מחדש את הרצון לצייר. חבצקין, שלמדה ציור ברוסיה מגיל שש בשיטה הרוסית קלאסית, והפסיקה לחלוטין לצייר בגיל 16, חזרה לצייר ובגדול. "היום אני חושבת, שהשיטה שלמדנו בה הייתה נוקשה וקשה מדי לילדים; למדנו ארבע שעות ביום, מספר פעמים בשבוע, מאוד יסודי. כתוצאה מזה הרבה שנים לא נגעתי בציור, כי כשהדרישות הטכניות כל כך גבוהות, מאוד קשה לך לבטא את עצמך בציור. היום אני מאמינה, שעם ילדים בגיל צעיר צריך רק לטפח את היצירתיות והדמיון הטבעיים, לתת הרגשה שהכול בסדר ואין נכון או לא נכון". לאט לאט התפתח בה הרצון לתת לאחרים את מה שגילתה מחדש בעצמה, ולפני שנה פתחה בקיבוץ סטודיו "ציור מהבטן". "המטרה שלי היא להזמין ולאפשר לאנשים ליצור לא ממקום שיפוטי. ללמד את ההנאה שבלצייר. את הרגע. את השקט. השיעורים מתקיימים בקבוצות קטנות, כשכל אחד מקבל מה שהוא צריך, מציור ריאליסטי ועד לסגנונות מאוד אישיים". יש לה כבר יותר מ-30 תלמידים, מגיל 12 ועד 92. כולם מגלים את עצמם כל פעם מחדש, ממש מהבטן. בלה 050-2606036

נועם שליט מפגין לחופש נולדו בית קמה / דביר / רביבים נועם שליט לא שוכח את מי שעמד לצדו במאבקו למען שחרור בנו גלעד מהשבי. בשבת האחרונה הצטרף לכ-200 מפגינים, בני העדה הבדואית וחברים מקיבוצים שכנים - בית קמה, דביר ורביבים - ויחד הפגינו למען שחרורו של עודה טראבין, בנו של השייח הבדואי סלימן טראבין, שנמצא בכלא המצרי זה 12 שנה באשמת ריגול. טראבין היה בן 18, כאשר חצה את הגבול המצרי מתוך כוונה לבקר את אחותו המתגוררת באל-עריש, שם נעצר על ידי השלטונות המצריים. אביו של טראבין היה פעיל בשירות הביטחון של ישראל, ומכיר את שליט מאז שלקח חלק במאבק למען שחרורו של גלעד. טראבין הצעיר פתח לפני שבוע בשביתת רעב, ובישראל נעשים מאמצים מחודשים לפעול למען שחרורו, שלעת עתה אינם עולים יפה. נועם שליט אמר, כי לא יישב בשקט עד שישוחרר טראבין מהכלא. "הבדואים עזרו לי, אני מוכרח לעזור להם". אחים בדם.

עמי וחן- ניר עם כוכבי אמת חן רבין, 20, מניר עם, משרתת בחיל האוויר, ונבחרה להשתתף ביום העצמאות בטקס הדלקת המשואות, שבו הועבר הדגל מפיקוד העורף לחיל האוויר. באותה עת, קיבל אביה, עמי רבין, רכז הביטחון של ניר עם, את אות ההצטיינות מאוגדת עזה, ולא בפעם הראשונה. כבוד בין-דורי.

להזמנת מינוי ל"הדף הירוק" 03-5632547

סרטוני קיבוצים

אתר סיפורי קיבוצים  הרשמו לקבלת עידכונים של אתר הקיבוצים  ישירות באימייל

על הדשא - 3 למאי 2012

3.5.2012   ארכיון עיתונות    על הדשא רוני מ. האס יום הולדת משותףאשדות יעקב פעם, לפני הפילוג, התחנכו בני אשדות יעקב יחדיו, אחר כך זרמו הרבה מים בכנרת, הם התפנו יחד מהקיבוץ בשל מוראות מלחמת השחרור, ובהמשך התפלגו ונפרדו דרכיהם לאשדות יעקב א' וב'. 70 שנה אחרי, מחזור 1942 נפגש לחגוג יום הולדת משותף, והם עשו את זה הכי טוב שהם יודעים בזמר ובשיר. הרבה אחווה נצפתה בקרב האשדותיים. גאווה משפחתית בפריפריה מכללת תל חי / מוא"ז גליל עליון / גאים בגליל ביום חמישי הבא, 10.5, ל"ג בעומר, יתקיים במכללת תל חי כנס בוער במיוחד בנושא "המשפחה הגאה בפריפריה". הכנס יוצא לפועל בזכות שיתוף פעולה של החוג לעבודה סוציאלית ודיקן הסטודנטים במכללה הצפונית, עם המועצה האזורית הגליל העליון, מרכז חוש"ן - לחינוך והסברה של קהילת הלהט"ב (לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים), "גאווה בגליל" - סניף הלהט"ב הצפוני והשירות הפסיכו-סוציאלי של אגודת הלהט"ב. "בכנס, שאליו יכולים להירשם אנשי מקצוע כמו גם הקהל הרחב, יתקיימו הרצאות על המשפחה הגאה בעידן הפוסט-מודרני, נדבר על סוגיות שעולות בחדר הטיפולים בהקשר לחיים במשפחה הגאה, ונקיים סדנאות בנושאים מגוונים כגון: דת ונטייה מינית - המורכבות של גיבוש נטייה להט"בית במגזר הדתי, סוגיות משפטיות בהקמת משפחה גאה, אתגרים וקשיים של מערכת החינוך בהתמודדותה עם המשפחה הגאה ועוד", מספרת עדי בר דוד, עובדת סוציאלית הפועלת בשירות הפסיכו-סוציאלי של אגודת הלהט"ב וממארגנות הכנס. לקבלת פרטים ולהרשמה (השתתפות ללא תשלום) - kenes.telhai@gmail.com  בול רכבת העמק בול רכבת העמק מוא"ז עמק יזרעאל ביום שלישי האחרון פקדו את אתר המבקרים רכבת העמק בכפר יהושע, מאות ילדי כיתות ה'-ו' משמונה בתי ספר של המועצה האזורית עמק יזרעאל, לטובת השקת הבול החדש "רכבת העמק", שעוצב על ידי רונן גולדברג וטוביה קורץ, והונפק בדצמבר האחרון על ידי השירות הבולאי. הילדים, שהשתתפו בשבועות האחרונים בתחרות לעיצוב הבולים כחלק ממיזם חינוכי-ערכי, צפו בגזירת הסרט מעל העתק מוגדל של הבול המקורי, שבו מופיע ציור של רכבת העמק המיתולוגית, ובתחתיתו מתנוסס אתר המבקרים שנחנך בשנת 2008 בתחנת הרכבת הישנה, בכפר יהושע. מתוך מאות עיצובים עלו לגמר 24, שלושה מכל בית ספר, אשר זכו להגדלות שהתנוססו ברחבי האתר, והוסיפו הרבה ססגוניות וצבע לאירוע. בנוסף, נכנסו הבולים הזוכים לגיליונות בולים, שיצאו במיוחד לרגל אירוע ההשקה והפכו לחלק מגיליון בולים רשמי של השירות הבולאי, כשכל ילד זכה במעטפה שעליה מתנוסס הבול החדש. ומתי תחזור התחנה לפעול מחדש אתם שואלים? מבטיחים לנו שב-2015 ייפתח תוואי רכבת העמק המחודש, שיסתיים, בינתיים, בבית שאן. בתקווה שזו לא תחנה סופית. מה נביא לה מתנהמשמר לילדים  הספרייה הלאומית למדינת ישראל העלתה לרשת מתנת יום הולדת וירטואלית וייחודית לכבוד יום העצמאות ה-64 למדינה. הם הסירו את האבק, סרקו ופרסמו באתר הספריה, 16 עיתוני ילדים עבריים, מלפני קום המדינה ומן השנים הראשונות שלה, מארץ-ישראל ומחוץ-לארץ. העיתונים מצליחים להציג ולחלקנו - להזכיר, באופן בלתי-אמצעי את תרבות הילדים העברית של אותם ימים. בין עיתוני הילדים הועלו הארץ שלנו, דבר- המוסף לילדים, דבר לילדים וכמובן- משמר לילדים, שכל גליונותיו משנת תש"ח הועלו לאתר בעזרת שיתוף פעולה עם יד יערי, בעל הזכויות על משמר לילדים. מנחם מראיין את עלי קדם כוכב אמת עלי קדם, מנהל השיווק של "מעגן עדן" בקיבוץ מעגן ומכותבי ה"זמן הירוק", נצפה ביום שני שעבר, בתוכניתו של מנחם הורוביץ "שווה בדיקה", מלווה בהורוביץ ובצוות התוכנית הכלכלית של ערוץ 2 , לרגל התפעלותו של הורוביץ מעליית מפלס הכנרת, ועמה שובה של התיירות לסובב כנרת ולעמק הירדן. לצפייה בתוצאות המפגש:http://www.mako.co.il/news-channel2/Economy-Newcast-worth-checking/Article-4bce1ee778bc631018.htm להזמנת מינוי ל"הדף הירוק" 03-5632547

על הדשא - בתנועה מתמדת

15.12.2011                                                                                      l    ארכיון עיתונות    על הדשא - בתנועה מתמדת רוני מ. האס צילומים: דוד עינב רצים בכיף בשבוע שעבר נערך המיני מרתון השנתי (21 קילומטר) בעמק המעיינות.מסלול המירוץ: הסחנה-בית אלפא-חפציבה-בית השיטה-שדה נחום-בית שאן ובחזרה לסחנה.3000 הרצים הגיעו מכל קצות הארץ, ובין השאר נצפו כלב מריץ את בעליו, תינוק בעגלה מריץ את אביו, ולהבדיל, נכים המדוושים על אופניים מיוחדים.  טעים בכנרת עין גב/ עמק הירדן במסעדת מרינדו בנמל, הממוקמת בפינה הכי רומנטית בקיבוץ עין גב,  הגרסה הכשרה המצודדת של מרינדו האגדית, מתכוננים לפתיחתו של הפסטיבל הקולינרי "טעם כנרת"http://www.kinneret.info/. במסעדה, הממוקמת במבנה עתיק בנמל עין גב, המשקיף על הכנרת, תתקיים ביום חמישי הבא, ארוחת שף בה יארח השף המקומי גיא בן שמחון את השף אסף גרניט של מסעדת "מחניודה" הירושלמית. יום למחרת, יתקיים במתחם החיצוני הפנינג משפחות ושיאו- תחרות מלך הפויקה הארצית, אותה ינחו סלוצקי ודומינגז, גם לילדים יהיה מה לעשות. ההרשמה בעיצומה.www.marinado.co.il הידעתם? - רעידת האדמה של 1927 בית זרע בעקבות רעידת האדמה, שפקדה בשבוע שעבר את צפון ארץ, משתף אותנו יונתן זיגמנד, מעיין צבי, היסטוריון חובב, במידע הבא: רעידת האדמה שהתרחשה ב-1 ביולי, 1927, פגעה במספר מקומות וערים בארץ ישראל וגרמה לנזק רב. לפי דיווח בעיתון "דבר" מה-13 ביולי, במרבית הקיבוצים נגרמו נזקים מועטים. אך על אתר אום- ג'וני, שבו שכנה באותה עת קבוצת "מרקנהוף" נכתב: "הבתים הערביים באום ג'וני, אשר קבוצת מרקנהוף (בית זרע) יושבת בהם, נחרבו ברובם עם הרעש. חברי הקבוצה עם ילדים מתגוללים בחוץ אובדי עצות." בעקבות רעש האדמה, זורזה עלייתה של הקבוצה למקום משכנה הקבוע, דבר שלא התאפשר לפני כן עקב מחלוקות עם המוסדות המיישבים. שלא ייגמר לעולם הביא לדפוס: יבל ברקאי הנוטע / משמר הגיא (שמות בדויים) מתיחות כבדה התגלעה בין שני קיבוצים ותיקים, בעקבות מעשה קונדס של נערים מקיבוץ אחד, שפרצו למטבח של הקיבוץ השכן וחיללו את סיר החמין שמצאו בו. להלן המכתב שנשלח על ידי הנהגת הקיבוץ הפגוע אל אחד הנערים: "הנדון: הסגת גבול ופריצה למטבח בלילה, שבין יום שישי 4 בנובמבר ושבת 5 בנובמבר, השתתפת בפריצה תוך הסגת גבול למטבח... והשתתפת באכילת חמין מסיר האוכל שהוכן לארוחת שבת. אנו רואים בכך מעשה חמור על גבול הפלילי, שיש בו גם פגיעה באורחות חיינו וגם הסגת גבול ופריצה בניגוד לחוק. יש בידינו הוכחות מצולמות על היותך שותף למעשה. ברצוננו להבהיר, שבמידה שהדבר יחזור על עצמו לא נהסס להגיש תלונה במשטרה". המכתב נתלה לאחר כבוד ממוסגר מול החדר של אותו נער. הורים (לילדים) גאים בגליל כפר בלום/ גליל גולן בתיה ברטוב, 58, כפר בלום, פעילה בארגון תהל"ה הפועל למען הורים לבנים ובנות הומואים, לסביות, טראנס-ג'נדר ובי סקסואלים, אם לבן ובת גאים, ניסתה לפני כשנה לפתוח קבוצת הורים בקיבוצה ולא ממש הצליחה. "ברור לנו שלהורים הנמצאים עוד לפני תחילתו של תהליך בהקשר להיות ילדם/תם גאה, מאד קשה להיחשף ועוד בקהילה המצומצמת של הפריפריה. בשלב הראשוני של בקשת עזרה לא מחפשים חשיפה, מחפשים תמיכה, לוקח זמן לאגור אומץ ו"לצאת מהארון" כהורים.. ". ובכל זאת, מסתבר שהצורך קיים, בצפון כמו בכל הארץ והוחלט תהל"ה, גאים בגליל, לנסות שוב לפתוח קבוצה להורים, הפעם מעט יותר דרומה- בראש פינה.. "אנחנו מקוים שהורים מהמרחב הצפוני, כולל רמת הגולן, עמק הירדן, מרום הגליל וגוש שגב, ירגישו יותר בנוח להגיע לקבוצה מעט יותר הטרוגנית". הקבוצה שתפתח בינואר תונחה על ידי בתיה ועל ידי עדי בר דוד, 30, עובדת סוציאלית העובדת כדרך שיגרה עם בני נוער גאים (להט"ב) ופעילה בסניף הגאוה הצפוני. ליצירת קשר- בתיה- 0547948404 עדי- 0548183997 לאתר תהל"ה -http://www.tehila.org.il/ להזמנת מינוי ל"הדף הירוק" 03-5632547

השאלון: ילדתי את עודד פעמיים - שיחות עם הורים, שילדם יצאו מהארון

השאלון: ילדתי את עודד פעמיים רוני מ האס

מפגין יווני למען זכויות החד מיניים. צילום: רויטרס החלטנו לצאת לשוחח עם הורים, שילדיהם יצאו מהארון. משפחות ההומו-לסביות. ידענו מראש שלא מדובר בשאלון נורמטיבי. שוחחנו עם שלושה הורים, כאלה שכבר עברו תהליך עם עצמם ועם קהילתם הקיבוצית, שמענו מהם על היציאה מהארון של ילדיהם, על הרגע שבו שמעו את הבשורה, על הכניסה אל הארון של הילדים ועל היציאה ממנו מול הקהילה הקיבוצית ובכלל. שאלנו שאלות קצרות. קיבלנו תשובות ארוכות. התרשמנו, שהחברה הקיבוצית עוברת נרמול אפילו בנושאים רגישים, שממשיכים לנפץ את הסטריאוטיפ הקיבוצניקי המצוי

בתיה ויגל, 58, בית קמה ש. מתי ואיך נודע לך שילדך הומוסקסואל? "עודד בני, היום בן 32, הודיע לי בגיל שבע-עשרה וחצי שהוא הומוסקסואל. הוא הגיע באחד הימים הביתה, זה היה אחרי הבגרות האחרונה, ואמר לי שיש לו סוד שהוא רוצה לספר לי. כלל לא העליתי בדעתי, שזה יהיה הנושא. אני אדם פתוח שרואה את החיים באופן ליברלי ומקבל, ובכל זאת הייתי בשוק. לא יכולתי להגיב. התאבנתי. לקח לי שניות ארוכות להתעשת, ואז קלטתי שלא חשוב עכשיו כלום, פרט לזה שהוא צריך אותי כרגע. שלוש שעות שאלתי אותו שאלות מטומטמות. אמרתי לו שאני אוהבת אותו מאוד, שיסלח לי שאני כל כך בורה בנושא, ושהוא יצטרך לעזור לי להכיר את העניין. פעלתי מהרציו". ש. ועוד מחשבות? "בהתחלה העסיקו אותי מחשבות, כמו, איזה מסכן, איזה חיים יהיו לו, כמה הוא בודד, איך לא ידעתי ולא ראיתי, איך לא הייתי שם בשבילו. אבל כאמור, ידעתי מיד שאתמוך בו ואעזור לו. אחרי שבועיים הגיעו הדמעות. עוצמות רגשיות של צער ושל רחמים. הכול מחוסר ידע. בדיעבד אני יכולה להגיד, שילדתי את עודד פעמיים, הפעם השנייה כשהוא יצא מהארון. המחיצות נפלו, מרגע ששיתף אותי, הוא איפשר לי להכיר אותו באמת. יכולתי לתת תשובות לכל מיני התנהגויות שלו. במהלך השנים שלפני גילוי הסוד, הוא לא שיתף בחייו, ופחות נתן לגעת בו. מיום שהוא יצא מהארון אני מרגישה שהכול פתוח. ש. איזה תהליך עברת מול הקהילה בקיבוץ? "בעצם, כאימא, מרגע שעודד יצא מהארון, אני נכנסתי לאותו ארון שהוא יצא ממנו, לקח לי שנתיים להוציא את זה החוצה. אני אחות בקיבוץ, והרגשתי לא נוח שאני לא משתפת, שאני מסתירה. עודד נתן לי את האישור הסופי, כשאמר לי שהוא חי בשלום עם עצמו, וביקש שאני אתחיל לדבר על כך באופן חופשי. "השמועה הופצה במהירות. התגובות היו מאוד מפרגנות. הגיעו אליי חברים הביתה, חיבקו ופרגנו. בסופו של דבר, לא רק שלא נפגענו, זה אף הביא אותנו למקומות טובים יותר מבחינת ההתייחסות של החברה כלפינו. ש. איך עברו עליו שנות הילדות במסגרות החינוך בקיבוץ? "בחברה קטנה קשה יותר להיות שונה. כמו במשפחה גדולה, כך לילד במסגרת חברתית יש יותר מה להפסיד אם הוא שונה. לעומת זאת, אם החברה כן מקבלת, זה יכול להיות מלווה בהרבה תמיכה. עם כל זאת, אני מאמינה שעודד חי בבדידות גדולה כשרק הוא ידע את הסוד של עצמו. הוא היה צריך להתאים את עצמו למסגרת, וסיגל לעצמו חיים שלא באמת היו החיים שלו, כדי לעבור את התקופה עם חבריו.

איריס שש כוכבי, 50, מצפה שלם ש. מתי ואיך נודע לך שבתך לסבית? "עומר היום בת 24, ואצלנו התהליך היה אחר מהבחינה הזאת, שאני יזמתי את הגילוי בין שתינו. בעלי ואני הרגשנו שיש אצלה משהו אחר, אף על פי שבתנו יצאה עם בחורים חתיכים. כשהיא הייתה בת 17 החלטתי שאני שואלת אותה על כך. אמרתי לה, 'יש לך מה לספר לי?' והיא אכן אמרה, שכרגע היא מעדיפה נשים. אף על פי שחשדתי בכך קודם, ואני יזמתי את השאלה, תשובתה נחתה עליי במלוא הכובד. היא ביקשה שאספר לאביה. הוא לקח אותה לשיחה מול שפת הים, הסביר לה שהיא ילדתנו האהובה, והיה מאוד ענייני. לא עשה עניין מהדברים השוליים. התרכז בעיקר". ועוד מחשבות? "התגובה הראשונית הייתה שוק, ואחר כך הבהרתי לה שזה בסדר. ואצלי התחילו כל הפחדים, מה יהיה אתה, בטח יהיה לה נורא רע, כי החברה לא מקבלת חריגות שכזאת, עלו בדמיוני נשים גלוחות ראש, והפחדים: 'מה יגידו' 'מה עשיתי לא בסדר'. אך כלפי חוץ שידרתי קבלה מלאה. למעשה, עברתי שלבים טבעיים; שוק, קבלה, השלמה. "משמעות הקבלה הייתה להגיד שהיא אהובה, וכי חברותיה מקובלות כאן, עדיין בתקווה שאולי זה ישתנה. הסבתי תשומת לבה לחתיכים בטלוויזיה. רק אחר כך הבנתי את זה. הפחדים היו מודחקים. כן עברתי תהליך של פחדים ושל ציפייה שזה "יסתדר". בסופו של דבר, עומר תמיד הייתה ילדה אהובה ועדיין מאוד אהובה. "חשוב לי להגיד, כי עברתי בעצמי תהליך ארוך, והיום אני בעצמי מנחה קבוצות תמיכה של הורים בתהיל"ה (תמיכת הורים בהורים לילדים הומואים לסביות וטרנסג'נדר), ובקרוב עומדת להיפתח קבוצה באזור ים המלח ובקעת הירדן". ש. איזה תהליך עברת מול הקהילה בקיבוץ? "בתקופה הראשונה סיפרנו רק לבת הבכורה ולכמה חברים טובים. לאט לאט עם הזמן הכנסנו עוד אנשים למעגל. הרכילות עזרה להעביר את זה הלאה. לא הרגשנו שום שוני ביחס של החברה לא מקרב המבוגרים, ולא מקרב בני גילה, וכמובן לא מצד ילדים קטנים שאוהבים אותה. אני נוטה להאמין, שהקבלה שלה במצפה שלם היא גם בזכות היות הקהילה חמה, קיבוץ קטן. עומר עבדה בגן, כולם מאוד אהבו אותה. לנטיות המיניות שלה לא הייתה שום משמעות מבחינת החברה. בחצי שנה אחרונה היא עברה עם בת הזוג שלה לתל אביב, אחרי שחיו יותר משנתיים בקיבוץ. אני מאמינה שהמוטו של המשפחה שלנו - שכשלא עושים עניין ממשהו זה לא נהיה עניין - מאוד עזר בעצם הקבלה שלה". ש. איך עברו עליה שנות הילדות במסגרות החינוך בקיבוץ? "על הקושי של גיל ההתבגרות התלבש קושי נוסף; הקושי של השונות. עם זאת, קשה לי לדבר בשמה. נראה לי שחסכנו לה קצת קשיים בכך, שאני פניתי אליה בשאלה לגבי זהותה המינית, והיא לא הייתה צריכה לפנות אלינו".

ניצן ובתיה בר טוב. בן ובת מחוץ לארון. אורי בר טוב, 56, כפר בלום ש. מתי ואיך נודע לך שבתך ובנך חד מיניים? "לפני תשע שנים, כשבתי, חן, היום בת 29, הייתה בת 21, חזרתי מנסיעה לחו"ל בענייני עבודה, והיא ביקשה ממני לבוא לדבר איתה בחדר, ומייד פתחה ואמרה לי, "בטח שמת לב, שלאחרונה אני מבלה הרבה בתל אביב". ישר שאלתי אותה, 'יש מישהו?' והיא ענתה לי, 'לא, יש מישהי'. לקח לי שנייה וחצי להתעשת, ואז אמרתי לה שכמו שהיינו גאים בה עד עכשיו, כך יהיה גם הלאה, ושהיא אותה ילדה אהובה שלנו. אז היא סיפרה גם לאימא. היא מאוד גלויה. אין פוזות. אין גמגומים. הכול על השולחן. לא בבוטות, אבל בישירות. "הבן, ניצן, היום בן 28, הגיע אלינו בערך שנה אחריה. הוא מאוד כעס על אחותו כשיצאה מהארון. כנראה, הוא עדיין לא גיבש את הזהות המינית של עצמו וזה בלבל אותו. חצי שנה הוא לא דיבר אתה. בעצם, כשחזרו לדבר, הוא התחיל לצאת מהארון בתמיכתה. וכך, לא הופתענו כשבארוחה משפחתית הוא סיפר לנו, שהוא הומוסקסואל ושיש לו חבר כבר שלושה חודשים". ועוד מחשבות? "כשהבן שלנו הצהיר על היותו הומוסקסואל, הגבתי בהומור ואמרתי, שאני כבר כנראה נכדים אקנה בכל-בו... בכל מקרה, כלפי שניהם הגבנו באהדה מלאה לגמרי. לבת, אחרי שסיפרה לנו שיש לה בת זוג, אמרנו שהיא הבת שלנו, שאנחנו אוהבים אותה, שנעזור לה בכל בעיה שתהיה. לא עברנו שום תהליך, שעליו שמענו מהורים אחרים, של אבל או של תחושת אשמה. זה מה יש, ואנחנו חיים עם זה הלאה. כך גם עם הבן. "כן הרגשנו שאנחנו צריכים ייעוץ מקצועי, כדי לגבש עמדה כיצד לשתף את הבן הצעיר (היה בן תשע). בסופו של דבר, המטפלים היו יותר מבולבלים מאתנו, וגיבשנו לבד את דרך ההתמודדות אתו. לאחרונה, החלטנו להקים קבוצת תמיכה אזורית להורים, אחרי הכשרה שעברנו בארגון התמיכה הארצי להורים (תהיל"ה), והיה לנו חשוב לקבל לשם כך הסכמה מכל הילדים. הילד הצעיר (היום בן 18) ביקש קצת זמן לחשוב על זה, ואחרי כחודשיים קיבלנו את אישורו". ש. איזה תהליך עברת מול הקהילה בקיבוץ? "הקיבוץ שלנו ליברלי על סף אנרכי. לא עברנו שום תהליך מיוחד. לא הלכנו וסיפרנו. הילדים סיפרו לחברים באופן גלוי. החברים קיבלו אותם, והם לא חוו שום הסתייגות מהחברה. אנחנו חווינו את הלגיטימציה לאחרונה, כשהחלטנו להקים את קבוצת התמיכה להורים וניגשנו לבקש אישור להשתמש במועדון לחבר, שקיבלנו בלי שום בעיה. גם כשביקשנו רשות לתלות את המודעה למפגש הראשון ברחבי הקיבוץ, לאף גורם לא הייתה בעיה עם זה. אומנם את ההודעה בכל-בו מישהו הוריד אחרי שבוע, אז יכול להיות שיש בקיבוץ אנשים שפחות נוח להם עם זה. "אומרים שגם להורים יש רגע של "יציאה מהארון". בדיעבד, אני מרגיש שתליית המודעות על הקמת קבוצת התמיכה ברחבי הקיבוץ הייתה האירוע המכונן שלי, היציאה מהארון שלי. זה היה רגע של הכרזה פומבית. אין חזור. אחרי זה חשתי הקלה". ש. איך עברו עליהם שנות הילדות במסגרות החינוך בקיבוץ? "לא היה משהו מיוחד שאנחנו ראינו. שניהם יצאו מהארון רק אחרי הצבא (אם כי לחן היה חבר בעת שירותו הצבאי). שניהם לא נראים כמו הסטריאוטיפ של לסבית או הומו, גם בעיסוקים שלהם; שניהם היו מאוד חברתיים, מקובלים".