על הדשא - 19 לאוגוסט 2010

19.8.2010 daf@maariv.co.il    ארכיון עיתונות    על הדשא רוני מ.האס צילום: דוד עינב כוכבי אמת בתחילת השבוע הושבעו ליד קבר חנקין, בעין חרוד, מתנדבים חדשים של "השומר החדש", הנלחמים בפשיעה החקלאית תוך שמירה על אדמות מדינת ישראל. בתמונה: בנו של שמוליק ריפמן מקריא מתך ספרו של יגאל אלון. ראש המועצה האזורית רמת הנגב. בוגרי י"ב מארחים את ציפי לבני דגניה א' יו"ר האופוזיציה, ציפי לבני, התארחה השבוע בדגניה א' באסיפה חגיגית, שבה נכחו רבים מחברי הקיבוץ לרגל הקבלה המסורתית של בוגרי י"ב לחברות בקיבוץ. לבני קיבלה בהתרגשות את ההזמנה להגיע לדגניה א', לטקס קבלת הבנים, המשמש באופן סמלי המשכיות לחגיגות ה-100 בקיבוץ. לבני הודתה שזה לא לגמרי טבעי לה לבקר במחוז אנטי-רוויזיוניסטי, אך מיהרה והקפידה להדגיש את הקווים המשותפים בין קבוצות שונות בעם, העושות למען הציונות ומדינת ישראל, ובתוכן כמובן התנועה הקיבוצית. בקיבוץ דגניה א', כחלק אינטגרלי מההחלטות לשינוי הקיבוץ, ממשיכים לקבל את הבנים לחברות בתום שנת י"ב, כשרק קיבוצים מעטים מאוד עושים זאת. כשהבנים הללו יוצאים מהבית למילוי חובותיהם למען המדינה, הם נושאים עמם בתוך הזהות שלהם את העובדה שהם חברי דגניה. שי שושני, יו"ר ועד ההנהלה וחבר הקיבוץ, בירך את הבוגרים ואת הבוגרות של י"ב: "למרות כל השינויים שעברנו, אנחנו בדגניה א' גאים, שעדיין שומרים על קבלת הבנים טרם גיוסם. כאן טמון המסר הבסיסי שאנו מבקשים להעביר לבנים, דווקא כשהם יוצאים בפעם הראשונה מהבית; דגניה זה הבית שלכם, ובפרט בשנת ה-100 ובהסתכלות רחבה יותר, אנו רואים בשנת ה-100 הזדמנות להחזיר עטרה ליושנה ואת מקום התנועה הקיבוצית למקומה הראוי במדינת ישראל. כתבת "על הדשא" התרגשה לגלות, כי צעירי הקיבוץ לא רק מקבלים כי אם גם נהנים לתת ולהחזיר לקיבוץ כגמולו. כך עשו בשישי האחרון, שבו השתתפו עשרות חברים מכל שכבות האוכלוסייה בערב "בירה ונשירה" בחצר ראשונים, שאורגן כולו על טהרת הכוחות הצעירים. אומרים שהיה שם שמח ורווי כישרונות. גלעד שליט הפילהרמונית תנגן מהים למען גלעד שליט אגף המשימות מטה גלעד שליט, התזמורת הפילהרמונית ואגף המשימות באים הפעם מן הים: את קריאתם להחזיר הביתה את גלעד שליט הם יזעקו בתחילת ספטמבר, במבצע של משט רב משתתפים, ששיאו - קונצרט אל מול חופי עזה. המשט יכלול אונייה, שתישא את 35 נגני התזמורת הפילהרמונית, אונייה שתישא את משפחת שליט ופעילים למען החזרתו של גלעד הביתה, ועוד כ-50 כלי שיט קטנים שלבעליהן יאושר להשתתף במשט. גם הפעם ינצח על התזמורת הפילהרמונית המאסטרו זובין מהטה. יואל מרשק, מנהל אגף המשימות, אף עושה מאמצים לאשר השתתפותה של ספינת חמאס, אשר משיטיה אמורים להעביר חבילות לאסירי החמאס בישראל, ובתמורה להעביר חבילה לטובת גלעד שליט. ערוץ 2 כבר נתן הבטחתו לסיקור האירוע בשידור ישיר, זאת לצד גורמי תקשורת בינלאומית, כולל נציגי אל ג'זירה. צה"ל יאבטח את המשט, אשר יתקיים באזור צבאי האסור על כלי שיט אזרחיים, מהאוויר מהים ומן היבשה ויבטיח את שלום המשייטים. מרשק: "אני יודע שהכול נשמע דמיוני והזוי, אבל אחרי 1,500 יום, שאיש לא יודע מה קורה עם גלעד שליט, מותר לנו להעז. למדתי שהמעז - מנצח". השתתפות רק על פי הרשמה במשרדי אגף המשימות, 03-6925398. צילום: דוד עינב יריד יד שנייה - לילה לבן גבעת חיים איחוד חצר היד השנייה בגבעת חיים איחוד המתה אדם בחמישי שעבר, לרגל יריד "לילה לבן", שהחל לקראת שקיעה והסתיים בשעות הקטנות של הלילה. את המקום פקדו מבקרים מכל האזור, משפחות עם ילדים וסתם סקרנים, אשר באו להריח, לראות ולגעת בחפצי יד שנייה, שהוצעו במחירים סמליים לכל דורש. על בימה קטנה הופיעו כישרונות מקומיים, שחיברו את המבקרים לשנות ה-60, והוקמו דוכני אוכל תוצרת בית, ובהם מטעמים להשקטת הרעב. בחצר היד השנייה בגבעת חיים פועלות מספר חנויות יד שנייה זו לצד זו, והן פתוחות בעיקר בסופי שבוע. ענת לוי, מנהלת חנות בגדי יד שנייה במקום, מספרת: "בניית החצר התחילה מאהבה ומתשוקה של מספר אנשים לעולם היד שנייה - כל אחד בתחומו: חנות חפצי יד שנייה, שנבנתה במחסן ישן של ההודייה, וגלריה לאמנות, בגדי יד שנייה, חנות ספרי יד שנייה ורהיטי יד שנייה", זאת בנוסף ליזמויות מתחום המזון והביגוד שיושבות לצדם. את הרעיון לירידים בחצר, ובפרט יריד "הלילה הלבן", יצרו מתוך רצון לשתף את הקהילה באירוע חברתי "להוציא כל אחד את מרכולתו ולחגוג סביב מוזיקה טובה ואנשים נחמדים". הירידים מתקיימים אחת לכמה חודשים בסיוע הקיבוץ ובתמיכתן של רכזות התרבות המקומיות - יסמין רז ויפעת זילבר.    הקיבוצניק האופטימי - "תחייכו, הכול לטובה, גם ההתחממות הגלובלית, במובן מסוים תירוץ לאכול גלידה ולהשמין". (פתק עידוד לרכישת גלידות במרכולית נגבה) להזמנת מינוי ל"הדף הירוק" 03-5632547 סרטוני קיבוצים  אתר סיפורי קיבוצים  הרשמו לקבלת עידכונים של אתר הקיבוצים  ישירות באימייל

על הדשא - מנה שנייה - אשרת קוטלר עולה צפונה, מכת גניבות - הקופים הבריחו את הגנבים

8.4.2010

על הדשא רוני מ. האס, יבל ברקאי, משה אביר - עין השופט

השומר הצעיר בסטשנוב התרפ"ע שאלונצ'יק סרט דוקומנטרי למציאת קבר אחים "אבודים בניז'ני" סרט דוקומנטרי, המופק על ידי אב ובנו מכפר בלום - דני ששון, 65, (הפקה) ועומר ששון, 28, (בימוי וצילום) - יעסוק בחיפושם אחר גורלו של קבר אחים בעיירה הפולנית ניז'ני, שבו טמונים 740 מיהודי העיירה הפולנית סטשוב, שנרצחו במהלך צעדת מוות בדרכם למחנה הריכוז בלזץ, ביניהם עשרות מקרוביה של משפחת ששון. במהלך התחקיר לקראת הסרט, מצאו בני משפחת ששון, כי בסטשוב, הממוקמת כשעתיים נסיעה מקרקוב, פעל סניף גדול של השומר הצעיר. רבים מבני העיירה, שהספיקו לעלות לישראל לפני מלחמת העולם השנייה, התיישבו בקיבוצי השומר הצעיר, בהם קיבוץ יד מרדכי. אחד הידועים שבהם היה אשר שילוני ז"ל, במשך שנים רבות כתב "על המשמר". במסגרת התחקיר שלהם פגשו הששונים את פיטר זדרזדיל, נוצרי פולני, לשעבר בן העיירה וכיום תושב לונדון, המקדיש את חייו לחקר יהודי סטשוב שנכחדו ברובם בשואה. הוא אף הקים אתר אינטרנט, ובו מידע על יהודי העיירה - www.staszow.co.uk זדרזדיל הצטרף למסעם של דני ושל עומר ששון כצלע שלישית, בניסיון לאתר את קבר האחים, ובכך נוסף לסרט עוד ממד, ודני, יהודי ישראלי חילוני, ופיטר, נוצרי מאמין פולני, שאבותיהם גרו שני דורות קודם לכן באותה שכונה בעיירה, מצאו את עצמם שותפים במסע למציאת קבר האחים, והכירו זה את זה על השונה ועל המשותף ביניהם. במסע הצילומים הראשון בסטשוב, שהתקיים בקיץ שעבר, הם הצליחו לראיין 15 מתושבי המקום, שב-1942 היו עדים לצעדת המוות, שבה הובלו תושבי העיירה היהודים אל מותם. במהלך גביית הריאיונות, הם קיבלו תמונה מצמררת בנוגע להתרחשויות ביום הרצח, שקירבה אותם לפענוח תעלומת קבר האחים. חשוב לציין, שרבים מתושבי סטשוב התגייסו לעזור לקומץ יהודי העיר, שהצליחו להתחבא ביער. דני ששון, שמפיק את המיזם באופן עצמאי, אומר: "לא ייתכן שצורת חיים, שהתקיימה 400 שנה, נעלמה פתאום ואיש לא זוכר את קיומה: חוזק ועמידות העץ כחוזק השורשים". בחודשים הקרובים יקיים ששון מפגש של יוצאי סטשוב לדורותיהם. כל המעוניין להשתתף במפגש מוזמן ליצור קשר - dannysasson@gmail.com טל' 0547948482 בנוסף, תשמח משפחת ששון לקבל כל מידע חדש שיהיה בו כדי להאיר את עיניהם בנוגע לקבר האחים בניז'ני. ניתן לצפות בקדימון מתוך הסרט באתר youtube לפי הכותרת- lost in niziny

מכת גניבות (1) יבל ברקאי משמר העמק בשני לילות נפרדים, לפני חג הפסח, פלשו גנבים ל-14 דירות במשמר העמק. לדברי מזכירת הקיבוץ, יעל מס, על פי הסימנים שנותרו בשטח, נעזרו הגנבים בילדים קטנים, שהשתחלו בין השאר דרך חלונות קטנים אל הדירות, וגנבו מכל הבא ליד: מצלמות, לפטופים, מכשירי טלפון ניידים וכסף מזומן. מס אמרה, כי הגנבים הגיעו אל כל רחבי המשק ופלשו לכל שכונות הקיבוץ. "כמעט אף שכונה לא קופחה". הנהלת הקיבוץ התארגנה במהירות, כדי לתת תשובות לכל המשפחות שנפגעו, בתקווה שגם הביטוח יחזיר משהו. בנוסף, חודשו הסיורים בלילות, שבהם שותפים גם ותיקים על קלנועיות.

התוכי שלא נגנב. צילום: רוני מ. האס מכת גניבות (2) בית זרע בליל הסדר החליטו שלושה פורצים אמיצים, לכאורה, לנסות את מזלם ב"ג'ונגל כיף", משק החי שבקיבוץ בית זרע. השלושה חדרו לעת ליל למשק החי, והחלו לגנוב כלוב של תוכי יקר ערך מסוג קקדו. לרוע מזלם, באותה שעה שוטטו במרחבי משק החי מספר קופים שפעלו כקופי שמירה, והחלו להתקיף את הפורצים ולצווח כנגדם. אליהם הצטרפו התוכים בצווחות רמות, וההמולה הגדולה לא הותירה ברירה בידי הפולשים, אשר החזירו את הכלוב למקומו וברחו כל עוד נפשם בם. את תיעוד המקרה ראו עובדי המקום בזכות מצלמות האבטחה, שעשו עבודתן נאמנה ויסייעו למשטרה לתפוס את רכי הלבב.

הצבע האינפראדום ניצח מגן בסוף שבוע האחרון, במהלך המופע "אינפראדום" של להקת המחול הקיבוצית בקיבוץ מגן, הנמנה עם יישובי אשכול, נשמעו מספר פעמים אזעקות "צבע אדום", להתריע מפני נפילת קסאמים. הלהקה המשיכה את ההופעה כסדרה, והרקדנים זכו לתשואות ולמחיאות כפיים סוערות מצד קהל של מאות צופים ותושבים מהאזור. מסתבר, כי ציונות זורמת להם בדם, לחברי הלהקה, המתגוררים ופועלים בבסיס האם, בכפר המחול שבקיבוץ געתון, כאשר במהלך השנה, מלבד לאימונים, הם מקדישים את זמנם גם לקליטת רקדנים יהודים מחו"ל ולשילובם בארץ למטרות עלייה כחלק ממיזם "מסע" של הסוכנות היהודית.

הרזיה והשמנה בחצר ראשונים דגניה א' עשרות תושבי עמק הירדן נאלצו להתנזר מפעילות כושר גופני והרזיה, בשל טקס ההכרזה על פתיחת אירועי שנת המאה לקיבוץ. בפאתי החצר המיתולוגית, ב"תגמיר" (מחסן הבגדים בדיאלקט הדגניאי) לשעבר, הוקם לפני כחצי שנה מועדון להרזיה ולקיום אורח חיים בריא, העונה לשם ספינ-דן. מנהל המועדון, יותם בארי, 31, בן אשדות יעקב איחוד, החליט ש-700 אורחים עלולים להרתיע את לקוחותיו, ובחר לסגור את המועדון במהלך האירוע. כפועל יוצא החמיצו נשיא המדינה ושאר אורחי הכבוד את המחזה המרהיב של חובבי הכושר מדוושים על אופני הספינינג במועדון ועוסקים בשאר פעילויות ספורט. למען קוראינו המודאגים בדקנו ומצאנו, כי עם תום האירוע שבו לנטוף אגלי זיעה בחצר הראשונים; ההתיישבות העובדת חזרה להתעמל ולפעום. אנחנו דווקא התלהבנו מהקפה ומאפה שהוגשו על ידי הדס ורדי, 49, דגנייאית אותנטית, ושותפתה גילי לביא, הפותחות מחדש את "קפה ראשונים", שכולל תפריט חלבי מעורר תיאבון, אשר יוגש במבנה האורווה לשעבר, שהפך למתפרה לשעבר בחצר הראשונים. מערכת "על הדשא" קבלה הבטחה, שהקפה יהיה פתוח לקהל הרחב כבר במהלך חידון התנ"ך העולמי, שיתקיים בשבוע הבא בחצר רבת הפנים.

ישראל האמיתי. צילום: משה פרידן לע"מ הקיבוצניק הנרגן משה אביר מעין השופט אבנר ברזילי, מנכ"ל ניר שיתופי, מתעורר בוקר אחד ומגלה שהוא בנו של קדיש לוז יו"ר הכנסת. איך קורה הדבר? האס מלהזכיר. ככה זה, כשכתבת מתייחסת לדברים שקרו טרם לידתה. אני מחנך את ילדיי לא להאמין לכל הכתוב בדף הירוק, על אף הלבוש החדש. (בתגובה על הפספוס של המערכת בהצגת תמונה של קדיש לוז במקום של ישראל ברזילי, בגיליון ה-25.3). אושרת קוטלר עולה צפונה יישובי גליל-גולן נשות הגליל והגולן נרגשות לקראת המפגש, הצפוי להתקיים ביום חמישי הבא, עם אושיית התקשורת, אושרת קוטלר- בנגל. העיתונאית המוערכת החליטה להיענות להזמנתן של בנות הכפר הפריפריאלי, למרות לו"ז היסטרי, ולשתף אותן בחוויותיה לרגל האירוע השנתי של יום האישה הבינלאומי, שנערך אפעס, באיחור קל. קוטלר עושה זאת בהתנדבות, לאחר ששמעה מיוזמות האירוע, דפנה אברהמס ודפנה שלמן, מהמועצות האזוריות הגליל העליון והגולן, כי הכנסות האירוע יועברו למרכז הסיוע לנפגעות תקיפה מינית של הגליל והגולן. על הדשא התקנא לגלות, כי בנוסף להרצאה, ייהנו בנות הגליל והגולן במהלך האירוע מבירות כיד המלך ומארוחת ערב "הכול כלול", בניצוחה של מבשלת קסם הגולן.

סבתא טובה מירון כוכב אמת/ הקמע של נערות ג"ע שמיר סבתא טובה מירון, 72, משמיר, מתכוונת להגיע בשבוע הבא למשחקי הגמר של אליפות ישראל בכדור סל לנערות, ולצפות במשחק בין גליל עליון להפועל חולון, כשבעקבותיה חמולת מעודדים. בעל הדשא חקרו ומצאו, כי בכל המשחקים שאליהם הגיעה סבתא טובה לעודד, ניצחו בנות גליל עליון, ובפרט הצטיינה באותם המשחקים הרכזת המוכשרת מיה מירון, 16, הלא היא נכדתה האהובה. אנחנו מחזיקים אצבעות (כסוסות).

להזמנת מינוי ל"הדף הירוק" 03-5632547

סרטוני קיבוצים

אתר סיפורי קיבוצים  הרשמו לקבלת עידכונים של אתר הקיבוצים  ישירות באימייל

סיפור הולנדי

סיפור הולנדי רוני מ. האס

הם בני 60-30, יוצאי הולנד החיים בצפון הארץ, הם קוראים למועדון שלהם בשם שלקוח מעולם הגבינות ההולנדיות -"יון בליכן" (jong belegen) שמשמעו בהולנדית - "לא צעיר לא זקן", נפגשים פעם בשישה שבועות בקיבוץ גינוסר, שותים תה או קפה, מחליפים ספרים והעיקר – מפטפטים בשפת האם ומתרפקים על אהבתם אליה. הקו המנחה הוא הגעגועים לשפת האם. זה מה שמלכד אותם וזה החל לפני כ-8 שנים כשקבוצת דוברי הולנדית בגילאי הביניים, החליטה לעשות מעשה ולהקים מועדון שישמש בית לדוברי הולנדית בצפון הארץ. יונה לובין, 49, מדגניה ב', מספרת, שבמפגש הראשון אליו הגיעה הייתה מלאת התנגדויות. כל חייה בארץ היו כרוכים ברצון להיות ישראלית "אני חושבת וחולמת בעברית, כל כך הרבה שנים, למה שארצה פתאם להתחיל לדבר בהולנדית? זה היה לי ממש לא טבעי". בסופו של אותו ערב הגיעה לבית חולים עם התקף בכיס המרה. כעבור שנה חזרה לקבוצה. "אני מאמינה שלא סתם סיימתי את הערב ההוא בבית החולים, אבל אחרי שנה, הצלחתי לחזור למפגשים ומאז, כבר 8 שנים שאני למדתי ליהנות מהמפגשים". לובין, גננת-מורה במקצועה, משמשת כנהגת בריאות, הגיעה לישראל כמתנדבת מהולנד. "המשיכה שלי לארץ הייתה מאוד טבעית, הרגשתי שהגעתי הביתה, אומנם אף פעם לא סיפרו לנו בבית על קשר כלשהו ליהדות, לא היו שום מאפיינים של דת כלשהי, אבל איכשהו משהו הביא אותי לרצות להגיע לישראל. אני יודעת שאבא שלי תמיד רצה להגיע לכאן. הדור שלי לא שאל יותר מדי שאלות, אבל כל מיני סיפורים קשרו את חיי ליהדות - כמו תווי הפנים של סבתא שסיכנו את חייה כי נראו יהודיים מדי, האוכל המיוחד שהתווסף לשולחן האוכל לפעמים - בחג הפסחא אכלנו גם מצות, בסוף דצמבר פתאום היו מופיעות בבית לביבות תפוחי אדמה, השואה שריחפה בבית כל הילדות, הקושי של אמי להתמודד עם כל מה שהזכיר את המלחמה ההיא, הייתה לזה בטוח השפעה עלי". כיום לובין יודעת ליהנות ממפגשי הקבוצה "ראשית, דרך המפגשים למדתי להכיר את עצמי, הרי עזבתי את הולנד בגיל מאוד צעיר, השפה ההולנדית הייתה מודחקת כל כך עד שממש הייתי מופתעת שבמפגש שירים שהיה לנו הצלחתי להיזכר בכל השירים, בכלל זה סוג של נגיעה בשורשים, במאפיינים ההולנדים שאפילו לא ידעתי שהם כאלה, למשל כשחברה שקיבלה מתנה, קיפלה יפה את נייר העטיפה במקום לזרוק אותו, כולנו הזדהינו וצחקנו, פתאום גיליתי מאין באות כל מיני התנהגויות שלי, היום אני מרגישה שהערוץ ההולנדי שהיה הרבה שנים נעול אצלי, הוא היום ערוץ פתוח, היום כל החלקים שבי מחוברים ומשולבים, אני מקבלת את ההולנדיות שבי". לובין מספרת שהירושה הישראלית הכי חשובה שהיא מעבירה לילדיה הוא החיבור לרגש "בהולנד להיות מחובר לרגש היה לוקסוס, הרגש היה מוחבא, אי אפשר היה להשתמש בו, כאן מאוד חיים את הרגשות, וזה מחבר אותי אל עצמי וטוב שכך". עברית פעם בשנה פעם בשנה יש מפגש אחד שמותר לדבר בו גם עברית. אבל ביתר הזמן - ההולנדית היא התוכן והאמצעי. המועדון מופעל על-ידי ארבע נשים וגבר אחד, חברי קיבוץ ותושבי פריפריה בצפון, הרוב הולנדים, אחת בלגית ואחת פלמית. עולים ישנים וחדשים, כאלה שהתגיירו וכאלה הנשואות לבני זוג ערבים. מלבד הגעגועים להולנדית יש עוד כמה דרישות משני הארגונים ההולנדים התומכים ומסבסדים את הפעילות - ארגון עולי הולנד (I.O.H) ואגודה לליווי פסיכו-סוציאלי (ELAH) כמו למשל שמירה על כללי הכשרות "אנחנו לא מגזימים בכמות המפגשים", אומרת מרים קאן מראש פינה, "כדי שיישאר טעם לעוד." במפגש הדובר-עברית מזמינים את המשפחות המורחבות, כולל ילדים ונכדים, זו הפקה גדולה הכוללת הפעלות לילדים, במקור חגגנו את זה בתאריך של "יום המלכה", יום חג הולנדי ידוע, היום זה נחגג קרוב לתאריך (תחילת מאי), אבל כבר שינינו את שמו ל'יום המשפחה'". ההולנדית מהכפר זרזיר טינקה סעידה מנהלת שיחה בעברית מעורבת באנגלית. היא חיה עם משפחתה בזרזיר, לשם הגיעה לפני 5 שנים, עם בעלה, סיאד, אותו פגשה לפני 20 שנה בהולנד, שם חיו רוב חייהם המשותפים. "חיינו 20 שנה בהולנד, שם נולדו גם ארבעת ילדינו, החלטנו לחזור לישראל, כיוון שבעלי התגעגע לחיים בארץ, בכפר. בהתחלה היה קשה מאוד, לא דיברתי ערבית ולא עברית, בבית אנחנו מדברים הולנדית, קשה לי מאוד ללמוד ערבית, דווקא עברית למדתי ואני יודעת די טוב, אבל אין לי כל כך היכן לתרגל אותה". על הקבוצה שמעה דרך הורים של ידיד מהולנד. היא מאוד שמחה על ההזדמנות להיפגש עם עוד הולנדים "ברגע שמישהו שומע שאני מדברת הולנדית, לא מתביישים לפנות, ליצור קשר, היום אני כבר מכירה בחורות הולנדיות מכל מיני מקומות - גבעת אלה, אום אל פאחם, רמת דוד. בקבוצה אני מרגישה בבית, מדברים הולנדית, נהנים, למרות שבאופן אישי הייתי שמחה לו היו מדברים גם קצת עברית - שתהיה לי הזדמנות לתרגל את השפה". למרות חבלי הקליטה הקשים סעידה יודעת לראות את הטוב בחיים בכפר, בישראל "אני אוהבת את התרבות כאן, אנשים תמיד נחמדים, תמיד מוכנים לעזור, הדלת פתוחה, תמיד אתה מוזמן". "המשפחה בכפר אפילו למדה לכבד את השונות של האישה ההולנדית "בהתחלה המשפחה הייתה מגיעה כל יום, כל בוקר, יושבים, שותים קפה, מדברים, היה לי קצת קשה, אני קצת יותר סגורה, המשפחה כיבדה את זה והם באים פחות, מאפשרים לי יותר פרטיות". היא מספרת שחסרה לה החברותא עם נשים "בהולנד הייתי יוצאת עם חברות, הולכות ביחד לקניות, מבלות, כאן כל בילוי הוא עם כל המשפחה, כמעט שלא יוצא לי ללכת עם חברה לבד ליום של כיף, כאן למרות שהכפר בשנים האחרונות עובר שינויים, עדיין רוב הנשים בבית." "בהולנד הבעל שלי הרגיש לפעמים לא רצוי בגלל שהיה זר. דווקא אני ממש מרגישה רצויה כאן ולא מרגישה בכלל אפליה נגדי, הקושי היחיד שאני חשה לפעמים בקבוצה ההולנדית הוא שאנשים לא מעזים לבוא לבקר אותי בגלל שאני גרה בכפר ערבי, כואב לי שלא רוצים לבוא לבקר אותי, היה יכול להיות נחמד לארח יותר חברות בבית". התאהבה פעמיים רנטה שן, 55, משער הגולן, התאהבה בישראל בפעם הראשונה כשהגיעה כמתנדבת לשער הגולן, בפעם השנייה שהגיעה ארצה, התאהבה בירון לו נישאה ואתו נשארה לחיות בקיבוץ עד היום. שלושת הבנים שלהם מפטפטים הולנדית גם בזכות העובדה שאבא התגורר משך שנה עם אימא בהולנד ורכש את שפת המקום. במשך השנים עבדה שן כמורה בקיבוץ וכן עם קשישים. כיום היא עובדת במרכז יום לקשישי המועצה האזורית עמק הירדן ומלמדת במכללת עמק הירדן מדריכות לתעסוקת קשישים. כאשר הגיעה בפעם הראשונה למפגשי הולנדים המתקיימים בקיבוץ עמיעד הבינה שזה מה שחסר לה - מפגש עם שפת האם וקהילת דובריה, אבל המפגשים נועדו לאוכלוסיית הוותיקים. שן וחברתה אינגריד קדם (מעגן) שהיו בשנות ה-40 לחייהן, הרגישו שחשוב לפתוח מועדון נפרד לגילאי 60-30. הוקם צוות שהחל לעשות סדר בשמות הולנדים מיישובי הצפון- קתרין נקר (גנוסר), אחראית המועדון ואשת הקשר, מרים קאן מראש פינה המשמשת כראש הצוות, עובדת סוציאלית במקצועה ומלווה מקצועית מטעם אגודת , ELAH אינגריד קדם ממעגן, אליס דברסר מכפר ורדים, בפ דווידס מאליעד שברמת הגולן והגבר שבחבורה - פיט שטרומר מעין גב. קאן מספרת: "כל 6 שבועות אנחנו יושבים ומתכננים את המפגש הבא, שולחים הזמנות לרשימה בת כ-100 מעוניינים, מתוכם מגיעים בין 30-25 משתתפים. המפגשים מתקיימים בגינוסר. אנחנו מארגנים סרט, הרצאה, הפעלה, משחקים, אוכל. משתדלים ליהנות ביחד, כמובן שבתור קבוצה יש גם שותפות לצדדים הפחות שמחים בחיים - אחרי המלחמה קיימנו שיחה בה שיתפנו אחד את השני במה שעבר עלינו, בזמנו נהרג בן חייל של אחד החברים והתארגנו לניחום ההורים. אנחנו מרגישים שהקבוצה עם השנים הולכת ומתגבשת, אנשים מגיעים לכאן ממרחקים גדולים - אפילו מהגליל המערבי, מקריית שמונה ומעמק בית שאן, ועם זאת הקבוצה כל הזמן פתוחה לקבל אנשים חדשים". "לאחרונה הגשמנו חלום - פתחנו ספרייה של ספרים הולנדים. אינגריד קדם ואני אספנו בעזרת החברים כמה מאות ספרים, אתם אנחנו מגיעות מדי מפגש ומאפשרות לחברים להתענג גם על השפה הכתובה. אנחנו מגיעות עם הספרים גם לקבוצות אחרות של הולנדים הנפגשות בעמיעד ובשדה נחמיה, זה תענוג גדול ומשמש עוד מקור להתקרבות ולשיחה בין החברים". מסתבר כי מצפון יצאה תורה - וספריות הולנדיות דומות נולדו בעקבות היוזמה הצפונית וכבר נעות ברחבי הארץ - בחיפה, תל אביב, באר שבע, ומצפה רמון כבר מתענגים ההולנדים על שפת אמם הכתובה.