‏הצגת רשומות עם תוויות בית אלפא. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות בית אלפא. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 31 ביולי 2013

על הדשא 1 לאוגוסט 2013

על הדשא

רוני מ. האס
1/8/2013
צילום: תאיה רוזנברג

ראש בראש
  
בשבת האחרונה התכנסו בקיבוץ דן, חובבי רוגבי מרחבי הגליל כולו, לחגוג שנה לשובו של הענף לפעילות, אחרי 13 שנות הפסקה. בהפנינג, אליו הגיעו כ-150 איש ואישה, נהנו (?) המשתתפים מתחרויות ברוח הספורט האנגלוסכסי - שתיית בירה ואכילת פלפלים חריפים, זאת לצד פעילויות הפוגה לדור הצעיר. בשנה האחרונה הוקמו קבוצות נשים, בוגרים ונוער, כשהכוונה לפתוח בשנה הקרובה גם קבוצת נערות. ההכנסות מההפנינג הוקדשו לטובת התחדשות הענף שישמח לכל תרומה ומצטרפים/ות חדשים/ות. לפרטים- יניב גרטי 054/7948883.

אתגר נשישדרות/ שער הנגב
  
בימי ראשון ושלישי השבוע, העלתה קבוצת נשים מעוטף עזה, השותפות בקבוצת תיאטרון הפועלת במתנ"ס שער הנגב, את ההצגה "דלת אחת וחלון", מחזה מקורי בליווי עבודת וידיאו-ארט שגם אותה יצרה משתתפת בקבוצה, הלינה הרן.
תיאטרון נשים. צילום: אלברט גבאי
המחזה שנכתב בהשראת סיפורי החיים של השחקניות, מציג במונולוגים ובדיאלוגים פיסות אישיות מחיי המשתתפות. במפגש עם הקהל התברר שהפיסות הללו אוניברסליות לגמרי, והן הציבו מראה לצופים שדמעו וצחקו לפרקים. ייחודה של קבוצת תיאטרון נשי זה, היא העובדה כי שותפות בה נשים משדרות ונשים משער הנגב. חלקן דתיות, חלקן חילוניות. הקבוצה מעלה זו שנה שנייה הצגה נשית משותפת, לטובת תושבי האזור ובכלל. בשנה שעברה הופיעה הקבוצה בפני נשים בלבד, אך השנה החלט להופיע בפני קהל מעורב, כאשר הקהל יושב בצורת ח' והשחקניות מופיעות באמצע.
אילנית סוויסה, המחזאית והבמאית תושבת כפר עזה: "אנחנו שוברות את הכלים ואת המוסכמות ומאתגרות אותנו כיוצרות ואת הקהל כצופה. זה התחיל מזה שרציתי שההצגה לא תהיה מסורבלת ושנוכל להופיע איתה בכל חלל, בכל הקיבוצים והערים בסביבה, בלי להסתבך עם תפאורה גרנדיוזית ובמחיר מינימלי - הערך המוסף של ההחלטה הזו הוליד מפגש שאין שני לו בקשר שבין שחקן וקהל ובין מציאות ובדיה".
לפרטים: אילנית סוויסה - 052.6543250.

יובל חבצלת ועמליה
חבורה ש(כ)זוכרת
יבל ברקאי
בית אלפא
  
400 איש השתתפו השבוע בכרמיאל באירוע תרבותי- נוסטלגי, שהופק לזכרו של זאב חבצלת ז"ל, שנהרג לפני 51 שנה בהתהפכות טרקטור בשדות קיבוצו, בית אלפא. את האירוע, שכלל קטעי שירה וריקוד מתקופתו, רובם פרי יצירתו, שבוצעו הן על הבמה והן על האקרנים, הנחה דורי בן זאב והשתתפו בו בפועל ועל גבי האקרנים טוביה צפיר, גבי עמרני, יונה עטרי, חיים טופול, שולה חן, מירי אלוני, אופירה גלוסקא, אמוץ ברונטמן ונוספים מלהקת הנח"ל וכן להקת "האירוסים" של בית אלפא.
חבצלת, יליד 1922, היה שם דבר בתחום התרבות ועבד עם רבים וגדולים. כנער למד ריקודי-עם אצל גורית קדמן וגרטרוד קראוס, בצבא שימש כקצין התרבות של הנח"ל היה היוזם והמייסד של להקת הנח"ל ואף כתב חלק מהפזמונים אותם שרה הלהקה. כשהשתחרר מהצבא, נסע ללמוד קולנוע באיטליה שם שימש כעוזרם של פדריקו פליני, רוברטו רוסליני וויטוריו דה סיקה. כשחזר ארצה, הספיק לביים מספר סרטים קצרים ואת הסרט הבלתי נשכח באורך מלא "חבורה שכזאת". מפיק האירוע לזכרו, יובל חבצלת, בנו הבכור של זאב, שהיה נער צעיר כאשר הלך אביו לעולמו, הודה לשותפים הרבים שנתנו יד להצלחת האירוע ובהם - קיבוץ בית אלפא, המועצה האזורית גלבוע, הכוריאוגרף דדו קראוס, וקרן חבצלת. "נכון שאיחרנו בשנה´אמר יובל חבצלת "אבל מגיע לאבא ערב כזה. בעוד כ-3 חודשים אני מתכוון להפיק ערב גדול יותר לזכרו".

על קצה המזלגכפר הנשיא
  
זיו נוי, 28, ותמיר ברק, 31, בני כפר הנשיא, חזרו לקיבוץ לפני כשנתיים, אחרי שנים בהן עבדו, בלי קשר האחד לשני, בעסקי המסעדנות במקומות שונים בארץ ובעולם.
זיו: "התחלתי לבשל עוד כנער בבית, בקיבוץ, כשהאוכל בחדר האוכל התחיל לשעמם. אחרי הצבא כשנסעתי לחו"ל, התנסיתי בעסקי המסעדנות במקומות שונים- בארגנטינה עבדתי במסעדות בשר, בספרד, עבדתי במסעדות עממיות ונחשפתי לאוכל המקומי".
זיו ותמיר. צילום: תומר ברזילי
כשהגיע לניו זילנד, פתח עם שותף ישראלי שתי מסעדות ישראליות, שפועלות עד היום. "כשחזרתי לארץ, עבדתי בתפקידים בכירים במטבחי מסעדות - מנהל מטבח, שף". לפני שנתיים חזר לקיבוץ, לחיים יותר שקטים, כששם גילה את תמיר, גם הוא בן הקיבוץ, שעשה בעצמו מסלול בעסקי המסעדנות וחזר גם הוא לאחרונה, הביתה לקיבוץ. "תמיר עבד מגיל 18 בעסקי המסעדנות, בשנים הראשונות עבד במשרות ניהול ובשנים האחרונות נכנס למטבח והתחיל לבשל בעצמו במסעדות מובחרות בארץ." לפני חצי שנה החליטו השניים לשתף כישרונות ופתחו את "על קצה המזלג", עסק של בישול בהתאמה אישית. "מדובר בנישה בעסקי הקייטרינג, בה ההתנהלות מול הלקוחות היא אישית, אנחנו קודם נפגשים עם הלקוחות, שומעים מה הם רוצים, מדברים, ורק אז אנחנו מתאימים את התפריט המתאים." הם מפיקים קייטרינג החל בקבוצות קטנות ועד 100 איש, והתפריט שלהם גמיש מבישול פשוט, ארוחות בטבע ועד בישול לאירועים, זאת בנוסף לסדנאות בישול ויין. לפרטים- זיו 054-7996685 פייסבוק- facebook.com/hamazle 

יום רביעי, 30 במאי 2012

על הדשא 31 למאי 2012


31.5.2012
  ארכיון עיתונות  


על הדשא
רוני מ. האס

צילום: עדי שובל

ביכורי זומבה


בבית אלפא נהנו מביכורי סטודיו "שבלולה" המקומי, שהעלה מופע זומבה ססגוני ולאחריו הפעלה המונית לכל הקיבוץ לצלילי "שיר העמק" שהתנגן מבית אלפא עד נהלל...
הפרה חרטה. צילום יאיר שלומי

עטינים נגד טילים
סעד

מתוך ידיעה של דליה מזורי, מעריב 23.5.

הרפת של קיבוץ סעד נבחרה לרפת השיתופית המניבה ביותר והפרה "חרטה", המתגוררת בשטחה, הוכתרה כאלופת החלב של השנה. רפת סעד נמצאת כידוע באזור עוטף עזה באקלים החם ובאיום המתמיד של רקטות ופצצות מרגמה, המערערים את שלוות הפרות. ברפת החליטו לא להיכנע ובכל פעם שנשמע קול פיצוץ, הרפתנים רצים להרגיע את הפרות, מלטפים אותן ומתייחסים אליהן. "אנו תמיד מנסים לראות מה הפרה רוצה ולזרום איתה ובשום אופן לא ללכת נגדה". מסביר מנהל הרפת, אודי שוהם.
בנוסף לכך, ברפת דואגים לפרות למרחב מחיה ומעניקים להן מזון בריא. "אנו לא מזניחים שום פרה. אנו ממשיכים לטפל בפרות החולות ביותר עד יומן האחרון ולסעוד אותן".
"חרטה" הביאה כאמור את העניין לדרגת אמנות וייצרה 18,208 ליטר חלב בשנת 2011. היא לא לבד - תנובת הרפת עומדת על ממוצע של 13,785 ליטר חלב לפרה. עוד שיאים? בבקשה - הרפת הגדולה ביותר היא "רפת העמק" המשותפת ליפעת, מרחביה ומגידו ומונה 1,124 פרות המייצרות 12,600,000 ליטר חלב בשנה, הפרה עם תנובת החיים הגדולה בישראל מתגוררת בחפציבה ועונה לשם "עילן" - והיא הניבה עד היום 168,500 ליטר חלב ורשמה 10 המלטות. הוותיקה מכולן היא "לולאה" מהזורע, החוגגת בימים אלה 16 שנים. לידיעה המלאה- http://www.ifat.com/PersonalMail/ShowClip.aspx?clip=GFEHMDIFJ&qp=0


הידד לבית גיל-עד
משמר העמק

דליה חדשי, בת מזרע, איבדה החודש את אחותה, לילית בזנר, 80, משמר העמק, שנפטרה לאחר מחלה קשה, ועם כל הצער והכאב היא מרגישה כי נפל בחיקה מזל גדול שאחותה זכתה להעביר את שנותיה האחרונות ב"בית גיל-עד", בית הבריאות במשמר העמק. "הבית ממוקם בשכונה יפה וירוקה, מהחלונות נשקפים הדשאים והגינות הפורחות. הבית מטופח ומקושט בעבודות אומנות של חברי ואומני הקבוץ, כולל תמונות של השוהים בו. הטיפול והיחס למשתכנים מדהימים - ליטוף, שיחה, כבוד, ליווי אישי, עידוד ויצירת קשרי ידידות עמוקים. הצוות מעודד את קשר הבית לקהילה, במעקב ושותפות בכל אירועי הקבוץ ואף דרך ערוץ התקשורת המקומי. בכל יום שישי, נערכת קבלת שבת מוקפדת. כולם באים בחולצות לבנות, במפגש נהנים דרי הבית מקטעי נגינה, שירה, שירה בציבור, הדלקת נרות על מפה צחורה, הרמת גביעי יין וכמובן פרשת השבוע עם פירוש וסיפור. בהזדמנות זו חוגגים את ימי ההולדת עם המשפחות. כל שבוע מוזמן גן ילדים אחר להשתתף בשמחה וכך שוב זוכים החברים בחיוך וצחוק ילדים. בנוסף לכל הפעילויות באי בית גיל-עד נלקחים לטיולים בקבוץ וכך עוקבים ומעורבים בשנויים, בבניה והפיתוח בענפים. אשרי הקבוץ היודע להעניק לחבריו הנזקקים, סעד חם, תומך ומסור שכזה בערוב ימיהם".
בית גיל-עד התחיל בזמנו כחדרי חולים של משמר העמק וממוקם בשכונת לב הקיבוץ, הוא מעניק כיום בית לחברי קיבוץ, הזקוקים לסיוע מלא, כל שוהה על פי צרכיו, רצונותיו ויכולותיו. המשפחות משולבות לאורך כל הדרך, חברי קיבוץ מגיעים לתרום מזמנם להפעלת הדיירים, הקשר עם הקהילה נשמר באופן אדוק, עובדי הבית יוצאים גם לבתי חברים לסייע במטלות שונות, הקיבוץ משקיע רבות בבית שנועד לחבק את ותיקיו, לחזק אותם ולתת להם את ההרגשה שאוהבים אותם בבית".

שבועות לקיבוץ עברי עירוני צילום אברהם בן ישראל

קיבוץ עירוני עברי
אגף המשימות/ דימונה

ערב חג השבועות חגגו חברי קהילת הישראלים העבריים את יציאתם מהגולה (ארצות הברית) ועלייתם לארץ ישראל לפני 40 שנה.
יואל מרשק, מרכז אגף המשימות, שלקח חלק בחגיגה, בירך ערב החג את חברי הקהילה וציין שני ביכורים קהילתיים העתידים להבשיל בסתיו הקרוב - הראשון יהיה הנחת אבן הפינה לשכונה החדשה של הקהילה המתנהלת כקיבוץ עירוני, באישור רשם האגודות לאגודה שיתופית. המיקום - מזרחית לדימונה, שטח שהוסכם על ידי כל הגורמים לאחר מאבק של עשור שנים. בנוסף צוינה העובדה כי בתנועה הקיבוצית מתנהל בימים אלה דיון על בקשת "הישראלים העבריים" להתקבל לחברות בתנועה הקיבוצית. 

צילום ירון עיני

כוכבי אמת

ביום שישי שעבר, התקיים פסטיבל סירות הדרגון הראשון בישראל. מאות ישראלים וקנדים התחרו במי הכנרת בסירות הקאנו המעוצבות כשהישראלים לא נשארו הרבה מאחור והצליחו לקטוף כמה מהמקומות הראשונים בתוכם - קבוצת מכללת אוהלו מהגולן, שהגיעה למקום השני וקבוצת דגניה ב' שהגיעה למקום הרביעי. בנוסף אליהם הפגינו הצטיינות קבוצת מכללת כנרת וסטודנטים מעמותת איילים.


להזמנת מינוי ל"הדף הירוק" 03-5632547

יום חמישי, 10 בנובמבר 2011


על הדשא - חותרים ושרים
רוני מ. האס

דרקונים בכנרת
דרקונים בכנרת
גליל גולן

קבוצת נשים מאוטווהקנדה,הפעילות במסגרת שותפות2000 ומגבית קנדהמצאודרך מקורית לגייס כספיםלטובת מיזמים חינוכיים בצפוןהארץ.
הן החליטו להביא לכנרת סירות דרקוןסיניות, מתוך כוונה לקיים בחודש מאיהקרוב תחרות "סירות דרקון"(Dragon boat), שהיא תחרותעתיקת יומין ובה משתתפות סירותסיניות מסורתיות בנות 2,500 שנה,אשר שימשו בעבר ללחימה וכיוםמשמשות לתחרויות ספורט למטרותחברתיות וקהילתיותמדובר בסירותמגולפות ומעוטרות בקשקשים לכלאורכן, ובחרטומן ראש צבעוני שלדרקוןכל סירה באורך של 12 מטרובתוכה יושבים 20 חותרים ונווט בעלניסיוןהמנווט את הסירה במסלולבחלק הקדמי יושב מתופף אשר נותן את הקצבמאחדומגבש את הקבוצההפעילות הקנדיות החלו בהרשמת קבוצות מכל הארץ לתחרותחלקמהקבוצות יגיעו מחו"ל וחלקן מכל רחבי הארץהתחרות מיועדת לגילאים שמונה עד 80 ללאצורך בניסיון קודםהתנאי הבסיסי להקמת קבוצה הוא 20 איש, מתוכם שמונה נשים לפחות!.עלות ההשתתפות תשמש תרומה לטובת הפריפריה הצפוניתבתום התחרות יישארו הסירותבבית ספר לחינוך ימי באוהלולייק מרובע ליוזמה הקנדית.
מטה יהודה
היכון, הכן, שתה!

יריית הפתיחה לפסטיבל אירועי היין במטה יהודה ניתנה ביום שישי האחרון, ל-500 אצנים שגמאו מרחקים במסגרת מירוץ היקבים השלישי. במהלך החודש, מדי סוף שבוע, יתקיימו אירועי יין שונים במרחבי המועצה.
תל יוסף קרדיט רבקה בן חור
פתאום קם אדם
בית אלפא / תל יוסף

יובל חבצלת, בן בית אלפא, היה חבר להקת הנח"ל בימי השיא, כשבין השאר נהנה מחברתם של שלום חנוך, ירדנה ארזי, דני סנדרסון וגידי גוב. לימים, השתחרר ונסע ללמוד מוזיקה בבית הספר ברקלי בבוסטון. החיים חייכו אליו והוא נשאר לחיות בארצות הברית, כשהוא משלב בין עסקים לעיסוק שאהב - כתיבה ובימוי של מחזות זמר ושל מופעי שירה בעברית. לפני שלוש שנים עשה חשבון נפש והגיע למסקנה, כי הוא חייב את הרבע האחרון של חייו להקדיש לדבר שהוא באמת אוהב, והחליט לחזור ארצה. זה שנתיים הוא מתנייד בין בית אלפא לקונטיקט, ומציע את כישוריו לתושבי העמק.
"באמנות צריך לרגש, לא להרשים ולא לעשות כסף. אם אני מצליח לרגש את האנשים שעומדים על הבמה ואת הקהל, מבחינתי זו הצלחה. ככה אני מרגיש כשאני עובד עם חבורות זמר וכך בכל מופע שאני עובד עליו".
הדי המופע האחרון שיצר הדהדו חזק ברחבי העמק. היה זה המופע לרגל 90 שנה לתל יוסף, שהפתיע רבים ברמתו המקצועית. "היתרון של קיבוץ במופע, שבו מככבים החברים, הוא קודם כול ההנאה מעצם העבודה וכמובן הסיפוק של ההופעה. בתל יוסף היה צמא עז לדברים כאלה, אנשים, ביניהם כישרונות מדהימים, עבדו עם כל הלב והקהל (1,300איש), בני תל יוסף ואורחים מקיבוצי הסביבה, השיב אהבה. אנשים שלחו אינספור מכתבי התפעלות מהמופע ותודה על כך שהצלחנו להרים את המורל ולהפיח רוח מחודשת בקהילה". הצימאון הוליד ניצנים של חבורת זמר שבימים אלה עובדים על הקמתה בקיבוץ. געגועים לאמריקה? "רק לקרירות. לא זכרתי שחם פה כל כך".

איריס יהיה בסדר
לעשות סדר בארונות ובנשמה
שמיר

בשביל איריס פיאנקו-סרף, 41, שמיר, להחליף ארונות קיץ בחורף, זה מקצוע.
בשנים האחרונות היא התמחתה בלעשות סדר לאנשים. "זה התחיל מקטע של ארגון אירועים ועבר לכל מיני תחומים. בהתחלה עזרתי לחברים ולמשפחה לעשות סדר בכל מיני דברים, ולאט לאט ראיתי שאני ממש יכולה לעזור לאנשים, להיכנס לבלגן שלהם ולארגן אותו עם המון אמפתיה ובלי טיפת ביקורתיות. הערך המוסף הוא, שכולם יוצאים גם עם סדר פנימי, בנפש. בלגן זה משהו מאוד אישי, לאחד בלגן מסוים נורא יפריע ולאחר ממש לא; יש כאלה שאוגרים, יש כאלה שאוהבים לנחם את עצמם בקניות, יש כאלה שצריכים עזרה עם ארונות הבגדים או עם הניירת, ויש שעוברים שינויים בחיים שמחייבים התארגנות מחדש".
עד לפני כחצי שנה זו הייתה עבודה חלקית שלה, היום זו הפרנסה העיקרית. היא עוזרת לאימהות עסוקות, לגמלאים שהחליטו להיפרד ממאגרים של שנים וגם לבעלי עסקים לעצב את המשרד ביעילות, לעשות סדר בארונות, בניירת ואפילו במחשב. טיפ למעבר לארונות החורף? "כאן דווקא צריך להתחיל מהסוף להתחלה; אם נארגן את בגדי הקיץ לפני שנשים אותם בבוידעם, זה יעזור לנו כשנוריד אותם בעונה הבאה. למיין ולהיפרד ממה שאפשר - לזרוק או לתת. זה מפנה מקום בארון וגם בנשמה".

צילום: איתי לביא
כוכבי אמת

16 מטפלים מטייוואן, אוהבי ישראל, שוהים בימים אלה בקיבוץ רוחמה ומעניקים, ללא תשלום, טיפולי "תרמו תראפיה" לעשרות מתושבי שער הנגב ועוטף עזה.

יום שלישי, 8 בנובמבר 2011


פשוט להיות בליס
מסעדת בליס בקיבוץ בית אלפא אמנם ממוקמת בקיבוץ אבל היא מציעה מנות מצוינות ואווירה תוססת ממש כמו במרכז
רוני מ. האס | 08/11/2011
פשוט להיות בליס
נעים להכיר
בתור שורדת ילדות תל אביבית שמצאה לעת בגרות נחמה בחיק ההתיישבות העובדת, לעולם לא אשכח את ההתרגשות הראשונית שאחזה בי בכניסה לפאב הקיבוצי. אפשר גם לבוא יחפים, אפשר לבוא איך שרוצים, הכל בסדר! אין איזה סטנדרד שצריך להתאים אליו. פשוט להיות. פשוט. להיות. כשנכנסתי לבליס בקיבוץ בית אלפא, חזרתי לשנות נעורי במנהרת הזמן. וכמה לא מפתיע, גם שאר אורחי המקום, היו לגמרי דומים לאותו זכרון - אנשי ההתיישבות העובדת, בכל הגילאים, מישובי הסביבה הכפריים. באים בשביל לאכול טוב, לשתות, לשמוע מוזיקה טובה. בשביל להיות ופשוט ליהנות. אפילו בעלי הקיבוצניק התחבר לשורשים.
היה היה
כשג'וני למברסקי, 24, החליט להקים מסעדה, הוא חיפש בכל האזור ואז הגיע לבית אלפא. בכניסה לקיבוץ ראה את המבנה הנטוש והתאהב. "זה היה מבנה הרוס, השקעתי בו את כל החיים שלי והמון כסף". מדובר במבנה בן כ-70 שנה, ששימש בראשית ימיו כאסם לאחסון זרעים מכל האזור, אחר כך כמכוורת דבורים, בית אריזה של פומלות ותפוזים ועוד. ג'וני שכר את המקום ובמשך תשעה חודשים, ביחד עם הרבה חברים טובים שיפצו והתאימו אותו לחלום - גינה רחבת ידיים, מרפסת עץ רחבה עם פרגולה בכניסה, בריכת נוי שכרו במו ידיהם עם טוריה משנת טרפפו. את קירות המסעדה קרצפו וחשפו לבנים אותנטיות, את הרצפה יישרו ויצקו מחדש, בנו בר מבלוקים, מדרגות וקומה נוספת וכמובן - מטבח רחב ידיים ומותאם לדרישות המקום. ומאיפה הידע? מושבניק, אמרנו? אמרנו. ניהל קודם עסק לגינון, אמרנו? אז הנה אנחנו אומרים. וממש רגע לפני המסעדה, הוא שיפץ רפת ישנה לשתי יחידות דיור. אהה, עכשיו אתם מבינים...
עיצוב ואווירה
מעבר לגדר הארוכה ושער העץ הגדול קבלה את פנינו מדשאה רחבת ידיים, בירכתיה בימת מופעים אינטימית. שביל אבנים מוביל אל מרפסת מרווחת ובה מקומות ישיבה מרווחים בחלל, המאפשרים ישיבה אינטימית. להשלמת התמונה, במרכז המרפסת בוער אח עצים ריחני. לצד השביל, קבל את פנינו פכפוך מי בריכת הנוי שנבנתה, כמו כל המקום, ששופץ וחודש, בעשר אצבעותיו של ג'וני למברסקי, בעל המקום וחברים. התקרה גבוהה, הריהוט פשוט ונוח. בתוך המסעדה עצמה שני חללים גדולים, האחד משמש לאירועים סגורים, לקבוצות או פעילות נפרדת, כשבשבתות, לטובת משפחות עם ילדים, הופך החלל הזה לקולנוע מקומי לצאצאים כולל פעילויות והפתעות. החלל הראשי מיועד לאורחי המסעדה והוא מחולק לארבעה אזורי ישיבה, האחד מוגבה ושלושת האחרים תחומים משלושת עבריו. בר לבנים גדול ומרווח מסכם את המסעדה. על הקירות, חשופי הלבנים המקוריות, ציורים באווירת רגאיי. מוזיקה שנבחרה בקפידה מתנגנת ברקע, מכוונת לשלל דורות וטעמים ומעשר וחצי נכנס לתמונה D.j שמנגן מוזיקה במגע אישי. ברמנית עם רסטות, מלצרית תמה ויפת מראה ובעל המקום החבוש כובע שמסתיר כנראה מחלפות שיער ארוכות, משלימים את התחושה שאנחנו במקום שאוהב אותנו ומרשה לנו לאהוב את מי ומה שאנחנו רוצים. צנועים, פשוטים ונקיים.
מנה מנצחת
יכולנו לבחור בהמבורגר העסיסי (42 ₪), 250 גרם, הפשוט אך הטעים להפליא, המיוצר במקום מבשר טרי ומשובח ומוגש עם צ'יפס זהוב וסלט רענן ולמרות שאנחנו מאד בעד הקו הנקי והלא מתחנחן, הרגשנו שהוא לא מספיק מפתיע כדי לזכות בתואר המנה המנצחת. המנה האחרונה, פרפה חלבה (25 ₪), אף היא בקווים נקיים, עילפה אותי ואת הבעל שלא מתלהב בדרך כלל ממתוקים. הפרפה היה קראנצ'י ברמות, הציפוי - גנאש שוקולד משובח ויותר מהכל, הרוטב בו טבל הפרפה -  קרם אנגלז עם משיחות מוקה, וואו. אבל למרות כל זאת, לא יכולנו לוותר למענו על המנה שהתאהבנו בה מהרגע הראשון. אם בגלל שהיא סוג של רטרו והתחברה היישר לשנותינו הצעירות והפוחזות, בהן היא עוד הוגשה כמנה חדשנית בפאבים תל אביביים מעודכנים ואם בגלל שהיא פשוט טעימה וכייפית לאכילה - כנפיים הפוכות (21 ₪) - שלוש כנפיים מצופות פירורי לחם, מטוגנות, מוגשות עם רוטב חמוץ-מתוק. טרי, חם, נימוח, כריספי. פשוט ולעניין. מקום ראשון. (את הכנפיים דרך אגב תוכלו לקבל גם כעיקרית - חמש כנפיים + תוספות ב-32 ₪).
האיש שלנו
יובל חרותי, יועץ קולינרי שהגיע לייעץ ונשאר כשותף כי נכבש בקסם המקום, הוא שף עם הרבה כבוד. ברזומה שלו מסעדות כמו קפה בתיה וקפה בזל (שאומרים הרבה לתל אביבים שבינינו) וגם שליו ביער בטבעון, שהוכתרה בהיותו השף המקומי, כאחת מעשר המסעדות המובילות בארץ. הוא רק שלושה חודשים במקום והטאצ' שלו כבר מורגש - מתשומת הלב לבשר האיכותי שמגיע ברובו ממשקי האזור, לאחר שנבחר בקפידה ועד למנות הייחודיות שהחלו לצאת בתפריט המחודש של המקום. השותפותשיצר עם ג'וני, המייסד, אליו הצטרף, מעוררת התפעלות ונראה כי השניים מכירים כבר שנים לאחור, ככה גם הם מרגישים, מה שמוסיף לאווירה הנינוחה עוד קורטוב של אנרגיות חיוביות.
שווה במיוחד
מדי שבוע מציעה בליס מבצע מיוחד דרך אתר rest, אז שווה להתעדכן. אם אתם באים עם ילדים, הכי טוב בשבת, כי רצים שם פינוקים ואתם יכולים להיות חופשיים ורגועים. הפינוק כולל הקרנת סרט לילדים, חלוקת הפתעות וכל מיני פעילויות. שלא לדבר על מנות הילדים - שניצלים אמיתיים או המבורגר 150 גרם, שניהם תוצרת בית וגם פסטת עגבניות מצוינת.
חשבון בבקשה
כנפיים הפוכות: שלוש כנפיים מצופות פירורי לחם, מטוגנות, מוגשות עם רוטב חמוץ-מתוק -21 ₪.
קרפצ'יו חציל עסיסי, מגובה ברוטב טחינה, שמן זית, רסק עגבניות חריף וטוסטונים - 22 ₪.
המבורגר 250 גרם בתוספת צ'יפס וסלט - 42 ₪
פילה עגל 200 גרם, בתוספת צ'יפס - 95 ₪
סלט ירוק בתוספת מדליוני גבינת עיזים ברוטב וינגרט הדרים קלאסי - 34 ₪
פרפה חלבה מצופה גנאש שוקולד ברוטב אנגלז - 25 ₪
אספרסו - 8 ₪
קפה הפוך - 10 ₪)
סה"כ 253 ₪ לזוג.

יום רביעי, 5 באוקטובר 2011

על הדשא - לתת ולקבל


6.10.2011
daf@maariv.co.il  ארכיון עיתונות  
על הדשא - לתת ולקבל
רוני מ. האס

צילום: דוד עינב
בית אלפא
שרשראות כאורך הגלות

ילדי קיבוץ בית אלפא מתמחים בהכנת קישוטי סוכה היישר משבעת המינים - שזירת תמרים לכדי שרשראות כאורך הגלות. זה כנראה לציון השיבה לארץ ישראל מהגלות הארוכה בארץ מצרים. חג שמח!

טעם מחודש בחדר האוכל
הסוללים

מרכז קהילתי חדש, שנחנך בקיבוץ הסוללים, הוקם במבנה חדר האוכל הישן ששודרג ושופץ וישמש לפעילות קהילתית, חברתית ותרבותית לחברי היישוב. המבנה נמצא במרכז היישוב ונבנה כחלק מתוכנית חומש, במימון משותף של המועצה האזורית עמק יזרעאל והיישוב. מיכאל עובדיה, מזכיר יישוב הסוללים סיפר: "במרכז הקהילתי יש חללי תצוגה לתערוכות אמנים מתחלפות. כרגע מוצגות תערוכות של אמני הסוללים. פתיחת המרכז הקהילתי החזירה לחיים את חדר האוכל הישן, ואני מקווה שיהפוך שוב ללב התרבותי של היישוב". בקיבוץ הסוללים מתגוררים כיום 857 תושבים מתוכם 409 חברי אגודה. לפני כעשר שנים בוצעה ביישוב הרחבה בהיקף של 115 משפחות, כשבימים אלה נמצא הקיבוץ בעיצומה של הרחבת בנים ממשיכים, שהתחילה בעקבות שיוך דירות. יהיה מי שייהנה מהמרכז הקהילתי.

מכריזים על הקמת מדינת פריפריה
מחוז אצבע הגליל

מנהיגי מאהל המחאה של יישובי הגליל העליון, הממוקם בקריית שמונה, לא מתקפלים ואפילו מעלים את רף המחאה למחוזות חדשים.
מנהיגי המאהל החליטו, כי לנוכח אכזבתם מהמלצות ועדת טרכטנברג ובהמשך לחוסר ההתייחסות המתמשך של גופים ציבוריים לפריפריה ולצרכיה המיוחדים, הצעד המחאתי היחיד שנותר להם הוא הכרזה על הגליל העליון כ"מדינת הפריפריה". בשבת האחרונה התבצעה חלוקת דרכונים של המדינה שזה אך קמה על אדמות מדינת ישראל הצפונית לשעבר. הדרכונים חולקו בצומת הגומא, בואך קריית שמונה, וזכו לאהדה רבה ושיתוף פעולה מקרב הציבור. לאור הביקוש הרב, מדפיסים מנהיגי המאהל דרכונים נוספים, ובכוונתם להמשיך בחלוקתם בשבועות הקרובים. כל עוד בלבב.

צילום: דוד עינב
בקצב הלב
בית אורן

גורן רודיטי, 33, בית אורן, הוא מורה במקצועו ומתופף בנשמתו. אחרי השריפה הגדולה בכרמל הרגיש שחייבים לעשות משהו לרומם את רוח החברים. "אחרי האסון בכרמל הייתה הירתמות מדהימה של המון אנשים מכל רחבי המדינה ואפילו מהעולם, לעזור לאנשי חוף הכרמל בכלל ולאנשי בית אורן בפרט, להתאקלם מחדש ולעכל את מה שקרה. כשבוע לאחר השריפה הרגשתי שגם אני חייב לתרום מכישוריי, וערכתי ערב שירה ותופים בקיבוץ, ששיפר את מצב הרוח של החברים וכמובן גם את שלי". רודיטי מאמין גדול באימרה, "לתת זה לקבל", שאותה הוא מיישם גם בעבודתו כמורה לחינוך מיוחד בקרב בני נוער בבית חולים פסיכיאטרי. אחת התובנות שלו, שאפשר לרומם את הרוח בעזרת קצב התופים, נובעת מניסיון חייו כילד. "את מערכת התופים הראשונה שלי רכשתי בכוחות עצמי כבר בגיל עשר, ואז גם גיליתי וחוויתי את עוצמתו של התיפוף כריפוי. כאשר אחי הקטן בן השנתיים חלה במחלת הסרטן, משפחתי עברה משבר קשה, ואמי נאלצה לעבור למשך שלוש שנים יחד עם אחי לבית חולים הדסה לטיפולים כימותרפיים. התופים היוו עבורי סוג של תרפיה ודרך טובה להשכיח את הדאגה ואת מצבי הרוח". בלימודי התואר הראשון חנך בני נוער בפנימיית נוער בסיכון, וגם כאן נכנס התוף לפעולה ככלי להתחבר ולתקשר. "התיפוף היה לנו לשפה משותפת ואמצעי ליצירת אמון, חיבור, קשר והתמודדות חיובית עם הקשיים". כיום, בנוסף לעבודתו עם בני נוער בבית החולים, בחר רודיטי להרחיב את אהבתו לעוד חזיתות, והוא יוצא לתופף ולעשות שמח באירועים שונים. אם צריך, הוא גם מתנדב כמובן.
צילום: רן פרץ
כוכב אמת

באולם הספורט בקיבוץ דליה נשבר שיא גינס בנסיעה בחד-אופן על בקבוקי בירה במהלך כנס חד אופן הארצי. לרוכב, לוץ אישהולץ מגרמניה, ולבקבוקים שלום.
להזמנת מינוי ל"הדף הירוק" 03-5632547

יום חמישי, 28 ביולי 2011

על הדשא - מהעמק לגליל


28.7.2011
daf@maariv.co.il  ארכיון עיתונות  
על הדשא - מהעמק לגליל
רוני מ. האס

ספרים רבותיי

מיכאל בן דרור, 70, משדה נחמיה, ובנו עילם, 37, חגגו השבוע את צאת ספרו החמישי של האב "הגליל הכי עליון", שבו הוא מחדש מסלולי טיולים ברחבי הגליל העליון. הספר, שיצא בהוצאה פרטית על ידי המשפחה, כנראה אינו האחרון בקרב הבן דרורים, שבנם, עילם, הוציא לאור לפני שנה את ספר הילדים "על הגשר הקט", המבוסס על נופי ילדותו, ספר שזכה לתהודה גדולה בקרב אוהבי הספרות היפה.

מכבייה. צילום ינאי שחם
 
מכבייה לנוער

הגליל העליון/ קריית שמונה


בית הספר "הר וגיא" בקיבוץ דפנה וקיבוצים נוספים בגליל העליון אירחו במהלך השבוע, בשיתוף פעולה עם קריית שמונה, את המכבייה הראשונה לנוער יהודי שהתקיימה בישראל.
תחרות המכבייה לנוער יהודי מתקיימת מדי שנה בצפון אמריקה. לפני מספר חודשים הגיעה לישראל משלחת של מכבי צפון אמריקה, והחליטה כי השנה יארגנו בפעם הראשונה את המכבייה העולמית לנוער יהודי בישראל. מתוך מניעים ציוניים בחרו בפריפריה הצפונית.
ביום ראשון השבוע נחתו בארץ כ-1,500 בני נוער, ברובם ממדינות צפון אמריקה, והתפזרו ברחבי הגליל העליון. בטקס מרגש, שהתקיים ביום שלישי באצטדיון הכדורגל של קריית שמונה, נהנו תושבי הגליל העליון וקריית שמונה לחזות בתהלוכה המסורתית של המשלחות מהמדינות השונות וכן מהופעות שונות. את ישראל ייצגו בתחרויות 20 בני נוער מבית הספר "הר וגיא".
הספורטאים התחרו בתחומי ספורט שונים, כולל כדורסל וכדורגל, שחייה, הוקי קרח שהתקיים במרכז קנדה במטולה, טניס שולחן ועוד. עם תום התחרויות צפויים החבר'ה הצעירים להתפזר בגליל בעבודות התנדבות שונות, שלאחריהן יזכו בטיול ברחבי ישראל.
הבית של ענת אחרי השיפוץ. צילום: דוד עינב
כלא גלבוע למען הקהילה
חפציבה/ בית אלפא

במהלך החודש האחרון זכה בית הנעורים בקיבוץ חפציבה, "הטירה", המשמש כ"בית של ענת" - מועדונית לנוער עם אוטיזם - למתיחת פנים משמעותית. בעבודות השיפוצים לקחו חלק שלושה אסירים ושלושה סוהרים מכלא גלבוע השכן וקבוצת בני נוער מקיבוץ בית אלפא, כולם על טהרת ההתנדבות.
הצוות המשפץ. צילום: דוד עינב
את החיבור למיזם עשו מנהלי הבית, ענת ושמוליק רגב מבית אלפא, אשר כבר נהנו בעבר מתפיסתו החברתית-קהילתית של מפקד כלא גלבוע, דקר אילת. רגב: "השיפוץ כולו נמשך שלושה שבועות. הבית היה במצב לא טוב. למרות החום הכבד והתנאים הלא נוחים, העבודה נעשתה באווירה של צחוק ושל שמחה. החבר'ה החליפו את המרצפות ברוב הבית ואת הקרמיקות, החליפו גם רשתות ותריסים, סתמו חורים בקירות, צבעו את כל הבית ושדרגו את הכניסה. עבודה שתומחרה במאות אלפי שקלים הסתיימה בהוצאה צנועה על חומרים בלבד". הבית של ענת, שממנו נהנים 15 בני נוער אוטיסטים, מתכונן לקראת ראש השנה לחנוכת הבית. כמובן, הזמנה ראשית תצא לכלא גלבוע ולנערי בית אלפא.

צוות מייסד הפאב במורן
"מבשלת הגליל"
מורן

שישה חברי ותושבי קיבוץ מורן חברו יחדיו להגשמת חלום קולינרי משותף, שאותה חגגו השבוע באירוע משכר. השישה החליטו להקים מבשלת בירה, וסביבה בנו במו ידיהם פאב בירה מקומי, הפתוח לקהל הרחב. אלון ריפתין, בן עין שמר, תושב הקיבוץ זה חמש שנים וחבר בצוות המייסד, מספר כי לאחר שחרורו משירות בצה"ל החליט להשתלם בקורס לבישול בירה. הוא נכנס לעולם המבשלות, השתתף בתחרויות, וכשהגיע למורן פגש את זיו טלומק, חבר הקיבוץ שהיה טרוד באהבה קולינרית אחרת - עישון בשר. "התחלנו לעשות ערבים משותפים פרטיים והתלהבנו מרקימת חלומות. לאט לאט הצטרפו אלינו חיקי דוידוב, חבר הקיבוץ, שתמיד חלם להקים בר ולעמוד מאחורי הדלפק, ושני בניו, והחלטנו להקים פאב ייחודי בקיבוץ". הם יצאו לדרך, בנו במו ידיהם את הפאב ואת מבשלת הבירה שבתוכו. "באנגלית קוראים לזה "brew pub". התחלנו לבנות בדצמבר שעבר ותוך חמישה חודשים עמד הפאב על הרגליים." הפתיחה הייתה בערב שבועות, ולאורחים הוגשו ביכורי הבירה הראשונים. בשישי האחרון פתחו את העונה בהופעה של הזמרת גל הגואל וגיטריסט של להקת "הבננות". הכוונה היא לפתוח במה לאמנים צעירים ולאמנים מוכרים. הפאב פתוח לקהל הרחב בחמישי, בשישי ובשבת, ואבותיו המייסדים מדגישים, כי הם מאמינים בפיתוח תרבות הבירה בישראל, ועל כן הם מגישים מעבר לבירה המקומית את כל בירות הבוטיק הישראליות. פרגון משכר.

כוכבי אמת

בקיבוץ נתיב הל"ה השיקו השבוע את אמנת השירות הראשונה לפעול בקהילה קיבוצית, המעגנת בתוכה מחויבות של נותני השירות בקיבוץ למתן שירות מקצועי, איכותי ואדיב. את ההשראה קיבל הקיבוץ מהמועצה האזורית שלו, מטה יהודה, אשר קיבלה על עצמה אמנת שירות לתושביה לפני כשנה. מהמועצה נמסר, כי קיבוצים נוספים מתכוונים לכונן אמנת שירות דומה בשנה הקרובה.


להזמנת מינוי ל"הדף הירוק" 03-5632547
 

עורך הבלוג