על הדשא - 8 לנובמבר 2012

8.11.2012 ארכיון עיתונות

על הדשא רוני מ. האס

צילום אייל מרגולין כן לציפור במסגרת פסטיבל הצפרות בגליל מציג צלם העיתונות והטבע, אייל מרגולין, 53, בן קיבוץ גדות ותושב קיבוץ מלכיה, את תערוכת צילומי הציפורים "ציפור לנפש", בכפר הנופש נופי גונן."העיסוק האינטנסיבי בתקשורת, מחייב מדי פעם לקחת פסק זמן, להירגע, לתת משהו לנשמה, לכן אני מקדיש שעות רבות לצילום בטבע..." מספר מרגולין העונה גם לכינוי לו זכה מחבריו "אייל הצפון".

האדומים באים צילום דורון רות האדומים באים שער הגולן/ צבר בין מסיימי מסע הכומתה של טירוני הצנחנים בשבוע שעבר, היו גם חמישה צנחנים מגרעין צבר 2011 שמתארחים בקיבוץ שער הגולן. החמישה הנרגשים הם אלכס מאנגליה, מייקל משבדיה, ג'ו מאנגליה, אהרן מהולנד ובן מארה"ב. "החמישה הם גאווה גדולה לגרעין ולקיבוץ ומהווים 50% מהבנים בגרעין. שאר הבנים התגייסו לגבעתי, גולני וליחידת איסוף קרבי", מספר דורון רות, חבר שער הגולן, שאחראי על הגרעין מטעם הקיבוץ. לצנחנים הצעירים חיכתה הפתעה בסיום המסע, הוריהם, שהגיעו מחו"ל, חיכו להם בנקודת הסיום נרגשים וגאים ולא חסכו מחמאות ומילות תודה לצוות המטפל והמארח משער הגולן. עופר רימון, רכז צבר בתנועה הקיבוצית מספר כי "קיבוץ שער הגולן בכלל והמשפחות המאמצות וצוות צבר בראשותו של דורון רות בפרט, מהווים מודל ראוי להערכה, לקליטה של בני ישראלים לשעבר ויהודים מהתפוצות הבוחרים לעלות לארץ ולהתגייס לשרות משמעותי בצה"ל במסגרת התוכנית צופים גרעין צבר." קיבוצים המעוניינים לקלוט גרעינים בקיץ 2013 מתבקשים לפנות כבר בימים אלה אל עופר רימון בטלפון 052-5013060 או במייל ofer.rimon@netafim.com

צילום דר גיל סתיו ירוקים מעבר לים סובב כנרת השבוע חזרה משלחת ירוקה, של נציגי קהילת סובב כנרת, מביקור במסגרת שותפות (partnership2gether ) P2G המתקיימת בין קהילת סובב כינרת לקהילה היהודית במילווקי, סנט פול וטולסה, מטעם הסוכנות היהודית. חברי המשלחת, האקולוג ד"ר גיל סתיו מבית השיטה, רכזת חינוך רשויות כינרת, עדינה דולב, הפרויקטורית סביבתית-חינוכית גולי אורטל-עברי משער הגולן, ומנהל תוכניות תנועת בית"ר ומייסד עמותת אדם לאדם, ירדן טננבאום, נפגשו עם הקהילה היהודית החמה במילווקי על מגוון אנשיה וזרמיה, לימדו, הרצו, העבירו סדנאות וערכו הכרות עם האקולוגיה והקיימות המקומיים. ערב סיכום הפעילות, שהתקיים בנוכחות עשרות חברי הקהילה היהודית המקומית, נחתם בדיון מקיף בנושא אקולוגיה, יהדות וגיאופוליטיקה. משה כץ, היו"ר האמריקאי של שותפות P2G , סיכם את השבוע כהצלחה גדולה "דרך המשלחת הצלחנו לחשוף את ישראל והעשייה האקולוגית שלה לקהילות שונות בתוך ומחוץ לקהילה היהודית ומעבר לזה, חשפנו את הקיים אצלנו בתחום". מטרת השותפות לחבר בין ישראל לקהילה היהודית במילווקי, סנט פול וטולסה דרך נושאים שונים וליצור קשרים בינאישיים. ביקור המשלחת היווה את השלב הראשון בקשר בין הקהילות בתחום האקולוגיה. חברי המשלחת דאגו לטמון זרעים להמשך שיתוף פעולה. שיקצרו ברינה אקולוגית.

אחווה בלי גבול מ.א.גליל עליון/ מ.א.אשכול מאתיים וחמישים תושבי המועצה האזורית אשכול התארחו בסוף השבוע האחרון במועצה האזורית הגליל העליון בשל המצב הביטחוני המתוח בדרום. תושבי הדרום הגיעו בהסעה מאורגנת והתארחו בקיבוצי הגליל העליון בכפר הנופש נופי גונן , במלון הגושרים, ובקיבוצים- משגב עם, מנרה, דפנה, כפר גלעדי ושניר. מלבד שינה רגועה וארוחות מאורגנות, נהנו הדרומיים מפעילות וסדנאות עם תושבי הקיבוצים וחברי תנועות הנוער. בשבת זכו התושבים בסיור באגמון החולה, שם נהנו מרבבות העופות הנודדים. גילת סירוטה בן זקן מקיבוץ עין השלושה סיפרה "טוב לדעת שיש גם כיום אחווה בין קיבוצים. היה לנו סוף סוף לילה שקט ללא הפגזות ויומיים של כיף". עמוס כהן מקיבוץ כיסופים סיפר "קיבלו אותנו בחום ובאהבה, בכניסה לקיבוץ דפנה, שם שהינו, הכינו עבורנו שלט ברכה ענק שקידם את פנינו ובני הנוער ערכו פעילויות עבורנו. היה מרגש מאד". ראש המועצה האזורית הגליל העליון אהרון ולנסי סיכם "אנו מחנכים את ילדינו על פי ערכים של נתינה וערבות הדדית. במלחמת לבנון השנייה נרתמו רבים, בהם תושבי המועצה האזורית אשכול, לארח את תושבי הגליל. כעת אנו מארחים את חברינו בדרום ומייחלים שההסלמה בדרום תפסק והשקט יחזור לשרור גם במעונם". הזכות לשקט.

כוכב אמת. אלון האס. צילום רוני האס כוכב אמת אלון האס, 46, עמיעד, מטפל ומרצה בטיפול בהבעה ויצירה (וגם הבעל של עורכת המדור...), השתתף בסוף השבוע האחרון ב"סלון הסתיו" (salon d'automne), תערוכת האמנות הבינלאומית שהתארחה לראשונה בישראל. במהלך התערוכה, שהתקיימה בנמל יפו, איפשר האס למתנדבים, לטעום התנסות בתרפיה באמנות, במהלכה שיתף את הקהל ברזי המקצוע. לא לילדים בלבד.

על הדשא - חלומות שהתגשמו 8.3.2012

8.3.2012    ארכיון עיתונות

על הדשא - חלומות שהתגשמו רוני מ. האס

החלפת זרעים כפר סאלד שיתוף ירוק כפר סאלד יותם קיי, 25, ניבה זוגתו, 27 וביתם הצעירה לילי עברו לכפר סאלד לפני כשבעה חודשים לאחר שהייה של כשנתיים בחו"ל. הם שמחו לגלות שהגיעו לקיבוץ מאד סביבתי וירוק ומיד הפשילו שרוולים לתרום מהידע שבאמתחתם - כמומחים בנושאי קיימות וסביבה וכמורים לפארמקלצ'ר. "כשהגענו לכפר סאלד הבנו שהגענו למקום הנכון - קיבוץ עם גינה קהילתית, מערך מיחזור מפותח שכולל מערך להפרדת מזון אורגני (קומפוסט) ואפילו אגם... די מהר שמענו שיש ביקוש למזון אורגני. לפני כארבעה חודשים התכנסנו כ-20 איש והקמנו צוות היגוי לפיתוח הרעיון של הקמת קואופרטיב. הקואופרטיב נועד להנגיש מזון אורגני מקומי לקהילה האזורית- הן מבחינת נגישות והן מבחינת עלות התוצרת. הקואופרטיב אינו למטרות רווח וכולל עבודת התנדבות, תורנויות ומנוהל על ידי חבריו. הקואופרטיב יפיץ מזון אורגני בעיקר מתוצרת מקומית, חשוב לנו לתמוך בחקלאים קטנים ובכלכלה המקומית- ירקות, דבש, טחינה. לפני כחודש סיימו קורס פארמקלצ'ר, ובשיתוף עם מורה לחקלאות ביו-אינטנסיבית, אלכס פצ'ן, החליטו שהקואופרטיב יארח מדי פעם תושבים מכל האזור להחלפת זרעים, אירוע אותו מימשו לראשונה, בהצלחה ביום שישי האחרון בשיתוף זרעי דרור - המתמחים בזרעי מורשת אורגנים, סלואופוד גליל עליון והמדרשה לחקלאות פרמקלצ'ר. הם גם משתפים פעולה עם מערכת החינוך בקיבוץ ששמחה להיעזר בהם לטיפוח מרחב ומבנה שלא היו עד כה בשימוש, ושישמש לפעילות כמרכז סביבתי חברתי ולגיבוש הקהילה. בעוד עשרה ימים יתקיים אירוע הפתיחה של הקואופרטיב, שבעקבותיו תתחיל פעם בשבוע אספקת התוצרת באופן מרוכז בכפר סאלד.www.growingwithmothernature.com

ערן צור בהופעה עברית יוצרת מוא"ז מגידו / עין השופט זו השנה השלישית שבה מתכנסים במועצה האזורית מגידו, ליד קיבוץ עין השופט, חובבי השפה העברית ויצירותיה, לחגיגת מילים וניגונים שנמשכה לאורך כל סוף השבוע במה שעונה לשם האוקסימורוני משהו - "כנס השוק". נטע שפירא, עין השופט, ממארגני הכנס, מספר כי המטרה המרכזית של הכנס היא קידום תרבות עברית עכשווית והענקת הזדמנות לאמנים ויוצרים - מאזור מגידו ובכלל, לתת ביטוי ליצירתם ולחבר בין אנשים וקהילות.

אלמוג בהר ואמירה הס בכנס השוק 2012.צילם רן פרץ "היוזמה מובלת על ידי תושבי האזור וכמה משוגעים לדבר מחוץ לאזור, והיא נתמכת על ידי קיבוץ עין השופט והמועצה האזורית מגידו. הכנס מתרכז בסוגות הקשורות במילה העברית - ספרות, שירה, קומיקס - ומשלב גם יצירות מתחום המוזיקה והאמנות הפלסטית, שיש להן נגיעה לטקסטים בעברית". יוצרים כמו אבות ישורון, אבא קובנר ואמירה הס קיבלו בכנס תשומת לב ייחודית, בנוסף ליוצרים נוספים, משכבר הימים או עכשוויים. בין השאר, נהנו המשתתפים גם מהופעה של ערן צור ומאומני קומיקס. כמו כן, התקיימו קבוצות דיון והרצאות, ובמסגרות אלה בלטו שתי בלוגריות מכוחותינו - נעמה כרמי ממעגן מיכאל ואורית עריף, לשעבר מקיבוץ רוחמה. לא על הדף לבדו.

ביבליופיליה גדות עדנה רבובסקי-לוי, 44, תושבת בקיבוץ גדות בשלוש שנים האחרונות, עבדה רוב חייה בחנויות ספרים בתל אביב, וידעה שיום אחד תפתח חנות משל עצמה. החלום נכנס לשלב של הגשמה לפני שלוש שנים, ולפני מעט יותר משנה הוגשם. רבובסקי-לוי פתחה בגדות חנות ספרים יד שנייה, הכוללת גם שירותי תרגום מאנגלית ולאנגלית. מסתבר שהחנות - העונה לשם "גוונדלין" (Gwendolyn) על שם מלכה בריטית מהמאה ה-12, וכמעט השם שהוענק לרבובסקי-לוי על ידי אימה (!) - אינה החלום היחיד שהגשימה באותו זמן, כיוון שכתשעה חודשים לאחר פתיחת החנות, הביאה לעולם זוג תאומים, חלום מקביל שהצליחה להגשים בביתה החדש בגדות. למה חנות יד שנייה? "ספר יד שנייה הוא בדרך כלל זול יותר, למעט ספרים שאזלו מההוצאה, ואז ניתן למוצאם רק בחנויות יד שנייה - עובדה לא פחות חשובה לחובבי ספרים". ה"ביבליופיליות" (אהבת הספרים), היא מספרת, עוברת אצלה בדם. אבא שלה הוא תולעת ספרים - "כל יומיים הוא קורא ספר חדש". היא עצמה כילדה קראה המון וכך עד היום. בכל מקרה, היא רואה בעיסוק בספרים סוג של שליחות - לחבר מחדש את דור האינטרנט אל הדף המודפס, לשפה של פעם, לאיורים של פעם ולריח של פעם. ואם כבר בריח נגענו, רבובסקי-לוי משלבת בחנותה גם קטורות, פיות, קריסטלים ואפילו עששיות, כל מה שיעשה לכם את חוויית הנוסטלגיה עמוקה יותר. אגב, התקליטים שבחנות ישמחו לפטיפון שיוכלו להתנגן עליו ולהפוך את האווירה בחנות למושלמת. פתוח: שלישי ושישי, 10:00-14:00 או לפי קריאה טלפונית 052-2544814.

כוכבי אמת תושבי תל אביב לא יכלו להתעלם בחודש החולף ממיצג תמוה שהוצנח לרחובותיהם, היישר מהחממה האקולוגית בעין שמר, על ידי תלמידי מבואות עירון ובית ספר גוונים, שהכינו אותו במסגרת לימודי איכות הסביבה. המיצג, שזכה לשם "בא בועבוע" בנוי מקירות ענקיים המורכבים ממאות בקבוקים הפוכים - בהם גדלות אצות חד תאיות, ירוקות ומבעבעות.

להזמנת מינוי ל"הדף הירוק" 03-5632547

על הדשא - ברוח ההתנדבות

12.1.201                                                                                                 ארכיון עיתונות

על הדשא - ברוח ההתנדבות רוני מ. האס

צילום באדיבות מועצה אזורית עמק יזרעאל עמק תפארת ערב הוקרה מיוחד לוותיקי עמק יזרעאל, רצוף שירה וזמר, התקיים בסוף החודש באולם התרבות האזורי בקיבוץ יפעת. באירוע - שאורגן על ידי מחלקת התרבות של המועצה בשיתוף עמותת ותיקי העמק ובחסות המשרד לאזרחים ותיקים - השתתפו כ-600 איש ששרו הרבה נעמי שמר. הרבה כבוד.

רוב הזמן שחמט גדות למיה פורת, 21, רחובות, יש משפחה ענפה בקיבוץ גדות. בשנים האחרונות כל ביקור שלה בקיבוץ נגמר בהרבה שעות של משחק שחמט עם הבני-דודים הצעירים. "אנחנו שתי אחיות וארבעה אחים, שמגיל צעיר משחקים שחמט. זה התחיל כשאבא שלנו לימד את האחים הגדולים שלי לשחק, ומהר מאוד הם כל כך התקדמו שכבר היה צריך להביא מורה פרטי הביתה. הם הצליחו להדביק את כולנו, ולאט לאט הפכנו למשפחה שעסוקה רב הזמן בשחמט - כולל השתתפות בתחרויות ארציות, בליגות בסופי שבוע ובתחרויות בחו"ל". פורת שותפה כיום בנבחרת הלאומית של ישראל, ונושאת את התואר אומן בינלאומי (א.מ.נ). באחד הביקורים האחרונים אצל הדודים בגדות הם העלו את המשאלה, שמיה תפתח חוג שעוד ילדים יוכלו ליהנות מהספורט המוחי המהנה הזה, ושיהיו לבני הדודים עוד שותפים לאהבת השחמט. פורת הרגישה, שזו בשבילה הזדמנות לעשות מעשה לטובת ילדי הצפון, ויזמה פתיחתם של קורסים לילדים ומבוגרים מכל האזור, ברמות שונות, ולמענם היא מגיעה במיוחד לקיבוץ הצפוני. חמש סיבות למה כדאי ללמוד שחמט? "המשחק מפתח יכולות חשובות אצל ילדים ומבוגרים, כמו: ריכוז, התמדה, זיכרון, שיפור ביכולת הלמידה, ביכולת לנצח ולהפסיד בכבוד והכי חשוב - הרבה שעות של כיף". לפרטים: 0544947260.

עולים על הסוס עין שמר לפני כשנתיים, כשרצו לסגור את האורווה בעין שמר, החליט עטר שנפלד, 34, שחזר שנתיים קודם לכן לחיות בקיבוץ, לא לתת לזה לקרות. לשנפלד היו סיבות טובות; אביו, ברוך שנפלד ז"ל, שנהרג לפני 15 שנה בתאונת דרכים קטלנית, היה ממגדלי הסוסים הבכירים ומראשוני העוסקים ברכיבה טיפולית בארץ ובחו"ל. שנפלד הצעיר נהג לרכב על סוסים מגיל צעיר, כשבגיל עשר, לאחר שנפל מסוס, החליט לפרוש. עם החזרה לקיבוץ התעורר בשנפלד הצעיר רצון עז לחזור לשורשים; הוא ראה כיצד הנוער הקיבוצי ספון בביתו, בעיקר מול מסכים, וחשב כי תרומתו הגדולה ביותר תהיה להוציא את החבר'ה החוצה. מעבר לכך שנבחר לנהל את הנוי של הקיבוץ, קיבל על עצמו את ניהול האורווה והחל לרתום יותר ויותר בני נוער לפעילות בה. השנה לקח על עצמו שנפלד מיזם נוסף של נתינה לקהילה: בעין שמר פועל בשנים האחרונות הוסטל של ארגון "בית אקשטיין" לילדים בעלי צרכים מיוחדים. שנפלד, שצירף השנה לשורותיו את גל שחף, מדריך רכיבה טיפולית, הציע לאפשר לילדי ההוסטל להגיע לאורווה שלוש פעמים בשבוע וליהנות מן החוויה הטיפולית, הנוצרת במפגש עם הסוסים. הרעיון נפל על אוזניים פתוחות, והשבוע החלו ילדי "בית אקשטיין" לבקר באורווה. לטובת המיזם מחפש שנפלד מתנדבים בני כל הגילים, מהאזור כולו, שיהיו מוכנים להוביל את הסוסים, לתת עזרה לצוות המטפל וכל רעיון אחר לתרומה לטובת האורווה. מי שהסיפור שלנו ממש מדבר אל לבו ירצה ודאי לדעת, כי גם בהוסטל עצמו ישמחו להיעזר במתנדבים מהאזור. עטר שנפלד -;0542114471 הוסטל - 046274160.

מתנדבים לחלץ מוא"ז גליל עליון 45 מתושבי המועצה האזורית הגליל העליון יצאו לפני שבועיים להשתתף בקורס חילוץ בבסיס צריפין שבמרכז הארץ. את הקורס יזמו הצפוניים במסגרת היערכות לשעת חירום, ובעיקר כהכנה להתמודדות לאחר רעידות אדמה, והוא מהווה המשך ישיר של תרגיל שערכו לפני כשנה, ובו נבדקה יכולת המועצה הגלילית לשמש מרכז פינוי אזורי במקרה של רעידת אדמה באזור. גרשון שרון, כפר סאלד, שהשתתף בקורס ומתפקד כרמ"ט המועצה בחירום, מספר כי "ריבוי המשתתפים בקורס תואם את תפיסת העולם שלנו, שלפיה לכל אחד בקהילה יש תפקיד בשעת חירום, במטרה שכולם יחושו כי הם לוקחים חלק במאמץ משותף, ויחד מחזקים את החוסן הקהילתי שלנו. בקורס הייתה אווירה מאוד טובה, אנשים לוקחים ברצינות את התפקיד שלהם, יש מוטיבציה גבוהה ורצון עז ללמוד". קבוצת המתנדבים המחלצים כוללת אנשים מגיל 30 עד 60, חברי קיבוצים ותושבי ההרחבות, מ-19 קיבוצים שונים מרחבי הגליל העליון. הקורס הוא חלק מלקחי תרגיל, שנערך לפני כשנה ומטרתו הייתה לספק למשתתפים כלים להתמודד עם חילוץ נפגעים במקרה של רעידות אדמה או פגיעות טילים, ברגעים הראשונים לפני שכוחות הביטחון וההצלה יגיעו ליישובים. הנחת היסוד שעליה מתבססים הצפוניים היא, שברגע האמת ייאלצו לפחות בשלב הראשון להתמודד לבד עם המציאות, ולכן עליהם להיערך לכך בכל הרצינות. בהמשך מתכוונים בגליל העליון להקים יחידה מקצועית, שתעבוד בצמוד לכוחות הביטחון באזור. לוקחים אחריות עד הסוף. כוכבי אמת בוועידת המלונאים, לסיכום שנת 2011, ייצגו את התנועה הקיבוצית מנהלי ומנהלות המלונות מהקיבוצים שפיים, כפר גלעדי, הגושרים, כפר בלום, עין גב, נחשולים, עין גדי, רמת רחל וגנוסר. במסגרת חלוקת פרסים של המועצה לארץ ישראל יפה זכה מלון נוף גנוסר לציון "5 פרחי יופי" ולדגל יופי מיוחד. הו כנרת שלנ.

על הדשא - 27-1-2011

על הדשא רוני מ. האס

מעגן מיכאל. צילום: חגי נתיב הרבה אהבה הייתה בשנת 2010 בקיבוץ מעגן מיכאל. במהלך השנה האחרונה נולדו בקיבוץ 46 תינוקות, בהם שלושה זוגות של תאומים. נוכח הגידול במספר העוללים הוחלט בקיבוץ להקים בית תינוקות נוסף, הרביעי במספר, והוא אמור להיפתח ביוני הקרוב. במקביל, הוחלט להגדיל את תקציב הקיבוץ המוקדש לבני הגיל הרך מדי שנה.

זוג מברזל זוג מברזל שניר דורית, 48, וחן ברק, 52, לשעבר חברי גדות וכיום תושבים בהרחבה של קיבוץ שניר (הוא איש מחשבים, היא החשבת של משקי גליל עליון), הם לא רק זוג צמוד והורים לשלושה ילדים בשבע-עשרה שנה האחרונות; הם גם חולקים אהבה משותפת ומאתגרת - תחרויות טריאתלון ו"איש הברזל". המפגש הראשון עם הספורט האתגרי היה של חן. הוא תמיד עסק בספורט, אבל רק לפני 20 שנה - לאחר שהשתתף במירוץ האופניים סובב גליל - קיבל הזמנה להשתתף בתחרות טריאתלון. הוא נענה לאתגר ומאז הוא שבוי בקסם. דורית עוד הייתה עסוקה באימהות, אבל עברו שלוש שנים בלבד עד שהצטרפה ללחן לתחרות הטריאתלון הראשונה שלה, ונכבשה בעצמה באתגר. "הייתי עוד אימא לתינוקת, הנקתי אותה לפני התחרות ויצאתי לדרך". מאז הם לא מפסיקים להזיע. "הטריאתלון מעניין, כי הוא מצריך התמחות בשלושת התחומים במקביל: שחייה, אופניים וריצה. וכך כל סדר היום שלנו מושפע מהצורך לשלב כל יום אימונים רציניים לצד העבודה". הם מתאמנים שישה ימים בשבוע יחד ולחוד, כל יום לפחות במקצוע אחד ממקצועות התחרות, ובסופי שבוע הם מתמקדים באימונים יותר ארוכים. לפני 11 שנה שמע חן על תחרות "איש הברזל" ישראמן, המשדרגת ומעלה את הקושי של תחרויות הטריאתלון בישראל; "מדובר בריצת מרתון של 42 ק"מ, בשחייה של ארבעה קילומטרים וברכיבה על אופניים לאורך 180 ק"מ", מסביר חן. מאז השתתף חן במספר תחרויות איש הברזל, כשבשנה שעברה החליטה דורית שהיא מצטרפת אליו לתחרות "חצי איש הברזל", שהיא המקצה הקצר יותר - שחייה של 1.9 קילומטרים בים סוף, רכיבה על אופניים לאורך 90 ק"מ, כולל טיפוס להרי אילת, וריצה של חצי מרתון בת 21 ק"מ. "בתקופה שלפני התחרות עשינו אימונים משולבים, והתאמנו יחד בשלושת המקצועות". השנה החליט חן להרפות מעט, והוא יצא עם דורית לתחרות ה"קצרה" יותר - "חצי איש הברזל" ישראמן נגב, שהתקיימה באילת. חן עבר הכשרה במהלך השנה האחרונה כמדריך טריאתלון, והפך למדריך מוסמך, וכך, הוא זה שאימן את דורית וכתב לה את תוכנית האימונים לקראת התחרות. נו, המאמן היה מרוצה ממך? "שיפרתי המון לעומת שנה שעברה, ואפילו הגעתי 20 דקות לפני חן עצמו, שבדרך כלל מפגין יותר חוזק ממני, כנראה, השנה הייתי במיטבי, או שזה בזכות המאמן". שיהיו בריאים.

שגב מבקר שגב בא לפנק את הדרומיים מועצה אזורית אשכול עשרה רוכבי אופניים אמיצים ורעבים ממועצה אזורית אשכול, בהם ראש המועצה האזורית אשכול, חיים ילין, יצאו בפקודתה של רכזת התיירות המקומית, לבנת גינצבורג, לדיווש באזור בארי, וכל זה לטובת השתתפות בצילומי תוכניתו של השף שגב משה, "שגב בא לפנק". בתוכנית הבישול, שבה נוהג שגב לארח ידוענים, הוא מקדיש פינה ייחודית גם לנו, עמך ישראל, ומגיע לפנק את תושבי הארץ, שלא מתחום הדוגמנות או תוכנית האח הגדול. הפעם, הגיע שגב לחבל הבשור. המקומיים ניצלו את ההזדמנות לחשוף בפני צופי התוכנית את מסלולי הרכיבה המגוונים הקיימים באזורם, מסלולים מסומנים לחובבים ולמקצוענים, המשתרעים על פני כ-50 ק"מ. כדי לקרב את האורח הקולינרי לאדמת החבל, הכירו לו את התיירות החקלאית המקומית, שבה זוכים המבקרים לגעת בפרי האדמה מקרוב, כולל שליפת תפוחי אדמה באופן עצמאי, היישר מבין רגבי האדמה, קטיף עגבניות וזלילת תותי שדה מן השיח. כנהוג בתוכניתו, הכין שגב אוכל לרעבים, והמשתתפים נהנו מסלט עשיר וממשקה מהטבע. שני הפרקים שצולמו במפגש המשביע ישודרו בתחילת פברואר.

לא מתפשרים על שביל הזהב צעירי הקיבוץ הדתי/ עין גדי כ-40 מצעירי הקיבוץ הדתי השתתפו בסוף השבוע האחרון במפגש באכסניה בקיבוץ עין גדי, שנערך ביוזמת מחלקת הדור הצעיר בתנועת הקיבוץ הדתי, תחת הכותרת הארוכה, "בינוניות, פשרנות וחפיפניקיות, או אידיאל, מורכבות ושביל הזהב". הצעירים שוחחו על האתגרים, העומדים בפני החברה הישראלית ובפני החברה הציונית-דתית. אורח השבת, הרב יואל בן-נון, הציע לחדש את "פלוגות העבודה", ובכך להתמודד מצד אחד עם הישמטות ענפי משק הכרחיים (כחקלאות, תיירות ובניין) מידי החברים, ומצד שני, עם תופעת העובדים הזרים המאיימת עלינו מבחינה יהודית ומוסרית. המשורר אליעז כהן, חבר כפר עציון, תיאר את 'הרנסנס של היצירה התרבותית הדתית' המתרחשת בעשור האחרון, ונגע דרך זווית זו בתופעות של הקצנה ושל התחרדות בציבור הציוני-דתי. האירוע הסתיים במוצ"ש בשיחה על ים המלח, על נאות המדבר ועל יחסי אדם וסביבה באזור מדבר יהודה. על זאת הרצה אלי רז, גיאולוג וגיאוגרף מטובי החוקרים במדבר יהודה ובישראל בכלל, חבר קיבוץ עין גדי. ראש מחלקת הנוער והדור הצעיר בקיבוץ הדתי, רזי בן יעקב, מספר: "לאורך השבת ליוו את המשתתפים תחושות לכידות, רעות, התחדשות ורצון עז לממש את המכנה המשותף המפכה בלבבות צעירי התנועה".

כוכבי אמת לרגל חג הט"ו בשבט, שכבר כמעט שכחנו שפקד אותנו לפני שבוע, ארגנו שומרי משפט - רבנים למען זכויות אדם ופעילים נוספים - נטיעת עצי זית בכפר מע'אייר שבשומרון. חקלאי כפר זה סבלו במהלך השנה מהתנכלויות, מגניבת פרי, מכריתה ומשריפה של כ-3,000 עצי זית מידי מתנחלים קיצוניים.

להזמנת מינוי ל"הדף הירוק" 03-5632547

השאלון: עדיין לא לגמרי ישראלית, אבל גם כבר לא שוודית

השאלון: עדיין לא לגמרי ישראלית, אבל גם כבר לא שוודית

בתמונה: אוונג'ו

רוני מ. האס

לא בטוח שהם ממש אמרו "עמך עמי", אבל בטוח שהעולמות, שמהם הגיעו אלינו, שונים בתכלית, וברור שהם התאהבו בבני זוגם, והחליטו לעבור את המחיצה ולהישאר לחיות כאן, בארץ הקודש.

וכך, לכבוד חג השבועות, חגה של מגילת רות, יצאנו לשמוע מה בפי המואבים והמואביות המודרניים שבחרו להישאר כאן. המסקנה הפרטית שלנו: היכן שיש פתיחות ואהבת אדם, שם תצמח התוחלת של עם ישראל. חג שמח לכולנו.

גרט סטיוארט, גבעת חיים איחוד

מה הביא אותך לישראל?

סקרנות. גדלתי בבריסטול, אנגליה. באתי כתייר והפכתי למתנדב למשך חצי שנה. אחרי כמה חודשים באנגליה הבנתי שהחיים הם בקיבוץ ולא באנגליה. לאחר ששבתי הנה הכרתי את איילת ואחרי עשרה חודשים התחתנו.

יש דור המשך?

שלושה ילדים. 18, 17, 14.

טעם השוני של הקיבוץ ושל ישראל?

הייתי הרבה שנים בצבא הבריטי לפני שהגעתי. יש לי משפחה גדולה. אבא שלי היה סוציאליסט-קומוניסט, ולכן החוויה הקיבוצית הייתה מוכרת מבחינת הרעיונות שלה, וזה בדיוק מה שדיבר אליי.

מתי הפכת לישראלי?

כשאח שלי אמר לי שאני נשמע יהודי, הבנתי שהפכתי ישראלי.

למה עדיין לא הצלחת להתרגל?

לזה שהישראלים מאוד אוהבים לתת עצות.

למה אתה מתגעגע?

אני לא חושב שחסר לי משהו. לפעמים רק הריח, התחושה, הנוף שמרגישים כשנמצאים שם.

על מה נאלצת לוותר?

על כלום.

על מה לא הסכמת לוותר?

ערב בפאב כל יום חמישי.

התגיירת?

לא. אני אתאיסט. מתעניין בדת רק מנקודת מבט היסטורית ותרבותית.

אונג'ו סט, 36, גדות

מה הביא אותך לישראל?

הגעתי בתור מתנדבת מקוריאה לגדות, והכרתי את שי, בעלי, בפאב של הקיבוץ. בהתחלה הוא התעניין בי, בעיקר כי מעולם לא פגש בחורה אסייתית, ואני שיתפתי פעולה. אחרי ארבעה חודשים חזרתי לקוריאה, שמרנו על קשר, אבל לא באמת חשבנו על עתיד משותף.

כשבני המשפחה שלי גילו תמונה שלו ביומן שלי, הם כעסו מאוד שאני יוצאת עם מישהו לבן. הוריי הצליחו לאתר אותו, וניסו למנוע את הקשר מלהתפתח, על ידי משלוח תמונות שלי עם חברים קודמים. בסופו של דבר, ההתנגדות שלהם בעצם חיברה אותנו מחדש, ואחרי חצי שנה חזרתי לישראל. החלטנו להתחתן, כי היה ברור שכדי שאוכל להישאר בארץ חייבים להתחתן. גרנו בירושלים, ובשביל החתונה נסענו לקוריאה. כומר חיתן אותנו לאחר שהמשפחה שלי התרככה לבסוף. שי נתן הבטחה לכומר, שיגדל את הילדים בשם ישו. זה לא קרה, כמובן. ואז חזרנו לקיבוץ והתחלנו חיים משותפים.

יש דור המשך?

שניים. לי בן תשע וקרן בת שש.

מהו טעם השוני של הקיבוץ ושל ישראל?

קודם כול אני גדלתי בעיר, כך שהטבע והמרחבים עשו לי טוב. אמנם קצת משעמם יחסית לעיר, אבל המשפחתיות בקיבוץ מאוד עזרה, כולל המשפחה הקרובה; ההורים של שי מאוד תמכו.

מתי הפכת לישראלית?

כשטסתי לקוריאה, הלכתי לרופא עם אימא שלי, והוא שאל אותי למה אני תוקפת אותו בשאלות. רציתי להבין משהו ושאלתי שאלות. זה לא נהוג בקוריאה. אז הרגשתי שאני ישראלית. היום אין לי בעיה להתווכח עם מישהו שנדחף בתור.

למה עדיין לא הצלחת להתרגל?

אני לא אוהבת שמתחילים לדבר איתי באנגלית. זה גורם לי להרגיש שונה.

למה את מתגעגעת?

לאוכל של אימא, אף על פי שאני מכינה אוכל מסורתי גם בבית.

איך הרגשת כשהאפיפיור הגיע?

לא ממש מעניין אותי, למרות שגדלתי במשפחה מאוד דתית, אורתודוקסית. אני עדיין דתייה, אבל לטעמי, אמונה באל היא שווה, לא משנה אם זה אלוהים יהודי או נוצרי. אני לא אוהבת את החיצוניות בדת. בקיבוץ, אפילו שאנשים חילוניים, יש מסורת וחגים, אני מתחברת מאוד לזה. לסיפורי התנ"ך התחברתי כבר מגיל צעיר, זה מחבר לשורשים.

התגיירת?

חשבתי להתגייר, אבל זה היה אחרי שהילדים כבר נולדו, ותהליך הגיור היה מחייב אותם ללמוד במסגרת חינוך דתית.

אני גננת, וכשאני מספרת לילדים סיפורי חגים וסיפורי תנ"ך, אני תמיד מוצאת את עצמי מדברת בגוף ראשון. אני לגמרי מזדהה עם היותי חלק מהעם הזה. כשחזרתי ארצה, הייתי בטוחה שלא יתנו לי לעבוד כגננת. אבל ישראל מדינה פתוחה בהרבה מקוריאה. נתנו לי את ההזדמנות להיות גננת, אפילו שאין לי שפת אם ואני לא ילידת הארץ.

פיטר דיוויס, 42, אלרום

מה הביא אותך לישראל?

הגעתי לישראל ב-1992. זה היה בסוף טיול אופניים שארך חודשיים. הוא החל בביתי אסטס באנגליה, המשיך בצרפת, בגבול ספרד, באיטליה, במונטה קרלו, בדרום איטליה ומשם לחיפה דרך יוון. הגעתי לתל אביב, והלכתי למרכז האחראי על מתנדבים בקיבוצים. שלחו אותי לאל רום, כאן פגשתי את אשתי גלית, והשאר - היסטוריה.

יש דור המשך?

שני בנים, בני שבע וארבע.

מהו טעם השוני של הקיבוץ ושל ישראל?

מבחינה תרבותית אהבתי את הישירות של הישראלים. זה הרבה יותר נוח כשאנשים מדברים ישירות. אתה יודע איפה אתה עומד. באנגליה אתה יכול להגיד שלום כל בוקר, אבל לאנשים לא באמת אכפת אחד מהשני. כאן לפעמים לא מנומסים, אבל כשצריך עוזרים ואכפת.

מתי הפכת לישראלי?

כשהתחלתי לעבוד כמרכז נוי. חייבים לאמץ בעבודה הזאת את הגישה הישראלית בכל המובנים.

למה עדיין לא הצלחת להתרגל?

אולי לשפה. אני עדיין מדבר הרבה באנגלית.

למה מתגעגע?

Beer, fish and chips

על מה נאלצת לוותר?

על הגישה הבלתי מתפשרת שלי. אין אפשרות להיות אנגלי מרובע. חייבים להיות גמישים כדי להסתדר בארץ.

על מה לא הסכמת לוותר?

להרגשתי ויתרתי על הכול. אפילו הרגלי השתייה שלי הפכו ישראליים.

התגיירת?

לא. אני לא נחשב עולה חדש. אנחנו חיים במשפחה "מעורבת", אבל הילדים יהודים, כי גלית יהודייה. קשה לי עם גיור. אני מעדיף לקבל את היהדות מאשר להפוך ליהודי מסיבות של נוחיות.

איך הרגשת כשהאפיפיור הגיע?

ממש לא דגדג לי את קצה האף.

מריה בלולו, 39, רמת רחל

מה הביא אותך לישראל?

הגעתי כמתנדבת משוודיה בשנת 1988, ומה שהשאיר אותי פה זה בעלי בהווה. למדתי עברית באולפן במשמר השרון, ולאחר מכן התחלתי תהליך של גיור, כי אחרת לא הייתי מקבלת ויזה. גרנו יחד הרבה שנים, למדתי חינוך, ואז החלטנו למסד את הקשר.

יש דור המשך?

שני בנים בני חמש ועשר.

מהו טעם השוני של הקיבוץ ושל ישראל?

היחד זה היה הדבר הכי מיוחד שגיליתי בארץ. בתור מתנדבים, ובכלל. אחרי העבודה היינו יושבים כולם יחד, טיילנו הרבה, ארוחות משותפות בחדר אוכל. מאוד שונה ממה שהכרתי.

מתי הפכת לישראלית?

מבחינתי, אני עדיין לא לגמרי ישראלית אבל גם כבר לא שוודית. מאוד בין לבין. עם קצת נטייה לכיוון הישראליות.

למה עדיין לא הצלחת להתרגל?

לחוסר הסבלנות של האנשים.

למה מתגעגעת?

לטבע, לריח של הירוק, לאוויר, לחופש, לשקט.

על מה נאלצת לוותר?

על המשפחה, על החברים.

על מה לא הסכמת לוותר?

על החגים. לכן, למשל, אנחנו חוגגים כל שנה את חג המולד כמו בשוודיה