על הדשא 31 לאוקטובר 2013

על הדשא

רוני מ.האס, הזמן הירוק

31/10/2013

מרוץ הסוסיתא

  
בחמישי האחרון התקיימה תחרות הריצה המסורתית בין בתי הספר בעמק הירדן ובגולן, העונה לשם "מרוץ הסוסיתא", לזכרו של תום קרין ז"ל, בן עין גב, שנהרג לפני 17 שנים בדרכו למארב בלבנון. את התחרות מארגנים מדי שנה הוריו וחבריו של תום, המאמינים שאת המרוץ הזה אי אפשר להפסיק.

  

בשביל האיילה
רמות מנשה

  
הדס וייס, 38, מרמות מנשה, הקימה לפני כשנה וחצי את מועדון רוכבות האופניים "בשביל האיילה" לזכר אחותה, איילה יפרח ז"ל, שנספתה באסון השריפה בכרמל. "הרעיון נרקם בשבעה של איילה; אני רוכבת שנים, חשבתי מה הדרך הכי טובה להנציח את זכרה של אחותי, והחלטתי שהדרך הכי טובה להנציח את אחותי היא דרך שתשלב משהו חברתי, עם שמחת חיים וטיולים בטבע, ובגלל שהתחביב שלי הוא רכיבה על אופניים, החלטתי להקים מועדון לרוכבות, ומיד אחרי השבעה נרשמתי לקורס מדריכי רכיבה על אופניים." את השם "בשביל האיילה" העניקה לקבוצה האחות השנייה במשפחה, ענת, שגם חברה במועדון. "המועדון התפתח בהדרגה. בעזרת המועצה האזורית מגידו פרסמנו את פתיחת המועדון, ולמפגש הראשון הגיעו כעשר נשים. התחלנו בהקפה קטנה של הקיבוץ, ובהתחלה בקושי סיימנו אותה. היום אנחנו רוכבות בין 20 ל-30 קילומטר בכל מפגש". הן נפגשות לרכיבה כל יום שישי בבוקר. בשישי האחרון השאירו את האופניים בבית, והצטרפו כקבוצה לצעדה שהתקיימה בהרי הכרמל לזכר נספי אסון השריפה בכרמל. בנוסף, יזמה חברת הקבוצה, נירה ארנט כהן, שעובדת כמנהלת אגף החינוך ברמות מנשה, את הצטרפות ילדי הקיבוץ, כ-70 במספר, לצעדה. "כולם הגיעו בחולצות של רמות מנשה, וזה היה מאוד מחמם לב", מספרת הדס ומוסיפה, "קבוצת הרכיבה פתוחה לעוד נשים שמעוניינות לרכב. לרשותנו שלושה זוגות אופניים, שנרכשו על ידי אימי למען נשים שרוצות לרכב אך אין ברשותן אופניים מתאימים". ליצירת קשר: 0543330332.

  
העצים הנדיבים
עמק הירדן

  
חודש בלבד עבר מאז ארגנו "לקט ישראל" ו"קיבוצניקים למען החברה" סיור הכנה באזור עמק הירדן (כפי שדווח ב"הזמן הירוק", על הדשא, 25.9), ובשבת האחרונה קיימו מבצע לקט בהצלחה יתרה - 220 מבוגרים וילדים הגיעו לפרדס של קיבוץ מעגן, 80 לחווה בין הקיבוצים דגניה א' לדגניה ב', ועוד 25 קטפו במטעי קיבוץ גנוסר. התוצרת בפרדסי הקיבוצים בעמק הירדן הגיעה ל-12 טון (!), כשהצפי היה שישה טונות בלבד, והכול מתוך פרי שנותר על העצים לאחר הקטיף, שהועבר לשיפור תזונתם של אלה שאינם יכולים להרשות לעצמם - ילדים, קשישים ואחרים.
לקטיף הגיעו גם קבוצות ילדים מהקיבוצים מעגן, אלומות, שער הגולן ואשדות יעקב איחוד ומאוחד, קבוצה גדולה מאפיקים, כולל גרעין צבר שנמצא בקיבוץ, קבוצה של נוער מעין חרוד איחוד, קומונה של שינשינים מנוה איתן וגם גרעין מכפר רופין. אומר עודד אונגר, מראש הנקרה, רכז התחום מטעם התק"צ: "אנו, בקיבוצניקים למען החברה, מבקשים להודות מעומק הלב לכל המתנדבים שסייעו וקטפו, לאלה שעזרו בארגון, בפרסום ובהסעה, ובייחוד למסייעים בגיוס דור העתיד בעזרת מערכות החינוך. בהזדמנות זו נזמין את המעוניינים להתנדב לתפקיד "נאמן לקט" בקיבוצם, להצטרף אלינו ולסייע באיתור הזדמנויות לקטיף או לאיסוף עודפי מזון, ובגיוס המתנדבים לקטיף כזה".
לפרטים: 058-4841010 או בדוא"ל: leketakatz@gmail.com

  
פירות של שלום
יד מרדכי / חפץ חיים / שער הגולן

  
משה ברוקנטל, מחפץ חיים, מנהל ענף הפירות במועצת הצמחים, היה בין משתתפי המפגש שהתקיים ביד מרדכי, שבו נפגשו 20 סוחרים מרצועת עזה עם מגדלי פירות ישראלים. במפגש שאורגן במשותף על ידי מועצת הצמחים וארגון מגדלי הפירות, ביוזמת קצין התיאום החקלאי בין ישראל לרצועת עזה, נפרדו החקלאים והסוחרים הפלסטינים מאילן אשל, שער הגולן, שסיים לאחרונה את תפקידו כמזכיר ארגון מגדלי הפירות. ברוקנטל: "המפגש עם הסוחרים מעזה מתקיים פעמיים בשנה, צריך לדעת, שהעברת הפירות לעזה מאוד מורכבת, אבל בזכות הבלעדיות המחיר משתלם - התרומה לענף הפירות מוערכת בכ-300 מיליון שקל. המצב הכלכלי בעזה קשה מאוד כרגע, חסימת המנהרות הפסיקה הגעת סחורות ממצרים, והאספקה שלנו נכון לעכשיו היא מצילת חיים". גם הסוחרים הפלסטינים הודו לאילן אשל על תרומתו, וציינו שהשלום מתחיל מלמטה. בסיום המפגש סיכמו המשתתפים לקיים יותר מפגשים שוטפים, במטרה להרחיב את הסחר במוצרי חקלאות. מנכ"ל ארגון מגדלי הפירות, איציק כהן, סיכם את הפגישה באומרו, ש"יצירת בסיס כלכלי איתן בין ישראל לפלסטינים תתרום להשגת שלום כמו פרי בשל".

על הדשא: 2 לדצמבר 2010

2.12.2010 daf@maariv.co.il    ארכיון עיתונות    על הדשא רוני מ.האס צילום: דוד עינב המתנדבים בעם (הדני) דנמרק שבוע עמוס באירועים, לרגל 100 שנות קיבוץ, התקיים בקופנהגן שבדנמרק בנוכחות משלחת מטעם התנועה הקיבוצית. במסגרת האירועים הוצגה גם תערוכת צילום של המתנדבים הדנים בקיבוצים, פרי מצלמתו של הצלם דוד (דדה) עינב. לתערוכה הגיעו עשרות מתנדבים לשעבר עם בני משפחותיהם וסתם סקרנים בני המקום, ששמעו רבות על קיבוצי ישראל ובאו להתבונן במגוון תמונות היסטוריות של המתנדבים בני עמם. לנשוף אחרי 60 שנה דליה/ טלא-אורגוואי דוד פז, 73, מדליה ואחיו שמעון, 82, לשעבר חבר רמות מנשה, נולדו וגדלו באורגוואי בכפר שכוח אל בשם טלא (Tala). בבית הספר המקומי, שבו למדו, פעלה תזמורת כלי נשיפה ובה נגנו כל ילדי בית הספר, בהם שמעון הנער ודוד הקטן. שמעון שהיה מוזיקאי מצטיין שימש כנגן סוליסט בקלרינט בתזמורת המקומית, ודוד הצעיר הצטרף לתזמורת כנגן פיקולו ומשולש; לדבריו, לא בגלל כישרון שגילה כמו בגלל ציפיותיו של מנהל התזמורת לגדל מוזיקאי נוסף מהמשפחה. "למרות שמנהל התזמורת ציפה ממני לגדולות בשל כישרונו של אחי הגדול, בסופו של דבר, אני דווקא פרשתי די מהר מהתזמורת, והוכחתי את עצמי בתחומים אחרים לגמרי, כמו כדורסל ושחמט". מאז חלפו כ-60 שנה. השניים, שעלו ארצה בצעירותם עם גרעיני "השומר הצעיר", נקלטו בקיבוצים געתון ורמות מנשה, כשדוד העתיק את עצמו מאוחר יותר לדליה, ושמעון עבר לחיות בחולון. לפני מספר חודשים הופתעו האחים לקבל הזמנה לחגיגות המאה של תזמורת כלי הנשיפה, הפועלת עד היום בכפר הולדתם. למרות הגיל והמרחק, החליטו להיענות להזמנה ולנסוע יחדיו לאירוע. וכך, יחד עם אחיהם הצעיר שאול, 63, יצאו לאורגוואי. "הביקור שם היה מרגש, קיבלו את פנינו באופן יוצא מן הכלל, ופגשנו חברים שלא ראינו 50-60 שנה. את רובם לא זיהינו, כמובן, ואנחנו היינו אטרקציה - שלושת האחים שהגיעו מרחוק לאיחוד המחודש. היינו המשפחה היהודייה היחידה בכפר, ולא חלמנו שזוכרים אותנו כל כך לטובה. ראיינו אותנו לטלוויזיה המקומית ולעיתונות המקומית, ושמעון אפילו התבקש לשאת נאום". השלושה ניצלו את הביקור גם כדי לפגוש את אחותם היחידה, שנשארה בארץ המולדת, ואת בני הדודים. עבור שמעון הייתה זו הנסיעה האחרונה מבחינתו לארץ מולדתו, דוד לא בטוח שזו הפעם האחרונה גם בשבילו: "אני נוסע לאורגוואי כל חמש שנים בערך, ואני מאמין שעוד אחזור לשם לביקור נוסף". מבוקשים: חלוצים משנות העשרים העליזות לרגל חגיגות ה-90 בגן שמואל, עסוקים בארכיון הקיבוץ באיתור כל החברים, שעברו בקיבוץ במהלך השנים 1930 –1920. בארכיון ישמחו לקבל מידע הנוגע לחברים מתקופה זו, בטלפון 046320401. כוכבי אמת משפחת גוראון   בשיתוף מו"פ ערבה תיכונה וצפונית ומועצה אזורית ערבה תיכונה - החליטה להקים קרן מלגות חדשה על שם יאיר גוראון ז"ל, יליד קיבוץ נאות מרדכי, שהקים וניהל את מו"פ (מחקר ופיתוח) ערבה תיכונה וצפונית. הקרן תעניק מלגות מחקר לחוקרים צעירים בערבה, ובכך תאפשר לחוקרים צעירים להמשיך בדרכו של גוראון ז"ל ולקדם את החקלאות בישראל. להזמנת מינוי ל"הדף הירוק" 03-5632547 סרטוני קיבוצים  אתר סיפורי קיבוצים  הרשמו לקבלת עידכונים של אתר הקיבוצים  ישירות באימייל

השאלון: s'oo' The ה-אוז

רוני מ. האס היום, בפתחה של שנת 2009, כשהעשור הראשון של שנות ה-00' מתקרב לקצו, נשאלת השאלה מה הסגנון שמאפיין את העשור הזה. בסבנטיז התלבשנו כמו היפיז ושמענו מוזיקת רוק, באייטיז לבשנו מצועצע עד מזעזע, והמוזיקה הייתה פופ, בניינטיז היינו אקלקטים גם בלבוש גם בסאונד. אז איך לעזאזל אנחנו נראים ונשמעים היום? הלכנו אל המקום הכי מדעי לבדוק את העניין: הפאבים. מצאנו, כי ברוב הפאבים שולטים ג'ינסים וחולצות פשוטות, אך יש גם נציגות לחולצות בטן ולמחשופים. די משעמם, למען האמת. סגנון המוזיקה מגוון. בין השאר, שמענו על מוזיקה שחורה, האוס ודאנס אבל גם מוזיקה עברית, בוב דילן ויוצרים מקומיים פוקדים חלק מהפאבים הקיבוציים. והעשור הזה, איך יירשם בשורות ההיסטוריה? כמה מומחים קוראים לנו ד'ה אוז, העשור של האלפיים, והדבר היחיד שאפשר לייחד בו אותנו הוא, שאנחנו שותים יותר. לפעמים מתחילים כבר בחניה. בוטק'ה, קיבוץ כפר סאלד אבירם ארואץ, 28, מוזיקאי, תושב הקיבוץ, מנהל הפאב בשנה האחרונה. המקום: פאב פתוח לקהל הרחב, ומגיעים בעיקר סטודנטים. גילאים: אמצע שנות ה-20 עד אמצע שנות ה-30. פרנסה: הפאב הוא עסק שצריך להחזיק את עצמו. מוזיקה אופיינית: רוק, בלוז, ג'ז, רגאי ומוזיקה בסגנון צועני. הופעות של מוזיקאים צעירים בימי שישי ובמה פתוחה בכל יום שלישי, מוזיקה בכיוון צועני. לבוש: אינדיבידואלי, דגש על נוחיות, בעיקר סגנון של שרוואלים. שתייה: מאז המיתון של שנות ה-90 הערק תפס מקום של כבוד, כנראה, בזכות מחירו הנמוך. אצלנו מגישים אותו בעיקר עם אשכוליות אדומות סחוטות במקום. זה המשקה הכי פופולרי אחרי הגולדסטאר. וגם פיצת הבית. מאפייני העשור: מגיעים הרבה סטודנטים, שעסוקים בבנייה של העתיד שלהם, חלקם מוזיקאים בעצמם, "החבר'ה הזורמים". סיכום עשור: אני חדש באזור, אבל להבנתי, ההבדל העיקרי הוא העובדה שהפאב פונה לקהל אזורי, ואינו הפאב הקיבוצי הסגור של פעם. מה קורה בסילבסטר: תתקיים מסיבה מחתרתית, שאינה מפורסמת ברבים, עוברת מפה לאוזן. מוזיקה בסגנון צועני. יומיים אחרי זה, יש הופעה של יוצר צעיר - יואב אלקין עם ההרכב 'אורביטלי השפע'. המפלט, קיבוץ אורים אחיקם שלף ומרדכי ריינהיימר 31 ו-21, בהתאמה, בני משק; מנהל יוצא ומנהל נכנס. המקום: פאב קיבוצי, שפתוח גם למסיבות חברים ולחבר'ה מבחוץ. גילאים: 18-21. פרנסה: הקיבוץ מופרט חלקית, צריכים להיות מאוזנים ולא לסמוך רק על תקציבים. מוזיקה אופיינית: שחורה, האוס. לבוש: גם בחורף בחורות לא מוותרות על תלבושות מוזרות, חשופות, ביגוד מהחנויות המובחרות. הקיבוצניקים עדיין מגיעים בבגדים פשוטים יותר. אפשר להבחין על פי הלבוש מיהו מי. שתייה: "שוטים", וודקה בטעמים, יגר (תרופה), ובירה גולדסטאר. מאפייני העשור: תאורה חדשנית, רובוטיקה. סיכום עשור: הפאב מתבסס גם על כוחות חיצוניים, לא רק על קיבוצניקים, גם חבר'ה עירוניים-התיישבותיים מהאזור, כי אין מספיק בני משק. המוזיקה השתנתה לשחורה ולטראנס, אבל העיקר נשאר כמו שהיה - חבר'ה צעירים שבאים לרקוד ולהתפרק. מה קורה בסילבסטר: לא משהו מיוחד, בפרט כשהמצב בגזרה התחמם. החבר'ה בגילי נוסעים למסיבות סילבסטר מאורגנות בתל אביב. הטרמינל. צריכה מוגברת טרמינל, רמות מנשה שלמה בנימין, 42, חבר קיבוץ, מנהל המועדון ב-17 השנים האחרונות. המקום: מדובר במועדון, היכול לאכלס 1,700 איש. שלוש רחבות ריקודים נפרדות, והכניסה למועדון רק אחרי הרשמה דרך אתר המועדון באינטרנט. גילאים: 22 ומעלה. מוזיקה אופיינית:בכל רחבה יש מוזיקה אחרת: רחבת המוזיקה השחורה, רחבת המוזיקה העכשווית - דאנס, האוס - ורחבת המוזיקה העברית + רוק ואלטרנטיבי, "הרחבה של הקיבוצניקים". לבוש: בעיקר ג'ינס וטי-שירט, אפילו בנעלי בית. לא לבוש תל אביבי. שתייה: וודקה רדבול, בירה גולדסטאר. מאפייני העשור: שותים המון אלכוהול. יש כאלה שמתחילים לשתות בחניה, לפני שנכנסים למועדון, כי הביאו איתם כמה בקבוקים מהבית, אז הצריכה של אלכוהול גוברת. מעבר לכך אין שינוי משמעותי.פרנסה: נותן פרנסה לי ולעוד הרבה חבר'ה מהקיבוץ ומהאזור. מה קורה בסילבסטר: מסיבה של י"ב. סיכום עשור: מעבר לצריכה מוגברת של אלכוהול, לא רואה שינוי משמעותי בסגנון של החבר'ה שמגיעים. חבר'ה בסדר. פאב בית זרע, קיבוץ בית זרע חגי פאר, 22, בן משק, מנהל את הפאב בשותפות עם תדהר לבנה. המקום: פאב מקומי, שפתוח גם לחבר'ה מהסביבה. גילאים: 18-21, בעיקר מקיבוצי האזור. פרנסה: לא רלוונטי, צריך להיות מאוזנים. מוזיקה אופיינית: בעיקר עברי, הרבה מוזיקה של פעם, בוב דילן, וגם קצת מוזיקה עכשווית. לבוש: ג'ינס וטריקו. שתייה: בעיקר, בירה גולדסטאר, קצת ויסקי. מאפייני העשור: אין משהו מיוחד. מה קורה בסילבסטר: בדרך כלל, יש מסיבה לכולם באיזה מקום בקיבוץ, ולא בפאב. סיכום עשור: לא השתנה הרבה מלבד שנפתח גם לחבר'ה מהאזור. הבעלים של "הברל'ה". רעב גדול ברל'ה, להבות חביבה דודי גודר, 57, תושב תל אביב, הבעלים של הפאב "מיוזיק קלאב", שמנהל בפועל הבן גיל-עד, 26. המקום: מועדון הופעות חיות. מגיע קהל מכל האזור וכן מרחבי הארץ. גילאים: משלושה חודשים ועד גיל שמונים. למשל, כשברי סחרוב הופיע, הגיע זוג מעריצים מקיבוץ בצפון עם תינוק במנשא, ובקהל נצפה גם גבר בן 80 שבא לחגוג יום הולדת. מגיעה אוכלוסייה מכל הגילים, כשהמכנה המשותף הוא האהבה להופעות החיות. פרנסה: עסק לכל דבר. הפרנסה בדוחק, משום שהעלויות של האמנים המובילים בארץ מאוד גבוהות. מוזיקה אופיינית: ישראלית מיין סטרים וכן ערבים מיוחדים לאמנים צעירים, תחת הכותרת ערבי "אולטרה סאונד". לבוש: כל האופציות קיימות - בין חובשי כיפות (ברסלב, סרוגות, שחור) ללובשי מכנסי ברמודה וכפכפים, וגם בסגנון מהודר. אפילו הקיבוצניקים מגיעים בלבוש חגיגי. שתייה: מובילים הבירה והוודקה. נשים בעיקר פידג'לין (ליקר תאנים). בר מאוד גדול. ארבעה עד שישה ברמנים. הרבה אלכוהול. בגבולות הנכונים. שינוי מהעשור האחרון: מדובר במקום שפתוח לאוכלוסייה כולה ולא רק לאוכלוסייה המקומית, ופונה לקהל מכל הארץ. המכנה המשותף הוא אהבת המוזיקה החיה. מה קורה בסילבסטר: ערב לטיני עם להקה דרום אמריקנית, "קומבומבו". סיכום עשור: יש רעב גדול יותר להופעות איכותיות, כמיהה לאמנים העכשוויים, גם אצל בני הקיבוצים, שאצלם אפשר לזהות רצון עז ל"חיקוי והתבוללות" והתקרבות תרבותית לעיר הגדולה. מתבטא גם בסגנון השתייה החריפה. גורדוניה. בירה ונשירה גורדוניה, מעלה החמישה גלית צפריר, 45, חברת קיבוץ, מקימה ומנהלת. המקום: פאב המציע ערבים קבועים מאופיינים על פי סגנון מוזיקה משתנה. גילאים: כניסה לבנות מגיל 20 ומעלה, לבנים מגיל 21 ומעלה. משתנה לפי סוג הערב. קהל יפה. מוזיקה אופיינית: בימי חמישי - ישראלי מכל הזמנים, בימי שישי, שנות ה-70 וה-80, ומוזיקה שחורה, מוצ"ש פעם בשבועיים ערב "בירה ונשירה", הכולל הופעה של שני זמרים והשתתפות פעילה של הקהל בשירה. לבוש: יש ויש. בקרב הקיבוצניקים אפשר לראות גם חבר'ה עם חולצת סוף מסלול וג'ינס. לבוש פשוט ומכובד. יש גם שמתלבשים לפי צו האופנה. לבחורים אסור להסתובב בגופייה. שתייה: בעיקר בירות וויסקי. לפעמים מגיעים חבר'ה שמזמינים וודקה רדבול. מאפייני העשור: קשה לי להעיד, אף פעם לא הייתי מבלייני הפאב בקיבוץ. מה קורה בסילבסטר: מקשטים את הפאב, הברמנים מתלבשים בתלבושת מיוחדת, שמפניה בחצות. פרנסה: יזמות של הקיבוץ. סיכום עשור: כל הרעיון של הקמת הפאב כיזמות, מתוך צורך שעלה בקרב הצעירים, בתוכם הבן שלי במקום לבלות בו. בעשורים הקודמים הקיבוץ היה עונה על כל הצרכים, כולל תרבות צעירים.