על הדשא - 7 ליוני 2012

7.6.2012 ארכיון עיתונות    על הדשא רוני מ. האס שתה ונרגע ביום שישי האחרון הצליח גוזל החוחית למלט את נפשו מהשריפה הגדולה סביב עמיעד, ולהרוות את צימאונו במים בחצר הקיבוץ. צילום: איתמר גולן/עמיעד הנוטעים בשמחה רגבים בקיבוץ רגבים נטעו לאחרונה 250 דונם של אבוקדו, עובדה שהפכה אותם לקיבוץ עם הכי הרבה אבוקדו בארץ. אילון ברנס, 46, מנהל הענף בקיבוצו וכן בכפר גליקסון, מספר כי האבוקדו הוא הענף הראשי בקיבוצו, שפרנסתו על טהרת החקלאות. "יש לנו רפת, לול ואבוקדו. בסך הכול, יחד עם שטחי מטעים באזור יד חנה, אנחנו מעבדים 1,850 דונם מטעי אבוקדו - 1,000 מהם בשותפות עם גרנות.  בקיבוץ לא החמיצו את ההזדמנות והזמינו את ילדי וחברי הקיבוץ לקחת חלק בנטיעות. מבצעיות בקיבוץ גבעת חיים איחוד אוריין מאיר, 26, ומייסן פרובס, 20, הן שתי חיילות בודדות, חברות טובות, הגרות יחד בקיבוץ גבעת חיים איחוד ומשרתות באותו התפקיד - סמב"ציות בחמ"לים בגזרת הגליל המערבי. רב"ט אוריין מאיר עלתה מצרפת לבד לפני כשלוש שנים. "נולדתי בקיבוץ משמרות, בגיל ארבע עזבנו לצרפת, שם חייתי עד לפני שלוש שנים". כשעלתה ארצה, למדה עברית באולפן בקיבוץ מעגן מיכאל, שם נחשפה לאפשרות של מגורים כחיילת בודדה בקיבוץ. היא התעקשה להתגייס לצה"ל למרות גילה המאוחר, והצליחה להתקבל כחיילת בודדה בקיבוץ גבעת חיים איחוד. "להיות חיילת בודדה בקיבוץ זה משהו אחר. יש תנאים מדהימים, אני לא צריכה לדאוג לכלום, דואגים לנו לכל מה שדרוש - חדר טוב, תנאים טובים, משפחה מאמצת שנותנת גב". גם מייסן פרובס חושבת שאין כמו להיות חיילת בודדה בקיבוץ. היא חוותה הרבה רגעי בדידות בעיר, בדירה שקיבלה בתחילת הגיוס מהצבא. "לפעמים, הייתי מעבירה סוף שבוע שלם בלי לראות בן אדם". למייסן אין משפחה בארץ בכלל. היא עלתה בגיל 15 עם עוד שלוש חברות מקנדה בפרויקט נעל"ה כשהן חדורות ציונות שספגו בתנועת הבונים-דרור. רגעי הבדידות בעיר שברו אותה. היא יצרה קשר עם המרכז לחיילים בודדים, והם חיברו אותה לאחראי על חיילים בודדים בקיבוצים. "בשבילי הקיבוץ היה פתרון מושלם. המשפחה המאמצת שלי היא כמו משפחה אמיתית - אני אוכלת איתם, הם עוזרים לי בכל דבר שצריך, ועם זה יש לנו כאן הרבה חברה, רק החיילים הבודדים הם קבוצה של עשרה חבר'ה. אני יודעת שגם אחרי הצבא אני ארצה לחיות בקיבוץ". אוריין דווקא חושבת לנסות את החיים בעיר אחרי הצבא, אבל שתיהן מסכימות שבשלב שירצו להקים המשפחה - הן ירצו לעשות זאת בקיבוץ. ואפילו לא פוסלות על הסף חתן קיבוצניק. לתשומת לב הדור הצעיר. לתת רחוק חצור / תאילנד לפני שבוע חזרה סמדר כהן, 23, מקיבוץ חצור מטיול של חצי שנה בדרום-מזרח אסיה, אשר במהלכו התנדבה חמישה שבועות במערב תאילנד, קרוב מאוד לגבול תאילד-בורמה, במקום שנקרא,"Baan Dada" המשמש בית ל-60 ילדים יתומים ומעוטי יכולת בגיל ארבע עד עשרים ושתיים. "הוריהם של הילדים הם פליטים מבורמה, אשר ברחו ממדינתם בעקבות עוני, מחלות ודיכוי פוליטי על ידי הממשל הדיקטטורי הצבאי בבורמה, ומצאו מקלט באזור זה של תאילנד", מספרת סמדר. "חלק מההורים פשוט נטשו את ילדיהם, וחלק לא מסוגלים לטפל ולתמוך בילדיהם בניסיון להגן על מספר גדל והולך של ילדים אלו הוקם"Baan Dada" המספק להם את הדבר הקרוב ביותר למשפחה שהם יכולים לקבל".סמדר מספרת, כי המטרה העיקרית במקום היא להעצים את הילדים באמצעות חינוך. "בעזרת צוות המקום והמתנדבים שמגיעים מכל העולם, הילדים לומדים מגוון רחב של מקצועות: נגינה, אמנות, תפירה, אריגה, בנייה, כישורים טכניים כמו תיקון אופנועים. הם עובדים בגינה, לומדים אנגלית, מבשלים את הארוחות ואחראים על ניקיון חדריהם ועל סביבת הבית, וכך בעצם לומדים מיומנויות חיים בסיסיות וחשובות. כמובן, שבעקבות החיים בקבוצה הם לומדים לכבד זה את זה ולעזור זה לזה, ומגלים כישורים חברתיים מעוררי התפעלות", מספרת סמדר. הבית זקוק למתנדבים אבל לא פחות לתרומות, אם בביגוד ובהנעלה ואם בכסף, אשר יוכל לעזור לילדים לנהל אורח חיים מכובד. ליצירת קשר עם סמדר -smadar522@gmail.com אתר הבית- http://baandada.org/ כוכבי אמת ריקוד קהילתי מוא"ז מגידו מדי שנה מעלים ילדי אולפנת המחול מגידו מופע סיום שנה, שאליו נוהרים רבים מתושבי האזור, הנכנסים למופע ללא תשלום, מה שמביא לצורך בהעלאת המופע פעמיים, בשל הביקוש הרב. האולפנה הפועלת משנת 1989, מגדלת כבר דור שני כשחלק מההורים מתרפקים על העבר בנוסטלגיה, שכן הם עצמם רקדו באולפנה כילדים. מספרת יעל ברניר, מנהלת האולפנה: "במופע השנה השתתפו מעל מאתיים רקדנים בגילאי שש עד 18, כשנושא היצירות היה 'חפצים'. כל הריקודים היו פרי יצירה של צוות מורי אולפנת המחול והתלמידים". יש לציין, כי מה שמייחד את המופעים באולפנה הוא, שכל מרכיבי ההפקה נעשים בידי תלמידים; למשל, השנה חניכי מוסד "שומריה" של משמר העמק היו ממונים על הצד הטכני של ההגברה ושל התאורה, תלמידי הקולנוע צילמו בווידיאו וסטילס את המופע. להזמנת מינוי ל"הדף הירוק" 03-5632547 סרטוני קיבוצים  אתר סיפורי קיבוצים  הרשמו לקבלת עידכונים של אתר הקיבוצים  ישירות באימייל

על הדשא - מנה ראשונה

על הדשא רוני מ.האס

לא בועטת במוסכמות לא בועטת במוסכמות / ליום האישה הבינלאומי שדה בוקר עבור יערה גולדמן, 17 וחצי, שדה בוקר, אין שום דבר מיוחד בעובדת היותה שחקנית כדורגל במכבי באר שבע, ולשעבר שחקנית בנבחרת ישראל בכדורגל. גולדמן, תלמידת י"ב, החלה לשחק כדורגל בחצר הקיבוץ עם חברותיה עוד בגיל בית ספר יסודי. בשש השנים האחרונות היא משחקת כדורגל מקצועי, בקבוצת הבוגרות של מכבי באר שבע, ולא, היא לא מבינה על מה אני מדברת, כשאני תוהה אם החברה מנסה לשכנע אותה שכדורגל זה לבנים בלבד. "כשאני מספרת שאני שחקנית כדורגל, רוב התגובות מעריכות או מופתעות". איך הגעת לכדורגל? "כשהייתי ביסודי, הייתה ליגה בבית הספר, היה לנו טורניר כדורגל במועצה, ומי שארגן אותו היה בקשר עם מכבי באר שבע. הוא פנה אליי ועניין אותי להצטרף למועדון. אז הייתי בת שתים-עשרה, הייתה שם רק קבוצה של בנים בגילי, ונסעתי עם עוד ילד מהקיבוץ לאימונים במשך שנה שלמה. בשנה שאחרי זה לא יכולתי להמשיך, כי בנות לא הורשו לשחק בליגה של הבנים, והפסקתי. באמצע השנה קיבלתי שיחת טלפון ממנהל קבוצת הנשים של מכבי באר שבע, שסיפר שנפתחה קבוצת נערות ורוצים שאני אצטרף. שיחקתי שנתיים בנערות, בכיתות ח'-ט', ואז בכיתה י' עליתי לבוגרות, ושיחקתי במקביל בנערות ובבוגרות. בכיתה י' התחלתי לשחק גם בנבחרת ישראל, ופעם בשבוע נסעתי לווינגייט, מלבד שני האימונים והמשחק השבועי במכבי באר שבע. באותה תקופה השתתפתי בקדם-אליפות אירופה באיסלנד. לפני שנה הפסקתי עם האימונים בווינגייט, משום שהנסיעות היו מתישות, וזה היה מאמץ מטורף. בשנתיים האחרונות אני משחקת בבוגרות מכבי באר שבע בלבד". מה השאיפות לעתיד? "מקווה להמשיך לשחק. נכון לעכשיו אני מתגייסת בשנה הבאה, ומקווה שאוכל להיות ספורטאית פעילה, לשרת יומיות, כך שאוכל להמשיך להגיע לאימונים ולמשחקים". קבוצה אהודה? "הפועל תל אביב".

כשצווארון כחול וצווארון לבן נפגשים רביד בשבוע שעבר נפגשו בוגרי תנועת הנוער העובד והלומד, החיים ופועלים בקיבוץ רביד ומגשימים את משימתם - הפצת ערכים חינוכיים ברחבי הגליל כולו - עם שר החינוך, גדעון סער, ועם איש העסקים, נוחי דנקנר, ראש קבוצת העסקים IDB. השניים הגיעו לקיבוץ לחזות במו עיניהם במרכז החינוכי, שנבנה לאחרונה במקום בזכות תרומה של כשישה מיליון שקל, שהוענקה לכחולי הצווארון על ידי דנקנר בשיתוף הסוכנות היהודית. כיתות הלימוד ומבנה הספרייה החדשים מהווים את שלב א' במיזם. שלב ב' בבנייה יכלול מבני מגורים לחניכים, המגיעים לרביד לסדרות חינוך ובהם 72 מיטות. בקיבוץ רביד, המגדיר את עצמו קיבוץ שיתופי-חינוכי, חיים 100 חברים בוגרי תנועת הנוער העובד והלומד, אשר בצד קיומו של משק חקלאי ומפעל "בלקל", רוב חבריו פועלים בתחום החינוך בכל אזור הצפון. חברי רביד הם חלק מתנועה ארצית גדולה של בוגרי הנוער העובד והלומד, אשר רואים את עבודתם בתחום החינוך כמשימה לאומית ראשונה במעלה. בסיום הביקור ציין שר החינוך, כי התרשם מאוד מהעשייה הרחבה של חברי רביד. ראש המועצה האזורית עמק הירדן, יוסי ורדי, אשר אירח את המשלחת, פנה לשר וביקש את סיוע משרדו בבניית המרכז החינוכי. השר הבטיח לבדוק את הנושא. ורדי ציין, כי ללא התגייסות נוחי דנקנר, שרתם אליו את הסוכנות היהודית, לא היה קם המרכז החינוכי ברביד.

משפחת זמיר. צילום: דוד עינב הקשר היפני של "הדף הירוק" טוקיו/ בית אלפא נועם זמיר, 46, בנו של העיתונאי והסופר, עורך לשעבר של הדף הירוק, ישראל זמיר, מבית אלפא, ונכדו של הסופר בשביס זינגר, יצא אחרי לימודיו בסמינר הקיבוצים לטיול ברחבי העולם. במהלך הטיול הגיע למזרח הרחוק, פגש נערה יפנית, התאהב בה והחליט להקים איתה משפחה. מאז חלפו 12 שנים, שבהן הוא מתגורר בטוקיו עם אשתו ועם שני ילדיו. שם אף השלים את לימודי התואר השני במינהל עסקים, ולהפתעת כולם גילה בדרך מקרה כישרון אמנותי בעיצוב תכשיטים, שהפך למקור פרנסתו. הוא עוסק היום בעיצוב ובמכירה של תכשיטים וכן בסחר ביהלומים. אביו של נועם, ישראל זמיר, מתפעל מהפריצה של בנו לעולם העיצוב: "אנחנו עשרה דורות של רבנים וסופרים, והנה פתאום הבן שלנו מגלה כישרון בתחום העיצוב". כעת פנינו לאב לשמוע מה שלומו של הבן בטוקיו, בעקבות רעידת האדמה. "כמו שאר תושבי טוקיו, גם נועם ואשתו הזדעזעו עם האדמה", מספר זמיר. "בעת רעידת האדמה הם שהו במשרד שלהם, הממוקם בקומה האחת-עשרה, בבניין רב קומות. כשסוף סוף התקשרו, אחרי שעות של דאגה גדולה לשלומם, הם סיפרו כי הבניין שבו שהו, התחיל פתאום לנוע כלולב. הם הבינו מיד שמדובר ברעידת אדמה, ירדו למטה במדרגות, החליטו שלא לקחת סיכון, ולא עלו על הרכבת התחתית אלא צעדו ברגל, כשבעה קילומטרים עד לבית הספר של הילדים, אספו אותם והלכו הביתה. והילדים? הם אפילו לא ידעו שהייתה רעידת אדמה, רק שמחו שההורים באו לקחת אותם הביתה מבית הספר, ולא שאלו יותר מדי שאלות".

כוכבת אמת לובה שיפמן, 99, גבעת חיים איחוד, די מסתייגת מחוויית הידוענות והדוגמנות שנפלה בחיקה בשנת ה-100 לחייה. העובדה שתמונותיה מתנוססות על שלטי חוצות כחלק ממסע הפרסום של חברת הטיפוח דאב, אינה עושה עליה הרבה רושם. "אני הרי לא ילדה ולא היחידה בגיל הזה, בכלל לא חשבתי שישימו את זה בפרסום כזה, לא חשבתי שאהיה יחידה, ודאי יש עוד כאלה בגיל שלי." אבל מה לעשות שמתוך 6 מועמדות החוגגות עשרה עשורי חיים, נבחרה שיפמן לייצג את חברת דאב לרגל 100 שנים לציון יום האשה הבינלאומי. ואולי ככה על הדרך, אפשר גם לציין את יום ההולדת ה-100 של התנועה הקיבוצית. בכל זאת מדובר באשה שגידלה 3 בנות, עבדה בגן הירק של הקיבוץ, טיפלה באין ספור תינוקות, הדריכה מטפלות, הייתה סייעת של רופא השיניים ואף שימשה כספרנית בספריית העיון של הקיבוץ. שיהיה עד 120.

על הדשא - 14 לאוקטובר 2010

14.10.2010 daf@maariv.co.il    ארכיון עיתונות    על הדשא רוני מ.האס אור יקרות )ק' בסגול) - 75 שנה להתיישבות הייקית בימים אלה יוצאת לדרך שנת ה-75 להתיישבות הייקית בארץ. במסגרת זאת נערך ארגון יוצאי מרכז אירופה (ארגון הייקים) למגוון פעילויות ארציות ויישוביות לציון חלקם של יוצאי מרכז אירופה במפעל ההתיישבותי בארץ ישראל בקרב הציבור הישראלי ובתפוצות. דבורה הברפלד, מנכ"לית הארגון, מפרטת כי בכוונת הארגון לתמוך ביישובים שקמו במסגרת העלייה הייקית, למצוא דרכים לתיעוד ולהנצחה של המורשת הייקית ביישוב, וכן לעודד איסוף חומרים תיעודיים שונים ולהפיצם באמצעות אתר האינטרנט של הארגון http://www.irgun-jeckes.org/. לשם כך פרסם הארגון בקשה דרך האתר וביישובים השונים, להעביר לארגון תמונות וקטעי וידאו מראשית ההתיישבות וסיפורים ייקים על ימי ראשית ההתיישבות כדי לשלבם במבצע ההנצחה. הברפלד מספרת כי "אור יקרות" (ק' בסגול) נועד להאיר באור יקרות את פועלם ההתיישבותי והחלוצי של עולים אלה. מפעל ההנצחה הוא הזדמנות להביא את סיפורי המתיישבים הייקים ברבים. עוד מספרת הברפלד, כי בארץ אין מודעות לעובדה שעשרות יישובים חקלאיים - קיבוצים ומושבים - הוקמו על ידי גרעינים של ייקים. בתנועה הקיבוצית לבדה יש לפחות 36 יישובים שכאלה. "בייקים דבק הדימוי הבורגני המודרני, אך חלוצים רבים התיישבו והקימו את קיבוצי הארץ בעבודה קשה, כמו שייקים יודעים - תוך דבקות, חריצות ובלי לעגל פינות.." מסיפורים שכבר החלו להיאסף מתוארים החלוצים הייקים, שלצד העבודה הקשה הצליחו להעלות אופרה על הגורן (הזורע) או קונצרט לעת ליל (בית יצחק), כשבין לבין הקפידו על קריאת ספרים. במהלך השנה הקרובה, יערכו סדרת מפעלי הנצחה, אירועים וימי עיון בין השאר מתוכנן כנס מערכות הרווחה בישראל וכנס התעשייה והחינוך הטכנולוגיה בהם תצוין תרומתם של העולים הייקים לפיתוח התחומים הללו בישראל, הנצחה אינטרנטית לכל אחד מיישובי הייקים, "לוחות מורשת" ביישובים ובשכונות יוצאי מרכז אירופה, מילון בשפה ה"ייקית" ועוד . את האירועים לציון 75 שנה להתיישבות עולי מרכז אירופה - "אור יקרות" יחתום הארגון באירוע מרשים וחגיגי שיתקיים בצפון הארץ. בים לבן קבוצת חברים צילום רן פרץ בים לבן קבוצת חברים עובדת מזרע ענף הכותנה, העובר משבר קשה בשנים האחרונות, איננו מהענפים הפופולריים ברוב המשקים הקיבוציים. דווקא בקיבוץ מזרע התעקשו כל השנים לשמור אמונים לגידול הלבן-לבן הזה, ואף על פי שגם כאן נאלצו לצמצמו, עדיין מתגאים ב-1,600 דונם של ים לבן. שיא העונה ממש מאחורינו, כשבימים אלה ממש עוסקים חקלאי מזרע בעקירת שיחי הכותנה, לאחר תום הקטיף, והכנת השדות לזריעת החורף. בענף עובדים שבעה חברי הקיבוץ, גילאי 32 עד 76, בתוכם ארבעה בני אותה כיתה. הם מדווחים על יבולים טובים - כ-1,000 טון יבול של בין 640-720 ק"ג לדונם. הכותנה, שעוברת למנפטת העמק, להפרדת הגרעינים מהסיבים, נשלחת לבורסת הכותנה העולמית, אשר מוקירה את הכותנה הישראלית שנחשבת לכותנה איכותית עם אחוז סיבים גבוה. חקלאי מזרע שמחים לבשר, כי לאחרונה ניכרת התאוששות בענף הכותנה העולמי, והם מקווים ליציאה ממשבר הכותנה בשנים הקרובות. בינתיים, הם יודעים לספר כי אחת החולשות של הגידול היא צריכת מים מרובה, שעליה התגברו בעזרת מי ביוב, המגיעים לשדות ממתקני טיהור השפכים האזוריים. גם עבודה עברית. גם סביבתיים. גם נאמנים. גם רב-דוריים. ארבע פעמים "אהבתי" (like). שרים את אברהם חלפ. צילום זיו שחר שרים אברהם חלפי גבעת חיים איחוד בגבעת חיים איחוד ממשיכים זו שנה רביעית במסורת של העלאת מופע שירה על טהרת הכוחות המקומיים. הערב המוזיקלי, שהתקיים באולם הקיבוץ הנוסטלגי, משך אליו קהל של כ-500 איש ואישה, ויוחד לשירי המשורר אברהם חלפי. זאת בהתאם למגמה שהותוותה באירועים הקודמים, שבהם זכו לציון שיריהם של גדולי המשוררים - אלכסנדר פן, ביאליק ונתן אלתרמן. חברי הקיבוץ, ותושביו, חלקם לשעברניקים, חלקם הגיעו מהניכר (!) לטובת האירוע, נתנו יד בכל מישור אפשרי - הפקה, הנחיה, תפאורה, קריינות, נגינה, צילום האירוע, וכמובן - שירה. יוזם הערב והמנחה היה חבר הקיבוץ, ד"ר מוטי זעירא, בהפקתו המוזיקלית של חובב בן סעדיה, שכן קרוב. את הערב ליוותה מצגת שבה שולבו מילות השירים בתמונות מחייו של אברהם חלפי, כשהתזמורת שמנתה מעל עשרה נגנים ליוותה עשרה זמרים וזמרות שנתנו קולם בשירה כשכולם, כולם נתנו ידם לטובת האירוע המרגש, איך לא, בהתנדבות מלאה.    הקיבוצניק הנרגן. צילום יגאל לוי הקיבוצניק הנרגן "אני לא מאמינה שפספסתי את חגיגות ה-100 בדגניה! עכשיו אני צריכה לחכות 100 שנה לחגיגות הבאות? מה אני? היפהפייה הנרדמת??!" (קיבוצניקית שהפסידה חגיגה חינמית בדגניה א'). כוכבי אמת קיבוץ להבות הבשן חגג לחמישה חברים ותיקים, בני 90, יום הולדת משותף. בין השאר, דווח על עוגת יום הולדת משותפת, על ברכות משותפות ועל הרבה רגשות משותפים. לא סתם אומרים על להבות הבשן, שלמרות שהם מופרטים הם נורא שיתופיים, או כפי שסיכמו זאת חתני וכלות השמחה "מה נאמר? יש קיבו !!!ץ"