על הדשא - לאוקטובר 2012

4.10.2012 ארכיון עיתונות    על הדשא רוני מ. האס צילום: מ.א. גליל עליון בוסתן ספרדי בכפר סאלד לרגל חגיגות ה-70 בקיבוץ כפר סאלד, התקיימו החודש חגיגות שבהן השתתפו למעלה מאלף איש, חברים ותושבים מהעבר וההווה וכן בני גרעינים מהתקופות השונות. במהלך האירועים השונים נהנו המשתתפים מההצגה "בוסתן ספרדי", בבימויו של חבר הקיבוץ, חזי יל, ובהשתתפות 43 שחקנים ושחקניות, כולם תוצרת מקומית. שיהיה במזל טוב. צילום: שולה קובו אמנות הפיצוח רמת יוחנן על מיזם פיצוח הגרעינים של נעם אדרי, 30, בת רמת יוחנן, דווח כאן לפני מספר שבועות. אדרי מזמינה אנשים מערים שכנות במזרח התיכון לפצח גרעיני חמנייה בצוותא. מטרת המיזם, שמתבצע בשיתוף מוזיאון חיפה לאמנות וקרן ארטיס, היא לפצח כעשר טונות של גרעיני חמנייה, ומהקליפות שיאספו לבנות הר קליפות רב-לאומי מזרח-תיכוני. הפיצוח הראשון התקיים בקיבוץ שלה, רמת יוחנן, יחד עם השכנים מכפרי האזור, והפיצוח השני התקיים בעקבה במשך חמישה ימים. "זו הייתה חוויה מדהימה", היא אומרת, "הרגשנו כאילו כל העיר מפצחת איתנו. הצטרפו אלינו שוטרים, עובדי מכס, בעלי בתי הקפה והחנויות, עובדי המסגד המקומי ומאות אנשים מרחבי עקבה, שלקחו הביתה גרעינים וחזרו עם הקליפות". הפיצוחים הבאים עתידים להתקיים בשכם, בעפולה ובג'נין. את הגרעינים, כארבעה טונות, קיבלה אדרי מתורמים שונים - מפעלי "הזרע", "זארובי", "מגדן", "חממה" וקיבוצים שונים בארץ, בנוסף לתורמים פרטיים. נשארו כשש טונות עד להגשמת היעד. כל הקליפות מגיעות לרמת יוחנן, נערמות בסטודיו של אדרי, הממוקם במגדל המים של הקיבוץ, וממתינות ליצירת הר הקליפות המיוחל. הפיצוח הקרוב עתיד להתקיים בחיפה, במהלך חול המועד, בחסות עיריית חיפה, במסגרת פסטיבל אמנות תרבות רחוב, כששיאו יתקיים ביום שישי הקרוב, משעה 10:00 ועד 18:00 ברחוב יפו 30. מוזמנים לפצח. הגרעינים עליה. צילום: אנטוליו מיכאלי המעז מנצח שמרת יונת, 50, ואריאל מזן, 52, חברי קיבוץ שמרת, הקימו לפני שבע שנים את מחלבת אלטו, מחלבת בוטיק כשרה על טהרת חלב עזים. אריאל, שעבד שנים רבות במחלבה של הקיבוץ וגיבן גבינות עוד בימי הקיבוץ השיתופי, למען אוכלי חדר האוכל, החליט לא לוותר על המקצוע שאהב, ולמרות שהרפת המקומית הפכה לאזורית, והפרות הועברו לקיבוץ השכן, החליט בדעה אחת עם יונת זוגתו, להקים מחלבה כעסק עצמאי. "ההחלטה דרשה מאיתנו הרבה אומץ ותעוזה באותם ימים, אבל החלטנו שקופצים למים העמוקים וכך עשינו". שבע שנים חלפו, ובמהלכן התמחתה המחלבה במוצרי חלב עזים, כשאחת המטרות היא לאפשר לצרכנים ליהנות ממחירים הגונים לטובת צריכה יומיומית של מוצרי חלב העזים. במחלבה לוקחים חלק כל בני המשפחה, אם מאחורי הקלעים, במחלבה, בשיווק או בהנהלת החשבונות, ואם בהכנת קפה הפוך מחלב עזים או בעבודת מלצרות בבית הקפה החדש, שפתחו ממש לאחרונה לצד מרכז המבקרים, כשעברו למבנה המשופץ של המטבח הקיבוצי הישן. ואם המעבר הנוסטלגי הזה לא הספיק, החליטה יונת, האישה והאם, לסיים את עבודתה כמנהלת השיווק והפיתוח במפעל שמרת הזורע המקומי ולהצטרף לעסק המשפחתי במשרה מלאה ובזרוע נטויה. לפרטים נוספים: שקד 054-5614644, יונת 054-5213121 www.altodairy.co.il ברוך ברוך ממעין ברוך מעין ברוך / עמיר לפני כשנתיים קיבל ברוך בן דוד, 60, ממעין ברוך, הצעה מכמה ידידים מהאזור, ששמעו כי הוא תיקלט במסיבת פורים בקיבוצו, להעסיקו כתקליטן ביוזמה חדשה - מסיבות ריקודים של מוזיקת שנות ה-50 וה-60. "הסכמתי מיד ובחפץ לב, אך כמובן, רק בהתנדבות. זה לא המקצוע שלי, אלא תחביב שלטובתו אספתי הרבה מוזיקה באהבה ובשקידה". הם התחילו בפאבים קיבוציים, אבל הפריצה הגדולה החלה כשעברו לפאב "הקרפיון השיכור" בעמיר. "המקום נחמד ומציע גם תפריט של אוכל קל ומבחר משקאות, ובעלי המקום מקסימים. גם מחלקת התרבות של המועצה האזורית גליל עליון שמחה ליוזמתנו, ומפרסמת אותה לתושבי האזור. התשלום לכניסה צנוע, 20 שקל, ואנחנו נפגשים אחת לחודש בימי שישי. ראוי לציין, שהריקודים הם לא המרכיב הבלעדי בחגיגה. הרקדנים והרקדניות, רובם חובבים, שמחים להזדמנות לתזוזה, דבר חשוב בגילנו... והללו שאינם רוקדים, נהנים לשמוע את המוזיקה, לשתות משהו וכנראה גם לצפות ברוקדים, כל זה באווירה מצוינת שכבר מצליחה להביא גרעין קבוע המגיע מכל האזור". המפגש הקרוב יתקיים ביום שישי, 12.10. לפרטים: קארין 052-2399208, יורם 052-8838340 ,רחל 054-7948711 כוכבי אמת יותר מ-10,000 צולחים זינקו בשבת האחרונה למים במסגרת צליחת הכנרת ה-59. כ-8,000 איש השתתפו במקצים העממיים, ושחו מכפר הנופש "מעגן עדן" ומכפר הנופש "האון" לחוף צמח, ויותר מ-2,000 שחיינים יצאו מחוף צמח במקצים התחרותיים. כמובן, המנצחת האמיתית הייתה הכנרת, שהפגינה מפלס מכובד לאחר חורף ברוך גשמים.

על הדשא - 2 לאוגוסט 2012

2.8.2012    ארכיון עיתונות    על הדשא רוני מ. האס צילום: אלון האס הומור אוסטרלי בגן גורו, שבניר דוד, לומדים להיאבק בחום בדרכים יצירתיות. החיות נהנות ממתזי מים קרירים, משיפודי פירות להאכלה על ידי המבקרים; שעות פעילות שנמשכות אל תוך הערב, אבל העיקר, מדריכי הפארק האוסטרלי - שלמדו, אולי מהמקפצים האוסטרלים, איך למשוך את תשומת הלב למרות החום הגדול - מפגינים חוש הומור. צילום: עדי ארד מגלגלת מצחוק כפר סאלד בשבוע שעבר התגלגלו מצחוק עובדי אינטל ואנשי הנהלת החברה בירושלים, עם הצוות הרפואי של הדסה עין כרם, במסיבת הסיום של מיזם משותף בין אינטל לבית החולים. האחראית לכאב הבטן ההיתולי הייתה לא אחרת מאשר הסטנדאפיסטית שרה שמיר, 59, מכפר סאלד, מספרת סיפורים וקומיקאית, אשר ב-20 השנים האחרונות מתפרנסת ממופעי סטנדאפ בכל הארץ. היא אם לחמישה, סבתא לשבעה, ואל המופעים שלה היא מביאה הרבה רגעי חסד קומיים מחיי משפחתה. "אני עוסקת בלבדר אנשים מאז שעמדתי על דעתי. עוד בילדותי, בפרבר בפתח תקווה, אספתי את ילדי השכונה ובידרתי אותם, חיקיתי את השכנות שדיברו בשפות שונות ונהניתי מקהל אוהדים צעירים. אימא שלי תמיד אמרה לי שפיית השיניים השאירה לי מתחת לכרית, במקום השן ששמתי, את מתנת ההומור; אגב, מתנה שיצרה לא מעט בעיות בבית הספר, מה שגרם לכך שביליתי הרבה מחוץ לכיתה, אבל ברבות הימים למדתי ליהנות ממנה ואפילו להתפרנס מכך". בהכשרתה היא בוגרת תואר ראשון באמנות פלסטית, בוגרת החוג לתיאטרון במכללת אורנים והכשרה באמנות הסיפור בבית אריאלה בתל אביב. התגלגלה טוב. דב אביטל שיתוף פעולה כפרי מצר דב אביטל, 58, ממצר, מזכיר קיבוץ הזורע, מומחה בפיתוח כלכלי ובפיתוח אזורי משולב, חזר השבוע מביקור מקצועי בגואטמאלה, לשם נשלח מטעם המרכז לשיתוף פעולה בינלאומי של משרד החוץ, למתן ייעוץ למשרד החקלאות המקומי בנושא של גיבוש תוכנית לפיתוח משולב במרחב הכפרי. "פיתוח משולב מדבר על כך, שכאשר מסתכלים על מרחב כפרי, חייבים לקחת בחשבון את המגזר הכפרי על כל חלקיו, ומשלבים את כל הפעילויות - חקלאות, תעשייה ושירותים - ואת כל המגזרים של האוכלוסייה, על מנת להעלות את רמת החיים של המתגוררים במרחב הכפרי". במשך שבועיים יעץ אביטל לבכירי משרד החקלאות הגואטמלי, מדינה שבה כ-45% מהתושבים סובלים מתת-תזונה, למרות שמדובר בארץ פורייה ושופעת מים. אביטל מקדם את הנושא גם בתנועה הקיבוצית, ופועל למען שיתופי פעולה בין-מגזריים במרחבים הכפריים בישראל וגם במרחב האישי שלו - מועצה אזורית מנשה, שם הוא גם מתמודד לראשות המועצה. "פיתוח משולב במרחב הכפרי חיוני גם בישראל, על מנת שהמרחב הכפרי יצליח לספק איכות חיים גבוהה לתושביו, ויוכל להתחרות בכבוד מול חלופות בעיר הגדולה." כי מן הכפר תצא תורה. משתקמים ביער הרדוף לפני 11 שנה הוקם בקיבוץ הרדוף מרכז שיקומי לנפגעי נפש צעירים, המצויים במהלך משבר נפשי או אחריו. המרכז העונה לשם "חירם" פועל כעמותה, כאשר בימים אלה מקימים האחראים על המרכז, מיזם עסקי-חברתי, המיועד לתת מענה לקהילת המשתקמים, בשילוב עם אנשים נורמטיביים שיביאו לידי ביטוי את הרוח היזמית-עסקית שלהם במסגרת המיזם. רון ליברמן, מהרדוף, מנהל "חירם", מספר כי המיזם, העונה לשם "יער המלאכות", יהווה מרכז מבקרים בעל מגוון פעילויות גדול, אשר יוקם ביער ליד הרדוף, ויהיה מושתת על העסקתם של משתקמים ואחרים זה לצד זה. מגוון הפעילויות שבמיזם ייתן מענה לאפשרויות התפתחות שונות עבור המשתקמים, כמו גם לחוויה מגוונת, מגרה וממלאת של קהל המבקרים, אשר תאפשר לייצר בסיס כלכלי מוצק למיזם כולו."מטרת המיזם היא ליצור מסלול שיקומי מלא עבור פגועי נפש, הכולל התפתחות - מרכישת הרגלי עבודה, דרך הכשרה מקצועית ועד לעצמאות כלכלית - ומיועד לקהילת "חירם" כמו לקהלים מאותגרים נוספים מהאזור, לרבות אוכלוסייה ערבית". ליברמן ושותפיו מחפשים מתנדבים המעוניינים לתת יד למיזם: "אנשים בעלי רוח יזמית ומודעות חברתית מפותחת, המעוניינים לתרום למיזם מזמנם ומיכולותיהם העמלניות, העסקיות והיזמיות בתחומים הבאים: בעלי מלאכה לסיוע בסדנאות מלאכה, כגון: קרמיקה, נרות, צורפות, טבחות, קליעת סלים, תפירה, שיווק ופרסום; ניהול אתר אינטרנט פעיל למכירות; ניהול גלריה למכירת מוצרים; עיצוב מוצרים; ייצור מזון ועוד. למתנדבים תוענק השתתפות בהוצאות נסיעה וארוחת צהריים במקום". המעוניינים מוזמנים ליצור קשר עם רון ליברמן, בטלפון:04-9059215 או בדוא"לhiram@harduf.org.il  צילום: מינה זיו כוכבי אמת רוקנ'רול צעיר בגליל להקת "מלכי הכיתה", מקיבוץ סאסא, תופיע ביום שישי הקרוב עם חומר מקורי בפאב של קיבוץ עמיר. אליה יצטרפו להקות צעירות שיעשו את כל הדרך מהכרך הגדול - מרסדס בנד, בותימזוג,Phototaxis, שני פלג, לואיזה וניסמן טריו - שיתהדרו בשירתו של הזמר איתי פרל, גם הוא בעל שורשים גליליים. מתחילים ב-16:00 אל תוך הלילה. המטרה - קידום מוזיקאים צעירים. http://misterticket.co.il/he/show/Galileo להזמנת מינוי ל"הדף הירוק" 03-5632547

על הדשא - חלומות שהתגשמו 8.3.2012

8.3.2012    ארכיון עיתונות

על הדשא - חלומות שהתגשמו רוני מ. האס

החלפת זרעים כפר סאלד שיתוף ירוק כפר סאלד יותם קיי, 25, ניבה זוגתו, 27 וביתם הצעירה לילי עברו לכפר סאלד לפני כשבעה חודשים לאחר שהייה של כשנתיים בחו"ל. הם שמחו לגלות שהגיעו לקיבוץ מאד סביבתי וירוק ומיד הפשילו שרוולים לתרום מהידע שבאמתחתם - כמומחים בנושאי קיימות וסביבה וכמורים לפארמקלצ'ר. "כשהגענו לכפר סאלד הבנו שהגענו למקום הנכון - קיבוץ עם גינה קהילתית, מערך מיחזור מפותח שכולל מערך להפרדת מזון אורגני (קומפוסט) ואפילו אגם... די מהר שמענו שיש ביקוש למזון אורגני. לפני כארבעה חודשים התכנסנו כ-20 איש והקמנו צוות היגוי לפיתוח הרעיון של הקמת קואופרטיב. הקואופרטיב נועד להנגיש מזון אורגני מקומי לקהילה האזורית- הן מבחינת נגישות והן מבחינת עלות התוצרת. הקואופרטיב אינו למטרות רווח וכולל עבודת התנדבות, תורנויות ומנוהל על ידי חבריו. הקואופרטיב יפיץ מזון אורגני בעיקר מתוצרת מקומית, חשוב לנו לתמוך בחקלאים קטנים ובכלכלה המקומית- ירקות, דבש, טחינה. לפני כחודש סיימו קורס פארמקלצ'ר, ובשיתוף עם מורה לחקלאות ביו-אינטנסיבית, אלכס פצ'ן, החליטו שהקואופרטיב יארח מדי פעם תושבים מכל האזור להחלפת זרעים, אירוע אותו מימשו לראשונה, בהצלחה ביום שישי האחרון בשיתוף זרעי דרור - המתמחים בזרעי מורשת אורגנים, סלואופוד גליל עליון והמדרשה לחקלאות פרמקלצ'ר. הם גם משתפים פעולה עם מערכת החינוך בקיבוץ ששמחה להיעזר בהם לטיפוח מרחב ומבנה שלא היו עד כה בשימוש, ושישמש לפעילות כמרכז סביבתי חברתי ולגיבוש הקהילה. בעוד עשרה ימים יתקיים אירוע הפתיחה של הקואופרטיב, שבעקבותיו תתחיל פעם בשבוע אספקת התוצרת באופן מרוכז בכפר סאלד.www.growingwithmothernature.com

ערן צור בהופעה עברית יוצרת מוא"ז מגידו / עין השופט זו השנה השלישית שבה מתכנסים במועצה האזורית מגידו, ליד קיבוץ עין השופט, חובבי השפה העברית ויצירותיה, לחגיגת מילים וניגונים שנמשכה לאורך כל סוף השבוע במה שעונה לשם האוקסימורוני משהו - "כנס השוק". נטע שפירא, עין השופט, ממארגני הכנס, מספר כי המטרה המרכזית של הכנס היא קידום תרבות עברית עכשווית והענקת הזדמנות לאמנים ויוצרים - מאזור מגידו ובכלל, לתת ביטוי ליצירתם ולחבר בין אנשים וקהילות.

אלמוג בהר ואמירה הס בכנס השוק 2012.צילם רן פרץ "היוזמה מובלת על ידי תושבי האזור וכמה משוגעים לדבר מחוץ לאזור, והיא נתמכת על ידי קיבוץ עין השופט והמועצה האזורית מגידו. הכנס מתרכז בסוגות הקשורות במילה העברית - ספרות, שירה, קומיקס - ומשלב גם יצירות מתחום המוזיקה והאמנות הפלסטית, שיש להן נגיעה לטקסטים בעברית". יוצרים כמו אבות ישורון, אבא קובנר ואמירה הס קיבלו בכנס תשומת לב ייחודית, בנוסף ליוצרים נוספים, משכבר הימים או עכשוויים. בין השאר, נהנו המשתתפים גם מהופעה של ערן צור ומאומני קומיקס. כמו כן, התקיימו קבוצות דיון והרצאות, ובמסגרות אלה בלטו שתי בלוגריות מכוחותינו - נעמה כרמי ממעגן מיכאל ואורית עריף, לשעבר מקיבוץ רוחמה. לא על הדף לבדו.

ביבליופיליה גדות עדנה רבובסקי-לוי, 44, תושבת בקיבוץ גדות בשלוש שנים האחרונות, עבדה רוב חייה בחנויות ספרים בתל אביב, וידעה שיום אחד תפתח חנות משל עצמה. החלום נכנס לשלב של הגשמה לפני שלוש שנים, ולפני מעט יותר משנה הוגשם. רבובסקי-לוי פתחה בגדות חנות ספרים יד שנייה, הכוללת גם שירותי תרגום מאנגלית ולאנגלית. מסתבר שהחנות - העונה לשם "גוונדלין" (Gwendolyn) על שם מלכה בריטית מהמאה ה-12, וכמעט השם שהוענק לרבובסקי-לוי על ידי אימה (!) - אינה החלום היחיד שהגשימה באותו זמן, כיוון שכתשעה חודשים לאחר פתיחת החנות, הביאה לעולם זוג תאומים, חלום מקביל שהצליחה להגשים בביתה החדש בגדות. למה חנות יד שנייה? "ספר יד שנייה הוא בדרך כלל זול יותר, למעט ספרים שאזלו מההוצאה, ואז ניתן למוצאם רק בחנויות יד שנייה - עובדה לא פחות חשובה לחובבי ספרים". ה"ביבליופיליות" (אהבת הספרים), היא מספרת, עוברת אצלה בדם. אבא שלה הוא תולעת ספרים - "כל יומיים הוא קורא ספר חדש". היא עצמה כילדה קראה המון וכך עד היום. בכל מקרה, היא רואה בעיסוק בספרים סוג של שליחות - לחבר מחדש את דור האינטרנט אל הדף המודפס, לשפה של פעם, לאיורים של פעם ולריח של פעם. ואם כבר בריח נגענו, רבובסקי-לוי משלבת בחנותה גם קטורות, פיות, קריסטלים ואפילו עששיות, כל מה שיעשה לכם את חוויית הנוסטלגיה עמוקה יותר. אגב, התקליטים שבחנות ישמחו לפטיפון שיוכלו להתנגן עליו ולהפוך את האווירה בחנות למושלמת. פתוח: שלישי ושישי, 10:00-14:00 או לפי קריאה טלפונית 052-2544814.

כוכבי אמת תושבי תל אביב לא יכלו להתעלם בחודש החולף ממיצג תמוה שהוצנח לרחובותיהם, היישר מהחממה האקולוגית בעין שמר, על ידי תלמידי מבואות עירון ובית ספר גוונים, שהכינו אותו במסגרת לימודי איכות הסביבה. המיצג, שזכה לשם "בא בועבוע" בנוי מקירות ענקיים המורכבים ממאות בקבוקים הפוכים - בהם גדלות אצות חד תאיות, ירוקות ומבעבעות.

להזמנת מינוי ל"הדף הירוק" 03-5632547

השאלון - ריקודי עם - הרוקדים בעם - דצמבר 2009

3.12.2009 daf@maariv.co.il    ארכיון עיתונות    השאלון ריקודי עם - הרוקדים בעם רוני מ.האס רובם התמכרו לריקודי עם עוד בגיל הנעורים. היום, גם אחרי שלושים שנה ויותר, הם ממשיכים לפזז אל תוך השעות הקטנות של הלילה. הם נהנים מהחברה, משירי ארץ ישראל ומהספורט. אל המרקיד הם מתייחסים כאל סוג של גורו - מוכנים ללכת אחריו גם למרחקים ארוכים, והוא בתמורה מחזיר יחס אישי, התייחסות לבקשות הקהל, וכמובן - מלמד בתבונה ובנעימות. המכורים שביניהם רוקדים בין פעמיים לארבע פעמים בשבוע, שעות רצופות, מוותרים על הרבה עיסוקים אחרים. ואנחנו אומרים - אם כבר להתמכר, אז אין כמו ריקודי עם. קבלו אותם, בקצב ישראלי, מרקידים עם אילן סוויסה. מרקיד צפוני שעה ורבע לכל כיוון אילן לנקר, כמעט 50, כפר סאלד מקצוע? מרכז ענף הלול. כמה שנים אתה רוקד? 30 שנה עם הפסקות. סיפור אהבה (איך התחלת לרקוד)? הגעתי לכפר סאלד כנחלאי, והיה חוג ריקודי עם. שם התחלתי. אחרי החתונה הפסקתי לעשר שנים, ואז חזרתי. תדירות ריקוד? בין פעמיים לשלוש בשבוע. סוד הקסם? החברה, ההזדמנות להוציא אנרגיה והיציאה מהשגרה. יש חבורה? יש לנו חבורה, נפגשים בהרקדות וגם מעבר. מה עם בת הזוג הפרטית? אשתי הצטרפה לפני שלושה חודשים, אחרי הפסקה של עשר שנים. היא גם בת זוגי בריקודי הזוגות. על מה תוותר למען הרקדה? על הכול...! לפי מה אתה בוחרת איפה לרקוד? ראשית, לפי החברה, וכמובן גם לפי המרקיד. אז איפה? בימי ראשון בכפר תבור אצל אילן סוויסה, נסיעה של שעה ורבע (!) לכל כיוון, בימי חמישי בקיבוץ שדה נחמיה גם אצל אילן סוויסה. לעתים, בימי רביעי בגינוסר. מותר המרקיד? המרקיד שלנו בשני המקומות הקבועים הוא אילן סוויסה. בחור צעיר, אנרגטי, שמעבר להיותו מרקיד, הוא חבר. מתייחס באופן אישי לרוקדים. משתתף בעצמו בריקודי הזוגות. הרבה חוש הומור ומצב רוח טוב. לחפש בן זוג רבקה'לה בוקסר, 52, מענית מקצוע? מורה לחינוך גופני ורכזת חברתית בביה"ס האזורי רעות של מוא"ז מנשה. כמה שנים את רוקדת? יותר מ-30 שנה. סיפור אהבה (איך התחלת לרקוד)? בתיכון רקדתי במתנ"ס. אבל התחלתי לרקוד באופן רציני וקבוע כשהגעתי לקיבוץ. אז הכרתי זוג חברים, שניהם מורים לחינוך גופני, שהדביקו אותי בחיידק ריקודי העם. תדירות ריקוד? בין פעמיים לשלוש בשבוע. לאחרונה בעקבות פציעה, אני רוקדת רק פעם בשבוע. סוד הקסם? החיבור בין שירי ארץ ישראל ובין התנועה. יש חבורה? אצלי לא. רק החבר'ה שאיתם אני נפגשת בהרקדות עצמן. לא מעבר. מה עם בן הזוג הפרטי? הלוואי שהיה רוקד גם. זה היה חוסך את החיפוש אחר בן הזוג המתאים לריקודים ואת תקופת ההחלפות. על מה תוותרי למען הרקדה? קודם כול, בבית ספר יודעים לא לקבוע פגישות בימי ההרקדות וגם לא בבקר שלמחרת. אפילו אם אני לא מרגישה טוב, אני נוסעת לרקוד. לפי מה את בוחרת איפה לרקוד? לקרבה הגיאוגרפית יש משמעות גדולה, וכן למרקיד. אז איפה? בגן שמואל אצל ירון כרמל. לעתים, גיחות שלא מן המניין לתל אביב או להעוגן. הייתה תקופה שנסעתי לכרם מהר"ל (חצי שעה נסיעה). מותר המרקיד? רפרטואר מגוון עם נטייה לשירי ארץ ישראל. שיידע ליצור אווירה שמחה, שיהיה נחמד ויידע ליצור קשר טוב עם הקהל, וכמובן, שיידע ללמד טוב. 35 עם הפסקות כוכבה רון, 52, עמיעד מקצוע? ספרית הבית של הקיבוץ והאזור. כמה שנים את רוקדת? 35 עם הפסקות. סיפור אהבה (איך התחלת לרקוד)? בגיל 15 היינו נוסעות מדי שבוע שתי חברות לחוף השקד שעל הכנרת. בצבא הייתי בנח"ל, גם שם רקדנו, ומאז כמעט שלא הפסקתי. תדירות ריקוד? פעמיים בשבוע. סוד הקסם? הייחוד של הריקוד, הגיוון, מוזיקה ישראלית. ג'וק שאי אפשר לוותר עליו. יש חבורה? כן. חבורה מגובשת מכל האזור. בדרך כלל, נוסעים יחד. אפילו הוצאתי לפני שנתיים רישיון נהיגה שאוכל להיות עצמאית. מה עם בן הזוג הפרטי? לא רוקד, אבל שר במקהלה. על מה תוותרי למען הרקדה? שום דבר לא יבטל הרקדה, למעט נסיעה לחו"ל, או ימי עיון מקצועיים. לפי מה את בוחרת איפה לרקוד? לפי המרקיד והחברה. אז איפה? יום ראשון בכפר גלעדי אצל אילן סוויסה, כ-300 רוקדים בין 21:00 עד 01:00. ביום רביעי בגנוסר אצל ישראל, כ-200 רוקדים בין 21:00 עד 01:00. מותר המרקיד? יודע להרגיש את האנשים בהרקדה, מקשיב לבקשות שלנו, מתייחס. אפילו לימי הולדת. והכי חשוב – מוציא לנו את המיץ... נטו לעצמי נירה להב, 43, מזרע מקצוע? לא משמעותי. "נהגת משאית זבל". כמה שנים את רוקדת? לפחות 25 שנים, עם הפסקות. סיפור אהבה (איך התחלת לרקוד)? התחלתי כתיכוניסטית ללמוד ריקודי עם אצל רותי אסנהיים בעמק יזרעאל, בלהקת המחול של העמקים. שם גם הופענו במגוון אירועים. תדירות ריקוד? פעם בשבוע. סוד הקסם? בשביל הנפש, הספורט ובשביל ההוויה והחוויה החברתית. אבל אני לא מהמכורים. המכורים הם אלה שרוקדים לפחות ארבע פעמים בשבוע. אני שומרת לעצמי על יום אחד בשבוע. יש חבורה? הפן החברתי מאוד דומיננטי. מה שיפה בריקודים זה שהמפגש שם חוצה עולמות, ואין חשיבות למצב הסוציו-אקונומי של האדם או לגיל. ההיכרות היא נטו חברתית. מה עם בן הזוג הפרטי? לא. בריקודי עם אין כמעט הרוקדים עם בן זוגם לחיים. בדרך כל, יש בן זוג קבוע לריקודי זוגות. על מה תוותרי למען הרקדה? ביום שאני בהרקדה, זה יום נטו לעצמי, אז אני לא נמצאת עם הילדים מאחר הצהריים ואילך. וזה ויתור גדול בשבילי. לפי מה את בוחרת איפה לרקוד? היכן שנמצאת נישה חברתית מגובשת. אז איפה? בקיבוץ שלנו, מזרע, בחדר האכל. מותר המרקיד? דוד בן נעים. מאוד נוח שהוא מרקיד בקיבוץ. מאז לא הפסקתי יוסי גולדמן, 50, שדה בוקר מקצוע? מנהל ייצור במפעל "דביק". כמה שנים אתה רוקד? 40 שנה. סיפור אהבה (איך התחלת לרקוד)? בהרקדות בצופים בתל אביב, ומאז לא הפסקתי. השתתפתי גם בלהקת המחול של שער הנגב ושל שדרות "אור השמש". תדירות ריקוד? בין פעם לפעמיים בשבוע. סוד הקסם? הכיף שבריקוד ושירי ארץ ישראל. יש חבורה? אני נוסע עם קבוצה משדה בוקר לפחות פעם בשבוע. מה עם בת הזוג הפרטית? כמו שהיא אומרת - היא נשארת בייבי סיטר לילדים. על מה תוותר למען הרקדה? ההרקדה דוחה כל דבר, למעט מצבי חירום כמו מחלה של מישהו בבית. לפי מה אתה בוחר איפה לרקוד? לפי המרקיד. אז איפה? בבאר שבע, 45 דקות נסיעה לכל כיוון, אצל חיים וקנין, בימי שלישי בערב, בין 20:00- 24:00. מותר המרקיד? חשוב שיהיה בן אדם נעים ונחמד, ושיידע ללמד ריקודים בצורה ברורה ונעימה.

כישורי חיים - לכישורית

כישורי חיים רוני מ. האס

כישורית, כפר לבעלי צרכים מיוחדים, הוא מקום המושתת על עקרונות של יופי וצדק. לחברי הכפר הזה, אנשים שהם על פי הגדרת החוק חוסים ואינם זכאים להיות חברים באגודה שיתופית, יצטרפו בקרוב קבוצה של בעלי עניין שתגור לידם כקיבוץ מתחדש כאשר הקימו בשנת 1997 את "כישורית", כפר המהווה בית לאנשים בעלי צרכים מיוחדים, לא ידעו המייסדים כי מעבר לפרויקט הייחודי בפני עצמו, כפר המתנהל עם דייריו בהתנהלות דמוקרטית וכתושבים שווי זכויות, יזקוף הכפר ניצחון נוסף כאשר יוכרז באופן רשמי כקיבוץ המשתייך לתנועה הקיבוצית. למעשה יש כאן סגירת מעגל עם התנועה הקיבוצית. קיבוץ כישור, שבתוך כתליו הוקם כפר "כישורית", היה מאותם קיבוצים שהוקמו בתחילת שנות ה-80, ערב המשבר בתנועה הקיבוצית. הקיבוץ לא הצליח להתרומם, ובסוף שנות ה-90 החליטו בקיבוץ הארצי לאפשר לשני "משוגעים לדבר" שהניחו הצעה על שולחנם, לבנות את הכפר לבעלי הצרכים המיוחדים, בתוך הקיבוץ ולצדו מבחינה פורמלית, על מנת להחיות את הנקודה ההתיישבותית, וכן, גם בכדי לעזור לכפר הייחודי הזה לקום על רגליו. מייסדי הכפר היו קבוצת הורים ואנשי מקצוע ואתם יעל שילה (יו"ר הכפר), בת כפר סאלד, ושוקי לוינגר (מנכ"ל הכפר). הם לקחו רעיון שיקומי מתקדם, שילוב החריג בקהילה, יצקו אל תוכו עקרונות מהקיבוץ של פעם, תיבלו בפילוסופית החוסן ולקינוח בזקו הרבה אסתטיקה. התוצאה ניכרת לעין ומחלחלת ישירות אל הלב. הכפר, המשולב בנוף הטבעי של בקעת בית הכרם, בואכה משגב, ניחן באסתטיקה באופן כמעט אובססיבי - אין פינה שלא היה שם מישהו שפיקח על חמדת הופעתה. כל שיח, כל עץ, מתחבר לסביבתו בהרמוניה מופלאה. ההתערבות האנושית, הבנויה אל תוך הטופוגרפיה הקיימת, ומשתלבת במשרע הגבהים המקומי, צבועה כולה בצבעי פסטל שרק מצליחים להאדיר את שלוות הכפר הקסום. מלבד הניחוחות העזים שמגיעים מן הלול ודיר העזים המצוחצחים (והאורגנים, איך לא), כל החושים מתמלאים בתחושת התפעלות חגיגית. עתיד הילדים אך התמונה אינה שלמה ללא דיירי הכפר עצמם. הכפר, המונה כיום כ-140 חברים, נועד לשמש בית לבעלי צרכים מיוחדים. "החרדה הגדולה ביותר של ההורים נגעה תמיד בעתיד ילדיהם כאשר הם לא יהיו שם לטפל בהם", מספר לוינגר. כך התבסס הרעיון של הקמת בית שהוא לכל החיים, כולל קיומו של בית אבות לבעלי צרכים מיוחדים, שעל הקמתו שוקדים בימים אלה. "לקח לנו ארבע שנים של סיעור מוחות, דיונים אל תוך הלילה וגיבוש החלטות. כך נולדה הפילוסופיה שמאחורי הכפר. היו הרבה רעיונות, מחלק מהם נאלצנו להיפרד, אך הרעיון הבסיסי נשאר, הקמת מסגרת שתיתן לכל חבר את מלוא הכבוד וזכויות האדם על מנת שיוכל לחיות חיים מלאים ומסופקים". החברים שהצטרפו לחיים בכפר, היו צריכים לעמוד במספר קריטריונים. היה חשוב שהחבר יהיה ברמת תפקוד מסוימת על מנת שיוכל לקחת אחריות על חייו. שכן זוהי אבן יסוד עליה מושתת הכפר. "ברוב המקרים, בעלי צרכים מיוחדים לוקחים מעט מאוד אחריות על עצמם, זה מביא לדרדור יכולותיהם, כאשר הצד השני של המטבע הוא שהסביבה רואה כך רק את חולשותיו של החריג ולא את חוזקותיו. זה הופך למעגל סגור שמשאיר את בעל הצרכים המיוחדים במקום תלותי וחסר הישגים. הפילוסופיה שלנו אומרת שלכל אחד יש כשרון, אצל כל אחד יש חוזקות, צריך לעזור לו למצוא אותם ולאפשר לו לעשות בהם שימוש. הסיפוק שהחברים מרגישים עם התפוקות שלהם הוא התרפיה הטובה מכל. זוהי פילוסופית החוסן שלנו". הכפר אשר נמצא תחת פיקוחו של משרד הבריאות, מקבל אנשים שמופנים משלושה גורמים - אגף השיקום, משרד הבריאות ולאחרונה גם על-ידי אגף האוטיסטים במשרד הרווחה. משק אוטרקי על מנת להגשים את פילוסופיית החוסן, הוקמו בכפר ענפים שונים המופעלים על ידי דיירי הכפר. 10% מהחברים מועסקים מחוץ לכפר בעבודות שונות, השאר עובדים בתוכו בענפי השירותים ובענפים הייחודיים שהוקמו לשם כך. "החלטה בסיסית הייתה שהתעסוקה של החברים לא תהיה רק לשם תעסוקה אלא עבודה אמיתית ויצרנית", מסביר לוינגר. מעבר לכך שהמקום שופע תפיסות כל כך מתקדמות מבחינה שיקומית, הוא משלב יישומים בריאותיים נוספים. למשל, המזון אותו צורכים החברים הנו מזון בריאות אורגני שרובו מופק במשק היצרני שלהם ועל ידיהם, וכל זה מתחבר גם לתפיסה האקולוגית של משק המכלכל את עצמו - ירקות, ביצים וחלב עזים אורגני המופקים בענפים המקומיים לתצרוכת החברים וחלק למכירה החוצה. בכפר יש גם גן ירק אורגני (שמונה עובדים), לול מטילות אורגני (שישה עובדים) בשטח של 850 מ"ר שמפיקות בשנה כ-175,000 ביצים לשימוש הכפר. בנוסף, דיר עזים אורגני (ארבעה עובדים) עם 600 עזים בהן 400 חולבות. זהו הדיר האורגני הרביעי בגודלו בארץ, ותפוקת החלב שלו מעבר לשימוש בכפר, נמכרת לתנובה ליצור גבינות אורגניות, כשהשאיפה היא הגדלת הדיר ואף הקמת מפעל מקומי לייצור גבינות. כמו בכל הענפים יש גם פה רווחים משניים - היכרות עם עולם החיים בטבע, מיומנויות תקשורת, ופיתוח חוש אחריות כלפי בעלי החיים התלויים בהם. בכפר ישנה גם כלבייה המתמחה בגידול שנאוצרים ננסיים וזו כוללת גם פנסיון, סלון טיפוח, פיקוח וטרינרי ושירותי הרבעה. העובדים מאמנים את הכלבים ומגיעים אתם לתחרויות בכל הארץ. העבודה כאן מבוססת על הקשר שנוצר עם הכלבים, קשר שמפתח בחבר את התחושה של ערך עצמי ומחזק את הדימוי העצמי. בדומה לעבודה בדיר, הקרבה לבעל החיים שיודע להשיב אהבה ונאמנות, נותנת לחברים סיפוק ומשמעות למעשה ידיהם. חלק מהחברים מחזיקים כלבים אישיים, ובמשך היום משאירים את הכלבים בכלבייה עם כל החבר'ה. ואי אפשר ללא חוות סוסים טיפולית. החווה הוקמה מתוך הקשבה לצורכי החברים: חבר מסוים שהיה מעוניין לרכב ולטפל בסוסים, הביא בסופו של דבר לכך שנפתחה חווה בכפר. בחווה 13 סוסים ובה עובדים 6 חברים בליווי איש מקצוע ומתנדבים. העבודה הפיזית עם הסוסים מפתחת את הביטחון העצמי, כמו את הכושר הגופני. אל החווה מגיעים לרכיבה רוב חברי הכפר וגם רוכבים מבחוץ. ענף נוסף מפתיע הוא ענף המדיה. 7 מחברי הכפר עוסקים בענף המפיק סרטים תיעודיים, עיתון מקומי, מגזין מקומי, מחלקת מוזיקה ואתר אינטרנט של הכפר. החומרים שמפיקים החברים מרגשים ונוגעים ללב, ומאפשרים לתעד את חיי היום יום בכפר באופן שוטף. שני העובדים שמנהלים את הענף מספרים כי למרות הסקפטיות הראשונית, הוכיחו החברים כי הם מסוגלים להפיק יצירות איכותיות ואולי דווקא השונות שלהם מביאה משהו יצירתי ורענן לעבודה. הענף הגדול ביותר בכפר הנו מפעל הצעצועים מעץ. כשמסתובבים בתוכו, קשה להאמין שהוא החל מנגרייה קטנה שהוקמה בתחילת הדרך על מנת להוזיל עלויות ובה נבנו כל רהיטי הכפר. מאז ועד היום חלה התפתחות עצומה. הוא מעסיק כיום 20 מחברי הכפר ועוד 10 שכירים. חדרי העבודה ממוזגים, יש אפשרות לעבודה בחברה למעוניינים, ויש אפשרות לעבודה יחידנית. סוג העבודה מותאם לחברים על פי צורכיהם. המוצרים נמכרים בחנויות ברחבי הארץ ואף בחו"ל, ומשתלבים בעוד פרויקטים חברתיים. למשל, רכישתם וחלוקתם על-ידי חברה מסוימת לילדים עניים בעולם השלישי. כמו בקיבוץ לפחות חצי מהחברים שמתקבלים לכפר, באים מבתים שאינם יכולים לתמוך בהם כלכלית, בתוכם שמורים 33 מקומות לבני קיבוצים. למעשה יש מעין קופה משותפת, כשכל משפחה מתבקשת לממן כפי יכולתה. בנוסף לכך, הכספים שהחברים מקבלים ממוסדות המדינה עוברים אל הכפר, ובתמורה מסופקים כל צורכיהם. זה כולל מגורים בתנאים אסתטיים ונוחים. בכל דירה חיים 2 חברים, המנהלים את ביתם בעצמם, ארוחות מותקנות במטבח ומוגשות בחדר האוכל המטופח, שירותי כביסה, שירותי בריאות, מכון יופי, מקומות עבודה, תרבות, חוגים ואף דמי כיס המאפשרים לחבר/ה לקפוץ לבילוי בכרמיאל. מעבר לכך, מועמד חדש חייב לעבור את ועדת הקבלה של החברים. המועמד מוזמן לשהות פעמיים בכפר, לאחר מכן מתקיימת הצבעה האם לקבלו לכפר ורק אם אושרה קבלת המועמד הוא יכול להתחיל בהליכי הקליטה. קיימת חשיבות בקליטה מרצון של החברים להצלחת שילובו של חבר חדש בכפר. החיים בכפר מתנהלים בתוך מבנה שמזכיר נשכחות למי מהקיבוצניקים שמתוודעים אליו, אסיפות גדושות חברים, בהן מתקיימים דיונים על כל נושא שנוגע במארג החיים בכפר, ועדות הלוקחות אחריות על הפעילות בכפר, כל חג כאן נחוג במלואו, כשפעמים רבות מצטרפים גם העובדים לחגיגה. נשארו במלחמה "בזמן המלחמה", מספר לוינגר מנכ"ל הכפר, "יכולנו לראות את עוצמתה של הקהילה שנבנתה כאן. בהצבעה באסיפה החליטו החברים שאין הם מתפנים מהכפר, כי אם נשארים בו על כל המשתמע מכך, וזה אמר שהיה עליהם לאזור כוחות יותר מתמיד ולהיות קשובים להוראות הביטחון כל העת. העובדים על משפחותיהם עברו להתגורר בכפר. החברים התנהגו למופת, הייתה תחושה של שותפות ולכידות, וחיי הכפר התנהלו ללא דופי". לוינגר מספר כי זהו חלק מהסוד של המקום. בחיי קהילה יש כוח משקם, אדם רוצה להיות נאהב ולהשתייך ואם ניתן לו, הוא יביא את כל הפוטנציאל שלו לידי מימוש. ואכן ישנה עבודה בלתי פוסקת למצוא לכל אחד את מקומו בכפר. קיבוץ כישור חוזר הביתה לפני כארבע שנים עלה הרעיון להתחיל לצרף אל הכפר חברים נוספים, לאו דווקא בעלי צרכים מיוחדים. זה התחיל בכמה בני משפחה של בעלי הצרכים המיוחדים החיים בכפר, אשר גילו עניין לחיות לצדם בקיבוץ, ולהשתלב במסגרת החיים של שארי בשרם. בהמשך חלק מהעובדים בכפר הביעו אף הם רצון להצטרף לקיבוץ ולנהל את חייהם מתוכו. כאשר הגיע הביקוש ליותר מ-40 פניות, יצרו מנהלי הכפר קשר עם מזכיר הקיבוץ הארצי גברי ברגיל, וביקשו לעניין אותו ברעיון החדשני ולהיעזר בו ליישומו - הקמת קיבוץ ייחודי המערב אוכלוסייה חריגה ואוכלוסייה רגילה, כשהאחת חיה בסגנון שיתופי והאחרת בסגנון מתחדש, אך קיימת רקמה המחברת את שתי האוכלוסיות לכדי קיבוץ אחד. בעזרת רשם האגודות ועו"ד כרמית דורון, החלו לתפור את החליפה, כך שתתאים לקיבוץ הייחודי. הקושי הראשוני היה שבעלי הצרכים המיוחדים, על פי חוק מדינה, אינם יכולים להיות רשומים כחברים באגודה השיתופית, ועל כן הוחלט שייבחרו נציגים מעובדי כישורית (היו"ר והמנכ"ל), שייצגו את קולותיהם בקיבוץ הכללי, כפי שיעלו בהחלטות האסיפה של הכפר. בנוסף, על מנת לשמור על כוחה של האוכלוסייה בעלת הצרכים המיוחדים, הוחלט כי לנציגים יהיו זכויות יתר בקולות ההצבעות, על פני החבר הרגיל. כך למעשה הקימו גדר ביטחון שתשמור על חברי הכפר בפני כל החלטה שנוגעת בגורלם. מבחינה משפטית כאשר כישורית הוקמה, יצא הקיבוץ הארצי מנעלי האגודה השיתופית כישור ואת מקומו תפסו החברים החדשים בכפר. כעת עומדים להחזיר את כישור הביתה. כישור יהיה קיבוץ מיוחד, וייפול תחת ההגדרה של "קיבוץ נלווה", אך יוכל להשתייך מחדש לתנועה הקיבוצית. בי"ס דמוקרטי לבעלי צרכים מיוחדים עוד יצירה ייחודית שנולדה בכפר, הנה ביה"ס הדמוקרטי לבעלי צרכים מיוחדים. מנהלת ביה"ס, זהרה ענתבי, בת גבע (כיום במושב כחל), הידועה ממאבקה במסגרת "ארבע אימהות", מספרת כי הצטרפה לעבודה בכפר כמדריכת ערב, לפני כחמש שנים. ענתבי, בעלת ניסיון רב בחינוך הקיבוצי, כולל ניהול בי"ס, ביקשה לעצמה התנסות חינוכית מסוג אחר אותה מצאה בעבודתה בכפר. כאשר התבקשה לנהל את בית הספר שעתיד היה לקום בכפר, הסכימה בתנאי שיהא זה בית ספר דמוקרטי. "זו הרפתקה שאפילו יעקב הכט, אבי בתי הספר הדמוקרטים בארץ, הצטרף אליה עם המון סימני שאלה. מדובר בניסיון ייחודי ברמה עולמית, אך היה תומך נלהב ומשענת אמיתית לאורך כל הדרך", היא מספרת. ביה"ס קולט נערים ונערות בעלי הפרעה נפשית מכל הצפון בגילאי 21-14. היחס בין התלמידים לאנשי הצוות הוא 2 ל-1. הרעיון הוא, כי גם בעלי הצרכים המיוחדים, ברגע שמקבלים יחס שווה, אכפתיות ואהבה, נפתחות עבורם אינספור דלתות ואפשרויות. התלמידים בוחרים מהו השיקום שהם מעוניינים בו. לדוגמה, נער שהתקשה לדבר עם זרים, והחליט שהשיקום עבורו יהיה להצליח לדבר עם 5 אנשים במשך השנה והוא אכן עמד במשימה תוך סיפוק עצום. אבני היסוד עליהן מושתת ביה"ס הן כבוד, שוויון, עצמאות ושמחה. התלמידים אוהבים לבוא לביה"ס, או כמו שאמר אחד התלמידים שהיה חולה מאוד - "ביה"ס היא נקודת האור היחידה בחיי". את היום מתחילים במעגל בו מדברים על השינויים בטבע - מנדידת הציפורים ועד מידת מלאותו של הירח, לאחר מכן אומרים ביחד את הברכה שכתבה זהרה - "ביום יחיד ומיוחד, בו עומדים כולנו יחד, אפתח את לבי, ואפרוש את ידי, לתת ברצון ולקבל בברכה, דעת רעות ושמחה". התלמידים נמצאים בתנועה בביה"ס, הם רוקדים, שרים, יוצרים ולומדים מקצועות שונים גם לבגרות. ביה"ס פועל בעזרת פרלמנט וועדות המתכנסים פעם בשבוע לסירוגין. בפרלמנט יושבים התלמידים ואנשי הצוות ומחליטים בסוגיות שונות. לדוגמה ההחלטה שלא להגיע לביה"ס עם חולצות בטן התקבלה לאחר שהתקיים דיון ארוך ובו אמרו חלק מהתלמידים וכמה מורות כי התלבושת החושפנית מביכה אותם. הפרלמנט מעודד הקשבה, מעודד את תחושת השליטה באורחות החיים. התלמידים שותפים לגורלם בביה"ס, הצמיחה וההתפתחות בביה"ס משותפת להם ולאנשי הצוות. "אין פחד לעשות שינויים, להתאים עצמנו לצרכים, וגם אין פחד להודות בטעויות", מספרת ענתבי. אחת מהמשימות שלקח על עצמו ביה"ס היא הכנת התלמידים לקראת חייהם הבוגרים. משימה זו נולדה לאחר שקיבלה יום אחד טלפון מבוגר ביה"ס שטען כלפיה בדמעות כי ביה"ס בגד בו כאשר נתן בידו המון כלים אך אין לו שימוש בהם מאחר והוא נותר ללא מסגרת ברגע שסיים את לימודיו בו. כיום התלמידים נוסעים לבקר במסגרות המשך שונות, מתוך רצון להבהיר כי קיים מסלול שהם יכולים לבחור בו כהמשך לביה"ס. משימה נוספת היא להפגיש את הנוער עם אוכלוסייה רגילה. לשם כך יצרו קשר עם שתי מחלקות צבאיות שמגיעות לעבודה משותפת עם הנוער. בנוסף היו שיתופי פעולה עם בי"ס מכרמיאל, כגון פרויקט אקולוגי של בניית כיתת טבע מבוץ וחומרים ממוחזרים ובשנה שלאחר מכן הפקת הצגת תיאטרון משותפת. "התלמידים לומדים דרך ההתנסות והיחס שהם מקבלים בביה"ס, שיש להם כוחות, שהם מסוגלים ליצור, לעבוד ולתרום. הם לומדים לשמור על עצמם, שלא לכל אחד מותר לפגוע בהם, והם לומדים לצפות ליותר מהחיים", מסבירה ענתבי. בשיתוף עם ביה"ס מכרמיאל פנו אל ח"כ לשעבר עמרם מצנע ליזום חוק בשם "חוק כישור", המדבר על עידוד בעלי עסק להעסיק בעלי צרכים מיוחדים. היוזמה הזו, מעבר לחשיבותה המעשית, הייתה גם שיעור חשוב באזרחות לתלמידי ביה"ס על היכולת שלהם להניע ולשנות דברים. ענתבי רואה ניצחונות קטנים בדרך. נער שנזף בבעל חנות שניסה לסדר אותו, נערות שדיווחו על נהג שקילל נער חדש בביה"ס, נער שהגשים את חלומו להקים תערוכה והדמעות בעיני אביו שראה בפעם הראשונה בחייו את בנו במרכז הבמה. הצוות שגויס לביה"ס מורכב מאנשים מיוחדים בפני עצמם. אנשים "עגולים", אומרת ענתבי, כל אחד הוא סיפור בפני עצמו. המשותף לכולם הוא הרצון לפתוח את הלב בפני ה"אחרות". למרות המשכורות הזעומות, הם נותנים את הנשמה בעבודתם, העבודה בביה"ס מתישה ושואבת אך ממלאת את הלב. במסגרת סדר היום נפגשים התלמידים עם החברים בכפר במספר צמתים. פעם בשבוע הם מצטרפים למקומות העבודה בכפר, את הארוחות הם אוכלים ביחד בחדר האוכל, חגים חוגגים בשיתוף ולאחרונה בעקבות המלחמה, נולד הרעיון של שילוב התלמידים בחוגי הכפר. ביה"ס נולד מתוך עקרונות הכפר, והוא מעין השלמה שלו עבור הדור הצעיר. מטרת ביה"ס היא למנוע ככל הניתן הצטברות צלקות בנפשם הפגועה בלאו הכי של התלמידים, ולאפשר להם להגיע מצוידים בכמה שיותר כלים לחיים הבוגרים.