על הדשא 4 לאפריל 2013

4.4.2013 daf@maariv.co.il    ארכיון עיתונות    על הדשא רוני מ. האס סמדר גל מתעדת. צילום: דורון פלד סיפור קטן גדול ניר דוד סמדר גל, 45, היא מפיקת סרטים במקצועה, מרצה ומלמדת תקשורת חזותית, ובשנים האחרונות עוסקת בהפקת סרטים, שמתעדים את ותיקי הקיבוץ ואת חבריו. דרך סיפוריהם האישיים היא מגלה סיפור של קהילה שלמה. "אני מרגישה שלסיפורים הקטנים, שמצטרפים בסוף לרקמה אחת, יש ערך היסטורי רב. זה גם נותן לאנשים עצמם אפשרות להבין את הסיפור הגדול שמעבר לסיפור האישי שלהם". היא כבר צילמה סיפורי חיים בקיבוצים מעין ברוך, אפיקים, דגניה א', קריית ענבים ועוד. "זה מרתק איך שכל הסרטים, המתעדים היסטוריה משפחתית קיבוצית, נוגעים בהיסטוריה המקומית". האהבה שלה לסיפורים התחילה כשגדלה כילדת חוץ בקיבוץ ניר דוד. "חלק גדול מהילדות שלי ביליתי בהקשבה לסיפורים של הוותיקים על ההיסטוריה של המקום, על מפעל חייהם ועל מעשיהם. כמובן, הסיפורים האלה היו מתובלים גם בסיפורים אישיים על אהבות גדולות, על אכזבות ועל חלומות". בשנים האחרונות היא מתמקדת בתיעוד סיפורים אישיים וביצירתם לכדי מיקשה משותפת של קהילה שלמה. רקמה אנושית אחת.http://www.galgalmovies.co.il נכדים ונהנים צילום: ענבל פרלסון סבתא לכולם כפר הנשיא רג'י פרלסון, 76, מכפר הנשיא, היא אישה עסוקה. כשהיא לא מלמדת את ילדי הקיבוץ להכין בובות מחומרים ממוחזרים, את המבוגרים ליצור ויטראז'ים, היא מטפלת בנושא המיחזור בקיבוצה. אבל זה יותר מעשר שנים, כשמגיע חול המועד, היא מפנה את זמנה לנכדים שמגיעים לביקור, וכדי שתהיה להם חוויה קיבוצית, היא מארגנת הפנינג לכל הקיבוץ, כמו זה שארגנה בשבת האחרונה, עם מיקי קורן, מנהל משק הילדים בקיבוץ. "חשוב לי שהילדים ייהנו ממשק החי. הבאנו אפרוחים והייתה פינת ליטוף והאכלה, רכיבה על סוסים, וכמובן, פינות יצירה ופינות איפור לילדים, פיתות בטאבון, פינה לסחיטת פרי הדר ופינה להכנת ממרח אבוקדו ולימון. הילדים מכרו נקניקיות וצ'יפס, כשכל ההכנסות יועדו למשק החי, וכמו תמיד, גם קיימנו שוק קח-תן, כי חשוב לי הנושא של המיחזור". הקיבוץ הזמין גם פארק חבלים וסדנה ליצירה באבן, אבל נראה שרג'י הייתה מסכימה להסתפק בפעילויות שאין בהן עלות. אקולוגיה של פשטות. צילומי סורקין. צילום: דורון פז מחכים לסורקין מזרע אחרי יותר משלוש שנים של עבודה קשה ומאומצת, יוצא לאקרנים סרטו החדש של הבמאי והיוצר יונתן פז, 63, בן מזרע, "מחכים לסורקין". פז: "זו קומדיה קטנה על תשוקה גדולה, שמבוססת על סיפור אמיתי - על אבא שלי, חנוך פז, שהיה במאי תיאטרון חובבים, הביא לעולם יותר מ-50 הצגות וסחף אחריו קיבוץ שלם בהתלהבותו ובאהבתו הגדולה לתיאטרון". פז, שהתראיין באריכות ב"זמן הירוק" ("מבצע אבא" / אורית פראג/ 3.1.13), מספר כי הסרט עולה לאקרנים ב-18.4, בבתי קולנוע בכל הארץ. ההתרגשות בשיאה. "חשוב לי להציע לכל מי שמתכוונים ממילא ללכת לצפות בסרט, שיעשו זאת בשבוע הראשון ליציאתו לאקרנים, כי זה יכול לתת תנופה לכך שהסרט 'יתפוס' ושׁמעוֹ יעבור מפה לאוזן. אני מאמין שכל מי שאוהב קומדיות, ובפרט קומדיות תקופתיות על ישראל של פעם, ימצא עניין רב בסרט הזה". לצפייה בתקדימון (טריילר) http://www.youtube.com/watch?v=0uQur-VyUqs כוכב אמת (מי רוצה להיות.. ) דרושה משפחה חמה, שתשמש משפחה אומנת לנער העולה לכיתה י"ב. למשפחה מובטח ליווי מקצועי ומימון למחייתו של הנער. תחילת האומנה ב-1.7. לפרטים אצל שוש: 08-8504011 (בהמשך לידיעה "בית משלהם", שפורסמה כאן ב-14.2). להזמנת מינוי ל"הדף הירוק" 03-5632547

על הדשא 27/12/12

על הדשא

27.12.2012    ארכיון עיתונות    על הדשא רוני מ. האס צילום: אילן מור 50 לאילות חגיגות היובל של קיבוץ אילות הגיעו לשיאן בסוף השבוע האחרון, אחרי שנה מרובת פעילויות, כאשר בשישי בערב נהנו הדרומיים ממופע, שהיו שותפים בו עשרות מהחברים ומהילדים של הקיבוץ. בשבת עצמה נהנה הדור הצעיר מאירועי יום הילד כהלכתו. שיהיה במזל טוב! צילום: נורית קצירי כבוד לשחמט שער הגולן/ אליפות ההתיישבות בשחמט השחמטאים בהתיישבות העובדת לא נרתעו מהנבואות השחורות על "סוף העולם" ביום ה-21.12.2012, והתקבצו במהלכו לאליפות השנתית של ההתיישבות בשחמט. 28 שחקנים מן הנגב ועד לגליל העליון הגיעו לקיבוץ שער הגולן, שם נערכו חמישה סבבי תחרות. צבי אוטרנברג (אורטי), תל קציר, ממארגני התחרות, מציין שהתחרות השנה הוקדשה לזכרו של שמואל גזית ז"ל, שהיה מ"דור המייסדים" של השחמט בהתיישבות העובדת בכלל ובעמק הירדן בפרט. השחקן המבוגר ביותר בתחרות היה אמיר פלוט בן ה- 86, מברור חיל, והצעיר ביותר - ערן אופיר בן ה-15, מעין דור. הצוות המארגן - יורם תמרי מגת, אורטי מתל קציר, אריה קוצר מגבים ועוזי בן שלום (דגניה ב'), החליטו לארגן את התחרות השנה, זו פעם ראשונה, בצפון. באליפות זכו שלושה שחקנים במספר נקודות שווה, ולאחר מיון משני, הוכתר אביב ליזרוביץ מרוחמה כאלוף ההתיישבות לשנת 2012. במקום השני זכה רון אופיר, מעין דור, ובמקום השלישי - עידו ספקטור, מעין שמר. במהלך התחרות הוצג אוסף נדיר ומרהיב של עשרות מערכות שחמט מארצות שונות, שהציג דוד פז מקיבוץ דליה. האליפות התקיימה באווירה חברתית ונעימה, כשתרומה משמעותית להצלחת האירוע היה האירוח החם בשער הגולן, תחת שרביטה של נורית קצירי, מנהלת האורחן המקומי, עם עזרה לבבית של חברים אחרים מהקיבוץ. ראויה לציון גם התאגדות "הפועל", אשר תרמה גביעים לשחקנים המצטיינים. הביא לדפוס - צבי אורטנברג (אורטי) צילום: מוא"ז עמק יזרעאל פרח לכל חבר מזרע / מוסד חינוכי עמקים-תבור קיבוץ מזרע חוגג השבוע 89 שנים להיווסדו. לכבוד המאורע החליטו תלמידי בית הספר התיכון "עמקים-תבור", השוכן במזרע, להפתיע את חברי הקיבוץ. למשימה התגייס רכז החינוך החברתי של בית הספר, עמית לביא (בולק), שארגן בשיתוף עם מועצת התלמידים של כיתות ח'-ט' בבית הספר חלוקת פרחים וברכות לחברי הקיבוץ בחדר האוכל. בולק מספר: "אוכלוסיית הקיבוץ נפגשת מדי צהריים עם בני הנוער שמגיעים לאכול בחדר האוכל. לרגל יום ההולדת של הקיבוץ, ראינו הזדמנות להכרת תודה צנועה לחברי הקיבוץ, שלמעשה, מארחים אותנו כל השנה בחדר האוכל שלהם. זה ענה על שתי מטרות - מחד, להראות את הצד היפה של בני הנוער שלנו לדור המבוגר, ומאידך, עוד דרך להנחיל לבני הנוער את הערכיות ואת מתן הכבוד לאוכלוסיית הקיבוץ. התוצאות היו מעבר למצופה. חברי הקיבוץ מאוד הופתעו והתרגשו, ובני הנוער התרגשו כפליים מהתגובה שעוררה המחווה שלהם". מנהל בית הספר, דודו גורן: "מזרע הם שכנים שלנו, וחשוב לנו לחזק ולשמר את הקשר עם הקיבוץ. התלמידים התרגשו מאוד מהפעילות, בעיקר תלמידים ממזרע שזכו להעניק את הפרח לבני המשפחה שלהם. אני מאחל מזל טוב לקיבוץ ועוד שנים רבות וטובות". המזרחית של צל תמר אשדות יעקב איחוד דני זאבי, 40, וליאור אבירן, 36, מאשדות יעקב איחוד, הם הבעלים של מסעדת "צל תמר", היושבת בפתח הקיבוץ וחוגגת 15 שנה להקמתה. דני החל את דרכו כלולן בקיבוץ, ובגיל 25 החליט להגשים חלום ולפתוח עסק. את ליאור, שהגיע ממושב פארן ללמוד תיירות במכללת כנרת, צירף למסעדה כמלצר ומהר מאוד הבין שמדובר בנכס. מאז הם יחד. "אנחנו עובדים מהבוקר עד הערב, כולל סופי שבוע. אין ספק שהצל"ש האמיתי מגיע לנשים שלנו", הם מספרים. בחנוכה הייתה להם סיבה נוספת למסיבה - העסק התרחב כשפתחו קרוב לצמח, במתחם החדש "מול כנרת", סניף חדש, העונה לשם "המזרחית של צל תמר". "מדובר בדוכן ובמסעדה, הצמודים זה לזה; אפשר לקנות פיתה עם פלאפל או שווארמה, או לשבת במסעדה וליהנות מארוחה לא יקרה של הכול כלול. "מה שעמד לנגד עינינו זה לאפשר לסועדים ליהנות מארוחה טובה במחירים סבירים, ובנוסף, היה חשוב לנו שהמקום יהיה כשר, שכן אין כיום אף מסעדה כשרה באזור שלנו". אגב, מסעדת האם, צל תמר, נשארה חילונית למהדרין, ותמשיך להגיש מנות בסגנון כפרי משובח, כולל פירות ים. יש לציין, שפירות היבשה שמוגשים אצלם, ברובם המכריע, צומחים על העצים שמחוץ למסעדה. עסק פורח. כדורשת. צילום ענת שפריר כוכבות אמת יותר מ-80 נשים, מרחבי המועצה האזורית עמק הירדן, התכנסו בשבת האחרונה לטורניר אזורי בכדור-רשת. היה זה אירוע השיא של ליגת נשים בכדור-רשת, שהוקמה על ידי המועצה לפני ארבעה חודשים בלבד, וצברה הצלחה מסחררת בקרב נשות האזור. טורנירים נוספים צפויים בקרוב.

על הדשא - 14 לאוקטובר 2010

14.10.2010 daf@maariv.co.il    ארכיון עיתונות    על הדשא רוני מ.האס אור יקרות )ק' בסגול) - 75 שנה להתיישבות הייקית בימים אלה יוצאת לדרך שנת ה-75 להתיישבות הייקית בארץ. במסגרת זאת נערך ארגון יוצאי מרכז אירופה (ארגון הייקים) למגוון פעילויות ארציות ויישוביות לציון חלקם של יוצאי מרכז אירופה במפעל ההתיישבותי בארץ ישראל בקרב הציבור הישראלי ובתפוצות. דבורה הברפלד, מנכ"לית הארגון, מפרטת כי בכוונת הארגון לתמוך ביישובים שקמו במסגרת העלייה הייקית, למצוא דרכים לתיעוד ולהנצחה של המורשת הייקית ביישוב, וכן לעודד איסוף חומרים תיעודיים שונים ולהפיצם באמצעות אתר האינטרנט של הארגון http://www.irgun-jeckes.org/. לשם כך פרסם הארגון בקשה דרך האתר וביישובים השונים, להעביר לארגון תמונות וקטעי וידאו מראשית ההתיישבות וסיפורים ייקים על ימי ראשית ההתיישבות כדי לשלבם במבצע ההנצחה. הברפלד מספרת כי "אור יקרות" (ק' בסגול) נועד להאיר באור יקרות את פועלם ההתיישבותי והחלוצי של עולים אלה. מפעל ההנצחה הוא הזדמנות להביא את סיפורי המתיישבים הייקים ברבים. עוד מספרת הברפלד, כי בארץ אין מודעות לעובדה שעשרות יישובים חקלאיים - קיבוצים ומושבים - הוקמו על ידי גרעינים של ייקים. בתנועה הקיבוצית לבדה יש לפחות 36 יישובים שכאלה. "בייקים דבק הדימוי הבורגני המודרני, אך חלוצים רבים התיישבו והקימו את קיבוצי הארץ בעבודה קשה, כמו שייקים יודעים - תוך דבקות, חריצות ובלי לעגל פינות.." מסיפורים שכבר החלו להיאסף מתוארים החלוצים הייקים, שלצד העבודה הקשה הצליחו להעלות אופרה על הגורן (הזורע) או קונצרט לעת ליל (בית יצחק), כשבין לבין הקפידו על קריאת ספרים. במהלך השנה הקרובה, יערכו סדרת מפעלי הנצחה, אירועים וימי עיון בין השאר מתוכנן כנס מערכות הרווחה בישראל וכנס התעשייה והחינוך הטכנולוגיה בהם תצוין תרומתם של העולים הייקים לפיתוח התחומים הללו בישראל, הנצחה אינטרנטית לכל אחד מיישובי הייקים, "לוחות מורשת" ביישובים ובשכונות יוצאי מרכז אירופה, מילון בשפה ה"ייקית" ועוד . את האירועים לציון 75 שנה להתיישבות עולי מרכז אירופה - "אור יקרות" יחתום הארגון באירוע מרשים וחגיגי שיתקיים בצפון הארץ. בים לבן קבוצת חברים צילום רן פרץ בים לבן קבוצת חברים עובדת מזרע ענף הכותנה, העובר משבר קשה בשנים האחרונות, איננו מהענפים הפופולריים ברוב המשקים הקיבוציים. דווקא בקיבוץ מזרע התעקשו כל השנים לשמור אמונים לגידול הלבן-לבן הזה, ואף על פי שגם כאן נאלצו לצמצמו, עדיין מתגאים ב-1,600 דונם של ים לבן. שיא העונה ממש מאחורינו, כשבימים אלה ממש עוסקים חקלאי מזרע בעקירת שיחי הכותנה, לאחר תום הקטיף, והכנת השדות לזריעת החורף. בענף עובדים שבעה חברי הקיבוץ, גילאי 32 עד 76, בתוכם ארבעה בני אותה כיתה. הם מדווחים על יבולים טובים - כ-1,000 טון יבול של בין 640-720 ק"ג לדונם. הכותנה, שעוברת למנפטת העמק, להפרדת הגרעינים מהסיבים, נשלחת לבורסת הכותנה העולמית, אשר מוקירה את הכותנה הישראלית שנחשבת לכותנה איכותית עם אחוז סיבים גבוה. חקלאי מזרע שמחים לבשר, כי לאחרונה ניכרת התאוששות בענף הכותנה העולמי, והם מקווים ליציאה ממשבר הכותנה בשנים הקרובות. בינתיים, הם יודעים לספר כי אחת החולשות של הגידול היא צריכת מים מרובה, שעליה התגברו בעזרת מי ביוב, המגיעים לשדות ממתקני טיהור השפכים האזוריים. גם עבודה עברית. גם סביבתיים. גם נאמנים. גם רב-דוריים. ארבע פעמים "אהבתי" (like). שרים את אברהם חלפ. צילום זיו שחר שרים אברהם חלפי גבעת חיים איחוד בגבעת חיים איחוד ממשיכים זו שנה רביעית במסורת של העלאת מופע שירה על טהרת הכוחות המקומיים. הערב המוזיקלי, שהתקיים באולם הקיבוץ הנוסטלגי, משך אליו קהל של כ-500 איש ואישה, ויוחד לשירי המשורר אברהם חלפי. זאת בהתאם למגמה שהותוותה באירועים הקודמים, שבהם זכו לציון שיריהם של גדולי המשוררים - אלכסנדר פן, ביאליק ונתן אלתרמן. חברי הקיבוץ, ותושביו, חלקם לשעברניקים, חלקם הגיעו מהניכר (!) לטובת האירוע, נתנו יד בכל מישור אפשרי - הפקה, הנחיה, תפאורה, קריינות, נגינה, צילום האירוע, וכמובן - שירה. יוזם הערב והמנחה היה חבר הקיבוץ, ד"ר מוטי זעירא, בהפקתו המוזיקלית של חובב בן סעדיה, שכן קרוב. את הערב ליוותה מצגת שבה שולבו מילות השירים בתמונות מחייו של אברהם חלפי, כשהתזמורת שמנתה מעל עשרה נגנים ליוותה עשרה זמרים וזמרות שנתנו קולם בשירה כשכולם, כולם נתנו ידם לטובת האירוע המרגש, איך לא, בהתנדבות מלאה.    הקיבוצניק הנרגן. צילום יגאל לוי הקיבוצניק הנרגן "אני לא מאמינה שפספסתי את חגיגות ה-100 בדגניה! עכשיו אני צריכה לחכות 100 שנה לחגיגות הבאות? מה אני? היפהפייה הנרדמת??!" (קיבוצניקית שהפסידה חגיגה חינמית בדגניה א'). כוכבי אמת קיבוץ להבות הבשן חגג לחמישה חברים ותיקים, בני 90, יום הולדת משותף. בין השאר, דווח על עוגת יום הולדת משותפת, על ברכות משותפות ועל הרבה רגשות משותפים. לא סתם אומרים על להבות הבשן, שלמרות שהם מופרטים הם נורא שיתופיים, או כפי שסיכמו זאת חתני וכלות השמחה "מה נאמר? יש קיבו !!!ץ"

השאלון - ריקודי עם - הרוקדים בעם - דצמבר 2009

3.12.2009 daf@maariv.co.il    ארכיון עיתונות    השאלון ריקודי עם - הרוקדים בעם רוני מ.האס רובם התמכרו לריקודי עם עוד בגיל הנעורים. היום, גם אחרי שלושים שנה ויותר, הם ממשיכים לפזז אל תוך השעות הקטנות של הלילה. הם נהנים מהחברה, משירי ארץ ישראל ומהספורט. אל המרקיד הם מתייחסים כאל סוג של גורו - מוכנים ללכת אחריו גם למרחקים ארוכים, והוא בתמורה מחזיר יחס אישי, התייחסות לבקשות הקהל, וכמובן - מלמד בתבונה ובנעימות. המכורים שביניהם רוקדים בין פעמיים לארבע פעמים בשבוע, שעות רצופות, מוותרים על הרבה עיסוקים אחרים. ואנחנו אומרים - אם כבר להתמכר, אז אין כמו ריקודי עם. קבלו אותם, בקצב ישראלי, מרקידים עם אילן סוויסה. מרקיד צפוני שעה ורבע לכל כיוון אילן לנקר, כמעט 50, כפר סאלד מקצוע? מרכז ענף הלול. כמה שנים אתה רוקד? 30 שנה עם הפסקות. סיפור אהבה (איך התחלת לרקוד)? הגעתי לכפר סאלד כנחלאי, והיה חוג ריקודי עם. שם התחלתי. אחרי החתונה הפסקתי לעשר שנים, ואז חזרתי. תדירות ריקוד? בין פעמיים לשלוש בשבוע. סוד הקסם? החברה, ההזדמנות להוציא אנרגיה והיציאה מהשגרה. יש חבורה? יש לנו חבורה, נפגשים בהרקדות וגם מעבר. מה עם בת הזוג הפרטית? אשתי הצטרפה לפני שלושה חודשים, אחרי הפסקה של עשר שנים. היא גם בת זוגי בריקודי הזוגות. על מה תוותר למען הרקדה? על הכול...! לפי מה אתה בוחרת איפה לרקוד? ראשית, לפי החברה, וכמובן גם לפי המרקיד. אז איפה? בימי ראשון בכפר תבור אצל אילן סוויסה, נסיעה של שעה ורבע (!) לכל כיוון, בימי חמישי בקיבוץ שדה נחמיה גם אצל אילן סוויסה. לעתים, בימי רביעי בגינוסר. מותר המרקיד? המרקיד שלנו בשני המקומות הקבועים הוא אילן סוויסה. בחור צעיר, אנרגטי, שמעבר להיותו מרקיד, הוא חבר. מתייחס באופן אישי לרוקדים. משתתף בעצמו בריקודי הזוגות. הרבה חוש הומור ומצב רוח טוב. לחפש בן זוג רבקה'לה בוקסר, 52, מענית מקצוע? מורה לחינוך גופני ורכזת חברתית בביה"ס האזורי רעות של מוא"ז מנשה. כמה שנים את רוקדת? יותר מ-30 שנה. סיפור אהבה (איך התחלת לרקוד)? בתיכון רקדתי במתנ"ס. אבל התחלתי לרקוד באופן רציני וקבוע כשהגעתי לקיבוץ. אז הכרתי זוג חברים, שניהם מורים לחינוך גופני, שהדביקו אותי בחיידק ריקודי העם. תדירות ריקוד? בין פעמיים לשלוש בשבוע. לאחרונה בעקבות פציעה, אני רוקדת רק פעם בשבוע. סוד הקסם? החיבור בין שירי ארץ ישראל ובין התנועה. יש חבורה? אצלי לא. רק החבר'ה שאיתם אני נפגשת בהרקדות עצמן. לא מעבר. מה עם בן הזוג הפרטי? הלוואי שהיה רוקד גם. זה היה חוסך את החיפוש אחר בן הזוג המתאים לריקודים ואת תקופת ההחלפות. על מה תוותרי למען הרקדה? קודם כול, בבית ספר יודעים לא לקבוע פגישות בימי ההרקדות וגם לא בבקר שלמחרת. אפילו אם אני לא מרגישה טוב, אני נוסעת לרקוד. לפי מה את בוחרת איפה לרקוד? לקרבה הגיאוגרפית יש משמעות גדולה, וכן למרקיד. אז איפה? בגן שמואל אצל ירון כרמל. לעתים, גיחות שלא מן המניין לתל אביב או להעוגן. הייתה תקופה שנסעתי לכרם מהר"ל (חצי שעה נסיעה). מותר המרקיד? רפרטואר מגוון עם נטייה לשירי ארץ ישראל. שיידע ליצור אווירה שמחה, שיהיה נחמד ויידע ליצור קשר טוב עם הקהל, וכמובן, שיידע ללמד טוב. 35 עם הפסקות כוכבה רון, 52, עמיעד מקצוע? ספרית הבית של הקיבוץ והאזור. כמה שנים את רוקדת? 35 עם הפסקות. סיפור אהבה (איך התחלת לרקוד)? בגיל 15 היינו נוסעות מדי שבוע שתי חברות לחוף השקד שעל הכנרת. בצבא הייתי בנח"ל, גם שם רקדנו, ומאז כמעט שלא הפסקתי. תדירות ריקוד? פעמיים בשבוע. סוד הקסם? הייחוד של הריקוד, הגיוון, מוזיקה ישראלית. ג'וק שאי אפשר לוותר עליו. יש חבורה? כן. חבורה מגובשת מכל האזור. בדרך כלל, נוסעים יחד. אפילו הוצאתי לפני שנתיים רישיון נהיגה שאוכל להיות עצמאית. מה עם בן הזוג הפרטי? לא רוקד, אבל שר במקהלה. על מה תוותרי למען הרקדה? שום דבר לא יבטל הרקדה, למעט נסיעה לחו"ל, או ימי עיון מקצועיים. לפי מה את בוחרת איפה לרקוד? לפי המרקיד והחברה. אז איפה? יום ראשון בכפר גלעדי אצל אילן סוויסה, כ-300 רוקדים בין 21:00 עד 01:00. ביום רביעי בגנוסר אצל ישראל, כ-200 רוקדים בין 21:00 עד 01:00. מותר המרקיד? יודע להרגיש את האנשים בהרקדה, מקשיב לבקשות שלנו, מתייחס. אפילו לימי הולדת. והכי חשוב – מוציא לנו את המיץ... נטו לעצמי נירה להב, 43, מזרע מקצוע? לא משמעותי. "נהגת משאית זבל". כמה שנים את רוקדת? לפחות 25 שנים, עם הפסקות. סיפור אהבה (איך התחלת לרקוד)? התחלתי כתיכוניסטית ללמוד ריקודי עם אצל רותי אסנהיים בעמק יזרעאל, בלהקת המחול של העמקים. שם גם הופענו במגוון אירועים. תדירות ריקוד? פעם בשבוע. סוד הקסם? בשביל הנפש, הספורט ובשביל ההוויה והחוויה החברתית. אבל אני לא מהמכורים. המכורים הם אלה שרוקדים לפחות ארבע פעמים בשבוע. אני שומרת לעצמי על יום אחד בשבוע. יש חבורה? הפן החברתי מאוד דומיננטי. מה שיפה בריקודים זה שהמפגש שם חוצה עולמות, ואין חשיבות למצב הסוציו-אקונומי של האדם או לגיל. ההיכרות היא נטו חברתית. מה עם בן הזוג הפרטי? לא. בריקודי עם אין כמעט הרוקדים עם בן זוגם לחיים. בדרך כל, יש בן זוג קבוע לריקודי זוגות. על מה תוותרי למען הרקדה? ביום שאני בהרקדה, זה יום נטו לעצמי, אז אני לא נמצאת עם הילדים מאחר הצהריים ואילך. וזה ויתור גדול בשבילי. לפי מה את בוחרת איפה לרקוד? היכן שנמצאת נישה חברתית מגובשת. אז איפה? בקיבוץ שלנו, מזרע, בחדר האכל. מותר המרקיד? דוד בן נעים. מאוד נוח שהוא מרקיד בקיבוץ. מאז לא הפסקתי יוסי גולדמן, 50, שדה בוקר מקצוע? מנהל ייצור במפעל "דביק". כמה שנים אתה רוקד? 40 שנה. סיפור אהבה (איך התחלת לרקוד)? בהרקדות בצופים בתל אביב, ומאז לא הפסקתי. השתתפתי גם בלהקת המחול של שער הנגב ושל שדרות "אור השמש". תדירות ריקוד? בין פעם לפעמיים בשבוע. סוד הקסם? הכיף שבריקוד ושירי ארץ ישראל. יש חבורה? אני נוסע עם קבוצה משדה בוקר לפחות פעם בשבוע. מה עם בת הזוג הפרטית? כמו שהיא אומרת - היא נשארת בייבי סיטר לילדים. על מה תוותר למען הרקדה? ההרקדה דוחה כל דבר, למעט מצבי חירום כמו מחלה של מישהו בבית. לפי מה אתה בוחר איפה לרקוד? לפי המרקיד. אז איפה? בבאר שבע, 45 דקות נסיעה לכל כיוון, אצל חיים וקנין, בימי שלישי בערב, בין 20:00- 24:00. מותר המרקיד? חשוב שיהיה בן אדם נעים ונחמד, ושיידע ללמד ריקודים בצורה ברורה ונעימה.