‏הצגת רשומות עם תוויות צה"ל. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות צה"ל. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 29 בדצמבר 2010

על הדשא - 29 לדצמבר 2010


30.12.2010
daf@maariv.co.il  ארכיון עיתונות  
על הדשא
רוני מ.האס

אנחנו שובבים אנחנו. צילום רן פרץ
נשיקה לוהטת. לכבוד השנה האזרחית החדשה מאחלים לקוראינו הרבה אהבה, פתיחות ואחווה, קבלת האחר והשונה, מחוצה לנו ובתוכנו.

א'- אפיקים דובר צהל
שלושה זוגות כנפיים קיבוצניקיות 
סיום קורס טיס, דצמבר 2010

היום, יום חמישי, בטקס החגיגי של בוגרי קורס טיס, יוענקו כנפי טיסה לשלושה בני קיבוץ, סגן א' מאפיקים, סגן ר' מחולדה, וסגן ש' מנצר סירני. השלושה דיברו איתנו רגע לפני המעמד המרגש, והסתבר כי הם לא התכוונו להיות טייסים, אבל הזימון לטיס הריץ אותם לשם. שלושתם באים ממשפחות מבורכות בילדים: האחד ממשפחה של שבעה ילדים, השני של שישה והשלישי של ארבעה. שיהיו בריאים.

סגן א' מאפיקים, 23, הוא הבן השני מאפיקים המסיים קורס טיס. הוא מספר כי דווקא לא התכוון מלכתחילה להתגייס לחיל האוויר, אך מאחר שקיבל זימון החליט שיבדוק את האפשרות. שנת השירות שעשה בכפר הנוער בניצנה הכינה אותו מצוין לאתגר הצבאי. "השנה הזו נתנה לי ממד של בגרות ואפשרה לי התנסות של חיים מחוץ לבית, תוך התמודדויות עם אוכלוסיות שונות מאלה שאני מכיר ועם אתגרים יותר גדולים ממה שפגשתי בקיבוץ". בזמן שא' מאפיקים עבר את קורס הטיס הממושך, הספיק אחיו הצעיר ממנו בשנתיים, להתגייס ולהפוך למט"ק בשריון. "אני גאה בו מאוד", הוא אומר, ומספר כי אח צעיר משניהם הולך הצטרף גם הוא לשנת שירות בניצנה. א' הוא אחד מתוך שבעה אחים, בהם אחות אחת, צעירה. כל אחיו הבוגרים שירתו ביחידות קרביות, והוא הראשון בבית שהלך על האופציה האווירית.

להרגשתו, הקורס עבר מהר אף על פי שהתמשך על פני שלוש שנים, שכללו גם לימודי תואר ראשון בפוליטיקה, בממשל ובניהול.

ר'- חולדה דובר צהל
סגן ר' מחולדה, בן 22, הוא הצעיר במשפחה בת שישה ילדים, וגם הוא לא חשב מלכתחילה על קריירה אווירית. "רציתי תמיד להיות לוחם, ובזמן שנת השירות, בבית ספר שדה חצבה, קיבלתי זימונים והלכתי למיונים. הייתי כבר בתוך שנת השירות, יותר בשל, ופגשתי באותה שנה חבר'ה בקורס טיס, כך שיכולתי להתייעץ. החלטתי לנסות, ועם התקדמות הקורס נבנה הרצון להצליח בו". כשהוא נשאל, אם היותו בן קיבוץ סייע לו בקורס, הוא משיב: "אני חושב שעזר לי שהייתי פחות מפונק, זה נתן לי יותר יכולת להסתגל וגם עזר בהתמודדויות בצד החברתי". הוא מסיים מגמת מסוקי קרב. דווקא הלימודים פחות דיברו אליו (תואר ראשון בפוליטיקה וממשל). "הייתי צריך ללמוד הרבה נושאים ריאליים, שזה לא התחום החזק שלי; למדתי בתיכון במגמת ארץ ישראל, אז זו הייתה ההתמודדות הקשה יותר בשבילי". הוא הטייס הראשון במשפחה. ומה הם אומרים? "אני חושב שהם די שמחים", הוא עונה בצניעות, ומעביר את השיחה לחברו ש' מנצר סירני.

לש' שלושה אחים, וגם הוא לא חלם על קורס טיס, אלא על שירות קרבי. "פשוט הגיעו זימונים, התחלתי לרוץ עם זה והגעתי לקורס". הוא עשה שנת שירות בבית ספר שדה אילת. "במהלך שנת השירות פגשתי חבר'ה שקשורים לטיס, וזה חיזק אצלי את המוטיבציה. הקורס היה מאוד מעניין, המון דברים חדשים שלומדים, עולם שלם בתחום האווירונאוטיקה שמעולם לא התעסקתי בו. במהלך הקורס חשבתי הרבה אם זה אכן הדבר הנכון, והגעתי למסקנה שזה מה שאני רוצה לעשות".

לא היית בטוח שזה הדבר הנכון?
"בסביבה שהגעתי ממנה, הרבה חבר'ה הלכו ליחידות קרביות, ועבר זמן רב עד שהשלמתי עם זה שהחברים כבר נמצאים בתוך העשייה הצבאית, ואני עמוק בקורס שנמשך שלוש שנים. אבל במהלך הקורס הבנתי שהביצוע הצבאי יגיע וצריך סבלנות".

הירידה במספר הקיבוצניקים בקורס הטיס די בולטת בשטח.
"נכון, אולי זה משום שהדיבור בקיבוצים נסוב יותר על שירות קרבי בחילות ים ויבשה".

ואתה, היית ממליץ לבאים אחריך ללכת לטיס?
"הטיס הוא תחום מאתגר ומרתק, אבל מה שחשוב זה לתרום, לא כל כך משנה איפה. כל אחד יכול לתרום לפי יכולתו והתאמתו".
ציונות במדבר
נאות סמדר

בנאות סמדר ממשיכים לפעול במרץ למען הקמתה של המדרשה החינוכית בסמוך לקיבוץ. הסמינרים, המתקיימים בשנה האחרונה במקום, מיועדים למשתתפים העשרים והשלושים לחייהם, בתחילה או בסוף מסלול, אשר מעוניינים לעצור לרגע ולעשות חושבים לפני שממשיכים בדרכם, או כפי שמנסחת זאת ישראלה כורכוס, מרכזת הסמינרים בקיבוץ: "רגע לפני שנכנסים למסלול החיים, כשמרגישים צורך לשאול שאלות יסודיות על החיים, אנחנו מזמינים אותם לעשות זאת עם אנשי המקום ולקיים למידה מעשית בעניין". הלימוד כולל שיחות פתוחות על נושאים שעולים מהצעירים תוך כדי עבודה משותפת בבנייה בלבני בוץ, בבאלות קש, בטיח בוץ ובטכניקות בנייה וגימור מגוונות, בעיקר אקולוגיות. הסמינר הקרוב, שיימשך כחודשיים, מתחיל ב-16 בינואר, ונכון לעכשיו ההשתתפות אינה כרוכה בתשלום. לצורך הקמתה הפיזית של המדרשה נעזרים כיום בנאות סמדר בתמיכה כספית מוועדת עזבונות ומהחטיבה להתיישבות של ההסתדרות הציונית. עם זאת, מציינים מפעילי המיזם, כי הם ממשיכים לחפש מקורות מימון, למען המשך הקמתו והפעלתו. "נשמח לקבל תרומות כספיות בכל סדר גודל, על מנת שנוכל להמשיך לקיים את המפעל הציוני, החברתי והחינוכי, המתרחש בנאות סמדר", אומרת כורכוס.
הקמע הנובע של המפכ"ל הבא
מועצה אזורית אשכול

במועצה האזורית אשכול יודעים, שיהיה על מי לסמוך בעקבות מינויו של ניצב יוחנן דנינו, מפקד מחוז דרום דהיום במשטרת ישראל, למפכ"ל הבא. מדובר בעט נובע שהוענק למר דנינו באופן אישי על ידי ראש המועצה האזורית אשכול, חיים ילין. "בערב ראש השנה האחרון הוזמנתי על ידי יוחנן דנינו, מפקד מחוז דרום, להרמת כוסית לכבוד השנה החדשה במחוז דרום. בסוף הטקס, ניגשתי אליו והענקתי לו עט נובע של מועצה אזורית אשכול. אמרתי לו כבר אז, שזו מתנת הפרידה שלי ממנו, מתוך אמונה שלמה שהוא עתיד להיבחר למפכ"ל המשטרה הבא. מאז אותו יום, פגשתי אותו בשני אירועים נוספים. בשניהם זיהיתי את העט שלנו יושב בנינוחות בכיס שלו, והוא הראה לי אותו בגאווה. ביום שהתפרסמה הבחירה בדנינו כמפכ"ל המשטרה, התקשרתי לאחל לו הצלחה. דנינו נשמע שבע רצון וסיפר לי, שהוא ממשיך להשתמש בעט של אשכול המשמש לו כקמע, והבטיח שימשיך לכתוב בו ולשאוב ממנו כוחות גם כמפכ"ל. ואנחנו מאחלים לניצב דנינו שימשיך לשמור על ביטחוננו באותה מסירות שבה הוא דואג לקמע האשכולי. שיהיה בהצלחה.
להזמנת מינוי ל"הדף הירוק" 03-5632547
 

יום שבת, 10 ביולי 2010

על הדשא מנה 11 - 10/7/2010 - גאוות יחידה


1.7.2010
daf@maariv.co.il  ארכיון עיתונות  
גאוות יחידה

רוני מ. האס


הקיבוצניקים
ארבעה ממסיימי קורס הטיס, שקיבלו דרגת סגן השבוע ויזכו לענוד כנפיים היום, יום חמישי, הם בני קיבוצים; שלושה מהם סיימו שנה במכינה קדם-צבאית, וחולצות מודפסות בתואר "קיבוצניקים" שארגנו לעצמם הפכו ללהיט בקורס

בשנים האחרונות ירד שיעור הקיבוצניקים המסיימים קורס טיס, והנה אולי כעת מסתמנת מגמת עלייה: סגן א' מקיבוץ נען, סגן י' מאפיקים, סגן א' מכפר מנחם וסגן א' מגבת מפגינים מוטיבציה ואהבת הארץ כשהם מדברים על הקורס שסיימו בימים אלה. בין הרצאות לחזרות למסדר הכנפיים ורגע לפני שנכנסו לערב טייסת, הספקנו לשמוע מהם כמה מילים על עצמם.

א. מנען
א' מנען: כשיהיה גדול אולי יהיה מורה

א' מנען שעשה שנת שירות לפני הגיוס כמדריך טיולים ברשות הטבע והגנים, חלם בכלל להיות חי"רניק, "אצלנו בקיבוץ מחנכים אותנו מגיל צעיר להתנדב לפלס"ר נח"ל, זה הכבוד של הקיבוץ שלנו. איכשהו התגלגלתי לקורס טיס, עברתי משלב לשלב, ובהדרגה הבנתי שזה המקום שלי". א', הבכור במשפחתו, אביו הוא רופא הקיבוץ, גם בצבא שימש כרופא במילואים בגדוד שריון, ואמו השתחררה מצה"ל בדרגת סא"ל רק לפני שנתיים, לאחר ששירתה 24 שנה, ובתפקידה האחרון שימשה כרע"נ היערכות בתי חולים לשעת חירום.

א', שהתלבט במהלך כל הקורס, אם בחר בדבר הנכון, סיים את הקורס בהצטיינות במגמת הקרב. זו הצטיינות שלישית שקיבל בקורס.

איזה מן ילד היה א'?
אימא: "אספר לך סיפור. כשהיה בן ארבע וחצי נסענו לדרום אפריקה, שם התנדב אביו במשך שנה בבית חולים מקומי. בעיירה שבה התגוררנו היו ילדים שחורים בלבד, ולא עברו מספר ימים כשהוא התחיל להוביל את הילדים, לשחק איתם, בלי שפה, רק בתנועות ומחוות, והפך מהר מאוד למנהיג של הילדים המקומיים".

אמו של א' מספרת על ילד סקרן וידען, בעל כושר מנהיגות, שבלט בשקט ובצניעות שהפגין. טיולים עם המשפחה, אהבת הארץ וערכיות היו חלק בלתי נפרד מחיי המשפחה. עם השנים היה ברור שילך ליחידה קרבית. לפני הצבא עשה את כל הגיבושים האפשריים, ואף על פי שהטיס לא עמד במרכז מעייניו, הגיבושים הובילו אותו לשם.

איפה לדעתך היה הקושי העיקרי בשבילו?
"אני ראיתי אותו מתקשה לעמוד בציפייה הקשוחה של הקורס מפרח הטיס להיות אינדיבידואליסט, סולן יחיד. זה הקשה עליו, לא התאים לו, הוא כל כך ילד של חברה. גם האינטנסיביות לא הייתה קלה, בפרט שהיה עליו לעמוד לצד המשימות שקורס הטיס דרש ממנו גם במטלות האקדמיות".

מה הוא בחר ללמוד?
"הוא סיים תואר ראשון בלימודי ארץ ישראל, בממשל ובפוליטיקה. אמנם הוא סיים בביה"ס לימודים ריאליים, אבל שנת השירות מאוד חיזקה בו את ההתעניינות בתחום האזרחי".

מה הוא רוצה להיות כשיהיה גדול?
"הוא מדבר על להיות מורה, כי זה נראה לו מקצוע שבו יוכל לתת הכי הרבה מעצמו".

י' מאפיקים
י' מאפיקים: משפחה של טיסנים

לסגן י' מאפיקים היה מאד ברור שהוא משתבץ להיכן שצה"ל ירצה, והוא מבחינתו יתן את הטוב ביותר. גם אצלו שירתו בני המשפחה בשירות משמעותי בצבא; אביו של י', שנפטר כשעוד היה ילד, שירת בנח"ל מוצנח, אמו, שהגיעה ארצה מברזיל במסגרת עליית הנוער, לא שירתה בצה"ל, אך למדה בצעירותה מכשירנות מטוסים. "דווקא אמרתי לבנים שלדעתי הם קיבלו את המשיכה לטיס ממני". אחותו הגדולה של י', שנהרגה בתאונת דרכים כשהיה ילד צעיר, שירתה בצבא כמ"כית. אחיו היה בקורס טיס, לאחר כשנה נפל מהקורס והפך לבקר טיסה, וכיום הוא משרת כבקר מוטס במילואים, בדרגת סרן. אחותו שירתה בצוות חילוץ והצלה, ואחיו הצעיר מתגייס בקרוב ומתכוון ללכת לגיבוש טיס.

אימא שלו מספרת על ילד מאוד תחרותי, בייחוד בתחום הספורטיבי (קודם קראטה ואחר כך כדור מים), שהיה נוהג להתווכח רבות עם המורים על התלבושת האחידה. "לא נראה לי שזה חלחל גם לקורס. מלבד זה עבד ברפת רוב תקופת הנעורים".

איך את מרגישה היום כש-י' עומד לקבל כנפיים?
"אני בעיקר מתרגשת מכך שהוא עומד לשרת את המדינה כטייס".

העובדה, שחיל האוויר ספג בשנים האחרונות לא מעט חצי ביקורת על רמת מוסריותו, לא השפיעה על המוטיבציה שלך?
י': "אני יודע שאני צריך לשרת את המדינה. צה"ל הוא הצבא הכי מוסרי בעולם. אני לא הולך בעיניים עצומות, אבל אני סומך על המפקדים שלי".

סגן א' מכפר מנחם
סגן א' מכפר מנחם: ראש ועדת תרבות

סגן א' הספיק לפני הצבא להשקיע רבות באימון חברתי. כנער התחנך במוסד החינוכי צופית והיה חלק מפנימיית צופית. עם סיום הלימודים הצטרף למכינה הקדם-צבאית "רבין" באורנים, ורק אז התגייס לחיל האוויר.

סגן א' היה ראש ועדת תרבות בפנימייה, ובקורס ארגן עם חבריו כמה ערבי תרבות, שהבולט שבהם היה ערב שבועות בסגנון קיבוצי, כי רצו "להרגיש כמו בבית". כל הארבעה התארגנו יחד גם על הפקת חולצות "קיבוצניקים", ומהר מאוד גילו שגם המושבניקים והעירניקים מתעניינים בחולצה, וקיבלו הזמנות לחולצות נוספות.

האם זה אומר שהתקנאו בכם, שקיבוץ זה עוד מותג?
"נכון שאנחנו אוהבים לשבת עם גיטרה, לשיר שירי ארץ ישראל ולבשל קפה, אבל גילינו שגם החבר'ה האחרים אוהבים את זה בדיוק כמונו".

אביו הוא בן כפר מנחם, ואמו חניכת השומר הצעיר שהצטרפה לקיבוץ לפני 40 שנה. א' הוא בן הזקונים, ויש לו אח ואחות גדולים. אחיו היה מ"כ בתותחנים ואחותו מש"קית ת"ש. אימא מספרת כי א' לא היה תלמיד טוב, אך היה חברותי, שחקן כדורגל (אף קנה כרטיס למונדיאל, אבל בגלל התארכות הקורס בשבוע נוסף, נגנזה התוכנית). מגיל צעיר התעניין במוזיקה, בתיכון למד במגמת מוזיקה וכימיה, ולמד לתופף ולנגן בגיטרה.

מתי עלה הרעיון להצטרף למכינה?
"לקראת סיום י"ב הוא היה נחוש בדעתו לצאת לשנת שירות, כנראה, הרגיש שזה משהו שהוא צריך. הבחירה במכינת רבין למנהיגות צעירה הייתה טובה, שנה מאוד משמעותית עבורו, שפתחה בפניו אופקים חדשים".

ידעתם שילך לטיס?
"דווקא במכינה מאוד עודדו את החבר'ה ללכת יחד לגבעתי. מעין הגשמה של המכינה. הוא באיזה שהוא מקום בחר בכיוון של קורס טיס בניגוד לחברים מהמכינה. לפני כמה זמן מצאנו כתבה, שראיינו אותו לפני שעלה לכיתה א', שם הוא אומר שכשיגדל יהיה טייס. זה הרמז היחיד שיש לנו. הוא מעולם לא התעניין במיוחד בנושא הטיס".

לאורך כל הקורס שמר א' מנען על המוטו: "כל עוד הם רוצים אותי, אני נשאר פה". כאשר מוין להיות נווט, חתמו הרבה מחבריו שמוינו כמוהו על ויתור, והוא נשאר ושלם עם התפקיד ועם הבחירה. את התואר הראשון השלים בתחום פוליטיקה וממשל. אמו סוברת כי ההחלטה היא תוצר ישיר של המכינה, שהטמיעה בו ערכים לאומיים וגרמה לו להבשיל טרם גיוסו לצבא.

סגן א' מגבת
סגן א' מגבת: מסורת שירות מובחר מהבית

סגן א' גדל בבית שבו יש מסורת של יחידות מובחרות. אביו היה אל"מ במילואים ושירת בסיירת דוכיפת, ואחיו שירת ביחידה המובחרת, שלד"ג. גם הוא הקדיש שנה למכינה קדם-צבאית, במעגן מיכאל".

יש מורכבות מצפונית לשרת בצה"ל של 2010?
"סיימתי את הקורס בלב שלם. ביקורת זה דבר חשוב אבל אין לי בעיה לעמוד מולה".

מתכוון לחזור לחיות בקיבוץ?
"כן. כשאשתחרר מתישהו, עוד כך וכך שנים".

בדיחות שחוקות על תורנויות מטבח

אומרים עליהם שהם מאוד מחוברים זה לזה, חברים טובים, ובחופשות הקצרות קופצים לבקר מקיבוץ לקיבוץ. הרס"ר בבסיס נהנה לנסות עליהם את הבדיחות השחוקות על תורנויות מטבח, כשהם נשאלים בנוגע למעמדו של צה"ל בעיניהם לאחר שספג ביקורות במישור הערכי, והם, כל אחד בדרכו, יודעים לכבד ולהוקיר את האפשרות לשאול שאלות ערכיות בנוגע לתפקודו המוסרי של צה"ל. "זה רק עושה אותנו לצבא טוב יותר", הם אומרים, ובכל מקרה הם מאמינים בלב שלם שצה"ל הוא עדיין הצבא המוסרי בעולם.

אנחנו נאלצים לשחרר את הפרחים לערב טייסת, ורגע לפני שנפרדים, הם מקווים בקול רם, שהם רק כוח החלוץ של הדור הבא של הקיבוצניקים, ורוצים להאמין שאחרים יבואו בעקבותיהם, ולגלות בדיעבד שהיו רק תחילתו של עידן חדש בחיל האוויר.

יום רביעי, 20 בינואר 2010

השאלון: גיוס בנות - עזרת נשים

21.1.2010
daf@maariv.co.il ארכיון עיתונות

השאלון גיוס בנות: עזרת נשים

רוני מ. האס

אחרי שבדקנו מה קורה עם המכבים הצעירים, יצאנו לבדוק מה קורה עם המכביסטיות הטריות שהתגייסו זה לא מכבר. כל ההורים דוחים את הפציפיזם מכל וכול, ונושבים רוח גבית בבנותיהן לאורך כל הדרך. הן משקיעות ותורמות לצה"ל, ואנחנו מקווים שכל העם יידע להעריך אותן כחלק משמעותי ברקמה הצה"לית המורכבת. ולכן, נושאות הלפיד החדשות, המשיכו להאיר את הדרך לעצמכן ולכולנו בגאווה ובנחישות

ספיר. חינוך קיבוצי

חלמה להיות קרבית

עמרי (49) ורז (45) עברי, שער הגולן

הורים של: ספיר. מיקום: בכורה.

שנת שירות: לא.

גיוס: חיל אוויר. רל"שית מפקד טייסת.

מה ביקשה לעשות? רצתה מאוד להיות קרבית (כלבנית בעוקץ או מ"כית), אך לא התקבלה בגלל פרופיל.

מאיפה זה בא לה? מהבית כנראה, כי אבא היה בגולני וזה השפיע עליה, וגם החינוך הקיבוצי תרם.

ממשיכת דרך? כמו שאמרנו, אבא היה בגולני וספיר רצתה להיות קרבית. אימא הייתה בחיל קשר ברמה"ג.

פצפיזם? לא עלה על הפרק. הרבה מוטיבציה להתגייס ולתרום.

בשם האם: שתצליח, שתוכיח לעצמה שהיא יכולה, שתרגיש שלא מבזבזת את זמנה ושתביא טייס הביתה.

בשם האב: שיהיה לה מעניין, טוב, חבר'ה טובים, ושתרגיש שהיא תורמת.

בשם האחים: האח ענבר (11.5): שיהיה לה כיף!

רותם רם

פציפיזם? אין חיה כזאת

ירון (58) ועינת (53) רם, מעגן מיכאל

הורים של: רותם. מיקום: שלישית.

שנת שירות: ברור. בארזים, פנימייה לילדים במושב שדה יצחק.

גיוס: חיל אוויר. כרגע בקורס מקצועי.

מה ביקשה? רצתה כל מיני יחידות, ובסופו של דבר, קיבלה המלצה על תפקיד בחיל האוויר והתקבלה אליו.

מאיפה זה בא לה? דרך מישהו מהקיבוץ.

ממשיכת דרך? לא. אבא היה בשריון, אימא בחיל קשר; אחות מש"קית ת"ש ואח באגוז.

פציפיזם? אין דבר כזה. אין חיה כזאת.

בשם האם: שתרגיש שהיא תורמת, שיהיה לה מעניין ומאתגר ושתרגיש שהיא מתמלאת מהשירות בהנאה ובתחושה, שהיו בשנתיים הללו עומק ואנשים מעניינים. שתוכל להסתכל לאחור ולומר, שהיו לה שנתיים נפלאות.

בשם האב: שתגיע למקום שהיא רוצה, שיהיו לה שירות מעניין ואנשים מעניינים.

בשם האחים: נוגה האחות (28): קודם כול רוצה להגיד לך שאת אדם מדהים, ואנחנו אוהבים אותך מאוד, מאחלת לך שתסמכי על האינטואיציה שלך בקשר לבני אדם, ושבכל מקום תדעי להקיף את עצמך באנשים שיידעו להעריך אותך; שתגלי את עם ישראל כמו שלא הכרת עד כה, שתפיקי את המקסימום מהתפקיד ושתזכרי, שבשירות פחות חשוב המקום, יותר חשוב האנשים.

הפתעה טובה

אלכס (57) וזוהרה (52) מעיין, שער העמקים

הורים של: פז. מיקום: רביעית.

שנת שירות: בשומר הצעיר. גרה בקומונה באזור והדריכה בקן יקום געש.

גיוס: משרד הביטחון.

מה ביקשה? לעסוק בהדרכה. ברגע שעזבה את הנח"ל, הצבא התייחס אליה כחיילת מהמניין. במשרד הביטחון איתרו אותה ושאבו אותה אליהם.

מאיפה זה בא לה? הדרכה באה לה באופן טבעי. האיתור של משרד הביטחון בא כהפתעה טובה.

ממשיכת דרך? לא ממש. אבא התחיל בגולני, אחר כך עבר לחטיבה המרחבית בגבול הצפון ואחר כך (פרוץ מלחמת יום כיפור) לשריון. אימא הייתה במודיעין של חיל האוויר.

פציפיזם? מה פתאום, אין כזה דבר אצלנו. בשם האם: שירות משמעותי, שתרגיש שהיא תורמת כמו שרצתה ושיהיה לה טוב.

בשם האב: שיהיה לה מעניין וטוב, זה הכי חשוב.

בשם האחים: האחות עדי (31): שיהיה שירות מעניין ושיעבור כמה שיותר מהר.

דנה בוסקילה. שתיהנה

דרך משלה

ענת (45) ואונדרי (47) בוסקילה, עין גדי

הורים של: דנה. מיקום: שנייה.

שנת שירות: לא.

גיוס: מש"קית ת"ש בחיל השלישות.

מה ביקשה? בדיוק את זה: להיות מש"קית ת"ש.

מאיפה זה בא לה? משהו שמתאים לה. שרצתה.

ממשיכת דרך? אבא היה נח"לאי. אימא בחיל קשר. לא ממשיכה דרך של אף אחד. האחות הבכורה הייתה מש"קית ניווט ותחקור. דנה יצרה דרך משלה.

פציפיזם? בשום פנים ואופן לא.

בשם האם: שתיהנה מהחוויה, שתהיה ראש גדול, שתצליח במסלול שקבעה לעצמה, ושהצבא יהווה שיקוף ליכולות ולכישורים שלה.

בשם האב: שיהיו לה שנתיים של כיף ושל חוויה, שהצבא ייהנה ממנה כמונו וכמו שבבית ספר נהנו ממנה. אין הרבה ילדות כמוה. היא הגיעה לתפקיד שבדיוק מתאים לה. והכי חשוב, שתחזור הביתה שלמה ובריאה.

בשם האחים: האחות תום (13): מאחלת לדנה שתצליח במה שהיא עושה, שיהיה לה כיף, שתכיר אנשים חדשים ושתחזור הביתה מהר.

דנית סטריט

הכי מעניין

יוסהל'ה (63) וג'ודי (49) סטריט, חצרים

הורים של: דנית. מיקום: הצעירה בחבורה.

שנת שירות: לא.

גיוס: פקמ"צית בחיל אוויר.

מה ביקשה? בדיוק את זה, להיות פקמ"צית בחיל האוויר.

מאיפה זה בא לה? החבר'ה בתק"מ שלחו אותה לכל מיני מקומות, וזה נשמע לה הכי מעניין.

ממשיכת דרך? לא. ההורים עולים חדשים. אבא הגיע ארצה אחרי שירות בצבא ארגנטינה, עשה בצה"ל שירות מקוצר, ולאחר שנפצע המשיך כמתנדב.

פציפיזם? לא חשבה על כך בכלל.

בשם האם: מבחינתי, זה כבוד גדול. אני לא נולדתי בישראל ולא שירתי בצבא, זו חוויה שאני עושה דרך הילדים. אני רואה כמה היא מאושרת וכמה רצון יש לה וגאה בה.

בשם האב: שתעשה את השירות שלה עם כל הלב. בטוח שתצליח ותמצא את המקום שלה, ושיהיו מרוצים ממנה.

בשם האחים: האחות מיכל (34): שתפיקי מהתפקיד הרבה הנאה ותועלת, שתראי את כל הכישורים שלך ואת הקסם שבך.

יום שישי, 25 בדצמבר 2009

בבה"ד 1 מצדיעים לקיבוץ מצר

בבה"ד 1 מצדיעים לקיבוץ מצר

רוני מ.האס

חמישה צוערים מתוך עשרה חיילים בני קבוצה אחת. בנוסף, בת מאותה קבוצה היא לוחמת בגדוד קרקל

לא בכל מחזור רואים חמישה צוערים בשלבים שונים של קורס הקצינים הצה"לי, כולם בני אותו קיבוץ. איתי שניצר, תור ליבר, ירין איידלמן, רון שוהם ודניאל גבאי, כולם בני קיבוץ מצר מקבוצת "מפל", בוגרי שכבת "עומר" במוסד החינוכי של השומר הצעיר מבואות עירון, נמצאים בשלבים שונים של קורס הקצינים, שאליו הגיעו מחילות שונים: שריון, גולני, מגלן צנחנים, פלס"ר נח"ל ואף מיזם תלפיות. בנוסך לחמישתם, בת מאותה קבוצה היא לוחמת בגדוד קרקל. בקיבוץ מספרים, כי מדובר בחבורה שלאורך כל השנים הפגינה רוח צוות ומוטיבציה גבוהה, כאשר יצאו כנערים לקורס צלילה משותף, בתרומתם למוסד החינוכי שבו למדו, בשנת השירות שבה חלקם לקחו חלק וביציאתם לקורס כושר קרבי כהכנה לגיוס. את המוטיבציה הגבוהה מנסים לזקוף לזכות האווירה החינוכית שבה הם גדלו; שיחות על ערכים שונים, כמו הצורך בחיי דו-קיום, הדגשה על כובד האחריות המוטלת על כתפי אזרחיה. כזכור, קיבוץ מצר, הידוע בחיי השכנות הטובים שפיתח משך כל שנות קיומו עם שכניו הערבים, הפך לפני שבע שנים לזירת פיגוע רצחני, שהותיר את חברי הקיבוץ המומים וכואבים, אך בכל זאת, ממשיכים לדבוק באמונתם בדרך הדו-קיום והחתירה לשלום. באווירה זו גדלו הנערים, המכשירים את עצמם בימים אלה לקראת קצונה בצה"ל.

יום שני, 21 בדצמבר 2009

השאלון: גיוס נובמבר - כשתגדל

השאלון: גיוס נובמבר - כשתגדל

רוני מ. האס

לשכות הגיוס בכל הארץ. 23-25 בנובמבר. במשך שישים שנה התאריך של אחד מימי נובמבר האחרונים נחרת לעד בחייהם של בני קיבוצים, ונחתם כיום מכונן בראשיהם המגולחים (הייתה איזו תקופה שדווקא הגיעו ללשכת הגיוס עם רעמות שיער, והספר הצבאי עשה את ה"ספיחעס"). בתקשורת דיווחו, כי בגיוס נובמבר הנוכחי שיעור המוטיבציה לשרת ביחידות קרביות הגיע ל-74%- הנתון הגבוה ביותר בעשור האחרון, ועלייה של שבעה אחוזים לעומת מחזור נובמבר אשתקד.

יצאנו לשוחח עם ההורים של המכבים הצעירים, שלא ממש חשבו על אפשרות אחרת פרט לשירות משמעותי, שנלחמו להגיע לקרבי, ומתכוונים לעשות הכי טוב שאפשר בתפקיד שקיבלו, כדי שלא יהיה צורך לחכות לנסים. את חנוכה הקרוב יבלו בים, באוויר וביבשה, בצעדיהם הראשונים כנושאי הלפיד של צבא ההגנה לישראל. ברגעים הללו בראשם של ההורים מצטופפים כל התסריטים הישראליים, מהפטריוטיים ביותר ועד לאנרכיסטיים ביותר. אבל כלפי חוץ הם שומרים על ארשת מחויכת ושאננה, מחבקים את הבנים חזק חזק, ואומרים בקול רם כל מיני מילים טובות, בעיקר את השלוש החשובות: שיחזרו הביתה בשלום

ארבל לפני.

למרות כל מה שקורה מסביב

יעל בנג'ו, 42, שמואל, 47, קדרים

הורים של: ארבל (בן בכור). שנת שירות: לא.

לאן גויס? נח"ל. מה ביקש לעשות? רצה קרבי. הלך למיונים: ימי סיירות, חיל הים, מכינה, מודיעין. פסל כל מה שלא חי"ר.

מאיפה זה בא לו? סופגים ערכים מכל מיני מקומות. גם בבית. גם בבית ספר, שם עושים הכנה מיוחדת. גם הגיעו מהתנועה הקיבוצית, נפגשו עם הילדים ועם ההורים, מאוד עודדו, גם להליכה למכינה. הגיעו נציגים מיחידות צבאיות. מדברים איתם הרבה על שירות משמעותי.

ואחרי. צליל מתגעגעת!
ממשיך דרך? שנינו נחל"אים. אבא בנח"ל מוצנח. אימא נח"לאית גאה.

פציפיזם? לא שמעתי על חבר'ה פציפיסטים. בשם האם: מאוד התרגשתי בלשכת הגיוס, אפילו דמעתי, ומי שמכיר אותי יודע שזה לא מובן מאליו. הוא כבר חזר הביתה עם חוויות משבוע גיבוש, ונהניתי להיווכח במוטיבציה שלו.

בשם האב: מצד אחד, אני דואג, מתגעגע. מצד שני, גאה בבחירה של הבן. מצד אחד, הייתי מעדיף שיעשה משהו לא כל כך קרבי, מצד שני, טוב לראות שהילד רוצה לתרום למרות כל מה שקורה מסביב. אני מרגיש צורך לפנק אותו הכי שאפשר, להסיע, לעזור ולהקל כמה שאפשר. בשם האחים: שיר, האחות הגדולה, מדרבנת אותו כל הזמן לעשות מה שמתאים לו, שישיג מה שרוצה. האחות צליל מתגעגעת אליו.

דן חלסצ'י. אוהב ים

לזכור שזה נגמר בסוף

חלסצ'י דני, 53, ועזרא, 54, פלמחים

הורים של: דן (הצעיר בחבורה).

שנת שירות: לא.

לאן גויס? חיל הים.

מה ביקש לעשות? רצה חיל הים. בפרט דבורים. גם אם לא יתקבל ליחידה המיוחדת, שמח שקיבל חיל הים.

מאיפה זה בא לו? ילד שאוהב ים, גולש, החיים שלו זה שם. רצה קרבי. ביחד יצא חיל הים. המוטיבציה באה מהמשפחה, החבר'ה.

ממשיך דרך? לא בדיוק. אימא הייתה נח"לאית. גם אבא היה נח"לאי.

פציפיזם? לא הייתה מחשבה על זה בכלל. בשם האם: שיהיה מבסוט, שייהנה מהשירות, שילמד הרבה דברים שיעזרו לו גם בחיים ושיחזור בשלום.

בשם האב: מאוד אוהב.

בשם האחים: דוד, 22, משוחרר חצי שנה, לקחת הכול לטובה ולדעת שזה נגמר בסוף, לשאוף למעלה ולא להישאר יותר מדי זמן בתחתית, שיהיה בהצלחה ולזכור שמה שהכי מחזק בצבא זה חברים טובים.

יניב באזרחות

מאוד ציוני

סרביה מרק, 50, ומירב, 46, צובה

הורים של: יניב (בן בכור).

שנת שירות? בכרם שלום. הוא וחבר חיפשו קיבוץ צעיר שזקוק לידיים עובדות, וממש יזמו את הרעיון. פנו לתק"מ שנענה לאתגר, בסופו של דבר יצאה לשם קבוצה של עשרה שינשינים.

לאן גויס? סיירת אגוז.

מה ביקש לעשות? השתתף בכל מיני מיונים ליחידות קרביות. התחיל במיונים לסיירת מטכ"ל, ובסוף התקבל לסיירת אגוז.

ובטירונות. שיגדל ויהיה חייל

מאיפה זה בא לו? מאוד אכפת לו, הוא מאוד ציוני. אנחנו עולים חדשים מצרפת. תמיד היה ילד שתורם ומשתדל לתת את המיטב. לכן בחר גם ללכת לשנת שירות, וגם חשוב לו לעשות צבא משמעותי. גם אבא שלו עשה צבא, למרות שעלה בגיל 30.

ממשיך דרך? אבא שלו התעקש להתגייס, עשה טירונות ואחר כך מילואים ביחידה של צנחנים. אני מאמינה שזה מסר שהילדים קיבלו מהבית. נותנים מה שאפשר.

פציפיזם? רק בתקווה שנגיע לזה, שלא נצטרך צבא. בוודאי שהייתי רוצה שהבן שלי לא יצטרך לשרת בצבא, אבל לצערי, זה חלק מהמציאות שלנו, אין לנו ברירה. בשם האם: רוצה לאחל ליניב בהצלחה, שיהיה לו עניין בשירות הצבאי ושיחזור בשלום, הוא וחבריו. כעולים חדשים ידענו שזה חלק מהעניין כשחיים בישראל. אני ממש זוכרת שחשבתי על זה בכל פעם שנולד לי בן. שיגדל ויהיה חייל.

בשם האב: אבא בצרפת.

בשם האחים: ארז, 12: אני מאחל ליניב שיהיה לו בהצלחה בכל המשימות שיהיו לו בצבא, שיעבור את המסלול בקלות ושיגיע רחוק.

שיר, בת 9: שיהיה ליניב בהצלחה, שיהיו לו הרבה חברים שם ושיחזור מהר הביתה.

עדי בלי מדים

למרות הכיבוש

קוזלובסקי אתי, 58, ומשה (קוזי), 58, חצרים

הורים של: עדי (בן הזקונים).

שנת שירות: לא.

לאן גויס? חיל הים. עוד לא ידוע אם יהיה על סטי"ל או על דבור. הוא מעדיף דבור.

מה ביקש לעשות? מאוד התלבט, ומסיבה עלומה להוריו, החליט שמעוניין להתגייס לחיל הים, ולפיכך ניגש לגיבוש סטי"לים, עבר והתקבל.

מאיפה זה בא לו? האמת היא, שאנחנו לא משפחה ימית, וכנראה, זה פשוט מצא חן בעיניו לעשות שינוי (ביחס לאבא) ועדיין להישאר לוחם.

ממשיך דרך? אימא הייתה נח"לאית, אבא היה צנחן.

פציפיזם? לא הייתי קורא לזה פציפיזם, אבל כן שוחחנו במשפחה על סוגיית הגיוס, לנוכח זה שהצבא משמש כיום יותר למטרות פוליטיות מאשר כמגן על קיום ישראל. בשיחה גם עלה הקונפליקט הכרוך בזה, שצה"ל הפך מצבא הגנה לצבא כיבוש. אני גרסתי, שלו הייתי צריך להתגייס היום, לא בטוח שהייתי עושה כן, אבל עדי כדרכו לא קיבל את דעתי, ואני מודה שלא בטוח שהייתי שמח לו כן היה מקבל את דעתי..."

ועם. גאים בו

עורך הבלוג