על הדשא - 24 לאוקטובר 2013

על הדשא

רוני מ. האס, הזמן הירוק

24/10/2013

 

ירוקים מהנאה
חנתון

  
נעה שפר, 31, עובדת סוציאלית במקצועה, עברה לפני שנה לקיבוץ חנתון מירושלים עם משפחתה, והיום היא אחראית על הקמת גינה קהילתית בקיבוץ. "עוד לפני עשר שנים, כשהייתי סטודנטית בירושלים, התחברתי לגרעין 'דבש' של החברה להגנת הטבע, שהביאו את הבשורה של גינות קהילתיות לעיר". היא עסקה בתחום כתחביב וגם התמחתה בגינון טיפולי לטובת העבודה עם המטופלים שלה. "כבר כששאלו אותי בוועדת הקבלה של הקיבוץ במה אוכל לתרום לקיבוץ, העליתי את הרעיון של גינה קהילתית". בינתיים היא למדה גם פרמה קלצ'ר בבי"ס לפרמה קלצ'ר בשדה נחמיה, וגם גינון ביו אינטנסיב (שיטות לגינון שופע בשטח קטן), וחיכתה לרגע הנכון. "חשבתי לעצמי שאם בין כה וכה אנחנו מבלים ביחד עם הילדים על הדשא, אז אפשר כבר לעשות גינון ביחד..." מסתבר שלא רק היא חשבה ככה. במועצה האזורית עמק יזרעאל, פרסמה היחידה לקהילה וסביבה קול קורא להקמת גינה קהילתית והיא הרימה אתהכפפה. "פרסמתי את הרעיון, 30 משפחות נרשמו (!), ויצאנו לדרך. במימון המועצה, התחלנו תכנית הדרכה ע"י מדריכים שמגיעים אלינו מבית הספר לפרמה קלצ'ר בעמיר. בשלב הראשון הגינה תהיה מורכבת מערוגות ירק משפחתיות ומערוגות משותפות של צמחים רב-שנתיים כשהשמיים הם הגבול..". ביום שישי האחרון הם הקימו את המעגל הראשון, בו זרעו ירקות חורף "כמו שהתיישבנו לסכם את היום, נפתחו ארובות השמים וגשם התחיל לרדת, זה היה רגע מאד מרגש". הכל משמיים..?

 
עוד לא נָס
ברעם/ מתנדבי חו"ל

  
בשבוע שעבר התקבצו בקיבוץ ברעם כ-120 מתנדבים ומתנדבות חו"ל מקיבוצי הצפון, לכנס מתנדבים אזורי, וגילו שיש עוד חבר'ה על הדשא. איה שגיא, צרעה, מנהלת תכנית מתנדבי חו"ל בקיבוצים, מספרת כי כיום יש 30 קיבוצים שנעזרים במתנדבים "חלק מהקיבוצים כבר מופרטים, חלקם עדיין שיתופיים וחלקם בתהליכי

צילום: לידיה אייזנברג

שינוי, ישנם קיבוצים שממשיכים את המסורת מאז ומתמיד ויש כאלה שהצטרפו מחדש לתוכנית כמו אליפז וגבולות עין חרוד איחוד וניר יצחק". שגיא מספרת, שהפרופיל של המתנדבים לא השתנה הרבה "חבר'ה צעירים שבאים לקיבוץ, רוצים לעשות משהו אחר ובלי הוצאות גדולות מדי". הקיבוצניקים מצדם, למרות שכבר הספיקו לחוות את העולם הגדול, "ממשיכים לראות במתנדבים אנשים המביאים אתם שפה, צבע ואווירה של חו"ל ולהוות משב רוח מרענן בשבילי הקיבוץ ומוסדותיו". בכנס שהתקיים בברעם, פתחו המתנדבים בסיור בקיבוץ, המשיכו במשחקי חברה והכרות וסיימו בארוחה "על האש" ומסיבה. אפילו ריקודי עם היו שם. עוד לא תמו כל פלאייך.

  

צבעונית לעד
דגניה ב'

  
שרון אלפרט, 41, בת נווה איתן, היום תושבת דגניה ב', היא אמא לחמישה ילדים, ומאיירת ספרי ילדים במקצועה. "כשבעלי ניר, החליט ללמוד וטרינריה, נסענו לטובת הלימודים שלו לבלגיה". בבלגיה נחשפה אלפרט לעולם איור הספרים, הרושם שעשה עליה התחום היה חזק והיא החליטה להיכנס אליו.
"נרשמתי ללימודי איור ספרי ילדים ובמשך שלוש שנים התמחיתי בו. בסוף הלימודים, נולדה בתי הבכורה, יערה, יחד איתה נולד גם הספר הראשון". שרון מספרת שהכּניסה לעולם הספרים הייתה רכה יותר, בזכות דודתה, מיריק שניר, שקישרה בינה להוצאת הקיבוץ המאוחד, עבורם איירה את הספר הראשון "יש לי אופניים" שכתבה לא אחרת מאשר דודה מיריק. "מאז ספר הוביל לספר, כשהספר האחרון שאיירתי ויצא לאור לפני כמה חודשים, היה 'הנסיכה וכיכר הלחם האמיתי' שכתב דן הופרט". הספר הטרי, מתאים לקוראים צעירים ומאד רלוונטי לימינו ואפילו מעביר בהומור חינני מסר בנוגע לתרבות האינסטנט. "הספר מדגיש את המקום של חקירה, של ניסוי ותעייה, של סבלנות וחקר, שמובילים לדבר אמיתי ומשמעותי" היא מספרת. לאחרונה החליט משרד החינוך להוציא את הספר בתרגום לערבית וכן לספריית פיג'מה. עד היום איירה אלפרט בעיקר ספרים לילדים צעירים, שם האיור מאוד מרכזי והטקסט מינימלי. "הספר הזה אחר, בגלל שהוא מיועד לילדים יותר גדולים, יש בו הרבה טקסט ופחות איורים, היה לי קשה להצטמצם למתכונת בה האיור פחות מרכזי, אבל בהוצאה הלכו לקראתי." התוצאה מרהיבה - ציורים צבעוניים, מלאי נוכחות והומור מעטרים את דפי הספר. לאחרונה אלפרט נחשפה לעולם חדש והוא תיאטרון בובות. "אני לומדת את התחום, מאד אוהבת אותו ומקווה לצאת בהצגה חדשה בסוף השנה". שותפים לתקווה...
 

על הדשא - השמיים הם הגבול 16 לפברואר 2012

על הדשא - השמים הם הגבול רוני מ. האס הקיבוצניקים מימין לשמאל לירון תמיר שחר גיל. צילום: דובר צה"ל המ"פים והמג"דים הבאים של צה"ל בשבוע שעבר הסתיים קורס מפקדי פלוגות וקורס מפקדי גדודים בצה"ל. אורכו של הקורס כתשעה שבועות ויש בו למידה עיונית ומעשית. מסיימי הקורס עתידים להיות המ"פים והמג"דים הבאים של צה"ל. בין המסיימים עשרה קיבוצניקים. ארבעה מהם בתמונה: סרן לירון פוקס, סרן תמיר שלמן, סרן שחר שערבני וסרן גיל פירת. האחות מאיילת השחר צילום מוש הראל מישהי לסמוך עליה אילת השחר חנה מירובסקי, 69, אילת השחר, סיימה 48 שנות עבודה כאחות במרפאה הקיבוצית. "דווקא כשהגעתי לקיבוץ, לא היה מקום במרפאה והתחלתי לעבוד במטבח ובחינוך. רגע לפני שיצאתי לעבוד בקריית שמונה ביקשו ממני בכל זאת להיכנס לעבוד במרפאה, ומאז הייתי שם. עבדנו ארבע אחיות על 800 נפש. קיבוץ גדול. היינו יוצאות עם פנקס לביקורי בית, כולל לדברים הכי בנליים לא היו אז טלפונים, כך שעל מנת לבדוק מה נשמע, היינו חייבות להיכנס לביקור. כל צורך באחות הוביל לכך, שקרובי המשפחה היו מוקפצים לקרוא לאחות התורנית. בשנים האחרונות הקיבוץ שלנו, כמו הרבה קיבוצים אחרים, התחבר לשירותי שר"פ שנותנים מענה בשעת חירום בשעות שבהן המרפאה סגורה, מה שהוריד את הצורך באחות התורנית ושיפר באופן מסוים את איכות החיים שלנו כאחיות קיבוציות. היום יש השקעה רבה ברפואה מונעת, אבל אצלנו, עוד לפני שקופת חולים הציבה דרישות שכאלה, הפכנו להיות מאוד מסודרות ולהזמין חברים וחברות לבדיקות יזומות". מאז שיצאה לגמלאות, החלה מירובסקי להשתתף בחוגים ולבלות, למרות שעדיין היא משמשת כתובת לחברים ולמוסדות הקיבוץ בענייני בריאות. "רוב הקיבוצים לא מוכנים לוותר על המרפאה המקומית, ואני באמת חושבת שאין תחליף ליחס האישי ולהיכרות הרב-דורית של האחיות עם הציבור בקיבוץ, עובדה שסייעה לנו הרבה פעמים לזהות או למנוע מחלות, ואפילו להציל חיים של בן משפחה בזכות איתור מוקדם של נטיות גופניות למחלות במשפחה". מתנדבים מהונדורס. צילום: אביב לשם מתנדבים לחקלאות מחלקת מתנדבי חו"ל 19 צעירים ממדינות בדרום אמריקה הגיעו אלינו לתקופת התנדבות בקיבוץ והיכרות עם החקלאות הישראלית. הסטודנטים למקצועות החקלאות ובעלי החיים מאוניברסיטה בהונדורס מגיעים ממגוון מדינות - גואטמלה, אל סלוואדור, בוליביה, ניקרגואה, פנמה, הונדורס, ארצות הברית ואחד מגרמניה. איה שגיא, מנהלת מחלקת מתנדבי חו"ל מטעם התנועה, מספרת שהקבוצה באה לתקופת התנדבות ולמידה מהשטח למשך שלושה חודשים: "שיבצנו אותם בשבעה קיבוצים, בעיקר באזור הנגב. על פי החיוכים אפשר לראות שהם הגיעו במצב רוח מצוין, ומתכוונים להמשיך וליהנות אצלנו. הסטודנטים ישהו בארץ במסגרת פרויקט, המתקיים בשיתוף פעולה עם אוניברסיטת ז'ומראנו שבהונדורס, במימון עצמי שלהם. אנחנו השתדלנו להתאים את תחום התעניינותם של הסטודנטים לענף החקלאי שבו הם מתנסים בקיבוץ, בין אם גידולי חקלאות, תעשייה בשירות החקלאות או בעלי חיים. הקשר עם האוניברסיטה נוצר לפני שנים רבות דרך פרופסור המלמד באוניברסיטה, ומדי שנה אנחנו קולטים מספר סטודנטים. השנה הגיעה קבוצה גדולה במיוחד - חבר'ה בשנות העשרים המוקדמות שלהם, שמאוד אוהבים את ישראל ומעריצים את הטכנולוגיה שלנו בחקלאות". טקס מקוה חנתון צילום גן מיידנברג טובלות ברוח פלורליסטית חנתון בקיבוץ המתחדש חנתון שבגליל התחתון, ישוב דתי-חברתי מתקדם, מאפשרים לקיים טקסים יהודיים על פי האמונה והנטייה האישית של האדם. בשנה האחרונה התפתחה מסורת מתחדשת של קיום מעגל נשים במקווה המקומי עבור כל יולדת, שבועות אחדים טרם מועד הלידה. "אנו מוקירות תודה על כך שמיקמנו בקיבוצנו מקווה ייחודי בסצנה הישראלית, מקווה חינוכי רוחני בגליל, היכן שכל אחד - גבר או אישה, דתי או חילוני, אורתודוקסי או לא אורתודוקסי, נשוי או רווק, נמשך למין שלו או למין השני - יכול לבוא על מנת לטבול לכל מטרה שהיא, עם הדרכה או בלעדיה, בפרטיות או בליווי. כך, מסורת עתיקה של נשים, אשר נהגו לטבול במקווה בטרם הלידה, הפכה בחנתון להתכנסות טקסית שאליה יכולות להתחבר הנשים המודרניות הפרוגרסיביות של קיבוצנו הקטן", מספרת הרבה ד"ר חביבה נר-דוד, 43, חנתון,רבה פלורליסטית שאינה שייכת לזרם יהודי מסוים, ומנהלת את המקווה הפלורליסטי בנוסף למרכז "רעות" המקומי, שבו היא מקיימת סדנאות הכנה וטקסי נישואין יהודיים מודרניים. בטקס הטבילה משלבות העומדות ללדת, על פי רצונן, יצירת תבנית גבס דמוית בטנן ההריונית, שמצטרפת לתצוגה של תבניות גבס דומות המוצגות במקום, עיצוב שרשראות נצרים מעגליות לתלייה בפתח הדלת של חדר המקווה כסמל למעגל החיים ולשרשרת הזהב של המסורת, אכילה ובילוי בחברותא וגם לימוד קצר אודות המסורת של טבילה קדם-לידתית. (לכתבה המלאה - דוגרינט, עיתון אינטרנט קהילתי בגלילhttp://dugrinet.co.il/13534/blog/2012/february/12) כוכבי אמת דניאל עובד, חוקוק, ואילן קצ'קה, נצר סירני, מתופפים, מנחי מעגלי תופים וקולגות משני קצוות ארץ, חברו בשבוע שעבר לתרפיסטים בהבעה ויצירה מגונן, עמיעד, אילת השחר ועוד, לטובת סדנאות לעובדי בנק הפועלים. בעקבות השביתה, שהשביתה את מלאכתם- הם נותרו וחצי תאוותם בידם. מועד חדש לסדנאות נקבע מיד עם תום השביתה לשביעות רצון האמנותיים מההתיישבות העובדת. להזמנת מינוי ל"הדף הירוק" 03-5632547

על הדשא: מנה שמינית - כנס פלייבק בשדות ים

20.5.2010 daf@maariv.co.il    ארכיון עיתונות    על הדשא רוני מ. האס כנס תיאטרון פלייבק. צילום: רפאן בן משה כנס תיאטרון פלייבק בשדות ים שדות ים קיבוץ שדות ים נהנה בסוף השבוע האחרון מקליטה זמנית של כ-200 שחקני תיאטרון פלייבק, אשר התארחו במרכז הימי המקומי לרגל כנס שנתי, שבו שחקנים מכל הארץ התאמנו, למדו והתעשרו במגוון כלים. תיאטרון פלייבק הוא סוג של תיאטרון אימפרוביזציה, המבוסס על שיתוף פעולה ייחודי בין הקהל לבין צוות שחקנים ומוזיקאים. מתנדב מהקהל מספר סיפור, או רגע מחייו, וחברי להקת התיאטרון הופכים אותו, בו במקום, למופע תיאטרלי, בעל משמעות בונה ומעשירה עבור קהל הצופים בכלל ועבור המספר בפרט. לראשונה עסק הכנס בעבודה הקהילתית, שאותה ייצגה בכבוד אפרת עשירי, המנהלת את תיאטרון הפלייבק הקהילתי "שילובים בגליל", ובמקרה או שלא במקרה, בונה בימים אלה את ביתה בקיבוץ תובל שבגליל המערבי. מאה שנות כנסת ישראל שמחה גדולה. לאחר לחץ ממושך ונחוש הודיע מזכיר הממשלה, צבי האוזר, לסגנית שר התמ"ת אורית נוקד, כי בהמשך לשיחותיהם בנושא החליטה הממשלה לקיים את ישיבת הממשלה המיוחדת בקיבוץ דגניה א' בתחילת חודש אוקטובר השנה. נוקד מרוצה. כינוס ישיבת ממשלה, בקיבוץ דגניה א' - "אם הקבוצות והקיבוצים" - יסמל באופן הממלכתי והראוי ביותר את הערכת המדינה להתיישבות ולראשיתה במלאות מאה לעלייתה על הקרקע בארץ ישראל ובייחוד על רקע תרומתה המרכזית והייחודית של התנועה הקיבוצית למורשת הישראלית, אמרה נוקד. כבוד. השחתה נגבה זמן קצר לאחר שהצליחו בקיבוץ נגבה, בתום מאמצים רבים, לקבל מן הקרן הקיימת לישראל ארבעה שולחנות פיקניק מרשימים למראה, אשר מוקמו לאחר כבוד בגן הבוטני בגבעת "תום ותומר", שהוקם לזכר הרוגי אסון המסוקים, חדרו בני בלייעל לגבעה וחיבלו בקיים: נגנבו שניים משולחנות העץ החדשים, ובנוסף, נעלם חבל מאוהל הכניסה המתוח על הגבעה, מה שהעלה את ההשערה כי הגנבים קשרו את השולחנות באמצעות החבל לרכב. ימים ספורים לאחר מכן נגנבו מהמקום גם שטיחים צבעוניים שהיו פרושים על הגבעה, ונהרסו שיחי האזוב בשולי השביל. העקבות לא מוליכים בבטחה לשום כיוון. גבעת "תום ותומר", שהנצחתם מלווה על ידי "הדף הירוק" זה שנים, ראויה לכבוד רב מזה. יש להצר עד מאוד על מה שקרה. הייתה גם שירה מרטיטה ומבט חודר. צילום: יחצ גאים וגאות בבארי מועצה אזורית אשכול בשבת האחרונה התכנסו בקיבוץ בארי כמאה איש ואישה מרחבי המועצה האזורית אשכול ומכלל חלקי הארץ לעוד כנס - רביעי במספר - של הקהילה הגאה באשכול. מטרת האירוע, שהיה פתוח לכלל האוכלוסייה, הייתה ליצור הזדמנות ליצירת קרבה בין התושבים לחברי הקהילה ההומו-לסבית, הגרים באזור, להעברת מסר של קבלה ולקידום חברה סובלנית יותר ומקבלת. במסגרת האירוע הופיעה הזמרת רונה קינן, שהלהיבה את הקהל בשירה מרטיטה ובמבט חודר. לאחר מכן, בריאיון אישי שקיים איתה אלעד אואקרט, מוותיקי הצוות הגאה, ריתקה רונה את הקהל בסיפור חייה, ודיברה על אמונותיה ועל התוכניות לעתיד. בהמשך לקחו חלק כשישים מן המשתתפים במשחק לוח ענק, "המסע אל הקשת בענן", שבאמצעותו למדו להכיר עולמות ואנשים אחרים שבהם פגשו לראשונה בזכות האירוע. מארגני הכנס הכתירו אותו בהצלחה מרובה, ודגל הגאווה הונף פעם נוספת במועצה אזורית אשכול. להקדים תרופה חנתון בקיבוץ חנתון, העסוק בשנים האחרונות בהליכי פרידה קהילתיים קשים, מצאו דרך מקורית להכניס קצת אנרגיות חיוביות ותקווה על ידי יזמות מקורית, המכנסת זוגות צעירים רגע לפני החופה ומלמדת אותם את עשרת הדיברות של זוגיות בריאה. בין השאר, מלמדים את הזוגות הנרגשים איך להתכונן לקראת החיים המשותפים, כיצד לנהל תקציב משפחתי בצורה נכונה, איך להחיות את האהבה במשך השנים הבאות וכיצד להירגע בדרך של מדיטציה זוגית-יהודית. אנחנו תקווה שכל מה שייקבע באשר לעתידו של קיבוץ חנתון לא יפריע לזוגות הצעירים לנהל בית יהודי באורח שיתופי ומכבד. על אהבה וחיות אחרות. צילום דני מרון על אהבה וחיות אחרות תום שלח חלום אדום צרחות מטורפות פילחו את דממת הקיבוץ. חמשת הגברים לבושי האדום התגודדו זה על זה ב"ערימה טורקית" צוהלת ומיוזעת. כל המתח, העצבים והתסכול שצברנו, אני וחבריי לחוג אוהדי הפועל תל אביב במשמר העמק, במהלך עשר השנים שחלפו מאז שזכינו באליפות האחרונה, הפכו עם גול הניצחון של ערן זהבי בדקה ה-92, לאושר מזוכך. האליפות שוב אדומה! ההתארגנות הייתה מהירה, וזכורה לי רק כתמונות רצות. אוטו, ארנק, וקדימה לבלומפילד. רק לפני שבוע חזרנו משם עם הפנים בין הידיים אחרי תיקו בדרבי, והיום הדרך ההפוכה נראית סוריאליסטית. מי היה מאמין שזה אפשרי? במחלף קיבוץ גלויות השיירה מתרחבת. צפצופים נשמעים מכל עבר, צעיפים ודגלים מתנוססים ברוח השרב התל אביבית. תור מכוניות צוהל ואדום. אנשים יורדים באמצע הכביש ורוקדים. "לנצח אצלי בלב, אותך אני אוהב, הפועל תל אביב לעולם ועד". החזון של מארקס מעולם לא נראה קרוב יותר - פועלי העולם התאחדו. אני שר איתם בגרון ניחר, ופתאום מקבל פלאש-בק. השנה היא 1986, מה הבנתי באותם ימים בהיותי ילד בןשמונה? אני זוכר בבירור שאבא אמר לי שיש משחק בשידור ישיר בטלוויזיה, הפועל תל אביב מול מכבי חיפה, והסביר לי שאנחנו תומכים באדומים משתי הסיבות שלא ממש היו קשורות לספורט: האחת שאנחנו קיבוצניקים סוציאליסטים, שחייבים לתמוך בקבוצה של ההסתדרות, והשנייה, שאחותי בת ה-15 הייתה מאוהבת מעל הראש בחלוץ הקבוצה, גילי לנדאו. רובכם בוודאי יודעים את ההמשך. לנדאו הבקיע שער ניצחון שנוי במחלוקת בדקה ה-87, והפועל זכתה באליפות. מאז ידעתי רגעים בודדים של אושר, ולצדם עשרות רגעי ייאוש. השנים חלפו, זמנים השתנו, הסוציאליזם מת, ההסתדרות מכרה את הקבוצה (תודה לאל), ואחותי התחתנה (לא עם גילי). הקבוצה הגיעה להישגים באירופה, לקחה גביעים ואליפויות, זאת לצד עונות שהשתיקה יפה להן. אבל בכל שנותיי כאוהד הקבוצה מעולם לא חוויתי רגע מופלא כמו אותו אושר בתולי וטהור שהסב לי גילי לנדאו... מעולם לא... היום זה שוב קרה. להזמנת מינוי ל"הדף הירוק" 03-5632547 סרטוני קיבוצים  אתר סיפורי קיבוצים  הרשמו לקבלת עידכונים של אתר הקיבוצים  ישירות באימייל