מפקד אוכלוסין - משפחת פרימוסט, קיבוץ כפר הנשיא

מפקד אוכלוסין: משפחת פרימוסט, קיבוץ כפר הנשיא נחמן גלבוע

משפחת פרימוסט. לא פוחדים משתיקות. צילום: נחמן גלבוע משתתפים: ארלין (33), אלון (42), דניאל (3.5), ג'וליאן (שנה ועשרה חודשים). וגם החתול, בלאקי (5), כשמו כן הוא. השקט שלפני: הוא היה במשך שנה בארצות הברית, ויצא לשבועיים לקנדה כדי לחדש משם את הוויזה לארצות הברית. את הזמן שבילה בקנדה החליט להעביר בסדנת ויפאסנה, שבה שותקים במשך עשרה ימים ועוסקים בהתבוננות עצמית. הוא לא הסתפק בהתבוננות עצמית, ופזל גם לעברה, אמנית צעירה, ילידת קנדה, שהשתתפה בסדנה. ביום העשירי, כשהותר להם לדבר, ניגש אליה ויזם את הקשר. היא נענתה מיד בחיוב. ההתמסדות: חתונה אזרחית באפריל 2006 בקנדה, ומסיבה בספטמבר 2006 בכפר הנשיא ("זה היה אחרי מלחמת לבנון השנייה, והיו אורחים שפחדו להגיע עד הנה"). בית בכפר: אלון, בן הקיבוץ, בעל תואר ראשון במינהל עסקים, מצא לאחר הנישואין עבודה כאיש מכירות בינלאומי בחברה לשתלים דנטליים בשלומי, ועבד שם כשהוא מתגורר עם משפחתו בטבעון. במסגרת העבודה הוא נסע הרבה לחו"ל, וארלין הייתה זו שרצתה לעבור לכפר הנשיא, כדי להכיר טוב יותר את הוריו ולהיעזר בהם בטיפול בילדים. זמן מה לאחר שעברו לקיבוץ כתושבים ("אנחנו מתעניינים באפשרות להפוך לחברים בעצמאות כלכלית"), סיים אלון את עבודתו כשכיר ופתח עסק עצמאי בתחום הצביעה. העדר: שכונת הצאן, בתים דו-משפחתיים שנבנו בשנות ה-70. שטח הדירות המקורי היה 56 מ"ר, והן הורחבו ב-22 מ"ר נוספים ל-78 מ"ר. תושבי השכונה בשנות ה-60 וה-70 לחייהם ("אנחנו לא שותים קפה יחד, אבל האווירה פה נעימה. הילדים שלנו משעשעים את השכנים"). בית האמנית: הבית מכיל סלון, מטבח, חדר שירותים ושני חדרי שינה. כל התמונות התלויות בבית צוירו על ידי ארלין, חלקן מופשטות וחלקן פיגורטיביות. בסלון תלויה סדרה של שלוש תמונות המתארות צמח במבוק ("כשגרנו בטבעון התמונות היו תלויות בקו אנכי, אבל פה, מכיוון שהחדר קטן, הן בקו אופקי"). בכוננית הספרים בסלון נמצאים ספרי הילדים, לידה פינת ישיבה ופינת מחשב. הסלון מותאם לילדים, ובו דלת יציאה לחצר משחקים. פרנסה: ארלין, בוגרת בית ספר לאמנות בתחום הקרמיקה השימושית והאמנותית, אינה עובדת בעבודה קבועה, אך עוסקת בתפירה ובמחזור בגדים עבור חברה מהקיבוץ, המנהלת עסק קטן בתחום זה. אלון הוא בעל עסק בשם צללים, לצביעה רגילה ולצביעה אמנותית של בתים. הוא מעסיק עובד נוסף מהקיבוץ, ועובד בכל יישובי האזור ("פתחתי את זה בצפון לפני שנה וחצי, אבל עסקתי במקצוע הזה במשך הרבה שנים"). אלוף מקומי: אלון חובב שחמט והוא כיום אלוף המשחק בכפר הנשיא. בנוסף, הוא משחק טניס, מתעסק במחשב וחובב מוזיקה. ארלין משתתפת בחוג התעמלות בקיבוץ לשמירה על הכושר הגופני. השורשים שלה: הוריה של ארלין, דיאן וקרל שימנאוסקי, שניהם בשנות ה-60 המוקדמות של חייהם, נולדו בקנדה להורים שהיגרו מצרפת ומפולין. הם מתגוררים בוויניפג, בירת פרובינציית מניטובה. דיאן עובדת בחברת אשראי חוץ בנקאית, בקביעת זכאות למקבלי האשראי. קרל עבד כמוקדן וכמתאם בשירותי החירום של העיר, וכיום הוא עוסק שם בעבודה משרדית. לארלין יש אח, אדריאן (34) בוויניפג, אמן רהיטים ופסלים וכבאי. השורשים שלו: הוריו של אלון, ג'נט (72) וקולין (77) פרימוסט, היא ילידת אירלנד שעברה בנערותה לאנגליה והוא יליד אנגליה, הכירו בתנועת הבונים דרור בלונדון. הם נישאו באנגליה ועלו כזוג לארץ ב-1962 היישר לקיבוץ כפר הנשיא. ג'נט עבדה כקניינית במפעל הבונים לברזי תעשייה ויציקות חמרן, והיא עוסקת במשך שנים רבות בטיפול הומיאופתי קלאסי. קולין, רואה חשבון במקצועו, היה מרכז משק, מנהל מפעל הבונים, חשב הקיבוץ, וכיום הוא מנהל השיווק של ההרחבה הקהילתית בכפר הנשיא. לאלון יש אחות ושני אחים: תמר (49) בהסוללים, ערן (46) באוסטרליה, יריב (45) בהסוללים. הקטנטנים: דניאל, שמתחנך בגן שקד אצל רותם, מלכה, נחמה ורינת, הוא ילד חכם, רגיש, קצת ביישן ובעל חוש טכני, אוהב להרכיב דגמים של כלי רכב ולעזור לאמו במטבח. ג'וליאן, שנמצא בבית עם ארלין, הוא ילד פתוח, חם, מתקשר ומתחבר מהר לאנשים, אוהב לשחק בלגו ולעיין בספרים, וגם הוא עוזר לאמו בעבודות הבית. קניות: בימי שישי בלב העיר בחצור, בימי שני בשוק הפירות והירקות בחצור, במשך השבוע באלונית בקיבוץ. בילויים: מפגשים חברתיים, יציאה לבית קפה בימי שישי בבוקר בלי הילדים. מאכלים: פיצה, שקשוקה, חביתה, סלט ("בעיקר דברים שהילדים אוהבים"). הפרטות ושכר דיפרנציאלי: קיבוץ כפר הנשיא מופרט ומתנהל במודל רשת הביטחון זה כעשור. אלון: "חזרתי לקיבוץ לפני שלוש שנים, אחרי שלא הייתי בו עשרים שנה. אני חושב שהשינוי התחייב כתוצאה מהמציאות, אבל הוא שינה את מערכת היחסים בין החברים וזה חבל. פעם קמנו לעבוד בשביל העבודה, וכיום עובדים בשביל הכסף". מצב כלכלי: סביר מינוס (אלון: "אני מעוניין לרכוש דירה בקיבוץ, וכיום אין לי את האמצעים לכך. ארלין כרגע לא עובדת, והעסק שלי נמצא בתחילת הדרך. אני מאמין שבהמשך המצב ישתפר"). עושה להם את היום: אצל ארלין - כשהיא אוספת את דניאל מהגן והוא מספר לה שהיה לו יום טוב ומאושר. אצל אלון - כשהוא מכין את הקפה של הבוקר במכונת הקפה בבית, וכשהכול הולך טוב בעבודה. טוב להם בקיבוץ (ציון מ-1-10): ארלין - 10, אלון - 9. קיבוץ כפר הנשיא נוסד ב-1948, נמצא ליד כביש 90 בגליל העליון, מונה כ-235 חברים.

על הדשא - 01/07/10 - מעשה בפסנתר, למען שובו של גלעד, עבודה עברית בגליל

1.7.2010 daf@maariv.co.il    ארכיון עיתונות    על הדשא רוני מ. האס נחצ'ה. צילום: דוד עינב מעשה בפסנתר ובו יסופר כיצד פסנתר אחד יצליח להביא להודנה בין בית אלפא ובין נחצ'ה היימן כשהוקמה "חמישיית גלבוע" בבית אלפא בשנת 1956 על ידי נחום (נחצ'ה) היימן, זכה הקהל ליהנות מנעימות האקורדיון של נחצ'ה לצד צלילי החליל של עמוס אלוני, הקלרינט של יהודה גולני, הגיטרה של אלי בן רעי והקונטרבס של אברי וייס מחפציבה. לימים התגבשה החמישייה ללהקה מקצועית, ולאחר שאומצו על ידי קול ישראל, בהדרכתו ובעיבודיו המוזיקליים של נחצ'ה, הוזמנו להופעות בתוכנית הרדיו "תשואות ראשונות" ("כוכב נולד" של הרדיו בשנות השישים) ובמועדון הזמר בירושלים, והחלו להתפרסם בציבור הרחב. בשנת 1962 הבינו בבית אלפא, כי הגיע הזמן לספק לנחצ'ה פסנתר. בשל האמצעים הדלים שעמדו לרשותם ורעיון השיתוף והשוויון, לא הובא הפסנתר שקנה הקיבוץ אליו לחדר, אלא הוצב במקום ציבורי שבו יכול היה לנגן עליו. היה זה פסנתר חצי כנף, שהתקבל ממחסני הד-ארצי, ומוקם בצריף העבודה שבו עסק נחצ'ה בהלחנת יצירותיו. מעשה בפסנתר יהודה גולני. צילום: דוד עינב בשלב מסוים עזב נחצ'ה עם משפחתו את בית אלפא, וכפי שהיה נהוג באותה עת בתנועה הקיבוצית הצנועה, הפסנתר עבר לרשות הקיבוץ. נחצ'ה שהה עם משפחתו בצרפת, ממנה עבר לאנגליה, ובינתיים נדד הפסנתר ברחבי הקיבוץ: מהאולם למועדון, מהמועדון לאולם אחר, ולבסוף הועבר למחסן. בשנת 2009 זכה נחום היימן בפרס על תרומתו לזמר העברי, ולקראת הטקס ביקשו מארגניו להפתיעו ולהביא לו את אותו פסנתר ישן, אך כשבאו לחפשו, לא מצאו אותו. שנים רבות עברו ועקבותיו אבדו, למרבה הצער, אבל אז נזכרו באיזה פסנתר שעמד בחדר העיון, הוצא משם כאשר החדר שינה את ייעודו והפך למוזיאון. האחראים באותה עת לא ידעו מה לעשות בפסנתר המוזנח והוא נזרק למחסן גרוטאות. אחד החברים שנתקל בו, החליט להפוך אותו לבר משקאות. כאשר אותו חבר עזב את הקיבוץ, הגיע ה"בר פסנתר" למושב כפר ורבורג. משוכנעים שזה הפסנתר של נחצ'ה הצליחו מארגני הטקס לאתר את שילדת הפסנתר, צבעו אותה בשחור והביאוה כמתנה לנחצ'ה. אך נחצ'ה לא שמח למראה המתנה. מבט אחד בשלדת המתכת המתה גרמה לו למפח נפש גדול, שאותו לא שמר לעצמו. במר לבו דיבר על האופן שבו התעללו בקיבוצו הישן, כך סבר, בשכיית החמדה - הפסנתר שהיה האמצעי העיקרי ליצירת שיריו. עברו שנתיים, ופתאום באחד ממחסני הציוד של הקיבוץ נמצא פסנתר נושן. הועלתה השערה כי פסנתר זה הוא הוא הפסנתר האגדי, ולא שלדת הפסנתר המפוחלצת שכה העציבה את לבו של חתן פרס ישראל, מלחין שירי הזמר הארץ ישראליים. מכוון הפסנתרים הוותיק, שנקרא לאמת את ההשערה, אישר כי אכן מדובר בפסנתר המיתולוגי של נחצ'ה. אך נחצ'ה עצמו מעט סקפטי. "את מיטב השירים כתבתי על הפסנתר ההוא" אמר ל'על הדשא', את 'אניטה וחואן', 'חופים', 'שירים עד כאן', 'החול יזכור', 'אילו כל האוהבים' רשימה חלקית. פסנתר זה כמו אישה, לא אדע שזה הפסנתר עד שלא אשים את ידי עליו ואלטפו". המפגש האינטימי עדיין לא התקיים ויהודה גולני ממתין לרגע הסולחה בקוצר רוח. למען שובו של גלעד אזרחים מספרים ב- 25 ביוני 2006 התעוררתי מוקדם בבוקר למשמע "פעילות מוגברת של כוחותינו", ובאנחה של השלמה עם המצב התחלתי להתארגן לעוד יום של שגרת קרב. מהר מאוד התברר שזה לא עוד יום, והתברר שהרעש וההמולה קשורים הפעם לאירוע של תקיפת מוצב, שהסתיים בהרוגים ובחייל חטוף. גלעד שליט. הימים עברו וגלעד לא שב הביתה. באביב 2008, בשיאה של מתקפת הפצמ"רים, קסאמים, מטענים ומה לא, התחילו לדבר באזור שלנו על הודנה. ואני, הקטנה, במהלך מאי 2008 אספתי אלפי חתימות של תושבי עוטף עזה, שלא רצו בשום אופן הודנה ללא החזרתו של גלעד שליט. החתימות הגיעו מכפר עזה, מניר עוז ומישע שאיבדו זמן קצר לפני כן חברים מירי אכזרי שפגע בהם בחצר ביתם. החתימות הגיעו מתושבים שחיו תחת אש זה זמן רב מאוד. כל אלפי האנשים שחתמו הסכימו להמשיך ולשאת הלאה בנטל, בציפייה לפתרון שיכלול את שובו של גלעד הביתה. את החתימות הנחתי במו ידי על שולחנו של שר הביטחון, אהוד ברק. בינתיים הייתה הודנה, היה קיץ, הירי חזר והיה קשה ואכזרי עוד יותר, היה חורף, היה מבצע עופרת יצוקה, ימים של רגיעה, וגלעד עדיין לא כאן. אבל החתימות שלנו, אנשי הגבול שעל משמרתו נחטף גלעד שליט, עוד שם, על שולחן שר הביטחון ואני מקווה שהן עוד יאמרו את דברנו. יום הילדמצר לאחר עשר שנות הפסקה נחגגו במצר בסוף השבוע האחרון אירועי "יום הילד", שהחלו ביום שישי אחרי הצהריים ונמשכו אל תוך השבת. העניין נוהל בזכות שיתוף פעולה רב-מערכתי, בניצוחו של צוות המורכב מחברים מכל חתך האוכלוסייה. האירועים נפתחו בהפרחת בלונים צהובים על ידי כל משפחה לציון יום חטיפתו של גלעד שליט. לאחר מכן התיישבו הילדים לצפות בהפקה מקומית של הסיפור "דירה להשכיר", לאחריו, בהנהגת האימהות והסבתות, בילו הילדים בבית קפה מקומי לעת ערב. הבריכה הייתה אחד המוקדים המרכזיים של האירועים, בין השאר, היו מגלשות סבון על יריעות "באבלס", זירת קרבות עם אמצעי לחימה ענקיים והליכה על חבלים תלויים באוויר. הילדים נהנו מארוחת ערב "מק-מצר", מארוחת בוקר ילדותית שחולקה לבתים בבוקר שבת ומשלל פופקורן, צמר גפן מתוק, אבטיחים, תירסים חמים ושיפודי ממתקים לפרידה. את האירועים חתמו במסיבת דיסקו ילדיםש, אליה הצטרפו גם טינקרבל, אלדין, שלגיה ויסמין הנסיכה בתלבושות תוצרת בית. בקיבוץ מצר שותפים במערכת החינוך ילדי החברים, ילדי תושבים וילדי חוץ. כל הילדים והוריהם לקחו חלק פעיל באירועים, וכבר מתחילים לתכנן את יום הילד הבא. החייאת העבודה העברית בגליל כפר הנשיא אלון פרימוסט, 41 ולי קפלן, 31, מכפר הנשיא, עושים רטרו לעבודה עברית. פרימוסט, בעל תואר ראשון במינהל עסקים, הקים לראשונה לפני 15 שנה עסק לצביעה יחד עם אחיו הבוגר, יריב. עברו שנים, העסק נסגר, פרימוסט סיים לימודי מינהל עסקים ועבד במספר משרות צווארון לבן, עד שהחליט לנסוע לארצות הברית לטובת מיזם עסקי בתחום הצביעה. עם חזרתו ארצה ידע כי מה שהוא רוצה לעשות בחיים זה לחזור לעבודת כפיים, ופתח חברה חדשה לצביעה. מאז הוא וחברו, לי קפלן, נעים וצובעים ברחבי הגליל. השניים מציינים, כי אף על פי שלמקצוע הצבעות יצא שם די חובבני, מדובר במקצוע קשה ותובעני, אך הפקת ההנאה ממנו אינה פחותה מהמאמץ הנדרש. "על הדשא" מצא כי בשיחת עומק עם הוגה הדעות מקיבוצם של השניים, דודו פלמה, טען האחרון כי בימינו האמירה "עבודה עברית" טומנת בחובה סתירה פנימית. האחרון הסכים להודות, שאף על פי שהרתיעה מעבודה לא עברית נוגדת שוויון ערך הפועל ללא הבדל דת, גזע ומין, עדיין זהו מראה מלבב ומרענן לפגוש את צמד הצבעים המקומיים מלאי חדוות עמל. דנה ברנזון כוכבת אמת - דנה ברנזון עצרת הצפון שובר שתיקה - נגד אלימות מינית דנה ברנזון, 36, כפר גלעדי, גיבורה מקומית, מקימת המרכז השיקומי לילדים ולבני נוער ולנפגעי תקיפה מינית בשילוב בעלי חיים, "אני אתה והטבע", ומחברת הספר "סולמות ונחשים בדרך הביתה", המתעד את תהליך ההתמודדות שלה עם אונס שעברה בגיל הנעורים, ניצחה בחמישי האחרון על עצרת מרשימה שהפיקה בשיתוף המועצה האזורית גליל עליון ועיריית קריית שמונה, אשר קראה לאנשי הצפון להסיר את קשר השתיקה בנושא האלימות המינית ולעודד את שיתופי הפעולה בין הארגונים הפועלים בצפון במאבקם כנגד האלימות המינית.