על הדשא - 5 לדצמבר 2013

על הדשא

רוני מ. האס, הזמן הירוק

5/12/2013

אי אפשר להפסיק
האון / מוא"ז עמק הירדן

  
ביום חמישי שעבר התקיים, זו השנה האחת-עשרה, הערב לעידוד יצירה מוזיקלית בעמק הירדן על שם ערן ועודד קורנפיין ז"ל, בני קיבוץ האון, אשר מוזיקה הייתה חלק בלתי נפרד מחייהם. ערן הבכור נהרג לפני 21 שנה בתאונת אופנוע, במסגרת טיול בתאילנד שערך לאחר הצבא. אחיו, עודד, נהרג במהלך מבצע "חומת מגן" בג'נין, באפריל 2002. במהלך הערב הופיעו שבעה הרכבי רוק של בני נוער מיישובי המועצה האזורית עמק הירדן, בתמיכה של מעל 400 בני נוער מכל האזור. טרם ההופעות העניקה משפחת קורנפיין מלגות ללימודי מוזיקה. מפעל זה, שיזמה המשפחה, נהנה מתמיכת אגפי החינוך והקהילה במועצה האזורית עמק הירדן, ובמסגרתו פועלים המרכז למוזיקה "מרכז עידן" וחברי קבוצת "יוצרים רוק חברתי" - קבוצת בני נוער הפועלת במסגרת חברתית בשמונה השנים האחרונות. האם, ורדה, עלתה לבימת האולם והודתה לכל משתתפי הערב: "זו הפעם האחת-עשרה שבה מתקיים ערב זה, המוקדש לזכר שני בנינו האהובים, ערן ועודד ז"ל. אתם, קהל יקר, מגיעים לכאן בנאמנות כל שנה ומשתתפים איתנו בחגיגה המוזיקלית של צעירים רבים העוסקים במוזיקה, המהווה חלק מרכזי בחייהם. בכל שנה ניתנת לנו הזכות לחלק מלגות וכלי נגינה לילדים שנבחרו, ועל כך גאוותנו הרבה!"

  
חקלאי לחקלאי
הקיבוץ הדתי / קריית גת

  
ביום שני השבוע התייצבו יותר מ-100 בני נוער מקיבוצי הקיבוץ הדתי בחווה חקלאית בקריית גת, ונתנו כתף לעולים יוצאי אתיופיה להכשרת שטח חקלאי בעיר. רזי בן יעקב, 35, בן כפר עציון, כיום בלביא, מרכז הפעילות לנוער ולצעירים בקיבוץ הדתי, מספר: "במסגרת פעילות שקיימנו בקיץ עם בני נוער שלנו באזור קריית גת נחשפנו לפעילותה של עמותת "הנני", אשר מקימה גרעינים של משפחות ישראליות ממוצא אתיופי, שנקלטו היטב בחברה הישראלית, וחוזרים להתגורר במרכזי אוכלוסייה אתיופית בערים השונות. זאת, תוך סיוע דווקא לדור המבוגר להקים חוות חקלאיות קטנות מתוך התפיסה, שהחזרת המשמעות ויכולת ההתפרנסות לחיי המבוגרים בקהילה יחזירו להם את הכוח ואת התפקיד כראשי הקהילה, עובדה שתחזק את הקהילה כולה". בחווה בקריית גת עובדים כיום כ-40 עולים מאתיופיה, ששמחו מאוד ליום גיוסים, שכם אל שכם, עם הקיבוצניקים הצעירים. יש תוכניות להמשך שיתוף פעולה? "דווקא כן. יש כוונות להרחיב ולמסד את הקשר שנוצר. מבטיחים לעדכן".

ריבה זכאי ז"ל. התמונה מהאלבום המשפחתי

  
בשׂיבה טובה
עין השופט
מאת יבל ברקאי

  
ביום ראשון השבוע הובאה למנוחות חברת קיבוץ עין השופט, ריבה זכאי, בת 101 וחצי שנים. ריבה זכאי, אימו של הזמר דודו זכאי, חיה חיים ארוכים ומלאי עשייה, והיא האישה שזכתה להגיע לגיל המופלג ביותר בקהילת עין השופט אי פעם. בצעירותה עבדה שנים רבות כמורה לעברית באולפן העולים בקיבוץ, ובגיל מבוגר עברה לעבוד במפעל המשנקים 'אלתם', שם עבדה עד גיל 100. ריבה התגאתה מאוד בבנה דודו, שנהג לבקר אותה מדי שבוע בבית הסיעודי בקיבוץ, ואף נהג להסב הנאה רבה לדיירי הבית, כשהיה מצטרף לשירה שהובילה הפסנתרנית בתיה אביר, בתו של המשורר זיסקינד כרמל. ריבה נטמנה בבית הקברות של עין השופט שליד ג'וערה, וחברים רבים הגיעו ללוותה ולחלוק לה כבוד אחרון. יהי זכרה ברוך.
 

על הדשא 28 לנובמבר 2013

על הדשא

רוני מ. האס, הזמן הירוק

28/11/2013

 

הצבא צועד
מרחביה

  
יורם מן, 80, מרחביה, הנדסאי מכונות במקצועו, שמע ממכרה, שמחפשים באגודה למען החייל מישהו עם ידי זהב שיוכל לתקן כל מיני דברים בהתנדבות. הרעיון מצא חן בעיניו והוא החליט להתנדב בסניף העפולאי הקרוב למקום מגוריו. "מדי פעם נותנים לי משהו לתקן, בימי ראשון אני עובר במאפייה ומגיע אל הסניף עם לחמניות טריות, שם מחכות המתנדבות מוכנות לפעולה, יושבות ומכינות סנדביצ'ים אותם אנחנו מחלקים לחיילים. בחנוכה נחלק סופגניות כמובן.
" למָן לא ברור מי יותר נהנה מההתנדבות המתנדבים או החיילים, מה שבטוח הוא שהאווירה המשפחתית והחברית באגודה למען החייל, מעודדת אותו להמשיך ולהתנדב. "האגודה גם ממוקמת במקום מיוחד, בתחנת הרכבת הישנה של עפולה, במבנה שהיה מחסן הסחורות של התחנה, מהימים שאני עוד זוכר." באגודה מאד מרוצים מפועלו של מן וישמחו לאתר מתנדבים נוספים " אנחנו מחפשים עוד מתנדב או מתנדבת, רצוי עם רכב, שמקום מגוריו קרוב לעיר עפולה, ואשר גם יודע להפעיל מחשב לפעולות בסיסיות". המעוניינים להתנדב מוזמנים לפנות לאבינועם יחזקאלי בטלפון: 052-2843964 או אל יורם מן, בטלפון 2476512- 052.

  
מנגישים בגליל
אשדות יעקב מאוחד

  
כפיר בר, 34, אשדות יעקב מאוחד, מעסה במקצועו, הוא עיוור מלידה ובחצי השנה האחרונה חבר בקבוצת סיירת נגישות של "המרחב לחיים עצמאיים בגליל, " שתפקידה הוא לצאת ולבדוק את מידת הנגישות של מקומות ציבוריים בגליל עבור אנשים עם מוגבלות. "בחודשים האחרונים הצטרפתי כפעיל בסיירת הנגישות, סיירת המורכבת מאנשים בעלי מוגבלויות שונות וגם סטודנטים ללא מוגבלות. אנחנו מגיעים למקומות שנותנים שירות לציבור הרחב כמו מסעדות, בתי קפה, צימרים וכו' ובודקים אם ועד כמה המקום מונגש עבור נכים. אנחנו פועלים בקבוצות קטנות, יש לנו טפסי נגישות אותם אנחנו ממלאים, בודקים מה רוחב דלת הכניסה, האם יש שרותי נכים, האם יש רמפה או רק מדרגות ועוד".
כפיר בר וחבריו דואגים לבצע את משימתם באופן מכבד ותרבותי שכן, לשיטתם, עצם המפגש עם מנהלי המקומות, יכול להביא לשינוי. "אנחנו מסבירים לשם מה הגענו ואף מבקשים את רשותו של בעל המסעדה לבדיקת נגישות המקום והתאמתו לאנשים עם מוגבלות. בנוסף גם מציינים בפניו שאנחנו ממלאים טפסי נגישות ומעלים את המידע לאינטרנט בכדי לאפשר לאנשים עם מוגבלות לבדוק את מידת הנגישות המקום ובהתאם להחליט האם להגיע. מאוד חשוב לנו להסביר לבעל המקום שהמידע המועלה לאינטרנט ניתן לשינוי, במידה ויחליט להנגיש את האתר בצורה טובה יותר."
כפיר מספר, כי כיום יש ברשותו מטר מדבר, בו הוא יכול לעשות שימוש על אף עיוורונו, עובדה המאפשרת לו להשתלב בצורה עצמאית יותר בסקירות. "אני חושב שפעילות זו מבורכת וללא ספק תורמת לנו כבעלי הצרכים המיוחדים בכך שיש לנו את האפשרות לוודא נגישות ולהחליט לאיזה מקום ללכת".

 

מרפא הבושם
כברי

  
שמעון שמלה, 48, כברי, הקים בכברי לפני 14 שנה את המיזם "מרפא הבושם", העוסק בקוסמטיקה טבעית, רפואת צמחים והפקת שמנים צמחיים. הוא אוטודידקט שמשלב ידע מתחומים רבים, כולל ידע שקיבל מסבתו ששימשה מרפאה בצמחים בג'רבה שבטוניסיה, ותוך מתן דגש על רפואה קדומה ובפרט רפואת הרמב"ם. "פיתחתי שיטה המחברת גופנפש, כשההיבט האבחוני מבוסס על הגוף, אורח החיים של האדם ותזונתו, והטיפול נעשה ביחס ישר לנפש, תוך מתן דגש על שימוש אינטנסיבי בתמציות צמחי מרפא, שמנים צמחיים, חליטות וכ-400 פורמולות שפיתחתי במהלך השנים".
שמלה הוא כמו ספר פתוח, שפתו הציורית, כמעט מקראית, שולטת בהסבריו, אפילו את הדימוי שפיתח לגוף האדם מחבר שמלה לחג החנוכה הקרב ובא, הוא מקביל את הפנים למנורת בית המקדש: "בפנים שתי אזניים - שני קנים, שתי עיניים-שני קנים, שני נחיריים- שני קנים, והשמש- היא הלשון". ואכן, אחד השימושים העיקריים באמצעותם מסייע שמלה ללקוחותיו, היא שימוש בתמציות שמנים המונחים מתחת ללשון, ובשפתו הציורית: "בעזרת השמנים האלה אנחנו מדליקים את המנורה, דרך הלשון הם מגיעים ישירות ל'מ.ל.ך' - מוח, לב וכבד" ואם נרצה להדליק את החנוכיה, שלה כידוע 9 קנים, לשמלה הפתרונים. "נתייחס גם לחוש המישוש, דהיינו הידיים, שאין לך שיעור קומה גדול יותר מלהבין שהמנורה משקפת את פנימיות האדם והחנוכיה שישבה מחוץ לקודש הקודשים באה לסמל את שלמות הגוף." חנוכה שמח ובריא לכולנו.
למידע נוסף- http://www.simple-natural.net / http://www.mrphbosem.com /

   
עזרה לנפגעי הסופה בפיליפינים
נחמן גלבוע

  

צילום: דובר צה"ל

הקרן ההומניטרית על שם אייבי נתן, מייסודה של קרן חבצלת, התגייסה למען נפגעי הסופה בפיליפינים, שהביאה למותם של כעשרת אלפים איש, והותירה מאות אלפים ללא קורת גג. הקרן חברה למספר ארגונים, ובהם ברית עולם וטופז, והחלה לגייס כספים למימון ציוד ומזון לנפגעי האסון. גיוס הכספים נעשה ביישובי המועצה האזורית מגידו, על ידי תלמידי פנימיית רעות של בית הספר האזורי מגידו. בנוסף, סייע מנהל הקרן, הנרי אלקסלסי, מעין השופט, לארגן משלחת סיוע מטעם ברית עולם - הכוללת רופאה, פסיכולוג, עובד סוציאלי ואיש לוגיסטיקה - שיצאה לפיליפינים ביום רביעי. "אנחנו עושים כמיטב יכולתנו להקל על האוכלוסייה שם", אומר אלקסלסי. "מדובר באוכלוסייה חלשה. במשלחת הראשונה אין חברי קיבוצים, אבל אולי נגייס חברים למשלחת השנייה".

על הדשא - 21 לנובמבר 2013

על הדשא

רוני מ. האס, הזמן הירוק

21/11/2013

 

חם מהתנור

  
במסגרת ארועי "חודש הזקן הבינלאומי", נערך בעמותת ותיקי עמק יזרעאל, אירוע הוקרה לפועלם של מתנדבי עמותת עמק יזרעאל. באירוע השתתפו הותיקים והמתנדבים בסדנת אפייה בריאה, גם אפו וגם טעמו.

 
קלעה בול
מחניים
שיר בן חמו, 38, הצטרפה עם בעלה וארבעת ילדיה לפני שנתיים וחצי להרחבה בקיבוץ מחניים. לפרנסתה היא עובדת בחברת ישקר, כאשר בחמשת החודשים האחרונים, היא פועלת בשעות הפנאי שלה, בהתנדבות, בתחום אחר לגמרי - מאמאנט - ליגת האמהות בכּדוּרֶשׁת. "לפני כחמישה חודשים שמעתי מחברה לעבודה שמשחקת בליגת מאמאנט, ליגת אימהות בכּדוּרֶשׁת, בנהריה. החלטתי שאני רוצה לנסות להקים קבוצה, זה פשוט נשמע לי מאד מתאים, אפילו שלא היה לי שום נסיון קודם בספורט." כנראה שהיא ענתה לצורך מאד בוער, השמועה פשטה במהירות ובתוך ארבעה וחצי חודשים הקימה 30 (!) קבוצות ברחבי אצבע הגליל. "החוויה במאמאנט מדהימה, זו ליגה שפועלת בכל הארץ. זו הזדמנות בשביל האמהות לעשות ספורט עם חברות וכמובן להכיר חברות חדשות." הליגה פועלת על טהרת ההתנדבות, העלות להשתתפות בליגה סמלית והניהול נעשה על ידי האמהות עצמן. "חשוב לציין שאחת המטרות שלנו היא לפעול למען הקהילה, כשמלבד הערך המוסף החברתי בו זוכות הנשים שמשתתפות בליגה יש לנו גם מטרה לתמוך בפרוייקטים התנדבותיים בקהילה המקומית." winwin.

 
סודות בחדרי חדרים
מ.א.הגליל העליון/ מכללת תל חי/ מרכז סיוע גליל גולן

  
במועצה האזורית הגליל העליון מתכוננים מזה זמן ליום לציון המאבק באלימות כלפי נשים, המצוין מדי שנה בסוף חודש נובמבר. בשיתוף פעולה עם מרכז הסיוע לנפגעות/י תקיפה מינית ואונס גליל-גולן והמכללה האקדמית תל חי, יקיימו ביום רביעי הקרוב, 27.11, מיצג ייחודי שיעסוק בסוגיית הסודיות האופפת את הפגיעה המינית. דפנה אברהמס, מנהלת המחלקה לקידום מעמד האשה בגליל העליון מספרת: "רצינו לטפל בנושא מזווית נוספת. בנוסף להרצאות שיעסקו בסוגיית האלימות המינית כלפי נשים הן מהאספקט החברתי והן בהקשר לדינמיקה של הסוד, הקמנו ביוזמת מרכז הסיוע גליל-גולן, מיצג של מעין "תאי וידוי", אליו יוזמן הקהל להכנס, ועל פי בחירה, יוכלו באינטימיות ודיסקרטיות, לרשום סוד אישי שישאר אנונימי מעל גבי הכרטיסיות. הסודות ייתלו על משטח שיוקדש לכך, סמוכים זה לזה, ממחישים כי לרבים מאיתנו, ישנו סוד נצור ועד כמה קשה אך משחררת היא חוויית החשיפה.
"קרן רובינשטיין, רכזת החינוך וההסברה של מרכז הסיוע גליל-גולן מספרת: "ישנם 9 מרכזי סיוע ברחבי הארץ, כולנו עסוקים בהסברה להעלאת המודעות ומניעת אלימות מינית. השנה החלטנו להוציא את הפגיעות המיניות מהצללים והשתיקה אל תוך השיח היומיומי שלנו. לא עוד נאשים את הקורבנות על שהעזו לדבר, אלא נעזור לחברה להכיר בזכות שלהן לדבר. אנחנו מאמינות שהחוויה האנושית בזמן המיצג, של חשיפת הסוד האישי באופן שמור אך קולקטיבי תהיה מאד עוצמתית ותמחיש באופן ברור שכולנו בסירה אחת והמאבק באלימות נגד נשים בכלל ובאלימות המינית שמופעלת כלפי ילדים, נוער ומבוגרים בפרט, הוא המאבק של כולנו בכדי שתהיה כאן חברה בריאה ונכונה יותר".
מרכזי הסיוע לנפגעות/י תקיפה מינית - קו חירום ארצי- 1202

ענת גולדמן. צילום: דורי שניר

 
משוואה בלי נעלמים
בית זרע

  
ענת (44) ויהושע (50) גולדמן, בית זרע, הם הורים לשבעה ילדים, ולהרבה כלי מיתר. ענת עוסקת למחייתה כמתקנת גיטרות וכלי פריטה בבית המלאכה "הגולדמנים", שהקימה לפני 15 שנה וליהושע, נגן פלמנקו, בית ספר לגיטרה. ענת - "כשהשתחררתי מהצבא מאד התלבטתי אם ללמוד רפואה או עבודה בעץ, בסוף בחרתי בעץ". בהתחלה היא עבדה בשימור עץ במעבדות מוזיאון ישראל, באותה תקופה הכירה את יהושע, בן בית זרע, שאיתגר את זוגתו הצעירה כשהציע לה לתקן את הגיטרה השבורה שלו. רק לאחר לידת בנם הבכור, כשיצאה לחופשת לידה, התפנתה לתיקון הגיטרה וראתה כי טוב. היא החלה לעסוק בתיקון כלי פריטה, ואחרי שנתיים אף פתחה את בית המלאכה בו היא עובדת עד היום.
ההורות הובילה אותם צפונה לטובת חיים מלאי זיקה למוזיקה ולטבע - כיום יהושע מלמד גיטרה בערבים ועובד בנוי של הקיבוץ בבקרים. ענת עובדת בבית המלאכה ומרצה לקורסים במוזיקה במכללת כנרת, הם מטפחים עם ילדיהם את גינת הירק בחצר ביתם ומנגנים עם בנם הבכור חוני מוזיקה מקורית שכתבו.
ענת: "לאחרונה עודדו אותי לנסות את מזלי בתוכנית X פקטור והחלטתי ללכת על זה". ביום רביעי שעבר התוודע עם ישראל לזמרתה הייחודית של ענת, שלמרות אהדת הקהל והשופטים לא המשיכה לשלב הבא. "זה חבל, אבל לא נורא שלא המשכתי הלאה. הבנתי שלא בדיוק התאמתי

משפחת גולדמן. צילום: שרון טריבלסקי

למסגרת הזו. מה שחשוב זה שהייתה לי חוויה מצוינת ומעצימה, אני והמשפחה מאד נהנינו, שמחתי לחשיפה והרגשתי שהתוצאה הייתה מאד מפרגנת.

ענת גולדמן בתחרות. צילום: אסף שמע

 

על הצפון - 177

http://meidafon.co.il/alhatzafon/ah_177/

על הדשא 7 לנובמבר 2013

על הדשא

רוני מ. האס, הזמן הירוק

7/11/2013

 

סובב כנרת
15,000 רוכבים דיוושו בשבת האחרונה ב"דור אלון סובב כנרת", ע"ש יוסי דור, בחמישה מסלולים שונים, ביניהם הקפה מלאה של הכנרת, חצי הקפה, מסלולי שטח ומסלול משפחתי בשבילי עמק הירדן. מזג האוויר המשובח הקל על הרוכבים סביב הימה המתוקה וגדותיה הירוקים

צילום: איציק איפרגן

איזה סרט
כפר עזה
רונית איפרגן, 39, עברה לפני ארבע שנים עם משפחתה מחולון לקיבוץ כפר עזה.
"עזבנו את העיר בגלל סיבות כלכליות, חיפשנו מקום מרוחק ממרכז הארץ, אבל עם איכות חיים גבוהה, ובחרנו בקיבוץ." איפרגן, קולנוענית במקצועה, החלה לתעד את חייה בשנה השנייה לחייהם בקיבוץ, זו גם השנה שבה המצב הביטחוני השקט יחסית ששרר אחרי "עופרת יצוקה", החל להיסדק. "השנה הראשונה בקיבוץ הייתה סוג של התאהבות, הכרנו את החיים בקיבוץ, את האנשים, את הכיף של החיים בקיבוץ, את תחושת החופש והשחרור". אחרי שנה נפל הקסאם הראשון, שגרם להם להבין שגן העדן לא מושלם; "הדיסונאנס בין המקום הפסטורלי, היפה והמקבל הזה, למצב הביטחוני האקוטי והבלתי נסבל, היה מטורף". הסרט "חיים על הגבול", שצילמה איפרגן במשך שלוש שנים, הוקרן ביום ראשון האחרון בסינמטק תל אביב. "הסרט מתעד שלוש שנים של חיים על הגבול, מנקודת מבט מאוד אישית ומשפחתית, את ההתמודדות שלנו כאזרחים מהשורה, כאנשים פרטיים וכהורים לילדים". דווקא לסרט יש מסר אופטימי, עד כמה שניתן לכנות זאת במצב המורכב שבו נתונים כוכביו. "הסרט מסתיים במבצע 'עמוד ענן', שבו כל המדינה הפכה לחזית. שם התגבשה בתוכנו הכי חזק ההבנה, שתחושת הביטחון היא משהו פנימי, וברגע שכפר עזה זה הבית שלנו, אז שם אנחנו מרגישים בבית". הסרט יוקרן במוצ"ש הקרוב, 9.11, ב- yesדוקו, ב-22:40.

  
וכולם בשביל אחד
גבעת חיים מאוחד

  
אופק גלר, 19, החליט ללכת לשנת שירות, בעקבות שיחות מוטיבציה שקיימה אתו אחותו הגדולה. "אחותי הייתה בשנת שירות בפנימיית קריית יערים, וסיפרה לי כמה זה היה משמעותי בשבילה, וזה דרבן אותי ללכת גם לשנת שירות. התקבלתי לפנימיית 'בית אפל' בגן יבנה, שם הדרכתי עם עוד שתי מדריכות, 11 ילדים בכיתות ד'-ו'".
לקראת סוף השנה רצה גלר להעניק לילדים מתנת פרידה, והחליט להביא אותם הביתה, לגבעת חיים. "החלטתי לארגן לילדים יום כיף בקיבוץ. הייתי צריך לארגן הכול ללא משאבים. למזלי, כל מי שפניתי אליו בקיבוץ מיד הסכים לעזור לי; החל בהסעות וכלה בבילויים, כמו כניסה לבריכה וכל דבר שביקשתי". בסוף היום המרגש פרסם גלר בידיעון המקומי תודות לכל מי שנתן יד להצלחת היום.

  

איך אתה מסכם את השנה שהייתה לך?
"הייתה שנה מדהימה, התבגרתי המון, הגעתי בלי שום רקע בהדרכה ולמדתי תוך כדי עשייה".

  
ומה תעשה כשתהיה גדול?
"קודם כול אני מתגייס עוד שבועיים לנח"ל, וכשאשתחרר אני מאמין שאהיה מה שאני הכי טוב בו - די ג'יי".

  
אגב, בנוסף לכול, הילדים של אופק נהנו כמעט מדי שישי ממסיבה מתוקלטת. שלושה ניחושים מי היה הדי-ג'יי...?
פנימיית "בית אפל" 08-9526401 או gan_yavne@mishan.co.il

  

בראי הקולנוע
ניר דוד / חפציבה

אילון סלוס, הוא אדם רב גוני. בן חפציבה שחי עם רעייתו ושלושת ילדיו בניר דוד, מרכז את החוג לכלכלה במכללת כנרת (שלוחת בר אילן), שם הוא גם מלמד מחשבים, בשעות הפנאי הוא כתב לענייני כדורסל של ליגת העל באתר "דאנק" ובשעות המעטות שנותרות לו הוא מתמסר לתחביבו הראשון - קולנוע ישראלי. "במשך כשנה וחצי בניתי ערב שנקרא 'כך היינו - חיוך ונוסטלגיה קיבוצית בקולנוע הישראלי' המושתת על קטעים מסרטי קולנוע ישראליים, אותם ערכתי בצורה מיוחדת לפי נושאים שמותאמים להווי הקיבוצי". הערב מחולק לנושאים הקשורים לקיבוץ למשל: ממסד קיבוצי, חיזור קיבוצי, מעשי קונדס קיבוציים ואפילו קטעי סרטים הוליוודיים שמראים את החיים בקיבוץ מהזוית הנוצצת ההיא. "במהלך הערב אנחנו מציגים קטעים מהווי הקיבוצים וגם נעזרים בחומרים שמספק לנו הקיבוץ המארח ומשלבים זאת בין החומרים, כך שגם ההווי המקומי נכנס לרפרטואר". את הערב הנוסטלגי המחוייך הזה מנחה בכישרון רב, דודו לבני, ניר דוד, מתיאטרון הקיבוץ. "אחרי התחקיר הארוך, איסוף החומרים המאומץ, התמלול והעריכה, אני מרגיש שבנינו ערב מיוחד, נוסטלגי, מרגש ומצחיק שנעשה עם המון אהבה והערכה לקיבוץ ".

לאור ההצלחה ולאחר שהופיעו בקיבוצים רבים, התקבלו לאחרונה למאגר המופעים של "תרבות לישראל" המסייעת הן כספית והן בניוד מופעי תרבות נבחרים לכל קצוות הארץ.  

לפרטים נוספים - אורלי פז-סלוס 050-2054220.

אילון סלוס 054-6634364 או cinemakib@gmail.com

על הדשא 31 לאוקטובר 2013

על הדשא

רוני מ.האס, הזמן הירוק

31/10/2013

מרוץ הסוסיתא

  
בחמישי האחרון התקיימה תחרות הריצה המסורתית בין בתי הספר בעמק הירדן ובגולן, העונה לשם "מרוץ הסוסיתא", לזכרו של תום קרין ז"ל, בן עין גב, שנהרג לפני 17 שנים בדרכו למארב בלבנון. את התחרות מארגנים מדי שנה הוריו וחבריו של תום, המאמינים שאת המרוץ הזה אי אפשר להפסיק.

  

בשביל האיילה
רמות מנשה

  
הדס וייס, 38, מרמות מנשה, הקימה לפני כשנה וחצי את מועדון רוכבות האופניים "בשביל האיילה" לזכר אחותה, איילה יפרח ז"ל, שנספתה באסון השריפה בכרמל. "הרעיון נרקם בשבעה של איילה; אני רוכבת שנים, חשבתי מה הדרך הכי טובה להנציח את זכרה של אחותי, והחלטתי שהדרך הכי טובה להנציח את אחותי היא דרך שתשלב משהו חברתי, עם שמחת חיים וטיולים בטבע, ובגלל שהתחביב שלי הוא רכיבה על אופניים, החלטתי להקים מועדון לרוכבות, ומיד אחרי השבעה נרשמתי לקורס מדריכי רכיבה על אופניים." את השם "בשביל האיילה" העניקה לקבוצה האחות השנייה במשפחה, ענת, שגם חברה במועדון. "המועדון התפתח בהדרגה. בעזרת המועצה האזורית מגידו פרסמנו את פתיחת המועדון, ולמפגש הראשון הגיעו כעשר נשים. התחלנו בהקפה קטנה של הקיבוץ, ובהתחלה בקושי סיימנו אותה. היום אנחנו רוכבות בין 20 ל-30 קילומטר בכל מפגש". הן נפגשות לרכיבה כל יום שישי בבוקר. בשישי האחרון השאירו את האופניים בבית, והצטרפו כקבוצה לצעדה שהתקיימה בהרי הכרמל לזכר נספי אסון השריפה בכרמל. בנוסף, יזמה חברת הקבוצה, נירה ארנט כהן, שעובדת כמנהלת אגף החינוך ברמות מנשה, את הצטרפות ילדי הקיבוץ, כ-70 במספר, לצעדה. "כולם הגיעו בחולצות של רמות מנשה, וזה היה מאוד מחמם לב", מספרת הדס ומוסיפה, "קבוצת הרכיבה פתוחה לעוד נשים שמעוניינות לרכב. לרשותנו שלושה זוגות אופניים, שנרכשו על ידי אימי למען נשים שרוצות לרכב אך אין ברשותן אופניים מתאימים". ליצירת קשר: 0543330332.

  
העצים הנדיבים
עמק הירדן

  
חודש בלבד עבר מאז ארגנו "לקט ישראל" ו"קיבוצניקים למען החברה" סיור הכנה באזור עמק הירדן (כפי שדווח ב"הזמן הירוק", על הדשא, 25.9), ובשבת האחרונה קיימו מבצע לקט בהצלחה יתרה - 220 מבוגרים וילדים הגיעו לפרדס של קיבוץ מעגן, 80 לחווה בין הקיבוצים דגניה א' לדגניה ב', ועוד 25 קטפו במטעי קיבוץ גנוסר. התוצרת בפרדסי הקיבוצים בעמק הירדן הגיעה ל-12 טון (!), כשהצפי היה שישה טונות בלבד, והכול מתוך פרי שנותר על העצים לאחר הקטיף, שהועבר לשיפור תזונתם של אלה שאינם יכולים להרשות לעצמם - ילדים, קשישים ואחרים.
לקטיף הגיעו גם קבוצות ילדים מהקיבוצים מעגן, אלומות, שער הגולן ואשדות יעקב איחוד ומאוחד, קבוצה גדולה מאפיקים, כולל גרעין צבר שנמצא בקיבוץ, קבוצה של נוער מעין חרוד איחוד, קומונה של שינשינים מנוה איתן וגם גרעין מכפר רופין. אומר עודד אונגר, מראש הנקרה, רכז התחום מטעם התק"צ: "אנו, בקיבוצניקים למען החברה, מבקשים להודות מעומק הלב לכל המתנדבים שסייעו וקטפו, לאלה שעזרו בארגון, בפרסום ובהסעה, ובייחוד למסייעים בגיוס דור העתיד בעזרת מערכות החינוך. בהזדמנות זו נזמין את המעוניינים להתנדב לתפקיד "נאמן לקט" בקיבוצם, להצטרף אלינו ולסייע באיתור הזדמנויות לקטיף או לאיסוף עודפי מזון, ובגיוס המתנדבים לקטיף כזה".
לפרטים: 058-4841010 או בדוא"ל: leketakatz@gmail.com

  
פירות של שלום
יד מרדכי / חפץ חיים / שער הגולן

  
משה ברוקנטל, מחפץ חיים, מנהל ענף הפירות במועצת הצמחים, היה בין משתתפי המפגש שהתקיים ביד מרדכי, שבו נפגשו 20 סוחרים מרצועת עזה עם מגדלי פירות ישראלים. במפגש שאורגן במשותף על ידי מועצת הצמחים וארגון מגדלי הפירות, ביוזמת קצין התיאום החקלאי בין ישראל לרצועת עזה, נפרדו החקלאים והסוחרים הפלסטינים מאילן אשל, שער הגולן, שסיים לאחרונה את תפקידו כמזכיר ארגון מגדלי הפירות. ברוקנטל: "המפגש עם הסוחרים מעזה מתקיים פעמיים בשנה, צריך לדעת, שהעברת הפירות לעזה מאוד מורכבת, אבל בזכות הבלעדיות המחיר משתלם - התרומה לענף הפירות מוערכת בכ-300 מיליון שקל. המצב הכלכלי בעזה קשה מאוד כרגע, חסימת המנהרות הפסיקה הגעת סחורות ממצרים, והאספקה שלנו נכון לעכשיו היא מצילת חיים". גם הסוחרים הפלסטינים הודו לאילן אשל על תרומתו, וציינו שהשלום מתחיל מלמטה. בסיום המפגש סיכמו המשתתפים לקיים יותר מפגשים שוטפים, במטרה להרחיב את הסחר במוצרי חקלאות. מנכ"ל ארגון מגדלי הפירות, איציק כהן, סיכם את הפגישה באומרו, ש"יצירת בסיס כלכלי איתן בין ישראל לפלסטינים תתרום להשגת שלום כמו פרי בשל".

על הדשא - 24 לאוקטובר 2013

על הדשא

רוני מ. האס, הזמן הירוק

24/10/2013

 

ירוקים מהנאה
חנתון

  
נעה שפר, 31, עובדת סוציאלית במקצועה, עברה לפני שנה לקיבוץ חנתון מירושלים עם משפחתה, והיום היא אחראית על הקמת גינה קהילתית בקיבוץ. "עוד לפני עשר שנים, כשהייתי סטודנטית בירושלים, התחברתי לגרעין 'דבש' של החברה להגנת הטבע, שהביאו את הבשורה של גינות קהילתיות לעיר". היא עסקה בתחום כתחביב וגם התמחתה בגינון טיפולי לטובת העבודה עם המטופלים שלה. "כבר כששאלו אותי בוועדת הקבלה של הקיבוץ במה אוכל לתרום לקיבוץ, העליתי את הרעיון של גינה קהילתית". בינתיים היא למדה גם פרמה קלצ'ר בבי"ס לפרמה קלצ'ר בשדה נחמיה, וגם גינון ביו אינטנסיב (שיטות לגינון שופע בשטח קטן), וחיכתה לרגע הנכון. "חשבתי לעצמי שאם בין כה וכה אנחנו מבלים ביחד עם הילדים על הדשא, אז אפשר כבר לעשות גינון ביחד..." מסתבר שלא רק היא חשבה ככה. במועצה האזורית עמק יזרעאל, פרסמה היחידה לקהילה וסביבה קול קורא להקמת גינה קהילתית והיא הרימה אתהכפפה. "פרסמתי את הרעיון, 30 משפחות נרשמו (!), ויצאנו לדרך. במימון המועצה, התחלנו תכנית הדרכה ע"י מדריכים שמגיעים אלינו מבית הספר לפרמה קלצ'ר בעמיר. בשלב הראשון הגינה תהיה מורכבת מערוגות ירק משפחתיות ומערוגות משותפות של צמחים רב-שנתיים כשהשמיים הם הגבול..". ביום שישי האחרון הם הקימו את המעגל הראשון, בו זרעו ירקות חורף "כמו שהתיישבנו לסכם את היום, נפתחו ארובות השמים וגשם התחיל לרדת, זה היה רגע מאד מרגש". הכל משמיים..?

 
עוד לא נָס
ברעם/ מתנדבי חו"ל

  
בשבוע שעבר התקבצו בקיבוץ ברעם כ-120 מתנדבים ומתנדבות חו"ל מקיבוצי הצפון, לכנס מתנדבים אזורי, וגילו שיש עוד חבר'ה על הדשא. איה שגיא, צרעה, מנהלת תכנית מתנדבי חו"ל בקיבוצים, מספרת כי כיום יש 30 קיבוצים שנעזרים במתנדבים "חלק מהקיבוצים כבר מופרטים, חלקם עדיין שיתופיים וחלקם בתהליכי

צילום: לידיה אייזנברג

שינוי, ישנם קיבוצים שממשיכים את המסורת מאז ומתמיד ויש כאלה שהצטרפו מחדש לתוכנית כמו אליפז וגבולות עין חרוד איחוד וניר יצחק". שגיא מספרת, שהפרופיל של המתנדבים לא השתנה הרבה "חבר'ה צעירים שבאים לקיבוץ, רוצים לעשות משהו אחר ובלי הוצאות גדולות מדי". הקיבוצניקים מצדם, למרות שכבר הספיקו לחוות את העולם הגדול, "ממשיכים לראות במתנדבים אנשים המביאים אתם שפה, צבע ואווירה של חו"ל ולהוות משב רוח מרענן בשבילי הקיבוץ ומוסדותיו". בכנס שהתקיים בברעם, פתחו המתנדבים בסיור בקיבוץ, המשיכו במשחקי חברה והכרות וסיימו בארוחה "על האש" ומסיבה. אפילו ריקודי עם היו שם. עוד לא תמו כל פלאייך.

  

צבעונית לעד
דגניה ב'

  
שרון אלפרט, 41, בת נווה איתן, היום תושבת דגניה ב', היא אמא לחמישה ילדים, ומאיירת ספרי ילדים במקצועה. "כשבעלי ניר, החליט ללמוד וטרינריה, נסענו לטובת הלימודים שלו לבלגיה". בבלגיה נחשפה אלפרט לעולם איור הספרים, הרושם שעשה עליה התחום היה חזק והיא החליטה להיכנס אליו.
"נרשמתי ללימודי איור ספרי ילדים ובמשך שלוש שנים התמחיתי בו. בסוף הלימודים, נולדה בתי הבכורה, יערה, יחד איתה נולד גם הספר הראשון". שרון מספרת שהכּניסה לעולם הספרים הייתה רכה יותר, בזכות דודתה, מיריק שניר, שקישרה בינה להוצאת הקיבוץ המאוחד, עבורם איירה את הספר הראשון "יש לי אופניים" שכתבה לא אחרת מאשר דודה מיריק. "מאז ספר הוביל לספר, כשהספר האחרון שאיירתי ויצא לאור לפני כמה חודשים, היה 'הנסיכה וכיכר הלחם האמיתי' שכתב דן הופרט". הספר הטרי, מתאים לקוראים צעירים ומאד רלוונטי לימינו ואפילו מעביר בהומור חינני מסר בנוגע לתרבות האינסטנט. "הספר מדגיש את המקום של חקירה, של ניסוי ותעייה, של סבלנות וחקר, שמובילים לדבר אמיתי ומשמעותי" היא מספרת. לאחרונה החליט משרד החינוך להוציא את הספר בתרגום לערבית וכן לספריית פיג'מה. עד היום איירה אלפרט בעיקר ספרים לילדים צעירים, שם האיור מאוד מרכזי והטקסט מינימלי. "הספר הזה אחר, בגלל שהוא מיועד לילדים יותר גדולים, יש בו הרבה טקסט ופחות איורים, היה לי קשה להצטמצם למתכונת בה האיור פחות מרכזי, אבל בהוצאה הלכו לקראתי." התוצאה מרהיבה - ציורים צבעוניים, מלאי נוכחות והומור מעטרים את דפי הספר. לאחרונה אלפרט נחשפה לעולם חדש והוא תיאטרון בובות. "אני לומדת את התחום, מאד אוהבת אותו ומקווה לצאת בהצגה חדשה בסוף השנה". שותפים לתקווה...