על הדשא 26 לנובמבר 2010

25.11.2010 daf@maariv.co.il    ארכיון עיתונות    על הדשא רוני מ.האס יום הקשיש בעמק המעיינות (משבוע שעבר) רק משתבחים לאחרונה נערך יום הוותיק בעמק המעיינות, במסגרת חודש האזרח הוותיק בישראל, והמוטו המרכזי של ותיקי העמק היה "אתה לא מזדקן, אתה משתבח!". הוותיקים נעו בין סדנת שירה לסדנת בישול בריא, שמעו הרצאות על ציידי הציפורים באמזונס ועל הלחימה במוצב תל א-סאקי בגולן, במלחמת יום הכיפורים, וצפו בסרט בשייביז, מופע הסיום היה "פה בארץ חמדת אבות", ובו אירחו חיים ועוזי אסנר את יהורם טהר-לב, שסיפר סיפורים משעשעים מימי יגור, ואת דורית ראובני, בת שער העמקים, שסחפה את הקהל בשיריה. צילום: דובר צה"ל התאומים לא בודדים דגניה א' רועי ועידו מזרחי, 19, אחים תאומים לא זהים, הגיעו לדגניה א' לפני יותר משנה כחיילים בודדים במסגרת גרעין צב"ר. המבטא שלהם כמעט לא מסגיר את העובדה שמגיל תשע הם מתגוררים בארצות הברית; הם כבר לגמרי נשמעים גולנצ'יקים ומאוד מרוצים מההחלטה שעשו. כשהיו בני תשע עזבו את הארץ עם משפחתם לארצות הברית וחזרו יחד, באוגוסט 2009, על מנת להתגייס לצה"ל. הם עלו על מדים לפני שנה בדיוק. רועי מסיים בימים אלה קורס מ"כים בגולני, עידו היה בגיבוש מטכ"ל ובסוף הגיע אף הוא לסיירת גולני, ועתיד לצאת בקרוב לקורס מ"כים. הם השאירו בלוס אנג'לס הורים ושלושה אחים קטנים, אבל מצאו בדגניה משפחה חמה ואוהבת, קבוצת שווים וקיבוץ אכפתי. רועי: "כל הזמן הייתה השאלה אם לחזור לארץ להתגייס, כשהיינו בסוף תיכון, חברים שלנו סיפרו לנו על חוויות שעברו בגרעין צב"ר, החלטנו ללכת, נסענו לסמינר הראשון שמתקיים בארצות הברית, וכבר אחרי הסמינר הראשון היה לי ברור שאני הולך על זה". בהכנה לתוכנית צב"ר, המתקיימת בארצוטת הברית, המיועדים עוברים חמישה סמינרים בנושאים שונים, לאחר מכן הם מגיעים כקבוצה ארצה, נקלטים בקיבוץ המאמץ ועוברים תהליכי קליטה והכנה לקראת השירות הצבאי. עידו: "זה מאוד הקל שהגענו יחד קבוצת חברים, כולנו חיילים בודדים, כי אנחנו מרגישים חיבור, מבינים אחד את השני. כל פעם שיוצאים לשבת, מגיעים יחד לקיבוץ, עושים על האש, יוצאים לבלות, נהנים ביחד". הם עדיין לא חושבים קדימה. מוקדם להם מדי לדבר על עלייה לארץ. עידו אומר שכרגע הוא עסוק במה שקורה איתו בצבא, ורועי יודע שאחרי הצבא הוא יחזור ללוס אנג'לס לתקופה מסוימת. "אני לא יודע איך האזרחות בארץ ובלוס אנג'לס. זה משהו שצריך לבדוק. בכל זאת ישראל זה הבית והמדינה". בארץ יש משפחה מורחבת - סבתות, דודים ודודות - אבל ההורים המאמצים שמצאו בדגניה א', שושי ואלון הדר, הם מבחינתם "ממש כמו משפחה אמיתית". משפחת הדר מצדה מרוצה לא פחות מהשידוך. "זו פעם ראשונה שבחרנו לאמץ חיילים בודדים, התפנינו לזה עכשיו, התינוקת כבר בת שנתיים, והרגשנו שיש מקום לתת לעוד מישהו". הם אפילו מצאו קשר היסטורי בין המשפחות. "בשלב מסוים גילינו שדודה של רועי ושל עידו עשתה שנת שירות בחולית עם אלון. זה היה מרגש. סוג של סגירת מעגל".    לחם חוקם: בית חינוך הר וגיא מתוך וואלה/ כתב - עידן אבני מה שפעם היה מקום מפלט עבור התלמידים הפך השנה בתיכון האזורי "הר וגיא" בגליל העליון, הממוקם בקיבוץ דפנה, לפרויקט יזמות עסקית עם מנוף חינוכי-כלכלי. במשך שנים רבות היה הקיוסק במצב לא אידיאלי, והיה צורך למצוא דרכים חדשות לתפעל אותו. עד שהתירו לתלמידים עצמם לנהל את העסק, ופתאום הכול הולך חלק מצד המערכת ומצד התלמידים - הם לומדים איך להפעיל עסק ועל הדרך גם מרוויחים כסף כיס. כך כותב עידן אבני בוואלה חדשות. במיזם בראשית, למניעת נשירה, התלמידים לומדים שלושה ימים בשבוע, וביומיים הנותרים עובדים. אחרי שנים שבהם הקיוסק הופעל על ידי מפעיל חיצוני, והתלמידים לא חדלו מלהתלונן על איכות השירות, החליטו בבית הספר להרים את הכפפה ולהעביר את הניהול לתלמידים. רכזת המיזם ומורה בבית הספר, רווית רוזנטל-פלד, מספרת שהיו חששות בתחילה בשל העובדה שהקיוסק הוא מקום שאליו בורחים תלמידים רבים מן השיעורים ומעשנים שם; "המקום לא היה מחובר לבית הספר". מטרת הנהלת בראשית הייתה שהתלמידים ינהלו את המקום לבד, אך כרגע יש עדיין פיקוח של מנהלת במקום. התלמידים הם אלה שמארגנים הכול באופן עצמאי, החל מהזמנות מספקים ועד למכירה. גם יגאל גז, מנהל בית הספר, בטוח שזה פתח לעסק הפרטי של התלמידים, ורואה איך התלמידים ינהלו בסופו של דבר עסק קטן שבו הם ינסו את כוחם. גז אמר כי זאת הזדמנות פז להתנסות שקשה היה לקבל במקום אחר, מאחר שבית הספר נותן את הכלים המלאים האפשריים לטעות וללמוד מהן. צילום: דוד עינב על הבמה יזרעאל ערב זמר עברי, שהתמקד השנה סביב הנושא "100 שנות קיבוץ", התקיים זו שנה חמישית בחדר האוכל של קיבוץ יזרעאל, בשיתוף פעולה של בית המוזיקה האזורי, השוכן בקיבוץ יזרעאל, וועדת התרבות של הקיבוץ. בערב, המתקיים בשנים האחרונות לזכר ורד הלוי ז"ל, חברת הקיבוץ, נכח קהל של למעלה מ-500 איש, חברי המשק ואורחים מכל האזור, והשתתפו בו מעל 60 מופיעים בנגינה, בשירה ובמחול. צילום: דוד עינב התזמורת הייתה מורכבת רובה ככולה מילדים ומבני נוער, כשקטעי המחול והשירה בוצעו על ידי חברים וחברות חובבי זמר ותנועה, שזכו להשתתף בתהליך ההכנות המרגש שהגיע לשיא בערב המופע. בחדר האוכל, שהיה צר מלהכיל את הקהל הרב, הדהדו לאורך המופע מחיאות כפיים ושירת הקהל. המארגנים מספרים, כי מעבר לאירוע עצמו, זכה הקיבוץ בערך מוסף לא פחות חשוב, שכן במהלך השבועות האחרונים, לרגל ההכנות והחזרות המרובות, התקיים מפגש מסוג אחר בין חברים רבים בקיבוץ, שנתנו יד באופנים שונים להצלחת הערב, כך שהמפגש היווה סוג של תהליך חברתי, שתרם לאווירה חיובית בחצר הקיבוץ השיתופי. סטאס גברילוב, מנהל בית המוזיקה והמעבד המוזיקלי של המופע, הסכים לגלות לכתבת "על הדשא", כי הנושא שבו יתמקד המופע בשנה הבאה הוא שירים מתורגמים שהפכו לקלאסיקה ישראלית. בתקווה שירחיבו את חדר האוכל עד אז. כוכבי אמת עשרות אמנים התנדבו לשתף פעולה במיזם למען עמותת "קשת אילון" - המרכז למוזיקה וכיתות אמן לכינור - היושב בקיבוץ אילון ופועל בזכות תרומות. האמנים יצרו יצירות ייחודיות על גבי תיבות תהודה של כינורות ישנים, שיוצגו לראווה ולמכירה פומבית במוזיאון בית ראובן בתל אביב. כל ההכנסות יועברו לעמותת קשת אילון להמשך פעילותה ולהקמת כפר מוזיקה באילון. להזמנת מינוי ל"הדף הירוק" 03-5632547

על הדשא 18 לנובמבר 2010

18.11.2010 daf@maariv.co.il    ארכיון עיתונות    על הדשא רוני מ. האס צילום: אביב לשם בטקס חגיגי צוין במשכן הכנסת: 100 שנים להתיישבות הקיבוצית לאחר שיו"ר הכנסת, ח"כ ראובן (רובי) ריבלין בירך את משתתפי הכנס באולם האודיטוריום שהיה מלא בחברי קיבוצים, אישי ציבור, חברי כנסת בעבר ובהווה, חניכי תנועות נוער, הוא אמר להם: "אתם העידית שבעידית בחברה הישראלית, גולת הכותרת של בניית ישראל כמדינה."  ח"כ חיים (ג'ומס) אורון, מארח המפגש, אמר כי הוא סבור שלולא השתנה הקיבוץ לא היינו מגיעים למאה שנות קיבוץ ומזכיר התנועה הקיבוצית, זאב (ולוולה) שור אמר כי הקיבוץ חוזר להוות צורת חיים אטרקטיבית לבניו ולאחרים. ולוולה הפנה קריאה ליו"ר הכנסת, לשרים ולחברי הכנסת באולם להפעיל לחץ לשינוי מדיניות מינהל מקרקעי ישראל שהקפיא מתן אישורי בנייה בקיבוצים.   עוד דיברו הסופר נתן שחם, סיגל מורן (ראש מועצת בני שמעון), נחמיה רפל, עדנה סולודר (בשם הח"כים לשעבר), הנחתה את האירוע - נעמיקה ציון, שרו- האירוסים (בית אלפא). בתום האירוע באודיטוריום עברו כולם למליאת הכנסת שם התקיימה ישיבת מליאה חגיגית לכבוד 100 שנות קיבוץ. צ'אפחות הדדיות לצד קפה ומאפה הבית. צילום: יהודה אפק ותיקנו המצוינים - מפגש לזכרו של דני ברונר ז"ל נצר סירני זו שנה שנייה שקיבוץ נצר סירני ניאות לארח את ותיקי סיירת מטכ"ל, גילאי 60 +, ובניצוחו של יואב מרגלית, מרכז מחלקת הביטחון של התנועה הקיבוצית, חבר הקיבוץ, אף הוא מוותיקינו המצוינים, לשמש אכסניה למפגש השנתי, שבו מתכנסים החבר'ה הטובים, רובם ככולם בני קיבוצים, למפגש עם עמיתיהם מהסדיר והמילואים. מפגשים חברתיים נהוגים בקרב ותיקי היחידה זה שנים, אך בשנתיים האחרונות החליטה קבוצת הוותיקים לחבור לכדי מפגש גדול ולציין באמצעות המפגש את זכרו של חבר ומפקד אהוב ונערץ - דני ברונר ז"ל מכברי, אשר נפטר לפני שנתיים ממחלת הסרטן. המפגש, שכלל הרבה אחווה ונוסטלגיה בין הלוחמים לשעבר, כ-100 במספר, לא השאיר אותם יותר מדי זמן במועדון החברים, ואחרי שנהנו מחיבוקים ומצ'אפחות הדדיות לצד קפה ומאפה הבית, הסירו את בגדי השרד והסתערו על אולם הספורט המקומי. למרות אותות הגיל הניכרים ברוב בחורינו, הם יזמו טורניר כדורסל בין-צוותי, אשר הם עצמם נותרו מעט מבודחים בקשר אליו, ואם לצטט את אחד המשתתפים היותר ידועים בתוכם, אבו וילן, "אתה רואה אנשים בני 60 שעולים על המגרש, וחושבים שהם עדיין בני 20...". בכל מקרה, בטורניר ניצחו דווקא ותיקי הסיירת, מה שאולי אומר שהגיל לא כל כך קובע. בתום טורניר הכדורסל, קיימו החברים טקס קצר לזכרו של ברונר, ובו נשאו דברים לזכרו כשאיילת, אלמנתו, העניקה את גביע המנצחים בטורניר לקבוצה המנצחת. וילן מספר, כי ברונר עצמו, שהיה אדם צנוע ונחבא אל הכלים " איש שמיעט לדבר, חסר פוזות ולפי הרקורד המרשים שהותיר אחריו - מגדולי המפקדים ביחידה בכל הזמנים", היה גם שחקן כדורסל מצטיין ושימש כרכז בצוות שלו. על כן בחרו חבריו לציין את המפגש לזכרו בטורניר כדורסל שבו השתתפו כל הוותיקים. בלט בהיעדרו שר הביטחון, אהוד ברק, ותיק בפני עצמו, שלא הגיע גם השנה למפגש, לא כל שכן לטורניר. הפעם לא יכלו החברים להתווכח עם האליבי שלו - נסיעה לחו"ל בענייני מדינה. לא להתבלבל בינם לבין לוחמי הסיירת כבשו את ההר עין גב ששת ילדי קבוצת "סברס", עין גב, פתחו את שנת משימות בר-המצווה בטיפוס לילי על הר סוסיתא הסמוך, ובכך הפכו לחוליה נוספת במסורת מקומית ארוכת שנים. קרלוס ורינת שקלאר, הוריה של אסיף, הבת היחידה בחבורת הכובשים הצעירה, אשר לקחו השנה חלק בהפקת המשימה, מספרים כי שמרו על מוטיב ההפתעה עד לרגע האחרון, כאשר ילדי הקבוצה הוטעו לחשוב כי הם יוצאים לספור צבאים באישון ליל, על פי בקשה מיוחדת של החברה להגנת הטבע (!) רק משהגיעו לשטח התחוור להם, כי למעשה, הגיעו לפתחה של משימת בר-המצווה הראשונה שלהם -כאמור, עלייה לילית לפסגת הסוסיתא, לזכר כיבוש ההר על ידי חברי עין גב מידי הסורים, ב-1948. בעין גב מקיימים מסורת זו משנת 1953, כאשר המטפסים הצעירים מטפסים לאורך שביל הנחש ופוגשים בדרך, בתחנות שונות, חברי קיבוץ בני הדורות השונים אשר משתפים את ילדי המשימה בחלקים מההיסטוריה המקומית. משכבשו לבסוף את פסגת ההר, חתמו הילדים על הצהרת משימות הבר-מצווה העתידיות, קיבלו לידיהם את הספר "עין גב במערכה", המתאר את סיפור הגבורה המקומי, ואיך אפשר בלי - קינחו בזלילת בשרים לאור ירח. ניצחון מוזיקלי יוני שחם - מנצח ניצחון מוזיקלי קיבוצי בתחרות הזמר העברי גבים-מגוון השיר "השלמה" זכה במקום הראשון בתחרות הזמר העברי המקורי, "הרמוניה". שיר חובר על ידי אור אדם מהקיבוץ העירוני מגוון בשדרות, שכתב את המילים והולחן ועובד על ידי יוני שחם, מוזיקאי ותיק מקיבוץ גבים. את השיר ביצעו גלי שחם-ג'נח, בתו של שחם, וחבורת הזמר של המועצה האזורית שער הנגב, "קולות חמים". השיר הזוכה נבחר מתוך עשרה שירים, שנבחרו לעלות לשלב הגמר, מתוך 70 השירים שנשלחו לתחרות. התחרות התקיימה בהיכל התרבות בפתח תקווה, כשבחירת השיר נעשתה בשקלול של הצבעת הקהל באולם וחבר השופטים, שכלל את המוזיקאי והיוצר, קובי אושרת, המוזיקאי ומשמר הזמר העברי, נחום (נחצ'ה) היימן, ומנהל רשת ג' של קול ישראל, נועם גילאור. תחרות הזמר היא יוזמה של מיל"ה - מרכז ישראלי למקהלות ולחבורות זמר - במסגרת השתלבות ביום שירת המקהלות הבינלאומי ומתוך כוונה להפיק אירוע ייחודי, שיחזיר את ימי פסטיבל הזמר והפזמון לקדמת הבמה המוזיקלית בישראל. יוני שחם מספר, כי לנצח בתחרות (תרתי משמע) היה אירוע מרגש, בפרט שזכה לשיתוף פעולה כולל של אור כותב המילים, של חבורת הזמר "קולות חמים", שאותה הקים לפני 30 שנה, ושל בתו הסולנית, שביצעה את השיר כל הדרך אל הניצחון. צפו בביצוע השיר ובמילותיו באתר - Mila-il.com בית אבות תל יוסף. צילום: דוד עינב כוכבי אמת  שמעון שדה ואופיר חייט, מתל יוסף, המתקרבים לשנת ה-70 לחייהם, מגיעים זה עשר שנים, אחת לשבוע, לבית האבות בקיבוצם, ומנעימים לוותיקים את שהייתם במקום בשירי אהבה נוסטלגיים - "כשהארץ הייתה עוד ארץ והיה בשביל מה לקום בבוקר" - וזאת בנוסף להתנדבות בימי חג בבתי אבות בכל אזור הצפון. להזמנת מינוי ל"הדף הירוק" 03-5632547

על הדשא - 11 לנובמבר 2010

11.11.2010 daf@maariv.co.il    ארכיון עיתונות    על הדשא רוני מ. האס צילום: הנרי אלקסלסי בערב השבת האחרון הגיעו למעלה מ-40 חברים מעין השופט למאהל של משפחת שליט בירושלים, והצטרפו לחברים מכפר מסריק שהגיעו במספר דומה. צעירים ומבוגרים כאחד קיבלו את השבת עם בני משפחתו של גלעד. זאת כחלק ממסורת שהתהוותה לאחרונה, בשיתוף פעולה עם אגף המשימות, ובמסגרתה מתארגנים קיבוצים לפקוד את אוהל משפחת שליט לאות הזדהות. כל שבוע מגיעים אנשים מקיבוץ אחד או שניים. ביום שישי, מחר, יגיעו מהקיבוצים מסילות ובית העמק. יואל מרשק אומר בגאווה, כי יש בידו תוכנית שיבוץ עד האחד במאי, 2011, ומביע את ברכתו שאולי גלעד ישוב קודם ולא נזדקק לכולם. בכל קבלת שבת יש מנגנים ושרים במסכת שהקיבוץ מכין, הכוללת קריאה בפרשת השבוע והדלקת נרות. אופז ליפסקי עשתה לנו רבה אילת השחר זהר אופז ליפסקי, 45, מאיילת השחר, הוסמכה בשעה טובה לרבנות על ידי ההיברו יוניון קולג' בירושלים. לאחר חמש שנות לימודים והרבה שנות עבודה בתחום החינוך והתרבות היהודית, יכולה אופז ליפסקי להתמקד במה שהיא באמת אוהבת - העבודה הקהילתית בביתה הגלילי. אופז-ליפסקי משמשת כרבה בבית הכנסת הקטן באילת השחר, ובין היתר, היא מעלה בנים ובנות לטכסי מצוות. עתה לאחר שהוסמכה על-ידי ההיברו יוניון קולג' בירושלים, בית המדרש לרבנים מהתנועה ליהדות מתקדמת, המכונה בפי העם הזרם הרפורמי, תמשיך אופז ליפסקי ותממש את הייעוד שלקחה על עצמה, לשזור יחד את החיבור בין יהדות לחיי תרבות בקרב החברה הקיבוצית שבה היא חיה מאז ילדותה. "אבא שלי, גד אופז, מאנשי חוג שדמות, מכותבי 'שיח לוחמים', שברבות הימים הפך למורה, ואימא, אביבה, שהייתה מורה ומרצה לספרות עברית, לימדו ולמדו כל השנים כשהם שואבים מהיהדות". כשהיא מנסה להסביר, מה זה אומר לקבל את ההסמכה, היא מציינת כי לא מדובר בסיום תואר נוסף באקדמיה. "מדובר בשינוי של אורח חיים, בשינוי תודעתי, בהרבה התנסויות ייחודיות. הצמיחה בחצר הקיבוצית, שבה נשארה לחיות, ובה הקימה את משפחתה (שלושה ילדים) יחד עם בן זוגה ברוך, הטעינה בה מעין צורך בצניעות המקשה עליה, היא אומרת, להכריז על עצמה כמנהיגה רוחנית. ועם זאת, היא מובילה דרך רוחנית ומתקבלת באהבה רבה על ידי אנשים רבים מאילת השחר ומן הסביבה, הפוקדים את הטקסים הדתיים שהיא מנהלת. את עבודת הגמר הקדישה לנושא קבלות השבת, כשמבחינתה, במרכז העשייה הרבנית עומדת הקהילה. ואכן יש לך קהילה? "תלוי איך מגדירים קהילה. אין לי קהילה רפורמית קלאסית. אני לא מדברת על קהילות שהקמתי, אלא בקהילות שבתוכן אני פועלת, כשהמבט שלי נתון כל הזמן להיבט המחבר, בקיבוץ – הקהילה שאיתה אני עורכת קבלות שבת, בין 30 ל- 50 משתתפים ומשתתפות מצטרפים לקבלת השבת. בנוסף, באזור אני עוסקת בטקסי בר-מצווה ובת-מצווה; בתיכון אנה פרנק, בקיבוץ סאסא, אני מלמדת תנ"ך ומקצועות היהדות, ובעיקר מחנכת את הדור הצעיר". בשבת שעברה, שבה הוסמכה, הגיעה אופז-ליפסקי לאוהל של משפחת שליט וערכה את קבלת השבת. שני מיניבוסים מאילת השחר (במימון המועצה האזורית) הגיעו למקום והצטרפו אליהם בני משק שחיים בירושלים הצטרפו. ומה הלאה? "עכשיו יש לי יותר זמן פנוי לעשייה. הכי חשוב לי להעביר את המסר, שחיי קהילה הם הדרך הנכונה ביותר לבני אדם, ומה שחשוב זה לחדש את פני הקהילה הקיבוצית בלי לפגוע בחופש האישי של האנשים, אך עם פתיחות לזיקה הדדית מתמדת בין אדם לחברו. מבחינתי, היהדות שלי היא עוד דרך לחידוש פני הקהילה. ברניב. תחביב במשרה מלאה הבחור מוציא דיסק בגיל 66 אפיקים נדב ברניב, 66, מאפיקים, הוציא דיסק סולו לראשונה בחייו "שמור כמו יין טוב". ברניב, בן שדה נחום, חבר אפיקים, עסק בשירה מאז ומעולם. הוא גדל בבית עם אווירה מוזיקלית רב-גונית, כבוגר השתלב בחבורות זמר שונות, בהן "הבחורים מאפיקים", שבה היה חבר כעשר שנים. ברניב, חקלאי בנשמתו, אשר עבד שנים רבות כדייג ועוד יותר מזה כרפתן, מספר כי היה קונפליקט בסיסי בין השעות שרצה להקדיש להופעות השירה לבין הפרות שהמתינו לחליבת הבוקר. בחמש השנים האחרונות הוא עובד בצח"מ חליבה אפיקים, אך זו לא הסיבה שבעטיה החליט לפנות זמן לתחביב האהוב. "כל השנים עסקתי בשירה כתחביב. בקיבוץ גדלנו לפי התפיסה, שתחביב זה אחרי שעות העבודה. השנים חולפות ולמרות כל הפרגונים, לא יצא לי לממש את עצמי באופן מקצועי". חברים טובים החליטו לסייע ולדחוף להוצאת הדיסק; חבר נוסף, מוזיקאי, מהמושבה כנרת, דני עמית, התחיל לעבוד איתי על השירים עצמם; האשה רבקי עסקה בהפקה, עברו שנה וחצי ובידיהם היה הדיסק המוגמר, שמכיל 13 שירים שהוקלטו לאחרונה ועוד שלושה קטעים 'היסטוריים'". מעבר לדיסק, ממשיך ברניב להופיע בערבי שירה. לצח"מ אגב, הוא מגיע בבוקר בזמן. מתוך הכנס. להיות גם וגם וגם! כנס "אשת חיל" בקיבוץ הדתי בארות יצחק בקיבוץ הדתי החליטו לבדוק לעומק את סוגיית האישה בתפקידים ניהוליים, או ליתר דיוק, את היעדרות הנשים מתפקידים ניהוליים, הן בתנועה והן בקיבוצים עצמם. בכנס " אשת חיל", שהתקיים בשבוע שעבר בקיבוץ בארות יצחק, נכחו בעיקר נשים ולא הרבה ממלאי תפקידים. עובדה זו מסמלת בעיני המארגנת - הילה אונא, 40, חברת שדה אליהו, רכזת מדור אישה בתנועת הקיבוץ הדתי - את היחס הכללי לנושא. "רק כשהחברה תבין עד כמה תצא נשכרת משיתוף נשים בניהול זה ישתנה", מסבירה אונה ומוסיפה, כי הבעיה העיקרית בקיבוץ הדתי היא הפער בין האידיאולוגיה של שוויון הזדמנויות, המודגשת מאוד בקהילת הקיבוץ הדתי, לבין מסרים סמויים היוצרים בלבול זהויות ותפקידים, וחוסמים את הנשים. "מספר הנשים המכהנות הלכה למעשה בתפקידים ציבוריים מועט. בעבר ניסיתי לעודד נשים להיכנס לתפקידים ציבוריים, לשם כך בדקנו למה נשים לא נכנסות לתפקידים. מצאנו שהקיבוץ הדתי הוא חיבור של שתי מסגרות שמרניות - קיבוץ ודת. למרות שהקיבוץ הדתי אמור להיות פורץ דרך, זה לא עובד בתחום הזה. אונא מסכמת בציטוט של אחת ממשתתפות הכנס: "הקושי של נשים הוא לא ב"לעשות גם וגם וגם"; הקושי הוא ב"להיות גם וגם וגם", והיא לא מתכוונת להרפות עד שיקומו מנהיגות שיעזו לשאת את הדגל בלי יותר מדי בושה. כוכבי אמת פורום ייעוץ משפטי לקיבוצים ולמושבים הוקם בפורטל "משפטי". הפורום מעניק ייעוץ משפטי לגולשים במגוון רחב של נושאים, בהם: דיני חקלאות והתיישבות, הסכמי שותפות, הפרטות וכל מה שעשוי להטריד קיבוצניקים בימינו. להזמנת מינוי ל"הדף הירוק" 03-5632547

על הדשא - 4 לנובמבר 2010

4.11.2010 daf@maariv.co.il    ארכיון עיתונות    על הדשא רוני מ.האס סוואן ואחד מציוריו. לא שם את כל הביצים בסל אחד. צילום: דוד עינב אפרוח מלאכת מחשבת חפציבה הלול בחפציבה הפך להיות צבעוני במיוחד מאז החל לעבוד בו סוואן ממאי התאילנדי. סוואן, 30, שהגיע לישראל בגיל 23, עבד במשך השנים בחקלאות בקיבוצים שונים, הוא דובר עברית די טובה, ש רכש במהלך השנים ובעיקר בזכות דינה אסף מבית השיטה, אמו של דור אסף, שאיתו עבד בנוי בתקופת עבודתו בקיבוץ בית השיטה הסמוך. דינה גם לימדה אותו לכתוב, אף על פי שלטענתו, עד היום יותר קל לו להבין מה שאומרים לו מאשר לבטא את עצמו בעברית. אבל שפה אחת שגורה אצלו מילדות, שפה שכנראה ירש מאביו - שפת הציור. מתגורר בכפר יחזקאל סוואן אוסף ביצים זה שנה בלול של חפציבה. מנהל הלול מאורו קנוביו, מספר כי הוא עובד "מדרגה ראשונה" ועם זאת, לא מנצלים כלכה את כישרון הציור שלו. האמת היא שזאת הייתה הפתעה לכולם כבר לפני שנה, כאשר החליטו לצייר על קיר הלול לכבוד חג החנוכה חנוכייה, וסוואן לקח חלק מרכזי ביותר ביצירה. בחג שבועות הוא כבר קיבל יד חופשית לגמרי. סוואן בחר בדמות האפרוח, וצייר את דמותו על קיר שלם שבו נראה אפרוח הנישא בעגלה. סוואן, המתגורר בכפר יחזקאל אם אשתו הישראלית הילה ועם בתם בת השנה, גאיה, מעיד כי הוא אוהב לעבוד בסביבה הקיבוצית. "בשבילי קיבוץ זה טוב, אנשים טובים, נשארתי בקשר עם הרבה חבר'ה שעבדתי איתם, גם ישראלים וגם תאילנדים". בעת כתיבת שורות אלה הוא חובק אפרוח צעיר נוסף - את בנו שנולד ביום ראשון האחרון. שיהיה במזל טוב. ידי זהב. היום הבובות כבר חובשות כובע, נועלות נעליים והבובים - מכנסיים. צילום רוני מ.האס.jpg>> זוג עם ידי זהב דפנה אורה ומאיר אוסטרובסקי, מדפנה, היו אנשים עסוקים מאוד וכשיצאו לפנסיה היה ברור להם כי לא יישבו בבית באפס מעשה. "היציאה לפנסיה לא הייתה פשוטה, וכללה סוג של אבל", אומרת אורה, אולם היום הם פשוט נהנים מהחיים. "אנשים בקיבוץ שואלים אותנו לאן נעלמנו. אנחנו פשוט קמים ונוסעים – לתל אביב, ליפו, מטיילים לאן שרוצים", הם מספרים בחיוך, ואכן שניהם נראים מלאי חיים, ביתם שוקק יצירה, ומכל פינה ניבט יציר כפיה או כפיו. אורה עבדה בבתי הילדים 20 שנה, משם עברה לספרייה בבית הספר היסודי בקיבוץ, ולאחר מכן שימשה מזכירה טכנית במשך 20 שנה. יום אחד היא ראתה תצלום של בובה סרוגה, וזה הדליק בה את ניצוץ היצירה. "התחלתי לנסות לסרוג בובות, ראיתי שזה יפה, ואנשים התלהבו. לאחר מכן התחלתי גם ליצור בובות גדולות יותר העשויות גם מגרביים. הבובות הסרוגות הן מלאכת מסרגה אחת. אני עובדת בבית, בסלון שהפך לסדנה לעת מצוא". היא מוכרת לפי הזמנה, רוב הבובות נחטפו על ידי חברי הקיבוץ. הבובות מזכירות בובות מימי ילדותנו, ססגוניות, עשויות מחומרים ביתיים, רכות ומלאות אישיות. יש מלאי קטן, ומי שמעוניין מזמין בהזמנה פרטית. "עבודה על בובה נמשכת בין יומיים לשלושה. כל בובה היא אחרת בצורה, בלבוש, בצבעוניות. מאז שנולדה הבובה הראשונה חלה התפתחות רבה מאוד - היום הבובות כבר חובשות כובע, נועלות נעליים והבובים - מכנסיים". בתור סבתא היא חוגגת, כשהנכדות מגיעות ומיד מתחילות לשחק עם הבובות. "אני מהדור שעוד סרגו סוודרים לילדים, ועם זאת, כל העניין הזה עדיין חצי תחביב בשבילי, וכל הזמן אני מחדשת ולומדת מהניסיון", מסבירה אורה. מאיר'קה חגג זה עתה 75, היה חבר נחשולים לשעבר, שם עבד כדייג. כשהתחתן, הגיע בעקבות אורה לדפנה, עבד במוסך, ונמנה עם מקימי חרושת דפנה. משם עבר לנהוג בקואופרטיב גליל העליון תקופה ארוכה. לאחר שנפצע במלחמת ששת הימים, חזר לקיבוץ ועבד באחזקה, המשיך לעוף הגליל וסגר מעגל בחרושת דפנה. כשיצא לגמלאות התחיל לבנות דברים שונים - פעמוני רוח מכל מיני מתכות, פטריות לגינות מגבס, נדנדות לפעוטות ולילדים. יחד הם גם רוקחים ריבות. הוא גם מכין ליקרים מפירות. אנשים מגיעים אליהם לאחר ששמעו עליהם מפה לאוזן. היצירות שלהם נמכרות גם בחנויות המקומיות - הנדנדות בחנות הפנטסטית לילדים ולתינוקות "חמודה" והבובות של אורה בגלריה כפיים, שתיהן בדפנה. "היציאה לפנסיה הייתה קשה, אבל היום אנחנו חושבים שזו התקופה הכי טובה בחיים", הם מדגישים, ופונים כל אחד לפינת היצירה שלו, בביתם המטופח ורב ההשראה. תזמורת נוער מגרמניה. הקונצרט ברמת השופט היה מרגש. תזמורת נוער מגרמניה בישראל מועצה אזורית מגידו במהלך השבוע שעבר התארחה במועצה האזורית מגידו תזמורת הנוער הסימפונית מהמחוז התאום בגרמניה, מחוז הוכזאורלנד. התזמורת הגרמנית מנתה 59 נגנים בגיל 11-18 ועוד תשעה מלווים מבוגרים. במהלך הביקור הופיעה התזמורת ברחבי הארץ, ממגידו דרך יזרעאל, ובנצרת ובירושלים בפני קהל נוצרי. בארגון משותף של יעל ברניר, דוברת המועצה האזורית מגידו ומנהלת האולפן למחול, ושמואליק טסלר, מנהל האולפנה למוזיקה מגידו, אירחו התלמידים הישראלים את הנגנים לארוחת ערב בבתי משפחותיהם – חוויה שהותירה את האורחים עם טעם של עוד. בהמשך התקיים מפגש קונצרט משותף במועדון לחבר בקיבוץ רמת השופט בפני קהל אוהדים. לקראת סוף הביקור התקיים קונצרט מרגש, שבו הופיעו שני הרכבים מהאולפנה למוזיקה והתקיימה הופעה מרשימה, המרכזית לאותו קונצרט, של התזמורת האורחת. מנצח התזמורת הגרמנית, מר ג'ורג' שויירליין, סיפר למארחיו, כי "בבחירת הרפרטואר נבחרו במיוחד שתי יצירות הקשורות לעם היהודי מתוך רצון לאחווה, לשלום ולפיוס הדדי בין העם הגרמני לבין העם היהודי על רקע השואה האיומה". היצירות היו נושא נעימת הסרט רשימת שינדלר, וכן "תפילה" לצ'לו סולו ולכלי מיתר, מתוך "חיי יהודים" מאת המלחין היהודי אמריקאי, ארנסט בלוך. על פי עדויות הקהל היוותה יצרה זו את גולת הכותרת של קונצרט המרגש הזה. כוכבי אמת כוכבי אמת בחברת פלסאון, מעגן מיכאל, מצאו דרך יצירתית להביע את הערכתם לעובדי השטח. צוות עובר בין אתרי העבודה, מפתיע את העובדים בכיבוד, קל ומתוך מחשבה קדימה - מעניק לעובדים ערכת קפה במתנה, לשימוש חוזר. להזמנת מינוי ל"הדף הירוק" 03-5632547 סרטוני קיבוצים  אתר סיפורי קיבוצים  הרשמו לקבלת עידכונים של אתר הקיבוצים  ישיר