על הדשא - 5 לאוגוסט 2010

5.8.2010 daf@maariv.co.il    ארכיון עיתונות

על הדשא רוני מ. האס

לתת צמות באהבה דליה אנט אברהם, ממספרת "אנט" שבקיבוץ דליה, התגייסה לאחרונה לטובת מיזם "תורמים שיער" של עמותת "זכרון מנחם", האוספת מחלפות שיער ליצירת פאות למען ילדים ומבוגרים, ששערם נשר בעקבות טיפולים במחלת הסרטן; זאת לאחר ששמעה על האפשרות מלקוחה, שביקשה לשמור את צמתה הגזורה, על מנת לתרום אותה למען המיזם. אנט מספרת, כי לא הייתה בטוחה שלקוחותיה יירתמו לרעיון, המעורר אסוציאציות שקשורות למלחמת העולם השנייה, אך גם אנט, ילידת גרמניה, הצליחה לשים בצד את העבר ולתת יד למען העתיד. "כבר בחודש הראשון העברתי שבע תרומות של צמות לעמותה, ומאז מדי שבוע אני מקבלת המון טלפונים מאנשים ששמעו על העניין ורוצים לתרום". אברהם מספרת, כי יש מגבלות בנוגע לתרומה, וכי ניתן לתרום שיער באורך של 25 ס"מ לפחות, כדי שיוכלו להרכיב ממנו פאה. לדברי העמותה, הלקוחות מקבלות הודעה כאשר שערן נתרם, ומתברר שיש גם תורמים בנים. התורמת האחרונה שהגיעה למספרת אנט היא בת הקיבוץ, שירה מנדלסון בת ה-שש, אשר נענתה לאתגר, ולמענו ויתרה על צמותיה, כאשר בהזדמנות זו זכתה בתספורת מלבבת תוצרת מקומית.

בריכת השחייה סגורה לחיצוניים יבל ברקאי גלעד במרבית הקיבוצים נכנעו לצורך לקלוט אורחים ולהשתמש בבריכת השחייה כמקור הכנסה לתקופת הקיץ, אך דבר זה נמנע השנה מקיבוץ גלעד. באופן מפתיע, זמן קצר מכדי שיוכלו לעשות משהו, קיבלו בקיבוץ הודעה כי בריכת השחייה שלהם, שנבנתה לפני 50 שנה, נמצאה לא תקנית. משמעות העניין היא, שאורחים של הקיבוץ, ילדי הקייטנה בתשלום ומדריכים שכירים של הקייטנה, אינם רשאים להיכנס לבריכה. לטענת משרד הבריאות, בבריכה הוותיקה של גלעד, אין הפרדה ראויה בין בריכת המבוגרים לבריכת הילדים, השיפועים בתוך הבריכה חדים מדי ועומקה מתקרב לשלושה מטרים, מעל העומק המותר לפי התקן. בקיבוץ קיבלו מכתב באפריל האחרון ממשרדי הבריאות והחינוך, המבהיר חד-משמעית, כי עקב החמרת התקנות, בריכת השחייה של גלעד נמצאה בלתי תקנית, וכי אין לאפשר לאיש פרט לתושבי הקיבוץ להשתמש בה. עלות שיפוץ הבריכה הוערכה ביותר ממיליון שקל, וממילא גם לא נותר זמן לבצעו. מרגלית שחר, מנהלת הקהילה, מסבירה כי כיוון שההרשמה של ילדים מחוץ לקייטנה כבר הייתה בעיצומה, וחלק מהמדריכים הם שכירים, הפכה הבעיה של הבריכה לסוגיה קשה. "פתרנו אותה בכמה דרכים יצירתיות, אחת מהן באמצעות נסיעה למקומות אחרים שבהם הבריכה תקנית, כמו קיבוץ הזורע. פתרון יצירתי אחר היה החלפת המדריכים השכירים בהורים, ששמרו על ילדי הקיבוץ בזמן הרחצה בבריכה".

קיסריה לדרומיים מועצה אזורית יואב - בית גוברין פסטיבל תנ"ך ואהבה השמיני, שננעל במוצאי ט"ו באב, רשם הצלחה משמעותית לאחר שקהל גדול של חילונים ודתיים, שמנה כ-10,000 איש, הגיע בהמוניו למופעים שהתקיימו לאורך חמישה ימים במערות ובאמפיתיאטרון הרומי בבית גוברין. הפסטיבל הייחודי - שמתקיים מדי קיץ ברחבי מועצה אזורית יואב באמפיתיאטרון הרומי, במערות הגן הלאומי בית גוברין ובאתרים רבים נוספים במרחבי יואב-יהודה - הצליח שוב למשוך קהל מכל הארץ ולשלב, על אף המורכבות, תכנים מהתנ"ך ומשל המקורות עם תרבות עכשווית. בנוסף, התקיימו לצד מופעי התרבות, טיולים וסיורים של הקרן הקיימת לישראל, רשות הטבע והגנים, וזאת במקביל לאירועי תרבות ועיון נוספים, שהתקיימו באתרים שבמרחב. המופע הסוגר, שהתקיים ערב נעילת הפסטיבל, אירח לראשונה במערת הפעמון את הקאמרטה הישראלית בקונצרט פתוח לקהל, שהכניסה אליו הייתה חופשית. ראש המועצה האזורית יואב, רני טריינין ,צוטט כשהפליג בשבחי האירוע: "הגן הלאומי והאמפיתיאטרון הרומי הם התשובה התרבותית של הדרום לקיסריה". משלמה ארצי, המופיע הערב (חמישי) ובשבוע הבא באמפיתיאטרון קיסריה, לא הצלחנו להשיג תגובה בנוגע לפוטנציאל שנפתח מדרום.

עושות שלום ברגליים מועצה אזורית עמק הירדן להקת המחול "גלים במחול" מעמק הירדן, שכללה 17 רקדניות מכיתה ח' ועד י"א, ייצגה את ישראל בפסטיבל המחול בבירשטט, גרמניה. מנהלת המרכז למחול של עמק הירדן, דורית פורת, ציינה שהלהקה זכתה להצלחה גדולה ולתמיכה בכל הופעותיה, לרבות תיעוד בעיתונות המקומית והמחוזית. קשר מיוחד נוצר עם המשלחת הטורקית, שזו לה הפעם הראשונה להשתתף בפסטיבל המחול. "כשסיפרתי להורים, שהשנה משתתפת גם משלחת טורקית, הם קצת חששו, אבל הרגעתי אותם מתוך היכרות עם הפסטיבל, שמאז ומעולם היה נטול כל פוליטיקה. אחרי הכול, מדובר באנשים הפשוטים שמתעסקים בתרבות חובקת עולם, כשראיתי בפעם הראשונה את המאמן של הטורקיות אמרתי לו, "בוא נלחץ יד", והוא מיד נענה. מאז התיידדנו ולקראת סוף הפסטיבל ביקשתי ממנו שנצטלם יחד עם הדגלים. לא הייתה לו בעיה שאפיץ את התמונה, והוא אפילו הבטיח להפיץ את התמונה כשיחזור לטורקיה". בפסטיבל המחול משתתפות נבחרות מחו"ל, המורכבות ברובן מבני נוער". הרקדניות שלנו היו שגרירות מצוינות לישראל. הן היו ידידותיות, וכולם חיפשו את חברתן. באחד הערבים הן אפילו לימדו את כל המשתתפים ריקודי עם ומשחקי חברה ישראליים". ואנחנו, שמחזקים את רגלי הרקדניות נטולות האגו, רק רצינו לשאול אוף דה רקורד, מתוך דאגה כנה לעם ישראל: יכול להיות שהדגל של הטורקים היה גדול יותר...?

הקיבוצניק הנרגן - סוף סוף משט של בני נוער מנצח בכל קנה מידה, ושוכחים להזכיר שאגף המשימות הוא הרוח הנושבת מאחורי האירוע? (ציטוט מפי אחד שעומד בראש אגף המשימות, ומרוב צניעות לא רוצה לחשוף את שמו, בתגובה לפרסום הצלחתה של רפסודיית 2010 בכנרת ב"על הדשא")/

להזמנת מינוי ל"הדף הירוק" 03-5632547

סרטוני קיבוצים

אתר סיפורי קיבוצים  הרשמו לקבלת עידכונים של אתר הקיבוצים  ישירות באימייל

סונט אהבה

על הדשא - 22/07/10 - כולל ענת עצמון באירוע ההתרמה של מרכז הסיוע

על הדשא רוני מ. האס

מלחמת הפקאן שער הגולן בשער הגולן נטועים כ-70 עצי פקאן בפיזור אקראי ברחבי הקיבוץ, אך התוספת היפה הזאת לנוף הקיבוץ היא מעין אליה וקוץ בה. זה שבועות ניטש ויכוח בחצר שער הגולן (ומעל גבי עלון הקיבוץ), בעקבות ההצעה לכרות את עצי הפקאן, על מנת למגר את השפעתם האלרגנית, שממנה סובלים חברים שונים בקיבוץ. הצדדים טוענים טענות מכריעות בעד ונגד. כאשר ניסתה גולי אורטל-עברי, שמיום הגעתה לקיבוץ סובלת בתקופת הפריחה של עצי הפקאן מתופעות של קוצר נשימה, מגירוי בכל הגוף ועוד, לנתח את שלל הדעות בקיבוץ, הבחינה כי ניתן לסווג את ההתנגדויות לכריתת העצים בשלוש קטיגוריות שונות. הראשונה היא חשיבות הצל שהעצים מעניקים, האהבה לפרי האגוז וההרגל למראה הנוף המוכר בקיבוץ, העטור בעצים הללו שנים רבות. אך הסבל שסובלת קבוצת חברים וילדים הרגישים לפריחה לא קטן עם השנים, אלא הולך וגדל. אורטל-עברי, שמלבד היותה אלרגית היא גם חובבת טבע מושבעת, מובילה קבוצת מנהיגות ירוקה ועובדת ברשות הטבע והגנים, מציעה בין עיטוש לעיטוש, פתרונות לחברים המתנגדים לכריתת הפקאנים. "בנושא הצל, ניתן ליזום פרויקט רב-שנתי של החלפת עצי הפקאן בעצי צל אחרים; בנוגע לפרי, ניתן לטעת עצי פקאן בשטח מרוכז המרוחק ממקום המגורים, שיעניק לאוהבי הפקאן את הפרי האהוב וירחיק את השפעותיו הקשות מהחברים האלרגנים; ובנוגע לפגיעה בנוף האהוב, מקווה אורטל-עברי שהחלפת עצי הפקאן בעצי צל אחרים תיתן את המענה בתוך עשר  השנים הקרובות. נילי ארזי, מורה למדעים, סובלת מאלרגיה קשה הבאה לידי ביטוי בקוצר נשימה, בשיעול חמור ועוד, ועליה להימנע באופן מוחלט מקרבה לעצי פקאן בתקופה שבין פסח לשבועות. אז היא מנהלת את חייה על הכביש ההיקפי ולא מעזה להיכנס לשטח הפנימי של הקיבוץ, שבו נטועים עצי פקאן רבים. "יש גם פתרונות ביניים שיכולים לעזור; לי למשל אישרו לעבור לשכונה נטולת פקאנים. אני מבינה את אוהבי הפקאנים, באמת חבל להוריד עצים, אבל בשורה התחתונה יותר קל ויותר מוסרי לעקור עצים מאשר לעקור אנשים". אליק אלון, רכז הנוי של הקיבוץ, שלו עצמו יש שני ילדים אלרגיים, מספר על עצים בני 60 שנה הבולטים בנוף הקיבוץ. אליק מתנגד להורדת העצים בפרט מהנימוק הסביבתי ומהפגיעה בריאה הירוקה של הקיבוץ . "צריך לחשוב על פתרונות יצירתיים, שגם ישאירו את העצים וגם יקלו על הקושי של האלרגיים. יהיה לי קשה לשתף פעולה עם עקירת העצים כולם, אין בעיה בטיפול נקודתי בעץ כזה או אחר". מפגש מחזורים רב משתתפים בית קשת בשבת האחרונה נערך כנס רב מחזורי של כל באי בית קשת לדורותיהם. המפגש, שהיווה את שיאם של אירועי השנה בקיבוץ בן ה-65, היה פרי יוזמתו של יו"ר ועדת התרבות בקיבוץ, דרור משולם, תושב הקיבוץ ואיש רוח, שהצליח להגשים חזון בהשתתפות כל החברים - ממייסדי הקיבוץ ועד לאחרון התושבים החדשים. יש  לציין כי בבית קשת נשאר גרעין די קטן של חברים, ומרבית תושביו הם אנשים שהצטרפו לקהילה המקומית, והקיבוץ לבש פנים חדשות לחלוטין. לאירוע הגיעו כ-600 איש. מעבר למפגשים ספונטניים מרגשים, נחשפו לתערוכות שונות שבהן יכלו להתענג על מחברות המטפלות, על עלוני הקיבוץ, או על ברכות אישיות מחגיגות בר המצווה, ומתצלומים היסטוריים מוגדלים. בנוסף התארחו בבית אלי, הקרוי על שמו של אלי בן צבי ז"ל, בנו של נשיא המדינה הראשון אשר נפל בקרב על בית קשת, ובו נחשפו להיסטוריה של משפחת בן צבי, של הקיבוץ ושל התקופה. כמו כן הוזמנו המשתתפים לטייל ב "דרך המנדלות" , מעין מוזיאון שבילים שהוקם השנה כמיזם משותף של חברי הקיבוץ ותושביו, ובו שבע מנדלות עשויות בטון ואבן, המציינות כל אחת נקודת ציון חשובה בהתהוותו של הקיבוץ. לאחר ארוחת צהריים משותפת הוזמנו המשתתפים לטקס חלוקת תעודות יקירי הקיבוץ, ולקינוח נהנו מחגיגת זמר שהנחתה שרה'לה שרון. אחד מרגעי השיא באירוע היה הקראת נאום, שנשא רבין זמן קצר טרם הירצחו בפני חברי הקיבוץ, ובו הוא מעודד את החברים להעז ולהתמודד עם השינויים הבאים עליהם לטובה.

ענת עצמון ענת עצמון מתבלבלת מוולנסי מבוכה תרבותית קלה נגרמה במהלך אירוע ההתרמה השנתי של מרכז הסיוע לנפגעות תקיפה מינית של הגליל והגולן. מנחת האירוע, ענת עצמון, שפיתחה כאמנית בוגרת קריירה של שחקנית וזמרת בתיאטרון האידישאי, פנתה אל מר ולנסי, ראש המועצה האזורית הגליל העליון, מאורחי הכבוד של האירוע, ובעקבות מידע מוטעה שקיבלה מוקדם יותר סיפרה לקהל, כי השיר שהיא עומדת לבצע מוקדש למר ולנסי בשל היותו חובב השפה האידית. ולנסי המשתומם השיב לכוכבת היפה, כי לכל היותר הוא חובב לאדינו. מארגנות האירוע, לא הצליחו להתחקות אחר המקור שהדליף את המידע המוטעה לעצמון הנבוכה. מאוחר יותר שיתף ולנסי את כתבתנו ואמר: "עם זאת שאני ראש המועצה של 29 קיבוצים, עדיין, האידיש שלי היא... לאדינו, בשל היותי ס"ט (ספרדי טהור), נצר למשפחה ממוצא טורקי..." ועל כך לא נותר לנו אלא לומר: א-שוין. הפנינג זהירות בדרכים קיבוץ דפנה בשבוע שעבר התקיים בקיבוץ דפנה, בשטח בית החינוך הר וגיא, אירוע קהילתי בנושא זהירות בדרכים לרגל מלאות 20 שנה מאז שנספה בתאונת דרכים, בהיותו חייל, בן הקיבוץ, דני טאובליב ז"ל. אמו, פאני חיימוביץ, אביו, צבי טאובליב ואחיותיו - דורית, נעמי ומיכל - הם שיזמו את האירוע וקיבלו סיוע מהרשות הלאומית לבטיחות בדרכים והמועצה האזורית. הפעילות כללה הופעות של ילדי הקיבוץ בריקוד ובנגינה, מתחם שאליו הובאו רכבי הצלה, שם הורשו הילדים לגעת ולמשש את כלי הרכב. בנוסף, הגיע מדריך אשר הנחה את ילדי הקיבוץ בנוגע לחוקי התנועה בעזרת מתחם שהוקם במקום, ובו נהגו הילדים באופניים ובמכוניות פדלים, ולמדו מהר מאוד מתי צריך לתת זכות קדימה לחבריהם. בהמשך חזו משתתפי ההפנינג במתקן המציג בעזרת בובה את חשיבותה של חגורת הבטיחות, ודגש מיוחד ניתן לנהיגה בטוחה ולחגירת החגורה גם בתוך חצר הקיבוץ. הכוונה היא להפוך את האירוע, שנהנה מסיוע כספי ומהתנדבות של גורמים רבים באזור, למסורת שנתית.

חגיגה אתיופית ניר אליהו חדר האוכל בניר אליהו לבש לכמה שעות פנים חדשות, כאשר צעירי תוכניות תל"מ וקל"ע, לצעירים יוצאי אתיופיה בקיבוץ, בחרו לארח את החברים כמיטב המסורת האתיופית. במהלך האירוע הוקרן הסרט "מראות" של היוצרת בת העדה האתיופית, אורלי מלסה, המספר את סיפור חייה ומצולם בחלקו בארץ ובחלקו באתיופיה. לאחר דיון עם הקהל שעסק בסוגיות שעמן מתמודדים עולי אתיופיה בישראל, פנו החברים ליהנות מהלחם האתיופי - ה"דבו" והאינג'ירה - על שלל רטביה ולקינוח קפה אתיופי שחור ומתוק. הצעירים עטו תלבושות מסורתיות, ואף הופיעו בריקוד לצלילי המוזיקה המסורתית לקול תשואות הקהל. בקיבוץ ניר אליהו חיים שבעה בני העדה האתיופית, בתוכם שישה גילאי 22- 26, הלוקחים חלק בתוכניות שמסייעות לקידום תחום הלימודים והעבודה. הם משתלבים בעבודה בקיבוץ, ולומדים מקצועות שונים בהתאם לנטיות לבם. הצעירים מספרים, כי חברי הקיבוץ לא הפסיקו לחלוק עמם את רגשותיהם בעקבות הערב המוצלח שאליו הגיעו חברים רבים, אורחים, מלווי הקבוצה ואף נציגים מהתנועה הקיבוצית.

כוכב אמת - זובין מהטה, שהגיע במיוחד לקונצרט שנערך למען שובו של גלעד שליט, ראה לנכון להעניק חיבוק אצילי ליואל מרשק, הרוח הנושבת מאחורי צעדת משפחת שליט והקונצרט הפילהרמוני רב המשתתפים.

על הדשא מנה 11 - 10/7/2010 - גאוות יחידה

1.7.2010 daf@maariv.co.il    ארכיון עיתונות    גאוות יחידה רוני מ. האס הקיבוצניקים ארבעה ממסיימי קורס הטיס, שקיבלו דרגת סגן השבוע ויזכו לענוד כנפיים היום, יום חמישי, הם בני קיבוצים; שלושה מהם סיימו שנה במכינה קדם-צבאית, וחולצות מודפסות בתואר "קיבוצניקים" שארגנו לעצמם הפכו ללהיט בקורס בשנים האחרונות ירד שיעור הקיבוצניקים המסיימים קורס טיס, והנה אולי כעת מסתמנת מגמת עלייה: סגן א' מקיבוץ נען, סגן י' מאפיקים, סגן א' מכפר מנחם וסגן א' מגבת מפגינים מוטיבציה ואהבת הארץ כשהם מדברים על הקורס שסיימו בימים אלה. בין הרצאות לחזרות למסדר הכנפיים ורגע לפני שנכנסו לערב טייסת, הספקנו לשמוע מהם כמה מילים על עצמם. א. מנען א' מנען: כשיהיה גדול אולי יהיה מורה א' מנען שעשה שנת שירות לפני הגיוס כמדריך טיולים ברשות הטבע והגנים, חלם בכלל להיות חי"רניק, "אצלנו בקיבוץ מחנכים אותנו מגיל צעיר להתנדב לפלס"ר נח"ל, זה הכבוד של הקיבוץ שלנו. איכשהו התגלגלתי לקורס טיס, עברתי משלב לשלב, ובהדרגה הבנתי שזה המקום שלי". א', הבכור במשפחתו, אביו הוא רופא הקיבוץ, גם בצבא שימש כרופא במילואים בגדוד שריון, ואמו השתחררה מצה"ל בדרגת סא"ל רק לפני שנתיים, לאחר ששירתה 24 שנה, ובתפקידה האחרון שימשה כרע"נ היערכות בתי חולים לשעת חירום. א', שהתלבט במהלך כל הקורס, אם בחר בדבר הנכון, סיים את הקורס בהצטיינות במגמת הקרב. זו הצטיינות שלישית שקיבל בקורס. איזה מן ילד היה א'? אימא: "אספר לך סיפור. כשהיה בן ארבע וחצי נסענו לדרום אפריקה, שם התנדב אביו במשך שנה בבית חולים מקומי. בעיירה שבה התגוררנו היו ילדים שחורים בלבד, ולא עברו מספר ימים כשהוא התחיל להוביל את הילדים, לשחק איתם, בלי שפה, רק בתנועות ומחוות, והפך מהר מאוד למנהיג של הילדים המקומיים". אמו של א' מספרת על ילד סקרן וידען, בעל כושר מנהיגות, שבלט בשקט ובצניעות שהפגין. טיולים עם המשפחה, אהבת הארץ וערכיות היו חלק בלתי נפרד מחיי המשפחה. עם השנים היה ברור שילך ליחידה קרבית. לפני הצבא עשה את כל הגיבושים האפשריים, ואף על פי שהטיס לא עמד במרכז מעייניו, הגיבושים הובילו אותו לשם. איפה לדעתך היה הקושי העיקרי בשבילו? "אני ראיתי אותו מתקשה לעמוד בציפייה הקשוחה של הקורס מפרח הטיס להיות אינדיבידואליסט, סולן יחיד. זה הקשה עליו, לא התאים לו, הוא כל כך ילד של חברה. גם האינטנסיביות לא הייתה קלה, בפרט שהיה עליו לעמוד לצד המשימות שקורס הטיס דרש ממנו גם במטלות האקדמיות". מה הוא בחר ללמוד? "הוא סיים תואר ראשון בלימודי ארץ ישראל, בממשל ובפוליטיקה. אמנם הוא סיים בביה"ס לימודים ריאליים, אבל שנת השירות מאוד חיזקה בו את ההתעניינות בתחום האזרחי". מה הוא רוצה להיות כשיהיה גדול? "הוא מדבר על להיות מורה, כי זה נראה לו מקצוע שבו יוכל לתת הכי הרבה מעצמו". י' מאפיקים י' מאפיקים: משפחה של טיסנים לסגן י' מאפיקים היה מאד ברור שהוא משתבץ להיכן שצה"ל ירצה, והוא מבחינתו יתן את הטוב ביותר. גם אצלו שירתו בני המשפחה בשירות משמעותי בצבא; אביו של י', שנפטר כשעוד היה ילד, שירת בנח"ל מוצנח, אמו, שהגיעה ארצה מברזיל במסגרת עליית הנוער, לא שירתה בצה"ל, אך למדה בצעירותה מכשירנות מטוסים. "דווקא אמרתי לבנים שלדעתי הם קיבלו את המשיכה לטיס ממני". אחותו הגדולה של י', שנהרגה בתאונת דרכים כשהיה ילד צעיר, שירתה בצבא כמ"כית. אחיו היה בקורס טיס, לאחר כשנה נפל מהקורס והפך לבקר טיסה, וכיום הוא משרת כבקר מוטס במילואים, בדרגת סרן. אחותו שירתה בצוות חילוץ והצלה, ואחיו הצעיר מתגייס בקרוב ומתכוון ללכת לגיבוש טיס. אימא שלו מספרת על ילד מאוד תחרותי, בייחוד בתחום הספורטיבי (קודם קראטה ואחר כך כדור מים), שהיה נוהג להתווכח רבות עם המורים על התלבושת האחידה. "לא נראה לי שזה חלחל גם לקורס. מלבד זה עבד ברפת רוב תקופת הנעורים". איך את מרגישה היום כש-י' עומד לקבל כנפיים? "אני בעיקר מתרגשת מכך שהוא עומד לשרת את המדינה כטייס". העובדה, שחיל האוויר ספג בשנים האחרונות לא מעט חצי ביקורת על רמת מוסריותו, לא השפיעה על המוטיבציה שלך? י': "אני יודע שאני צריך לשרת את המדינה. צה"ל הוא הצבא הכי מוסרי בעולם. אני לא הולך בעיניים עצומות, אבל אני סומך על המפקדים שלי". סגן א' מכפר מנחם סגן א' מכפר מנחם: ראש ועדת תרבות סגן א' הספיק לפני הצבא להשקיע רבות באימון חברתי. כנער התחנך במוסד החינוכי צופית והיה חלק מפנימיית צופית. עם סיום הלימודים הצטרף למכינה הקדם-צבאית "רבין" באורנים, ורק אז התגייס לחיל האוויר. סגן א' היה ראש ועדת תרבות בפנימייה, ובקורס ארגן עם חבריו כמה ערבי תרבות, שהבולט שבהם היה ערב שבועות בסגנון קיבוצי, כי רצו "להרגיש כמו בבית". כל הארבעה התארגנו יחד גם על הפקת חולצות "קיבוצניקים", ומהר מאוד גילו שגם המושבניקים והעירניקים מתעניינים בחולצה, וקיבלו הזמנות לחולצות נוספות. האם זה אומר שהתקנאו בכם, שקיבוץ זה עוד מותג? "נכון שאנחנו אוהבים לשבת עם גיטרה, לשיר שירי ארץ ישראל ולבשל קפה, אבל גילינו שגם החבר'ה האחרים אוהבים את זה בדיוק כמונו". אביו הוא בן כפר מנחם, ואמו חניכת השומר הצעיר שהצטרפה לקיבוץ לפני 40 שנה. א' הוא בן הזקונים, ויש לו אח ואחות גדולים. אחיו היה מ"כ בתותחנים ואחותו מש"קית ת"ש. אימא מספרת כי א' לא היה תלמיד טוב, אך היה חברותי, שחקן כדורגל (אף קנה כרטיס למונדיאל, אבל בגלל התארכות הקורס בשבוע נוסף, נגנזה התוכנית). מגיל צעיר התעניין במוזיקה, בתיכון למד במגמת מוזיקה וכימיה, ולמד לתופף ולנגן בגיטרה. מתי עלה הרעיון להצטרף למכינה? "לקראת סיום י"ב הוא היה נחוש בדעתו לצאת לשנת שירות, כנראה, הרגיש שזה משהו שהוא צריך. הבחירה במכינת רבין למנהיגות צעירה הייתה טובה, שנה מאוד משמעותית עבורו, שפתחה בפניו אופקים חדשים". ידעתם שילך לטיס? "דווקא במכינה מאוד עודדו את החבר'ה ללכת יחד לגבעתי. מעין הגשמה של המכינה. הוא באיזה שהוא מקום בחר בכיוון של קורס טיס בניגוד לחברים מהמכינה. לפני כמה זמן מצאנו כתבה, שראיינו אותו לפני שעלה לכיתה א', שם הוא אומר שכשיגדל יהיה טייס. זה הרמז היחיד שיש לנו. הוא מעולם לא התעניין במיוחד בנושא הטיס". לאורך כל הקורס שמר א' מנען על המוטו: "כל עוד הם רוצים אותי, אני נשאר פה". כאשר מוין להיות נווט, חתמו הרבה מחבריו שמוינו כמוהו על ויתור, והוא נשאר ושלם עם התפקיד ועם הבחירה. את התואר הראשון השלים בתחום פוליטיקה וממשל. אמו סוברת כי ההחלטה היא תוצר ישיר של המכינה, שהטמיעה בו ערכים לאומיים וגרמה לו להבשיל טרם גיוסו לצבא. סגן א' מגבת סגן א' מגבת: מסורת שירות מובחר מהבית סגן א' גדל בבית שבו יש מסורת של יחידות מובחרות. אביו היה אל"מ במילואים ושירת בסיירת דוכיפת, ואחיו שירת ביחידה המובחרת, שלד"ג. גם הוא הקדיש שנה למכינה קדם-צבאית, במעגן מיכאל". יש מורכבות מצפונית לשרת בצה"ל של 2010? "סיימתי את הקורס בלב שלם. ביקורת זה דבר חשוב אבל אין לי בעיה לעמוד מולה". מתכוון לחזור לחיות בקיבוץ? "כן. כשאשתחרר מתישהו, עוד כך וכך שנים". בדיחות שחוקות על תורנויות מטבח אומרים עליהם שהם מאוד מחוברים זה לזה, חברים טובים, ובחופשות הקצרות קופצים לבקר מקיבוץ לקיבוץ. הרס"ר בבסיס נהנה לנסות עליהם את הבדיחות השחוקות על תורנויות מטבח, כשהם נשאלים בנוגע למעמדו של צה"ל בעיניהם לאחר שספג ביקורות במישור הערכי, והם, כל אחד בדרכו, יודעים לכבד ולהוקיר את האפשרות לשאול שאלות ערכיות בנוגע לתפקודו המוסרי של צה"ל. "זה רק עושה אותנו לצבא טוב יותר", הם אומרים, ובכל מקרה הם מאמינים בלב שלם שצה"ל הוא עדיין הצבא המוסרי בעולם. אנחנו נאלצים לשחרר את הפרחים לערב טייסת, ורגע לפני שנפרדים, הם מקווים בקול רם, שהם רק כוח החלוץ של הדור הבא של הקיבוצניקים, ורוצים להאמין שאחרים יבואו בעקבותיהם, ולגלות בדיעבד שהיו רק תחילתו של עידן חדש בחיל האוויר.

על הדשא - 08/07/10 - שאלונצ'יק - חופשה ועוד

8.7.2010 daf@maariv.co.il    ארכיון עיתונות    על הדשא רוני מ. האס שאלונצ'יק לא רק אנשי קיבוץ סאסא יצאו לחופשה משותפת, כשלבחירתם יעדים, כמו אירלנד, פריס וקרואטיה (משפחות עם ילדים לאילת); יש עוד קיבוצים ששומרים על המסורת של חופשה משותפת. אמנם ברוב הקיבוצים כבר אין חופשה מאורגנת, בשל קשיים כספיים או ארגוניים, ובכל זאת הצלחנו למצוא כמה שמצליחים לפתות את רוב החברים ביציאה קיבוצית, חלק בארץ ואחרים בחו"ל לאור הירח נירים, גילי אחיטוב, 52, רכזת תרבות נופש משותף - כל שנה לאן - לפני שבועיים נסענו לכנרת לחוף שנסגר לטובת הקיבוץ. תכיפות - כל שנה בתחילת יוני, לשישי-שבת. שינה - מי באוהלים ומי על מזרנים לאור הירח. משתתפים - כולם מוזמנים. השנה יצאו מעט יחסית, כי נפל על המונדיאל. בדרך כלל, שניים-שלושה אוטובוסים. השתתפות עצמית -  יש. בערך שליש מהעלות היא על חשבון החבר. פעילות משותפת - ביום שישי עשינו שיט קייקים, ובשבת הייתה אפשרות בחירה - טיולים, פעילות יצירה, קטיף דובדבנים או סתם הסתלבטות על החוף. אתר נופש  מצר, זהר ברג; גבע, ודורון ליבר נופש משותף - יש. בשיתוף פעולה של קיבוץ מצר ושל כ-30 משפחות מקיבוץ גבע. מקימים אתר נופש על חוף ים תיכון, ומתמקמים בו למספר ימים לפי תור. לאן - הפעם היינו בחוף של מעין צבי. תכיפות - מדי קיץ. השיתוף הבין-קיבוצי בחמש השנים האחרונות. אנחנו מקימים בכמה ימים את אתר הנופש העומד בכל החוקים והסטנדרטים של מדינת ישראל. שינה - במכולות ממוזגות ומצוידות בריהוט מתאים למשפחות. האתר מוקם כ-200 מטר מקו המים, ומורכב משש מכולות, ארבע מהן משמשות למגורים ממוזגים, החמישית משמשת מטבח ובמכולה השישית מקלחות ושירותים. המכולות מוצבות בצורת האות ח', סככת צל גדולה מתוחה מעל, ומשטח לינוליאום מחבר בין כל המכולות. משתתפים - כל מי שמעוניין. השתתפות עצמית - במצר על חשבון הקיבוץ. בגבת על חשבון המשפחות. יוצא כ-200 שקל למשפחה ללילה. פעילות משותפת - ארבע משפחות יכולות להתגורר בו-זמנית באתר. ממומן לחלוטין יטבתה, נדי אורמיאן, 64, אחראי על טיולי הקיבוץ לחו"ל לאן - מספר יעדים לבחירה: אוזבקיסטן, ג'יפים בגיאורגיה, מונטנגרו, סלובקיה וטיול נופש בברצלונה - בחוף קוסטה בררה. תכיפות - אחת לשלוש-ארבע שנים מוציאים את כל החברים לטיול משותף בחו"ל. השנה זה היה בין יוני לאוקטובר 2010; בסך הכול ארגנו שבעה טיולים בהשתתפות כ-250 חברים. שני טיולים כבר התקיימו. שינה - בבתי מלון. משתתפים - כל חבר וכל מועמד לאחר סיום שנת מועמדות אחת. השתתפות עצמית - אין. ממומן לחלוטין על ידי הקיבוץ, כולל ארוחות. פעילות משותפת - הטיול הוא טיול מאורגן, רוב הזמן יחד.     הצדעה למתגייסים החדשים מועצה אזורית חוף השרון לאחר הפסקה בת עשר שנים, חודשה המסורת במועצה האזורית חוף השרון, ונערך ערב הצדעה לבוגרי כיתות י"ב לקראת גיוסם לצה"ל ולשנת שירות. באירוע, שהתקיים בבריכה בקיבוץ יקום, ואליו הוזמנו כל תלמידי בית החינוך חוף השרון, שררו שמחה ועליצות; תחרויות חבל בין בני הנוער של יישובי המועצה, משחקי בריכה, מזנונים ואטרקציות נוספות. הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים והמטה לבטיחות בדרכים במועצה אזורית חוף השרון, שנתנו חסות לאירוע בהיותם שותפים ותיקים בפעילות החינוכית באזור, תרמו לכל בוגר ערכת קפה, שחלילה לא ייקלעו לסיטואציות חברתיות נטולות קפאין מבושל כמיטב המסורת. אלי ברכה, ראש המועצה האזורית חוף השרון, ציין בפני המשתתפים, כי שיעור המתגייסים לצה"ל בכלל וליחידות מובחרות בפרט מקרב בני הנוער במועצה האזורית חוף השרון הוא מהגבוהים ביותר במדינה. פרסומים אסורים בנגבה ל"על הדשא" נודע, כי עורכת העלון של נגבה ביקשה, לאור פניות של חברים, להביא בעלון את הכתבה המדוברת, "קיבוץ נדבות" שפורסמה ב"הארץ", וזכתה לתגובות רבות. היא התקשרה למרואיינת המופיעה בכתבה בהארץ, שלומית גורן, ויידעה אותה על כך. אך תשובתה של גורן, הייתה שהיא לא נותנת לה רשות לפרסם את הכתבה. כדי להימנע ממחלוקת נענתה העורכת לבקשה, והכתבה הנ"ל לא פורסמה מעל דפי העלון בנגבה. אבל חברי נגבה שמעוניינים לקרוא אותה, בוודאי מצאו את "קיבוץ נדבות" בגוגל. (כזכור, לפני עשר שנים פרסם הארץ כתבה על מצבם הקשה של קיבוצים, וגם לה קראו "קיבוץ נדבות". בכתבה ההיא כיכב קיבוץ רוחמה, שבינתיים עשה כברת דרך ארוכה). מתרימים ונהנים למען יתומים באתיופיה כפר גלעדי בשבת הקרובה בשעות אחר הצהריים ייערך בבית השומר שבכפר גלעדי, אירוע תרבותי שמטרתו איסוף תרומות לטובת בית יתומים באתיופיה. בן הקיבוץ, נעם כשרי, העומד לצאת בשבוע הבא לאפריקה אל בית היתומים "בית אל", השוכן באדיס-אבבא, מספר כי ישהה במשך חודשיים במקום ויחבור לצוות הפועל בו. בית היתומים מונה 17 ילדים בגיל שש עד שתים-עשרה, ומנוהל על ידי ד"ר יגרמו אספוו, אשר באחריותו גם בית ספר לרפואה ושני בתי חולים במרכז אתיופיה ונמצא ביחסי גומלין עם בית החולים הדסה בירושלים. כשרי מצטרף אל יוזמת הרעיון, נועה לורבר, אשר התוודעה לבית היתומים באמצעות אמה, רופאה בבית חולים הדסה. בין השאר, מתכוונים המתנדבים לסייע בלימוד היתומים את השפה האנגלית, תרבות ואמנות, כששאיפתם היא לפרוץ דרך למתנדבים נוספים שיגיעו לסייע במוסד על בסיס קבוע. באירוע ההתרמה שארגן כשרי, איש סאונד והפקה במקצועו, יופיעו אנשי מוזיקה גליליים, כגון Boss Alathink, הרכב לאטין ג'אז חדש, וחברי להקת אומה גומה האהודה בקרב צעירי הצפון. חונכים את מכון החליבה החדש לכבשים דליה בשעה טובה הסתיימה בניית מכון החליבה החדש בדיר הכבשים של קיבוץ דליה, שהפך בעקבות ההתחדשות למכון החליבה לכבשים המתקדם ביותר במזרח התיכון ובין המתקדמים בעולם. מקצועני צ.ח.מ אפיקים הם שבנו את המכון, הכולל כעת 72 עמדות ממוחשבות, היודעות לפקח על איכות החליבה והחלב של כל כבשה. הנוכחים בטקס, בהם מנכ״ל משרד החקלאות, יוסי ישי; נציג מועצת החלב, שייקה דרורי; וראש המועצה מגידו, חנן ארז, זכו להאזין לשירתו של אחד הנערים העובד בדיר, לערוך סיור במכון המחודש, ולסיום, לזלול ממטעמיה של גבנית הקיבוץ, שושקה, הלא היא אמו של רכז הדיר, יואב תמיר, המתמחה בגבינות צאן כמובן. דרושות לצורכי מחקר - חוברות בישול מתובלות בסיפורי קיבוץ חוקרת הנשואה לבן צרעה צחית לפיד, 46, דוקטורנטית בחוג למיגדר בבר אילן, גילתה במהלך לימודי הדוקטורט שלה בתחום המיגדר, כי נושא המחקר שמרתק אותה הוא לא פחות ולא יותר - ספרי בישול נשיים. "במהלך לימודיי התוודעתי לכך, שכבר בסביבות המאה ה-16 נשים החלו לכתוב ספרי בישול, שבהם מצאו דרך להביא לידי ביטוי את עולמן האישי". לפיד, הנשואה לעודד, בן צרעה, גילתה במהלך לימודיה, ספר בישול קהילתי שהופק בצרעה, עובדה שהעלתה בה את הרעיון לחקור לעומק את האנתרופולוגיה של ספרי בישול קהילתיים בהתיישבות העובדת. "ההיבט המעניין במיוחד הוא הסיפורים השזורים בין המתכונים, שדרכם ניתן ללמוד על חיי הקהילה המקומית שבה יצא הספר". עד כה העלתה בחכתה מספר ספרי בישול קיבוציים, והיא תשמח מאוד להרחיב את מאגר הספרים לטובת מחקרה. ניתן לפנות לצחית - tsachit.lapid@gmail.com או למחלקת התרבות בתנועה.    הקיבוצניק הנרגן - איך זה ש"הדף הירוק" מתלהב מארבעה טייסים שסיימו קורס טיס, כשבבה"ד 1 סיימו עכשיו קורס קצינים כמעט 20 קיבוצניקים ועל זה הוא לא אומר מילה?! (הורים חי"רניקים עם הרבה כבוד