על הדשא - מנה שנייה - אשרת קוטלר עולה צפונה, מכת גניבות - הקופים הבריחו את הגנבים

8.4.2010

על הדשא רוני מ. האס, יבל ברקאי, משה אביר - עין השופט

השומר הצעיר בסטשנוב התרפ"ע שאלונצ'יק סרט דוקומנטרי למציאת קבר אחים "אבודים בניז'ני" סרט דוקומנטרי, המופק על ידי אב ובנו מכפר בלום - דני ששון, 65, (הפקה) ועומר ששון, 28, (בימוי וצילום) - יעסוק בחיפושם אחר גורלו של קבר אחים בעיירה הפולנית ניז'ני, שבו טמונים 740 מיהודי העיירה הפולנית סטשוב, שנרצחו במהלך צעדת מוות בדרכם למחנה הריכוז בלזץ, ביניהם עשרות מקרוביה של משפחת ששון. במהלך התחקיר לקראת הסרט, מצאו בני משפחת ששון, כי בסטשוב, הממוקמת כשעתיים נסיעה מקרקוב, פעל סניף גדול של השומר הצעיר. רבים מבני העיירה, שהספיקו לעלות לישראל לפני מלחמת העולם השנייה, התיישבו בקיבוצי השומר הצעיר, בהם קיבוץ יד מרדכי. אחד הידועים שבהם היה אשר שילוני ז"ל, במשך שנים רבות כתב "על המשמר". במסגרת התחקיר שלהם פגשו הששונים את פיטר זדרזדיל, נוצרי פולני, לשעבר בן העיירה וכיום תושב לונדון, המקדיש את חייו לחקר יהודי סטשוב שנכחדו ברובם בשואה. הוא אף הקים אתר אינטרנט, ובו מידע על יהודי העיירה - www.staszow.co.uk זדרזדיל הצטרף למסעם של דני ושל עומר ששון כצלע שלישית, בניסיון לאתר את קבר האחים, ובכך נוסף לסרט עוד ממד, ודני, יהודי ישראלי חילוני, ופיטר, נוצרי מאמין פולני, שאבותיהם גרו שני דורות קודם לכן באותה שכונה בעיירה, מצאו את עצמם שותפים במסע למציאת קבר האחים, והכירו זה את זה על השונה ועל המשותף ביניהם. במסע הצילומים הראשון בסטשוב, שהתקיים בקיץ שעבר, הם הצליחו לראיין 15 מתושבי המקום, שב-1942 היו עדים לצעדת המוות, שבה הובלו תושבי העיירה היהודים אל מותם. במהלך גביית הריאיונות, הם קיבלו תמונה מצמררת בנוגע להתרחשויות ביום הרצח, שקירבה אותם לפענוח תעלומת קבר האחים. חשוב לציין, שרבים מתושבי סטשוב התגייסו לעזור לקומץ יהודי העיר, שהצליחו להתחבא ביער. דני ששון, שמפיק את המיזם באופן עצמאי, אומר: "לא ייתכן שצורת חיים, שהתקיימה 400 שנה, נעלמה פתאום ואיש לא זוכר את קיומה: חוזק ועמידות העץ כחוזק השורשים". בחודשים הקרובים יקיים ששון מפגש של יוצאי סטשוב לדורותיהם. כל המעוניין להשתתף במפגש מוזמן ליצור קשר - dannysasson@gmail.com טל' 0547948482 בנוסף, תשמח משפחת ששון לקבל כל מידע חדש שיהיה בו כדי להאיר את עיניהם בנוגע לקבר האחים בניז'ני. ניתן לצפות בקדימון מתוך הסרט באתר youtube לפי הכותרת- lost in niziny

מכת גניבות (1) יבל ברקאי משמר העמק בשני לילות נפרדים, לפני חג הפסח, פלשו גנבים ל-14 דירות במשמר העמק. לדברי מזכירת הקיבוץ, יעל מס, על פי הסימנים שנותרו בשטח, נעזרו הגנבים בילדים קטנים, שהשתחלו בין השאר דרך חלונות קטנים אל הדירות, וגנבו מכל הבא ליד: מצלמות, לפטופים, מכשירי טלפון ניידים וכסף מזומן. מס אמרה, כי הגנבים הגיעו אל כל רחבי המשק ופלשו לכל שכונות הקיבוץ. "כמעט אף שכונה לא קופחה". הנהלת הקיבוץ התארגנה במהירות, כדי לתת תשובות לכל המשפחות שנפגעו, בתקווה שגם הביטוח יחזיר משהו. בנוסף, חודשו הסיורים בלילות, שבהם שותפים גם ותיקים על קלנועיות.

התוכי שלא נגנב. צילום: רוני מ. האס מכת גניבות (2) בית זרע בליל הסדר החליטו שלושה פורצים אמיצים, לכאורה, לנסות את מזלם ב"ג'ונגל כיף", משק החי שבקיבוץ בית זרע. השלושה חדרו לעת ליל למשק החי, והחלו לגנוב כלוב של תוכי יקר ערך מסוג קקדו. לרוע מזלם, באותה שעה שוטטו במרחבי משק החי מספר קופים שפעלו כקופי שמירה, והחלו להתקיף את הפורצים ולצווח כנגדם. אליהם הצטרפו התוכים בצווחות רמות, וההמולה הגדולה לא הותירה ברירה בידי הפולשים, אשר החזירו את הכלוב למקומו וברחו כל עוד נפשם בם. את תיעוד המקרה ראו עובדי המקום בזכות מצלמות האבטחה, שעשו עבודתן נאמנה ויסייעו למשטרה לתפוס את רכי הלבב.

הצבע האינפראדום ניצח מגן בסוף שבוע האחרון, במהלך המופע "אינפראדום" של להקת המחול הקיבוצית בקיבוץ מגן, הנמנה עם יישובי אשכול, נשמעו מספר פעמים אזעקות "צבע אדום", להתריע מפני נפילת קסאמים. הלהקה המשיכה את ההופעה כסדרה, והרקדנים זכו לתשואות ולמחיאות כפיים סוערות מצד קהל של מאות צופים ותושבים מהאזור. מסתבר, כי ציונות זורמת להם בדם, לחברי הלהקה, המתגוררים ופועלים בבסיס האם, בכפר המחול שבקיבוץ געתון, כאשר במהלך השנה, מלבד לאימונים, הם מקדישים את זמנם גם לקליטת רקדנים יהודים מחו"ל ולשילובם בארץ למטרות עלייה כחלק ממיזם "מסע" של הסוכנות היהודית.

הרזיה והשמנה בחצר ראשונים דגניה א' עשרות תושבי עמק הירדן נאלצו להתנזר מפעילות כושר גופני והרזיה, בשל טקס ההכרזה על פתיחת אירועי שנת המאה לקיבוץ. בפאתי החצר המיתולוגית, ב"תגמיר" (מחסן הבגדים בדיאלקט הדגניאי) לשעבר, הוקם לפני כחצי שנה מועדון להרזיה ולקיום אורח חיים בריא, העונה לשם ספינ-דן. מנהל המועדון, יותם בארי, 31, בן אשדות יעקב איחוד, החליט ש-700 אורחים עלולים להרתיע את לקוחותיו, ובחר לסגור את המועדון במהלך האירוע. כפועל יוצא החמיצו נשיא המדינה ושאר אורחי הכבוד את המחזה המרהיב של חובבי הכושר מדוושים על אופני הספינינג במועדון ועוסקים בשאר פעילויות ספורט. למען קוראינו המודאגים בדקנו ומצאנו, כי עם תום האירוע שבו לנטוף אגלי זיעה בחצר הראשונים; ההתיישבות העובדת חזרה להתעמל ולפעום. אנחנו דווקא התלהבנו מהקפה ומאפה שהוגשו על ידי הדס ורדי, 49, דגנייאית אותנטית, ושותפתה גילי לביא, הפותחות מחדש את "קפה ראשונים", שכולל תפריט חלבי מעורר תיאבון, אשר יוגש במבנה האורווה לשעבר, שהפך למתפרה לשעבר בחצר הראשונים. מערכת "על הדשא" קבלה הבטחה, שהקפה יהיה פתוח לקהל הרחב כבר במהלך חידון התנ"ך העולמי, שיתקיים בשבוע הבא בחצר רבת הפנים.

ישראל האמיתי. צילום: משה פרידן לע"מ הקיבוצניק הנרגן משה אביר מעין השופט אבנר ברזילי, מנכ"ל ניר שיתופי, מתעורר בוקר אחד ומגלה שהוא בנו של קדיש לוז יו"ר הכנסת. איך קורה הדבר? האס מלהזכיר. ככה זה, כשכתבת מתייחסת לדברים שקרו טרם לידתה. אני מחנך את ילדיי לא להאמין לכל הכתוב בדף הירוק, על אף הלבוש החדש. (בתגובה על הפספוס של המערכת בהצגת תמונה של קדיש לוז במקום של ישראל ברזילי, בגיליון ה-25.3). אושרת קוטלר עולה צפונה יישובי גליל-גולן נשות הגליל והגולן נרגשות לקראת המפגש, הצפוי להתקיים ביום חמישי הבא, עם אושיית התקשורת, אושרת קוטלר- בנגל. העיתונאית המוערכת החליטה להיענות להזמנתן של בנות הכפר הפריפריאלי, למרות לו"ז היסטרי, ולשתף אותן בחוויותיה לרגל האירוע השנתי של יום האישה הבינלאומי, שנערך אפעס, באיחור קל. קוטלר עושה זאת בהתנדבות, לאחר ששמעה מיוזמות האירוע, דפנה אברהמס ודפנה שלמן, מהמועצות האזוריות הגליל העליון והגולן, כי הכנסות האירוע יועברו למרכז הסיוע לנפגעות תקיפה מינית של הגליל והגולן. על הדשא התקנא לגלות, כי בנוסף להרצאה, ייהנו בנות הגליל והגולן במהלך האירוע מבירות כיד המלך ומארוחת ערב "הכול כלול", בניצוחה של מבשלת קסם הגולן.

סבתא טובה מירון כוכב אמת/ הקמע של נערות ג"ע שמיר סבתא טובה מירון, 72, משמיר, מתכוונת להגיע בשבוע הבא למשחקי הגמר של אליפות ישראל בכדור סל לנערות, ולצפות במשחק בין גליל עליון להפועל חולון, כשבעקבותיה חמולת מעודדים. בעל הדשא חקרו ומצאו, כי בכל המשחקים שאליהם הגיעה סבתא טובה לעודד, ניצחו בנות גליל עליון, ובפרט הצטיינה באותם המשחקים הרכזת המוכשרת מיה מירון, 16, הלא היא נכדתה האהובה. אנחנו מחזיקים אצבעות (כסוסות).

להזמנת מינוי ל"הדף הירוק" 03-5632547

סרטוני קיבוצים

אתר סיפורי קיבוצים  הרשמו לקבלת עידכונים של אתר הקיבוצים  ישירות באימייל

על הדשא: מנה ראשונה - פרס ישראל אהרון ידלין, שאלונצ'יק לוחמי הגטאות

25.3.2010 daf@maariv.co.il    ארכיון עיתונות    על הדשא: מתאבנים בירוק רוני מ. האס ידלין. אם תתקרבו תבחינו בסומק לחיים. צילום: יוסי אלוני פרס ישראל. אהרון ידלין כולם יודעים, שידלין תרם לפיתוח המדינה וההתיישבות החלוצית, החל מצעירותו כפעיל בהנהגת הצופים, ובהמשך כמשתתף בייסוד י"א נקודות ההתיישבות בנגב. שימש מרצה ומורה, ולאחר מכן חבר כנסת ושר החינוך והתרבות, ומזכיר התק"ם. גם לאחר פרישתו מתפקידים ציבוריים, חזר להוראה ולחינוך בכלל אבל כאן תגלו: 10 דברים שלא ידעתם על אהרון ידלין 1.      ניחן בסומק לחיים בעת מבוכה 2.      מעדיף לנסוע באוטובוס ולהשתמש בהנחת אזרח ותיק 3.      אלוף כתיבת פתקי "צטלעך" לעצמו 4.      נוהג לנצל את זמן הנסיעה באוטובוסים לקריאת ספרים 5.      שעות העבודה הפוריות ביותר שלו הן שעות החשיכה 6.      כממלא תפקידים רמים לא נראה מעולם מבלה במסעדת גורמה 7.      לפני שהגיע לחצרים היה ארבע שנים חבר קיבוץ בארי 8.      רוכב על אופניים בני 20 שנה 9.      ביום העצמאות 2008 שימש כיושב ראש חבר השופטים של חידון התנ"ך העולמי לנוער יהודי. 10.  אב לשלושה בנים וסב ל-11 נכדים ונכדות ולנינה אחת. שאלונצ'יק לוחמי הגיטאות הם קצת המומים מהחשיפה התקשורתית, אחרי מכירת טבעול לאסם, וכשכתבו שכל אחד מהם מקבל 900,000 שקל, כמעט שני מיליון למשפחה, מתנו את המספרים שנזרקו באוויר התקשורתי (בסך הכל כמה מאות אלפים לכל משפחה) נעלבו שהלעיזו כנגדם על מלחמות אחים, ומספרים שכל זה לא היה קורה ללא מנהלי הקיבוץ, שהנהיגו עד היום את המשק בתבונה ובזהירות. בעל החזון זלמן שריג, 62, לוחמי הגטאות עיסוק - מפוטר זה שנה ממפעל קמא-קבלים המקומי שנסגר. מרוצה מהעסקה? כן. עכשיו יהיה ממה להתקיים עד לגיל הפנסיה. למי תודה למי ברכה? לגזבר המיתולוגי שלנו, עוזי הרפז בעל החזון, שבשנת 1985 ראה בחזונו פנסיות מסודרות לכל החברים, ולמעשה, בכסף הזה הקמנו את טבעול. תוכניות למימוש הכסף? משכנתה לילדים, לשפץ את הבית, בעוד שנתיים נחליף את האוטו. בלי בזבוזים בעילום שם, בת 78, לוחמי הגטאות עיסוק - גמלאית. מרוצה מהעסקה? כן. עכשיו אוכל לעזור לילדים שעזבו את הקיבוץ בלי שום דבר מלבד השכלה גבוהה. למי תודה למי ברכה? למנהלי המשק, שידעו לאורך השנים לנהל אותנו בתבונה וללא בזבוזים מיותרים. תוכניות למימוש הכסף? לעזור לילדים. אולי אוכל לעשות להם משכנתה. אני מסודרת. בן של מיליונרים יונתן שטיין, 28, לוחמי הגטאות עיסוק - רכז אשכול גליל בעמותת מפעלות חינוך וחברה בשיתוף מועדון הכדורגל הפועל תל אביב. מרוצה מהעסקה? כן. למרות שאני באופן ישיר לא נהנה מהכסף, כי הפכתי חבר אחרי התאריך הקובע, אלא אולי באמצעות הוריי במידה שירצו לתת לי... למי תודה למי ברכה? בראש ובראשונה לגזי קפלן, שהיה מנכ"ל טבעול והביא את טבעול להיות מה שהיא. ויש עוד רבים לפניו כל חברי הדור הראשון, שהסכימו לוותר על הרבה כסף על מנת להקים את המפעל הזה. תוכניות למימוש הכסף? טוב לי ככה. חיים מצוינים. אני ממש לא צריך את הכסף, כי עכשיו אני בן של מיליונרים! האנקדוטה של השבוע מסרוני בארי זה לא שהיא לא יפה, וזה לא שהיא לא שווה את התואר, אבל מזל שבקיבוץ בארי יש כמה אנשים מאוד מאורגנים. "על הדשא" חקר ומצא, כי שלושה ימים טרם התחרות המרגשת, שבה קטפה בת הקיבוץ היפהפייה, שביט ויזל, את התואר הנכסף, מלכת היופי של ישראל, זכו ותיקי הקיבוץ להנחיה מפורטת בנוגע למשלוח מסרונים (SMS) ממכשיר הסלולר האישי. זאת יכלו לעשות רק אחרי שהקיבוץ נתן הוראה מקדימה לחברת הסלולר, להסיר באופן זמני את החסימה בפני מפעילים חיצוניים, כדי שחברי הקיבוץ יוכלו לשלוח מסרונים לטובתה של ויזל. אנחנו רק תוהים, מי ישלם לחברים הנרגשים את החשבון בסוף החודש. (ותיק בא לאסוף את העיתון) הקיבוצניק הנרגן ע. דלומי לעזאזל, כמה מנהלים יש כאן, כבר אין חניה לקלנועית כוכב אמת אחד מלוחמי מי שקבע את ההצלחה של טבעול, הוא לא מי שחשבתם אלא טכנולוג המזון, מיכה שמר ז"ל, ששינה את הטעם הראשוני האיום של הקציצות בראשית ימי המפעל למה שעשה את טבעול לכתיתה הצמחונית מענגת החיך. עומד נגד החרדים פרשיית בית החולים ברזילי הפכה את אבנר ברזילי, 64 מנגבה לסלבריטי פתאומי. למי שאינו יודע, בית החולים ברזילי קרוי על שם ישראל ברזילי, שר הבריאות לשעבר, ממייסדי נגבה, וחבר בו כל חייו שהוא אביו של אבנר, נציג התנועה בניר שיתופי מרגבה. ברזילי הבן מספר כי הפרשיה האחרונה איננה אלא אחת מסדרה של פרשיות מטעם נציגי הממסד החרדי, שרדפו את אביו בימי חייו. ישראל ברזילי (אייזנברג) למד בילדותו בחדר והיה בעל ידע נרחב ביהדות ובספרי הקודש וכמוזיקאי נהג לתת קולו בזמירות שבת מענגות. כל אלה לא עמדו לצידו כאשר ניהלו נגדו הכוחות החרדיים מלחמת חורמה עת התיר נתיחת גופות והשתלות איברים לטובת חולים אנושים, בין השאר לקה ברזילי בליבו בעקבות התנפלות המונית כלפיו של המון חרדי בהיכל התרבות. יער הגאווה. גאווה מקומית. צילום: יח"צ גאווה בתובל הכנות קדחתניות ביער הגאווה בקיבוץ תובל לקראת פסטיבל "אביב בגאווה", שאליו יגיעו חברי אגודת הלהט"ב (ההומואים, הלסביות הבי-סקסואלים והטרנס-ג'נדרים) מכל הארץ. חברי האגודה טרחו בימים האחרונים על פריצת שבילים חדשים ביער, שאותם ימלאו בטוף היישר ממרום גולן, ויפיחו ביער, החוגג השנה שש שנים להיווסדו, עוד קצת גאווה מקומית. בפסטיבל, שיתקיים בשבת הקרובה, ייפגשו חברי האגודה מכל הארץ. קבוצות מחבל הבשור, מהגליל המערבי ומהגליל העליון כבר נרשמו להסעות. לאחר פיזור הטוף בעבודת כפיים משותפת, ייהנו המשתתפים והמשתתפות ממוזיקה טובה ומדוכני מזון ויצירה מתוצרת מקומית, אשר חברי הקיבוץ ותושביו יציגו לכל דורש, כולל טעימות מתוצרת היקב החדש, שהוקם לאחרונה בתובל. להזמנת מינוי ל"הדף הירוק" 03-5632547 סרטוני קיבוצים  אתר סיפורי קיבוצים  הרשמו לקבלת עידכונים של אתר הקיבוצים  ישירות באימייל

בני קיבוץ סיימו קורס טיס רוני מ. האס 04/03/2010

סגן מיקי מגברעם וסגן איל מקיבוץ גלעד קיבלו כנפיים בשבוע שעבר. נחשו את מי הזמין סגן מיקי למפגש עם מפקד החיל? בטקס ענידת הכנפיים לבוגרי קורס הטיס האחרון, שהתקיים בשבוע שעבר במעמד מפקד חיל האוויר, אלוף עידו נחושתן, ובכירים נוספים, סיימו שני בני קיבוץ את הקורס בהצלחה - סגן מיקי מקיבוץ גברעם וסגן איל מקיבוץ גלעד.   סגן מיקי שהתפנה לשוחח איתנו, סיים את הקורס כטייס במגמת מסוקי סער. הוא נולד בברית המועצות ועלה בגיל שנתיים עם הוריו ועם אחיו הבכור היישר לקיבוץ גברעם, במסגרת תוכנית הקליטה בית ראשון במולדת. מיקי מעיד על עצמו כי עבר מסלול רגיל של ילד קיבוצניק - "עבדתי בנוי, צילום: ראובן קסטרו    בגידולי שדה וברפת, למדתי בתיכון שער הנגב במגמת פיזיקה וכימיה, וכאשר הגיעו אליי זימונים לקורס נכנסתי לתהליך, כאשר רק בגיבוש נפל לי האסימון שאני בעצם מתחיל את המסלול בקורס טיס". סגן מיקי מעיד כי היו אלה שלוש שנים של הנאה ושל סיפוק. מעבר לכנפיים, במהלך הקורס הוא סיים תואר ראשון בכלכלה ובניהול.   למפגש עם מפקד החיל נחושתן, שאליו יכול כל בוגר להזמין אדם אחד שהשפיע על חייו באופן משמעותי (מלבד קרובי המשפחה), בחר מיקי להזמין את מדריך הנעורים שלו מהקיבוץ. "מדריך הנעורים שלי הוא אדם מיוחד - אוהב אדם ואינטליגנט, וממנו למדתי את הגישה החיובית לחיים. הוא הצליח להדביק אותנו ברצון לפעול מתוך ערכים חיוביים". גם אחיו הבכור של מיקי, שבו הוא מתגאה, התגייס לאחרונה לצה"ל לאחר שסיים לימודי עתודה כמהנדס חשמל. לאחרונה זכה לחוויה לא שגרתית, כאשר שובץ לטיסה עם טייס מילואים ותיק, ולהפתעתו גילה כי מדובר בבן קיבוצו, גברעם.   ההורים של מיקי מספרים כי היו גאים עד מאוד לראות את השינוי שחל בבנם במהלך קורס הטיס, והתפעלו מיכולתו להשתלב ולהחזיק מעמד במסלול התחרותי, כל זאת תוך הנאה מלאה מהשלבים השונים בקורס. מיקי, הם אמרו, עם כל ההתחייבות שלו לחיל האוויר לשנים ארוכות, עדיין לא ויתר על עוד מטרה בחייו: לימודי רפואה - מטרה שיוכל להגשים רק בעוד שנים לא מעטות, לכשישתחרר.

השאלון: נהגי אמבולנס - גיבורים על גלגלים רוני מ. האס בימים שאסונות בינלאומיים מעלים על נס את איכות צוותי ההצלה הישראליים, הלכנו לבדוק מיהם המתייצבים להציל חיים ביום ובלילה, בימי שיגרה כבימי מלחמה. נהגי האמבולנס שפגשנו החלו כמתנדבים. אצל חלקם השתנה הסטטוס בעקבות השינויים בקיבוץ, אבל לא ה"שריטה". הם נכונים לקריאה לצאת להציל חיי אדם, ומדברים על האדרנלין ועל מצבים שנצרבים בזיכרון לדיראון עולם. גם אצלנו יש מלאכי שירות גיל אסיסקוביץ. שפויים ונורמליים לא ילכו לעסוק במקצוע הזה להציל חיים של אחרים גיל אסיסקוביץ, 52, רוחמה מה עושה: נהג אמבולנס 17 שנה. אסון במשפחתו שינה את מהלך חייו. בתו בת הארבע, נופר, נפטרה שבוע לאחר שעברה ניתוח בעקבות מום בלב. לאחר זאת פנה לקורס נהגי אמבולנס, במטרה להציל חיים של אחרים. לאחר תריסר שנים הצטרף במשרה מלאה לצוות הפרמדיקים בתחנת שדרות. נצרב בזיכרון: ליוויתי את פיגועי האוטובוסים בכפר דרום, בצומת אשקלון, בניסנית ובאלי סיני.באינתיפאדה חטפתי בעצמי אש על האמבולנס שלי, היה מפחיד. נקראתי לאירועי קסאמים, שכללו הרוגים ופצועים. בזמן פינוי של נערה מבית ספר, עצרה אותי מכונית ובה אישה בדואית בתהליך לידה מתקדם. עצרתי לידם, וסיימתי את הלידה. זו הייתה תינוקת, ואז הסתבר שהאב סירב לקבל אותה. לא דרך נעימה להתחיל את החיים. אמבולנס אחר פינה את היולדת ואת התינוקת לסורוקה בבאר שבע, ואני המשכתי במשימת הפינוי המקורית. בשבוע ביצוע ההתנתקות הייתי פרמדיק, ואני זוכר כי בכפר דרום, במטרה "לפרק" את ההתנגדות, סוכם עם אחד ממנהיגי המקום, כי הוא יוצא מהיישוב באמבולנס. קיבלתי הנחיה לפנות את אותו מנהיג, באמתלה של כאבים בחזה, לבית קרובים באחד מהיישובים הסמוכים לנתיבות. הוא היה בריא לגמרי. הרפואה בשירות הפוליטיקה. מוטו אישי: כל זמן שאני מטפל ומסייע ולא מטפלים בי: החיים דבש, כמעט גן עדן, והכי חשוב: חיה ותן לחיות. עוד משהו: בדרך כלל, מי שמגיע לתחום הזה, זה מתוך חיבורים אישיים לעניין. לרוב, אנשים שפויים ונורמליים לא ילכו לעסוק במקצוע הזה. מאיר שקד. להתכונן לגרוע מכל עם כפכפים ובגד ים מאיר שקד, 50, אדמית מה עושה: מנהל ייצור במפעל לעיבוד שבבי. בימים אלה פורש מהשירות כנהג אמבולנס, אחרי 22 שנה. בנוסף, שחקן תיאטרון חובב, ומשתתף בתיאטרון לצדק חברתי. נצרב בזיכרון: נודע לנו על נפגעים במערת קשת. זה היה יום שבת, בקיץ, ואני בבריכה. הקריאה הייתה על נפגעים שטיילו למערת קשת. הגעתי אליהם עם בגד ים וקפקפים רטובים. בעת הסעת יולדת לבית חולים נולד התינוק כבר באמבולנס. אמנם התינוק עשה את העבודה לבד, ולא הייתי שותף בלידה, ואפילו את חבל הטבור לא חתכתי (הגעתי מלוכלך מהעבודה במפעל וזו פעולה סטרילית). נשאר לי להתרגש מהמעמד ולהעביר את התינוק ואת אימו בשלום לבית החולים. פינוי נפגע מהכשת צפע: הבאתי את הנפגע לבית חולים עם הנחש שהיה עדיין בחיים בקופסה. הרופא די נבהל כשפתח את הקופסה. בשבת האחרונה לפני סיום מלחמת לבנון השנייה, תחת הרעשת קטיושות, הוקפצתי לעראמשה. הייתי כבר מוכן, כי עוד טרם הקריאה ממד"א התקשרו אליי חברים מהכפר, להגיד לי להגיע מהר; אם ושתי בנותיה, שישבו בחצר, נפגעו מהפצצה. הגעתי מהר, וכבר בכניסה לכפר עצרו אותי, ואמרו לי שאין מה לעשות. מד"א הגיעו ופינו את הגופות. אני ורופא הקיבוץ נותרנו לטפל באנשי הכפר המבוהלים. למחרת הייתי שותף להלוויה העצובה של ההרוגות. מוטו אישי: להתכונן לגרוע מכול, ב-99% מהמקרים זה לא הכי גרוע, והכי עוזר: להתמקד במטרה. עוד משהו: חקוק בזיכרון: האמבולנס הישן של הקיבוץ, עם סירנה: שופר, יד אחת להילוכים, ואחת להגה ולסירנה. עצה ראשונה לנהג המתחיל: לפני כל דבר ללבוש כפפות, שאפשר יהיה לטפל מיד כשמגיעים ובכל דבר. ועוד משהו: לא אשכח החייאה שעשיתי לגבר שיכור מעראמשה. צחצחתי את השיניים הרבה פעמים אחר כך. מלכה מנואל. נחרת לעולמים בזיכרון קשה כשכואב מלכה מנואל, 60+, נאות מרדכי מה עושה: רכזת בניין ורכזת בריאות ורווחה ותעסוקה. מתנדבת במד"א כנהגת אמבולנס, ששייך כיום למד"א. כיוון שבצבא הייתה חובשת ואחראית מרפאה, נראה היה לה טבעי לעבור קורס נהגי אמבולנס כבר בשנת 1982, כשנודע לה שיש צורך בנהגים. נצרב בזיכרון: אישה בהיריון שאספתי בצומת כפר בלום, בעקבות תאונת דרכים. מאוחר יותר כאבתי לשמוע, שהיא איבדה את העובר בעקבות הפגיעה. בצומת איילת השחר קראו לי לתאונת דרכים קטלנית. כשהגעתי למקום הבנתי, לחרדתי, שלא נשאר לי במי לטפל. היו שלושה הרוגים, וכל שנותר היה לפנות את גופותיהם. תאונה שהתרחשה בין צומת יסוד המעלה לצומת הגומא; אני אספתי את האימא, ששאלה כל הזמן מה שלום הילדה שלה. לא יכולתי לשתף אותה בעובדה, שילדתה נפצעה באורח קשה מאוד והוטסה במסוק לרמב"ם. לימים, שמעתי שהבת נפטרה. זה היה מסוג האירועים המכאיבים שלא ניתן לשכוח. נחרת לעולמים בזיכרון. מוטו אישי: תמיד להיות אמפתית ולתת יחס טוב. מזכירה לעצמי כמה קשה כשכואב וכשלא מרגישים טוב. בכל מקרה, לזכור שהחיים ממשיכים ותמיד לקוות לטוב. עוד משהו: תמיד נמצא אצלי בהישג יד תיק ציוד רפואי ועזרה ראשונה, על כל צרה שלא תבוא. ועוד משהו: לפעמים, יש רגעים נחמדים באמצע היום, כשאינני בתפקיד אני פוגשת אנשים שנזכרים שלקחתי אותם באמבולנס, וכן העזרה שאת נותנת לאנשים בשעת כאבם. צוות מילוא בהרכב מלא. שריטה עמוקה בדיסק  הולכים לבכות אחר כך אמיר מילוא, תל קציר, 60 מה עושה: פועל מתכת בעפולה. כבר 30 שנה שמתנדב לאחר העבודה כנהג אמבולנס של תל קציר, השייך היום למד"א. לאחרונה, הצטרפו לעזרתי עידן בני ושיר בתי, הוא כחובש והיא כנערה שהשתלמה במד"א. נצרב בזיכרון: תאונות הדרכים, במיוחד אלה שקורות לאופנוענים. אבל יש גם הפתעות. בפעם הראשונה, לפני כחודש וחצי, זכיתי להשתתף בלידה של בחורה בנקודת המשטרה של חוף גולן. נצרב לטובה. המקרים בקיבוץ עצמו זכורים לי היטב. הכאב נשאר. זה כמעט כמו משפחה. מוטו אישי: ההתנדבות הזו היא סוג של שריטה עמוקה בדיסק. כשאתה צעיר זה האדרנלין, כשאתה זקן מתווספים לך שיקול דעת וניסיון לרוב. היו שנים שהייתי קם באמצע הלילה ורץ מיד. לאט לאט למדתי קודם לחשוב, ואז לצאת לדרך. הניסיון מלמד אותך לעשות סוויץ' בראש. הולכים לבכות אחר כך. עוד משהו: הג'וק החל במהלך מלחמת יום כיפור. ההגנה המרחבית קרסה, התחילו להעביר קורס חובשים מזורז לחברי ההתיישבות העובדת, ומשם המשכתי להיות חובש במילואים. אחרי שנה כבר עשיתי קורס נהגי אמבולנס.