על הדשא - 25/12/13

על הדשא

רוני מ. האס, הזמן הירוק

25/12/2013

  

עומר דץ. צילום: יחצ

הדץ הבא
קדרים

בקדרים די התאכזבו בשבוע שעבר כשעומר דץ, הזמר הצעיר והמוכשר, סיים את השתתפותו בתחרות "הכוכב הבא" במקום החמישי ולא עלה לגמר.
דץ הצעיר, האחיין הכישרוני של חבר הקיבוץ אילן (דץ), הצליח להתקדם ולנצח מועמדים רבים ולהעפיל לחמישיית הגמר. אילן: "לא הופתעתי שהוא לא נבחר לרביעיית הגמר, זו הייתה רוח השופטים רב הזמן. הייתי גאה בו שהוא המשיך להילחם על דרכו, ובעיקר שנתן ביצוע כל כך איכותי בשיר האחרון, ביצוע שעליו כל השופטים הצביעו בעדו פה אחד". מסתבר שהגֵנים האמנותיים במשפחת דץ לא פסחו על הדוד ועל בני הדודים הקיבוצניקים. דוֹד אילן, מסתבר, היה בעצמו בלהקת הנח"ל תקופה מסוימת; הבן הבכור, עופרי, בן 17, מנגן על תופים מכיתה א'; הבנות, עמית, בת 16, רוקדת כבר 12 שנה, ואחותה הצעירה, אפיק, בת 13, רוקדת גם היא זה שמונה שנים.

אם מישהו מהילדים ירצה להתמודד בתחרות בטלוויזיה, תעודד אותם?

"לא. אני דווקא אנסה לשכנע אותם להימנע מזה. אני חושב שמדובר במעמסה נפשית מאוד קשה וחושפנית, בייחוד לנפש צעירה. מובן שזה גם האגואיזם שלי כאבא, כי אני לא בטוח שאצליח לעמוד בלחץ. חוויתי את זה עם עומר כדוד, ולא בטוח שאעמוד בזה פעם נוספת. אבל אם הם ממש ממש יתעקשו, אני לא אמנע בעדם..". הכוכבים הבאים?

שביר. עטיפת התקליט

  
נפרדים מאריק
כתב: עודד פלוט, מנכ"ל המועצה האזורית שער הנגב

ברור חיל

  
"זה היה בתחילת שנות השמונים. הקיבוץ היה אז בשיא הפריחה, לא מודע לצונאמי המשבר המתקרב. באותה תקופה כיכבה בארץ המוזיקה הברזילאית. מתי כספי, הפרברים, אלי ישראלי – כולם גלשו על הגל המצליח. תוכנית הרדיו 'ארץ טרופית יפה' עם שירים מתורגמים מברזיל, זכתה להצלחה וצולמה לטלוויזיה אצלנו על הדשא הגדול מול חדר האוכל. להקת הסמבה של הקיבוץ יצאה למופעים ברחבי הארץ, וגם הגיעה לטלוויזיה. אנשי הברנז'ה התאהבו בקיבוצניקים הברזילאים, והתחילו להגיע אלינו, הביתה. וכך, בימי שישי בערב, היו מתכנסים על הדשא של סלבה (כן, הפרשן מערוצי הספורט, שהיה אז חבר קיבוץ ומנהיג הלהקה). התאספו שם אריק (איינשטין), ושלום (חנוך) ורבים וטובים אחרים. אוכלים שורסקו, שותים קייפיריניה, מתכוננים למשחק הבא של הפועל תל אביב, ואם יש גיטרה – אז גם שרים. אנחנו, אנשי הקיבוץ, באנו, חווינו את הרגע והרגשנו בלב העולם.
"ב-1982 אריק הקליט עם קלפטר את האלבום 'יושב על הגדר', ובו השיר 'שבחי הסמבה'. לקראת סוף השיר נשמע קולו של סלבה מדבר בפורטוגזית אל 'אריק אמיגו' ומודה לו ולאיזקי קלפטר על השיר המקסים. יחד הם מבכים את ההפסד של נבחרת ברזיל במונדיאל שנערך באותה שנה, ומסיימים בהרמת כוסית בפורטוגזית – 'סרבה!' שנה לאחר מכן, אריק צולם לעטיפת התקליט 'שביר' עם החולצה של ברור חיל. לנו נשארה התמונה על העטיפה, והזיכרון של אריק אצלנו על הדשא. הלכת לנו, חבר".

   

פעמיים מלאך
יראון

  
שלומי פלקס, 64, יראון, עובד בגינון בקיבוץ ובשעות הפנאי הוא "מלאך שביל" - מתנדב למען מטיילי שביל ישראל ועוד קודם לכן, ביחידת החילוץ גליל-כרמל. "לפני כ-12 שנים הלכתי בשביל ישראל ונוכחתי לדעת, שאין למטיילים אפשרויות לעשות הפסקה, להתקלח, לתפוס מחסה בימי גשם. החלטתי שצריך לפתוח בקיבוץ חדר למטיילי השביל ופניתי למזכירה". המזכירות אישרה ופלקס קיבל חדר, שאותו צבע, סידר ואפילו התקין בו דוד מים חמים. השמועה פרשה כנפיים, ומטיילים התחילו לפקוד את יראון. לאחר זמן מה, בשל הביקוש, פתח פלקס חדר נוסף. "היו מקרים שהגיעו אפילו שבעה מטיילים באותו יום. יום אחד, בתחילת שנות האלפיים, בחודש נובמבר, הגיעו המון מטיילים בשעות אחר הצהריים והערב, רטובים ומסמורטטים. באותו זמן ניהלתי את 'אגם חי' בקיבוץ, אז פתחתי עבור המטיילים הרבים את חדר הנחשים המחומם, והלנתי אותם שם לשנת לילה חמה ובטוחה. בהתחלה אצלנו היה החדר היחיד באזור. בשנים האחרונות פתחו עוד חדרים למטיילי השביל. אני שמח שיש עוד מלאכים. לפעמים אנחנו מארחים את המטיילים, הם אוכלים אצלנו, נשארים עוד יום ולפעמים חוזרים". הקיבוץ גובה היום תשלום סמלי בסך 10 שקלים ממטייל, וכך מצליחים לממן את ההוצאות. לעתים, ההתנדבות ביחידת חילוץ גליל-כרמל משתלבת בעיסוקו כ"מלאך שביל". "לפני שלושה שבועות שתי מטיילות הלכו לאיבוד במירון בחושך. מאחר שהיה להן מספר הטלפון שלי, כי תכננו להגיע לחדר מטיילים, הן התקשרו אליי ויצאנו לחלץ אותן". פעמיים כי טוב.
לרשימת מלאכי השביל- http://www.teva.org.il/?CategoryID=770

  

על הדשא - 19 לדצמבר 2013

על הדשא

רוני מ. האס

19/12/2013

מרום גולן. מתנדבים גם בשלג. צילום: ענת שריר

נותנים לחיות לחיות
מרום גולן

   
השלג הכבד שריפד השבוע כל חלקה טובה ברמת הגולן, לא פסח גם על קיבוץ מרום גולן והלבין היטב כל פינה, כולל את פינת החי של הקיבוץ המטופח. בסוף השבוע האחרון, שיאה של הסופה, נותר דן פלדמן, מנהל פינת החי, בביתו במושב שעל, מרחק קילומטרים ספורים אך מושלגים היטב, כשלשמחתו, את החיות במשק החי, פקדה משפחת שריר המקומית, שחולקת בהתנדבות ביחד עם 13 משפחות נוספות, תורנויות שבת וחג בפינת החי. פלדמן: "בקיבוץ מרום גולן, שהוא קיבוץ מופרט לחלוטין, יש מנהג מקסים, כש- 14 משפחות חולקות ביניהן, בהתנדבות מלאה, תורנויות בפינת החי. בשבת האחרונה היו תנאי מזג אוויר קיצוניים ביותר, מה שהציל את המצב היו המתנדבים, שהגיעו למרות השלג הכבד, פתחו את המקום, האכילו את החיות, ובדקו שכולן בסדר." כמובן שבשבת האחרונה, כשכל הדרכים עמוסות השלג, היו חסומות, לא היו מבקרים, אך בימים כתיקונם, פוקדים את משק החי מבקרים רבים, כשהמתנדבים מקבלים את פניהם על כל המשתמע מכך. ואיך החיות עברו את הסופה? "סוסי הפוני, החמורים, העזים והכבשים, עומדים יפה בתנאי מזג האוויר, יש להן מחסה ששומר עליהם מפני השלג. שאר החיות שמורות בתוך ביתן ותאים מחוממים ששומרים עליהם מתנאי מזג האוויר החורפי".

  
משיבים ארוחה ליושנה
דגניה א'

  
רוית פידל-דגן, דגניה א', היא בעלת עסק בתחום הדרכה והטמעת יישומי מיקרוסופט בחברות עסקיות, בנוסף היא גם אמא לשני ילדים בגילאי 10 ו-13 וחצי, כשלאחרונה בעזרת מספר הורים נוספים ובסיוע מנהל הקהילה, נבות עבדי והצוות החינוכי, יזמו השבת עטרה ליושנה - ארוחות בקר בבית הילדים הצעיר, בבקרי יום שישי ובחופשים. "מאז ההפרטה הרגשנו בחוסר של ארוחות משותפות- החוויה של שולחן ערוך כל טוב, ישיבה ושיח משותף, מסגרת של ארוחה ואפילו תורנות של הילדים." הם הצליחו לעניין מתנדבים מהקהילה שהרימו את הכפפה ונכנסו לתורנות ארוחות הבקר והתחילו להפעיל את היוזמה. "מדובר בסבים וסבתות ועוד מתנדבים מהקהילה, הם מכינים ועורכים את הארוחות, משתפים את הילדים, לפעמים מגדילים לעשות ומשלבים גם פעילות כגון הקראת סיפור לפני הארוחה, הפעלת משחקים וכו'." רוית מספרת שערך מוסף של הארוחות היא ההזדמנות שניתנה לאנשי הקהילה "להכנס לבית" ולהכיר את מה שקורה בפנים ומאידך " הילדים שלנו זוכים להכיר אנשים נפלאים שבאים מאהבה". ארוחות הבקר פועלות כבר חודש וחצי, ונראה שזו רק ההתחלה. טיפים למתעניינים- רויתravitdf@mila-d.com  .

המים מתחת לכביש באור הנר. צילום: אלון שוסטר

  
חצי הכוס המלאה
אור הנר

  
"רכב אחד של הקיבוץ, שהצליח לחצות את זרם המים האדיר שסגר על מבואותיו, לא הצליח לחזור, חמשת נוסעיו יצאו בשלום מהחוויה, את הרכב עדיין לא מצאו." זו רק אחת מהחוויות שעברו על חברי קיבוץ אור הנר, בסוף השבוע האחרון, כפי שמספר ניר בן ישראל, 53, אור הנר פעיל בצוות החרום של קיבוצו - " בדרך כלל יורדים אצלנו בחורף ממוצע של 300 מ"מ, במהלך 10 הימים של תצוגת החורף הסוער הזה קבלנו כבר יותר מ-450 מ"מ של משקעים!" גולת הכותרת הייתה כאשר נחל שקמה, שהתוואי שלו עובר ממש בפתח הקיבוץ, כל כך שצף, עד שבערב שבת, חסמה הזרימה את מבואות הקיבוץ. "בשנת 92' זו הייתה הפעם האחרונה

נחל שקמה בכניסה לאור הנר. צילום: אלון שוסטר

שנחל שקמה גלש מעבר לגשר וחסם את הכניסה לקיבוץ, בשישי בערב הנחל זרם, כשבשלבים מסוימים, היה חצי מטר מעל גובה הכביש, נדהמנו לגלות כשחישבנו את קצב הזרימה שהמאגר שלנו שמכיל 8 מליון קוב, התמלא תוך 30 שעות." חברים שרצו לחזור הביתה בשישי בערב, לא יכלו לחזור לקיבוץ, חלקם נשארו לישון במכוניות מהצד השני של הגשר. את קריסת קו המתח הראשי של הקיבוץ ניסו לפתור בעזרה הדדית- חצי מהבתים המחוברים לגנרטור אירחו את הללו שאינם מחוברים. למזלם של החברים, חדר האוכל המקומי, המגיש בשגרה 3 ארוחות ביום, המשיך גם במהלך הסופה להגיש אוכל למי שרצה, כשהאמיצים שהעזו לצאת בקור החשוך, רכשו את האוכל וחזרו לאכול עם המשפחה, בבית. "ומה חצי הכוס המלאה?" בן ישראל: "בעוד חודשיים כשנקיים כאן את פסטיבל 'דרום אדום', יהיה כל כך אדום בעיניים, כי הפקעות של הפרחים ספגו כל כך הרבה מים, אני מזמין את כולם לבוא לבקר!".

  

מילים של אלון על מילה של רוני - דצמבר 2013

הבלוג "מילה של רוני" מעדכן בכל הכתבות של רוני והחומרים אודותיה,
הוא נותן הזדמנות להצצה אל חומריה של היוצרת וכאשר משהו מבקש לברר אודות כישוריה ככתבת, מאפשר העמקה.
אלא, שמרבית המחפשים לא ממש פנויים לעשות תחקיר בתוך החומרים הרבים שמופיעים כאן, לצורך זאת הכנתי עבורכם כעורך הבלוג "מדריך למטייל ברחבי הבלוג".

ראשית, כמו שמראה המדליה - הבלוג כבר זכה להכרה מכובדת בשנת 2010 כאשר אתר אפלטון, אשר מדרג את הבלוגים דירג אותו בין 20 הבלוגים החשובים, שנית 25,500 צפיות בבלוג מציעות שכנראה לא מעט אנשים מצאו עניין ברחביו ובכל זאת, מי שמגיע על מנת להתרשם מהכתיבה זקוק ליד מכוונת על מנת לא ללכת לאיבוד בכל הכמות הגדולה של החומרים שמופיעים בו. (למעלה מ 330 פוסטים)

נתחיל מהרקע הכללי אודות רוני ככתבת -
רוני מעולם לא הסכימה להגדיר את עצמה כעיתונאית, אמנם היא מכינה כתבות כבר שנים רבות בעיתונים שונים, אבל התפקיד שהיא מזדהה איתו הוא "כתבת" ו"עורכת" ועד היום נוהגת להסביר, שהיא רחוקה מרחק רב מהאישיות המקצועית שנדרשת מעיתונאי - אמנם יש לה מרכיב אחד חיוני מאוד - היא מסתפקת במשכורת מאוד נמוכה, אבל מהצד האחר, היא מתרחקת מכל מה שהוא צהוב וכל כניסה למרחב הפרט שלא הוזמנה אליו.
הדוגמא הבולטת ביותר לנושא זה, הינה הכתבה "האיש שלקח אחריות" דוגמא יוצאת דופן לתפיסתה אשר בלטה במיוחד בניגוד לכתבה שפורסמה בשמה ברשת מעריב. אודות הגלגולים השונים שעברה נכתב הפוסט - "מילה של רוני שווה הרבה מילים שלהם".

לרוני היו שורה של תפקידים - כתבת במספר מקומונים, על הצפון, הדף הירוק, rest.co.il, כמו כן שימשה ומשמשת כעורכת - בעבר במדור "אישה" של על הצפון וכיום עורכת את מדור "על הדשא" שהתחיל בעיתון הדף הירוק, שהפך בהמשך לזמן הירוק.

אז אם אתם מחפשים כתבות מאחד מהמקורות האלו - כל שעליכם לעשות בבלוג, הוא לבחור בתווית המתאימה וללחוץ עליה ותגיעו לרשימת הכתבות השייכות לאותה קטגוריה.

הכתבות שלה, כולן היו עבודת שטח, אולם ישנם גם ידיעות רבות - ההבדל לרוב הוא שעבור ידיעה היא יכולה להסתפק בשיחת טלפון, בעוד הכתבות תמיד דרשו מפגש אישי, ביקור ולא פעם גם שימשה כצלמת של העיתון.

אין ספק שבתור בן הזוג, יצא לי להרוויח לא מעט - לא רק בשדה העיתונאות, אלא גם בתחומיה האחרים - שימשתי כ"אשת שליח" במשך שנתיים בדרום אפריקה, כאשר היא שימשה כשליחה המרכזית לארצות דרום אפריקה של הסוכנות היהודית, נהנה כל שנה מאירועי ההתרמה שהיא עורכת כגייסת המשאבים של מרכזי הסיוע ובתוך כך זוכה למפגשים מרגשים עם חלק מהאנשים שבלעדיה הייתי רואה רק דרך המסך וכמובן נהניתי מאוד מההשתתפות באמא מחליפה ועוד שורה של תוכניות אירוח בתור בן זוגה.
יחד עם זאת כבן הזוג של הכתבת יש לי קצת תלונות - ההנאה הגדולה ביותר שהייתה לי מתפקידיה ככתבת הייתה בעת שכתבה עבור REST אבל, בעקשנותה התפטרה מהתפקיד רק בגלל שלא הסכימו לשלם לה עבור הנסיעות (ואולי זה רק היה תירוץ כי ראתה שאני עולה במשקל יתר על המידה) והיו שורה של מפגשים עם אנשים מרתקים ובמקומות מעניינים.

אני קורא בהנאה רבה את הכתבות שלה וכמעט תמיד זקוק להסברים שלה - כי היום אני כבר מבין, שהתחכום קצת גדול עלי והדקויות של הניסוחים שלה לא פעם חובקים בתוכם התחכמות שכנראה לא רק אני לא מבין, אלא גם העורכים שלה מפספסים - מה שמביא אותה לא פעם לתסכול, כאשר אלו חושבים שהם משפרים את הניסוח אבל מפספסים את הרעיון המרכזי.

אז, עם קצת סבלנות, העמקה בכתבות תספק הרבה מאוד עניין וחומר למחשבה
ואם אתם מחפשים כתבת חרוצה שאוהבת לכתוב בעיקר על הצד האנושי של המציאות ולא מוכנה ללכלך ולחדור לצנעת הפרט, אז אל תחששו לפנות אליה - עיתונאות, טלוויזיה ואפילו רדיו - בהכול היא כבר התנסתה ובכולם הצליחה להרשים לפחות צופה/מאזין/קורא אחד - אותי.

על הדשא - 5 לדצמבר 2013

על הדשא

רוני מ. האס, הזמן הירוק

5/12/2013

אי אפשר להפסיק
האון / מוא"ז עמק הירדן

  
ביום חמישי שעבר התקיים, זו השנה האחת-עשרה, הערב לעידוד יצירה מוזיקלית בעמק הירדן על שם ערן ועודד קורנפיין ז"ל, בני קיבוץ האון, אשר מוזיקה הייתה חלק בלתי נפרד מחייהם. ערן הבכור נהרג לפני 21 שנה בתאונת אופנוע, במסגרת טיול בתאילנד שערך לאחר הצבא. אחיו, עודד, נהרג במהלך מבצע "חומת מגן" בג'נין, באפריל 2002. במהלך הערב הופיעו שבעה הרכבי רוק של בני נוער מיישובי המועצה האזורית עמק הירדן, בתמיכה של מעל 400 בני נוער מכל האזור. טרם ההופעות העניקה משפחת קורנפיין מלגות ללימודי מוזיקה. מפעל זה, שיזמה המשפחה, נהנה מתמיכת אגפי החינוך והקהילה במועצה האזורית עמק הירדן, ובמסגרתו פועלים המרכז למוזיקה "מרכז עידן" וחברי קבוצת "יוצרים רוק חברתי" - קבוצת בני נוער הפועלת במסגרת חברתית בשמונה השנים האחרונות. האם, ורדה, עלתה לבימת האולם והודתה לכל משתתפי הערב: "זו הפעם האחת-עשרה שבה מתקיים ערב זה, המוקדש לזכר שני בנינו האהובים, ערן ועודד ז"ל. אתם, קהל יקר, מגיעים לכאן בנאמנות כל שנה ומשתתפים איתנו בחגיגה המוזיקלית של צעירים רבים העוסקים במוזיקה, המהווה חלק מרכזי בחייהם. בכל שנה ניתנת לנו הזכות לחלק מלגות וכלי נגינה לילדים שנבחרו, ועל כך גאוותנו הרבה!"

  
חקלאי לחקלאי
הקיבוץ הדתי / קריית גת

  
ביום שני השבוע התייצבו יותר מ-100 בני נוער מקיבוצי הקיבוץ הדתי בחווה חקלאית בקריית גת, ונתנו כתף לעולים יוצאי אתיופיה להכשרת שטח חקלאי בעיר. רזי בן יעקב, 35, בן כפר עציון, כיום בלביא, מרכז הפעילות לנוער ולצעירים בקיבוץ הדתי, מספר: "במסגרת פעילות שקיימנו בקיץ עם בני נוער שלנו באזור קריית גת נחשפנו לפעילותה של עמותת "הנני", אשר מקימה גרעינים של משפחות ישראליות ממוצא אתיופי, שנקלטו היטב בחברה הישראלית, וחוזרים להתגורר במרכזי אוכלוסייה אתיופית בערים השונות. זאת, תוך סיוע דווקא לדור המבוגר להקים חוות חקלאיות קטנות מתוך התפיסה, שהחזרת המשמעות ויכולת ההתפרנסות לחיי המבוגרים בקהילה יחזירו להם את הכוח ואת התפקיד כראשי הקהילה, עובדה שתחזק את הקהילה כולה". בחווה בקריית גת עובדים כיום כ-40 עולים מאתיופיה, ששמחו מאוד ליום גיוסים, שכם אל שכם, עם הקיבוצניקים הצעירים. יש תוכניות להמשך שיתוף פעולה? "דווקא כן. יש כוונות להרחיב ולמסד את הקשר שנוצר. מבטיחים לעדכן".

ריבה זכאי ז"ל. התמונה מהאלבום המשפחתי

  
בשׂיבה טובה
עין השופט
מאת יבל ברקאי

  
ביום ראשון השבוע הובאה למנוחות חברת קיבוץ עין השופט, ריבה זכאי, בת 101 וחצי שנים. ריבה זכאי, אימו של הזמר דודו זכאי, חיה חיים ארוכים ומלאי עשייה, והיא האישה שזכתה להגיע לגיל המופלג ביותר בקהילת עין השופט אי פעם. בצעירותה עבדה שנים רבות כמורה לעברית באולפן העולים בקיבוץ, ובגיל מבוגר עברה לעבוד במפעל המשנקים 'אלתם', שם עבדה עד גיל 100. ריבה התגאתה מאוד בבנה דודו, שנהג לבקר אותה מדי שבוע בבית הסיעודי בקיבוץ, ואף נהג להסב הנאה רבה לדיירי הבית, כשהיה מצטרף לשירה שהובילה הפסנתרנית בתיה אביר, בתו של המשורר זיסקינד כרמל. ריבה נטמנה בבית הקברות של עין השופט שליד ג'וערה, וחברים רבים הגיעו ללוותה ולחלוק לה כבוד אחרון. יהי זכרה ברוך.
 

על הדשא 28 לנובמבר 2013

על הדשא

רוני מ. האס, הזמן הירוק

28/11/2013

 

הצבא צועד
מרחביה

  
יורם מן, 80, מרחביה, הנדסאי מכונות במקצועו, שמע ממכרה, שמחפשים באגודה למען החייל מישהו עם ידי זהב שיוכל לתקן כל מיני דברים בהתנדבות. הרעיון מצא חן בעיניו והוא החליט להתנדב בסניף העפולאי הקרוב למקום מגוריו. "מדי פעם נותנים לי משהו לתקן, בימי ראשון אני עובר במאפייה ומגיע אל הסניף עם לחמניות טריות, שם מחכות המתנדבות מוכנות לפעולה, יושבות ומכינות סנדביצ'ים אותם אנחנו מחלקים לחיילים. בחנוכה נחלק סופגניות כמובן.
" למָן לא ברור מי יותר נהנה מההתנדבות המתנדבים או החיילים, מה שבטוח הוא שהאווירה המשפחתית והחברית באגודה למען החייל, מעודדת אותו להמשיך ולהתנדב. "האגודה גם ממוקמת במקום מיוחד, בתחנת הרכבת הישנה של עפולה, במבנה שהיה מחסן הסחורות של התחנה, מהימים שאני עוד זוכר." באגודה מאד מרוצים מפועלו של מן וישמחו לאתר מתנדבים נוספים " אנחנו מחפשים עוד מתנדב או מתנדבת, רצוי עם רכב, שמקום מגוריו קרוב לעיר עפולה, ואשר גם יודע להפעיל מחשב לפעולות בסיסיות". המעוניינים להתנדב מוזמנים לפנות לאבינועם יחזקאלי בטלפון: 052-2843964 או אל יורם מן, בטלפון 2476512- 052.

  
מנגישים בגליל
אשדות יעקב מאוחד

  
כפיר בר, 34, אשדות יעקב מאוחד, מעסה במקצועו, הוא עיוור מלידה ובחצי השנה האחרונה חבר בקבוצת סיירת נגישות של "המרחב לחיים עצמאיים בגליל, " שתפקידה הוא לצאת ולבדוק את מידת הנגישות של מקומות ציבוריים בגליל עבור אנשים עם מוגבלות. "בחודשים האחרונים הצטרפתי כפעיל בסיירת הנגישות, סיירת המורכבת מאנשים בעלי מוגבלויות שונות וגם סטודנטים ללא מוגבלות. אנחנו מגיעים למקומות שנותנים שירות לציבור הרחב כמו מסעדות, בתי קפה, צימרים וכו' ובודקים אם ועד כמה המקום מונגש עבור נכים. אנחנו פועלים בקבוצות קטנות, יש לנו טפסי נגישות אותם אנחנו ממלאים, בודקים מה רוחב דלת הכניסה, האם יש שרותי נכים, האם יש רמפה או רק מדרגות ועוד".
כפיר בר וחבריו דואגים לבצע את משימתם באופן מכבד ותרבותי שכן, לשיטתם, עצם המפגש עם מנהלי המקומות, יכול להביא לשינוי. "אנחנו מסבירים לשם מה הגענו ואף מבקשים את רשותו של בעל המסעדה לבדיקת נגישות המקום והתאמתו לאנשים עם מוגבלות. בנוסף גם מציינים בפניו שאנחנו ממלאים טפסי נגישות ומעלים את המידע לאינטרנט בכדי לאפשר לאנשים עם מוגבלות לבדוק את מידת הנגישות המקום ובהתאם להחליט האם להגיע. מאוד חשוב לנו להסביר לבעל המקום שהמידע המועלה לאינטרנט ניתן לשינוי, במידה ויחליט להנגיש את האתר בצורה טובה יותר."
כפיר מספר, כי כיום יש ברשותו מטר מדבר, בו הוא יכול לעשות שימוש על אף עיוורונו, עובדה המאפשרת לו להשתלב בצורה עצמאית יותר בסקירות. "אני חושב שפעילות זו מבורכת וללא ספק תורמת לנו כבעלי הצרכים המיוחדים בכך שיש לנו את האפשרות לוודא נגישות ולהחליט לאיזה מקום ללכת".

 

מרפא הבושם
כברי

  
שמעון שמלה, 48, כברי, הקים בכברי לפני 14 שנה את המיזם "מרפא הבושם", העוסק בקוסמטיקה טבעית, רפואת צמחים והפקת שמנים צמחיים. הוא אוטודידקט שמשלב ידע מתחומים רבים, כולל ידע שקיבל מסבתו ששימשה מרפאה בצמחים בג'רבה שבטוניסיה, ותוך מתן דגש על רפואה קדומה ובפרט רפואת הרמב"ם. "פיתחתי שיטה המחברת גופנפש, כשההיבט האבחוני מבוסס על הגוף, אורח החיים של האדם ותזונתו, והטיפול נעשה ביחס ישר לנפש, תוך מתן דגש על שימוש אינטנסיבי בתמציות צמחי מרפא, שמנים צמחיים, חליטות וכ-400 פורמולות שפיתחתי במהלך השנים".
שמלה הוא כמו ספר פתוח, שפתו הציורית, כמעט מקראית, שולטת בהסבריו, אפילו את הדימוי שפיתח לגוף האדם מחבר שמלה לחג החנוכה הקרב ובא, הוא מקביל את הפנים למנורת בית המקדש: "בפנים שתי אזניים - שני קנים, שתי עיניים-שני קנים, שני נחיריים- שני קנים, והשמש- היא הלשון". ואכן, אחד השימושים העיקריים באמצעותם מסייע שמלה ללקוחותיו, היא שימוש בתמציות שמנים המונחים מתחת ללשון, ובשפתו הציורית: "בעזרת השמנים האלה אנחנו מדליקים את המנורה, דרך הלשון הם מגיעים ישירות ל'מ.ל.ך' - מוח, לב וכבד" ואם נרצה להדליק את החנוכיה, שלה כידוע 9 קנים, לשמלה הפתרונים. "נתייחס גם לחוש המישוש, דהיינו הידיים, שאין לך שיעור קומה גדול יותר מלהבין שהמנורה משקפת את פנימיות האדם והחנוכיה שישבה מחוץ לקודש הקודשים באה לסמל את שלמות הגוף." חנוכה שמח ובריא לכולנו.
למידע נוסף- http://www.simple-natural.net / http://www.mrphbosem.com /

   
עזרה לנפגעי הסופה בפיליפינים
נחמן גלבוע

  

צילום: דובר צה"ל

הקרן ההומניטרית על שם אייבי נתן, מייסודה של קרן חבצלת, התגייסה למען נפגעי הסופה בפיליפינים, שהביאה למותם של כעשרת אלפים איש, והותירה מאות אלפים ללא קורת גג. הקרן חברה למספר ארגונים, ובהם ברית עולם וטופז, והחלה לגייס כספים למימון ציוד ומזון לנפגעי האסון. גיוס הכספים נעשה ביישובי המועצה האזורית מגידו, על ידי תלמידי פנימיית רעות של בית הספר האזורי מגידו. בנוסף, סייע מנהל הקרן, הנרי אלקסלסי, מעין השופט, לארגן משלחת סיוע מטעם ברית עולם - הכוללת רופאה, פסיכולוג, עובד סוציאלי ואיש לוגיסטיקה - שיצאה לפיליפינים ביום רביעי. "אנחנו עושים כמיטב יכולתנו להקל על האוכלוסייה שם", אומר אלקסלסי. "מדובר באוכלוסייה חלשה. במשלחת הראשונה אין חברי קיבוצים, אבל אולי נגייס חברים למשלחת השנייה".

על הדשא - 21 לנובמבר 2013

על הדשא

רוני מ. האס, הזמן הירוק

21/11/2013

 

חם מהתנור

  
במסגרת ארועי "חודש הזקן הבינלאומי", נערך בעמותת ותיקי עמק יזרעאל, אירוע הוקרה לפועלם של מתנדבי עמותת עמק יזרעאל. באירוע השתתפו הותיקים והמתנדבים בסדנת אפייה בריאה, גם אפו וגם טעמו.

 
קלעה בול
מחניים
שיר בן חמו, 38, הצטרפה עם בעלה וארבעת ילדיה לפני שנתיים וחצי להרחבה בקיבוץ מחניים. לפרנסתה היא עובדת בחברת ישקר, כאשר בחמשת החודשים האחרונים, היא פועלת בשעות הפנאי שלה, בהתנדבות, בתחום אחר לגמרי - מאמאנט - ליגת האמהות בכּדוּרֶשׁת. "לפני כחמישה חודשים שמעתי מחברה לעבודה שמשחקת בליגת מאמאנט, ליגת אימהות בכּדוּרֶשׁת, בנהריה. החלטתי שאני רוצה לנסות להקים קבוצה, זה פשוט נשמע לי מאד מתאים, אפילו שלא היה לי שום נסיון קודם בספורט." כנראה שהיא ענתה לצורך מאד בוער, השמועה פשטה במהירות ובתוך ארבעה וחצי חודשים הקימה 30 (!) קבוצות ברחבי אצבע הגליל. "החוויה במאמאנט מדהימה, זו ליגה שפועלת בכל הארץ. זו הזדמנות בשביל האמהות לעשות ספורט עם חברות וכמובן להכיר חברות חדשות." הליגה פועלת על טהרת ההתנדבות, העלות להשתתפות בליגה סמלית והניהול נעשה על ידי האמהות עצמן. "חשוב לציין שאחת המטרות שלנו היא לפעול למען הקהילה, כשמלבד הערך המוסף החברתי בו זוכות הנשים שמשתתפות בליגה יש לנו גם מטרה לתמוך בפרוייקטים התנדבותיים בקהילה המקומית." winwin.

 
סודות בחדרי חדרים
מ.א.הגליל העליון/ מכללת תל חי/ מרכז סיוע גליל גולן

  
במועצה האזורית הגליל העליון מתכוננים מזה זמן ליום לציון המאבק באלימות כלפי נשים, המצוין מדי שנה בסוף חודש נובמבר. בשיתוף פעולה עם מרכז הסיוע לנפגעות/י תקיפה מינית ואונס גליל-גולן והמכללה האקדמית תל חי, יקיימו ביום רביעי הקרוב, 27.11, מיצג ייחודי שיעסוק בסוגיית הסודיות האופפת את הפגיעה המינית. דפנה אברהמס, מנהלת המחלקה לקידום מעמד האשה בגליל העליון מספרת: "רצינו לטפל בנושא מזווית נוספת. בנוסף להרצאות שיעסקו בסוגיית האלימות המינית כלפי נשים הן מהאספקט החברתי והן בהקשר לדינמיקה של הסוד, הקמנו ביוזמת מרכז הסיוע גליל-גולן, מיצג של מעין "תאי וידוי", אליו יוזמן הקהל להכנס, ועל פי בחירה, יוכלו באינטימיות ודיסקרטיות, לרשום סוד אישי שישאר אנונימי מעל גבי הכרטיסיות. הסודות ייתלו על משטח שיוקדש לכך, סמוכים זה לזה, ממחישים כי לרבים מאיתנו, ישנו סוד נצור ועד כמה קשה אך משחררת היא חוויית החשיפה.
"קרן רובינשטיין, רכזת החינוך וההסברה של מרכז הסיוע גליל-גולן מספרת: "ישנם 9 מרכזי סיוע ברחבי הארץ, כולנו עסוקים בהסברה להעלאת המודעות ומניעת אלימות מינית. השנה החלטנו להוציא את הפגיעות המיניות מהצללים והשתיקה אל תוך השיח היומיומי שלנו. לא עוד נאשים את הקורבנות על שהעזו לדבר, אלא נעזור לחברה להכיר בזכות שלהן לדבר. אנחנו מאמינות שהחוויה האנושית בזמן המיצג, של חשיפת הסוד האישי באופן שמור אך קולקטיבי תהיה מאד עוצמתית ותמחיש באופן ברור שכולנו בסירה אחת והמאבק באלימות נגד נשים בכלל ובאלימות המינית שמופעלת כלפי ילדים, נוער ומבוגרים בפרט, הוא המאבק של כולנו בכדי שתהיה כאן חברה בריאה ונכונה יותר".
מרכזי הסיוע לנפגעות/י תקיפה מינית - קו חירום ארצי- 1202

ענת גולדמן. צילום: דורי שניר

 
משוואה בלי נעלמים
בית זרע

  
ענת (44) ויהושע (50) גולדמן, בית זרע, הם הורים לשבעה ילדים, ולהרבה כלי מיתר. ענת עוסקת למחייתה כמתקנת גיטרות וכלי פריטה בבית המלאכה "הגולדמנים", שהקימה לפני 15 שנה וליהושע, נגן פלמנקו, בית ספר לגיטרה. ענת - "כשהשתחררתי מהצבא מאד התלבטתי אם ללמוד רפואה או עבודה בעץ, בסוף בחרתי בעץ". בהתחלה היא עבדה בשימור עץ במעבדות מוזיאון ישראל, באותה תקופה הכירה את יהושע, בן בית זרע, שאיתגר את זוגתו הצעירה כשהציע לה לתקן את הגיטרה השבורה שלו. רק לאחר לידת בנם הבכור, כשיצאה לחופשת לידה, התפנתה לתיקון הגיטרה וראתה כי טוב. היא החלה לעסוק בתיקון כלי פריטה, ואחרי שנתיים אף פתחה את בית המלאכה בו היא עובדת עד היום.
ההורות הובילה אותם צפונה לטובת חיים מלאי זיקה למוזיקה ולטבע - כיום יהושע מלמד גיטרה בערבים ועובד בנוי של הקיבוץ בבקרים. ענת עובדת בבית המלאכה ומרצה לקורסים במוזיקה במכללת כנרת, הם מטפחים עם ילדיהם את גינת הירק בחצר ביתם ומנגנים עם בנם הבכור חוני מוזיקה מקורית שכתבו.
ענת: "לאחרונה עודדו אותי לנסות את מזלי בתוכנית X פקטור והחלטתי ללכת על זה". ביום רביעי שעבר התוודע עם ישראל לזמרתה הייחודית של ענת, שלמרות אהדת הקהל והשופטים לא המשיכה לשלב הבא. "זה חבל, אבל לא נורא שלא המשכתי הלאה. הבנתי שלא בדיוק התאמתי

משפחת גולדמן. צילום: שרון טריבלסקי

למסגרת הזו. מה שחשוב זה שהייתה לי חוויה מצוינת ומעצימה, אני והמשפחה מאד נהנינו, שמחתי לחשיפה והרגשתי שהתוצאה הייתה מאד מפרגנת.

ענת גולדמן בתחרות. צילום: אסף שמע

 

על הצפון - 177

http://meidafon.co.il/alhatzafon/ah_177/