1.12.2011 daf@maariv.co.il    ארכיון עיתונות    על הדשא - העצמה נשית רוני מ. האס עולים עליה לישראל התחזקו והתאמצו תנועת השומר הצעיר העולמית / תנועת הבוגרים הם עדיין מתראיינים באנגלית, אבל קרן אוגיקס, 25 ודניאל רוס, 30, שהיו בשש השנים האחרונות חלק מקבוצת עורב שפעלה והובילה עד השנה את הפעילות של השומר הצעיר בניו יורק, הגיעו החודש על מנת לעשות עלייה ולהגשים בדיוק כמו שחונכו בשומר הצעיר בקנדה, שם גדלו והתחנכו. הם פורצי דרך ואף מקווים לשמש דוגמה לבאים אחריהם, שכן כמעט 20 שנה לא עלו חברים מהתנועה בצפון אמריקה לארץ. יש להם גם כוונה להצטרף לעשייה של תנועת הבוגרים בארץ. "בשבילנו העלייה לארץ זו הגשמה. חונכנו בשומר הצעיר, והגשמנו בכל שלב בחיינו בצורה שראינו לנכון לנו באותה תקופה". כחלק מהעשייה המשמעותית שלהם, הם מזכירים את השנה שעשו בארץ ובתוכה הפרויקט החינוכי בו לקחו חלק, שחיבר בינם לבני נוער יהודים וערבים, את מיזם הדגל שלהם בניו יורק - הקמת "ללא חומות", תנועה ללימוד ערכי חברתי בארצות הברית, שעוסקת בלימודי אזרחות לחיזוק ערכי הדמוקרטיה - ואת מיזם ההדרכה של חברי קבוצות בוגרות, במטרה להקים תנועת בוגרים עולמית. בארץ הם מתכוונים להתעסק בנושא היהודי-ערבי ולנסות לגבש צירי קשר עם הפלסטינים. "הנושא הזה חשוב לנו, ואנחנו רוצים לקחת חלק בניסיון למצוא פתרונות וכיווני התקדמות". הידד לחזקים והאמיצים. רבט שלי בן דוד וקרין אביב דברים שרואות מכאן מלכיה - צה"ל ההורים, הישראלים לשעבר, של רב"ט שלי בן דוד, 21, ורב"ט קרין אביב, 20, שהגיעו מלוס אנג'לס לארץ כחיילות בודדות ומשרתות באותו בסיס כמפקדות על חיילים עולים חדשים, הם החברים הכי טובים. זו הסיבה שהן מכירות מגיל אפס, וכך קרה שכאשר שלי שמעה שקרין מתכוונת להצטרף לתוכנית צב"ר ולהתגייס לצה"ל, היא ביקרה בארץ לבדוק שיש היתכנות לגביה, חזרה הביתה, ארזה את חפציה והצטרפה אף היא לתוכנית. בשנה האחרונה הן מתגוררות כחיילות בודדות במלכיה, שתיים מתוך קבוצה של 23 כמותן, מפקדות על חיילים עולים חדשים בבסיס צפוני ומתנסות בחוויות שונות בהרבה מהחיים שהכירו עד כה בלוס אנג'לס הרחוקה. קרין: "אני למדתי בבית ספר יהודי שבו כל שנה מתגייסים לפחות שלושה חבר'ה לצה"ל. העובדה ששלי ואני משרתות בבסיס של עולים חדשים מאוד משמעותית בשבילי, וממש נלחמנו כדי להגיע לכאן, כי מהניסיון שלנו אנחנו מבינות אותם - את האתגרים, המרחק מהבית, איך זה ללמוד מה זה צבא ואת המנטליות הישראלית". למנטליות הקיבוצניקית, היא לא ממש מתחברת. "זה מאוד שונה מהחיים בלוס אנג'לס, אבל כן למדתי להעריך את השקט ואת השלווה שמאפשרים לברוח מכל הבלגן, מקום קטן ומגניב שכולם מכירים אחד את השני". בן דוד דווקא אוהבת את החיים בקיבוץ ומתחברת אל הקיבוצניקים: "יש לי חברים טובים ממלכיה שאני בקשר איתם". היא גם מתכוונת אחרי הצבא לחפש עבודה מועדפת, רצוי בקיבוץ, ואז להירשם ללימודים, "כנראה בכיוון של הוראה, ההדרכה גרמה לי לרצות להתמחות בתחום הזה". וההורים? אם קרין תחליט לעלות, בטח אימא שלה תנסה לשכנע את אבא שלה להצטרף אליה ולחזור לארץ. שלי מאמינה שאם תחליט לעלות זה יהיה מספיק משכנע כדי שהוריה יבואו אחריה, בפרט שאחותה הקטנה דניאל, בת תשע, כבר ממש רוצה להתגייס לצה"ל. סקר אלימות נגד נשים הם פוגעים גם בקיבוצים מוא"ז גליל עליון כשדפנה אברהמס, מנהלת המחלקה לקידום מעמד האישה במועצה האזורית הגליל העליון, החלה לפני ארבע שנים במיזם להכשרת ממונות למניעת הטרדה מינית בקיבוצי המועצה האזורית הגליל העליון, בליווי ובשיתוף של מרכז הסיוע לנפגעות תקיפה מינית ואונס גליל גולן והאגף לשירותים חברתיים במועצה, היא לא שיערה שהמיזם הזה יהיה הטריגר לסקר ראשון מסוגו, שיבדוק בקרב 29 קיבוצי המועצה את עמדות הציבור בנושא אלימות מינית. יום העיון השנתי, המטפל בנושא המאבק למניעת אלימות כנגד נשים, הוקדש בשבוע שעבר בגליל העליון לחשיפת תוצאות הסקר, שנערך על ידי ד"ר אביגיל מור, פסיכולוגית וחוקרת העומדת בראש החוג ללימודי מגדר במכללה האקדמית תל חי. סרטון שהוכן על ידי ליבי רוני, קדרים, ממונה למניעת הטרדה מינית בקיבוצה ויוזמת הסקר, פתח את הכנס. בהמשך חשפה ד"ר מור את הנתונים ואת משמעותם בנוגע לחברה הקיבוצית. מנהלת המחלקה לקידום מעמד האישה, דפנה אברהמס: "תוצאות הסקר לא הפתיעו אותנו. אנו יודעות כי בקיבוצים קיימות כל השנים פגיעות מיניות, וכי דפוס ההשתקה חזק במיוחד בחברה הקיבוצית האינטימית. התפיסה שמובילה אותנו בעבודה היומיומית בכלל, וביום הזה בפרט, היא שאיננו מפחדות להודות שפגיעה מינית קיימת גם אצלנו בבית. היכולת של כולנו לדבר ולהודות בעובדות מובילה להישגים עצומים בטיפול במקרים של נפגעות ונפגעים ובעיקר במניעה. הקמנו מנגנון שפועל תוך שיתוף פעולה, ומסוגל לספק מענה גם לנפגע/ת הבודד/ת וגם ברמת היישוב, כטיפול מערכתי המשלב את אנשי הקהילה והרווחה ביישוב". לסרטון- http://www.youtube.com/watch?v=zWlYlP0PsX0&feature=share&mid=53 המחלקה לקידום מעמד האישה הגליל העליון - 046816361. מרכז סיוע לנפגעי/ות תקיפה מינית ואונס - קו חירום 24 שעות ביממה: 1202. (מחפשים) כוכבי אמת בערוץ 2 מפיקים סדרה תיעודית חדשה, שתעסוק בזוגיות ובאהבה בגיל הזהב. יוצרי הסדרה מעוניינים לאתר חברי קיבוץ ותיקים, שלהם סיפור אישי מיוחד, דילמות מהותיות בזוגיות, פרק חדש, התאהבויות או פרידות ועוד, הכול בגיל הזהב. למעוניינים - אורית פוקס, תחקירנית: 0545888780 להזמנת מינוי ל"הדף הירוק" 03-5632547 סרטוני קיבוצים  אתר סיפורי קיבוצים  הרשמו לקבלת עידכונים של אתר הקיבוצים  ישירות באימייל

אדלינה - מסעדת שף בקיבוץ כברי - כתבה באתר רסט

עם הפנים לים

מסעדת אדלינה בקיבוץ כברי לקחה את רוני האס לטיול גלילי-אירופאי המשקיף אל הים התיכון ומעורר את כל בלוטות הטעם

 

רוני מ. האס | 24/11/2011

היה היה

בראשית ימיו שימש המבנה היפהפה בו שוכנת מסעדת אדלינה כמרכז התרבות של כברי. לפני כעשר שנים, החליט הקיבוץ בהובלתה של אדלינה, חברת קיבוץ ממוצא ארגנטינאי, להסב את המקום למרכז סדנאות בישול. אדלינה הפיקה הרבה סדנאות בישול, עם מיטב השפים עד שאחד הלקוחות שהשתתף באחת הסדנאות, אילן אופנהיימר מנהריה, נשבה בקסם המקום והחליט להקים כאן מסעדת שף. את הניצוח על הסימפוניה הקולינרית בסגנון הספרדי-גלילי-ים תיכוני, הפקידו בידיו של השף רושי דקוואר, בן תרשיחא ותושב מעלות היום, בוגר בית הספר לבישול לה קורדו בלו והתוצאה - מסעדת שף עם הרבה, הרבה כבוד, מקוריות ואיכותיות.

מנה מנצחת

קשה. קשה היה לבחור כאן בין מעולה למצוין. 'טאפאס מתוקים' (58 ₪) כמעט ששבר את ליבנו כי היינו מלאים מדי מכדי להצליח למצות אותו עד תומו (אבל מה לא עושים בכדי לאסוף עדויות מהשטח). מדובר בצלחת ובה ארבעה סוגים של מתוקים שוברי לבב: אין ספק שהכנאפה, בה דובר לאחרונה רבות, כפי ששיתפה אותנו יעל, מנהלת המסעדה הלבבית, הייתה כה מענגת, ששכחנו שאנחנו בדרך כלל לא אוהבים את המתוק ים-תיכוני הזה. בגרסה האדלינאית, מדובר באליפות שנמסה בפה עם מילוי כה מענג שהתאמצנו לאכול לאט שלא יגמר לעולם. אבל, שומו שמיים, כדור הגלידה בטעם פיסטוק, המיוצר במקום היה לא פחות מענג, מלווה בפיסטוקים להמחשת מוצאו. שני ריבועי עוגת גבינה קטנים נימוחו בינות לקרומי הטעם שלנו ולסיום קינחנו את הקינוח המהולל הזה ב'קרמה קטלנה' שישבה על טארטים קטנים ופריכים, גרסה ספרדית לקרם ברולה, או-לה-לה. הללויה. והכל, כך דיווחה לנו יעל, מיוצר כאן במקום.

הבעיה הייתה שהזיכרון של הקרפצ'יו בקר (45 ₪), מתובל בוינגרט שמן זית וליים, מתפצפץ בפה במשותף עם תפזורת מיני עלעלים ירוקים וגבינת  פארמג'אנו רג'יאנו לא הצליח לעזוב אותנו. מזל, ששלל המנות שהוגשו לנו ב'טיול הטאפאס הזוגי' איתו פתחנו את הארוחה היו כל כך איכותיות, שהן היוו מתחרה שוות עוצמה לאחרים; מנות טאפאס אשר כל מרכיב בהן היה עילוי לגוף ולנשמה - מהפטה כבד בקר-אווז - שני חצאי כדור קטנים מלווים בריבת חבושים, לבנה מעודנת שעוברת שדרוג במטבח על בסיס לבנה המיוצרת במחלבה מקומית, חמוץ בו זמנית, קרם חציל קלוי מקושט בקצח - עוד לא טעמנו התמוססות חצילים כה משובחת, גבינת פטה מונחת על פלפל אדום קלוי טעימה, טחינה ירוקה אסלית ולחם הבית טרי וחם. אה, וכמובן - סלט עלים טרי, מתובל נכון, מלווה את כל החגיגה הזו. אז, היינו צריכים לגלגל את הסרט אחרוה וקדימה, להתלבט הרבה בין הפרולוג לאפילוג, אבל אם ממש חייבים להחליט מי מנצח בתוך כל המצוינות הזו - החלטנו ללכת על ה'טאפאס מתוקים'.  זו פעם ראשונה שפגשנו בכאלה ואתם יודעים מה אומרים - אין כמו אהבה ראשונה.

משקה נבחר

השילוב בין רצפת האבן לתקרת העץ הגבוהה עורר בי כמיהה ליין טוב. מתוך תפריט היינות הגליליים הלוקאל-פטריוטי, בלט לעיני הקיבוצניקיות, היין של ג'וני מקיבוץ תובל. רציתי להאמין, שאם כבר אנחנו בנוסחה של הפוך על הפוך (מסעדת השף הכי רחוקה ממה שאסוציאציה של קיבוץ עושה לכל מה שקשור לאוכל), נאתגר את היקב הקיבוצי-גלילי של ג'וני שטרן. בחרתי בכוס בלנד קברנה-שירז-מרלו 2009 (35 ₪), אחרי שהרחתי וטעמתי ושלל תמונות ורגשות זרמו בכיוונים מנוגדים בבת אחת אל ירכתי נשמתי, הבנתי שיצאנו פעם שנייה מנצחים. אחר כך הייתי חייבת לעיין בתפריט שסיפר על מוצאו של היין - תערובת של ענבים מגפני כרם יוסף שבשפלה הפנימית וגפני רמת הגולן שהתיישנה 13 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי ואמריקאי ואף זכתה במדליית זהב בתחרות אשכול הזהב 2011 בקטגוריה של בלנד חופשי. השתכנעתי גם בלי הזהב. אבל האמת שמה-זה הייתי גאה בבחירה שלי. תמיד טענתי שיש לי את זה בפרנקופיליות.

עיצוב ואווירה

בצניעות, באינטימיות ובלי יותר מדי רוח, מסעדת אדלינה היא הדבר הכי רחוק ממה שהייתם מדמיינים על מסעדה בקיבוץ. וזה לא שיש לי משהו נגד חדרי אוכל קיבוציים. נהפוך הוא. אבל זה פשוט כל כך הפתיע, הנסיעה בשבילי הקיבוץ תוך מעקב אחר השילוט המכוון לאדלינה וההפתעה כבר ממבט מבחוץ - מבנה האבן המרשים משקיף עלינו מלמעלה, חלונות זכוכית גדולים, תוחמים את המרפסת הסגורה, שממש לא מכבר התווסף בטרסה תחתיה, דק חיצוני, לא מקורה, המשווה למסעדה עוד ניחוח של הריביירה הצרפתית. בין השורה הקדמית, הצופה אל הים מבעד לחלונות וליציע הפנימי, מפרידים עמודי אבן גבוהים, ובתווך, בין המרפסת הסגורה הזו למבנה המסעדה הסגור, מפריד קיר זכוכית תחום במסגרת עץ, המחבר את שני חלקי המסעדה לה יחדיו. החלל הפנימי צבוע בצבעים חמים ותקרת עץ גבוהה, משרה אווירה של אינטימיות כפרית. טאבון גדול עשוי פח, ספון בפינת הבר, משמש השראה למגשי הפח וכלים אחרים המדגישים שוב את הניחוח הים תיכוני-אירופאי אליו נכנסנו. המסעדה עצמה לא גדולה מדי, מה שמאפשר מתן יחס אישי ואינטימי לכל שולחן, שזהו גם חלק מהאני מאמין של המקום.

שווה במיוחד
עסקיות שחבל על הזמן המוצעות במחירים הנעים בין 65 ₪ ל-81 ₪. העסקיות מוצעות בימי חול (מלבד בימי ראשון בהם המסעדה סגורה) בין השעות 12:00 ל-18:00.

הדרך

אם במקרה אתם מגיעים לקיבוץ כברי, כמונו, מהגליל המזרחי, אתם פשוט לא צריכים יותר. גם להגיע לשם מדרך החוף זה סוג של פנטזיה צפונית, אבל לחצות את הגליל ממזרח למערב, בדרך ההררית והפתלתלה, זו הגליליות האותנטית, הירוקה, הכי שורשית שיכולה להיות. טוב שלקחתי איתי את הבעל, נהג גלילי זהיר ומנוסה, בפרט כשהיה מדובר בשעת בין ערביים, שכללה טפטופי גשם ששיוו לכל החוויה נופך אירופאי כבד. ולסיום, הדובדבן שבקצפת - כשסוף סוף הגענו ונכנסנו פנימה, נחשפנו ממעלה המסעדה, למחזה המהפנט של בשורת הים התיכון במלוא הדרו. כאילו אנחנו מצויים בנקודה הכי פסטורלית ושלווה בעולם. וזה כמעט נכון רב הזמן. לו יהי.

חשבון בבקשה

טיול טאפאס זוגי - קרם חציל קלוי עם קצח, לבנה בשמן זית, סלט עלים, פטה כבד עוף, פלפלים קלויים וגבינת פטה, טחינה ירוקה, לחם ומטבלים - (כחלק מעסקית 75 ₪, בנפרד 81 ₪).

קרפצ'יו בקר - 45 ₪

כבד עוף מוקפץ בבצל ויין מרסאלה עם קינואה - (75 ₪ כחלק מעסקית)

סרסואלה פירות ים ברוטב ג'ינג'ר ולימונית עם עגבניות ועשבי תיבול (81 ₪ כחלק מעסקית)

טאפאס מתוקים - 58 ₪

כוס יין בלנד קברנה-שירז-מרלו 2009, ג'וני שטרן - 35 ₪

סך הכל לזוג - 294 ₪.

על הדשא - לגוף ולנפש

17.11.2011 daf@maariv.co.il    ארכיון עיתונות    על הדשא - לגוף ולנפש רוני מ. האס ח"כ אילן גילאון והנרי אלקסלסי ויטה פרי גליל נחמן גלבוע סולידריות חברתית ח"כ אילן גילאון ממרצ וחבר הנהלת ההסתדרות, הנרי אלקסלסי, מעין השופט, הגיעו ביום ראשון יחד עם חברים מסאסא, כפר בלום ואילת השחר, למפעל ויטה פרי הגליל בחצור הגלילית ש-55 מעובדיו קיבלו לאחרונה מכתבי פיטורים. האורחים נפגשו עם יו"ר ועד העובדים במפעל, מוטי חזיזה, ועם שאר חברי הוועד, והביעו את תמיכתם במאבקם נגד הפיטורים. "מדובר בעובדים שמקבלים שכר מינימום כדי להביא פת לחם הביתה´" אומר אלקסלסי " בין המפוטרים יש זוגות נשואים ואמהות חד הוריות, שפרנסתם הבלעדית תלויה במפעל". לאחר ששמעו מראש הוועד שהממשלה לא עמדה בהבטחתה במשבר הקודם, ב-2009, להעביר לבעלים הנוכחי, חברת חצי חינם ואושיק אפרים, סיוע להפעלת המפעל, החליט אלקסלסי להעלות את הנושא ביום שני בישיבת הנהלת ההסתדרות, וח"כ גילאון הודיע כי יעלה את הנושא לדיון בוועדת העבודה והרווחה של הכנסת שבה הוא חבר. "אנחנו דורשים להקפיא את מכתבי הפיטורים" אומר אלקסלסי "ונעזור לבעלי המפעל לקבל את הכספים שהובטחו ממשרד האוצר, בתנאי שיבטלו לגמרי את פיטורי העובדים". צביקה ואילן גרפל מסעות צביקה בתפוח הגדול יפעת / התנועה הקיבוצית צביקה לוי, מקיבוץ יפעת, המוכר כ"אבא של החיילים הבודדים המאומצים בקיבוצים", נמצא בימים אלה מעבר לים, בסבב ביקורים והסברה שהוא מקיים מדי שנה בקהילות יהודיות בארצות הברית. במהלך הביקור ייפגש לוי עם הורים לחיילים המשרתים כעת בצה"ל, יופיע בבתי ספר ובמפגשים בקהילות היהודיות, ויקפיד להלהיב כהרגלו את קהל שומעיו - יהודים עם לב חם - בדברי ציונות, מלווים בתמונות מהווי צה"ל, ישראל והקיבוץ. "המטרה העיקרית שלי היא להודות לקהילות התומכות ולהורים, שנעתרו לבקשת ילדיהם לבוא לישראל ולהתגייס לצה"ל. אני עומד מולם נרגש ואסיר תודה, מודע להקרבה שעשו. אני מספר להורים מה עושה ילדם בצה"ל, היכן הוא משרת, מרגיע אותם שהוא בידיים טובות, ובעיקר מודה להם על הקשר עם ישראל ועל תרומתם." מפגש מרגש במיוחד התקיים לפני ימים ספורים, כאשר קפץ צביקה לבקר את אילן גרפל בבית הוריו ברובע קווינס. כזכור, גרפל שוחרר מהשבי המצרי לפני שבועיים לאחר שהואשם בריגול לטובת ישראל. הקשר בין השניים החל כאשר גרפל הגיע לפני מספר שנים מארצות הברית לישראל, וכחייל בודד נעזר בלוי להתגייס לגדוד 101 בצנחנים. במפגש המרגש הם סגרו מעגל. תוכנית "בית חם לחייל הבודד" משותפת לתנועה ולאגף כוח אדם בצה"ל. במסגרתה מאומצים למעלה מ-800 חיילים ב-130 קיבוצים. הקיבוץ הנדיב ברעם טיילים, שהזדמנו לאחרונה לאחד מקצותיו של ואדי עמוד, יכלו לחזות בשלט נעים סבר ומחמם לבב המודיע "לשביליסטים. חדר בקיבוץ ברעם. פיינה יהודה 052-8313013". יהודה הוא השף של קיבוץ ברעם. הוא עצמו חובב טיולים, ויותר מכך מאמין כי טיילי שביל ישראל, "השביליסטים", הם מלח הארץ הראויים ליחס אוהד ותומך. אבל, הוא מקפיד לציין, כי ההחלטה להקדיש חדר לטובת השביליסטים היא של מזכירות הקיבוץ, מתוך יוזמה של חבר'ה צעירים ובראשם בן קיבוץ, אורי זיו, שלאחר שגמא את שביל ישראל, פנה בבקשה לקיבוץ להקדיש חדר בקיבוץ לטובת שביליסטים המגיעים לנקודה הסמוכה לקיבוץ. ברעם, שכידוע משתייך למיעוט השיתופי בגליל העליון, ניאות לבקשה וזה שנה עומד החדר הצנוע ומפתיע בכל פעם מחדש את השביליסטים, הפונים בהיסוס לבדוק מה צופן בחובו השלט שפגשו בשביל. ואכן, השירות ניתן באהבה וללא תמורה כספית - חדר חם עם מקלחת ומגבת ואפילו חומרי ניקוי לכביסה ידנית. "אנחנו מציעים לחבר'ה חדר מוגן לילה, שיאפשר להם שינה טובה שתכשיר אותם לעוד יום של מסע". 1:0 למשתפים. הם רצים בשדות עמק הירדן - דרום רמת הגולן מרוץ הסוסיתא הינו מפעל ספורטיבי שנולד בשנות ה-70 בבית החינוך לשעבר "קדמת כנרת" שפעל בקיבוץ עין גב, כמרוץ שדה למרגלות הר הסוסיתא ובשטחי החקלאות של עין גב. השנה מציין המירוץ 41 שנים לקיומו כשבוגרי ביה"ס "קדמת כנרת" לקחו על עצמם את ארגונו ביחד עם ביה"ס "מול גלעד", ביה"ס הממשיך לאחר סגירתו של "קדמת כנרת", ושלחו בשבוע שעבר את תלמידי כיתות ה'-ח' בנים ובנות מבתי ספר בעמק הירדן ובדרום רמת הגולן לרוץ בשדות. המירוץ נערך בשנים האחרונות לזכרו של תם קרין ז"ל, שנהרג לפני 15 שנה בלבנון, בן קיבוץ עין גב, דור שלישי בקיבוץ, שנהג כנער להשתתף במרוץ ואף זכה במרוצו האחרון, בכיתה ח', במדליית הזהב. המרוץ ממשיך להתקיים, תחת ידיה האמונות של מרים גרין, בעבר מנהלת "קדמת כנרת" שנסגר ובהווה מנהלת "מול גלעד", השוכן באשדות יעקב. למקומות הראשונים השנה הגיעו על פי הסדר- ילדי מצפה גולן, ילדי דגניה וילדי "מול גלעד" שהצליחו גם השנה לשמור על הגחלת. צילום מועצה אזורית גליל עליון כוכבי אמת במועצה האזורית הגליל העליון, שהצטרפה לא מכבר לרשת ערים בריאות, הכריזו בשבוע החולף על שבוע בריאות, שבמסגרתו נהנו מאות התושבים מאירועים שונים, שבהם התנסו בטיפולי גוף ונפש על ידי מטפלים מכל יישובי האזור.

על הדשא - חותרים ושרים רוני מ. האס דרקונים בכנרת דרקונים בכנרת גליל גולן קבוצת נשים מאוטווה, קנדה,הפעילות במסגרת שותפות2000 ומגבית קנדה, מצאודרך מקורית לגייס כספיםלטובת מיזמים חינוכיים בצפוןהארץ. הן החליטו להביא לכנרת סירות דרקוןסיניות, מתוך כוונה לקיים בחודש מאיהקרוב תחרות "סירות דרקון"(Dragon boat), שהיא תחרותעתיקת יומין ובה משתתפות סירותסיניות מסורתיות בנות 2,500 שנה,אשר שימשו בעבר ללחימה וכיוםמשמשות לתחרויות ספורט למטרותחברתיות וקהילתיות. מדובר בסירותמגולפות ומעוטרות בקשקשים לכלאורכן, ובחרטומן ראש צבעוני שלדרקון. כל סירה באורך של 12 מטרובתוכה יושבים 20 חותרים ונווט בעלניסיון, המנווט את הסירה במסלול. בחלק הקדמי יושב מתופף אשר נותן את הקצב, מאחדומגבש את הקבוצה. הפעילות הקנדיות החלו בהרשמת קבוצות מכל הארץ לתחרות, חלקמהקבוצות יגיעו מחו"ל וחלקן מכל רחבי הארץ. התחרות מיועדת לגילאים שמונה עד 80 ללאצורך בניסיון קודם. התנאי הבסיסי להקמת קבוצה הוא 20 איש, מתוכם שמונה נשים לפחות!.עלות ההשתתפות תשמש תרומה לטובת הפריפריה הצפונית. בתום התחרות יישארו הסירותבבית ספר לחינוך ימי באוהלו. לייק מרובע ליוזמה הקנדית. להרשמה באתר התחרות:http://www.dragonboatisrael.com/he/teams_he/registration_he.aspx מטה יהודה היכון, הכן, שתה! יריית הפתיחה לפסטיבל אירועי היין במטה יהודה ניתנה ביום שישי האחרון, ל-500 אצנים שגמאו מרחקים במסגרת מירוץ היקבים השלישי. במהלך החודש, מדי סוף שבוע, יתקיימו אירועי יין שונים במרחבי המועצה. תל יוסף קרדיט רבקה בן חור פתאום קם אדם בית אלפא / תל יוסף יובל חבצלת, בן בית אלפא, היה חבר להקת הנח"ל בימי השיא, כשבין השאר נהנה מחברתם של שלום חנוך, ירדנה ארזי, דני סנדרסון וגידי גוב. לימים, השתחרר ונסע ללמוד מוזיקה בבית הספר ברקלי בבוסטון. החיים חייכו אליו והוא נשאר לחיות בארצות הברית, כשהוא משלב בין עסקים לעיסוק שאהב - כתיבה ובימוי של מחזות זמר ושל מופעי שירה בעברית. לפני שלוש שנים עשה חשבון נפש והגיע למסקנה, כי הוא חייב את הרבע האחרון של חייו להקדיש לדבר שהוא באמת אוהב, והחליט לחזור ארצה. זה שנתיים הוא מתנייד בין בית אלפא לקונטיקט, ומציע את כישוריו לתושבי העמק. "באמנות צריך לרגש, לא להרשים ולא לעשות כסף. אם אני מצליח לרגש את האנשים שעומדים על הבמה ואת הקהל, מבחינתי זו הצלחה. ככה אני מרגיש כשאני עובד עם חבורות זמר וכך בכל מופע שאני עובד עליו". הדי המופע האחרון שיצר הדהדו חזק ברחבי העמק. היה זה המופע לרגל 90 שנה לתל יוסף, שהפתיע רבים ברמתו המקצועית. "היתרון של קיבוץ במופע, שבו מככבים החברים, הוא קודם כול ההנאה מעצם העבודה וכמובן הסיפוק של ההופעה. בתל יוסף היה צמא עז לדברים כאלה, אנשים, ביניהם כישרונות מדהימים, עבדו עם כל הלב והקהל (1,300איש), בני תל יוסף ואורחים מקיבוצי הסביבה, השיב אהבה. אנשים שלחו אינספור מכתבי התפעלות מהמופע ותודה על כך שהצלחנו להרים את המורל ולהפיח רוח מחודשת בקהילה". הצימאון הוליד ניצנים של חבורת זמר שבימים אלה עובדים על הקמתה בקיבוץ. געגועים לאמריקה? "רק לקרירות. לא זכרתי שחם פה כל כך". איריס יהיה בסדר לעשות סדר בארונות ובנשמה שמיר בשביל איריס פיאנקו-סרף, 41, שמיר, להחליף ארונות קיץ בחורף, זה מקצוע. בשנים האחרונות היא התמחתה בלעשות סדר לאנשים. "זה התחיל מקטע של ארגון אירועים ועבר לכל מיני תחומים. בהתחלה עזרתי לחברים ולמשפחה לעשות סדר בכל מיני דברים, ולאט לאט ראיתי שאני ממש יכולה לעזור לאנשים, להיכנס לבלגן שלהם ולארגן אותו עם המון אמפתיה ובלי טיפת ביקורתיות. הערך המוסף הוא, שכולם יוצאים גם עם סדר פנימי, בנפש. בלגן זה משהו מאוד אישי, לאחד בלגן מסוים נורא יפריע ולאחר ממש לא; יש כאלה שאוגרים, יש כאלה שאוהבים לנחם את עצמם בקניות, יש כאלה שצריכים עזרה עם ארונות הבגדים או עם הניירת, ויש שעוברים שינויים בחיים שמחייבים התארגנות מחדש". עד לפני כחצי שנה זו הייתה עבודה חלקית שלה, היום זו הפרנסה העיקרית. היא עוזרת לאימהות עסוקות, לגמלאים שהחליטו להיפרד ממאגרים של שנים וגם לבעלי עסקים לעצב את המשרד ביעילות, לעשות סדר בארונות, בניירת ואפילו במחשב. טיפ למעבר לארונות החורף? "כאן דווקא צריך להתחיל מהסוף להתחלה; אם נארגן את בגדי הקיץ לפני שנשים אותם בבוידעם, זה יעזור לנו כשנוריד אותם בעונה הבאה. למיין ולהיפרד ממה שאפשר - לזרוק או לתת. זה מפנה מקום בארון וגם בנשמה". צילום: איתי לביא כוכבי אמת 16 מטפלים מטייוואן, אוהבי ישראל, שוהים בימים אלה בקיבוץ רוחמה ומעניקים, ללא תשלום, טיפולי "תרמו תראפיה" לעשרות מתושבי שער הנגב ועוטף עזה.

פשוט להיות בליס

מסעדת בליס בקיבוץ בית אלפא אמנם ממוקמת בקיבוץ אבל היא מציעה מנות מצוינות ואווירה תוססת ממש כמו במרכז

רוני מ. האס | 08/11/2011

נעים להכיר

בתור שורדת ילדות תל אביבית שמצאה לעת בגרות נחמה בחיק ההתיישבות העובדת, לעולם לא אשכח את ההתרגשות הראשונית שאחזה בי בכניסה לפאב הקיבוצי. אפשר גם לבוא יחפים, אפשר לבוא איך שרוצים, הכל בסדר! אין איזה סטנדרד שצריך להתאים אליו. פשוט להיות. פשוט. להיות. כשנכנסתי לבליס בקיבוץ בית אלפא, חזרתי לשנות נעורי במנהרת הזמן. וכמה לא מפתיע, גם שאר אורחי המקום, היו לגמרי דומים לאותו זכרון - אנשי ההתיישבות העובדת, בכל הגילאים, מישובי הסביבה הכפריים. באים בשביל לאכול טוב, לשתות, לשמוע מוזיקה טובה. בשביל להיות ופשוט ליהנות. אפילו בעלי הקיבוצניק התחבר לשורשים.

היה היה

כשג'וני למברסקי, 24, החליט להקים מסעדה, הוא חיפש בכל האזור ואז הגיע לבית אלפא. בכניסה לקיבוץ ראה את המבנה הנטוש והתאהב. "זה היה מבנה הרוס, השקעתי בו את כל החיים שלי והמון כסף". מדובר במבנה בן כ-70 שנה, ששימש בראשית ימיו כאסם לאחסון זרעים מכל האזור, אחר כך כמכוורת דבורים, בית אריזה של פומלות ותפוזים ועוד. ג'וני שכר את המקום ובמשך תשעה חודשים, ביחד עם הרבה חברים טובים שיפצו והתאימו אותו לחלום - גינה רחבת ידיים, מרפסת עץ רחבה עם פרגולה בכניסה, בריכת נוי שכרו במו ידיהם עם טוריה משנת טרפפו. את קירות המסעדה קרצפו וחשפו לבנים אותנטיות, את הרצפה יישרו ויצקו מחדש, בנו בר מבלוקים, מדרגות וקומה נוספת וכמובן - מטבח רחב ידיים ומותאם לדרישות המקום. ומאיפה הידע? מושבניק, אמרנו? אמרנו. ניהל קודם עסק לגינון, אמרנו? אז הנה אנחנו אומרים. וממש רגע לפני המסעדה, הוא שיפץ רפת ישנה לשתי יחידות דיור. אהה, עכשיו אתם מבינים...

עיצוב ואווירה

מעבר לגדר הארוכה ושער העץ הגדול קבלה את פנינו מדשאה רחבת ידיים, בירכתיה בימת מופעים אינטימית. שביל אבנים מוביל אל מרפסת מרווחת ובה מקומות ישיבה מרווחים בחלל, המאפשרים ישיבה אינטימית. להשלמת התמונה, במרכז המרפסת בוער אח עצים ריחני. לצד השביל, קבל את פנינו פכפוך מי בריכת הנוי שנבנתה, כמו כל המקום, ששופץ וחודש, בעשר אצבעותיו של ג'וני למברסקי, בעל המקום וחברים. התקרה גבוהה, הריהוט פשוט ונוח. בתוך המסעדה עצמה שני חללים גדולים, האחד משמש לאירועים סגורים, לקבוצות או פעילות נפרדת, כשבשבתות, לטובת משפחות עם ילדים, הופך החלל הזה לקולנוע מקומי לצאצאים כולל פעילויות והפתעות. החלל הראשי מיועד לאורחי המסעדה והוא מחולק לארבעה אזורי ישיבה, האחד מוגבה ושלושת האחרים תחומים משלושת עבריו. בר לבנים גדול ומרווח מסכם את המסעדה. על הקירות, חשופי הלבנים המקוריות, ציורים באווירת רגאיי. מוזיקה שנבחרה בקפידה מתנגנת ברקע, מכוונת לשלל דורות וטעמים ומעשר וחצי נכנס לתמונה D.j שמנגן מוזיקה במגע אישי. ברמנית עם רסטות, מלצרית תמה ויפת מראה ובעל המקום החבוש כובע שמסתיר כנראה מחלפות שיער ארוכות, משלימים את התחושה שאנחנו במקום שאוהב אותנו ומרשה לנו לאהוב את מי ומה שאנחנו רוצים. צנועים, פשוטים ונקיים.

מנה מנצחת

יכולנו לבחור בהמבורגר העסיסי (42 ₪), 250 גרם, הפשוט אך הטעים להפליא, המיוצר במקום מבשר טרי ומשובח ומוגש עם צ'יפס זהוב וסלט רענן ולמרות שאנחנו מאד בעד הקו הנקי והלא מתחנחן, הרגשנו שהוא לא מספיק מפתיע כדי לזכות בתואר המנה המנצחת. המנה האחרונה, פרפה חלבה (25 ₪), אף היא בקווים נקיים, עילפה אותי ואת הבעל שלא מתלהב בדרך כלל ממתוקים. הפרפה היה קראנצ'י ברמות, הציפוי - גנאש שוקולד משובח ויותר מהכל, הרוטב בו טבל הפרפה -  קרם אנגלז עם משיחות מוקה, וואו. אבל למרות כל זאת, לא יכולנו לוותר למענו על המנה שהתאהבנו בה מהרגע הראשון. אם בגלל שהיא סוג של רטרו והתחברה היישר לשנותינו הצעירות והפוחזות, בהן היא עוד הוגשה כמנה חדשנית בפאבים תל אביביים מעודכנים ואם בגלל שהיא פשוט טעימה וכייפית לאכילה - כנפיים הפוכות (21 ₪) - שלוש כנפיים מצופות פירורי לחם, מטוגנות, מוגשות עם רוטב חמוץ-מתוק. טרי, חם, נימוח, כריספי. פשוט ולעניין. מקום ראשון. (את הכנפיים דרך אגב תוכלו לקבל גם כעיקרית - חמש כנפיים + תוספות ב-32 ₪).

האיש שלנו

יובל חרותי, יועץ קולינרי שהגיע לייעץ ונשאר כשותף כי נכבש בקסם המקום, הוא שף עם הרבה כבוד. ברזומה שלו מסעדות כמו קפה בתיה וקפה בזל (שאומרים הרבה לתל אביבים שבינינו) וגם שליו ביער בטבעון, שהוכתרה בהיותו השף המקומי, כאחת מעשר המסעדות המובילות בארץ. הוא רק שלושה חודשים במקום והטאצ' שלו כבר מורגש - מתשומת הלב לבשר האיכותי שמגיע ברובו ממשקי האזור, לאחר שנבחר בקפידה ועד למנות הייחודיות שהחלו לצאת בתפריט המחודש של המקום. השותפותשיצר עם ג'וני, המייסד, אליו הצטרף, מעוררת התפעלות ונראה כי השניים מכירים כבר שנים לאחור, ככה גם הם מרגישים, מה שמוסיף לאווירה הנינוחה עוד קורטוב של אנרגיות חיוביות.

שווה במיוחד

מדי שבוע מציעה בליס מבצע מיוחד דרך אתר rest, אז שווה להתעדכן. אם אתם באים עם ילדים, הכי טוב בשבת, כי רצים שם פינוקים ואתם יכולים להיות חופשיים ורגועים. הפינוק כולל הקרנת סרט לילדים, חלוקת הפתעות וכל מיני פעילויות. שלא לדבר על מנות הילדים - שניצלים אמיתיים או המבורגר 150 גרם, שניהם תוצרת בית וגם פסטת עגבניות מצוינת.

חשבון בבקשה

כנפיים הפוכות: שלוש כנפיים מצופות פירורי לחם, מטוגנות, מוגשות עם רוטב חמוץ-מתוק -21 ₪.

קרפצ'יו חציל עסיסי, מגובה ברוטב טחינה, שמן זית, רסק עגבניות חריף וטוסטונים - 22 ₪.

המבורגר 250 גרם בתוספת צ'יפס וסלט - 42 ₪

פילה עגל 200 גרם, בתוספת צ'יפס - 95 ₪

סלט ירוק בתוספת מדליוני גבינת עיזים ברוטב וינגרט הדרים קלאסי - 34 ₪

פרפה חלבה מצופה גנאש שוקולד ברוטב אנגלז - 25 ₪

אספרסו - 8 ₪

קפה הפוך - 10 ₪)

סה"כ 253 ₪ לזוג.

3.11.2011 daf@maariv.co.il    ארכיון עיתונות    על הדשא - חיים בסרט רוני מ. האס צילום: דוד עינב מבעד לעדשה בית גבריאל ביום שני, השבוע, נפתחה בבית גבריאל, תערוכתו של הצלם דוד עינב (דדה), בית אלפא, המתעדת את חיי המתנדבים בקיבוצים. התערוכה הוצגה במשך השנה האחרונה בדנמרק ובנורבגיה, משם הגיעו במהלך השנים כ-40,000מתנדבות ומתנדבים לקיבוצים השונים. דיאלוג דוקומנטרי עין שמר אורן תירוש, 48, עין שמר, במאי דוקומנטרי, צלם ומורה לקולנוע וראש המחלקה התיעודית בקמרה אובסקורה, בית הספר לאמנות המתגאה בין השאר בכמות בוגרים גבוהה מקרב התנועה הקיבוצית, זכה בפרס ראשון עבור סרטו "אסקייפלנד", בפסטיבל הסרטים "Religion Today", בעיר טרנטו, צפון איטליה, בקטגוריית "דיאלוג". הפסטיבל התקיים זו הפעם ה-14ונערך בחסותו של טוני בלייר, לשעבר ראש ממשלת בריטניה, מתוך כוונה לקדם דיאלוג ושיתוף פעולה בין עמים ותרבויות. "הסרט 'אסקייפלנד' (Escapeland), מספר את סיפור אהבתם של אשל, בת קיבוץ עין שמר ועאדל, פליט או"ם סודאני. השניים הכירו בסיני לפני כ- 15שנה ועם השנים החליטו להקים משפחה". זהו הפרס השני שבו הסרט זוכה אחרי הפרס הראשון לבימוי דוקומנטרי, שבו זכה בפסטיבל גרנדה, בחודש מאי האחרון. כמו כן, הוזמן הסרט לקחת חלק בתשעה פסטיבלים ברחבי העולם, מאז הבכורה באוקטובר 2008 בפסטיבל חיפה. "את הפרס באיטליה קבלתי באופן אישי משופטת סורית שהייתה חלק מהפאנל ששפט בקטגוריה שלי". סימן לבאות..? לצפייה בסרט: http://www.cinemax-prod.co.il/project.asp?item_id=10 ניר שריד. צילום: דובר צה"ל להצטיין או להצטיין זו השאלה ניר יצחק ניר שריד, 20, ניר יצחק, סיים השבוע קורס קצינים כלוחם בחיל השריון. שריד, ספורטאי מצטיין, מצא את עצמו בצומת דרכים לפני הגיוס - האם להמשיך כספורטאי מצטיין או להתמסר למסלול פיקודי בצבא. "התחלתי לשחות בכיתה א', שלוש-ארבע פעמים בשבוע. בכיתה ו' עברתי לשחות בהפועל שחייני הנגב במכללת ספיר, שם שחיתי עד כיתה י"ב". המאמץ הספורטיבי כלל שישה אימונים בשבוע, תחרויות בארץ ובחו"ל, תחרויות אזוריות, כולל אליפות ישראל. כל זה כמובן, לצד החיים בצל הקסאמים, שגרת יום יום של צבע אדום והרצון להמשיך בשגרת היום." ואז הגיע הזימון הראשון לצה"ל, כבן לאב ששירת ביחידה מובחרת ואח בוגר ששירת אף הוא שירות משמעותי, הרגיש שריד שחשוב לו לתת בצבא את הכי טוב שהוא יכול. ההתלבטות הייתה גדול - שירות משמעותי פירושו לוותר על המשך הקריירה כספורטאי מצטיין. אבל בסופו של דבר, זו ההחלטה שעשה. "החלטתי שהיו לי הישגים יפים בשחייה, אבל עכשיו צריך לתת במקום אחר. החלטתי שתולים את הבגד ים ומתגייסים לצבא. התגייסתי לחיל שריון, חטיבה 401". הוא מדבר על הטנקים כעל בבת עינו ועל חיל השריון כעל משפחתו החדשה. ולאן מכאן? "אני הולך לפקד על מחלקת טירונים שמתגייסים לחטיבה 401, מתוך רצון לחנך ולהוביל את דור ההמשך, ומתוך ידיעה שיש לי עוד זמן בצבא, וחשוב לי להתחיל שם ואחר כך להתקדם לעבודה בשטח". סדר צריך שיהיה. בהצדעה. צילום: דני ששון מעקב הסתיימו צילומי הסרט "אבודים בניז'ני" כפר בלום השבוע הסתיימו צילומי הסרט הדוקומנטרי, "אבודים בניז'ני", שעליו דיווחנו כאן. בסרט תיעדו דני ששון, כפר בלום, ובנו עומר את חיפושם אחר שרידים מיהודי קהילת סטשנוב, אשר הושמדה ברובה בשנת 1941, כאשר נרצחו ונקברו בקבר אחים בעיירה ניז'ני. סבב הצילום האחרון הסתיים השבוע. הוא כלל צילומים של ספר התורה של יהודי העיירה, אשר ניצל הודות לילד פולני שראה ב-1941 את בית הכנסת המקומי נשרף, הוציא את ספר התורה ובלי שום סיבה מוסברת החליט להסתירו בכלוב הארנבות שבביתו. כשבגר, נזכר בספר ותרם אותו למוזיאון העירוני בעיר שבה עבר להתגורר. מפגש מרגש אחר אירע כאשר פגשו ששון ובנו בתושב סטשוב, שדיווח על הימצאותן של מצבות יהודיות בחצר ביתו, לאחר שהבחין שבית הקברות היהודי עובר שיקום. שם גם מצא ששון האב את קברו של אבי-סבו. בעקבות צילומי הסרט, החליטו השניים לארגן מפגשים ליוצאי קהילת סטשוב וצאצאיהם, ביום השנה להשמדתה של קהילת סטשוב, ה-8 בנובמבר. למפגש האחרון לפני שנה הגיעו כ-120משתתפים. גם השנה מתקיים מפגש של יוצאי הקהילה, שבו בין השאר, ידווח ששון על סיום צילומי הסרט התיעודי, בתקווה שבמפגש הבא יוכלו צאצאי הקהילה לחזות בסרט המוגמר. לפרטים: dannysasson@gmail.com טלפון- 0547948482 צילום: דוד עינב כוכבי אמת בעמק המעיינות החליטו להוקיר את עבודתם של כל אנשי החינוך ברחבי המועצה. המחנכים נהנו מפעילויות שהופקו בהתנדבות על ידי הורים ופעילים, בניצוחה של מחלקת חינוך וקהילה במועצה. הם השתתפו בטיול בשביל עמק המעיינות, נהנו בבית הקפה של ילדי אולפנת גלעד ולעת ערב אותגרו בדיבייט, שבו דנו בענייני חינוך הרב שי פירון וחברו יאיר לפיד. גם הם במתנדבים. להזמנת מינוי ל"הדף הירוק" 03-5632547